tag:blogger.com,1999:blog-48658804587702074832024-02-19T01:14:23.251-08:00ארץ משוגעתAdam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comBlogger417125tag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-67398989683769696332018-09-29T07:42:00.000-07:002018-09-29T15:02:35.835-07:00השבוע: שליטה באוויר והעצמה נשית<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<br />
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE"><span style="color: #b45f06; font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: x-large;">השבוע:
שליטה באוויר והעצמה נשית</span></span></b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #1d2129;"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בפברואר
השנה חדר מזל"ט איראני למרחב האווירי של ישראל והופל אחרי כמה דקות. שבוע אחר
כך ראש הממשלה נתניהו – באחד הגימיקים האופיניים לו – הצגי שריד מהמזל"ט
האיראני בפני ועידת הביטחון במינכן ואמר "איראן ביצעה בשבוע שעבר מעשה תוקפנות,
היא שיגרה מל"ט לתוך המרחב האווירי שלנו!" אחר כך פנה נתניהו ישירות אל שר
החוץ האיראני ונופף לעומתו בשבר המזל"ט: "אתה מכיר את זה, מר זריף? זה
שלכם." <o:p></o:p></span></span></b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #1d2129;"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><span style="mso-spacerun: yes;"> </span>מדינת ישראל לא ממש מכבדת את המרחב האווירי של אחרים.
כבר עשרות שנים לקח לעצמו חיל האויר הישראלי את הזכות לטוס באופן קבוע בשמיה של
לבנון. עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה הורחבה הזכות הזאת גם לשמי סוריה, ומטוסים
ישראלים החלו לבצע שם תקיפות והפצצות <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>"למנוע התבססות איראנית". בתחילה
הכחישה מדינת ישראל כל מעורבות. אחר כך נפסקה העמדת הפנים. לאחרונה הודיע חיל
האויר הישראלי - במפורש ודי בגאווה - כי ביצע לא פחות ממאתיים תקיפות בסוריה. <o:p></o:p></span></span></b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #1d2129;"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">הנוכחות
הישראלית בשמיה של סוריה התאפשרה תוך תיאום עם רוסיה. נתניהו סיכם עם פוטין כי
ישראל לא תפריע למאמציה של רוסיה לשקם את שלטונו של אסאד ולא תתערב בשום צורה בהרג
ההמוני שבוצע לשם כך באזרחי סוריה ה"מורדים", ובתמורה לא תתערב רוסיה
בהפצצות ישראליות על מטרות איראניות ברחבי סוריה. השותפות הזאת הגיעה לשיאה לפני
מספר חודשים כאשר הוזמן נתניהו להיות אורח הכבוד במצעד הצבאי בכיכר האדומה
במוסקבה, ו...בלילה עם שובו לישראל שיגר את חיל האויר למתקפה אינטנסיבית במיוחד על
מטרות איראניות בכל רחבי סוריה. <o:p></o:p></span></span></b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #1d2129;"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אבל
השבוע קרתה תקלה. צבאו של אסאד, שלרשותו רק מערכת הגנה אוירית מיושנת ובלתי
אפקטיבית, ניסה לשווא לבלום תקיפה ישראלית בנמל לטקיה – אבל בטעות פגעו במטוס רוסי
והפילו אותו, על 15 אנשי צוותו. פתאום גילה נתניהו כי הנשיא פוטין הנחמד והידידותי
התחלף בדוב הרוסי הזועם. הרוסים לא היו מוכנים להבליג, לא הסכימו להקשיב להסברים
ולהתנצלויות הישראליות, הטילו את מלוא האחריות על ישראל והודיעו כי יספקו לצבא
הסורי מערכת מודרנית של הגנה אוירית. לשווא זעק נתניהו באוזניו של פוטין כי "אספקת
טילי אס 300 לידיים לא אחראיות תסבך את המצב". הפרשנים מסבירים כי אולי הפלת
המטוס הרוסי היתה רק תירוץ. שיקומה של סוריה כמדינה ריבונית בחסות רוסית <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>מתקרב לסיומו. ומדינה ריבונית אמורה להגן על
המרחב האווירי שלה...<o:p></o:p></span></span></b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #1d2129;"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">נתניהו
לא מוותר בקלות. הוא הצהיר כי ישראל תשמור לעצמה בכל מחיר את חופש הטיסה בשמי
סוריה, ובנאומו בעצרת האו"ם הודיע כבדרך אגב שבקרוב יורחב החופש הזה גם לשמי
עיראק. <o:p></o:p></span></span></b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #1d2129;">ראש
ממשלתנו אולי אינו ער להגדרות האנטישמיות שמקובלות באירופה – ואשר הוא עצמו דרש רק
לאחרונה ממפלגת הלייבור הבריטית לקבל אותן – <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>בהן נכלל גם <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>מי ש"מנהיגים סטנדטים כפולים" לגבי
מדיניותה של מדינת ישראל וקובעים לישראל כללי התנהגות שונים מאלה המחייבים מדינות
אחרות. מי שעוסק בכך עלול להיות מוקע כאנטישמי – אז אולי כדאי לראש הממשלה להיזהר
קצת יותר..</span></b><b><span style="color: #1d2129;"><o:p></o:p></span></b></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
</div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #1d2129;"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">המודיעין
הישראלי עשה עבודה מקצועית מעולה ואיתר בטהרן בירת איראן מחסן סודי ובו מוחבאים
חומרים רדיואקטיביים. ראש הממשלה נתניהו חשף את הכתובת המדויקת מעל בימת עצרת
האו"ם והזמין את הסוכנות הבינלאומית לפירוק הנשק הגרעיני לבצע שם ביקורת ללא
דיחוי. רעיון טוב ללא ספק.<o:p></o:p></span></span></b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE" style="color: #1d2129;"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><strong>לא
צריך שום מבצע מודיעיני מסובך כדי לדעת היכן נמצא הכור הגרעיני בדימונה. זה לא
סוד, מיקומו של הכור ידוע היטב כבר עשרות שנים. אבל בכל השנים האלה, מעולם לא דרכה
שם כף רגלו של פקח מטעם הסוכנות לפירוק הנשק הגרעיני. גם לאחר שעובד לשעבר בכור
הזה, בשם מרדכי וענונו, פרסם<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>עדות מפורטת
על כך שבמקום מיוצרות מאות פצצות גרעיניות – גם אז לא הוזמנה הרשות לפירוק הנשק
הגרעיני להגיע לשם. אז אולי, אפילו אם זה באיחור של כמה עשר</strong><strong>ו</strong><strong>ת שנים, הגיע הזמן? זכור
- בלי סטנדרטים כפולים, מר נתניהו?<span style="mso-spacerun: yes;"> </span><o:p></o:p></strong></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="center" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgEi3diMWikQK34oRBkjzNcwJSjueUco7-tdHEyf2WTu3Vc9L9zr4q6i7G65lVe6HqH4fspNaL_D_gxobOl6s6lJ38ERr7YPWFviyo9wjrRnGxtMM2EWhOZ7rGgIuv0AD0YtOQ53KPjZQ/s1600/bear.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="630" data-original-width="1200" height="168" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgEi3diMWikQK34oRBkjzNcwJSjueUco7-tdHEyf2WTu3Vc9L9zr4q6i7G65lVe6HqH4fspNaL_D_gxobOl6s6lJ38ERr7YPWFviyo9wjrRnGxtMM2EWhOZ7rGgIuv0AD0YtOQ53KPjZQ/s320/bear.jpg" width="320" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: center;">
<span style="font-size: x-small;">הארץ / בידרמן</span></div>
<div align="center" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
</div>
<div align="center" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
</div>
<div class="MsoNormal" style="text-align: center;">
<b><span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">***<o:p></o:p></span></span></b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">חיל הים
הישראלי הכריז בשמחה ובגאווה כי לראשונה תפקד אשה על ספינת טילים המשייטת מול חופי
רצועת עזה. בכל העיתונים והרשתות הופיעה תמונתה של רב החובלת החדשה, סגן דנה
עבודי, מחייכת ליד הגה ספינתה. "אני מודה על האמון שניתן בי להוביל צוות
לוחמים וכלי שייט באחת הזירות המבצעיות והמאתגרות בזרוע הים". כפי שפורסם,
פלגה 916 בה משרתת עבודי ובה היא מעכשיו תפקד על ספינת טילים, "נמצאת בחיכוך
מתמיד ויומיומי עם אוכלוסיה עזתית שכלכלתה מתבססת בעיקר על ענף הדיג". <o:p></o:p></span></span></b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><b><span dir="RTL" lang="HE"><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></b><span dir="LTR"></span><b><span lang="HE"><span dir="LTR"></span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"><span dir="RTL"></span>"חיכוך" היא מלה קצת מכובסת ליחסים
היומיומיים בין דייגי עזה לבין חיל הים של מדינת ישראל, ואשר מעט מאד מתפרסם עליהם
באמצעי התקשורת הישראלים. כדי ללמוד קצת יותר על הנושא צריך לפנות אל אתרי החדשות
הפלסטינים ולארגוני זכויות האדם הבינלאומיים. למשל, עדותו של רג'ב ח'אלד אבו
ריאלה, בן 30, אשר בחצות הלילה ב-8 ביוני 2016 יצא בספינת דייג קטנה מנמל עזה, יחד
עם אחיו ושני בני דודיו. "היינו בים עד 1:30 בצהרים. כשפנינו לחזור לנמל
הגיעה ספינת מלחמה ישראלית. החיילים התחילו לצעוק עלינו עלבונות ברמקול ומיד החלו בירי
תחמושת חיה על שתי הספינות הקטנות שלנו. ואז הם התנגשו בנו. רציתי לנסות להימלט,
אבל באותו רגע פגע לי כדור ברגל. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>הם לקחו
אותי ואת אחי לנמל אשדוד, שם לא נתנו לי שום תרופה או טיפול בפציעה שנגרמה על ידי
הכוחות הישראליים. נשארתי מדמם עד 9:30 בבוקר. בסוף החזירו אותנו לעזה. אמבולנס
לקח אותי ישירות ממחסום ארז לבית החולים שיפא ושם ישר לחדר הניתוח. הרופאים הצליחו
להוציא את החלקים הגדולים ביותר של הכדור, אבל נשארו כמה חתיכות קטנות בתוך הרגל
ועם זה אני כנראה אצטרך לחיות עד סוף חיי."<o:p></o:p></span></span></b></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b><span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בפעם הבאה
שדייגים עזתים יספגו מטח של אש חיה מספינת מלחמה ישראלית, יפול בחלקם הכבוד להיות
מותקפים על ידי ספינה שיש לה רב </span></span></b><br />
<b><span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">חובלת ממין נקבה...</span></span></b><br />
<b><span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></span></b>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><b><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh0ZtCYTLWDvoafukPOY68OJYovn5-AJJFABNKJUSnfcfQF0VFzpLR2D_yI9EJ6B4bYyFkQVrb6Y72NwZDyZr16-9Aru-B2-XFHaHqE_8_wgOV11AMw9xZ0z0xlvqjTn7lcUigXj5Updg/s1600/Fisherman1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="694" data-original-width="879" height="252" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh0ZtCYTLWDvoafukPOY68OJYovn5-AJJFABNKJUSnfcfQF0VFzpLR2D_yI9EJ6B4bYyFkQVrb6Y72NwZDyZr16-9Aru-B2-XFHaHqE_8_wgOV11AMw9xZ0z0xlvqjTn7lcUigXj5Updg/s320/Fisherman1.jpg" width="320" /></a></b></span></div>
</div>
<br />
<div style="text-align: center;">
רב חובלת גאה ליד הגה ספינתה החדשה <br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgUTJWM1mzq3eXbqgVAk7XnTFec0ok-53wgcpKIBjgGMyJiAxd2NUnfpfWSohb2aP7YrWBFxAEPLnbxHcKz543Zg_rl-eDJ40aE5WUdnsBtnZWbdtaT803IYTT9jzYlvThShU35yEUxog/s1600/Fisherman2.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" data-original-height="337" data-original-width="600" height="179" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgUTJWM1mzq3eXbqgVAk7XnTFec0ok-53wgcpKIBjgGMyJiAxd2NUnfpfWSohb2aP7YrWBFxAEPLnbxHcKz543Zg_rl-eDJ40aE5WUdnsBtnZWbdtaT803IYTT9jzYlvThShU35yEUxog/s320/Fisherman2.png" width="320" /></a></div>
<br />
דייג פצוע בבית החולים לאחר הוצאת רסיסי הכדור מרגלו</div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-34586512792031313762018-09-29T07:36:00.004-07:002018-09-30T14:31:36.252-07:00חיים לצדו של אורי אבנרי: 50 שנים של מאבק משותף <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-size: x-large;">חיים לצדו של אורי אבנרי: 50 שנים של מאבק משותף</span></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">25.8.2018</span><br />
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">המילים הראשונות כשהייתי נער בן 14, המילים האחרונות ביום לפני שאיבד את ההכרה, ו-50 שנות המאבקים והזיכרונות שביניהן. פרידה מאורי אבנרי, האיש שחלם על חיבוק בין נשיא ישראלי לפלסטיני. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">איך לסכם בכמה מלים חמישים שנה של שותפות פוליטית שהיתה גם ידידות אישית, עם אדם שהשפיע עלי אולי יותר מכל אחד אחר? י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">נקודת ההתחלה: קיץ 1969. נער תל אביבי בן 14, בחופשה בין בית הספר העממי לתיכון, רואה בשבועון "העולם הזה" מודעה קטנה שמבקשת מתנדבים לבוא למטה הבחירות של מפלגת "העולם הזה – כח חדש". ובאתי. במשרד קטן במרתף ברחוב גליקסון, מצאתי שלושה נערים יושבים ליד שולחן, מקפלים כרוזים של תעמולת בחירות ומכניסים אותם לתוך מעטפות. עד עכשיו, ריח של דפוס טרי מזכיר לי את היום ההוא. אחרי שעתיים נשמע קול המולה מבחוץ. נכנס חבר הכנסת אורי אבנרי, האיש שמאמריו הביאו אותנו לכאן, שהגיע מאסיפת בחירות בראשון לציון. הוא אומר כמה מילים לנערים המתנדבים, מודה לנו שבאנו לעזור, ונכנס עם עוזריו לחדר הפנימי. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">באותו שלב, ההתנדבות שלי למסע הבחירות לא נבעה דווקא מדעותיו של אורי אבנרי בנושא הפלסטיני. דעותיי שלי בעניין לא היו לגמרי ברורות. רק שנתיים לפני כן, ביוני 1967, אני כמו רבים אחרים נסחפתי בשמחת הניצחון והתלהבתי מאוד מן העובדה שלמדינת ישראל נוספו כל כך הרבה "שטחים חדשים". לא הייתי מעלה על דעתי שאני עומד להקדיש את רוב שנות חיי למאמץ להוציא את ישראל מן השטחים האלה. אל המפלגה שאורי אבנרי יצג בכנסת נמשכתי בעיקר בגלל שהיתה מפלגה צעירה ורעננה העומדת מול מפלגות הממסד הישנות והרקובות, ובגלל שהתנגדה לכפיה הדתית ודגלה בהפרדת הדת מהמדינה, בתחבורה ציבורית בשבת ובנישואין אזרחיים. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כמה שבועות אחרי שהתחלתי להתנדב שם אני משאיר בערב על שולחנו של אורי אבנרי נייר ובו כמה שאלות: האם באמת אפשר לעשות שלום עם הערבים? האם צריך להחזיר את כל השטחים או רק חלק? ומה יהיה עם המתנחלים? (מספר המתנחלים היה אז חלקיק קטנטן ממה שהוא היום…). שבוע אחר כך מביא הדואר לביתי שלושה עמודים, ובהם תשובה מפורטת על כל עשר השאלות ששאלתי. המכתב עדיין נמצא אצלי. אין לי ספק שהוא אישית כתב אותו – צורת הכתיבה שלו ברורה מכל מלה. הוא הקדיש לא מעט זמן ואנרגיה, בזמן מסע בחירות, כדי לתת תשובה אישית מפורטת לכל השאלות של נער בן 14. אבל אני מעריך שההשקעה הזאת היתה כדאית. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">נקודת הסיום: יום שישי, 3 באוגוסט 2018. שותף פוליטי מזה שנים רבות, בן 63, מקבל כמו כל יום שישי את המאמר השבועי של אורי אבנרי – במקרה זה מאמר אשר מדבר על "חוק הלאום" ועל הזהות הלאומית בישראל, זהות ישראלית או יהודית (הוא כמובן דגל באופן נמרץ בזהות הישראלית). כמו שעשיתי לעיתים קרובות, כתבתי לו מייל עם כמה הערות על תוכן המאמר, העליתי כמה השגות עקרוניות והוא הציע שנשוחח עליהן בפירוט בפעם הבאה שניפגש. באופן קונקרטי שאלתי אותו לדעתו על ההפגנה של הקהילה הדרוזית שנועדה למחרת בערב. הוא כתב שהשתכנע שההפגנה הזאת עוסקת לא רק בזכויות המיוחדות של העדה הדרוזית והשירות שלה בצבא, אלא שהיא תעלה את השאלה העקרונית של שוויון כל האזרחים. המלים האחרונות ששמעתי ממנו היו השורה על המסך "אני הולך מחר להפגנה הדרוזית". אני מניח שהוא עוד הספיק לקרוא את מה שכתבתי, והלך לישון במיטתו, וקם בבוקר שבת בכוונה להגיע בערב לכיכר רבין. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בערב, בתוך הקהל הגדול, הנחתי שהוא נמצא במקום אחר בכיכר. התקשרתי אליו פעמיים ולא היתה תשובה, וחשבתי שזה בגלל קשיי קליטה כמו שקורה לא פעם בזמן הפגנות. עכשיו אני יודע שבאותו רגע הוא כבר היה מחוסר הכרה בחדר המיון באיכילוב, ושההכרה כבר לעולם לא חזרה אליו. הפעילים שהתכוונו לתת לו טרמפ להפגנה הם שמצאו אותו מוטל על הרצפה בדירתו. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ובאמצע, בחמישים השנה בין נקודת הפתיחה ונקודת הסיום? מפלגת "העולם הזה כח חדש" ומפלגת של"י, שהעולם הזה התמזגה לתוכה, והמועצה לשלום ישראלי פלסטיני, שניהלה מפגשים עם אש"ף והפכה לסיעה בתוך של"י, והרשימה המתקדמת לשלום, שאליה חברנו אחרי הפילוג בשל"י, ואחר כך גוש שלום. כל כך הרבה פגישות והפגנות ומחאות וישיבות וסתם שיחות, כל כך הרבה זכרונות וכל בחירה ביניהם תהיה בחירה די מקרית. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">שנינו עומדים זה ליד זה ומחזיקים שלטים במשמרת מחאה נגד סגירת סוכנות הידיעות של ריימונדה טאוויל במזרח ירושלים, והצילום שצלמה רחל אשתו באותה הפגנה עדיין תלוי על הקיר בחדר בו אני כותב עכשיו. שיחה איתו ביום הסגירה הסופית של עיתון "העולם הזה" שאורי היה עורכו ארבעים שנה. אמרתי אז "אני יודע שזה יום קשה עבורך", והוא אמר "העיתון היה מכשיר ששירת מטרה. נמצא מכשירים אחרים". י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">תחילת 1983. אורי אבנרי, מתי פלד ויעקב ארנון, המכונים "שלושת המוסקטרים", חוזרים מפגישה עם ערפאת בטוניס. ישר כשהגיע משדה התעופה אני מקבל ממנו את הצילומים מהפגישה ונוסע במונית בין מערכות כל העיתונים בתל אביב כדי למסור אותם פיזית, ואחר כך במונית שירות לירושלים שם חיכה לצילומים זיאד אבו זיאד עורך "אל פאג'ר" הפלסטיני. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<br />
<br />
<div style="-webkit-text-stroke-width: 0px; color: black; font-family: "Times New Roman"; font-size: medium; font-style: normal; font-variant-caps: normal; font-variant-ligatures: normal; font-weight: 400; letter-spacing: normal; orphans: 2; text-align: right; text-decoration-color: initial; text-decoration-style: initial; text-indent: 0px; text-transform: none; white-space: normal; widows: 2; word-spacing: 0px;">
</div>
<br />
<div style="-webkit-text-stroke-width: 0px; color: black; font-style: normal; font-variant-caps: normal; font-variant-ligatures: normal; font-weight: 400; letter-spacing: normal; orphans: 2; text-align: right; text-decoration-color: initial; text-decoration-style: initial; text-indent: 0px; text-transform: none; white-space: normal; widows: 2; word-spacing: 0px;">
<div style="margin: 0px;">
<br /></div>
<div style="font-family: "Times New Roman"; font-size: medium; margin: 0px;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">הרדיו המודיע באפריל 1983 על רציחתו של עיסאם סרטאווי, איש אש"ף שנפגש עם אורי הרבה פעמים והיה ידידו האישי, ושיחת הטלפון שלי לאורי בה מסרתי לו את הבשורה הקשה. היומיים המתסכלים מאוד שבאו אחר כך, של טלפונים בלי סוף, הוכיחו לנו שלא ניתן לשכור בתל אביב אולם לקיים אסיפה לזכרו של איש אש"ף – גם לא איש אש"ף שדגל בשלום עם ישראל ונרצח בגלל זאת. י</span></div>
</div>
</div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">דצמבר 1992. ראש הממשלה רבין, שעדיין לא חתם על הסכמי אוסלו ועדיין לא הפך לגיבור השלום, מגרש יותר מארבע מאות פעילים פלסטינים ללבנון, ואנחנו יושבים באוהל מחאה מול לשכת ראש הממשלה. חורף ירושלמי קר ובחוץ שלג אבל באוהל שתרמו בדואים מהנגב חם ונעים ואני ואורי ורחל וביאטה אשתי ועוד פעילים מנהלים שיחה ארוכה מאד עם השייך ראאד סלאח על יהדות ועל איסלאם ועל איך הדת והפוליטיקה מתחברות ומתנגשות. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> ב</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">1997, באמצע ההפגנה מול הר חומה, התנחלות הדגל של נתניהו, נפתח הפצע בבטן שאורי נשא איתו מאז המלחמה ב-1948. אמבולנס פלסטיני מפנה אותו לבית החולים אל-מוקסאד בירושלים המזרחית וכולנו חרדים מאוד. רחל אומרת לי: "למרות שאני לא מאמינה באלוהים, אני מתפללת". אבל אורי מחלים, ויוצא מזה וחי עוד 21 שנים של פעילות אינטנסיבית. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מאי 2003, המוקטעה ברמאללה. בצהרים היה פיגוע בראשון לציון, וראש הממשלה שרון רומז רמז עבה שאולי הלילה הוא ישלח את הסיירות המובחרות "לטפל" ביאסר ערפאת. אנחנו בין חמישה עשר פעילים ישראלים שבאנו לרמאללה לשמש שם כמגן אנושי. אנחנו מטלפנים לתקשורת ומעדכנים ש"לידיעת ראש הממשלה – יש במוקטעה אזרחים ישראלים היושבים לפני הדלת לחדרו של ערפאת!". ערפאת מראה לאורי את אקדחו ואומר "אם הם באים, יש לי כאן כדור בשביל עצמי". אנחנו יושבים לילה שלם מול דלתו של ערפאת, מנהלים שיחה עם שומרי הראש הפלסטינים הצעירים בתערובת של ערבית ועברית ואנגלית וכולנו מאד קשובים לכל רחש ואז מגיע אור הבוקר ואנחנו מבינים שעברנו את הלילה בשלום והחיילים לא יגיעו. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ועוד שיחה ארוכה ונינוחה כאשר בדרך חזרה מישיבת הרשימה המתקדמת בנצרת עצרנו לאכול באיזה מקום. "הצלבנים היו כאן לפנינו, הם באו מאירופה והקימו פה מדינה שהחזיקה מעמד מאתיים שנה. לא כל הצלבנים היו קנאים דתיים חשוכים. היו ביניהם אנשים שידעו ערבית והיו להם ידידים מוסלמים. אבל הם מעולם לא הצליחו להגיע לשלום עם שכניהם, מעולם לא השתלבו במרחב הזה. היו להם כל מיני הסכמים זמניים והפסקות אש אבל לשלום ממש לא הגיעו. עכו היתה ה'תל אביב' שלהם, וכשהיא נפלה זרקו את אחרוני הצלבנים לים, פשוטו כמשמעו. ומי שלא יודע ללמוד מההיסטוריה נידון לחזור עליה". י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">י"אם אי פעם תהיה לי הזדמנות להיות שר בממשלה הייתי רוצה להיות שר החינוך. שר החינוך הוא השר החשוב ביותר בממשלה. שר הביטחון יכול לשלוח חיילים לההרג במלחמה, אבל שר החינוך יכול לקבוע את התודעה של הילדים. בעוד חמישים שנה עוד ירגישו את התוצאות של פעולת שר החינוך של היום, כאשר הילדים של היום יהיו סבים וסבתות וידברו עם הנכדים שלהם. אילו הייתי שר החינוך, הדבר הראשון שהייתי עושה זה להוציא את ספר יהושע מתכנית החינוך. זה ספר שמחנך לבצע רצח עם, פשוטו כמשמעו. והוא גם פיקציה היסטורית, המאורעות שהוא מתאר פשוט לא קרו במציאות. רחל היתה ארבעים שנה מורה והיא באופן פרטי הצליחה כל שנה מחדש להימנע מללמד את הטינופת הזאת". י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בכל המקומות האלה רחל תמיד היתה איתו, שותפה פעילה בכל מה שהוא עשה, עורכת את המאמרים שלו ומטפלת בכל הלוגיסטיקה של ההפגנות. ידענו כולנו שהיא נושאת את ההפטיטיס בי הקטלנית כפצצת זמן שעלולה להתפרץ בכל רגע. וכשזה בסופו של דבר קרה אורי בילה חצי שנה איתה בבית החולים יום ולילה. הוא כמעט נעלם מפעילות פוליטית ויום אחד במקרה נתקלתי בו במסדרון באיכילוב כשהוא לוקח אותה בכסא גלגלים מבדיקה לבדיקה. י </span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בשבוע האחרון לחייה מישהו סיפר לו על תרופה נסיונית שאולי אולי תוכל להציל אותה. למרות שידע שהסיכוי קלוש אורי הוציא הרבה מאוד כסף כדי לקנות ולהטיס את התרופה לנתב"ג ומשם בטקסי ישר לבית החולים. אחרי שהיא נפטרה במשך שלושה ימים הוא ביקש שלא יתקשרו אליו והתנתק מהעולם לחלוטין. אחרי שלושה ימים הוא חזר – לפחות כלפי חוץ – לשגרת הפעילות, ההפגנות והמאמרים. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">איך לסיים את המאמר הזה? אחזור שוב לשנת 1969, למאמר של אורי אבנרי שקראתי מתחת לשולחן בשיעור מאוד משעמם בכיתה ח', ואני עדיין זוכר אותו כמעט מילה במילה. מאמר עתידני שניסה לתאר איך תיראה מדינת ישראל בשנת 1990. העמוד חולק לשני טורים מקבילים, שני עתידים מקבילים. בעתיד האחד ביום העצמאות 1990 נערכת הפגנת כח אדירה בירושלים, ומוצגים לראווה הטנקים החדשים. ראש הממשלה משה דיין מוסר ברכות לחיילי צה"ל הדרוכים בעמדותיהם בבקעת הלבנון ובארץ גושן ליד הנילוס ומצהיר: "לעולם לא נוותר על העיר בארות (ביירות לשעבר), זוהי נחלת אבותינו!!" י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בעתיד השני, ביום העצמאות 1990 מתקיימות קבלות פנים חגיגיות בשגרירויות ישראל בכל מדינות ערב, אך התמונה המרגשת ביותר מצולמת בירושלים, בחיבוק חם בין נשיא ישראל משה דיין ונשיא פלסטין יאסר ערפאת. י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<br />
גרסה קודמת של מאמר זה הופיע במגזין הרשת "שיחה מקומית" י<br />
<a href="https://mekomit.co.il/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%A0%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%A7%D7%9C%D7%A8-%D7%A0%D7%A4%D7%A8%D7%93/">https://mekomit.co.il/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%A0%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%A7%D7%9C%D7%A8-%D7%A0%D7%A4%D7%A8%D7%93/</a><br />
<br />
<br />
קישור לעיתון העולם הזה משנת 1969 בו מופיע (עמ. 14) המאמר העתידני שצוטט כאן.<br />
<a href="http://magazine.thisworld.online/texts/uri_avnery/haolam/B-I1651-D220469.pdf">http://magazine.thisworld.online/texts/uri_avnery/haolam/B-I1651-D220469.pdf</a><br />
<div>
<br /></div>
</div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-91068043833155108212017-03-11T11:31:00.004-08:002017-03-11T11:56:06.629-08:00הנשים והצבא<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: xx-large;">הנשים והצבא</b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: large;"><b>?עם רב כזה, מי צריך את טראמפ - </b></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: "arial" , sans-serif; font-size: large;"><b> נשים נכנסות לטנקים ולכלא הצבאי - </b></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">השבוע יצא הרב יגאל לוינשטיין בהצהרה פרובוקטיבית חדשה. לתלמידים אותם הוא מכין לקראת שירות צבאי במכללה הקדם צבאית בהתנחלות עלי שבצפון הגדה המערבית קרא הרב "להתחתן עם אשה חמה, אשה דתית שלא שרתה בצבא" והוסיף שלל גינויים לשירות הנשים בצה"ל בכלל ולשרות של נשים דתיות בפרט: "הנשים שלנו קדושות וצנועות. מה המשימה של האשה? אומרת הגמרא: לבנות את הדור הבא. זה מוטל עליהן. רק הנשים הקדושות שלנו יודעות לעשות את זה. מה היא תהיה, מפקדת פלוגה? שיגעון, זה שייך לבית משוגעים. שיגעו לנו את הילדות, מגייסים לנו אותן לצבא. הן נכנסות יהודיות, הן לא יהיו יהודיות בקצה. כל מערכת הערכים שלהן תשתבש, סדרי עדיפויות, בית-קריירה. ישגעו את כולם. אסור להסכים לזה!" י</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">הרב לוינשטיין היה בצעירותו חילוני ו"חזר בתשובה" כמבוגר, והוא מכיר היטב את החברה החילונית בישראל. הוא ידע בדיוק מה תהיה התגובה להצהרה כזאת בדיוק ביום האשה הבינלאומי, כשם שלפני חצי שנה ידע מה תהיה התגובה להצהרה שהשמיע ערב מצעד הגאווה ("הסוטים האלה נכנסו לצבא בכל הכוח - ואיש לא מעז לפתוח את הפה!" י </span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ואכן, התגובות לא איחרו לבוא – ארגוני נשים פרסמו גינויים חריפים לדבריו הבלתי נסבלים של הרב, ואליהם הצטרפו פוליטיקאים חילונים ממפלגות שונות וגם חלקים מהציבור הדתי. הרבנית מיכל נגן, אשר בעצמה מכינה ומעודדת בנות דתיות להתגייס לצבא, כתבה לו: "רעדתי מצער ומבושה על דבריך שנאמרו לפני ארון הקודש. הרגשתי שם שמיים מתחלל. קצתי בשיחות של גברים האומרים ל'בנות' מה הן צריכות לעשות ולחשוב. הצבא הוא לא שלך, הרב יגאל, כשם שהוא לא של החילוניים הליברליים או של הנשים. הצבא הוא של כולנו, של כל העם. אני בוכה על תלמידיך הצוחקים להלצות שנאמרות על אחיותיהן, חברותיהן, לעיתים גם אמהותיהן שבבית". י</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בגל התגובות הגדול הוצגו שוב ושוב החיילות המתגייסות לצה"ל, ובמיוחד אלה המגיעות במספרים גדלים והולכים ליחידות ותפקידים קרביים, כמופת של העצמה נשית כמו גם של ציונות ופטריוטיזם. "לוחמות צה"ל, מג"ב והשוטרות הגיבורות ברחובות ירושלים, נוטלות חלק פעיל בביטחון ישראל כחלק ממערך הביטחון של ההגנה על האומה ואנו גאים על כך" אמר ראש הממשלה נתניהו. ושר הביטחון ליברמן אמר ״מאז הקמת המדינה נשים שירתו בצה״ל ותרמו תרומה עצומה לביטחון ישראל. הרב לוינשטיין פגע לא רק בנשים אלא בצה״ל, במורשת של צה״ל ובערכים הבסיסיים של מדינת ישראל. אני מתכוון לבחון מחדש את מעמדו של הרב לוינשטיין והכשירות שלו להכין צעירים לשירות בצה״ל". י</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">את הרב לוינשטיין עצמו כל המהומה לא ממש הטרידה. הוא בטוח בגיבוי הפוליטי העומד מאחוריו</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> שימנע כל אפשרות שהצבא יפסיק את מימון המכינה שלו – בדיוק כמו שלא ננקט נגדו שום צעד לאחר התבטאותו הקודמת נגד ההומוסקסואלים הסוטים. "בשנתיים האחרונות מתרחש תהליך תרבותי עמוק. לתוך צה"ל חודרת תפיסה פמיניסטית שלא עולה בקנה אחד עם היהדות" הצהיר. רבנים בכירים אחרים נפגשו עם שרי מפלגת הבית היהודי ובקשו את תמיכתם במתקפת נגד:"גונבים לנו את הצבא! במקום פקודות קודמות בנושא שירות הנשים בצבא שנכתבו מתוך קונצנזוס כדי לשמור על כבוד והתחשבות באורח החיים של כלל משרתי צה"ל, עכשיו נכתבה במסתרים ומאחורי הגב פקודה חדשה, פקודת השירות המשותף שמבטאת בעיקר אג'נדות ליברליות ופמיניסטיות קיצוניות שמקובלות בחוגי השמאל הקיצוני. מנסים להכריח אנשים דתיים לשרת ביחידות מעורבות של גברים ונשים בניגוד להלכה היהודית ולאורח החיים היהודי הקיים בעמנו מדורי דורות, והתוצאה היא לדחוק אותם בכלל החוצה מהצבא". י </span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מאתיים קציני מילואים שהיו תלמידיו של הרב לוינשטיין העניקו לו גם הם גיבוי ציבורי: "לאחרונה מתריע הרב על שינויים ותמורות שעובר הצבא, בעיקר ביחס לשילוב בנות ביחידות הלוחמות. שינויים אלה עשויים לפגוע בצבא בצורה קשה וכואבת. כמי שמכירים את המערכת הצבאית אנו מבינים היטב את הבעיות עליהן מצביע הרב ואת הסכנות הגלומות בהן. דברי הביקורת החריפים של הרב יוצאים מלב אוהב ודואב, רק טובת צה"ל ומדינת ישראל לנגד עיניו. העמדה שביטא משקפת את דעת גדולי רבני</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ישראל ואת הפסיקה ההלכתית של הרבנות הראשית לדורותיה ביחס לשילוב בנות בצבא". י </span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בתוך המולת הויכוח נשכחה כמעט לגמרי עמדתן של נשים ישראליות צעירות אשר בהחלט לא אוהבות</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> את התלהמות הרב לוינשטיין – ועדיין הן מסרבות לראות כ"העצמה נשית" שירות בצבא כיבוש, אשר כבר שנים רבות המשימה העיקרית המוטלת עליו היא לקיים שלטון דיכוי על מליוני גברים ונשים</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">פלסטינים. י</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> השבוע הזה מסר דובר צה"ל נתונים סטטיסטיים על המאמצים האדירים שעושה הצבא להקטין את מספר החיילות המשרתות בתפקידי פקידות ולהעביר יותר ויותר מהן ליחידות קרביות. הרעיון לאמן נשים בצוותי טנקים הוא עדיין בתחום תכנית ניסוי הכוללת בינתיים חמש עשרה חיילות נשים – אולם במשמר הגבול, הכח הצבאי-משטרתי עליו מוטלת השגרה היום יומית של קיום השלטון הישראלי בשטחים הפלסטיניים, כבר הגיע מספר הנשים ל-35 אחוז – למעלה משליש. המגמה היא שבעתיד יגיעו הנשים גם למחצית ממספר החיילים העומדים ביום במחסומי הדרכים ברחבי הגדה המערבית ובשעות הלילה המאוחרות יוצאים לפשיטות להוציא "מחבלים מבוקשים" מבתיהם ולהעבירם לחקירה ב"לחץ פיזי מתון". מסתבר שלא כל הנשים הצעירות בישראל מתלהבות מן האפשרות למלא תפקיד זה. י</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">תחת הססמא "לא פקידה ולא טנקיסטית – סרבנית ופמיניסטית" חזרו השבוע שלוש נשים צעירות על הריטואל הקבוע שבו מעביר צה"ל את שנבדקו בידי "ועדת המצפון" הצבאית אשר לא גילתה אצלם את קיומו של מצפון. שוב ושוב נקראים סרבנים וסרבניות לבוא בשערי הבקו"ם בתל השומר, לקבל פקודה להתחייל ולהצטרף לשורות הצבא, לסרב לפקודה ולהשלח לחודש בכלא – שבסיומו יחזור הריטואל על עצמו פעם נוספת. "שתי התמריות", תמר אלון ותמר זאבי, עברו השבוע בפעם השישית את ההליך הזה. עתליה בן-אבא, סרבנית קצת פחות ותיקה שהצטרפה אליהן, נשלחה השבוע לכלא בפעם השניה</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">שלטונות הצבא הקפידו להפריד בין השלוש ולשלוח אותן לבתי כלא נפרדים. י</span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> כתבת "הארץ" ורד לי, שנכחה במקום, כתבה: "תמר אלון קורנת ונוסכת אופטימיות בקבוצה המלווה. כשהיא נשאלת מאיפה היא שואבת את האופטימיות שלה, היא צוחקת ומשיבה: 'הבנות שכלואות איתי גם הן לא מבינות מאיפה האופטימיות שלי ותוהות איך אני מחייכת אחרי תקופת מאסר ארוכה'. לצידה, היא מספרת, כלואות חיילות על עריקות, עבירות משמעת ועבירות סמים. 'הן בחיים לפני זה לא הכירו שמאלנית והם דמיינו אותנו כעוכרי ישראל. במהלך השהות בכלא הם למדו להסתכל עלינו אחרת ולראות אותנו כבני-אדם. זה לא שהיה קל. כשהגענו לבית הכלא בפעם הראשונה היה לנו פתאום הלם להיות במאסר. הרגשנו פתאום לבד. שאלנו את עצמנו שוב ושוב אם יש משמעות בפעולה הזאת ואם אכפת למישהו. אבל כן, יש הרבה מי שאכפת להם." י </span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מוחמד עוודה ממזרח ירושלים, הפעיל מזה תשע שנים ב"לוחמים לשלום", אמר בטכס הצנוע: "הבנתי שיש כיום רק שלוש סרבניות בכל צבא ישראל ושאין גברים שמסרבים ואני מצדיע להן. אני רואה אותן וחושב על הבת שלי שהיא בגילן ושהן נאבקות למען חברה צודקת יותר. מגיע להן תמיכה לא רק מהמשפחה הקרובה אלא מכלל החברה. אני מדבר פה לא רק בשמי אלא בשם פלסטינים רבים אשר לא יכלו להגיע ולתמוך בכן היום, בגלל אותה מדיניות כיבוש השוללת מהם את חופש התנועה. אנחנו גאים בנשים הצעירות, האמיצות, הנאבקות למען זכויותינו ולמען צדק וחירות. תודה לכן מכולנו!" קרא והוסיף בחיוך: "אנחנו עוד ניפגש בחירות. חירות לכולם". </span><span style="font-family: "arial" , sans-serif;"> <b> י </b></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b><br /></b></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<b style="font-family: Arial, sans-serif;"><a href="http://www.haaretz.co.il/blogs/veredlee/1.3905790">http://www.haaretz.co.il/blogs/veredlee/1.3905790</a></b></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEijIcLm4jvh2x4Gy-XS4THWfqJLCNnqLheXkzKw-avam2eyv516cVIuWPEj_E3SToe5zC830u0jkyobgwEnQxS-QltUPad9bwfGKzSbauAUc2XGDGjo0S4u12vUeluwJWcF6v3lGA-9Fg/s1600/refusers2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="185" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEijIcLm4jvh2x4Gy-XS4THWfqJLCNnqLheXkzKw-avam2eyv516cVIuWPEj_E3SToe5zC830u0jkyobgwEnQxS-QltUPad9bwfGKzSbauAUc2XGDGjo0S4u12vUeluwJWcF6v3lGA-9Fg/s320/refusers2.jpg" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b><br /></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , sans-serif; font-size: large;"><b>שלושת הסרבניות בדרכן לתקופה נוספת בכלא הצבאי</b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><b><br /></b></span></div>
<div style="text-align: center;">
<br /></div>
<span style="font-family: "arial" , sans-serif; text-align: center;"><br /></span>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj4aNAyizULefk2qEPzB4QSYnq7aDGX4w96v4ZDQuhUDmiA3dKJ24efkFZS94YHL1htzB7YP5SiNYPtJKaB4GSA-fNxzQaXoCkBPolIaYCPEuYDLUId3C9khB6zmc3HC73AM0IJjEaA8g/s1600/Border%2527guard%25271.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj4aNAyizULefk2qEPzB4QSYnq7aDGX4w96v4ZDQuhUDmiA3dKJ24efkFZS94YHL1htzB7YP5SiNYPtJKaB4GSA-fNxzQaXoCkBPolIaYCPEuYDLUId3C9khB6zmc3HC73AM0IJjEaA8g/s320/Border%2527guard%25271.jpg" width="320" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , sans-serif; font-size: large;"><b> בוגרת טירונות משמר הגבול בדרך לשטחים הכבושים</b></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<span style="font-family: "arial" , sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
</div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-2652672352730565312017-02-24T10:26:00.001-08:002017-02-24T10:27:42.523-08:00מאזני הצדק<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="color: #b45f06; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-large;">מאזני הצדק</span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 12pt;"><o:p><br /></o:p></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: "arial" , sans-serif; font-size: 12pt;"><o:p><br /></o:p></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjYx7wwdkSVyury3j94u4gKVFLO0cTp9YSn-cRmc9noCJaaenKMgu_H2w0R4WS2EUtOXYg72SJZ-RTGveiBX-sHufXLRdjp4GXIv2yic3sdSzy6V8oY6tI8TCToVFFlvOGlX-AKHglfIQ/s1600/Justice.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjYx7wwdkSVyury3j94u4gKVFLO0cTp9YSn-cRmc9noCJaaenKMgu_H2w0R4WS2EUtOXYg72SJZ-RTGveiBX-sHufXLRdjp4GXIv2yic3sdSzy6V8oY6tI8TCToVFFlvOGlX-AKHglfIQ/s320/Justice.jpg" width="196" /></a></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ב-13 לספטמבר 2015 ידו צעירים פלסטינים משכונת צור באהר במזרח ירושלים אבנים
אל מכוניות ישראליות ליד שכונת ארמון הנציב – אחת השכונות הישראליות שהוקמו לאחר
1967 על קרקע פלסטינית מופקעת. אחת האבנים פגעה במכוניתו של אלכסנדר לבלוביץ, וגרמה
לו התקפת לב. לבלוביץ' החל לפרכס, סטה
לתעלה והתנגש בעמוד, נפצע קשה ולמחרת מת בבית החולים. <o:p></o:p></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אי אפשר לטעון כי הפלסטינים שידו את האבנים התכוונו להרוג את אלכסנדר
לבלוביץ, שאת שמו לא שמעו מעולם, או שבכלל התכוונו להרוג מישהו. ברובם הגדול של
מקרי ידוי אבנים האירוע מסתיים ללא נפגעים. אבל בהחלט אפשר לטעון שמי שמיידה אבנים
על מכוניות נוסעות אחראי למעשיו וצריך היה להביא בחשבון שהתוצאה עלולה לעיתים להיות
קטלנית.<o:p></o:p></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בפעולה מאומצת של כוחות הביטחון של מדינת ישראל נלכדו מיידי האבנים
הפלסטינים. נגד עבד דוויאת, אשר תואר בידי המשטרה כ"ראש חולית מיידי
האבנים", הוגש כתב אישום על הריגה. לאחר הליך משפטי ממושך נחתמה עימו עסקת
טיעון אשר על פיה נדון דוויאת לשמונה עשרה שנות מאסר בלבד. באמצעי התקשורת
הישראלים פורסמה בהרחבה מחאתם של בני משפחת לבלוביץ על עסקת הטיעון ועל קולת
העונש. "צריך היה למצות את הדין עד הסוף עם הרוצחים של אבא שלנו, צריך היה לתת
לשופטים למצות את הדין ולגזור את העונש המקסימלי, אני מוחה על ההקלה בעונש",
אמר ניר, בנו של לבלוביץ.<o:p></o:p></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ב-24 במרץ 2016 הגיע עבד אל-פתאח א-שריף, תושב חברון, אל עמדת החיילים
הישראלים השומרים על מובלעת המתנחלים בתל רומיידה שבלב חברון. הוא דקר בסכינו את
אחד החיילים ואז ירו בו חיילים אחרים ופצעו אותו קשה. כפי שנראה בצילומים שצילם
במצלמה נסתרת תחקירן של ארגון "בצלם", כאשר כבר שכב א-שריף על הארץ,
מבלי שהיווה שום איום, החייל בן ה-19 אליאור אזריה, חובש, הגיע למקום כדי לטפל
בחייל פצוע – ואז כיוון בכוונה תחילה את נשקו אל ראשו של א-שריף, ירה והרג אותו. <o:p></o:p></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אליאור אזריה נעצר בידי המשטרה הצבאית והוגש נגדו כתב אישום על הריגה. במהלך
המשפט ניסו עורכי דינו של אזריה לטעון כי הוא חש מבחינה סוביטקטיבית איום וחשד כי א-שריף
נושא מטען נפץ על גופו. אולם בעקבות עדויות מפקדו של אזריה ושל חיילים אחרים שהיו
במקום דחה בית הדין מכל וכל את הגרסא הזאת וקבע כי אזריה ירה והרג את א-שריף מתוך שאיפת נקמה ומתוך תפיסה כי יש
להרוג "מחבלים" ללא משפט, אם הם מהווים איום וגם אם כבר חדלו להוות
איום. לתפיסה זאת שותפים לא מעטים בישראל, חלקם מבוגרים הרבה יותר מן החייל הסדיר
אליאור אזריה וביניהם גם חברי כנסת, שרים ובעלי טור בעיתונות. .<o:p></o:p></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">לאחר שפורסם כי התביעה דורשת לגזור על אליאור אזריה שלוש שנות מאסר, התמוטטה
אמו ונלקחה לטיפול דחוף בבית החולים, מתוך בהלה וכאב לנוכח העונש החמור והאכזרי אשר
איים על בנה. אמצעי התקשורת דיווחו בהרחבה על מצבה הקשה של האם הדואגת. <o:p></o:p></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בסופו של דבר החליטו השופטים לגזור על אליאור אזריה שנה וחצי של מאסר. מול
אולם בית הדין הפגינו מאות מתומכיו של אזריה ומחו על חומרת גזר הדין. פוליטיקאים
בכירים מכמה וכמה מפלגות בישראל הצטרפו אל המחאה ודרשו להעניק לאזריה חנינה מיידית:
"אזריה כבר סבל מספיק, אסור שהוא ישב
בכלא. צריך לגמור את הסיפור ולשלוח אותו הביתה". <o:p></o:p></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">במקרה או שלא במקרה, השבוע הסתיים גם מאבק ממושך על מינוי שופטים חדשים לבית המשפט העליון. חברי
מפלגת "הבית היהודי" מתלוננים כבר זמן רב על כך שמערכת המשפט הישראלית
נוטה יתר על המידה לצידם של הערבים ואינה נותנת משקל מפסיק לשיקולים לאומיים
ופטריוטיים. שרת המשפטים איילת שקד, חברת אותה מפלגה, חתרה לאזן את המגמה השלילית
הזאת ועשתה השרה שקד מאמץ מוצלח להכניס להרכב בית המשפט העליון שופטים שמרניים
יותר, ובמיוחד כאלה המשתייכים לזרם הדתי-לאומי. במיוחד רשמה הצלחה במינויו של דוד
מינץ – משפטן יליד בריטניה שבא לישראל ומיד עבר להתגורר בהתנחלות דולב בגדה
המערבית, ואשר בקרירה המשפטית שלו נודע ביחס נוקשה ומחמיר כלפי אזרחים זרים
שהואשמו בכניסה בלתי חוקית למדינת ישראל.<o:p></o:p></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">שכנו של דוד מינץ בהתנחלות דולב הוא חבר הכנסת מוטי יוגב, גם הוא חבר מפלגת
הבית היהודי. חבר הכנסת דולב נודע בשל תגובה
חריגה על פסיקה של בית המשפט העליון: "צריך לעלות על בית המשפט העליון עם
דחפור די-9 ולמחוק אותו מעל פני האדמה!"<o:p></o:p></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<span dir="RTL" lang="HE"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">השופט העליון החדש, דוד מינץ, לא יעלה בדחפור על בית המשפט העליון. הוא יכנס
בכניסה הראשית וישב בכס השיפוט וידון בעתירות על הפרת זכויות האדם. <o:p></o:p></span></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<br /></div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-83314052902736963212016-11-09T06:20:00.003-08:002016-11-11T07:52:31.069-08:00הבוקר המר <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<h2 style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> </span><span style="color: #783f04; font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: x-large;"> הבוקר המר</span></h2>
</div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אז הסיוט באמת הפך למציאות. </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: medium;"><span style="font-size: xx-small;">י</span><span style="font-size: large;"> </span></span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">לאחר שהקלפיות בחוף המזרחי נסגרו בשעה 2 בלילה לפי שעון ישראל, המשכתי לעקוב בסי.אן.אן אחר הדרמה שהתגלגלה במהירות. צפיתי בדיונים של מומחי הבחירות, עם המפות המתוחכמות שלהם והידע המפורט על כל מחוז בכל מדינה של ארה"ב. ברגעים הראשונים עוד נראה היה שהילארי קלינטון עומדת לנצח בפלורידה וצפון קרוליינה – אך אחר כך, במדינה אחר מדינה חזר על עצמו אותו חזיון: המרחבים הצבועים אדום, המייצגים כפרים ועיירות, עולים ומכריעים את הנקודות הכחולות שיצגו את הערים הגדולות. </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;"> י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מאחורי המרחבים האדומים הללו במפות של הסי.אן.אן היו האנשים אותם תיאר מייקל מור בסרטו: העובדים שננטשו ב"חגורות החלודה" כאשר התעשיות עברו לארצות שבהן המשכורות נמוכות בהרבה. ממורמרים וחסרי תקווה, הם היו מוכנים לאמץ את הדמגוגיה של דונלד טראמפ והבטחתו "להפוך את אמריקה לגדולה שוב". זרם אדיר מתחת לפני השטח, שאותו הסוקרים החמיצו לחלוטין. </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;">י</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> </span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בזמנים שלפנינו יהיו הרבה האשמות וחרטות. מה היה אילו הקדישו הדמוקרטים יותר תשומת לב ונתנו תשובות טובות יותר לעובדי הצווארון הכחול שהיו פעם עמוד התווך של מפלגתם? מה היה אילו בחרה המפלגה הדמוקרטית את ברני סנדרס כמועמדה לנשיאות? מה היה אילו לא היתה הילארי קלינטון לוקחת ביהירות את ויסקונסין כמובנת מאליה, ואילו היתה טורחת לבקר שם לפחות פעם או פעמיים במהלך מסע הבחירות? מה היה אילו במקום ללהק את עצמה לתפקיד האישה הנשיאה הראשונה, היא היתה מקדמת לתפקיד זה אישה צעירה יותר שאין מאחוריה פרשיות עבר מפוקפקות? </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><span style="font-size: xx-small;">י</span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">חרטות רבות. דברים רבים הנראים מאד בבירור בדיעבד ואשר היו צריכים להיות ברורים גם בזמן אמת, דרכים רבות שלא נלקחו. הדרך בה הלכנו הובילה את הנשיא הנבחר דונלד טראמפ לשאת נאום נצחון צוהל בפני קהל תומכיו. כמה כנות מילות הפיוס שלו? האם הוא יוכל – אפילו אם ירצה – לכבות את להבות השנאה שליבה ללא הרף במשך שנה של קמפיין פרוע? האם יש לטראמפ משהו אמיתי להציע לאנשים חסרי התקווה אשר להם הוא העניק תקווה חולפת - ואם הוא יאכזב אותם, למי ולמה הם יעניקו את תמיכתם בפעם הבאה? </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><span style="font-size: xx-small;">י</span></span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> </span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ולגבי הנשיא אובמה, הוא תקוע עכשיו עם יורש מאד לא רצוי, שמבטא באישיותו את ביטול כל מה שאובמה השיג. זה עשוי להגביר את נכונותו של אובמה להשתמש בחודשיים שנותרו לו כדי להשאיר אחריו לפחות מורשת משמעותית אחת אחרונה: כלומר, להסיר את הווטו האמריקאי ולאפשר למועצת הביטחון של האו"ם לקבל החלטה מחייבת בנושא הסכסוך הישראלי-הפלסטיני – עד כמה שזה יעזור. </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><span style="font-size: xx-small;">י</span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">פירור קטן מדי של תקווה בבוקר מר. </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><span style="font-size: xx-small;">י</span></span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> </span></div>
<div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhdTLSXUiKNXbg0gvAEtCvHD9XK57nh_WN0a-wLCpLmWPqoA4IJ2zuCm9ncFkoGOB_ThfnzuxTAP6LYDLZJtl0OVJtXGHdqW9S93HMEenJzjrXN8GgQntFlNyYKuyAYB9892XjZfjjcPQ/s1600/tramp%2527cartoon.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="221" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhdTLSXUiKNXbg0gvAEtCvHD9XK57nh_WN0a-wLCpLmWPqoA4IJ2zuCm9ncFkoGOB_ThfnzuxTAP6LYDLZJtl0OVJtXGHdqW9S93HMEenJzjrXN8GgQntFlNyYKuyAYB9892XjZfjjcPQ/s320/tramp%2527cartoon.jpg" width="320" /></a></div>
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-39442915247401335322016-10-01T10:01:00.002-07:002016-10-01T10:09:46.306-07:00איש שלום? לא בדיוק. ובכל זאת...<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #783f04; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-large;">איש שלום? לא בדיוק. ובכל זאת...</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ההפגנה הראשונה בה השתתפתי היתה בסוף שנת 1967. יום אחד, שעתיים לפני סיום הלימודים, עבר מנהל בית הספר שלי בין כל הכיתות והודיע: "שני השיעורים האחרונים מבוטלים, כולם הולכים להפגין בשגרירות צרפת!". פצחנו בתרועות שמחה ויצאנו משערי בית הספר. בדרך לשגרירות נתקלנו בתלמידי בתי ספר אחרים שכולם הצטרפו להפגנה הגדולה, הספונטנית המאורגנת. מישהו התחיל לצעוק "לדה גול/יש אף גדול!" וכולם הצטרפו. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בישראל של סוף 1967 היה מאד אופנתי לשנוא את צרפת ואת נשיא צרפת שרל דה גול. כפי שקראנו בעיתונות ושמענו מן המורים, צרפת בגדה בישראל והפרה את הברית שלה איתנו ברגע המכריע והטילה עלינו אמרגו נשק. (ישראל ניצחה במלחמה בכל זאת, אבל זה כבר סיפור אחר). ולהוסיף חטא על פשע, סיפרו לנו שדה גול אמר דברים אנטישמיים, אם כי אף אחד לא ידע בדיוק מה הוא אמר. אז בשמחה רבה הלכנו להפגין בשגרירות צרפת במקום ללמוד. כמה מאיתנו רצו גם לזרוק אבנים ולשבור את חלונות השגרירות, אבל את זה המשטרה מנעה.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">במקרה, כמה שבועות אחר כך ניגשתי למדף אחורי מאובק בספרית ההשאלה בה נהגתי אז להחליף ספרים. היה שם ספר בכותרת מסקרנת: "גשר מעל הים התיכון". בעמוד הראשון הופיעה תמונה גדולה ובה שר ישראלי בשם שמעון פרס לוחץ את ידו של נשיא צרפת שרל דה גול, שניהם מחייכים חיוך רחב, וברקע מגדל אייפל וקו הרקיע של פאריס. קראתי את הפרק הראשון ובו הסביר שמעון פרס בהרחבה כי הברית האסטרטגית בין ישראל וצרפת היא מוצקה ואיתנה, ושהיא תשגשג ותאריך ימים מכיון שהיא משרתת היטב את האינטרסים של שתי המדינות. (ככל שזכור לי, דווקא את הסיוע הצרפתי להקמת הכור בדימונה פרס לא הזכיר שם...)</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> למען האמת, זה לא היה ספר כל כך ישן. הוא יצא לאור רק שלוש שנים מוקדם יותר, בשנת 1964, אבל מישהו בספריה החליט להגלות אותו למדף האחורי. אז, בגיל 12, היתה הפעם הראשונה בה למדתי להכיר את שמעון פרס כאיש של חזונות מדיניים גדולים ותכניות אסטרטגיות מרחיקות לכת (לא תמיד אותם חזונות ואותן תכניות...). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בשנת 1976, בזמן חופשה קצרה מן השירות הצבאי, השתתפתי עם כמה עשרות צעירים בהפגנה שנערכה בתל אביב במחאה על תנועת המתנחלים החדשה, "גוש אמונים", שחבריה ניסו שוב ושוב להתמקם בלב "יהודה ושומרון". לאחר ההפגנה ישבנו במשרד קטן וצפוף והקשבנו לחדשות במכשיר טלויזיה קטנטן, שחור לבן. "שוב הצליחו פעילי גוש אמונים להערים על מחסומי הצבא, להגיע אל תחנת הרכבת הישנה בסבסטיה ולהתבצר בה. פינוים צפוי לגרור התנגשויות אלימות בינם לבין החיילים" אמר הקריין. "איזה להערים?" אמר אחד הבחורים שארגנו את ההפגנה. "שר הביטחון הוא שמעון פרס, החבר הכי טוב של המתנחלים. אז מה עוד אתם רוצים? זה משחק מכור!". באותו משרד קטן, שמעון פרס היה האיש שכולנו שנאנו יותר מכל אדם בעולם. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">למחרת בבוקר, באוטובוס בדרך חזרה לבסיס, קראתי על "הסכם הפשרה" שהושג בלילה בברכתו של שר הביטחון פרס. למתנחלי גוש אמונים איפשר הצבא להישאר "באופן זמני" בבסיס צבאי סמוך. מאוחר יותר, הזמני נהפך לקבוע, המתנחלים נשארו שם והחיילים עזבו והמחנה נהפך להיות התנחלות קדומים. לשמעון פרס בהחלט היתה מניית יסוד במפעל הזה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">חודש מאי 1981 – אסיפה מרובת משתתפים במועדון צוותא בתל אביב, לחגוג את בחירתו של פרנסואה מיטראן לנשיא צרפת. הנואם המרכזי היה שמעון פרס – מנהיג מפלגת העבודה הישראלית, ראש האופוזיציה בכנסת וסגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי. "אירופה הולכת ונהפכת להיות יבשת סוציאליסטית!" קרא פרס. "זה הגל של העתיד, ואנחנו בישראל צריכים להשתלב בו!" זאת היתה הפעם הראשונה בה שמעתי מפיו של שמעון פרס שבחים לסוציאליזם, והם לא האריכו ימים. (למעו האמת, גם מיטארן עצמו ויתר חברי האינטרנציונאל הסוציאליסטי לא ממש הראו דבקות גדולה בעקרונות הסוציאליזם). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ספטמבר 1982: מלחמת לבנון הראשונה השתוללה כבר מזה שלושה חודשים, והגיעה לשיאה עם הטבח הנורא במחנות הפליטים סברה ושתילה. גל הפגנות ומחאות בכל רחבי הארץ, ואת הלילה הקודם ביליתי בבית המעצר באבו כביר. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">פגישה מכרעת בין הפעילים המרכזיים של "הועד נגד המלחמה בלבנון" מצד אחד וראשי "שלום עכשיו" מצד שני. - "שלום עכשיו רוצה רוצה לעשות במוצאי שבת הקרובה הפגנה גדולה בכיכר מלכי ישראל, הפגנה גדולה, אדירה, יותר מכל מה שעשינו אי פעם. אבל אתם כבר הוצאתם רשיון מהמשטרה, ואם לא תעבירו אותו אלינו שלום עכשיו לא תוכל לעשות את ההפגנה. גם אתם יודעים שאם יבוא רק התומכים שלכם, זאת תהיה עצרת הרבה יותר קטנה". – "בסדר, אנחנו מוכנים להעביר את הרשיון". – "אבל יש בעיה. מפלגת העבודה מוכנה להצטרף, לשנות את העמדה שלהם של תמיכה במלחמה בלבנון ולצאת נגד המלחמה. שמעון פרס ויצחק רבין מוכנים – לא רק מוכנים, הם מאד רוצים - לעמוד על הבמה ולדבר בחריפות נגד בגין ושרון. אבל כמה שלא נעים לי להגיד, פרס ורבין לא מוכנים לעמוד על במה אחת עם מישהו מהשמאל הקיצוני". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כל העיניים בחדר מופנות אל המשורר יצחק לאור, שאמור היה להיות הנואם המרכזי מטעם הועד נגד המלחמה. לאחר רגע של שתיקה הוא מפליט קללה עסיסית ואומר "שיהיה! אף אחד לא יוכל להגיד שאני קילקלתי את ההפגנה נגד פשעי המלחמה. שיבואו רבין ופרס לבמה ויבושם להם!". כך נולדה "הפגנת הארבע מאות אלף" שנחרתה בזיכרון כהפגנה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל עד אז.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">שנתיים או שלוש אחר כך - שוב הפגנה קטנה של כמה עשרות אנשים ושוב ישבנו אחריה לראות את חדשות הטלויזיה במשרד מאובק (הטלויזיה כבר היתה צבעונית). בהפגנה קראנו, כמו בהרבה הפגנות ואירועים באותו זמן, "דו שיח לשלום / עם אש"ף עוד היום!". חילקנו כרוזים לקהל התל אביבי האדיש ובהם סופר על המפגשים שקיימו אנשי "המועצה לשלום ישראלי-פלסטיני" עם נציגים של אש"ף ועל המסרים החיוביים ששמעו מן הפלסטינים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בטלויזיה התראיין באותו ערב שמעון פרס, שר החוץ בממשלתו של יצחק שמיר. פרס שלל מכל וכל את האפשרות לנהל משא ומתן עם אש"ף – "זה ארגון טרוריסטי, מתנגד לשלום, אין לו שום דבר חיובי לתרום!". לעומת זאת הוא שיבח והילל את חוסיין מלך ירדן – "המלך הוא שותף רציני, אמיתי, אמין. האופציה הירדנית היא האופציה האמיתית לשלום". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"איזה אידיוט!" אמר אחד האנשים שישבו לידי. "גם להחזיר את השטחים לירדן וגם הפלסטינים יגידו שההסכם לא מחייב אותם וימשיכו להילחם בישראל? עסקה נפלאה – לשלם את מלוא המחיר ולא לקבל כלום בתמורה. איך מצליח טיפש כזה להגיע כל כך גבוה?" </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כפי שנודע לנו אחר כך, באותו זמן הגיע פרס להסכם עם המלך חוסיין בפגישה חשאית בלונדון, אך ראש הממשלה שמיר הטיל וטו והיוזמה נכשלה. אנו לא היינו שותפים לזעם ולמחאה שהביע פרס על "אובדן ההזדמנות ההיסטורית".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אפריל 1990 – המשבר הקואליציוני שנכנס להיסטוריה של ישראל תחת השם "התרגיל המסריח". האופציה הירדנית ירדה מן הפרק עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, האמריקאים הציעו שישראל תנהל משא ומתן עם משלחת פלסטינית שלא תייצג רשמית את אש"ף אבל תכלול נציגים ממזרח ירושלים. ראש הממשלה שמיר דחה את ההצעה על הסף והאשים את שר החוץ פרס בעידוד חשאי של היזומה האמריקאית. משבר האמון ביניהם הסתיים בהתפטרות פרס ויתר שרי העבודה והפלת ממשלת שמיר בהצבעת אי אמון. שמעון פרס הודיע שהצליח להקים ממשלה חדשה בראשותו, ובבוקר ה-12 באפריל היה אמור להציג אותה בכנסת. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אבל מועד הצגת הממשלה נדחה ונדחה. התרבו השמועות כי החרדים נטשו את פרס ברגע האחרון ושללו ממנו את הרוב. השמועות התגלו כנכונות – בצהרים הופיע פרס בטלויזיה, מתוח וחיוור, והודיע על "דחיה בהצגת הממשלה". "לעזאזל!" אמר אחד החברים שלי. "זה אומר שאנחנו ממשיכים להיות תקועים עם שמיר, והוא ימשיך לחסום את הכל. ימח שמם של החרדים!"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">1994 – לאחר שועדת פרס נובל לשלום הודיעה על הענקת הפרס ליצחק רבין, יאסר ערפאת ושמעון פרס על חלקם בהסכמי אוסלו, התפרסם ב"ידיעות אחרונות" מאמר פרשנות נבזי. הכותב תקף את שמעון פרס בחריפות רבה והאשים אותו כ"רודף פרסומת" שדחף לחתימה על "הסכם אוסלו הזוועתי" רק כדי לקבל את פרס נובל. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אני ישבתי אז וכתבתי מיד מכתב תגובה. אין בידי הנוסח המדויק (אז עוד לא נשמרו דברים כאלה במחשב) אבל זכור לי שהתיצבתי להגנה ותמיכה ללא סייג בשר החוץ שמעון פרס. כתבתי שהוא מדינאי ממדרגה ראשונה שכל מדינה היתה יכולה להתברך בשכמותו. כמו שכתבתי ואמרתי במקומות רבים אחרים באותה תקופה, כתבתי כי שמעון פרס ראוי לשבח ולפרס על כי הבין כי שעל מדינת ישראל לסיים את הכיבוש ולהגיע לשלום עם הפלסטינים, לא רק לטובת הפלסטינים אלא גם לטובת עצמה. על כך שהבין כי כדי לדבר עם הפלסטינים צריך לדבר עם מי שהפלסטינים עצמם רואים כנציגם – כלומר ארגון השחרור הפלסטיני וראשו יאסר ערפאת. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כתבתי גם כי פרס ראוי לשבח ולפרס על כך שהצליח להתגבר על היריבות הקשה והמרה בינו לבין יצחק רבין, לעבוד עם רבין בשיתוף פעולה הדוק ולשכנע את רבין ללחוץ את ידו של יאסר ערפאת. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מכל הסיבות האלה, סיכמתי, פרס נובל לשלום מגיע לשמעון פרס בזכות ובדין, יותר מאשר לרבים אחרים שזכו בפרס הזה לפניו. "ידיעות אחרונות" קיצר את המכתב, אך העיקר התפרסם ביום המחרת.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">נובמבר 1995 – הלילה המר של רצח רבין. עצרת השלום המוצלחת בכיכר, ההמונים באו להביע אמון בתהליך השלום שהחלו באוסלו, רבין ופרס על הבמה שרים את שיר השלום. העצרת נגמרה, צעירים רוקדים בעליצות בכיכר לצלילי מוזיקת סמבה ברזילאית. לפתע, צופרי שיירה ארוכה של מכוניות משטרה, שמועות על פיגוע, הידיעה שראש הממשלה רבין נפגע מיריות מתנקש, מאות אנשים רצים כל הדרך אל שער בית החולים איכילוב, דובר הממשלה איתן הבר מופיע וקורא את ההודעה "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה...". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">חזרה אל הכיכר, ישיבה במעגלי אבל סביב הנרות הדולקים. ברדיו נמסר כי הממשלה התכנסה באמצע הלילה לישיבת חרום ובחרה בשמעון פרס כראש ממשלה זמני עד לאישור הכנסת. כמה צעירים ניגשים אל קיר בנין העיריה הסמוך ומרססים בצבע שחור כתובת גרפיטי ענקית: "לעולם לא תלך לבד, שמעון פרס!" </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כבר באותו לילה התחלנו לדבר על מה שצריך פרס לעשות. לפזר מיד את הכנסת ולקרוא לבחירות חדשות, וכך לזכות ברוב גדול? לפעול בתקיפות ובחריפות נגד המתנחלים, כשמעמדם הציבורי בשפל המדרגה?</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מה לעשות, שמעון פרס לא קיבל אף אחת מן ה"עצות" שלנו. במקום זאת, הוא תוך זמן קצר הסתבך במבצע מלחמתי מיותר לחלוטין ועקוב מדם בלבנון - "מבצע ענבי זעם". באפריל 1995, לאחר שמאה ושישה אזרחים לבנונים נהרגו מפגז ארטילריה ישראלי תועה בכפר קאנא, הייתי בהפגנת מחאה מול ביתו של ראש הממשלה שמעון פרס ברמת אביב. הפגנה מיליטנטית בה הושמעו קריאות חריפות בגנותו של פרס, כולל המלים "רוצח" ו"פושע מלחמה". בשיא ההפגנה התנגשנו עם שרשרת השוטרים שחסמה את דרכנו, והיינו קרובים מאד לבלות את הלילה במעצר. ולמרות זאת, ברגעי הפיזור אמרתי לחברי: "אין ברירה, למרות הכל בבחירות נצטרך להצביע בעדו". – "מה? בעד המנוול הזה?" – "אלא מה אתם רוצים, את נתניהו כראש הממשלה?". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">באותו רגע, הביטוי "ראש הממשלה בנימין נתניהו", עדיין נראה כמעין מדע בדיוני, אפשרות רחוקה ובלתי סבירה. אבל רק חודש וחצי אחר כך היא הפכה למציאות שמלווה את מדינת ישראל עד היום. במשך כל ליל הבחירות ישבנו ערים, בעוד התחזיות הראו ניצחון לנתניהו – ניצחון ברוב דחוק אבל ברור. שעה אחר שעה ישבנו מול המסכים, מקווים עוד לשינוי של הרגע האחרון, עד שבאור הבוקר הפכו התחזיות למציאות ושמעון פרס איבד את הסיכוי האחרון לאחוז בהגה השלטון במדינת ישראל. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">יכולתי להמשיך את המאמר הזה עוד ועוד ולציין רגעים נוספים בחייו של שמעון פרס – אורות וצללים, נקודות ציון נוגדות, זמנים בהם רגזנו עליו מאד שהסכים לשרת את נתניהו וליצג אותו בעולם וזמנים בהם בכל זאת ניסה לפחות חלקית לעמוד מול מנהיג הליכוד ולנקוט כל מיני יוזמות לקידום השלום. נסיון כושל להיבחר כנשיא המדינה ונסיון שני שהצליח. והשנים האחרונות בהן זכה שמעון פרס לפופולריות רבה בציבור הישראלי הרחב ודחק הצידה יותר ויותר את חזון השלום והמזרח התיכון החדש ובחר להתרכז בחלום וחזון חדש ובלתי פוליטי – פיתוח הנאנו-טכנולוגיה והברכה הרבה הצפויה בנאנו-טכנולוגיה ה למין האנושי. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בכל זאת, עכשיו שהקריירה הארוכה של שמעון פרס הסתיימה סופית בהלוויה ממלכתית אדירה בנוכחות שועי העולם, הייתי מעדיף לסיים את הסקירה האישית שלי באותו רגע מכריע של הכשלון בבחירות 1996. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">האם היה שמעון פרס איש שלום? רבים מחברי הפוליטיים מפקפקים בכך, ולא קשה למצוא הוכחות מרשיעות וכתמים שחורים לאורך חייו של פרס. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">באשר לי - הייתי שמח מאוד אילו ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור, לחזור אל מאי 1996 ולהעניק לשמעון פרס את שלושים אלף הקולות הנוספים, שהיו נותנים לו ארבע שנים נוספות בראשות הממשלה (והיו הופכים את בנימין נתניהו להערת שוליים נשכחת בתולדות מדינת ישראל). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">שמעון פרס של 1996 היה מחויב לחלוטין, פוליטית ואישית, להסכמי אוסלו. יש סיבה טובה להניח כי עם מנדט מוצק למשך ארבע שנים, פרס היה נכנס עם כל האנרגיה והנחישות הטיפוסיים שלו למשא ומתן עם הפלסטינים על מעמד הקבע. שהוא היה מנסה ברצינות להגיע להסכם עד לתאריך היעד שנקבע, מאי 1999. ושברגע שהיה נחתם הסכם, הוא היה נאבק בכל כוחו כדי ליישם אותו בשטח. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">האם הוא היה מצליח? האם היינו יכולים לחיות עכשיו במצב שונה לחלוטין, במזרח תיכון חדש אמיתי? או שאולי פרס היה מבזבז גם את ההזדמנות הזאת, והיה מסיים בכישלון חרוץ? לעולם לא נדע.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">במציאות לא ניתן לחזור בזמן ולשנות את ההיסטוריה. נקווה שלפחות את העתיד נוכל עוד לשנות. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
\</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjcryOZZgqHe11UiGQ4JAPeZCpqWniUagwGDmUoIIjwpWVdX4P1KMelXotPMrL7O8UYwTXO30VHEQVJk1tI1o76YR2ZEFoTOC6tqD-La8WrIPAlBdZG10j-x014gAfs9AA4gYbODblVeg/s1600/Peres%2527arafat.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="234" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjcryOZZgqHe11UiGQ4JAPeZCpqWniUagwGDmUoIIjwpWVdX4P1KMelXotPMrL7O8UYwTXO30VHEQVJk1tI1o76YR2ZEFoTOC6tqD-La8WrIPAlBdZG10j-x014gAfs9AA4gYbODblVeg/s320/Peres%2527arafat.jpg" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
שמעון פרס,יאסר ערפאת והסכמי אוסלו - התצלום ששום עיתון בישראל לא פרסם השבוע </div>
</div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-19629333941692680022016-08-12T02:53:00.001-07:002016-08-12T08:06:41.319-07:00צמא ונרטיב<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div style="text-align: right;">
<b style="color: #b45f06; font-size: xx-large;"><b style="color: #b45f06; font-size: xx-large;">צמא ונרטיב</b></b><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEixT5bFhR0T3CRzZIATPIYnXBG_vLIUUNZd11JN7yiQQKBUHbFlbiS4uzE8uAGpCH6pim32boMYxQPt2I-0m5H-L2_lfLKZRMVMG75mDSnITxhyphenhyphen5aIgEBLy1CPq-QEW6mXTZM41Te-8cw/s1600/SAM_3329.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEixT5bFhR0T3CRzZIATPIYnXBG_vLIUUNZd11JN7yiQQKBUHbFlbiS4uzE8uAGpCH6pim32boMYxQPt2I-0m5H-L2_lfLKZRMVMG75mDSnITxhyphenhyphen5aIgEBLy1CPq-QEW6mXTZM41Te-8cw/s320/SAM_3329.JPG" width="320" /></a></div>
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;">י</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"אצלנו בפסאיל, בבקעת הירדן, מקבלים מים פעמיים בשבוע" הסביר המארח</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> לקבוצת הפעילים שבאו מתל אביב. "פעמיים ב</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">שבוע מזרימים לנו מים בצינור הקטן הזה שאתם רואים פה על הקרקע, צינור בקוטר 20 מילימטר. המיכל הגדול מתמלא ואז צריך לחלק את המים בין כל המשפחות, זה צריך להספיק לנו לשלושת הימים הבאים. ואנחנו עוד בני מזל לעומת הקהילות הפלסטיניות בחלק הצפוני של הבקעה. להם ישראל לא נותנת מים בכלל, והרבה פעמים החיילים גם מחרימים להם את המים שהם מביאים בעצמם. זה מכיון שאת האזור שלהם הכריזו בתור שטח אש של הצבא וטוענים שהם גרים שם באופן בלתי חוקי. את פסאיל בינתיים לא הכריזו בתור שטח אש". </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><span style="font-size: xx-small;">י</span></span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> <span style="font-size: xx-small;">י</span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אז מה יכולנו לעשות – חמישים אזרחים ישראלים שנענו לקריאה של "קואליצית המים" ובאו לפסאיל בשבת אחר הצהרים? יכולנו להגיד כמה מלים של הזדהות ועידוד ושל בושה על מעשי המדינה שאנחנו אזרחיה. יכולנו להוריד מן האוטובוס שלנו את 120 בקבוקי המים המינרליים שהבאנו איתנו כמחווה קטנה וסמלית של סולידריות. (מיכלית המים ששכרנו נתקעה בדרך לא סלולה, והגיעה רק למחרת.) לפחות, ילדי פסאיל התנפלו בשמחה רבה על ארגז קרטון שהבאנו, מלא צעצועים. יכולנו לעזור בבנית גן משחקים פשוט מחומרים מקומיים ולשבת עם מארחינו לסעודת ערב צנועה. ולהניף שלטים גדולים בהם נאמר " פתחו את הברז! מים הם זכות!" בפני מצלמת "הטלויזיה החברתית". ואז לעלות חזרה על האוטובוס ולנסוע חזרה לבתינו בגוש דן בהם המים תמיד תמיד זורמים בברזים. <span style="font-size: xx-small;">י</span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: "Times New Roman", serif; font-size: 12pt; margin: 0cm 0cm 0.0001pt;">
<span style="color: #1f497d; font-family: "calibri" , sans-serif; font-size: 11pt;"><span dir="LTR"><a href="http://tv.social.org.il/politics/2016/08/08/a-convoy-of-water-to-the-valley">http://tv.social.org.il/<wbr></wbr>politics/2016/08/08/a-convoy-<wbr></wbr>of-water-to-the-valley</a></span></span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span style="color: #1f497d; font-family: "tahoma" , sans-serif; font-size: 10pt;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE"><u></u><u></u></span></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: "Times New Roman", serif; font-size: 12pt; margin: 0cm 0cm 0.0001pt;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: "Times New Roman", serif; font-size: 12pt; margin: 0cm 0cm 0.0001pt;">
<span dir="LTR"><a href="https://www.youtube.com/watch?v=-s135IF0sAs">https://www.youtube.com/watch?<wbr></wbr>v=-s135IF0sAs</a></span></div>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="background-color: white; color: #222222; direction: rtl; font-family: "Times New Roman", serif; font-size: 12pt; margin: 0cm 0cm 0.0001pt;">
<br /></div>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">יומיים אחרינו הגיעו מבקרים אחרים לכפר פסאיל. בשעות הבוקר באו לשם חיילים של צבא ההגנה לישראל ועימם דחפורים. שני מבני מגורים נהרסו תוך פחות מחצי שעה. שנים עשר תושבים, בהם שבעה קטינים, נותרו ללא קורת גג. האם זה היה קשור עם הביקור שלנו? כנראה שלא. ארגון בצלם מתעד בשבועות האחרונים עליה תלולה במספר הריסות הבתים שמבצע הצבא בכל רחבי השטחים הכבושים. בקהילת אל-מוערג'את, גם היא בבקעת הירדן, נהרסו ארבעה מבני מגורים. ארבע עשרה נפשות, בהן שני קטינים, נותרו ללא קורת גג. ובקהילת אום אל-ח'יר שבדרום הר חברון נהרסו חמישה מבני מגורים, ושם נותרו ללא קורת גג עשרים ושבעה תושבים, בהם שישה עשר קטינים. וכך הלאה וכך הלאה. בסך הכל, עשרה ישובים פלסטינים זכו לביקור הרסני של הצבא בשבוע האחרון. </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;">י</span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> </span><a href="http://m.btselem.org/hebrew/press_releases/20160811_august_demolitions"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: x-small;">http://m.btselem.org/hebrew/press_releases/20160811_august_demolitions</span></a></div>
<div style="text-align: right;">
<a href="https://youtu.be/B-GEt8qYq6E" style="font-family: georgia, "times new roman", serif; font-size: small;">https://youtu.be/B-GEt8qYq6E</a><br />
</div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">באותו היום בו הגיעו החיילים והדחפורים לפסאיל שבבקעת הירדן הגיעה מנכ"לית </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">המשרד לעניינים אסטרטגיים, סימה וקנין, לדיון דחוף בכנסת שבירושלים. היא סיפרה לחברי הכנסת על מצב קשה וחמור – "ישראל נתפשת במדינות העולם כמדינה מצורעת!". אבל עוד יש תקוה. המשרד לעניינים אסטרטגיים הקים צוות בין-משרדי בן 10 אנשים שמנסה לגבש נרטיב חלופי שאותו מבקשת ישראל לספר לעולם. מטרת העל היא להנחיל את הנרטיב החילופי הזה בכל רחבי העולם בעשר השנים הקרובות, עד שנת 2025. " מבחינתי הניצחון יהיה שינוי הנרטיב בעולם כלפי ישראל. שהנרטיב בעולם כבר לא יהיה שישראל שווה אפרטהייד" ציינה וקנין. </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;">י </span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">איך בדיוק עושים את זה? וקנין, שעד לפני כמה שנים כיהנה בתפקיד הצנזורית הצבאית הראשית, נמנעה מלמסור פרטים לחברי הכנסת. "המאבק נגד הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם זה נושא מאד רגיש. אני מעונינת שהמשרד יפעל בחשאיות מרבית ואף ביקשתי מהשר הממונה גלעד ארדן להימנע מהתבטאויות פומביות בנושא עבודת המשרד. אנחנו רוצים שרוב עבודת המשרד לעניינים אסטרטגיים תהיה מסווגת. יש רגישויות רבות ואני אפילו לא יכולה להסביר בפורום גלוי מדוע יש רגישויות... חלק גדול ממה שאנחנו עושים זה מתחת לרדאר. לפרט יותר אני לא אוכל כאן. רק בדיון סגור של ועדת החוץ והביטחון, שיחול איסור מוחלט לפרסם את מה שנאמר בו. כל מה שאני יכולה להגיד כאן זה שתקציב הפעילות למאבק בדה-לגיטימציה של ישראל מגיע ל-128 מיליון שקל בשנת 2016". <span style="font-size: xx-small;"> י</span></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<a href="http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.3031135"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: x-small;">http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.3031135</span></a></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בכל זאת, קצת משיטות הפעולה נחשפו יומיים אחר כך. אנשי המשרד לענינים אסטרטגיים קיימו ישיבת עבודה עם חבריהם ממשרד הפנים והמשרד לבטחון הפנים, ומסרו להם כי "כיום פועלים בגדה המערבית עשרות ארגונים בינלאומיים, תחת כובעים שונים, לאיסוף מידע על פעילות צה"ל בשטחים. הפעילים הזרים עושים במידע זה שימוש לקידום חרם על ישראל ולבידודה. פעילים תומכי החרם מתסיסים את התושבים הפלסטינים בגדה המערבית נגד כוחות צה"ל ומשבשים את פעילות הצבא. לפי הערכות שעלו בישיבה, כמה מאות פעילים זרים מסוג זה נכנסים דרך נתב"ג או דרך גשר אלנבי, כשהם מעמידים פני תיירים. חלק מהפעילים עוזבים אחרי שהות קצרה, אך חלקם נשארים למשך תקופות ארוכות בגדה המערבית</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">. </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;">י</span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אי לכך, החליטו השרים גלעד ארדן ואריה דרעי להקים צוות משותף שיפעל למנוע מפעילים כאלה לעבור בביקורות הדרכונים ולגרש את אלה שכבר הצליחו להיכנס ארצה. בין היתר, הצוות יאסוף מודיעין על פעילים זרים שנמצאים בארץ, כך שניתן יהיה לבסס תיק משפטי שיאפשר לגרשם. נבדקת האפשרות המשפטית </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;">י</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"להפליל" ארגונים שלמים, כך שאפשר </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">יהיה לגרש או למנוע כניסה מכל מי שחבר</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> בהם ולא יהיה צריך לאסוף מודיעין וראיות משפטיות נגד כל פעיל בנפרד. </span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><span style="font-size: xx-small;">י</span></span><br />
<a href="http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.3031847"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: x-small;">http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.3031847</span></a></div>
<div style="text-align: right;">
<br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> מעל דפי "ישראל היום", הלא הוא הביביטון, פירט איתי הראובני במה מדובר: "כבר תקופה ארוכה גופים שונים שולחים לישראל פעילים קיצוניים במסווה של תיירים, כדי שאלו יתעדו את 'הפרות זכויות האדם' [מרכאות במקור]. הדוגמה הבוטה ביותר היא 'תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין ובישראל', פרויקט שנוסד בשנת 2002 על ידי 'מועצת הכנסיות העולמית' ומטרתו היא להביא מתנדבים כדי 'לחוות את החיים תחת כיבוש ולהשפיע על המעורבות של הקהילה הבינלאומית בסכסוך'. הפרוייקט הזה שולח פעילים מעשרות מדינות לתקופה של שלושה חודשים, לאחר הכשרה בארץ מוצאם הכוללת הסברים, דרכי התמודדות עם הצבא ותדריך כניסה לישראל. בהגעתם הם עוברים תדריך נוסף ויוצאים לשטח לבושים וסטים חומים עם לוגו של הפרוייקט. הם פרוסים במעברים ובנקודות חיכוך, ואף בעיר העתיקה בירושלים, ומתעדים באופן חד־צדדי הפרות לכאורה מהצד הישראלי. באחד מרגעי השיא הפעילים התמקמו ברחבת הכותל ותיעדו את כוחות הביטחון. בתום שלושת החודשים רבים מהפעילים חוזרים לארצותיהם ומקדמים קמפיינים אנטי־ישראליים שונים. צריך סוף סוף לשים קץ לפעולה שלהם ושל ארגונים נוספים מאותו סוג כמו 'תנועת הסולידריות הבינלאומית' או 'ועדת השירות של הכנסייה הקווייקרית האמריקנית'. עד עכשיו הקוויקרים אפילו קיבלו ויזות הומניטריות". </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;"> י</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> </span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<a href="http://www.israelhayom.co.il/opinion/404043"><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: x-small;">http://www.israelhayom.co.il/opinion/404043</span></a></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">הבוקר נמסר בחדשות הרדיו כי ממשלת צרפת מגנה הריסת מבנים שאת הקמתם מימנה בנבי-סמואל שמצפון לירושלים. זו הפעם השלישית מתחילת השנה שישראל הורסת או מחרימה מבנים שהוקמו בסיוע הומניטארי צרפתי, כולל בית ספר שנהרס לפני כחצי שנה. "התגברות קצב ההריסות וההחרמות של מבנים הומניטאריים המיועדים לאוכלוסיה הפלסטינית היא הפרה של החוק הבין-לאומי". <span style="font-size: xx-small;">י</span></span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אז אולי צריך לגרש גם את השגריר הצרפתי? <span style="font-size: xx-small;"> י</span></span><br />
<a href="http://www.iba.org.il/bet/?entity=1176389&type=1&topic=0&page=292">http://www.iba.org.il/bet/?entity=1176389&type=1&topic=0&page=292</a><br />
<div>
<br /></div>
</div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-73403478330855104122016-07-09T13:39:00.003-07:002016-07-09T14:00:07.076-07:00"זה יכול לקרות לכל אחד!"<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-large;"><b>" זה יכול לקרות לכל אחד!"</b></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"התכניות שפרסמה ממשלת ישראל להרחבת הבניה בהתנחלויות נראות כצעד נוסף בתהליך שיטתי להשתלטות על אדמות פלסטיניות. זה מערער את היסודות לפתרון של שתי מדינות" אמר דובר מחלקת המדינה של ארצות הברית. ראש הממשלה נתניהו קיבל את הידיעה במהלך מסעו המאד מתוקשר באפריקה ומיהר להגיב במהלך מסיבת העיתונאים שקיים בקיגאלי בירת רואנדה. "מה פתאום? אנחנו לא מסכימים עם האמריקאים. בניה בהתנחלויות בכלל לא מעכבת את השלום. מה שמעכב אותו זה רק ההסתה הפלסטינית!". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">נשיא רואנדה פול קגאמה, שעמד לצידו של נתניהו במסיבת העיתונאים, הוסיף: "גם עליו מתחו ביקורת במערב – ואני מבקר את המבקרים. מאשימים אותנו שאין אצלנו דמוקרטיה? מי שאומר את זה לא מבין את רואנדה. אני עושה מה שטוב לעם שלנו". עובדה, קגאמה כבר שולט 16 שנה ברואנדה, ורק לאחרונה הלכו בני עמו לקלפיות והחליטו ברוב של 98% להעניק לנשיאם האהוב עוד שבע שנים בשלטון. סיכם העיתונאי ביסמוט מ"ישראל היום", הלא הוא הביביטון, אשר נספח אל פמלית ראש הממשלה באפריקה: "לקגאמה, אחד המנהיגים המרשימים באפריקה, יש , יש תפיסת עולם דומה מאד לזו של נתניהו. שני המנהיגים האלה מבינים זה את זה וסומכים זה עk זה".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">תכניתה של ממשלת ישראל להרחבת התמיכה בהתנחלויות, שעוררו תגבותות זועמות בוושינגטון אך לא בקיגאלי, כללה בין השאר הקצבת חמישה מיליון שקל להקמת שבילי אופנים בהתנחלות קרית ארבע. ביומן חדשות הבוקר ברדיו התראיין שר החקלאות אורי אריאל, שהיה מעורב עמוקות בהקצבה זאת למרות שאין לה כל קשר עם חקלאות. "האם יש כל כך הרבה רוכבי אופניים בקרית ארבע?" שאל המראיין. "האם לא היה עדיף להשקיע את הכסף בסלילת שבילי אופניים בעיר תל אביב?" – "איך אתה מסוגל בכלל לשאול שאלה כזאת, כאשר בקרית ארבע יש משפחה שעדיין יושבת ומתאבלת על ילדה בת 13 שנרצחה רק לפני כמה ימים?" ענה השר. "המתנחלים נפגעו פגיעה קשה, הם מרגישים מאוימים, חייבים להעלות להם את המוראל." </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אכן, הלל אריאל בת ה-13 נהרגה לפני שבוע בידי פלסטיני שחדר לתחום ההתנחלות. בעיתונות הישראלית ראינו שוב ושוב את תמונת פניה הצעירים, ו"ידיעות אחרונות" העניקו את הכותרת הראשית לדברי ההספד של אמה "שלום לך, נסיכה שלי!". קשה להניח כי במהלך חייה הקצרים שמעה הלל אי פעם את המלה "כיבוש" או "גזל קרקעות". איך היא יכלה לשמוע על דברים לא נעימים כאלה, שם בחיק משפחתה האוהבת בבית המוקף כרמים בקצה שטח ההתנחלות? </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">הלל אריאל נהרגה בידי מוחמד טראיירה מהעיירה הפלסטינית הסמוכה בני נעים, אשר בעצמו נהרג כמה דקות אחר כך בידי כיתת הכוננות של קרית ארבע. הוא היה בן 17 וביקש לנקום את מות בן דודו את יוסף טראיירה שנהרג בידי הצבא ב-14 במרס ושל בת עירו שנהרגה בשבוע שעבר. ככל הנראה היו לו גם סיבות נוספות בגללן רצה למות. פחות משבוע לפני שהרג ונהרג כתב טראיירה בפייסבוק: "קבר, היכן אתה? אתה לא שואל עליי? מלאך המוות, לא התגעגעת אליי?". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כוחות הצבא הטילו מצור הדוק על בני נעים, ורשיונות העבודה של 2400 מתושבי העיירה נשללו. הצבא צילם ומדד את בית משפחת טראיירה לקראת הריסתו. ביצוע ההריסה תלוי באישור בית המשפט, אך ברוב הגדול של המקרים מאשרים השופטים ביצוע צווי הריסה כאלה, גם אם לא הוכחה כל מעורבות של בני המשפחה בביצוע המעשה. הממשלה ושירותי הביטחון טוענים שהריסת בתי המשפחות דרושה כדי ליצור הרתעה, ושופטים ישראלים אינם נוטים בדרך כלל להתווכח עם טענת שירותי הביטחון לגבי מה שדרוש לביטחון. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">נכון לעכשיו, בית המשפט העליון כבר העניק את אישורו לביצוע שני צווי הריסה קודמים במחנה הפליטים קלנדיה, בהם התגוררו שני צעירים פלסטינים שביצעו תקיפה בעיר העתיקה בירושלים ונהרגו. ביצוע צווי הריסה בקלנדיה הוא לא דבר של מה בכך. לא פחות מאלף חיילים ושוטרים רוכזו לקראת המשימה הזאת. הם חדרו אל מחנה קלנדיה, נתקלו בהתנגדות הצפויה של צעירי המחנה ופתחו מיד בירי גז מדמיע ו"כדורי גומי" (כלומר, כדורי מתכת מצופי גומי). גם האמבולנסים של הסהר האדום שניסו להגיע ולפנות פצועים נתקלו במטר של גז מדמיע. בסופו של דבר הצליחו הכוחות במימוש המשימה שהוטלה עליהם. בחסות החיילים ביצעו הדחפורים את משימתם ובתיהן של משפחות אסאף ואבו חבסה הוחרבו עד היסוד. הושגה הרתעה?</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> הוריו של הנער הפלסטיני מוחמד אבו חדיר, שנחטף ונשרף למוות בידי שלושה ישראלים, עתרו לבג"צ כדי שיורה לממשלה להרוס גם את בתיהן של משפחות הרוצחים האלה. עד כה דחתה הממשלה פניות כאלה על הסף. לטענת משרד הביטחון ושירותי הביטחון, ישנם רק מקרים בודדים ויוצאי דופן של יהודים ישראלים אשר רוצים לפגוע בפלסטינים - ולכן, כאשר מדובר ביהודים אין צורך ביצירת הרתעה ואין צורך להרוס בתי משפחות. ומה יגידו שופטי בית המשפט העליון? </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בינתיים נמשך בבית הדין הצבאי ביפו משפטו של סמל אלאור אזריה המפורסם (או הידוע לשמצה) אשר במהלך שירותו בעיר חברון ירה והרג פלסטיני פצוע ששכב על הארץ. בתחילת השבוע פורסמו בהרחבה פרטי הההתפרצות הרגשית (יש אומרים, המאד מחושבת) שהתפרץ באולם בית הדין צ'רלי אזריה, אביו של הנאשם: "תופרים תיק לילד! רואים את זה! רוצים להכניס אותו לבית סוהר – על מה? על 'פעולה מבצעית'? לאן הגענו? התובעים יודעים מה זה חברון? מישהו מהם היה בחברון? מישהו מהם שלח ילד בן 18 לחברון? יום ולילה אני שומע את החיילים, הם מדברים איתי. פחד, הם לא ישנים בלילות. הולכים מטר ופוחדים שידקרו אותם, מתפוצצים לנו אנשים, רוצחים לנו אנשים. בשביל זה שלחתי את הבן שלי להיות קרבי? שישלחו אותו לכלא? איפה ראש הממשלה?"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ב"ידיעות אחרונות" כתב נחום ברנע: "לישראלים שיצאו להפגין למען אזריה לא אכפת מה אומר החוק. הם משוכנעים שאין הבדל בין ירי במחבל בזמן שהוא מסתער, סכין בידו, על עוברי אורח, לירי במחבל ששרוע חסר ישע על האספלט. מחבלים דינם מוות. לישראלים שבוכים עם הוריו ברשתות החברתיות לא אכפת מה הנורמות בצבא. הם משוכנעים שחייל בן 20 הוא ילד; הוא קטין; הוא איננו בר־עונשין – בוודאי לא כאשר מדובר בהריגת מחבל". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"><a href="http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4825622,00.html">http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4825622,00.html</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כמובן, עורכי דינו של אזריה אינם יכולים להציג בפני השופטים טיעונים מוסג זה. קו ההגנה מתבסס על הנסיון להוכיח כי אזריה חש את עצמו מאוים, כי ירה בכוונה תחילה בראשו של אדם השוכב על הארץ מתוך חשש כנה כי האיש נושא על גופו מטען נפץ. וכאשר מופיעים בזה אחר זה על דוכןם העדים קצינים המפריכים את הטענות האלה ואומרים במפורש כי לא היה לאזריה כל בסיס להרגיש מאוים, וכי הוא לא השמיע שום טענה כזאת בשעת מעשה, מתמלאות הרשות החברתיות דברי גידוף ואיום נגד הקצינים המעידים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">השבוע הביא ארגון זכויות האדם "בצלם" עדות חדשה ומעוררת מחלוקת לגבי נסיבות מותה של סארה חג'וג' בת ה-27, שנורתה למוות בידי שוטר בכניסה למערת המכפלה בחברון לפני שבוע, בבוקר ה-1 ביולי השנה. האם כגרסת המשטרה היא נורתה כאשר בידה סכין שבו איימה לדקור שוטרת שערכה חיפוש על גופה? או שמא נכונות העדויות המצביעות על כך שבפניה של סארה חג'וג' הותזו כמויות גדולות של גז פלפל שהממו אותה, וכי היא כבר לא היוותה שום איום וסיכון כאשר ירה בה השוטר בה ארבע יריות בזו אחר זו? </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">הפעם לא יכלו פעילי "בצלם" להציג סרטון שיציג במדויק את נסיבות ההרג. שום גורם שלטוני במדינת ישראל לא יעלה על דעתו לפתוח עוד משפט סנסציוני מעורר מחלוקת רק על סמך עדיותיהם של פלסטינים. אוהדיו של סמל אזריה טוענים ש"הוא נכנס לצרות רק בגלל שבצלם צילמו אותו" וקרוב לודאי שבזה הם צודקים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">והשבוע גם שמעה "ועדת המצפון" של הצבא את טיעוניה של הסרבנית תאיר קמינר, אשר כבר חצי שנה נכנסת ויוצאת מן הכלא הצבאי. בניגוד לסמל אלאור עזריה, שאינו נאזק בידיו בדרכו אל בית הדין הצבאי, תאיר קמינר הגיעה מן הכלא הצבאי אל חדר ועדת המצפון כשאזיקים על ידיה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כאשר נתנה לה ההזדמנות לדבר היא הסבירה לקצינים הבכירים המאיישים את "ועדת המצפון" כי מצפונה אינו מאפשר לה לקחת חלק במה שהיא רואה כחלק ממעגל הדמים והאלימות, וכי היא אינה מוכנה לקבל את ההגדרה הצרה כי "מצפון" מתמצה אך ורק בפציפיזם מוחלט וסרוב לשרת בכל צבא שהוא ובכל מצב שהוא. "לפני מועד ההתיצבות שנקבע לי על ידי הצבא ובו נכנסתי לכלאף עשיתי שנת שירות בעבודה עם ילדים בשדרות וחוויתי את המציאות הקשה של מי שגדלים לדי גבול רצועת עזה. הילדים שגדלים בעזה או בשטחים, במציאות קשה לא פחות, לומדים לשנוא את הצד השני. כשאני מסתכלת על כל הילדים יחד, על הדורות הבאים של שני הצדדים ועל המציאות שבה הם גדלים, אני רואה המשכיות של טראומות וכאב. כבר שנים אין שאיפה לתהליך מדיני, לא קיים ניסיון להביא שלום לעזה ולשדרות. כל עוד הדרך הצבאית והאלימה נמשכת, אנחנו מייצרים בשני הצדדים דורות של שנאה שרק יחמירו את המצב. חייבים לעצור את זה. לאור כל זאת, אני לא יכולה להשתתף באופן פעיל בשימור המצב הקיים. זוהי פעולה שמנוגדת לצו מצפוני."</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">שלושים ותשעה משפטנים ידועים, כולל חמישה דקאנים לשעבר של פקולטות למשפטים באוניברסיטאות ישראליות, כתבו אל הפרקליט הצבאי הראשי וקראו לצבא להכיר בזכותה של תאיר קמינר לחופש המצפון. ועדת המצפון הצבאית אינה ממהרת להגיע להחלטה. מדי יום מתקשרים הוריה ומדי היום הם מקבלים את התשובה כי הועדה עדיין ממשיכה לדון בענינה של תאיר קמינר.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">וגם זה היה השבוע: אמני קרקס ישראלים – ושלושה אמני קרקס פלסטינים משכם – התכנסו ברחוב נחלת בנימין להפגנת תמיכה בליצן ואמן הקרקס הפלסטיני מוחמד אבו סחא, אשר נמצא מזה שבעה חודשים במעצר מנהלי ללא משפט. "לא למעצר מנהלי!" "הם עוצרים גם ליצנים!" נאמר בשלטים שהונפו על עבר הקהל שהגיע ליריד האומנים הצבעוני הנערך במקום. במרכז הרחוב ישב ליצן בתוך כלוב, ולידו עמד פעיל שדיבר ברמקול: "מה שנקרא בישראל מעצר מנהלי זה פשוט מאסר בלי משפט. בלי משפט, בלי כתב אישום, בלי עורך דין, בלי שמישהו יסביר לך באיזה אשמה מאשימים אותך וכמה זמן תשב בכלא. פשוט מאסר בלי משפט, וזה יכול לקרות לכל אחד! זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו בכל זמן!" בנקודה זאת ניגשו שני פעילים אחרים, ששיחקו את תפקיד החיילים, והם חסמו את פיו בעודו צועק "הצילו! הצילו!", כבלו את ידיו ודחפו גם אותו אל תוך הכלוב לצד הליצן.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ההצגה הקטנה הזאת השפיעה מאד על אחד מן העוברים ושבים, אשר ניסה להתפרץ ולשחרר את העצירים שבתוך הכלוב. אלא שהשוטרים שנכחו במקום כדי לשמור על הסדר מיהרו לאחוז בו ולגרור אותו הרחק מן המקום. בעודו נגרר זעק האיש "הוא צודק! זה באמת יכול לקרות לכל אחד!"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh30Zb492WZ-QExu81ycAEh_crL-sdlwNe50iQbZOYYgDW2AbfsMXpfCbZOtXbJgHJJNG5OK6ucIVLE8P8KC67y8I2y2wssMpl94r5mycKYJftur7lDjSEpYB9xpEL0FIxOMMYFQI6_bw/s1600/ACTIVESTILLS_DOWNLOADS_IMG_3.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="213" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh30Zb492WZ-QExu81ycAEh_crL-sdlwNe50iQbZOYYgDW2AbfsMXpfCbZOtXbJgHJJNG5OK6ucIVLE8P8KC67y8I2y2wssMpl94r5mycKYJftur7lDjSEpYB9xpEL0FIxOMMYFQI6_bw/s320/ACTIVESTILLS_DOWNLOADS_IMG_3.jpg" width="320" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-10814833767596382272016-06-10T11:03:00.002-07:002016-06-12T10:40:03.489-07:00ישראל 2016: בית מפולג נגד עצמו<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-size: x-large;"><b>ישראל 2016: בית מפולג נגד עצמו </b></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjM1Oi1inD_nylcL6YWcTaC1b2fxKqplR-_VPtKl_ame-zloDzNsDRrpMyNgJRE4cl5U8if0rPdXER7Qh8LQXpqHsAw6sO2KbIYt3FZhQABJTC5l0FViPXcNbRpMOCm150ptiCEtLvPEQ/s1600/SAM_2334.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjM1Oi1inD_nylcL6YWcTaC1b2fxKqplR-_VPtKl_ame-zloDzNsDRrpMyNgJRE4cl5U8if0rPdXER7Qh8LQXpqHsAw6sO2KbIYt3FZhQABJTC5l0FViPXcNbRpMOCm150ptiCEtLvPEQ/s320/SAM_2334.JPG" width="320" /></a></div>
<br />
<br />
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">יום ראשון, 5 ביוני 2016 – יום השנה הארבעים ותשעה לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה. השנה הוא הצטלב עם "יום ירושלים" שבו חוגגים ממשלת ישראל ואנשי הימין הקיצוני על פי הלוח העברי את יום השנה של מה שנקרא בפיהם "שחרור ואיחוד ירושלים". וזאת גם היתה השנה תחילתו של צום הרמדאן המוסלמי. ביום הזה עמדתי בין כמה מאות מפגינים על מרפסת בנין עירית ירושלים, למחות על "מצעד הדגלים" שמקיימים הצעירים הדתיים-לאומיים-משיחיים לכל סוגיהם ומיניהם. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ברחוב יפו מתחתינו זרמה התהלוכה, יער של דגלים ישראליים כחולים לבנים וביניהם דגלי של התנועה להקמת המקדש וכמה דגלים צהובים של אוהדי קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. מן המרפסת קראו אליהם "אין לכם שום בושה – אין קדושה בעיר כבושה" ו"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" והניפו שלטים בהם נאמר "עומדים ביחד נגד הכיבוש", "עומדים ביחד לבנות תקווה" ו"מי שצועק 'מוות לערבים' אינו יהודי!". יותר מכל זעמו רוקדי הדגלים על השלט בו נאמר בערבית ועברית "רמדאן קרים – מאחלים צום קל לחברינו המוסלמים". רבים מהם התקרבו אלינו עם דגליהם, והניפו בזעם את אגרופיהם, בדרכם אל הרובע המוסלמי של העיר העתיקה. שוב ושוב הם שרו את ההמנון הלאומי "התקווה" ואחריו "אל תירא ישראל אל תירא/כי גור אריה הלא אתה/ אריה כי ישאג, מי לא ירא/מי לא ירא?" ונענו בתיפוף בלתי פוסק של מתופפי השלום, כל רעם תופים מלווה בקריאה הרועמת "די לכיבוש! די לכיבוש!". מרחק די קצר הפריד בינינו ובינם – חמש מדרגות ועליהן עמדו שוטרים לודא שלא יווצר שום מגע ישיר.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">יום אחר כך פרסם ג'רוסלם פוסט מאמר שלי בכותרת "ישראל 2016: בית מפולג נגד עצמו". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><a href="http://www.jpost.com/Opinion/Israel-2016-A-house-divided-455680" style="font-family: "Times New Roman"; font-size: medium; text-align: start;"><span style="font-family: "times" , "times new roman" , serif; font-size: large;">http://www.jpost.com/Opinion/Israel-2016-A-house-divided-455680</span></a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">לפני מאה וחמישים ושמונה שנים, רץ פוליטיקאי אמריקאי בשם אברהם לינקולן בבחירות לסנאט, ובמהלך מסע הבחירות נשא נאום מפורסם: " בית מפולג בתוך עצמו לא יחזיק מעמד. איני מאמין שהברית הזאת (ארה"ב) תוכל להמשיך ללא הגבלה כאשר חציה שקועה בעבדות וחציה חופשית. בסופו של דבר היא תהיה כולה בצד האחד או כולה בצד השני. או שמתנגדי העבדות יעצרו את המשך התפשטותה, ובסופו של דבר יובילו להעלמותה המוחלטת - או שתומכי העבדות ידחפו אותה קדימה, עד שהיא תשלוט בכל מדינות ארצות הברית, גם בצפון וגם בדרום ".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">באותו שבוע של נצחון מזהיר ביוני 1967 הפך הבית הישראלי שלנו להיות בית מפולג בתוך עצמו, כאשר "חציו שקוע בעבדות וחציו חופשי". מאז ועד היום יש לנו בתוך הקו הירוק, השואבת את סמכותה מבחירות רב-מפלגתיות שהן חופשיות במידה סבירה. בצד השני של הקו הירוק, אותה הממשלה עצמה היא דיקטטורה צבאית, אשר מקיימת שלטון בכח על מיליוני פלסטינים משוללי זכויות, ואשר אף לא מנסה להעמדי פנים כאילו שלטונה שם מבוסס על הסכמת הנשלטים.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כל זה היה אמור להיות "מצב זמני" בלבד, שהיה אמור להמשך עד למשא ומתן כלשהו שיתקיים במועד עתידי שלא הוגדר. ארבעים ותשע שנים לאחר מכן, השלטון הצבאי הישראלי על הפלסטינים הינו עדיין מציאות אשר השתנתה באופן משמעותי עם "הרשות הפלסטינית" חסרת האונים. בדומה לכך, העובדה המכרעת של שליטה ישראלית ברצועת עזה לא התבטלה בעקבות "ההתנתקות". כל מה שקרה שם היה שהשלטון הצבאי הישיר הוחלף במצור נוקשה אשר חונק את כלכלת עזה ולמעשה הופך אותה לכלא ענקי תחת כיפת השמים.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כאשר נערכות בחירות לכנסת, ישנה תחנת קלפי הממוקמת בלב חברון. זכאים להצביע שם כאלף מתנחלים. למי אין שם זכות הצבעה? לכ-200,000 פלסטינים חברונים.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ארבעים ותשע שנות שלטון ראינו את ההתקדמות וההתרחבות הנמרצת של מפעל ההתנחלות. מספר המתנחלים הולך וגדל, והם משתלטים על יותר ויותר ותר קרקעות פלסטיניות. המשיחיות הדתית-לאומנית, אשר פרצה אל הבמה הציבורית בימי האופוריה ל יוני 1967, הופכת יותר ויותר מיליטנטית, יותר ויותר חזקה ודומיננטית.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ישראלים אשר עדיין דבקים במושגים כמו דמוקרטיה וזכויות אדם או סתם הגינות בסיסית מתחילים להרגיש יותר ויותר נצורים ומאויימים - ולא מדובר רק באנשי שמאל.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">משה יעלון, מי שהיה שר הביטחון עד לפני שבועיים, מפקפק מאד באפשרות להגיע לשלום ותומך חד שמעית בהמשך השלטון הצבאי הישראלי – ועם זאת עדיין היו לו כמה הסתיגויות בנושאים כמו הרג אסיר שכבר נפרק מנשקו. במקומו בא אביגדור ליברמן הברוטאלי, אשר מובטח שאינו לוקה במעצורים כאלה. .</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ישראל של 2016 יותר ויותר מאבדת מגע עם הקהילה הבינלאומית, ונהפכת מנוכרת למספר הולך וגדל של יהודים ברחבי העולם - במיוחד לדור הצעיר של יהודי ארצות הברית, אנשים אשר כל כולם חדורים באותם עערכים דמוקרטיים אשר נמצאים תחת איום בחברה הישראלית. ישראלים אשר לא ויתרו על התקווה לשלום מגלים שאנחנו יכולים לסמוך על ממשלת צרפת הרבה יותר מאשר על ממשלת ישראל – תחושה מוזרה ומטרידה.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בעוד שנה מעכשיו, ימלאו חמישים שנה לכיבוש הישראלי על הפלסטינים. במסורת היהודית נהוג לכנות תקופה כזאת של חמישים שנה במלה "יובל". מספרי הקודש של הדת היהודית עברה המלה הזאת לאנגלית ולשפות רבות אחרות (Jubilee).</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">במסורת היהודית הזאת, המלה "יובל" מציינת הרבה יותר מאשר עצם העובדה שעברו חמישים שנה. שנת יובל היתה אמורה להיות שנה מיוחדת מאד - שנה בה עבדים ואסירים ישוחררו, חובות ייסלחו, וקרקע שנגזלה תוחזר לבעליהו.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בהשראת הפסוק הזה, שרו חיילים במלחמת האזרחים האמריקאית "הידד! הידד! אנחנו מביאים את היובל! " כאשר צעדו בדרכם לשחרר את העבדים.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<br />
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<br />
<div dir="rtl" style="-webkit-text-stroke-width: 0px; color: black; font-family: "Times New Roman"; font-size: medium; font-style: normal; font-variant: normal; font-weight: normal; letter-spacing: normal; line-height: normal; orphans: auto; text-align: right; text-indent: 0px; text-transform: none; white-space: normal; widows: 1; word-spacing: 0px;">
<div style="margin: 0px;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"שופר תעבירו בכל ארצכם, וקדשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה". כך נאמר בספר ויקרא. האם עוד נזכה לראות בביאת היובל לארצנו?</span></div>
</div>
</div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-76864854116543128292016-04-23T15:14:00.001-07:002016-04-23T15:36:05.194-07:00שובו של אל המדבר<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-large;">שובו של אל המדבר</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgB-vw8UFbVGC8E9FtZIzD0NiXCxCXJ7AxBEwqloj8Mgm9BhA63ZxsejjA2HKBK-B9-BKy7DULWNUhi0QQ6AxcB-V_CRyoroouo33jsClbXrDPgOjrmlQPkRvLxob5ZgyTIBZ82bGbmGA/s1600/Taybe%2527Checkpoint.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgB-vw8UFbVGC8E9FtZIzD0NiXCxCXJ7AxBEwqloj8Mgm9BhA63ZxsejjA2HKBK-B9-BKy7DULWNUhi0QQ6AxcB-V_CRyoroouo33jsClbXrDPgOjrmlQPkRvLxob5ZgyTIBZ82bGbmGA/s320/Taybe%2527Checkpoint.jpg" width="320" /></a> </div>
<div style="text-align: center;">
חג חרות שמח!</div>
<div style="text-align: center;">
(פלסטינים עוברים במחסום טייבה)</div>
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים". " כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח". "בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">יכולים הסטוריונים וארכיאולוגים להמשיך עוד שנים רבות להתווכח אם יש איזה בסיס היסטורי לסיפור המופיע בספר שמות בתנ"ך. אבל, היה או לא היה במציאות ההיסטורית של ארץ מצרים לפני יותר משלושת אלפים שנה, אין ספק שהסיפור הזה השפיע השפעה עמוקה על תודעתם העצמית של היהודים בכל הדורות. גם השנה ישבו יהודים בבתיהם וסיפרו ביציאת מצרים – גם אם חלק גדול מהם רק חזרו על הנוסח המקודש שעבר מדור לדור ולא הקדישו הרהור רב למשמעותו והשלכותיו לחייהם בימינו אלה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ולא רק על יהודים השפיע הסיפור של יציאת מצרים. הנצרות קיבלה אותו ככתבו וכלשונו בתור חלק מן "הברית הישנה" ודאגה לתרגם אותו ולהפיץ אותו לכל השפות באשר הן. גם האיסלאם קיבל אליו את סיפור יציאת מצרים וכלל גרסה שלו בקוראן. וכך הפך סיפור העבדים שנאנקו תחת עול השעבוד במצרים והמשחרר הגדול שקם להם ושמו משה לחלק ממורשת האנושות כולה, מקור השראה ותקווה בכל מקום ובכל זמן למי שסובל מדיכוי וחולם על שחרור. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">במיוחד, כידוע, היה הסיפור הזה מקור תקוה אדיר לשחורים באמריקה. הם נקרעו באכזריות ממולדתם ונשלחו במסע זוועות מעבר לאוקינוס לחיי עבדות בארץ זרה ושם נלקחו מהם שפתם ותרבותם ודתם והאדון המשעבד כפה עליהם את שפתו הוא ודתו הוא. והנה דווקא בתוך ספרי הקודש של הדת החדשה הזאת שנכפתה עליהם מצאו העבדים השחורים מקור תקוה, סיפור רב עוצמה על מי ששועבדו כמוהם וזעקו לאלוהים אשר שלח להם מושיע ומשחרר. וכך במשך דורות של עבדות תחת שוט הנוגש, ואחריהם עוד דורות של דיכוי ואפליה קשה, חלמו השחורים באמריקה על יום השחרור ועל משה משלהם שיקרא בקול גדול "שלח נא את עמי!".</span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlKq0RJ5T1v_y326lPxaXK8xzfiRmvwa6LfNvgGL6_0bwW4zdkSqSQE7B8p3Tz0hETjTozzUBOzwvtjaAi60YV44ihtYvt3WdR5yHGGefy4yi7u_IiK9-8W28HAuKfX1a7q9an4ChsJw/s1600/Harriet+Tubman.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjlKq0RJ5T1v_y326lPxaXK8xzfiRmvwa6LfNvgGL6_0bwW4zdkSqSQE7B8p3Tz0hETjTozzUBOzwvtjaAi60YV44ihtYvt3WdR5yHGGefy4yi7u_IiK9-8W28HAuKfX1a7q9an4ChsJw/s320/Harriet+Tubman.jpg" width="199" /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: center;">
הרייט טובמן, שנולדה כשפחה בדרום ארצות הברית, הצליחה לברוח לחופשי, ואחר כך חזרה פעמים רבות לדרום כדי לעזור לעבדים אחרים לברוח. היא היתה לאגדה בקרב העבדים וזכתה לכינוי "משה". </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ולאחר כל ההיסטוריה הזאת – גם השנה הגיע חג הפסח ובו מצווים היהודים אשר נתנו לעולם את הסיפור הזה לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח. בטלויזיה דיבר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, הרואה עצמו כמנהיג העם היהודי באשר הוא, ואיחל חג שמח לכל אזרחי ישראל, אבל במיוחד לחיילי וחיילות צה"ל ושוטרי משמר הגבול ומשטרת ישראל. וכך התקיימו סדרי פסח המוניים בבסיסי צה"ל ברחבי השטחים הפלסטיניים, והשתתפו בהם החיילים המאיישים את מחסומי הדרכים בכבישי הגדה המערבית, והיוצאים לפשיטות ומעצרים בכפרים ובערים הפלסטיניות, וגם צוותי ספינות הטילים האוכפות את הסגר ההדוק על חופי עזה. וגם כל המתנחלים החיים בחסות הצבא על אדמה פלסטינית מופקעת חגגו את חג החירות ברוב פאר והדר וסיפרו ביציאת מצרים עד לשעות מאוחרות של הלילה. וכדי לקיים את מה שנאמר "וגר לא תלחץ, ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" קיימו שוטרי משטרת ישראל במהלך חג הפסח מצוד רחב ידיים אחר שב"כים, הלא הם פלסטינים השוהים בישראל ללא היתר ואשר אותם יש ללכוד ללא דיחוי. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בבית אחד בישראל הגיעה שמחת חג החרות לשיאה. סמל אלאור אזריה, אשר לפני חודש ירה בראשו של פלסטיני פצוע ששכב על הקרקע בחברון ומעשהו צולם לפרטי פרטים בידי פעיל שטח של "בצלם" שוחרר לבלות את החג בביתו ובחיק משפחתו האוהבת. כפי שמראים משאלי דעת הקהל, רוב בקרב אזרחי ישראל היהודים חושבים שראוי להרוג את מי שנחשב כ"מחבל" גם אם כבר אינו חמוש ואינו מהווה שום איום. אשר על כן חושבים רבים מהם אין להאשים את סמל אזריה ברצח וגם לא בהריגה, אלא יש לשחררו ואולי אף להעניק לו צל"ש ומדליה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כדי להבין את השורשים העמוקים של המצב אליו הגענו בימים אלה במדינת ישראל, ראוי אולי ללכת אל חלק אחר בתנ"ך, אל סיפור הרבה פחות מלבב – סיפור כיבוש כנען. לאחר השחרור הגדול מן השעבוד במצרים, נדדו העבדים המשוחררים ארבעים שנה במדבר. הם נרתעו מפני המשימה שרצה אלוהים להטיל עליהם, לצאת למסע מלחמה גדול ולכבוש בכח הזרוע את הארץ המובטחת, ועל כך מגנה אותם המקרא כפחדנים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">המשימה עברה אל בניהם, אשר כבר לא זכרו את ימי העבדות במצרים. בראשות המצביא יהושע בן נון הם הסתערו בחמת זעם על ארץ כנען וכבשו עיר אחר עיר. ואז, במצוות אלוהים הם טבחו והרגו את כל התושבים, גברים ונשים, זקנים וילדים ובחלק מהמקומות אף את כל חיות הבית. ובסוף הטוב הם חילקו ביניהם את הארץ שנותרה ריקה מתושביה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כך לפחות מתאר זאת ספר יהושע בתנ"ך. רבים מן החוקרים וההיסטוריונים המודרניים מפקפקים באמינות התיאור – ואם כך, הרי אין ספק שהספר הזה, שזכה למעמד של קדושה כחלק מספר הספרים של העם היהודי, חובר בידי מישהו שניחן בדמיון חולני במיוחד. גם את הטכסט הזה אימצה לעצמה הנצרות וגם אותו תרגמה והפיצה ברחבי העולם - וגם הוא שימש מקור השראה. למתישבים אירופים בצפון אמריקה ובדרום אפריקה היה קל ונוח לזהות את עצמם עם לוחמיו העברים של יהושע בן נון ואת השחורים או האינדיאנים עם הכנענים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ראוי לציין כי היהדות עצמה, אשר תרמה לתרבות העולמית את הטכסט הזה, התרחקה ממנו יותר ויותר במהלך הדורות. צאצאיהם הרחוקים של הנוודים הפראים אשר פרצו מן המדבר ובידיהם חרבות נוטפות דם והחריבו את עריה של ארץ כנען הפכו בעצמם לעירונים המובהקים ביותר בכל הארצות הרבות בהן חיו, אשר העריצו יותר מכל את הלמדנים ויודעי הספר ורחקו מכל עיסוק מלחמתי (למען האמת, בכל מקרה לא היתה להם הרבה אפשרות לעיסוקים מסוג זה...). האל בו האמינו היהודים, אל אוניברסלי, "מלך מעולם עד עולם", התרחק מאד מדמותו של האל השבטי הפראי וצמא הדם של הנוודים הקדמונים. גם את הקרבת הבהמות לקרבנות, שהפכה את מקדשי העולם העתיק לבתי מטבחיים, עזבו היהודים והחליפו אותה בתפילה - מנהג שאותו אמצו גם הנוצרים והמוסלמים.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ספר יהושע – ועוד פסוקים ופרקים נוטפי דם – נשארו בתנ"ך. ליהודים שומרי המצוות אסור להחסיר אפילו אות אחת, ובודאי לא ספר שלם. אבל אפשר לתת פרשנות מרככת ומעדנת, ולדחות את כל הנושאים האלה לימות המשיח, נושאים שאינם בתחום הענין והעיסוק המעשי של היהודים כאן ועכשיו. כך בדיוק עשו רבנים וגדולים בתורה במשך מאות שנים. במשך מאות שנים, לא זה היה מוקד האמונה והמסורת היהודית. בין החגים והמועדים הרבים בלוח השנה היהודי לא נקבע מעולם חג לזכרם של יהושע וכובשי כנען. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כך, עד לעלית התנועה הציונית באירופה של המאה התשע עשרה, אשר עוד בטרם הגיעו חלוציה אל הארץ המובטחת ונתקלו פנים אל פנים ביושביה הערבים כבר החלה לחלום על "יהדות השרירים". בשנת 1899 כתב שאול טשרניחובסקי – סטודנט יהודי צעיר שבא מאוקראינה ללמוד רפואה באוניברסיטת היידלברג ואשר עתיד היה להפוך לאחד מגדולי המשוררים של התנועה הציונית - את אחד משיריו הידועים ביותר: קַצְתִּי בִּגְסִיסָה לַדּוֹרוֹת / זָקֵן הָעָם – אֱלֹהָיו זָקְנוּ עִמּוֹ! / רְגָשׁוֹת נִצְמָתִים בִּידֵי חִדְלֵי-אוֹנִים / קָמוּ לִתְחִיָּה מִמַּסְגֵּר מְאַת דּוֹרוֹת / אֶכְרַע לַחַיִּים, לַגְּבוּרָה וְלַיֹּפִי / אֶכְרַע לְכָל שְׂכִיּוֹת-הַחֶמְדָּה, שֶׁשָּׁדְדוּ / פִּגְרֵי אֲנָשִׁים וּרְקַב זֶרַע אָדָם / מִיַּד אֵל אֱלֹהֵי מִדְבְּרוֹת הַפֶּלִי / אֵל אֱלֹהֵי כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן בְּסוּפָה / וַיַאַסְרוּהוּ בִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִין!</span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;"><a href="http://benyehuda.org/tchernichowsky/lenoxax_pesel_apollo.html">http://benyehuda.org/tchernichowsky/lenoxax_pesel_apollo.html</a></span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">לפני מאה ושבע עשרה שנה כתב משורר צעיר ונלהב את המלים האלה. במשך מאה ושבע עשרה שנה שקדו התנועה הציונית ומדינת ישראל על המלאכה של שחרור האל של כובשי כנען מכבליו. את פריו של המאמץ ואת דמותו של אל המדבר המשוחרר אפשר היה לראות בסרטון שהגיע השבוע מן ההפגנה בלב תל אביב, העצרת שנקראה לתמיכה נלהבת באותו סמל אלאור אזריה אשר כיוון את רובהו וירה מטווח אפס בראשו של פצוע השוכב על הארץ. "מוחמד מת! מוחמד מת!" קרא שם ההמון, ו"נשרוף לכם את הכפר!", ו"יהודי נשמה – ערבי בן זונה!" וגם "שמאלני הוא בן זונה" ו"התקשורת מזדיינת" וקינחו בסתם "מוות לערבים! מוות לערבים! מוות לערבים!". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;"><a href="https://www.facebook.com/ShalomAchshav.PeaceNow/videos/vb.198917210119704/1239886762689405/?type=2&theater">https://www.facebook.com/ShalomAchshav.PeaceNow/videos/vb.198917210119704/1239886762689405/?type=2&theater</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אין ספק, האל של כובשי כנען בסערה השתחרר מכבליו והוא משתולל חופשי ללא מעצורים ברחבי מדינת ישראל והשטחים הנתונים לשלטונה הצבאי המתמשך. והיכן עוד נמצא בימינו את מי שינסו לחזור ולכבול אותו? אולי בבוסטון שבארצות הברית. באותו היום בו נחת על דפי הפייסבוק הסרטון מן העצרת ההיא בתל אביב הגיע גם סרטון בו נראים חברי ארגון יהודי הנקרא "אם לא עכשיו" אשר ביקשו לערוך סדר פסח של מחאה במשרדי הלובי היהודי איפ"ק. בסרטון נראים פעילי הארגון שנעצרו בידי משטרת בוסטון בעוון הסגת גבול נלקחים כבולים בזה אחר זה אל ניידת המשטרה בעוד חבריהם מחוץ לבנין מלווים אותם בשירה והנפת שלטים: "די לכיבוש!" / "כיבוש – מכה שלא נכתבה בתורה" / לשנה הבאה – חרות וכבוד ל-כ-ו-ל-ם". בהודעה שפרסמו המארגנים נאמר: "אלפי יהודים אמריקאים יעשו כל מה שנדרש להראות לנשיא הבא – מי שזה לא יהיה (או תהיה) – שבקרב יהודי ארצות הברית מתעוררת תנועה נגד הכיבוש, תנועה חזקה יותר מאי פעם".</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;"> </span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;"></span><br />
<div align="right" class="MsoNormal">
<b><span style="line-height: 115%;"><span style="font-size: xx-small;"><a href="https://www.facebook.com/IfNotNowOrg/videos/1020845291335772/">https://www.facebook.com/IfNotNowOrg/videos/1020845291335772/</a></span><span style="font-size: 12pt;"><o:p></o:p></span></span></b></div>
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">שמו של הארגון הזה בא גם הוא ממקורות היהדות. הלל הזקן, המבטא בצורה בולטת את פניה ההומניים של המסורת היהודית, אמר "אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?". והוא גם אמר "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". ".</span></div>
<br />
<br />
<br /></div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-88865386420538158912016-04-05T15:30:00.002-07:002016-04-05T15:54:22.957-07:00שלושה חיילים מכוסי פנים וחתול אחד יהיר <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-large;"><b>שלושה חיילים מכוסי פנים וחתול אחד יהיר</b></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">הויכוח התחיל עוד כאשר חיכינו לאוטובוס בתל אביב, ונמשך כל הדרך לירושלים ומעבר לקו הירוק אל מחסום המנהרות. כמובן, זה היה על הנושא החם ביותר בימים אלה – החייל שצולם בחברון כשהוא יורה בראשו של פלסטיני "מנוטרל".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "ראיתם? כבר העבירו את הרוצח הזה ל'מעצר פתוח במחנה צבאי'. כבר ירדו מלהאשים אותו ברצח. בסופו של דבר ישפטו אותו על 'שימוש רשלני בנשק' או משהו כזה והוא יקבל שבוע מאסר על תנאי".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "מה אתה מצפה כאשר במשאלי דעת הקהל יש כזה רוב שתומך במנוול הזה? פשוט מאד, רוב הישראלים חושבים שהוא התנהג בסדר גמור. המדינה הזאת באמת הולכת לכלבים!"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "היינו צריכים לבוא לשם, לבית הדין הצבאי בקסטינה. לעמוד מול כל אלה שהפגינו בעד החייל הזה וחיבקו אותו. היינו צריכים לעשות הפגנת נגד, לצעוק 'רוצח לכלא! רוצח לכלא!' ואז כל המדינה היתה רואה שיש כאן שני צדדים לויכוח, התקשורת הבינלאומית היתה משדרת את זה בענק". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "אתה באמת רוצה ללכת ראש בראש, ללכת מכות עם כל חמומי המח האלה, אוהדי בית"ר, לה פמיליה וכל יתר החולרות?"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "הם לא מפחידים אותי. אם אנחנו נבהלים מכמה פאשיסטים אז אפשר כבר לסגור את הבסטה".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "גם אותי הם לא מפחידים, אם אין ברירה אני מוכן גם ללכת מכות. אבל אם היינו באים לשם היו מאשימים אותנו שאנחנו נטפלים לבורג הקטן, לחייל הפשוט, ועוזבים את אלה למעלה שנותנים את הפקודות וקובעים את המדיניות".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "איזה בורג קטן? מי שמקבל החלטה להרוג ומכוון את הנשק ולוחץ על ההדק ויורה כדור לראש של אדם חסר ישע ששוכב על הארץ? זה בורג קטן? זה בורג ענק, זה מלאך המוות. זה פשוט מאד רוצח, רוצח".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "אבל כשאתה מכוון את כל האש אל החייל הזה אתה נכנס ישר למלכודת שהניח לך שר הביטחון יעלון וכל החבורה שלו. יעלון מציג את זה כאילו כל החיילים בצה"ל צדיקים וטהורים ומוסריים ורק כאן יש עשב שוטה אחד. רק לפני שבועיים יעלון קרא לשוברים שתיקה בוגדים, עכשיו הוא אביר המוסר, אביר טוהר הנשק. אתה רוצה להיות בלהקת המעודדות של יעלון? אני לא".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "אני לא בדיוק מעריץ של יעלון, אבל אם פעם לשם שינוי מישהו מהממסד הצבאי והפוליטי אומר משהו נכון וסופג על זה מתקפה כבדה מהימין הקיצוני, לא מפריע לי להיות לצידו".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "אבל זה לא בדיוק שהוא אומר משהו נכון. הוא אומר שהכיבוש בסדר וכל החיילים בסדר ורק החייל הזה אשם. וזאת צביעות, צביעות מדרגה ראשונה." </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "צביעות? אולי . אני מעדיף צביעות על מי שאומרים שחייל רוצח הוא גיבור. זה אולי לא צביעות, זה בודאי פאשיזם". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "תחשוב רגע איך זה נראה לסתם אנשים שהם לא פעילים פוליטיים כמונו, אנשים שמקבלים את המידע שלהם רק מכלי התקשורת הממוסדים בתוספת קצת טינופת שעוברת ברשתות החברתיות. כולם יודעים שהיו הרבה חיילים אחרים שעשו אותו דבר בדיוק, חיילים שהרגו בכוונה תחילה פלסטינים בלי שהיה איזה איום או איזו סכנת חיים. חיילים שהרגו בשביל נקמנות, הרגו בשביל להרוג. רק מה, אצל החיילים האחרים האלה לא היתה מצלמה שתתפוס אותם ותביא הוכחה. אז מבחינת השר יעלון והרמטכ"ל הם בסדר גמור, אולי אפילו מגיע להם צל"ש. אז אתה רוצה להשתתף בהצגת הצביעות הזאת? אני חושב שזאת בדיוק הסיבה למה הימין הקיצוני מצליח לארגן כל כך הרבה תמיכה בחייל הזה. בציבור מרגישים שיש פה צביעות, שלקחו חייל אחד והפכו אותו שעיר לעזאזל על מה שאחרים עושים בלי עונש."</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "אגב, סנטור ליהי, סנטור אמריקאי די בכיר, דורש לחקור את כל החיילים הישראלים שעשו מעשי הרג בחודשים האחרונים. לא רק את החייל הזה, גם הרבה אחרים שהיו לפניו. זה מראה שהכח של איפ"ק מתערער. הם מוחאים כפיים לטראמפ, אבל השליטה המוחלטת שלהם בגבעת הקפיטול מתערערת".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "זה נכון, לפחות טיפת חדשות טובות בשבוע המחורבן הזה. תראה, אנחנו כבר ליד מחסום המנהרות, הפלסטינים מחכים לנו שם."</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">- "בעצם, זאת התשובה האמיתית שלנו לחייל הזה ולכל מי שמחבקים אותו. זאת התשובה, ישראלים ופלסטינים שצועדים ביחד ומפגינים ביחד נגד הכיבוש". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">לפני שנפתחות הדלתות נוטל נציג המארגנים את המיקרופון:"זכרו, מטרתנו כאן היא לקיים צעדה משותפת בלתי אלימה של ישראלים ופלסטינים, שצועדים יחד ונאבקים יחד. זה מספיק בהחלט כדי להעביר את המסר שלנו. המטרה שלנו היא להגדיל בהתמדה את מעגל המשתתפים, שבכל חודש יהיו בצעדה יותר ממה שהיו בצעדה הקודמת, יותר ישראלים וגם יותר פלסטינים. צעדה לא אלימה פירושו שאנחנו לא עושים מעשים פרובוקטיביים כלפי חיילים או מתנחלים. זה גם אומר שאנחנו לא מגיבים לפרובוקציות שלהם, אפילו אם זה משהו מאד מרגיז. זכרו, שניה אחת של מעשה לא שקול יכולה לצבוע את כל הארוע בצבעים שאנחנו לא רוצים." </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">יורדים למטה. אנחנו הגענו הגענו באוטובוס מלא מתל אביב ויש עוד אוטובוס מלא מירושלים, ולא מעט מכוניות פרטיות מכל מיני מקומות. אנחנו מצטרפים אל כמה עשרות פלסטינים שכבר הגיעו למקום לפנינו – חלקם מן האזור הזה שמדרום לירושלים, חלקם מאזור קלקיליה שם יש לארגון "לוחמים לשלום" פעילות ענפה במיוחד. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">היוזמה החדשה שנקראת "עומדים ביחד" התחילה עם תחילת האינתיפאדה השלישית ("גל הטרור", כפי שעוד קוראים לזה בחלק מאמצעי התקשורת בישראל). היו הפגנות בירושלים ובתל אביב ובחיפה ובבאר שבע. אחר כך עברו למתכונת קבועה של צעדה משותפת ביום שישי הראשון בכל חודש, "צעדת החופש" ליד מחסום המנהרות שמדרום לירושלים – מקום שגם ישראלים וגם פלסטינים יכולים להגיע אליו די בקלות ומבלי שפלסטינים יצטרכו לבקש היתרי כניסה כדי להגיע. היום זאת צעדת החופש החמישית במספר. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">חומה גבוהה מפרידה בינינו לבין העיר הפלסטינית בית ג'אלה. החומה נבנתה כדי להגן על המתנחלים של התנחלויות גוש עציון המשתמשים יום יום יום יום בכביש שממשלת ישראל בנתה עבורם ובשתי המנהרות שנחצבו בהשקעה כספית אדירה כדי לקצר את דרכם של המתנחלים לירושלים. לאורך הכביש הזה אנחנו עומדים לצעוד כמה קילומטרים. למרגלות החומה הזאת שמישהו עשה מאמץ לשוות לה מראה אסתטי ולהסוות מעט את מהותה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ישראלים ופלסטינים נפגשים ותוך שניות מתערבבים. פה ושם, מכרים ותיקים לוחצים ידיים ונעמדים יחד, חלקם פותחים יחד כרזות גדולות המצריכות שלושה או ארבעה אנשים שישאו אותן. המארגנים מחלקים שלטים בעברית, ערבית ואנגלית: "יש דרך אחרת" / "זה לא יגמר - עד שנדבר!" / "עומדים יחד נגד הכיבוש והאלימות" / "עומדות יחד נגד הגזענות והשנאה" / "גזל אדמות גורם לאלימות" / "לדמעות שלנו יש אותו צבע"/ "בונים יחד תקוה חדשה". השלטים העגולים של גוש שלום, הנושאים את דגלי פלסטין וישראל זה לצד זה היו, היו מאד מבוקשים בקרב הקהל, ונלקחו גם בידי חלק מהפלסטינים. אחרים מהם הניפו את דגל פלסטין לבדו. שני פלסטינים נושאים דמות קרטון ענקית של ''חנדלה'', הילד הפליט פרי יצירתו של הקריקטוריסט המנוח נאג'י אל-עלי, אשר הפך לסמלם של הפלסטינים באשר הם. רבים מן המשתתפים מרימים אל על שתילי זית אשר ינטעו באדמה בסוף המצעד. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מן הצד השני של הכביש עומד מתנחל בודד עם דגל ישראלי ענק. הוא עתיד ללוות אותנו בהפגנת נגד לכל אורך המסלול.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אנשי חבורת המתופפים מתחילים לצעוד ולתופף וללוות את התיפוף בקריאות קצובות "די לכיבוש! "די לכיבוש!". בעקבותיהם הקהל כולו, מאתיים או שלוש מאות אנשים שבאו לכאן לשחות נגד הזרם. אחד המארגנים אוחז ברמקול ומתחיל בקריאת ססמאות: "ישראל ופלסטין - שתי מדינות לשני עמים!" / "הכיבוש הוא אסון - השלום פתרון!" / "מבית ג'אלה עד בילעין, תשוחרר פלסטין!" / "יהודים וערבים – מסרבים להיות אויבים!" / "די לכיבוש! די לאלימות! די להתנחלות!" . כמה מהצועדים פותחים, ללא רמקול, בקריאה משלהם: "שום דבר לא יעזור – צה"ל הוא ארגון טרור!".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">במסלול הגבוה שמעלינו, קרוב לראש החומה, הולכים בעקבות המצעד שלושה חיילים שפניהם מכוסים במסיכות מבד כהה ורק עיניהם נראות, ובידיהם רובים גדולים במיוחד. לאורך הכביש מצידנו השני עוקב אחרינו ג'יפ צבאי ובו קצין בדרגת רב סרן - לפחות הוא בפנים חשופות. גרשון בסקין, הפעיל הירושלמי הידוע כמעורב מאד בפעולות יצירתיות של "דיפלומטיה אלטרנטיבית", ניגש אל הג'יפ. "סליחה, אדוני הקצין, אפשר לשאול למה החיילים שלך מכסים את פניהם?" – "אלה הוראות הקבע, כדי שלא יצלמו אותם ויזהו אותם." – "כדי שלא יצלמו אותם ויזהו אותם? באמת? האם הם במקרה מתכננים לעשות פה איזו פעולה בלתי חוקית ולכן הם לא רוצים שיזהו אותם אחר כך?" – "לא, בהחלט לא. כיסוי הפנים זה חלק מהוראות הקבע השגרתיות". – "הוראות הקבע של מי?" – "הוראות הקבע של מי שמוסמך להוציא הוראות קבע. אני לא חייב לפרט בפניך את כל שרשרת הפיקוד". הקצין חוזר לג'יפ וממשיך קדימה. שלושת החיילים מכוסי הפנים, שלא הוציאו מלה מפיהם, ממשיכים ללכת בעקבות ההפגנה. כמה צעדים מאחוריהם הולך חתול ג'ינג'י ענק, זנבו מורם, והוא צופה ביהירות על משחקיהם המוזרים של בני האדם.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhcnKWm0FqsFOTU2YE2O53R-1S-fCKIDzhuMFqnlYTlwVjEWgil2wp1Vb4VQMoV1LVRF-w31dhwpdBjTqZV5M1oq7OZYkdl0fKYW8XlBbEGue8RJ8KFzOtGW5x8bD5S7Y2Lt-bQBsspPQ/s1600/Masked%2527soldiers.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="213" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhcnKWm0FqsFOTU2YE2O53R-1S-fCKIDzhuMFqnlYTlwVjEWgil2wp1Vb4VQMoV1LVRF-w31dhwpdBjTqZV5M1oq7OZYkdl0fKYW8XlBbEGue8RJ8KFzOtGW5x8bD5S7Y2Lt-bQBsspPQ/s320/Masked%2527soldiers.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">סיום המסלול, והמעקה לצד הכביש נהפך לבמת נואמים מאולתרת. נאומים בערבית מתורגמים לעברית ולהיפך. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"שלום עליכם! אני, ביאן טביב, ראש מועצת הכפר עיזבת א-טביב וחבר קבוצת קלקיליה-תל אביב של לוחמים לשלום, מברך את כל מי שבאו לצעוד כאן. הצעדה הזאת היא בסימן יום האדמה שאותו מציינים כל הפלסטינים ב-30 למרס. לכפר שלי, עיזבת א-טביב, יום האדמה הוא יום חשוב במיוחד. כל הזמן המתנחלים מנסים לקחת בכח את האדמה שלנו. אנחנו מתנגדים, נאחזים באדמה ושומרים עליה, וחברינו הישראלים עוזרים לנו לשמור עליה! [מחיאות כפיים]. ביום הזה אני רוצה להגיד לשלטון הכיבוש, לממשלת נתניהו שהיא ממשלת המתנחלים: אתם לא תשברו אותנו! אנחנו נמשיך במאבק יחד עם השותפים הישראלים שלנו, חברינו הישראלים. אנחנו נגיד לא לכיבוש ועוד פעם לא לכיבוש ועוד פעם לא לכיבוש, נאבק ונאבק עד שיבוא השלום בין שתי המדינות שלנו. ואני מזמין את כולכם לבוא אלינו ביום שישי הבא להפגנה של תושבי עיזבת א-טביב יחד עם חברינו הישראלים מלוחמים לשלום, הפגנה לשמירת אדמות הכפר!".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"אני, רון גרליץ, מנכ"ל שותף של עמותת 'סיכוי' המאגדת יהודים וערבים ומטרתה ליצור מערכת יחסים חדשה ושונה בין שני העמים, גאה לעמוד כאן היום. אני גאה להיות חלק מהמאבק המשותף נגד הכיבוש. אני גאה בחברי פעילי זכויות האדם, שמותקפים ומושמצים ומואשמים בכל מיני האשמות מופרכות. אני גאה לעמוד יחד עם אזרחי ישראל הערבים, שנגדם מתנהל מסע פוליטי רב ממדים. השבוע זה הגיע לשיא ב'חוק ההשעיה' המחפיר שמטרתו לזרוק מהכנסת את מפלגת בל"ד. דורשים מהאזרחים הערבים בישראל להתכופף ולהתאים את עצמם למגוון העמדות המאד מצומצם שהימין הקיצוני מוכן 'להתיר' להם. הם לא מסכימים, הם דורשים לבטא את עצמם לא פחות בחופשיות מכל אזרח אחר, וזאת זכותם המלאה! כשאנחנו רואים תופעות מזוויעות כמו אחוז התמיכה האדיר בחייל שירה והרג בחברון, קל מאד לאבד תקוה ולהתייאש. אבל אנחנו לא נתייאש! אנחנו יודעים שאין לנו עתיד בארץ הזאת אם לא נצליח לבנות חברה שמבוססת על דמוקרטיה ועל חיים משותפים. בלי זה אין כאן עתיד לאף אחד, לא ליהודים ולא לערבים, לא לישראלים ולא לפלסטינים. אנחנו לא נתיאש, אנחנו נמשיך להאבק ואנחנו נבנה יחד את העתיד שלנו, של כולנו!"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"> אחרונת הדוברים היתה טעאלה, תלמידת תיכון בת 16 מרמאללה שהגיעה לצעדה ישר מן המרתון של בית לחם בו השתתפה בשעה מוקדמת יותר. "אנחנו פה, ישראלים ופלסטינים ביחד. אנחנו באנו לפה כדי להגיד שאנחנו ביחד ונישאר ביחד, כמו עצי זית שנטועים עמוק עמוק באדמה! אנחנו ביחד, אנחנו נאבקים ביחד למען שלום וכבוד וחיים וחופש, שלום לכולנו, חופש לכולנו, נגד הכיבוש ונגד האלימות, אנחנו נאבקים ביחד, ישראלים ופלסטינים, יהודים ומוסלמים... [קריאות מהקהל:"ונוצרים! גם נוצרים!"] כן, אנחנו נאבקים ביחד, כולנו יחד, ישראלים ופלסטינים, יהודים ונוצרים ומוסלמים, אנחנו נאבקים יחד ואנחנו ננצח יחד, אנחנו יחד נראה את סוף הכיבוש ואת השלום בין העמים שלנו!"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אחד מהמארגנים נוטל את הרמקול:"אנחנו מגיעים לשלב האחרון של האירוע היום – נטיעת שתילי הזית שהבאנו איתנו. המקום שקבענו לנטיעות הוא מן הצד השני של הכביש. אנחנו מבקשים מכולם להיזהר בחצית הכביש, חוץ מכל הענינים הפוליטיים זהו כביש בינעירוני סואן ומאד לא היינו רוצים איזו תאונה טפשית". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מתחילים לחצות בזהירות את הכביש. לפתע, חמישה פעילים הנושאים העתקי קרטון של "חומת ההפרדה" מציבים אותם כחומה באמצע הכביש, אשר חוסמת לחלטין את דרכן של עשרות מכוניות מתנחלים. מאחוריהם, משתתפי ההפגנה חוצים את הכביש הסואן. "לא יזיק למתנחלים לטעום למשך חמש דקות מה שהפלסטינים עוברים כל השנה – להיתקל בחומה שנראית בדיוק כך, חומה שחוסמת להם את הדרך ולא מאפשרת לעבור".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">רגע של מתח, אבל המתנחלים ממשיכים לשבת במכוניותיהם. גם שלושת החיילים מכוסי הפנים ועוד כעשרה חיילים בפנים גלויות שהצטרפו אליהם חיכו בסבלנות. כל הצועדים חוצים בבטחה, חומת הקרטון זזה הצידה ומכוניות המתנחלים חוזרות לזרום בכביש. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">שלט אדום גדול בכניסה לכביש הצדדי מכריז "דרך זאת מובילה לשטח איי שבשליטת הרשות הפלסטינית. הכניסה לישראלים אסורה. הכניסה מסכנת את חייכם ומהווה עבירה פלילית". אנחנו עוברים את השלט וממשיכים לצעוד קצת הלאה, כדי להגיע לחלקה שנקבעה מראש. מתנדבים נוטלים מעדרים, חופרים בורות, ותוך זמן די קצר השתילים נשתלים והאדמה מהודקת סביבם ועם סיום השתילה כולם מוחאים כפיים. "אנחנו צריכים עזרה של בעלי מכוניות שיכולים להגיע לכאן תקופתית כדי להשקות את השתילים" אומר נציג המארגנים. "אנחנו ממשיכים להפגין ביום שישי הראשון כל חודש, מקווים לראות אתכם גם במאי וביוני, אתכם וגם את החברים שלכם שלא הגיעו היום. ואזכיר לכם, בעוד שבוע יש הפגנה של חברינו מעיזבת א-טביב, גם זה חשוב מאד ויהיו הסעות. להתראות בהמשך המאבק!"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בדרך חזרה ראינו מחלון האוטובוס את החתול הג'ינג'י, ממשיך לבדו במסלול הריק של הצעדה. </span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: medium;">לתצלומים נוספים ראו <a href="http://mekomit.co.il/stream/%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%AA-%D7%9E%D7%97%D7%A1%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%AA">כאן</a></span></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-37718633657888841732016-03-27T09:28:00.000-07:002018-02-26T06:02:31.675-08:00"אני בתוך הכלא ואתם איתי מחוץ לכלא"<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #7f6000; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-large;">"אני בתוך הכלא ואתם איתי מחוץ לכלא"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ההתקפה הרצחנית בבריסל עוררה שוב את מגוון התגובות הישראליות אליהן כבר התרגלנו לאחר מגדלי התאומים וההתקפות בפריז. שמענו את התקווה ש"סוף סוף האירופים יבינו אותנו" ויחדלו מלנדנד לישראל על מצב הפלסטינים והבניה בהתנחלויות. בעקבותיה, הקריאה לבלגים ולאירופאים בכלל "להפסיק לאכול שוקולד", לחדול מהשטויות של דמוקרטיה וזכויות האדם ולהתיצב יחד עם ישראל במלחמה טוטאלית מול האיסלאם העולמי. וזה עוד די מתון יחסית לטובקיסטים שכבר התיאשו מהאפשרות שהאירופים ישנו את דרכיהם מצאו מפלט בשמחה לאיד: "זה מגיע להם", "הם אנטישמים", "זה העונש על השואה". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">הפרשנים בערוץ הראשון בטלויזיה היו קצת יותר מעודנים אך גם הם דנו באריכות בשאלה שירותי הביטחון האירופים יתחילו עכשיו "לפעול ברצינות" לפי דוגמת השב"כ הישראלי, ואם בתי המשט האירופיים יפסיקו לדקדק בזכויות האדם וילמדו משופטי בג"צ הישראלי איך לתת אישור ל"שיטות חקירה אינטנסיביות של חשודים בטרור". לאחר דיון של חצי שעה הגיעו המומחים באולפן למסקנה: "לא, האירופים לא ממש ישתנו. הם לוקחים את נושא זכויות האדם ברצינות, ולא יוותרו עליו. אולי ינקטו כמה אמצעי חירום, אבל אם לא יהיה עוד פיגוע בבלגיה במשך שנה הם יחזרו לשגרה". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">רק לקראת סוף הדיון ממש העז אחד הפרשנים להגיד בחיוך מתנצל: "בעצם, אולי יותר טוב שאירופה תישאר אירופה, שישאר בעולם איזה מגדלור שיביטו אליו בתקוה. אחרי הכל, מספר האנשים שבאים מהמזרח התיכון לאירופה מתוך שאיפה לזכות שם בזכויות שאין להם בארצותיהם גדול הרבה יותר ממספר האנשים שבאים מהמזרח התיכון כדי להרוג אירופים". הפרשנים האחרים הביטו עליו די בתמהון, אבל זה כבר היה סוף הדיון.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ובינתיים שוב הגיע אלינו חג הפורים. החג אותו הנהיגה המסורת היהודית כדי לחציין מאורעות שקרו (או אולי לא באמת קרו) בממלכת פרס לפני כ-2500 שנה. כמו לגבי רבים מהסיפורים בתנ"ך, אפשר למצוא בסיפור הזה את מה שתרצה לחפש. אפשר לקרוא במגילת אסתר את סיפורו של מיעוט דתי ואתני שהיה נתון לשנאה ודעות קדומות ורדיפות, שמעליו ריחפה סכנה מוחשית של רצח עם כולל, ואשר ניצל ברגע האחרון בזכות אומץ ליבה ותושייתה של אשה צעירה. אפשר גם לקרוא במגילת אסתר את סיפורם של יהודים שריריים וכוחניים שהפכו מנרדפים לרודפים, יהודים אשר לא הסתפקו בתלית מי שזמם לרצוח אותם אלא גם תלו על העץ את כל עשרת בניו, כולל צעיר הבנים שהיה (כפי שמספרת המסורת היהודית) ילד צעיר ותמים, ואז עברו לביצוע מעשי טבח המוני ללא אבחנה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">הפרשנות השניה היא המקובלת והנפוצה במובלעת המתנחלים בעיר חברון, היום בו הם מקיימים את העדלאידע שלהם ברחובות העיר תחת שמירה ואבטחה צבאית כבדה, כאשר התושבים הפלסטינים נדרשים להסתגר בבתיהם עד שיסיימו המתנחלים את החגיגה שלהם. לא פעם מעלים המתנחלים בתהלוכותיהם את זכרו של דוקטור ברוך גולדשטיין אשר בימי חג הפורים ב-1994 רצח 29 מתפללים מוסלמים בעת תפילתם. והשנה הזאת, בזמן חג הפורים במובלעת המתנחלים הדתיים הלאומנים בעיר חברון, קרה המקרה שבו חייל כיוון את רובהו אל פלסטיני ששכב על הארץ וכבר לא היווה שום איום וירה כדור קטלני ישר לראש. מה שפרסם החייל הזה בעמוד הפייסבוק האישי שלו מעיד בבירור שהוא שותף מלא להשקפת עולמם של המתנחלים עליהם הוצב לשמור. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בבוקר יום חמישי עוד לא ידעתי על מה שקרה בחברון כאשר יצאתי לראות את העדלאידע בחולון. למען האמת, הקהל הגדול שנאסף שם לא התעמק יותר מדי בפרשנות מגילת אסתר ו</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ה</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אם להסיק ממנה מסקנות הומניסטיות או לאומניות. חג פורים הוא עבורם בעיקר הזדמנות לקיים קרנבל צבעוני של מסכות ססגוניות בשלל צבעים. ברחוב הראשי עברו בזה אחר זה דינוזאורים ומפלצות מפחידות. כאשר התכופפה המפלצת קרוב אל הקהל וחשפה מלתעות חדות פרצו הילדים בצעקות בהלה, אך מיד פרצו בצחוק כאשר הילד הרוכב על גב הטירנוזאור נופף להם לשלום. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"אנו מברכים את שוטרי משטרת ישראל שבאו להגן עלינו ולאפשר לנו לחגוג בבטחה אל מול כל האיומים, ובמיוחד את מפכ"ל המשטרה רוני אלשייך שבא לכבד בנוכחותו את העדלאידע של חולון" הכריז הרמקול. הסתכלתי על הילדים המחופשים שלאורך המדרכה. בין גיבורי העל הקטנים וחבריהם המלכים והפיות והפיראטים ראיתי מספר לא מבוטל של ילדים במדי משטרה כחולים או שחורים. לעומתם, בניגוד לשנים קודמות כמעט לא היו שם חיילים צעירים. רק ילדה אחת בגיל שלוש או ארבע לבשה מדי צבא ועל כתפיה דרגות רב אלוף...</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">במדרכה על הצד עמד דוכן מאולתר למכירת צעצועים. המוכר נע לצלילי המוזיקה מהרמקולים והציג לראווה את מרכולתו – ביד האחת תת מקלע שחור, גדול ומאיים וביד השניה מיכל לפליטת בועות סבון. עד כמה שיכולתי לראות ברבע השעה שעמדתי שם, לבועות הסבון היו הרבה יותר לקוחות.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">משם נסעתי לתל אביב, לעדלאידע של מחאה להזדהות עם הסרבנית תאיר קמינר, אשר נכנסת ויוצאת ונכנסת שוב בשערי הכלא הצבאי מאז הודיעה על סירובה להתגייס לצבא כיבוש המדכא את הפלסטינים. היא כבר עברה את התהליך הזה שלוש פעמים. בסוף השבוע הזה היא אמורה להשתחרר מחודש מאסר, לבלות יומיים בבית הוריה וביום ראשון לחזור לבקו"ם כדי לקבל שוב פקודה להתגייס ולהתחייל, להודיע שוב על סירוב ולחזור לכלא לעוד חודש. עד שלצבא זה ימאס...</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בקריאה להפגנה שהופצה ברשת נאמר "בפורים הזה נגיע לשמח ולתמוך בהפגנת עדלאידע בתמיכה בתאיר. מוזמנות ומוזמנים להגיע מחופשות לרמטכ"ל האהוב עליכן או לצבא הכי מוסרי לדעתכן! יש להביא: מסכות, רעשנים, כובעים, נצנצים ורוח חג". למען האמת, לא כל המשתתפים נהגו ברוח ההזמנה הזאת, רבים באו בבגדים רגילים ללא סממנים פורימיים – אם כי כמה פעילים צבעו את פניהם בצבעי לבן בוהק ועמדו מאחורי סורגי כלא סמליים, וחבורת המתופפים האנרכיסטים, המתנגדים לכל סמכות מדינתית, עטפו את תופיהם בסרטים משטרתיים אדומים בוהקים הנושאים את הכיתוב "משטרה! המעבר אסור!". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מיכה קמינר, אביה של תאיר, דיבר מעל הבמה המאולתרת, ובעקבותיו היו שם הופעות אמנותיות של ראפר פלסטיני ממזרח ירושלים וצעיר ישראלי ששר שירי מחאה וניגן בגיטרה. </span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"באנו כאן להזדהות עם צעירה אמיצה, העומדת לבד במאבק קשה שם בין חומות הכלא כדי להמשיך להשמע לצו מצפונה" אמר חבר הכנסת דב חנין. "בניגוד למה שאנחנו שומעים מכל מיני פוליטיקאים ופרשנים, לא מי שנשמעים למצפונם ומסרבים הם שמסכנים את החברה הישראלית. מי שמסכנים אותה הם מי שמצייתים ללא היסוס לפקודה לא מוסרית. הכיבוש, אותו כיבוש שאמרו לנו שאפשר 'לנהל' אותו מתפוצץ לנו עכשיו בפנים. אין בטחון עם כיבוש, אין תקוה עם כיבוש, אין עתיד עם כיבוש! [מחיאות כפיים]. את דמותו של הכיבוש ראינו בתמונות הנוראות שהגיעו היום מחברון. התמונות האלה אינן מצביעות רק על חייל אחד בודד שעשה מעשה מתועב. הכתובת היא למעלה, אצל הפוליטקאים שקראו קריאות לינץ', שקראו להרוג גם את מי שלא מהווה איום. החברה הישראלית כולה צריכה לעשות חשבון נפש על הכיוון הנורא שאליו אנחנו הולכים בלי לשים לב. תאיר יושבת בכלא בשם כולנו כדי להציב לחברה שבה אנו חיים תמרור אזהרה." </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בסיום הצליחו המארגנים מרשת "מסרבות" ליצור קשר ישיר עם תאיר קמינר עצמה, שדיברה מן הטלפון הצביורי בחצר הכלא ודבריה הועברו ברמקול: "תודה רבה לכולכם! במשפט האחרון שהיה לי, הקצין אמר 'יפה מאד שהחברים שלך מלווים אותך לשער המחנה, אבל הם עכשיו הולכים חזרה הביתה ואת הולכת לבד לבד לכלא'. אבל זה לא נכון, אני יודעת שכולנו יחד, כולנו עומדים יחד, אני בתוך הכלא ואתם איתי מחוץ לכלא. תודה רבה!" </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">פורים או לא פורים - הליצן ואמן הקרקס הפלסטיני מוחמד אבו סח'א ממשיך לשבת ללא משפט בכלא הישראלי. מוחמד אבו סח'א התחיל ללמוד את אמנות הקרקס בבית הספר "קרקס פלסטין" לפני כתשע שנים, כשהיה בן 14. הוא הפך לפני חמש שנים לאמן קרקס ולמורה בבית הספר. הוא הופיע ברחבי הגדה ובחו"ל ועבד עם קבוצות נוער ומבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. ביתו של אבו סח'א הרוווק נמצא בצמוד לקרקס והוא מבלה בעבודה יום ולילה. שם הוא גם כותב את הספר שלו, שנועד ללמד טיפול בילדים עם צרכים מיוחדים באמצעות אמנות הקרקס. שם הוא מקבל את מאות הילדים שבאים לברוח קצת מהמציאות שלהם ולהכנס לעולם קסום ומופלא, אפילו אם רק לכמה שעות. חבריו מספרים כי ילדים שלא יכלו לעשות צעד אחד היום יודעים ללכת בזכותו. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">כיום, אבו סח'א כבר אינו יכול להגיע לקרקס, והתכנית לילדים מיוחדים נסגרה בהעדר מחליף. בחודש דצמבר 2015 נסע אבו סח'א לבקר את הוריו באזור ג'נין. כשעברה המונית במחסום זעתרה, נעצר אבו סח'א על ידי חיילים שקיימו בדיקה אקראית, הורד מהמונית ונלקח למעצר. זמן לא רב אחרי כן הוצא נגדו צו מעצר מנהלי לכליאה ללא משפט, ומאז הוא מוחזק בכלא מגידו. מדוברות השב"כ נמסר כי אבו סחא נעצר "בשל מידע אודות פעילותו העדכנית בארגון החזית העממית" ובגלל "מסוכנותו לביטחון האזור" – אולם לא הובאו שום ראיות לביסוס הטענות האלה, ושום טענות ספיציפיות על מעשים שעשה או תכנן לעשות.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בבית המשפט שדן באישור צו המעצר המנהלי אמר אבו סח'א: "אני אומן בקרקס. אני ליצן. טיילתי הרבה באירופה וראיתי הרבה אנשים, פלסטינים, ישראלים, אמריקאים. אין לי כל כוונה לבצע פעולות אלימות. אפילו בפייסבוק יש לי הרבה אנשים מתרבויות שונות. אני עובד ברמאללה בתור ליצן בקרקס, אנו מטיילים בקרקס מסביב לאירופה. פעם אחרונה שהייתי בחו"ל הייתה ביוני שעבר. אני עובד סוציאלי בארגון התנדבותי". בדיון סרב נציג השב"כ למסור לאבו סח'א או לפרקליטו עו"ד מחמוד חלבי כל פרטים שהם על מהות ההאשמות נגדו, אשר נותרו חסויות לחלוטין. המעצר המנהלי</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אושר בידי השופט, ב</span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">תוקף עד יוני 2016 (וניתן להארכה חוזרת בלתי מוגבלת, ככל שירצה השב"כ). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ברחבי העולם התעורר גל מחאות של אנשי קרקס. "כדור שלג", מגדיר זאת חבר אחד שלו. "פנינו לקרקסים אצלם הוא הוזמן להופיע בעבר. אבו סח'א עבר למשל השתלמות בקרקס בטולוז שבדרום צרפת ושם מיד התגייסו למענו". בין היתר הוקם למענו דף פייסבוק בו אמני קרקס מכל העולם פרסמו מחאות יצירתיות שקיימו – בכל מופע רחוב, קפיצה על מוט או תרגילים אקרובטיים אחרים הם מניפים שלט עם הקריאה "שחררו את אבו סח'א". חלקם העלו סרטונים שצילמו בקרקס שבו הם עובדים, וזמר האינדי האמריקאי דיויד רוביקס כתב שיר למענו ("הוא יכול היה להיות לוחם כמו רבים מחבריו האחרים... אבל הוא החליט להיות אומן קרקס, לעבוד קשה ולשמח ילדים"). ארגון אמנסטי אינטרנשיונל יצא בקריאה דחופה לשחררו. מארגני המחאה מתכננים הפגנה גדולה של אומני קרקס בלונדון וככל שיימשך המעצר המנהלי להרחיבה גם לבירות נוספות. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">גם בישראל התארגנו מספר אמני קרקס להפגין ולמחות למענו של מוחמד אבו סח'א. "כבר קיימנו שתי הפגנות למענו, אחת מול כלא מגידו שם הוא נמצא והשניה מול כלא עופר שהוא מרכז המעצרים הסיטוניים של שלטונות הכיבוש" אומרת חניתה הנדלמן, אשר מזה שנים רבות מפעילה פרוייקטים חברתיים רב-תרבותיים בבית הספר לקרקס בכפר יהושע במטרה לקרב בין יהודים וערבים. "ערכנו בחניית הכלא מופע ספונטני. זה לעתים נראה משעשע כאשר אנשי הקרקס שבאו להפגין העיפו מוטות קרקס מעל השוטרים. כמובן, כפי שמתבקש, הכנסנו לענין את פורים ואת אוירת חג הפורים, למרות שהסיפור לא מבדח".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">עד כה, בית המשפט העליון של מדינת ישראל מסכים לשחרר עצירים מנהליים פלסטינים אך ורק אם הם שובתים רעב ומביאים עצמם אל סף מוות או נזק מוחי בלתי הפיך. מוחמד אבו סח'א בינתיים לא נקט בדרך הזאת.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">במסר שהעביר מהכלא אומר אבו סח'א "אני מחזיק מעמד ומנסה לשמח את האסירים האחרים".</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgiANFfI793OuppFxjdZtIdkjxdlI0I-Ao6H4qqf29gfeXChC9oTEU_99Ua3M8EwbPeyuBwIAnJZoBd3BqRkJDUtOiCxd1iXJ0Dz16sNTPU-_CBmPNNB2tQgyQlbWZdWyF17pWaYxWIdA/s1600/circus%2527demo.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="213" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgiANFfI793OuppFxjdZtIdkjxdlI0I-Ao6H4qqf29gfeXChC9oTEU_99Ua3M8EwbPeyuBwIAnJZoBd3BqRkJDUtOiCxd1iXJ0Dz16sNTPU-_CBmPNNB2tQgyQlbWZdWyF17pWaYxWIdA/s320/circus%2527demo.jpg" width="320" /></a></div>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span>
<br />
<div style="margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0in; margin-left: 0in; margin-right: 0in; margin-top: 8.0pt;">
<span style="color: #7f5f5f; font-family: "arial" , "sans-serif";"><br /><a href="https://www.facebook.com/events/1523373767964325/">https://www.facebook.com/events/1523373767964325/</a></span><span style="font-family: "arial" , "sans-serif";"><o:p></o:p></span></div>
<div style="margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0in; margin-left: 0in; margin-right: 0in; margin-top: 8.0pt;">
<span style="font-family: "arial" , "sans-serif";"><span style="color: #7f5f5f;"><a href="http://mekomit.co.il/%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%9F-%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%A6%D7%A8-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%99/" target="_blank">http://mekomit.co.il/%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%9F-</a><a href="https://www.blogger.com/goog_1138172374">%D7%91%D7%9E%D7%A2%D7%A6%D7%A8-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%99/</a></span><span style="color: #7f5f5f;"><a href="http://tv.social.org.il/politics/2016/03/08/clown-in-custody">http://tv.social.org.il/politics/2016/03/08/clown-in-custody</a></span><o:p></o:p></span></div>
<div style="margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0in; margin-left: 0in; margin-right: 0in; margin-top: 8.0pt;">
<span style="font-family: "arial" , "sans-serif";"><span style="color: #7f5f5f;"><a href="http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/originals/2016/03/palestinian-circus-shin-bet-administrative-detention.html">http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/originals/2016/03/palestinian-circus-shin-bet-administrative-detention.html</a></span><o:p></o:p></span></div>
<div style="margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0in; margin-left: 0in; margin-right: 0in; margin-top: 8.0pt;">
<span style="font-family: "arial" , "sans-serif";"><span style="color: #7f5f5f;"><a href="http://www.tarabut.info/he/articles/article/mohammad-abu-sakha/">http://www.tarabut.info/he/articles/article/mohammad-abu-sakha/</a></span><o:p></o:p></span></div>
<div style="margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0in; margin-left: 0in; margin-right: 0in; margin-top: 8.0pt;">
<span style="font-family: "arial" , "sans-serif";"><span style="color: #7f5f5f;"><a href="http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=2299349&skip=1">http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=2299349&skip=1</a></span><o:p></o:p></span></div>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">
</span><br />
<div class="MsoNormal">
<span style="font-family: "arial" , "sans-serif";"><span style="color: #7f5f5f;"><a href="http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4255552,00.html">http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4255552,00.html</a></span></span><b><span style="font-family: "arial" , "sans-serif"; font-size: 12.0pt;"><o:p></o:p></span></b></div>
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-32868430061147906112015-11-28T09:54:00.001-08:002015-11-28T10:07:31.403-08:00אז מה לעשות?<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-size: x-large;">אז מה לעשות?</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">" זה המאבק של הציוויליזציה נגד הברבריות!" הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני אורחו המכובד, מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי. "בכל רחבי העולם יש מתקפה שמבוצעת על ידי איסלאמיסטים קיצוניים וכוחות הטרור. ישראל נלחמת בטרוריסטים האלה בכל שעה. אנו מאמינים שעל הקהילה הבינלאומית בכללותה לתמוך במאמץ הזה שלנו. זה לא רק המאבק שלנו, זה המאבק של כולם." אולי אולי סוף ירד להם האסימון, לאמריקאים ולאירופאים האלה? אולי הפעם סוף סוף הם יבינו מה שלא הבינו אחרי ה-11 בספטמבר ואחרי שרלי הבדו? אולי הם סוף סוף יבינו שמדינת ישראל היא חוד החנית של המערב התרבותי שנלחם בברבריות האיסלאמית, יתיצבו במאה אחוז לצידנו ויפסיקו לנדנד ולברבר על הפלסטינים והכיבוש וההתנחלויות? </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מסתבר שגם הפעם לא. נכון, האורח האמריקאי הביע הזדהות מלאה עם זכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה אל מול הטרוריסטים הפלסטינים האוחזים בסכינים או במספריים. עם זאת, הוא ביקש שמדינת ישראל תבצע מחוות של רצון טוב שיסייעו לבנית אמון ולהרגיע את המצב, כמו למשל היתרי בניה בכפרים פלסטינים בהם עד עתה זכו לביקורים תכופים של דחפורים ישראלים העוסקים בהרס "בתים בלתי חוקיים". וכאשר ביקש נתניהו לאזן את היתרי הבניה לפלסטינים על ידי בניה ב"גושי ההתנחלות" הגיעה מוושינגטון תגובה מיידית שלא הותירה מקום לספק : "התשובה היא - לא אחד גדול." ועוד "ממשלת ארה"ב מעולם לא הגנה או תמכה בהתנחלויות ולא נקטה מדיניות שנתנה להן לגיטימציה. ממשלים דמוקרטיים ורפובליקאיים כאחד ראו בבנייה בהתנחלויות ובניסיונות הישראליים לקבוע עובדות בשטח כמהלכים שחותרים תחת פתרון שתי המדינות". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ומה עם האירופאים? הרי ההתקפה של דעאש בפאריס התרחשה בדיוק ארבעים ושמונה שעות לאחר שהאיחוד האירופי החליט על סימון מוצרי ההתנחלויות המוצעים לצרכן האירופי. מה זה, הם לא מתחרטים? הם לא מתפכחים? גם אחרי מה שקרה בפאריס הם לא מבינים שצריך לתמוך בישראל ולשכוח משטויות כמו ההתנחלויות? אבוי, לא. הנשיא הולנד הכריז שצרפת נמצאת במלחמה נגד דעאש ושלח את מטוסיו להצטרף אל הרוסים בהפצצות כבדות במיוחד בסוריה. וביחד עם זאת, עדיין מצפה שמדינת ישראל תלך בדרכה של צרפת, אשר כבר לפני יותר מחמשים שנה ויתרה על שלטונה בארץ ערבית שנקראת אלג'יריה ופינתה משם יותר ממליון מתנחלים צרפתים. וכך גם הבריטים שיצאו מהודו וההולנדים שיצאו מאינדונזיה והבלגים שיצאו מקונגו, כולם מצפים ממדינת ישראל להעניק עצמאות למושבה שלה בשטחי הגדה המערבית. בעיר בריסל בירת בלגיה, שהיתה השבוע משותקת בחשש מהתקפת טרור, שוכן המוזיאון הטרופי הבלגי – מוזיאון אשר לפני מספר שנים עבר שינוי מהותי בתצוגה ובאורינטציה והפך למזויאון המתעד את פשעי הקולוניאליזם הבלגי. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אז בעולם לא שוכחים את הפלסטינים ואת הכיבוש ואת ההתנחלויות, זה תמיד יעלה ויקפוץ בכל מיני מקומות ובכל מיני צורות, ותמיד יצטרכו הדיפלומטים והמדינאים הישראלים לרוץ ולכבות שריפות. הנה איגוד האנתרופולוגים האמריקאי החליט להטיל חרם על האקדמיה הישראלית כל עוד היא משתפת פעולה עם כיבוש ודיכוי הפלסטינים. והנה בית כל בו בברלין שהיה פעם בבעלות יהודית והוחרם בידי הנאצים וכיום הוא בבעלות תאילנדית החליט להסיר מוצרי התנחלויות מהמדפים, אבל על זה אפשר היה להתגבר תוך העלאה מסיבית במיוחד של זכר השואה ופניה רבת עוצמה אל רגש האשמה הגרמני. והנה מפלגת הלייבור הבריטית מחליטה להטיל חרם על חברת שמירה ואבטחה בינלאומית אשר פעילה מאד גם בבתחי הכלא בהם מוחזקים פלסטינים בישראל... </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אבל, נכון לעכשיו, את כל זה יכול ראש הממשלה נתניהו להגדיר כדקירות סיכה. העולם לא שכח את הפלסטינים. אבל הם גם לא ממש בראש סדר העדיפויות, כאשר המדינאים והגנרלים ואנשי הביטחון מתרוצצים בין כל כך הרבה משברים אחרים. כנראה שלפחות בזמן הקרוב אף אחד לא עומד להפעיל לחץ שנתניהו לא יוכל לעמוד בו. בשבע שנות נשיאות, היו כמה וכמה מקרים בהם נראה ברק אובמה על סף התנגשות חזיתית עם בנימין נתניהו, ותמיד הוא נרתע הרגע האחרון. רק פעם אחת הלך נשיא ארצות הברית עד הסוף - וזה לא היה בענין הפלסטיני אלא על הגרעין האיראני. בנושא הזה, אובמה היה נחוש והחלטי, התמודד בכל הכח עם נתניהו ועם תומכיו של נתניהו בקונגרס והביס אותם שוק על ירך. כשהוא נח על זרי הדפנה של הניצחון הזה, הגיע אובמה למסקנה שהסכסוך בין ישראל לפלסטינים כבר לא יפתר בתקופת כהונתו, והמקסימום שאפשר לעשות הוא "בקרת נזקים". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אבל כנראה שגם את המעט הזה לא הצליח מזכיר המדינה קרי להשיג. נתניהו הבהיר שלא יהיו שום מחוות כלפי הפלסטינים עד אשר תסתיים "אינתיפאדת הסכינים". כמובן, גם אם הפלסטינים כולם ישמרו על שקט מוחלט, אין מה לדבר על הקפאת הבניה בהתנחלויות. זה לגמרי לא על סדר היום. אבל אם תיפסק האלימות, יתכן שראש הממשלה יואיל לחפש בכובעו ולשלוף משם כמה מחוות אזרחיות שיועילו מאד לפלסטינים בחיי היום שלהם. מה בדיוק? טוב, קודם כל שיפסיקו את האלימות והטרור וההסתה, ואז נראה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ומה על הפלסטינים שאינם שייכים לשום ארגון ואינם בשליטה של אף אחד, אשר בזה אחר זה, יום אחר יום, מוכנים ליטול סכין (או מספרים) ולצאת לפעולה שתסתיים קרוב לודאי במוות או פציעה קשה? קרוב לודאי שהם אפילו לא עקבו ולא גילו ענין בדיווחים מפגישתו של ראש ממשלת ישראל עם מזכיר המדינה האמריקאי. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">וכך ממשיך גלגל הדמים להתגלגל, כל יום מביא לכותרות גיבורים וגיבורות לשעה וגם פושעים ופושעות (ומיהו הגיבור ומי הפושע? זה תלוי כמובן באיזה צד של הסכסוך מתפרסם הסיפור...). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מוחמד א-טרדה בן 18 מהכפר תפוח ליד חברון יצא לעיר קרית גת, דקר ופצע ארבעה ישראלים ברחובותיה, הנערה הישראלית ליאם יוטקו בת ה-13 שנדקרה הצליחה לחבוש את עצמה וזכתה לשבחים בעיתונות הישראלית על התושיה שגילתה. הפלסטינית אשרקאת טהא בת ה-16 הגיעה לצומת חווארה שמדרום לשכם ושלפה סכין, מנהיג המתנחלים גרשון מסדיה שעבר שם דרס אותה במכוניתו והפיל אותה על הארץ ובטרם הפסיקה לקום ירו בה חייל ומתנחל והרגו אותה. הדר בוכריס בת 21 מצפת, שעברה לאחרונה לגור בהתנחלות בגוש עציון, נדקרה למוות שכשחיכתה לאוטובוס בצומת שליד ההתנחלות. הדוקר עיסאם ת'וואבתה בן 34, שהתגורר בכפר הסמוך בית פג'אר, נורה ונהרג בידי חיילים. בראש כותרות העיתונים הופיעה תמונתה של בוכריס במהלך טיול בהודו ממנו חזרה רק לאחרונה, נערה יפה על חוף הים בגואה. למחרת היום יצאו הדיל ווג'יה עוואד בת ה-14 ובת דודתה נוהאן עוואד בת ה-16 ממחנה הפליטים קלנדיה וניסו לדקור במספרים עוברים ושבים בשוק מחנה יהודה בירושלים. ווג'יה נורתה בידי שוטר ונהרגה במקום, נורהאן נפצעה קשה. "מחבלות קטנות" נקראו השתיים בכותרות העיתונות. מאוחר יותר התברר כי אחיה הבכור של הדיל נפגע בראשו לפני שנתיים ב"כדור גומי" שירו חיילים ישראלים ומת לאחר תשעה חודשים ללא הכרה. מאוחר יותר באותו יום נדקר החייל הישראלי זיו מזרחי למוות בתחנת הדלק שעל כביש 443, המחבר בין ירושלים לתל אביב דרך שטחי הגדה המערבית. מאוחר יותר התברר כי דודו של זיו נהרג לפני 12 שנה בפיצוץ מסעדה בירושלים. וכך הלאה והלאה והלאה, עוד ארוע ועוד ארוע ועוד ארוע יום אחר יום ולעיתים שעה אחר שעה, ישראלים פצועים וישראלים הרוגים, פלסטינים פצועים ופלסטינים הרוגים (במספרים גדולים הרבה יותר) . הגיבורים של הצד האחד הם הפושעים של הצד השני, וקשה מאד לעקוב ולזכור אפילו את כל מה שקרה אתמול. זה עתה, בעודי יושב כאן ליד המחשב וכותב את המאמר הזה, דרס פלסטיני במכוניתו שישה חיילים בכניסה למחנה הפליטים בית אומר שבין בית לחם לחברון ופצע אותם ומיד נורה למוות. כרגיל, באמצעי התקשורת הישראלים הופיע שוב הניסוח הרגיל: "המחבל נוטרל".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אז מה לעשות? מפקדי הצבא החליטו שזה כבר לא "גל טרור" אלא "התקוממות מוגבלת". מוגבלת, מפני שעדיין לא כל הפלסטינים משתתפים בה, אלא יחידים שבדרך כלל אינם שייכים לשום ארגון ובמקרים רבים החליטו על הפעולה רק כמה שעות לפני שביצעו אותה. עדיין אפשר, לדעת הצבא, "להכיל" את ההתקוממות הזאת. לדעת הצבא, בצד פעולות דיכוי "נקודתיות" יש לתת הקלות לאוכלוסיה הכללית הפלסטינית. כמו כן ממליצים מפקדי הצבא על חיזוק הרשות הפלסטינית, כולל באמצעות אספקת כלי נשק ומכוניות משורינות. את ההמלצות האלה דוחים נתניהו ושריו על הסף. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בניגוד למפקדי הצבא, אשר עדיין רואים ברשות הפלסטינית וכוחות הביטחון בעל ברית מהימן, בממשלה מצביעים על הרשות הפלסטינית כ"מסיתה הראשית" ומאשימים את כלי התקשורת ומערכת התקשורת הפלסטינית כמי שמוציאים את הצעירים לרחובות עם סכינים בידיהם. כמה משריו של נתניהו "לא היו מצטערים אילו התמוטטה הרשות הפלסטינית". באופן פרדוקסלי, הציפיות האלה של האגף הימני בממשלת ישראל מצטלבות עם שאיפתם של חלקים גדלים בציבור הפלסטיני לפרק את הרשות או לפחות לסיים את שיוף הפעולה הבטחוני שלה עם צה"ל, אשר כשיתוף פעולה עם הכיבוש. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ברדיו הבוקר צוטטו מפקדים בכירים בצבא שהביע דעתם שיש להמעיט ככל האפשר בהרג פלסטינים, שכן ההרג הזה מתדלק את להבות ההתקוממות ומאיים להפוך אותה מהתקוממות מוגבלת להתקוממות כללית, או בשמה המפורש אינתיפאדה. "כשיש ילדה שמנסה לדקור במספרים ורועדת מפחד, מספיק בהחלט לתת לה בעיטה וא לכל היותר לירות לה ברגל. אין צורך לחורר אותה בעשה כדורים" צוטט מפיו של מפקד בכיר אלמוני. אבל אם זאת כוונתם של המפקדים הבכירים, הם לא מצליחים להוריד אותה במורד סולם הדרגות אל החיילים בשטח. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">מנכ״ל בצלם, חגי אלעד כתב לרה״מ, ״הממשלה בראשותך מאפשרת – ואף מעודדת – את הפיכתם של שוטרים, ואף של אזרחים חמושים, לשופטים ולתליינים. נטען כי אין כל שינוי בהוראות הפתיחה באש וכי כוחות הביטחון פועלים תוך שימוש בכוח סביר שאינו עולה על הנדרש על מנת לעצור מפגעים, ולכאורה מובן מאליו כי ירי באדם פצוע שאינו מסכן איש הוא בלתי חוקי. בפועל, הגיבוי המלא למעשי ההרג הלא חוקיים שתועדו מבטא – ומבסס לגיטימיות – למציאות שונה בתכלית. התגבשה בכהונתך מציאות כאילו-נורמטיבית חדשה, על פיה יש "לירות כדי להרוג", בכל מקרה, בכל מצב, גם כשכבר אין נשקפת מהחשוד או החשודה סכנה כלשהי. המציאות הזאת היא תולדה ישירה של שיח מתלהם של בכירים ממשלתיים ונבחרי ציבור בקואליציה שלך, הזוכים לגיבוי משתיקתך; לשילוב בין אדם בעל חזות ערבית לבין סכין יש רק אחרית אחת – הוצאה להורג ברחוב". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: xx-small;"><a href="http://www.btselem.org/hebrew/press_releases/20151115_letter_to_pm_on_extrajudicial_killings">http://www.btselem.org/hebrew/press_releases/20151115_letter_to_pm_on_extrajudicial_killings</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אתמול אחר הצהרים צעדו כשלוש מאות מפגינים ישראלים ופלסטינים בהפגנה משותפת לא-אלימה נגד הכיבוש, הטרור והאלימות לאורכו של "כביש המנהרות" שנבנה בהשקעה גדולה לשימושם של מתנחלי גוש עציון. במשך כשעה הם צעדו צפונה בטור ארוך מעבר למעקה הבטיחות של הכביש, לקצב תופים וסיסמאות, כשהם נושאים שלטים, דגלים ומיצג יצירתי של חומה. אלפי הנוסעים בכביש, מתנחלים ופלסטינים כאחד, לא היו יכולים לפספס את התהלוכה הארוכה, ורבים מאוד הגיבו אליה – בין אם בקללות ובין אם בקריאות עידוד. הסיסמאות, בעברית, ערבית ואנגלית, קראו לפירוק ההתנחלויות ולסיום הכיבוש הישראלי בשטחים, וכן נגד האלימות והפחד ולמען שיתוף פעולה ערבי-יהודי. חיילים ושוטרים ליוו את ההפגנה לכל אורך הדרך, ולא היו בה עימותים כלל. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בסוף התהלוכה התכנסו המפגינים ברחבה ליד מחסום המנהרות, ושם נאמו כמה מהמארגנים מיטל לוקוף, פעילת "לוחמים לשלום" אמרה: "אנחנו חיים בתקופה קשה, אנשים חפים מפשע מתים כל יום וקשה לראות את סוף האירועים. אסור להתיאש! מה שצריך לעשות, התשובה האפשרית היחידה, היא מה שאנחנו עושים כאן: יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, מתייצבים יחד לדרישה משותפת לסיום הכיבוש. למצוא את מה שמשותף בינינו ולבנות את העתיד על הבסיס הזה, לשבור את מעגל האלימות שאנחנו נמצאים בו – ולשנות את המחר". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">יו"ר ועדת המעקב לחברה הערבית בישראל, ח"כ לשעבר מוחמד ברכה, התייחס לאירועי הדריסה שקרו כשעתיים לפני ההפגנה, אחד מהם רק כעשר דקות נסיעה ממיקום ההפגנה על כביש 60. "אנחנו לא רוצים שאף טיפת דם תשפך", אמר ברכה. "אבל מי שיוצר את המצב הזה צריך להבין שרק שלום ייתן ביטחון. המצור, המחסומים, ההתעללות, ההתנחלויות – הם הגורם לכל מה שרע שקורה פה. אנחנו עומדים ביחד וקוראים נגד הממשלה הקיצונית הזאת, למען אופק של חיים ושלום גם במדינת ישראל וגם במדינה הפלסטינית העצמאית שתקום".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
.<br />
<span style="font-size: xx-small;"><a href="http://mekomit.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%97%d7%93-%d7%9e%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%aa/">http://mekomit.co.il/%d7%a2%d7%95%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%97%d7%93-%d7%9e%d7%97%d7%a1%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%aa/</a></span><br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEin2qtzn9N-P4NOfGJ2_0pDEsSVADERacPIoAocCsoes2qGMeSeGeU_QLiMXz3Jbtu9enuhYsbkkPFQxSvy-ubRfvuzkRZ1D5RCUVHEzjBlkwC694jrdv1P_6OQsPajoyottPLcmky8AA/s1600/Tunnels.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="213" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEin2qtzn9N-P4NOfGJ2_0pDEsSVADERacPIoAocCsoes2qGMeSeGeU_QLiMXz3Jbtu9enuhYsbkkPFQxSvy-ubRfvuzkRZ1D5RCUVHEzjBlkwC694jrdv1P_6OQsPajoyottPLcmky8AA/s320/Tunnels.jpg" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
צלם: מוסטפה באדר</div>
</div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-19659246970966759052015-11-13T21:35:00.002-08:002015-11-13T22:34:46.529-08:00הסבתא המחבלת, הילד המחבל והארי פוטר<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #bf9000; font-family: "arial" , "helvetica" , sans-serif; font-size: x-large;">הסבתא המחבלת, הילד המחבל והארי פוטר </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "courier new" , "courier" , monospace;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "courier new" , "courier" , monospace;">המאמר המופיע להלן נכתב לפני האירועים הנוראים שקרו הלילה בפריז. עדיין קשה לדעת מה תהיה ההשפעה כאן אצלנו. </span><span style="font-family: "courier new" , "courier" , monospace;">בדרך מקרה, האירועים האלה נגעו בי באופן אישי - בני משפחה קרובים, הנמצאים בחופשה, היו הערב במסעדה בפריז - קרוב מספיק כדי לשמוע את הירי באופן ברור, למרבה המזל מספיק רחוקים כך שלא נפגעו. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<div style="text-align: center;">
***</div>
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"זאת לא אינתפאדה". שר הביטחון משה יעלון חוזר וטוען שזאת לא אינתיפאדה, שאינתפיאדה זה משהו אחר לגמרי. נכון לעכשיו, אמצעי התקשורת בישראל השתכנעו. הם לא קוראים לזה אינתיפאדה, הם ממשיכים לקרוא לזה "גל הטרור". גל טרור שנמשך ונמשך ונמשך ונמשך ואת קיצו איש לא רואה. אבל בעצם, האם כל כך חשוב מה בדיוק קוראים לזה? מה שברור הוא שפלסטינים במספרים גדלים והולכים, בלי הבדל מין וגיל ורקע חברתי, מתקוממים נגד הכיבוש הישראלי המתקרב במהירות אל יובל החמישים לקיומו.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בצומת חלחול שמצפון לחברון פתחו חיילים ישראלים באש והרגו את ת'רוות שעראווי בת 72 מחברון – אלמנה וסבתא לנכדים. לטענת החיילים, היא ניסתה לדרוס אותם במכוניתה והם פעלו מתוך הגנה עצמית. הטענה התקבלה ללא ערעור בידי אמצעי התקשורת הישראליים, אשר מיהרו להגדיר אותה כ"מחבלת" – גם אם "מחבלת בפרופיל שונה מהרגיל". טענותיהם של גורמים פלסטינים שניסו להטיל ספק בגרסא הישראלית נדחו על הסף בצד הישראלי – " הרצון לבצע פיגועים מדרבן </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">לא </span><span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">רק את הצעירים - אלא גם את הסבים והסבתות שלהם. אין ספק שמדובר במחבלת ממשפחה של מחבלים, הרי בעלה המנוח נהרג בידי חיילים בחברון בימי האינתיפאדה הראשונה. ". (בימים ההם עוד לא היה ספק לגבי המונח "אינתיפאדה"...). </span>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhbmBzdwHiUGSy4YtdvUMa11zmpyl6L_QDzHv1XOMImJ7uyQSM8SeX-77jYM52MDDShjAbT9-5Hc16UctVCBhuQHRBtaX0gEcIF6Ip_lVTmM_SK5CLKS9AbDfJZBEzYeLREoW9xn-41-w/s1600/grandmother%2527resist4pal+-+Copy.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhbmBzdwHiUGSy4YtdvUMa11zmpyl6L_QDzHv1XOMImJ7uyQSM8SeX-77jYM52MDDShjAbT9-5Hc16UctVCBhuQHRBtaX0gEcIF6Ip_lVTmM_SK5CLKS9AbDfJZBEzYeLREoW9xn-41-w/s320/grandmother%2527resist4pal+-+Copy.png" width="318" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: medium;">ת'רוות שעראווי, לפני כמה חודשיםת</span><br />
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: medium;"><span style="font-size: small;">Resist4pal</span> <span style="font-size: small;">תצלום </span></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif;"></span> </div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ראשה עוויסי, סטודנטית בת 23 מקלקיליה, נהרגה בידי חיילים במחסום אליהו שממערב לעיר הולדתה - שבועיים לפני המועד בו עמדה להינשא. החיילים אמרו שהיא ניסתה לדקור אחד מהם בסכין שבידה. במכתב שנמצא על גופה כתבה ראשה עוויסי: "אני לא יודעת מה יקרה לי בסוף הדרך. אני לא יכולה לסבול יותר את מה שאני רואה. אני עושה זאת בדעה צלולה. אני עושה זאת כהגנה על המולדת, על הנערים והנערות. אני מצטערת על כל מה שיקרה לי. אני מצטערת שזו הדרך בה אני מסיימת. הורי, אבי, אמי, אחיותי, סלחו לי על מה שאעשה. אני אוהבת אתכם. במיוחד ארוסי." המכתב צוטט בהרחבה באמצעי התקשורת בישראל – בעיקר כהוכחה ניצחת שבמקרה זה אכן בוצע נסיון לפגוע בחיילים. </span></div>
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">עלי אלקם בן ה-14, תושב מחנה הפליטים שועפאת בצפון ירושלים ניסה בדרכו הביתה מבית הספר לדקור מאבטח ברכבת הקלה. "עשיתי זאת כדי לנקום את הריגת בן דודי בידי חיילים" אמר בחקירתו במשטרה. אחיו מועאוויה עלקם בן ה-11, שהשתתף גם הוא בנסיון הדקירה, לא יכול היה לדבר ולהסביר את עצמו ואת מעשהו. הוא נורה בידי המאבטח, ונלקח לבית החולים במצב קשה, מורדם ומונשם. בכותרות העיתונים דובר הרבה על "המחבל בן ה-11" ובמאמרי הפרשנות הובעה דאגה מן העובדה שילדים בני 11 אינם נושאים באחריות פלילית ו"אולי הפלסטינים מצאו כאן פרצה משפטית". שרת המשפטים איילת שקד הבטיחה לנסות לסתום את הפרצה הזאת ולחפש דרכים משפטיות להוריד את גיל האחריות הפלילית.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ומיד לאחר המחבל בן ה-11 עלו לכותרות המסתערבים, הם החיילים המהוללים היודעים להתחפש לערבים ולהטעות את הפלסטינים התמימים עד לרגע בו הם שולפים את נשקם ומסתערים. והפעם הם עלו על עצמם כאשר חדרו אל בית החולים אל-אהלי בחברון ועצרו שם (או חטפו משם, תלוי מי מתאר את הארוע...) את עזאם שלאלדה בן ה-20 שנחשד בדקירת מתנחל ישראלי ופציעתו לפני שבועיים. עבדאללה שלאלדה, בן דודו של עזאם, ניסה להתנגד לחיילים ונורה למוות בו במקום. באמצעי התקשורת בישראל העלו על נס את התושיה והיצירתיות של המסתערבים, שהלבישו אחד מביניהם כאשה בשלבי הריון מתקדמים והושיבו אותו על כסא גלגלים והאחרים העמידו פנים שהם קרובי משפחתה של "האשה" וכך חדרו לעומק בית החולים בלי לעורר חשד. אך הועלה החשש כי לאחר שהפלסטינים צלמו את הסרטים מצלמות האבטחה של בית החולים, יהיו פניהם של המסתערבים חשופים ושוב לא יוכלו להתחפש בהצלחה. מומחה הרגיע את צופי הטלויזיה "כשרון ההתחפשות של המסתערבים בלתי מוגבל, בפעם הבאה הם יראו לגמרי אחרת ואי אפשר יהיה לזהות אותם". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">לאוסף הגדל של תצלומים בג'אנר "הפורנוגרפיה של המוות" נוספו תצלומים של כתמי הדם המכסים את רצפת בית החולים אל-אהלי, כמה וכמה כלי תקשורת פרסמו אותם והם גם עברו במהירות הבזק ברשתות החברתיות. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בניגוד למקרים אחרים, המסתערבים לא לקחו איתם את גופתו של עבדאללה שלאלדה, בן הדוד ההרוג. בתוך שעות אורגנה הלוויתו, כאשר קהל אלפים הולך אחרי ההמון וקורא לנקמה. גם בימים הבאים נמשכו ההפגנות בחברון והעימותים עם כוחות הצבא. באחת מההפגנות האלה נפצע צעיר נוסף מירי החיילים, ופונה לאותו בית החולים אל-אהלי, שם מת מפצעיו. בהלוויתו שוב נשמעו קריאות לנקמה. בעודי כותב את המאמר הזה עמד פלסטיני חמוש בצד הדרך, כמה קילומטרים מדרום לחברון, ופתח באש אל מכונית של מתנחלים שעברה בכביש. שניים מהמתנחלים – אב בן 40 ובנו בן ה-18 – נהרגו. הצבא החל בחיפושים נרחבים אחר היורה בכל הכפרים שבסביבה, ובחדשות השמיעו הפרשנים רמזים עבים על "הצורך להגביל את חפש התנועה של הפלסטינים"...</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"הגיע הזמן לקרוא לזה אינתיפאדה" כתב הפרשן הצבאי עמוס הראל מעל דפי "הארץ", וציין כי פיקוד צה"ל כבר הגיע למסקנה שכוחות הצבא הסדיר לא יספיקו. ארבעה גדודי מילואים כבר גויסו, והצבא מתכנן גיוס עשרות אלפי חיילי מילואים בשנה הקרובה ויוצא מהנחה שהעימות ימשך תקופה ארוכה. בינתיים שידרה הטלויזיה כתבה ארוכה ומפרגנת על החיילות הקרביות הצעירות הנוטלות חלק מרכזי בעמידה במחסומים בימים ובפשיטות לעומק הכפרים בלילה – "העצמה נשית במיטבה, פמיניזם הלכה למעשה" השתפך הכתב. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ובין כל ארועי השבוע הזה נפגש ראש ממשלת ישראל עם נשיא ארצות הברית. לקראת הפגישה התבקש נתניהו לנקוט באמצעים בוני אמון כלפי הפלסטינים כדי לסייע בהרגעת השטח. הקבינט התכנס והחליט להגדיל את מספר רשיונות העבודה לפלסטינים בישראל, לאשר תכניות מתאר למספר כפרים פלסטינים בהם עד כה נהרסו בתים בטענה שנבנו ללא רשיון, וגם לאפשר הקמת מערכת טלפון סלולרי פלסטיני שממשלת ישראל עיכבה במשך שנים רבות. "אמצעים אלה יסייעו להפריד בין המסיתים והמפגעים האלימים לבין הרוב הפלסטיני הדומם שרק רוצה לחיות את חייו" אמר ראש הממשלה. אולם הוא סירב בתוקף לכל רעיון של הקפאת הבניה בהתנחלויות כמחווה כלפי הפלסטינים, והסביר כי כל נסיון ללכת בכיוון זה יגרום מיד להתמוטטות ממשלתו.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אובמה לא לחץ בנושא הקפאת ההתנחלויות. הוא בכלל לא לחץ. גם לנתניהו וגם לאובמה היה אינטרס להציג לתקשורת התפייסות לאחר העימות הגדול בנושא ההסכם עם איראן. אז קיימו פגישה שהיתה "טובה מאד" (נתניהו) או "בסדר" (אובמה) והסכימו שמדינת ישראל תקבל הגדלה בסיוע הבטחוני האמריקאי שעל פרטיה יתנהל משא ומתן בהמשך. בנושא הפלסטיני גינה אובמה התקפות אלימות של פלסטינים על אזרחים ישראלים חפים מפשע (אך לא הזכיר התקפות של פלסטינים חמושים בסכינים על חיילים חמושים ברובים). נתניהו מצידו הצהיר שהוא עדיין "מחויב לחזון של שלום המבוסס על עקרון שתי מדינות לשני עמים". כדי שאיש לא יקח את ההצהרה ברצינות רבה מדי פורסמה הבהרה בכותרתו הראשית של "ישראל היום", בטאונו האישי של ראש הממשלה: "נתניהו: אין שלום בגלל הפלסטינים - כשנפגוש הנהגה שתקבל מדינה יהודית, יהיה שלום".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">החלק המענין יותר בפגישת אובמה עם נתניהו היה בעצם מה שמסרו לעיתונות עוזריו הבכירים של הנשיא, בשיחות הרקע לקראת הפגישה. רוב מאליי, מתאם נושא המזרח התיכון בבית הלבן, אמר לכתבים שאין לצפות להצהרה מרעישה בעקבות הפגישה: "בפעם הראשונה מאז הקדנציה הראשונה של קלינטון, אנו עומדים בפני מציאות שבה לא עומדת על הפרק השגת פתרון של שתי מדינות במשא ומתן במשך הזמן שנותר [לנשיאות אובמה]". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">"מאז כהונתו הראשונה של הנשיא ביל קלינטון". היה זה בכהונתו הראשונה של קלינטון שהסכם אוסלו הראשון נחתם בפרץ של תקוה והתלהבות על מדשאת הבית הלבן. באותה הזדמנות היסטורית לחצו שניים יד מול המצלמות: ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, שיובל העשרים לרציחתו צוין בשבוע שעבר בעצרת המונים בתל אביב, וראש אש"ף יאסר ערפאת אשר מת עשר שנים אחריו בנסיבות שנותרו שנויות במחלקות, כאשר מטהו מוקף ונצור בידי חיילים ישראלים. במשך עשרים ושתיים השנים שחלפו מאז אותה לחיצת יד, המשיכו האמריקאים לדבוק באותה מתכונת שנוצרה אז – להביא את הישראלים ואת הפלסטינים לשבת ליד השולחן, מתוך תקוה וציפיה שמזה יצא הסכם. ככל הנראה, עכשיו הגיעו בוושינגטון למסקנה שהמתכונת הזאת פשטה את הרגל. אפשר לדחוף את ממשלת ישראל לשבת לשולחן המשא ומתן – זה עדיין לא אומר שהיא גם תראה נכונות ממשית לסיים את שלטון הכיבוש.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ואם כך, מה המסקנה? לבעל הטור הרדיקלי מיכאל שפר עומר-מן יש תשובה ברורה: נתניהו ניצח. "הבית הלבן השלים עם המצב בו פתרון שתי המדינות יצטרך לחכות עד שישראל תואיל בטובה להסכים לממש אותו, וכך נכנע למעשה לאסטרטגיה של נתניהו: להכריז על תמיכה - בתאוריה – בפתרון של שתי מדינות ובפועל להמשיך למנוע מהפלסטינים את חרותם זכויותיהם הבסיסיות ביותר". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">אבל זאת אינה חייבת להיות הפרשנות היחידה. אולי זה לא רק מקרה שיומיים אחרי הפגישה בין אובמה לנתניהו קיבל האיחוד האירופי סוף סוף את ההחלטה שכבר ריחפה חודשים רבים בחלל האויר. הנציבות האירופית, הזרוע הביצועית של האיחוד האירופי, אימצה את ההנחיות לסימון מוצרים מההתנחלויות בגדה המערבית ורמת הגולן ברשתות השיווק ביבשת. מסמך ההנחיות קובע כי יש לסמן מוצר על ידי ציון בסוגריים כי הוא מההתנחלויות הישראליות, והשמטת המידע הגאוגרפי מהווה הטעייה של הצרכן. לדוגמה, יש להוסיף את הכיתוב "מוצר מהגדה המערבית (התנחלות ישראלית)" או "מוצר מרמת הגולן (התנחלות ישראלית)". ההנחיות יהיו מחייבות בכל הנוגע לפירות וירקות טריים, יין, דבש, שמן זית, ביצים, עופות, מוצרים אורגניים וקוסמטיקה. בנוסף, במסמך ההנחיות נכתב כי האיחוד האירופי אינו מכיר בריבונות הישראלית מעבר לקווי 1967, ללא קשר למעמדם של אותם שטחים בחוק הישראלי, ומעוניין שהתקנות והחקיקה באירופה ישקפו את העמדה הזו. אכיפת ההנחיות תהיה בסמכות הרשויות ב-28 המדינות החברות באיחוד האירופי. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בהחלטות האירופיות לא נאמרה המלה "חרם". לא הוטל כל איסור על כניסת מוצרי ההתנחלויות לשוק האירופי, ההחלטה אם לרכוש אותם או לא נורה בידי הצרכן האירופי אישית. ואף על פי כן, מצד שרים וחברי כנסת מתומכי ממשלת נתניהו ממשלת ישראל וגם מפי חלקים ב"אופוזיציה" נשמעו כל התגובות הזועמות הצפויות: " מתן פרס לטרור!", "החלטה אנטי ישראלית ואנטי יהודית!" "צביעות אירופאית ושנאה כלפי ישראל!", "אנטישמיות!", "כמו הטלאי הצהוב של הנאצים!" , "צריך להטיל חרם נגדי על מוצרים אירופיים!". התגובה המתוחכמת ביותר היו הבעות צער מתחסדות על מר גורלם של הפועלים הפלסטינים העובדים בהתנחלויות ואשר אולי צפויים עכשיו לפיטורין. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">דוד אלחייני, ראש מועצת בקעת הירדן – הריכוז העיקרי של מתנחלים העוסקים בחקלאות – אומר ש"למעשה, החרם התחיל כבר מזמן. עד לפני כשש שנים אירופה קיבלה 80 אחוזים מהתוצרת שלנו, כ-450 מיליון שקלים בשנה. אבל זה ירד ל-10 עד 20 אחוזים כיום – באנגליה כבר התחילו בסימון המוצרים לשפני שמונה שנים, האיחוד האירופי לא מכיר באישורים שלנו לתוצרת אורגנית, לא מכיר באישורים וטרינריים מעבר לקו הירוק, גם לפני ההחלטה האחרונה הם מצאו הרבה דרכים לפגוע בנו". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ממשל אובמה סירב לגנות את הפעולה האירופית ולמעשה נתן לה גיבוי: "ארצות הברית מתנגדת לחרם על ישראל, אך ההחלטה האירופית לא צריכה להתקבל כהפתעה" לאור המשך הבנייה הישראלית בהתנחלויות. אנחנו לא חושבים שסימון המקור של המוצרים היא שוות ערך לחרם. אנחנו מבינים את שהמטרה היא לספק לצרכנים באיחוד האירופי מידע נכון על מוצאם של המוצרים, כפי שנדרש בחוק האירופי. האיחוד האירופי הבהיר שהצעדים אינם מהווים חרם וכי האיחוד האירופי הבהיר שהוא מתנגד לחרם על ישראל. האיחוד האירופי אינו רואה בהתנחלויות חלק ממדינת ישראל. גם ארצות הברית חושבת כך".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">26 סנטורים אמריקאים חתמו על מכתב מחאה שהופנה אל האיחוד האירופי, ובמקרה זה הדבר המשמעותי הוא המספר. 26 סנטורים שחתמו הם בהגדרה 74 סנטורים שלא חתמו. כנראה שאיפ"ק, החבול מן המאבק חסר הסיכוי נגד ההסכם עם איראן, איבד את היכולת שהיתה לו פעם להשיג את חתימתם של שמונים סנטורים ויותר על כמעט על נוסח שחפץ. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">בבריטניה מתנהל בשבועות האחרונים ויכוח סוער במיוחד בעד ונגד חרם על ישראל. עצומות ועצומות נגדיות פורסמו בעיתונות הבריטית. ראש עירית לונדון בוריס גו'נסון הגיע לביקור מתוקשר בישראל והצהיר כי הקוראים לחרם על ישראל הם "מיעוט קטן מאוד של אנשי אקדמיה שמאלנים מטופשים במעילי קורדרוי", ובוב בזמן התנהלו ברחובות עירו הפגנות סוערות למחות על השתתפותם של שפים בריטיים ב"מופע שולחן עגול קולינרי" בחסות ממשלת ישראל ועירית תל אביב. בסקר דעת קהל שנערך בקרב יהודי בריטניה התגלתה אצלם ביקורת גוברת והולכת על מדיניות ממשלת ישראל, במיוחד בקרב הצעירים יותר. רבע מהנשאלים הביעו דעתם בזכות הפעלת סנקציות כלכליות נגד מדינת ישראל, אם יסייע הדבר להשיג שלום במזרח התיכון.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">ג'יי-קיי רולינג, מחברת ספרי הארי פוטר, נקלעה שלא בטובתה לעין הסערה כאשר חתמה על העצומה המתנגדת לחרם תרתבותי על ישראל וקוראת במקום זאת ל"דיאלוג תרבותי". היא הוצפה במחאות זועמות של קוראי הסדרה, אשר השוו את ישראל לקוסם הרשע וולדמורט. לשווא ניסתה רולינג לפייס את קוראיה בהבעת הזדהות עם הפלסטינים: "הקהילה הפלסטינית סבלה מחוסר צדק ומיחס ברוטאלי מצד ישראל. אני רוצה לראות את ממשלת ישראל נותנת את הדין על כך. חרם על ישראל בכל חזית יכול להיות אטרקטיבי וקורץ, הוא מספק את הדחף האנושי לעושת משהו, כל דבר, לנוכח סבל אנושי נורא. מה שגרום לי חוסר נוחות איתי הוא העובדה שניתוק קשרים תרבותיים ואקדמיים עם ישראל פירושו גם לסרב לקשר עם אותם הישראלים התומכים בפלסטינים ומותחים ביקורת על ממשלת ישראל. אלה הם קולות שאני הייתי רוצה לשמוע מוגברים ולא מושתקים. חרם תרבותי מציב מחסומים בלתי עבירים בין אמנים ואקדמאים שרוצים לדבר אלה עם אלה, להבין זה את זה, ולעבוד יחד למען השלום". עמדתה של רולינג בעד הפלסטינים עוררה אכזבה רבה באמצעי התקשורת ההמוניים בישראל. ידיעות אחרונות פרסם ידיעה נרחבת בכותרת "הארי פוטר כבר לא איתנו" – ואילו רבים מתומכי הפלסטינים המשיכו במתקפה חריפה על רולניג – "ההתנגדות לחרם היא מעשה בלתי יסולח".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;">באחד הפרקים הידועים בסדרת הארי פוטר מגלה ראש ממשלה בריטניה כי בארצו שוכנים קוסמים אמיתיים המסוגלים לעשות מעשי קסמים וכשפים רבי עוצמה, וחושב לתומו כי בכך נפתרו כל בעיות הממלכה: "אתם יכולים לעשות קסמים, אתם יכולים לעשות הכל!". ראש הקוסמים ממהר לצנן את התלהבותו: "לצערי, אדוני ראש הממשלה, גם הצד השני יודע לעשות קסמים..." </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: "georgia" , "times new roman" , serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-36154369279838152872015-10-29T18:01:00.004-07:002015-10-29T18:01:48.320-07:00יושבים עם החרב על חבית חומר נפץ<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;"><b>יושבים עם החרב על חבית חומר נפץ</b></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif; font-size: large;">ברחוב דיזנגוף בתל אביב ראיתי בתחילת השבוע על מונית שרות שלט פרסומת ובו דגל ישראל ענקי ומתחתיו הססמא "ביחד ננצח" (ובצד - הלוגו של רשת החנויות שמימנה את השלט...). זאת כבר לא תופעה חדשה. שוב ושוב בשנים האחרונות, ברגעים של משבר ומלחמה ושפיכות דמים , מגלים אנשי עסקים ופרסומאים ממולחים את ערכו של הפטריוטיזם כמקדם מכירות.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ברחוב אבן גבירול, די סמוך למקום בו ראיתי את המונית נושאת השלט, צעדו יומיים לפני כן, במוצאי שבתף אלפי מפגינים וקראו בקול גדול "כולנו/ביחד/בלי שנאה ופחד!" וגם "כולנו/ביחד/בלי גזענות ופחד!". גם בירושלים לפני שבוע ולפני שבועיים נשמעה הקריאה הזאת, והיא מיועדת להיות גם הססמא הראשית גם בעצרת שתתקיים בחיפה ביום ראשון הקרוב. ומה ההבדל בין ה"ביחד" שעל המונית ל"ביחד" של המפגינים ברחוב? קודם כל, העובדה שה"ביחד" השני כולל יהודים וערבים גם יחד, הצועדים יחד ברחוב וחולמים יחד על עתיד של שלום בארץ האומללה הזאת. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8zvDqs9S8xhmYwzb1_d61HWvvBjEO9Gq9NX1quDiDtpHsr68CQBtKno0c_BbGJFosAFjaCkKnqE-y5itHjRrjiV0hw2-I-XAJ9okgtNCcadGbvZMgKbfceGutepVZu13cDsKyogDhsg/s1600/Captured%2527child.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="216" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8zvDqs9S8xhmYwzb1_d61HWvvBjEO9Gq9NX1quDiDtpHsr68CQBtKno0c_BbGJFosAFjaCkKnqE-y5itHjRrjiV0hw2-I-XAJ9okgtNCcadGbvZMgKbfceGutepVZu13cDsKyogDhsg/s320/Captured%2527child.jpg" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Courier New, Courier, monospace;">אחד מבין יותר משש מאות קטינים פלסטינים שנעצרו החודש</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Courier New, Courier, monospace;">תצלום: סוכנות הידיעות הפלסטינית</span></div>
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ביום שני בבוקר התנוססה ברבים מאתרי החדשות הישראליים תמונה של גופת אדם מוטלת על הארץ – דוגמא מובהקת לסוגה המתפתחת ומתרחבת שכמה בעלי טור מכנים "הפורנוגרפיה של המוות". האיש שצולם על ידי אחד החיילים שהרגו אותו חמש דקות לפני כן היה ראאד ג'רדאת, סטודנט בן 22 מהכפר סעיר, צפונית מזרחית לחברון. לפי מה שסיפרו חבריו הוא נסער מאד ממותה של דניה אירשיד, נערה בת 17 שנורתה למוות בידי חיילים במחסום בחברון, בטענה שניסתה לדקור אותם. (נכונותה של הטענה הזאת כנראה לא תתברר לעולם). כמו צעירים רבים, ג'רדאת היה משתמש אינטסיבי במדיה החברתית. לציוץ האחרון שלו בטוויטר הוא צירף תצלום של גופתה המגואלת בדם וכתב: "דמיין שהיא אחותך". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בבוקר יצא ראאד ג'רדאת אל צומת בית ענון שמצפון לחברון שם עמדו במשמרת חיילים ישראלים, אנשי שיריון שבמסגרת תגבור הכוחות בגדה המערבית הוצאו מהטנקים שלהם והוצבו רגלית לקיים אבטחה בצומת. ג'רדאת ניצל את חוסר ערנותם של החיילים והצליח לדקור אחד מהם, בצווארו - ואז נורה ונהרג בידי החיילים האחרים. צוותי הצלה שהגיעו למקום לקחו את החייל שנדקר והעניקו לו טיפול דחוף מציל חיים באמבולנס, כל הדרך למחלקה לטיפול נמרץ בירושלים.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">באופן די בלתי שגרתי הדיווח בערוץ הראשון של הטלויזיה הישראלית נתן גם משהו מזוית הראיה הפלסטינית. הכתב שביקר בכפר סעיר צילם את אחיו של ההרוג זועק "ראאד! ראאד! רק שעה לפני שזה קרה ראיתי אותו, הוא נראה כרגיל, אני לא יכול להאמין שלעולם לא אראה אותו יותר!" ומאחוריו עשרות מצעירי הכפר מדליקים צמיגים וצועקים "ראאד השהיד המבורך!בדרכו של ראאד נלך!" ומתכוננים לעימות עם החיילים שיכנסו לכפר. לאחר מכן עבר השידור אל אביו של החייל, שעמד ליד מיטתו כאשר התעורר משלושה ימים ללא הכרה בבית החולים: "זאת הפעם השניה שזה קורה לי תוך שנה. בשנה שעברה נפצע בני הבכור ניר בעזה ורצתי למיטתו, ועכשיו בני הצעיר גלעד. הרוצח הזה ניסה להרוג את גלעד שלנו, ילד טוב, מוזיקאי מוכשר שאהוב על כולם. תראו איך הילדים האלה בכפר מעריצים את הרוצח ורוצים ללכת בדרכו. אני חושש שהמצב הזה ימשך עוד הרבה מאד זמן". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">מאז התחלתי לכתוב את המאמר כבר היו עוד כמה מקרים כאלה ועוד כמה פלסטינים נהרגו בנסיונם לדקור חיילים ישראלים ועוד ועוד גופות הצטברו במקררים של הרשויות הישראליות. לפי החלטת הממשלה, גופות ההרוגים אינן מוחזרות למשפחותיהם, שכן "כל הלוויה הופכת להפגנה המונית". לנוכח החלטת הממשלה פרצו ברחבי השטחים הכבושים הפגנות המוניות בדרישה להחזיר את גופות ההרוגים למשפחותיהם. דובר בית החולים בחברון מסר כי בעקבות ההפגנה בדרישה להחזיר את הגופות התמלא חדר המיון התמלא בנפגעים, בהם עשרה שנפצעו מירי חי ושלושה שנפגעו מכדורי גומי. היתר נפגעו משאיפת גז. לפחות, ההפגנה הזאת לא הסתיימה בגופות מתים נוספות...</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"> בימים הראשונים של "האינתיפאדה השלישית" או "גל הטרור" או איך שלא נקרא לזה, רבים מהדוקרים הפלסטינים יצאו לערי ישראל ודקרו אזרחים מקריים בהם נתקלו. בשבועיים האחרונים כמעט כל מעשי הדקירה מכוונים נגד חיילים חמושים בשטחים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">התבערה הזאת, שאיש אינו רואה את סופה, החלה במזרח ירושלים. הציתה אותה פעולתם של המתנחלים והפוליטיקאים הישראלים אשר יצאו בנסיונות בוטים לשנות את הססטוס קוו שנהג במתחם המסגדים בירושלים ולאפשר שם תפילה יהודית – מה שרבים מהמשתתפים מחשיבים כצעד לקראת בניתו מחדש של בית המקדש. מזכיר המדינה האמריקאי קרי, בנסיונו להרגיע את המצב, התרכז בנושא המסגדים והצליח להשיג את הסכמתו של נתניהו להציב במתחם הרגיש הזה מצלמות שישדרו במשך 24 שעות ביממה "כדי לוודא שמדינת ישראל אינה מפרה שם את הסטטוס קוו הדתי". כנראה שזה מעט מדי ומאוחר מדי. במיוחד שבינתיים עוד לא הוצבו מצלמות, ומשטרת ישראל הסירה מצלמות שהוצבו בידי אנשי הוקף המוסלמי. עדיין לא הוסכם מי יציב את המצלמות ובאיזה מקומות על ההר ובאיזה זווית יצלמו ולידי מי ימסרו הצילומים ומי יהיה מוסמך לפרסם אותם – כל אחת מהנקודות האלה בהחלט יכולה לשמש נושא למשא ומתן שימשך חודשים ואולי גם שנים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">סוכנות הידיעות הפלסטינית מען דיווחה כי הנשיא מחמוד עבאס נשאל על ידי קרי בפגישתם כיצד ניתן להרגיע את השטח וציטטה את תשובת הנשיא הפלסטיני, שאמר כי המחאות מובלות על ידי "צעירים זועמים שאיבדו כל תקווה ומחפשים עצמאות". ואילו ב"הארץ" צוטטו בכירים פלסטינים שאמרוי כי "צינון הרוחות סביב המתחם אמנם חיוני, אך הזעם הפלסטיני נוגע גם להמשך הכיבוש, תוקפנות המתנחלים והעדר האופק המדיני. אם מר קרי חושב ששידור במצלמות מאל־אקצא יוביל לרגיעה, הוא טועה בגדול. אנחנו יצאנו לרחובות כדי להגיד די, נמאס מהכיבוש".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">מעבר לנושא המצלמות, לראש הממשלה נתניהו בהחלט לא היו בשורות מעודדות עבור הפלסטינים (וגם לא עבור אזרחי ישראל...). במהלך ישיבת החוץ והביטחון של הכנסת הצהיר ראש הממשלה כי "בעת הזו צריך לשלוט על כל השטח בטווח הנראה לעין. שואלים אותי אם לעד נחיה על חרבנו - כן ". ואז הוסיף ראש הממשלה כי הוא לא רוצה מדינה דו-לאומית - כלומר אין בכוונתו לספח את השטח ולהחיל עליו את החוק הישראלי, מה שיחייב הענקת אזרחות ישראלית וזכות בחירה לתושביו הפלסטינים. אין ספק שראש הממשלה מעדיף להמשיך ללא הגבלת זמן במצב הקיים, שלטון צבאי ישראלי "זמני" שימשך "עד שישתנו התנאים במזרח התיכון"... </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">זהו הרקע ליוזמות כמו זו של ניו זילנד, המבקשת להעביר במועצת הביטחון של האו"ם החלטה שתקרא לצעדים בוני אמון כדי לאפשר חידוש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים – הקפאת בניה התנחלותית והרס בתים פלסטינים בידי ישראל, הקפאת פניות פלסטיניות לבית הדין הבינלאומי בהאג. אך כאשר ראש ממשלת ישראל מתכוון להמשיך בשליטה בכל השטח, על מה בעצם נותר לקיים משא ומתן? </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בכינוס במכללה האקדמית נתניה הזהיר תת-אלוף גיא גולדשטיין, סגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים: "אנחנו בעיצומו של עימות שסיומו אינו נראה באופק. אבו מאזן לא מוביל מדיניות של טרור, הוא מנסה להרגיע את השטח, אבל ללא מהלך מדיני משולב של ישראל והרשות הפלסטינית העימות הנוכחי לא יסתיים. גם אם תהיה רגיעה מסוימת, והלוואי ובימים הקרובים באמת יהיה שקט ולא יהיו פיגועים, עדיין כל התנאים קיימים. אנחנו יושבים על סוג של חבית חומר נפץ". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"> </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"> כל זה מתרחש בדיוק בשבוע שבו חל יום השנה העשרים להרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">העובדה כי ישנו יום שנה רשמי שנקבע על פי חוק חייבה כמה וכמה פוליטיקאים בכירים לאקרובטיקה מילולית מסובכת כדי להביע צער ואבל על הרצחו של ראש ממשלה מבלי להתיחס אל הפיל שבאמצע החדר – כלומר, להסכמי אוסלו שעליהם חתם יצחק רבין ובגללם הוא נרצח.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">גם נפתלי בנט – ראש מפלגת הבית היהודי של המתנחלים, האיש שקרא לפלסטינים "רסיס בתחת" ואשר בדיוק השבוע הצטלם חגור אקדח – נדרש בתוקף תפקידו כשר החינוך לדבר על רבין בכינוס זיכרון ממשלתי אליו הוזמנו מאות בני נוער מכל רחבי הארץ ואשר שודר בשידור חי בטלוזיה החינוכית. בנט קם ונשא נאום ארוך ודיבר על רבין כפטריוט וציוני דגול ואיש צבא שחלם על המדינה בטרם קמה ונלחם להקמתה ב-1948 והיה איש צבא אמיץ ופיקד על ניצחון גדול בשנת 1967 ו"איחד את ירושלים" ואחר כך גם עשה כמה מעשים פוליטיים שאותם לא הזכיר שר החינוך במדויק ואז הוא נרצח מסיבות לא ממש ברורות אבל זה כמובן דבר נורא המלמד את כולנו כמה חשוב לשמור על סובלנות ופלורליזם. גם הנאומים האחרים בכינוס הזה, נאומים של פוליטיקאים מבוגרים וגם של בני נוער שאולי חולמים להיות פוליטיקאים כשיגדלו, ולא מצאה אפילו באחד מהם את המלה "אוסלו" ונדיר היתה שם גם המלה "שלום". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">גם בנוסח הקריאה לעצרת הזיכרון העומדת להתקיים בכיכר רבין במוצאי השבת הקרובה לא מופיעות המלים האלה. "על כל שבטי ישראל וכל חלקיה של החברה הישראלית להתאחד ולהתחייב כי בכל מחלוקת שתהיה בתוכנו תכריע הדמוקרטיה. ישראל עומדת בפני בפני הכרעות קשות, הרות גורל והיסטוריות. הכרעות אלה יש לקבל אך ורק באמצעות ההליך הדמוקרטי וערכי המוסר. אנו מבקשים להציב את רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל כתמרור אזהרה בפני החברה הישראלית.". אבל מה טיבן של ההכרעות המתבקשות האלה? שלום? שטחים? כיבוש? פלסטינים? מארגני העצרת נמנעו במכוון מכל התיחסות, במטרה המוצהרת שגם אנשי ימין יוכלו להשתתף בעצרת. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">דניאל בר-טל, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית-פוליטית באוניברסיטת תל אביב וראש מכון לדו קיום יהודי-ערבי, ליקט והפיץ כמה ציטוטים מנאומיו של יצחק רבין בשנים האחרונות לחייו – ציטוטים שלא הוזכרו באף אחד מן הנאומים שננאמו בעצרות הזכרון הרשמיות: </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"אין אנו עוד בהכרח עם לבדד ישכון, ואין זה נכון עוד שהעולם כולו נגדנו. עלינו להיחלץ מתחושת הבידוד האוחזת בנו כמעט יובל שנים. עלינו להצטרף למסע השלום, הפיוס ושיתוף הפעולה הבין-לאומי, שאם לא כן, נישאר אחרונים ובודדים בתחנה" (13 ליולי 1992). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"אנו יכולים לנעול כל דלת, לקטוע כל ניסיון לשלום. מוסרית אנו רשאים שלא לשבת ליד שולחן דיונים עם אש"ף, שלא ללחוץ יד למי שידו החזיקה סכין ולחצה על ההדק. כוחנו היה עמנו לדחות בשאט-נפש הצעות מאש"ף - ואז להיות שותפים מאונס להמשך המעגל אשר בו נאלצנו לחיות עד עכשיו: מלחמה, טרור ואלימות. אבל בחרנו בדרך האחרת, זו הנותנת סיכוי, הנותנת תקווה" (21 בספטמבר 1993).</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"אנו משוכנעים כי שני העמים יכולים לחיות על אותה פיסת-אדמה, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, כפי שניבאו לנו הנביאים, ולתת לארץ הזאת, ארץ האבנים, ארץ המצבות, את טעם החלב והדבש שהיא זכאית לו. ...בשעה זו אני פונה אל בני העם הפלסטיני ואומר: שכנינו הפלסטינים, מאה שנות דמים נטעו בנו איבה זה לזה. ...היום אתם ואנו מושיטים יד לשלום" (4 למאי 1994).</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">יגאל סרנה כתב היום בידיעות אחרונות: "במוצ"ש אלך לעצרת כי זה מה שנותר. להיות שם על מקום הדם השפוך שחצי מהציבור כבר מתעלם ממנו ודתיים לאומיים סבורים שרבין היה איש רע שנענש על מעשיו. אצא שוב לעצרת לבכות את התוצאות המחרידות של המעבר מישראל הרבינית לישראל הביבית. אקשיב לקינת הנכאים של מחנה שמקומו נתפס בידי מי ששואף להקים מחדש את המקדש גם במחיר מלחמת נצח עם מיליארד וחצי מוסלמים. אעמוד ואזכר ברבין ובאבי שהיה מבוגר ממנו בחצי דור, שרצו אותו דבר: מדינה ישראלית שתחיה כחלק מן המזרח התיכון ותהיה בת משגשגת במשפחת העמים ולא גטו שוחר נקם ודם". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">שלום עכשיו ומרצ פרסמו קריאות לתומכיהן להשתתף בעצרת כגוש גדול ובולט, "כדי להדגיש את דרכו של רבין אל שלום המבוסס על שתי מדינות – שבגללו נרצח – ואת הצורך החיוני לחזור אל הדרך הזאת כיום. נעמוד בכיכר ביחד ונגיד לראש הממשלה שאנחנו לא מסכימים לחיות לעד על חרבנו. יש בנו תקווה והיא תנצח."</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">גם אנחנו מגוש שלום נהיה בעצרת הזאת, בין הצעירים שטרם נולדו ביום בו נרצח רבין ואשר נושאים את תקוותנו לעתיד טוב יותר, למרות הכל. תמיד, מדי שנה, הצעירים האלה מקבלים בהתלהבות את המדבקות הנושאות את דגלי ישראל ופלסטין זה לצד זה ועונדים אותן על בגדיהם. גם אם נושא השלום עם הפלסטינים נעדר מן הנאומים שישמעו מעל הבמה.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">שלושה ימים לפני העצרת הלכתי בכיכר רבין, שעדיין היתה ריקה מאדם, עברתי את האנדרטה במקום שבו התרחש הרצח והמשכתי הלאה. ברחבי הכיכר תלו מארגני העצרת הרשמית תצלומים גדולים מחייו של רבין. תצלומים שנבחרו בקפדנות. תצלום לחיצת היד ההיסטורית עם ערפאת בלט בהעדרו, וגם לא היו תמונות אחרות מתקופת אוסלו. כן היתה תמונה עם חוסיין מלך ירדן – השלום עם ירדן, שלא כלל ויתורים טריטוריאליים, הרבה פחות שנוי במחלוקת. היו תמונות במדים מן הקריירה הצבאית, היתה תמונה עם נשיא ארה"ב ג'רלד פורד, מהתקופה בה היה רבין שגריר ישראל בוושינגטון. אך ראוי לציון שהיתה שם גם תמונה מביקור של רבין ברמאללה – ביקור מהתקופה שלפני אוסלו. זה עוד היה רבין הישן, זה שאמר "נפגוש את אש"ף רק בשדה הקרב" והורה לחיילים "לשבור למתפרעים את הידיים והרגליים". אפילו כך, זה היה די נועז מצידו לעמוד באמצע הרחוב ברמאללה ולדבר עם עוברים ושבים פלסטינים. מהבעת הפנים בתמונה נראה כי רבין הקשיב ברצינות אל מה שהיה להם לאמר.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-4714117161204435032015-10-20T04:07:00.000-07:002015-10-20T05:53:14.202-07:00להתגבר על הפחד<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;"><b>להתגבר על הפחד</b></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Courier New, Courier, monospace;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Courier New, Courier, monospace;">אני שמח לארח כאן את דבריו של אלון-לי גרין, ממארגני ההפגנה שהתקיימה במוצאי שבת האחרונה בירושלים בססמא </span><span style="font-family: 'Courier New', Courier, monospace;">"עומדים יחד – לא נכנעים ליאוש". בסוף העמוד - פרטים על צעדת שלום עכשיו <a href="https://www.facebook.com/events/902961109788835">מוצ"ש 24.10</a> בתל אביב.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">כשירדנו ממונית השירות שנסענו בה להפגנה בירושלים, ביקשה מאיתנו צעירה ירושלמית שנלווה אותה לכיכר ציון</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"למקרה שיבוא איזה ערבי". לרגע אחד קפאנו והסתכלנו אחד על השני, שני אנשים שבאו להפגין נגד הכיבוש והגזענות, אבל מהר מאוד הנהנו ואמרנו לה שברור שנלווה אותה לכיכר. כי לא יכולנו שלא להבין את התחושה של הפחד האמיתי שנכח שם ברחוב השומם, אפילו שהוא הובע במילים לא מדויקות ובהכללה גזענית שהפריעה לנו. זה אותו פחד ששמעתי היום בבוקר עולה מחברים ערבים ששאלתי אם הם באים להפגנה, כשהם הסבירו לי שהם לא מרגישים בטוחים להגיע לאירוע בלב ירושלים, ועוד עם כך כך הרבה כוחות ביטחון. וזה גם אותו פחד שראיתי נשקף מעיניהם של חצי מהמפגינים בתחילת האירוע הערב, שקפצו למשמע כל קריאה של "מוות לערבים" או "בוגדים" שנזרקו עלינו מהרחוב. התחושה הזו של הפחד, לא האישי והמיידי שלי, אלא הקולקטיבי, זה שעוטף ציבור שלם והופך אותו לחושש וחשדן, היא זו שליוותה אותי במהלך הצעדה והעצרת. אבל איכשהו בסופה, אחרי שהקשבתי לנואמים ערבים ויהודים שדיברו מעל הבמה ואחרי שראיתי כל כך הרבה אנשים נחושים שעומדים מסביבי, ידעתי שהערב הצלחנו לעשות משהו מאוד משונה. ניצחנו את הפחד. למרות שעשרות פעילי להב"ה צרחו קריאות גזעניות ומאיימות מסביבנו, ואפילו שהעצרת שלנו היתה מאובטחת מאוד, אני חושב שכל אחד מאיתנו שהיה שם הערב, יהודי או ערבי, הרגיש סוג מסוים של ביטחון ועוצמה שהוא לא הרגיש מאז שגל האלימות הזה התחיל. הביטחון והעוצמה של לעמוד ביחד. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh2O8X5SeSHvbg4iMSl4JwKovqcJbYGCoXBq7dFqHFnrrNmaFtTpH9DO4DUwqcNXpy0gCQ5mdwWw5u2c_V-vHK8sM0e749Fy49dC29V_dBKKWVteZ1u2P1m4xIQbGr3aSB-MofEVuBRvg/s1600/despair.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="213" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh2O8X5SeSHvbg4iMSl4JwKovqcJbYGCoXBq7dFqHFnrrNmaFtTpH9DO4DUwqcNXpy0gCQ5mdwWw5u2c_V-vHK8sM0e749Fy49dC29V_dBKKWVteZ1u2P1m4xIQbGr3aSB-MofEVuBRvg/s320/despair.jpg" width="320" /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: center;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">צילום: אוליביה פיטוסי </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Courier New, Courier, monospace;">תיאור ההפגנה על ידי ניר חסון – הארץ, 18.10.2015</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;">1500 יהודים וערבים הפגינו בירושלים: "לא נכנעים לייאוש"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">המפגינים צעדו מגן הסוס לכיכר החתולות במרכז העיר, שם קומץ של מפגינים מהימין מחו נגד העצרת. מארגני העצרת קראו לעצירת האלימות ולסיום הכיבוש</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">כ-1,500 יהודים וערבים הפגינו הערב (שבת) בירושלים תחת הסיסמא "לא נכנעים לייאוש". ההפגנה החלה בגן הסוס במרכז ירושלים, ומשם המשיכו המפגינים בצעדה ברחובות מרכז העיר לעבר כיכר החתולות. כמאה מפגיני ימין מחו בכיכר החתולות נגד העצרת ושוטרים חצצו בין ההפגנות. המארגנים ביקשו מהקהל להתפזר בקבוצות ולא לצעוד לבד לכיוון מרכז העיר, זאת מחשש לעימות עם פעילי הימין. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ההפגנה היא יוזמה של "עומדים ביחד" — התארגנות יהודית-ערבית משותפת חדשה שהתגבשה בתגובה לגל האלימות הנוכחי. החברים בהתארגנות קוראים ל"עצירה מיידית של האלימות ולסיום הכיבוש". בהפגנה השתתפו גם חברי כנסת ונשאו בה דברים נציגים של קהילת בית הספר הדו-לשוני בירושלים, גילי רעי מוראד מונא, ונציגת פורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני למען שלום פיוס וסובלנות, מיטל עופר. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"דווקא בימים קשים כאלה של יאוש ופחד, ההפגנה הערב, שהשתתפו בה אלפי יהודים וערבים, היא מסר של תקווה ושל דרך אחרת", אמר אלון-לי גרין, ממארגני העצרת. "דרשנו בקול הכי ברור שרק אפשר לסיים עם הכיבוש וללכת לפתרון היחידי שיכול להבטיח לנו גם שקט וגם בטחון - שלום ישראלי-פלסטיני".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">יו״ר מרצ, ח״כ זהבה גלאון, השתתפה בהפגנה וקראה לראש הממשלה בנימין נתניהו שלא לדחות את המהלך שמקדמת צרפת במועצת הביטחון של האו"ם. ״אני קוראת לראש הממשלה נתניהו שלא לדחות את היוזמה הצרפתית להצבת משקיפים בינלאומיים בהר הבית. בשעה של מתח בלתי פוסק ונפיץ כשהסכסוך הלאומי עומד להפוך לסכסוך דתי, הממשלה צריכה לנקוט בצעדים ולגבות יוזמות בינלאומיות להשבת השקט, ולאפשר הרגעת הרוחות לקראת הידברות". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) בירך על המחאה היהודית-הערבית המשותפת. "רק יחד נוכל לעצור את הגל העכור המאיים להטביע את כולנו. רק יחד נוכל לפרוץ את מעגל הדמים של כיבוש ושנאה ולקדם שלום של עצמאות וצדק לשני העמים". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ראונק נאטור, מנכ"לית שותפה של עמותת "סיכוי", ארגון יהודי-ערבי שפועל לקדם שוויון ושותפות ונאבק נגד גזענות ואפליה, אמרה בעצרת כי "הפחד, המתח והתסכול שולטים כעת גם ברחוב היהודי וגם ברחוב הערבי. לצד הפחד המובן של האזרחים היהודים בפני גל התקיפות, הראוי לכל גינוי, אתם חייבים להבין איך מרגיש כעת כל אזרח חמישי במדינה, זאת אומרת כל אזרח ערבי, ואיך משפיעה עליו ההסתה והמתקפות הגזעניות של חלק ממנהיגי המדינה בשעה הזאת".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">נאטור הוסיפה: "אני רוצה לקרוא מכאן בקול ברור לממשלה: את אחראית גם לביטחון ולשלום שלנו, האזרחים הערבים, והגיע הזמן שתתחילי לקחת אחריות גם על השלום והביטחון שלי, של משפחתי ושל כל האזרחים הערבים החיים במדינה הזאת". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Courier New, Courier, monospace;">קישורים בעיתונות הישראלית והזרה</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<a href="http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2754107">http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2754107</a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<a href="https://www.blogger.com/goog_1874407189"><br /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<a href="http://www.jpost.com/Arab-Israeli-Conflict/Israelis-and-Palestinians-come-together-for-Jerusalem-solidarity-march-426245">http://www.jpost.com/Arab-Israeli-Conflict/Israelis-and-Palestinians-come-together-for-Jerusalem-solidarity-march-426245</a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<a href="https://www.blogger.com/goog_1874407187"><br /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<a href="http://www.abc.net.au/news/2015-10-18/israeli-jews-arabs-join-for-demonstration-in-jerusalem/6864198">http://www.abc.net.au/news/2015-10-18/israeli-jews-arabs-join-for-demonstration-in-jerusalem/6864198</a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<a href="https://www.blogger.com/goog_1874407185"><br /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<a href="https://www.google.co.il/search?q=Jews+and+Arabs+march+together+in+Jerusalem&biw=981&bih=518&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0CCsQsARqFQoTCPz52dqxzMgCFQLHGgodVKYM6Q&dpr=1">https://www.google.co.il/search?q=Jews+and+Arabs+march+together+in+Jerusalem&biw=981&bih=518&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ved=0CCsQsARqFQoTCPz52dqxzMgCFQLHGgodVKYM6Q&dpr=1</a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<a href="http://www.i24news.tv/en/news/israel/89411-151018-jews-and-arabs-refuse-to-be-enemies">http://www.i24news.tv/en/news/israel/89411-151018-jews-and-arabs-refuse-to-be-enemies</a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<a href="https://www.blogger.com/goog_1874407180"><br /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<a href="http://www.vosizneias.com/217715/2015/10/17/jerusalem-israelis-and-palestinians-march-together-in-jerusalem-solidarity-rally/">http://www.vosizneias.com/217715/2015/10/17/jerusalem-israelis-and-palestinians-march-together-in-jerusalem-solidarity-rally/</a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: left;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-size: x-large;">לעצור את הטרוף! צעדת שלום עכשיו בתל אביב </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-size: large;">די לאלימות, די לגזענות, די להרס התקווה!</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-size: large;">אין בטחון בלי פתרון מדיני!</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-size: large;">מוצ"ש 24.10.2015, שעה 7.30</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-size: large;">צעדה מכיכר רבין לרח' קפלן, מול הקריה</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">**************************</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">למעלה משש שנים ממשלות נתניהו עושות הכל כדי למנוע כל סיכוי לפשרה ופיוס. מדיניות "ניהול הסכסוך" התפוצצה לכולנו בפנים, וכל מה שנותר ל"מר ביטחון" להבטיח לאזרחי ישראל הוא המשך הסכסוך, פחד ויאוש מהסטטוס קוו, ואינספור מלחמות, מבצעים ופיגועי טרור מזעזעים ברחובות. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">עליית חברי הכנסת להר הבית, המשך הרחבת ההתנחלויות והכשרת מאחזים, התעלמות מנערי הגבעות שלוקחים את החוק לידיים והפניית עורף לכוחות המתונים ברשות הפלסטינית, כל אלו גם תרמו את שלהם להחרפת הסכסוך ולמקום הנורא בו אנו נמצאים היום. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ניהול הסכסוך הוא לא גזרת גורל, אפשר לעצור את מעגל הדמים - אבל כדי לעשות שינוי אמיתי, ישראל חייבת לשנות כיוון.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">הצטרפו אלינו במוצ"ש לצעדת המחאה. בואו להשמיע את קולו של הציבור הישראלי שמאס במדיניות הנצחת הסכסוך ורוצה לראות את ישראל משנה כיוון. בואו להפגין נגד הלאומנות, נגד ההסתה, נגד הגזענות ונגד הקיצוניות שהורסת כאן כל חלקה טובה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בואו להפגין כדי להזכיר לממשלת ישראל שרק פתרון מדיני והיפרדות לשתי מדינות, ינחיתו מכת מחץ לטרור ושרק תהליך מדיני שיוביל להפסקת השליטה הישראלית על מיליוני פלסטינים יאפשר לסמן את הסוף לסכסוך הדמים הנורא בין שני העמים.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">תפקידנו, במיוחד היום, להציג אלטרנטיבה ולדרוש מהממשלה לשנות כיוון ולצעוד בדרך אחרת. הצטרפו אלינו במוצ"ש 24.10 לצעדה מכיכר רבין למשרד הביטחון ברח' קפלן.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Courier New, Courier, monospace; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Courier New, Courier, monospace;">עזרו לנו בהפצת האירוע: הזמינו חברים לעמוד האירוע ושתפו את העמוד בבקשה.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<a href="https://www.facebook.com/events/902961109788835/"><span style="font-family: Courier New, Courier, monospace;">https://www.facebook.com/events/902961109788835/</span></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Courier New, Courier, monospace;">להצטרפות לצוות פעילים לעזרה בהפקת האירוע שלחו מייל ל </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Courier New, Courier, monospace;">maya@peacenow.org.il</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-63597871474147227662015-10-09T15:00:00.001-07:002015-10-09T15:11:08.166-07:00להראות שאכפת לנו, שאנחנו לא מוותרים<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;">להראות שאכפת לנו, שאנחנו לא מוותרים</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8zup171_CtLRLi08KNXtsrdw5NsXwFHyXJ7bHhjdMHsuvYGLeBadTJidgflKFWCcal2H5xbTHggFXD1c033lOaNHRmy0K-Rzauw7n28yDYvyR7iyWyx7cvNdtfkQNcjITxdv528LTBg/s1600/IMG18080%257E%257E%257E.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg8zup171_CtLRLi08KNXtsrdw5NsXwFHyXJ7bHhjdMHsuvYGLeBadTJidgflKFWCcal2H5xbTHggFXD1c033lOaNHRmy0K-Rzauw7n28yDYvyR7iyWyx7cvNdtfkQNcjITxdv528LTBg/s320/IMG18080%257E%257E%257E.jpg" width="240" /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: center;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">כאשר כואב להקשיב למהדורות החדשות ומרגיז לשמוע את הפוליטיקאים והפרשנים, מחכים לצלצול הטלפון ולקול שיגיד "מחר יוצאים לרחוב להשמיע קול של מחאה, את הקול שלנו! בואו, זה מאד חשוב!" אתמול בצהרים הגיע סוף סוף הצלצול הזה. נועה לוי העבירה את קריאתם של אנשי חד"ש - להתכנס ביום שישי בצהרים ברחוב המלך ג'ורג'. "נשים בשחור עומדות שם כל שבוע, כבר הרבה שנים. אבל במצב של היום לא מספיק שהן יהיו שם, צריכים להיות הרבה הרבה יותר אנשים, להראות שאכפת לנו, שאנחנו לא מוותרים, שאנחנו כאן!". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">פעם שיחת טלפון כזאת היתה גוררת אחריה עשרות ומאות שיחות טלפון אל כל מי שרק אפשר להגיע אליו ולידע אותו ולבקש ממנו להגיע. כיום האימייל חוסך הרבה מאמץ – ועדיין יש לא מעט עבודה, להכין את ההודעות ולשלוח אותן בעברית ובאנגלית לרשימות פעילים ולרשימות אמצעי תקשורת: "המציאות של 'ניהול הסכסוך' מתפוצצת לנו בפנים. מרגע לרגע הכיבוש הופך למסוכן יותר ולאלים יותר. מיום ליום, ממשלת הימין מסכנת את כל מי שחי כאן. ואת המחיר כולנו, בשני העמים, משלמים. (...) הדרך היחידה לפרוץ את מעגל האלימות, ההרג וההסלמה היא הסדר מדיני: סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית, בצד מדינת ישראל, בגבולות 1967, שבירתה ירושלים המזרחית". הרבה קיבלו את המסר ישר למחשבים, ובכל זאת צריך גם לטלפן לאנשים שזקוקים לתשומת לב מיוחדת ולאלה שעדיין מתעקשים לא להתחבר לרשת או שמחוברים אבל לא קוראים מיילים...</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">באמצע, שיחת טלפון מאד מרוגזת ועוינת:"איך אתם מעיזים במודעה שלכם להשוות בין האינתיפאדה הפלסטינית ובין המאבק שלנו נגד המנדט הבריטי? המחתרות שלנו פגעו רק בחיילים בריטים, הם הורגים בנו בלי אבחנה!" – "בארץ לא היתה אוכלוסיה אזרחית בריטית, רק חיילים." – "זה לא משנה, הם רוצחים שפלים – ואתם תומכים בהם!" – "ומה היית אומר אילו הפלסטינים היו מקפידים לא לפגוע באזרחים ישראלים אלא לכוון את האש רק נגד חיילי צה"ל?" – "מה? אתם קוראים לרצוח את חיילי צה"ל? אתם בוגדים! עם בוגדים אני לא מוכן לדבר, אני פונה למשטרה!" </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">האוטובוס אל מרכז תל אביב מתעכב הרבה זמן בפקקי התנועה. למרבה המזל לקחנו מראש מרווח זמן. על הרצפה גליון אתמול של "ידיעות אחרונות". לכל מקרה של דקירת ישראלי בידי פלסטיני מוקדש עמוד שלם. אין שום אזכור לחדירת מאות שוטרים אל מחנה הפליטים שועפת, ולעימות עם אלפים מתושבי המחנה בו נהרג אחד התושבים ונפצעו רבים. (היה על זה דיווח ב"הארץ", לא בשום מקום אחר). אחד הדיווחים ב"ידיעות אחרונות" סיפר על פיגוע הדקירה בפתח תקווה ביום רביעי, ועל הפגנת אנשי הימין הקיצוני שמיהרו להגיע למקום ולצעוק "מוות לערבים!" ו"תשרפו להם את הכפר!". כתב העיתון ציטט את דבריה של יהודית, תושבת פתחת תקווה, שאמרה: "פחד אלוהים מה שקורה פה. כבר אי אפשר ללכת בשקט ברחוב ואני מפחדת שזו רק ההתחלה. זה לא נכון לקרוא 'מוות לערבים!' גם הם רוצים לחיות וצריך למצוא פשרה, אבל בינתיים אין להם מה להפסיד. אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה, אני מאד מפחדת". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">כבר ברגע הפתיחה התנוססו עשרות שלטים בנקודת המפגש בפינת המלך ג'ורג' ושדרות בן ציון. הרבה שלטים אדומים עם "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" ולצידו השלטים העגולים הצבעוניים של גוש שלום עם דגל ישראל ודגל פלסטין זה לצד זה, ו"הכיבוש הורג את כולנו" – ססמא מימי האינתיפאדה השניה שחזרה בעוצמה רבה לסדר היום. אשה אפורת שער החזיקה שלט כתוב ביד שהביאה מביתה "מה יהיה הסוף?". הנשים בשחור, שעומדות כאן כל שבוע, המשיכו להחזיק את השלטים הרגילים שלהן – כף היד השחורה ועליה "די לכיבוש".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">צעיר נמרץ נטל את הרמקול וניצח על קריאת הססמאות: "לא לא להסלמה – לא רוצים עוד מלחמה!" / "לא עוד מוות ויאוש – די די לכיבוש!" / "הכיבוש הוא אסון – רק שלום הוא בטחון!" / "הימין שבשלטון – לא הביא שום בטחון!" / "הימין שבשלטון – לא הביא שום פתרון!" . "התשובה לימין – ישראל ופלסטין!" / "די להרג, די לשכול – הכיבוש חייב ליפול!". והצעקה הרמה ביותר היתה של אותה ססמא שבשלטים "יהודים וערבים – מסרבים להיות אויבים".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">שלושה חברי כנסת שהגיעו למקום – איימן עודה, דב חנין ועבדאללה אבו מערוף. בזה אחר זה הם נטלו את הרמקול ונשאו נאומים קצרים. "אלה ימים של פחד ולא פעם של יאוש, ובמיוחד בימים כאלה חיוני שנשמיע את הקול האחר. בלי הפסק אנחנו שומעים דמגוגיה, דמגוגיה של שנאה, דמגוגיה של מלחמה. אנחנו זוכרים שלפני עשרים שנה היה מי שיצא נגד הדמגוגיה הזאת, איש שקראו לו יצחק רבין. אנחנו יודעים מה קרה לרבין, כאן בעיר תל אביב – ואנחנו ממשיכים במאבק! לא פעם זה נראה כמו קול קורא במדבר, אבל הרוב הדומם בשני העמים רוצה עתיד של שלום. אנחנו משמיעים כאן קול ברור וצלול – כן למשא ומתן כנה, משא ומתן של אמת, משא ומתן שמוביל לסיום הכיבוש ולמדינה פלסטינית לצידה של ישראל – בהחלט לצידה ולא על חשבונה! אנחנו מדברים בשתי שפות, עברית וערבית, ומעבירים מסר פוליטי אחד. אנחנו כאן יהודים וערבים, ואנחנו לא רוצים להיות אויבים! אנחנו רוצים לחיות בשלום, אנחנו רוצים ששני העמים שלנו יחיו בשלום! אנחנו לא ניכנע להרג ומוות, פחד ושנאה. אפשר גם אחרת! אפשר לתת תקווה חדשה, לאמהות ולאבות האכולים חרדה בכל פעם שילדם יוצא מן הבית, לצעירים במחנות הפליטים וברחובות תל אביב. אפשר לשחרר את שני עמינו מן הכיבוש, להביא שלום וצדק לכולם. כאשר החושך יורד על הארץ לא צריך לקלל את החושך – צריך להדליק את האור". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"מענין, היו הרבה פחות תגובות עוינות ממה שחששתי ולא מעט תגובות אוהדות של עוברים ושבים. המצב קצת פחות גרוע ממה שנראה כשיושבים לבד בבית מול המסך" אמרה פעילה ותיקה. עם הפיזור קרא אחד המארגנים ברמקול "מחר יש הפגנה כלל ארצית בנצרת, תהיה הסעה מתל אביב ומיפו, כל מי שיכול אנא הגיעו גם לשם. לכולם, להתראות בהמשך!"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">חזרה בבית, מול מסך המחשב - יבול החדשות של השעות האחרונות: "חמישה או שישה מתושבי הרצועה נהרגו ו-35 נפצעו מירי צה"ל, כאשר מאות פלסטינים צעדו לעבר גדר המערכת לאות הזדהות עם תושבי הגדה / בחברון, בבית לחם ובאזור בית אל פרצו עימותים אותם הגדירו הפלסטינים הקשים ביותר מאז פרוץ המהומות, 118 פלסטינים נפצעו / פיגועי דקירה בירושלים ובקרית ארבע: שני פצועים קל / ח"כים מאשימים – הדוקרת בעפולה נורתה מטווח קרוב, ככל הנראה מכמה כלי נשק, בשעה שעמדה ללא נוע וכבר לא היתה חמושה / פיגוע נקמה: שלושה פלסטינים ובדואי נדקרו בדימונה, אחד הנפגעים רץ ברחובות נוטף דם והסכין נעוצה בגבו / המחבל היהודי, תושב העיר בעל עבר פסיכיאטרי, הסביר שדקר את הארבעה כי "כל הערבים מחבלים" / פרשנות: "יודעים איך זה התחיל – אף אחד לא יודע איך זה יגמר" / מהומות פרצו בערים ערביות בישראל ... </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"עוד פיגוע ועוד פיגוע ולהבות האלימות כבר שורפות את כל הארץ, אבל במקום לשאת באחריות ממשלת הימין בוחרת להתבכיין ולהאשים במצב את כל העולם מלבד את עצמם. כבר שש שנים שממשלת הימין שולטת מבלי להציע שום תקווה, חזון או תכנית לאזרחי ישראל, שש שנים שהדבר היחיד שנתניהו ושריו מציעים זה התנחלות, סיפוח, הסתה וכוחניות. והיום מתפלאים שהסכסוך אותו הם מתעקשים לנהל במקום לסיים מתפוצץ לכולנו בפרצוף?</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ביום שבת בשעה 20:00 נתכנס מול בית ראש הממשלה בירושלים הפצועה והכואבת, בסמוך לבית ראש הממשלה שהביא אותנו למצב הזה, כדי להגיד שהדם שלנו אינו הפקר, שהגיע הזמן לשים סוף למעגל הדמים, שנמאס לנו מהאלימות וההסתה, שאין לנו שום עניין בנקמה כי עין תחת עין ובסוף כולנו נתעוור, ושהדרך היחידה להפסיק לנוע ממלחמה למלחמה ולחיות בביטחון בארץ הזאת היא באמצעות תקווה וחתירה לשלום.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">הסעה תצא מתל אביב בשעה 18:30. מהרו להרשם - מספר המקומות מוגבל". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">הזוועה נמשכת. אבל לפחות התחלנו במאבק הנגד.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<a href="https://www.facebook.com/events/1023019797737809/">https://www.facebook.com/events/1023019797737809/</a><br />
<a href="https://www.youtube.com/watch?v=Mjw5QPVv9tI&feature=youtu.be">https://www.youtube.com/watch?v=Mjw5QPVv9tI&feature=youtu.be</a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-54761443640177003602015-10-03T04:35:00.000-07:002015-10-03T14:37:55.030-07:00האצבע על הרימון<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;">האצבע על הרימון</span><br />
<span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgi8U-2HjVGMeyYly7uHSUGV7lCcRRHJ6YwWkWeG8Vs7j9-gTYtJgYlNhPvc2MS-CD6qQ0HC1IzH6X2UYZwq0Ps_KuPg9R8fQfFhZpgD2tCk5Dglp6AebHr9PdHjzMPw7qFKeFokBvxuA/s1600/Jerusalem+photo2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="212" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgi8U-2HjVGMeyYly7uHSUGV7lCcRRHJ6YwWkWeG8Vs7j9-gTYtJgYlNhPvc2MS-CD6qQ0HC1IzH6X2UYZwq0Ps_KuPg9R8fQfFhZpgD2tCk5Dglp6AebHr9PdHjzMPw7qFKeFokBvxuA/s320/Jerusalem+photo2.jpg" width="320" /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: center;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><span style="font-family: Times, "Times New Roman", serif; font-size: small;">מזרח ירושלים השבוע (תצלום: איי.אף.פי)</span></span><br />
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">לעיתים בשדה הקרב, חייל לוקח רימון ומוציא ממנו את הנצרה אבל עדיין לא משליך אותו. זה אפשרי, בעזרת האצבע אפשר להחזיק את הרימון שלא יתפוצץ, אבל זה מצב מסוכן שרצוי לא להמשיך בו הרבה זמן. אם האצבע תחליק או מישהו ידחוף את ידו של החייל והרימון יפול, הוא יכול להתפוצץ גם במקום ובזמן לא מתוכנן ובתוצאות בלתי צפויות. וברגע שהוצאה הנצרה מהרימון, בהחלט לא קל להכניס אותה בחזרה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) יצא לעצרת האו"ם כשמצבו קשה מכל הבחינות. עברו עשר שנים מאז נבחר למלא את מקומו של יאסר ערפאת, וקשה להגיד שהוא יכול להציג לבני עמו הישגים משמעותיים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">מאז נבחר הוביל אבו מאזן קו ברור ועקבי – על הפלסטינים להמנע ממאבק מזוין, כמו זה שהגיע לשיאו בימי האינתיפאדה השניה. פעולות כגון פיגועי התאבדות מבאישות את שמם של הפלסטינים בעולם ומביאות עליהם פעולות תגמול הרסניות וקטלניות מצד ישראל. במקום זאת על הפלסטינים לנקוט בפעולה מדינית, לגייס לטובתם את דעת הקהל הבינלאומית, לבנות את כוחם במוסדות הדיפלומטיים הבינלאומיים, ובמקביל לנהל בשטח "מאבק עממי" של הפגנות ומחאות המגייס המונים גדולים ואשר בו לא יופעלו אמצעים אלימים מעבר לזריקת אבנים. במשך עשר שנים הוא הנהיג את מדיניותו של העם הפלסטיני לפי הקו הזה – והתוצאות המעשיות בשטח שואפות לאפס.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">אכן, בזירה הדיפלומטית הבינלאומית זכתה מדינת פלסטין להכרה גוברת והולכת ולחברות בפורומים בינלאומיים רבים ומגוונים. האחרון עד כה בשרשרת ההישגים הדיפלומטיים היה טכס הנפת דגל פלסטין לצד יתר דגלי מדינות העולם בחזית מטה האו"ם בניו יורק. עקרונית, לרשות הפלסטינים עומד בסיס דיפלומטי בינלאומי איתן ומוצק הרבה יותר ממה שקיבלה התנועה הציונית בהצהרת בלפור, אשר הבטיחה לא יותר מאשר "בית לאומי" שמהותו נותרה מעומעמת. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">אולם גם לאלפי הפלסטינים שהתכנסו ברמאללה לחזות מסכי טלויזיה ענקיים בטכס הנפת הדגל בניו יורק היה ברור שנכון לעכשיו מדובר במדינה וירטואלית שקיומה הדיפלומטי נוגד את העדרה בשטח. בעשר שנות כהונה לא הצליח אבו מאזן לשנות בשום צורה מהותית את המצב בו רשות פלסטינית מקיימת מידה מוגבלת ביותר של שליטה בשרשרת של מובלעות צרות מוקפות בכוחות צבא והתנחלויות מתרחבות. לכך יש להסיף את הפיצול והפילוג העמוק בקרב הפלסטינים עצמם, בין פת"ח וחמאס ובין הגדה המערבית ורצועת עזה. כל הנסיונות לגשר עליו ולהקים ממשלה פלסטינית מאוחדת הסתיימו בכשלון מבזה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בקרב הפלסטינים מתרבה ההתמרמרות נגד המצב הקיים, ובמיוחד נגד "שיתוף הפעולה הבטחוני" בין שירותי הביטחון של הרשות הפלסטינית ואלה של מדינת ישראל. לפני כשבועיים התעוררה מחאה חריפה בעקבות פרסום סרטי וידאו של שוטרים פלסטינים בבית לחם מכים במכות קשות בחור פלסטיני במהלך נסיון למנוע ממפגינים להגיע ולהפגין מול חומת ההפרדה הישראלית המקיפה את קבר רחל. בקרב הפלסטינים מתחזקת התחושה שהמשך המצב הקיים משרת את הצד הישראלי, כאשר הרשות הפלסטינית מספקת כח של "קבלני משנה פלסטינים לניהול הכיבוש" ומאפשרת ליצור מראית עין של "ניהול עצמי פלסטיני" אשר מפחיתה את עוצמת הביקורת על הכיבוש הנמשך. אחד המקדמים הבולטים של הרעיון להודיע על פירוק הרשות הפלסטינית ו"למסור את המפתחות לישראל" הוא לא אחר מאשר סאיב עריקאת, אחד הבכירים בעוזריו ויועציו של אבו מאזן (אשר עמד בראש צוות המו"מ עם ישראל כל עוד היה משא ומתן...). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">מן הרגע בו הודיע אבו מאזן כי בכוונתו "לזרוק פצצה" בנאומו בעצרת האו"ם, נזעקו דיפלומטים אירופים ואמריקאים לרסן ולמתן אותו. לפי מה שדלף לתקשורת, הרבה לא היה להם מה להציע – כפי שנמסר, שר החוץ קרי הבטיח סיוע חירום של 300 מיליון דולר שיחזיק את הרשות הפלסטינית בחיים אך לא ישנה במאום את המצב הבסיסי. ובנאומו בעצרת האו"ם כלל לא הזכיר הנשיא אובמה את הפלסטינים – וגם לא נשיא רוסיה פוטין.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">עד לרגע האחרון לא היה ברור מה בדיוק יגיד אבו מאזן בנאומו. עשרים וחמש הדקות הראשונות הוקדשו לרטוריקה דומה מאד למה שנשמע בשנים קודמות. מחאה על עוולות הכיבוש ובמיוחד מתקפת הארגונים הקיצוניים הישראלים על מסגד אל אקצא במזרח ירושלים, והרג משפחה פלסטינית שלמה בשריפת ביתה בכפר דומא. ובעקבות זאת מחמאות לפרלמנטים האירופיים שהכירו בפלסטין בשנה החולפת ובמיוחד לממשלת שוודיה, ועוד מחמאות לאפיפיור פרנסיס שנתן מעמד של קדושות לשתי נזירות פלסטיניות מהמאה התשע עשרה, וגם אזכור דבריו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין (שבקרוב ימלאו עשרים שנה להרצחו) כי אם תישאר ישראל בשטחים שכבשה היא תהפך למדינת אפרטהייד. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">אחד העורכים בסי.אן.אן הגיע כנראה למסקנה שדברים בעלי משמעות מעשית כבר לא יאמרו ושאין טעם להמשיך להעביר את הנאום כולו עד תומו בשידור חי עם תרגום סימולטני. וזאת היתה טעות, כי בדיוק לאחר שנפסק השידור הישיר בסי.אן.אן הגיע אבו מאזן סוף סוף אל "הפצצה" (כפי שאפשר היה לשמוע באל-ג'זירה...). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"המשך הסטטוס קוו הוא בלתי קביל לחלוטין, כי הוא מהווה כניעה להיגיון הכוח שאותו מפעילה ממשלת ישראל. (...) הסכם אוסלו קבע תקופת מעבר של חמש שנים ליישום, שהיתה אמורה להסתיים בשנת 1999 עם עצמאות מלאה למדינת פלסטין וסיום הכיבוש הישראלי. אבל ישראל הפסיקה את התהליך של הסגת כוחותיה. (...) אנחנו לא נשאר היחידים שמחויבים ליישום ההסכמים אלה, כאשר ישראל מפרה אותם בעקביות. לפיכך, אנו מצהירים כי לא נוכל להמשיך להיות מחויבים להסכמים אלה. אני חוזר: המצב הנוכחי אינו בר קיימא. בני עמנו צריכים תקווה אמיתית, הם צריכים לראות מאמצים אמינים לסיום הסכסוך הזה, לסיום סבלם ויישום זכויותיהם. מדינת פלסטין, המבוססת על גבולות ה-4 ביוני 1967 עם מזרח ירושלים כבירתה, היא מדינה הנמצאת תחת כיבוש - כפי שקרה למדינות רבות במהלך מלחמת העולם השנייה. המדינה שלנו מוכרת על ידי 137 מדינות ברחבי העולם. זכותו של עמנו להגדרה עצמית, חופש ועצמאות מוכרת בעולם, היא בלתי מעורערת ואינה מוטלת בספק. אחת מהשתיים: או שהרשות הלאומית הפלסטינית תוכל להנהיג את העם הפלסטיני מכיבוש לעצמאות - או שישראל, המדינה הכובשת, תהיה חייבת לשאת בכל מחויבויותיה". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">עקרונית, כאן מופיעים – אך ללא תאריך ביצוע - כל הצעדים שנדונו והוזכרו בחודשים האחרונים, החל מהפסקת שיתוף הפעולה הבטחוני עם מדינת ישראל ועד לפירוק מוחלט של הרשות הפלסטינית ומסירת המפתחות למדינת ישראל ודרישה שתמלא את חובותיה כמדינה הכובשת. אופציות בעלות פוטנציאל נפיץ מאד. מה יעשו עשרות אלפי פלסטינים חמושים מכוחות הבטחון הפלסטינים אם שוב לא ידרשו לשתף פעולה עם מדינת ישראל ולמנוע מבני עמם הפלסטינים לפעול נגדה? ומה אם יפוזרו כוחות הבטחון הפלסטינים כליל וחבריהם יתפזרו בשטח ונשקם בידם, בלי לקבל משכורות? ומה יהיה על שירותי הבריאות הפלסטינים ובתי הספר בלי רשות פלסטינית שתנהל אותם ותשלם משכורות למורים ולרופאים? האם מדינת ישראל, בהיותה המדינה הכובשת, תיטול על עצמה את הנטל הכספי והאדמיניסטיבי הזה - כפי שהיה עד הסכמי אוסלו? ואם ישראל פשוט לא תעשה זאת, מי כן?</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">הרבה סימני שאלה, הרבה תסריטים מדאיגים. אין ספק שבכל מצב של תוהו ובוהו, הראשונים לסבול יהיו הפלסטינים עצמם. אבל לעיתים הנכונות לסבול היא הדרך להגיע להישג כלשהו. כך פועלים שובתי רעב, הגורמים לעצמם נזק כדי לעורר תשומת לב לבעיתם. במקרה בדיוק השבוע נחל שובת הרעב המפורסם מוחמד עלאן ניצחון, וזכה באופן סופי להבטחת מדינת ישראל לשחררו ממעצר מנהלי, ועימו עוד שניים מחבריו שובתי הרעב. אך כדי להשיג זאת היה עלאן צריך להתקרב מאד אל נזק מוחי בלתי הפיך. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בקנה מידה גדול יותר, תוהו ובוהו בגדה המערבית עשוי להכריח את האמריקאים והרוסים המתמקדים כרגע בפתרון המשבר הקשה בסוריה להקדיש תשומת לב דומה גם למשבר הפלסטיני.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ברור כי הנשיא הפלסטיני מאד אינו מעונין לממש הלכה למעשה את התסריטים האלה. הוא עדיין מקווה שהנחת האיום על השולחן בזירה הבינלאומית תספיק, כי הדיפלומטים והמדינאים יתגייסו להקדיש לבעיה הפלסטינית יותר מאשר מס שפתיים ויעניקו לפלסטינים הישג משמעותי, והרשות הפלסטינית באמת תוכל להנהיג את בני עמה לעצמאות - ולא יהיה צריך באמת לפוצץ את הפצצה. אבל לא בהכרח ההחלטה תישאר בידיו.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">יום אחרי נאומו של אבו מאזן באו"ם יצאו פלסטינים (אלמונים נכון לשעה זאת) במכוניתם אל כביש המשמש מתנחלים ישראלים באזור שכם. הם עקפו מכונית בה נסעו זוג של מתנחלים צעירים עם ארבעת ילדיהם ופתחו באש. בני הזוג איתם ונעמה הנקין נהרגו במקום, ילדיהם שהיו במושב האחורי לא נפגעו. והיום מתחמם השטח בפעולות נקם של מתנחלים, והפגנות אלימות של אנשי הימין הקיצוני, והזרמת תגבורות צבא גדולות לשטח, ומצור על כפרים וחיפושים נרחבים. פוליטיקאים בכירים השמיעו הצהרות מתלהמות לקהל אלפים בהלווית בני הזוג ("המלחמה בטרור דורשת מאתנו נחישות, יד ברזל ואורך רוח. אנו נאבקים באויב צמא דם וחסר מעצורים, נרדוף אחריהם ולא נשקוט עד אשר נניח ידנו על הרוצחים ושולחיהם" אמר שר הביטחון יעלון). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">המתנחלים ונציגיהם בממשלת נתניהו – ויש לא מעט כאלה – מנסים לשנות את הסטטוס קוו לכיוון שלהם. הם דורשים צעדי ענישה "בלתי מידתיים" נגד הפלסטינים וסגירת כבישים לתחבורה פלסטינית ומעל לכל בניה התנחלותית – בניה נרחבת בהתנחלויות הקיימות וגם הקמת התנחלות חדשה במקום בו נהרגו בני הזוג. שר החינוך נפתלי בנט, מנהיג מפלגת "הבית היהודי", הצהיר כי לדעתו "אין לישראל אינטרס בהמשך קיומה של הרשות הפלסטינית". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ובינתיים נמשכת הבערה בירושלים, שם שוב הוגבלה כניסת מתפללים מוסלמים למסגד אל אקצא ואלה שכניסתם נאסרה התעמתו עם המשטרה ברחובות הסמוכים. וגם בשכונת עיסאוויה, אחד ממוקדי המתיחות הקבועים במזרח ירושלים, התעמת המון גדול עם המשטרה. "צעיר שניסה לזרוק בקבוק תבערה נורה בידי שוטרים בפלג גופו התחתון. חבריו מילטו אותו מהמקום. עכשיו מנהלת המשטרה חיפושים כדי למצוא ולעצור אותו" דיווחה הכתבת בחדשות הערב בטלויזיה. גם בחברון היו עימותים נרחבים, ועל המסך הופיעו מה שכינה הקריין "תמונות האינתיפאדה האופיניות" – זריקת אבנים, וירי גז מדמיע, וצמיגים בוערים.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">נכון לעכשיו, שירותי הביטחון הפלסטינים טרם קיבלו פקודה לשינוי המדיניות. הם ממשיכים לקיים שיתוף פעולה עם ישראל. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">האצבע עדיין מחזיקה את הרימון. </span><br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span>
<br />
<div class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="color: #141823; font-size: 12pt;"><o:p><span style="font-family: Sylfaen, serif;"> ----------------------------------------------------------------</span></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="color: #141823; font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: Sylfaen; mso-bidi-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: Sylfaen;">מחאת שתיקה - חייבים לשבור את מעגל האלימות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span style="color: #141823; font-family: "Sylfaen","serif"; font-size: 12.0pt; mso-bidi-font-family: Sylfaen;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>!<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="color: #141823; font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: Sylfaen; mso-bidi-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: Sylfaen;">הערב (מוצ"ש) ב- 19:30, כיכר הבימה, תל אביב</span><span style="color: #141823; font-family: "Sylfaen","serif"; font-size: 12.0pt; mso-bidi-font-family: Sylfaen;"><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="color: #141823; font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: Sylfaen; mso-bidi-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: Sylfaen;">מחאת חירום הערב בכיכר הבימה: בחודשים האחרונים מעגל האלימות של
הסכסוך שלנו הולך וגדל. קו ישר עובר בין אירועי תג מחיר וההצתה הקטלנית בכפר דומא,
לפיגוע הירי השבוע ולאינספור תקריות אלימות משני הצדדים להן אנו עדים בעת האחרונה.
ישראלים ופלסטינים נהרגים - ורה"מ שותק ומפקיר את הזירה המדינית</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span style="color: #141823; font-family: "Sylfaen","serif"; font-size: 12.0pt; mso-bidi-font-family: Sylfaen;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>. <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="color: #141823; font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: Sylfaen; mso-bidi-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: Sylfaen;">למול ההידרדרות וההסלמה לא מציעים לנו שום פיתרון מלבד שנאה, הסתה
ונקמה. בימים האלו בוחר ראש הממשלה לשתוק באו"ם ולא לעשות דבר כדי לשבור את
הקיפאון המדיני. שני הצדדים חייבים לחזור למשא ומתן</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span style="color: #141823; font-family: "Sylfaen","serif"; font-size: 12.0pt; mso-bidi-font-family: Sylfaen;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="color: #141823; font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: Sylfaen; mso-bidi-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: Sylfaen;">פעילי לוחמים לשלום הכואבים ומזועזעים מהאירועים הנוראים האלו,
באים להגיד: יש דרך אחרת! הקול של הרוב המתון והשפוי שמתנגד לאלימות מושתק, או לא
נשמע. לרוב הזה נגמרו המילים - אין מה לומר אל מול אזלת ידה של הממשלה המפקירה את
גורלנו וחיינו</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span style="color: #141823; font-family: "Sylfaen","serif"; font-size: 12.0pt; mso-bidi-font-family: Sylfaen;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<div class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="color: #141823; font-size: 12.0pt; mso-ascii-font-family: Sylfaen; mso-bidi-font-family: "Times New Roman"; mso-hansi-font-family: Sylfaen;">לא ניתן לגורמים הקיצוניים ולמדיניות של אי מעש להשתיק את הקול
השפוי הזה. הצטרפו אלינו הערב , מוצאי שבת ב-19:30 בכיכר הבימה כדי להביע מחאה
בשתיקה אל מול אוזלת היד הזו. חייבים לעצור את מעגל האלימות</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span style="color: #141823; font-family: "Sylfaen","serif"; font-size: 12.0pt; mso-bidi-font-family: Sylfaen;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>!<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal">
<br /></div>
<br />
<div class="MsoNormal">
<span style="color: #141823; font-family: "Sylfaen","serif"; font-size: 12.0pt; mso-bidi-font-family: Sylfaen;"><a href="https://www.facebook.com/events/1477958275866144">https://www.facebook.com/events/1477958275866144</a><span dir="RTL" lang="HE"><o:p></o:p></span></span></div>
</div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-79114620161284799902015-09-26T09:48:00.000-07:002015-09-26T09:53:36.095-07:00הר געש<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;">הר געש</span> </div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEijaLeTi_GG6u0sQfmexdu1hIs28juaRp2nBPiieM_UU5xAqNKiN9xHiprnwIRfiUPv-1iOKeOtOsPyN1DHWm8Fi7on0zmeKfM1qg0lZ6_J9aPImQKd9XE7b-LtE3Z0NfNvwZT8EFJFnA/s1600/volcano.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEijaLeTi_GG6u0sQfmexdu1hIs28juaRp2nBPiieM_UU5xAqNKiN9xHiprnwIRfiUPv-1iOKeOtOsPyN1DHWm8Fi7on0zmeKfM1qg0lZ6_J9aPImQKd9XE7b-LtE3Z0NfNvwZT8EFJFnA/s1600/volcano.jpg" /></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: center;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><span style="font-family: Times, "Times New Roman", serif; font-size: small;">צילום: <a href="http://www.geo.mtu.edu/"><u><span style="color: blue;"><span style="color: blue; font-family: Times, "Times New Roman", serif;">www.geo.mtu.edu</span></span></u></a><u><span style="color: blue;"><span style="color: blue; font-family: Georgia, "Times New Roman", serif;"> </span></span></u></span></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"></span><br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">לפני שבועיים התפרץ הר געש במרכז העיר רייקיאוויק, בירת איסלנד. כך לפחות הגדיר משרד החוץ של מדינת ישראל את החלטת מועצת העיר רייקיאוויק, שקראה להחרמת מוצרים מישראל כדי "להביע תמיכה בזכותם של הפלסטינים לעצמאות וליצור לחץ על הרשויות בישראל לסיים את הכיבוש של השטחים הפלסטיניים". בפרשנות של דובר משרד החוץ בירושלים: "הר געש של שנאה לשמה ללא שום סיבה והצדקה". ואילו הליגה נגד השמצה של ארגון בני ברית איימה ליזום חרם כלכלי על איסלנד בארצות הברית – איום של ממש על מדינה קטנה שהיצוא לארה"ב הוא חלק משמעותי בכלכלתה.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ב"הארץ" הגיב גדעון לוי: " פעם רייקיאוויק אהבה מאוד את ישראל, ושלחה את מיטב בנותיה ובניה להתנדב בקיבוצים. רייקיאוויק, כמו רוב העולם, שונאת את הכיבוש הישראלי. היא שונאת עוול ואפרטהייד והפרות של המשפט הבינלאומי וקולוניאליזם. רייקיאוויק היתה פעם אוהבת ישראל, ועכשיו היא לא יכולה לשתוק עוד."</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בסופו של דבר פרסם ראש עירית רייקיאוויק הבהרה, והצהיר כי הכוונה היא לחרם על מוצרי ההתנחלויות ולא על כלל המוצרים הישראליים. ובכך יישרה רייקיאוויק קו עם הפרלמנט האירופי אשר החליט ברוב אדיר לסמן בסימון מיוחד את מוצרי ההתנחלויות המגיעים אל השוק האירופי. ובמיוחד, הסוציאל דמוקרטים האיסלנדים המחזיקים ברוב במועצת העיר יישרו קו עם עמדת המפלגות הסוציאל דמוקרטיות בסקנדינביה שכולן מחויבות למאבק בכיבוש הישראלי ובהתנחלויות ולמימוש פתרון שתי המדינות (מועצת העיר קופנהגן כבר קיבלה לפני כמה חודשים החלטה להחרים את מוצרי ההתנחלויות, וזה לא עורר כל כך הרבה רעש...)</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ועוד הר געש דיפלומטי – הפעם ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, שם שוכנת שגרירות ברזיל. למקום הגיעה משלחת של דיפלומטים ישראלים לשעבר, שהפכו למבקרים חריפים מאד של מדיניות ממשלת ישראל הנוכחית - שלושת הדיפלומטים הבכירים שנמנים עם חברי הקבוצה הם מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, אלון ליאל, שגריר ישראל לשעבר בדרום אפריקה אילן ברוך והשגריר לשעבר בפריז אלי בר-נביא. השלושה ביקשו משגריר ברזיל בישראל להעביר פניה בלתי שגרתית אל נשיאת ברזיל דילמה רוסף – הם ביקשו שתסרב לקבל את שגריר ישראל המיועד, דני דיין.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">דני דיין הוא אדם מוכשר שמילא תפקידים ציבוריים שונים. הוא גם יליד ארגנטינה, שכנתה של ברזיל, ומדבר ספרדית שוטפת. אלא שחלק גדול מהתפקידים שמילא דיין היו במסגרת מועצת יש"ע, הגוף המאגד את המתנחלים בשטחים הכבושים, שבראשה עמד מספר שנים. הוא אינו סתם מתנחל, אלא מנהיג פוליטי ואידאולוגי אשר אף זכה לכינוי "שר החוץ של המתנחלים". שלושת הדיפלומטים המורדים ציינו כי אם תקבל ממשלת ברזיל את דיין כשגריר המייצג את מדינת ישראל בברזיליה היא תיתן בכך הכרה למפעל ההתנחלויות הישראליות בשטחים הכבושים. "דיין הוא מתנחל המחויב אידיאולוגית למדיניות שאותה מגדירה ברזיל כבלתי חוקית לפי הדין הבינלאומי. דיין מתנגד לפתרון שתי המדינות, הסכמה ברזילית למינויו תשלח מסר שלילי מאוד לכל הפלסטינים והישראלים התומכים בפתרון זה".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">לפי הפרוטוקול הדיפלומטי, מדינה שמעוניינת למנות אדם לתפקיד שגריר במדינה אחרת צריכה להעביר בקשה רשמית לקבלת כתב הסכמה של המדינה המארחת. אם המדינה המארחת אינה מנפיקה כתב הסכמה לא ניתן לבצע את המינוי. בדרך כלל הדברים לא מגיעים עד כדי סירוב רשמי ופומבי, שכן נהוג לסכם את המינוי מראש במגעים בלתי רשמיים. במקרה זה מיהר נתניהו להודיע על המינוי בברזיל כדי לתת פרס לדני דיין, אשר תמך בו בבחירות האחרונות, וכנראה מבלי לברר את הענין עם הברזילאים. נשיאת ברזיל הביעה באופן בלתי רשמי חוסר נחת הרוח מן המינוי, אם כי עד עתה לא דחתה אותו רשמית.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">עם פרסום דבר הפגישה של ליאל וחבריו עם שגריר ברזיל התעוררה סערה של התקפות נגדם. ראשי ה"אופוזיציה" יאיר לפיד, יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ הודיעו בפומבי על תמיכתם במינויו של דני דיין. יחימוביץ אף הגדילה לעשות בהצהרה של ידידותה האישית החמה עם דני דיין: "הוא איש ראוי מאין כמותו, קצין בצה"ל, יזם הייטק מוכשר, כלכלן, נבחר ציבור, איש ציבור – אז מה אם הוא גר בהתנחלות? יש הרבה אנשים בעמדות בכירות שגרים בהתנחלויות, אז מה?"). אכן, יש הרבה מתנחלים המחזיקים עמדות בכירות במדינת ישראל – כנראה שבקרוב גם המפכ"ל החדש של משטרת ישראל יהיה שכזה. אבל בדרך כלל מינוי מתנחלים לעמדות השפעה בכירות בישראל אינו מחייב את אישור ממשלת ברזיל... </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ובינתיים השטח ממשיל לבעור. אמנם נכון לעכשיו המתחם הקדוש והרגיש בהר הבית/חראם א-שריף נרגע מעט. אבל בהרבה מאד מקומות אחרים, פחות מפורסמים ופחות קדושים – למעשה, כמעט בכל מקום בו חיים פלסטינים תחת כיבוש שהפך מזמן בלתי נסבל - נמשכות יום יום תקריות, התנגשויות, ירי וזריקת אבנים ובקבוקי תבערה. האם זאת האינתיפאדה השלישית שכל כך הרבה דיברו עליה וציפו לה וחששו מפניה? אמצעי התקשורת ההמונית בישראל חדלו לעסוק בשאלה הזאת, ובמקום זאת המציאו מונח חדש "טרור האבנים". זה פותר את הבעיה, אם זה טרור צריך לדכא אותו ולהדביר אותו. כך אומר יום יום ראש הממשלה נתניהו, שאיום הפצצה האיראנית נגזל ממנו והוא זקוק בדחיפות לתחליף. כך כותב מדי יום "ידיעות אחרונות" אשר מתנגד לנתניהו ובימי בחירות תומך בכל מועמד שירוץ נגדו, אבל בימים אלה מעניק לראש הממשלה רוח גבית ל"מלחמה בטרור האבנים".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">שלושה אמצעים דורש ראש הממשלה להנהיג – צלפים שאותם תציב המשטרה לירות ממרחק בזורקי אבנים, עונשי מאסר מינימום כבדים שיוטלו על מיידי אבנים שיגיעו חיים עד ספסל הנאשמים, וקנסות כבדים שיוטלו על הוריהם של מיידי אבנים שהם עדיין מתחת לגיל האחריות הפלילית. השלישי בין האמצעים האלה הוא אולי הדרקוני ביותר. אם הוריו של ילד זורק אבנים לא יוכלו לשלם את הקנס הכבד שיוטל עליהם – ואין ספק שבחלק גדול מהמקרים הם לא יוכלו – הרי לפי הצעת נתניהו תישלל מהם קיצבת הביטוח הלאומי, הקיצבה הקטנה והעלובה שבקושי רב מחזיקה הרבה משפחות במזרח ירושלים מעל פני המים. האם הגברת עוני נורא בקרב הפלסטינים תביא קץ לזריקת האבנים? בכך אפשר להטיל ספק. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">באופן ראוי לציון, היועץ המשפטי יהודה ויינשטיין שם מכשולים בדרכו של ראש הממשלה לאישור החוקים והאמצעים ל"מלחמה בטרור האבנים", והביא טיעונים רבים מתחום זכויות האדם והאזרח, עצמאות המערכת השיפוטית וההליכים המשפטים הראויים. באופן ראוי לציון, כי היועץ ויינשטיין נבחר במיוחד כדי שיהיה לראש הממשלה יועץ משפטי כנוע ומאולף, שלא ישים מכשולים בדרכו. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">גם הרמטכ"ל גדי איזנקוט לא ממש מגלה התלהבות מן המסע המתוקשר שמנהל ראש הממשלה: "הרמטכ"ל העיר לאחרונה כי מתחילת השנה נהרגו 19 פלסטינים בגדה מירי חיילים, בתקריות שאירעו עקב יידוי אבנים ובקבוקי תבערה. זהו מספר גבוה, שאינו מסייע להרגעת השטח". לכן, ציין הכתב עמוס הראל, "איזנקוט ואלוף פיקוד המרכז, רוני נומה, אינם נכנעים ללחצים שמפעילים עליהם כעת ראשי המתנחלים וח"כים בימין, להפגין יד נוקשה יותר בפיזור תקריות בגדה או לערוך שינוי נוסף בהנחיות הפתיחה באש בצה"ל".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">אולם מאז פורסמו הדברים ביום ראשון השבוע, המספר של 19 פלסטינים הרוגים כבר אינו אקטואלי. ביום שלישי השבוע – בעיצומו של יום הכיפורים, שבו אמורים בני הדת היהודית להתוודת על חטאיהם ולצפות במתח לפסק דינו של אלוהים על מה שצפוי להם בשנה הקרובה – נורתה למוות בעיר חברון הצעירה הפלסטינית הדיל אל־השלמון. לפי גרסת הצבא, מתקן הבדיקה האלקטרו־מגנטי במחסום התריע בזמן שהיא עברה בו, החיילים צעקו לה לעצור והיא המשיכה בדרכה, ירו לכיוון הרצפה כמה קליעים כדי למנוע ממנה להתקדם, ואז ראו שהיא מניפה סכין שהיה עמה ולכן ירו לעבר רגליה ואחר כך ירו ירי נוסף וקטלני. מהתחקיר שקיים ארגון "בצלם" עולה כי אל-השלמון החזיקה בידה סכין שהוסתרה בבגדיה, ולא נשמעה להוראות החיילים. אולם, היא לא ניסתה לדקור את החיילים, ולאחר שנורתה בשתי רגליה ושכבה על הקרקע לא הייתה כל הצדקה לירי בפלג גופה העליון. "ההתגייסות האוטומטית של גורמי הפיקוד הצבאיים למתן גיבוי ליורים משדרת לחיילים בשטח מסר ברור לפיו אין כמעט שום הגבלה לשימוש בכוח – ובכלל זה כוח קטלני – נגד אזרחים פלסטינים" אומרים אנשי "בצלם". בדיוק ההיפך מן המסר שהמפקד העליון של אותו צבא ניסה להעביר – או כך זה נראה – כמה ימים לפני כן. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: x-small;"><a href="http://www.btselem.org/hebrew/press_releases/20150922_hadil_al_hashlamun">http://www.btselem.org/hebrew/press_releases/20150922_hadil_al_hashlamun</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בינתיים מתכונן הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) לנאומו באו"ם הצפוי בשבוע הבא, ב-30 לספטמבר. במשך כמה שבועות עורר עבאס ציפיות והבטיח "להטיל פצצה". את טיבה של הפצצה הוא לא ביאר ועורר גל של ניחושים. בין האפשרויות שהוזכרו ביטול הסכמי אוסלו, הכרזה על פירוק הרשות הפלסטינית והעברת האחריות האזרחית והביטחונית בשטח לישראל ככוח הכובש, הפסקת שיתוף הפעולה הבטחוני בין שירותי הבטחון הפלסטיניים לאלה של ישראל, הכרזה על פלסטין כ"מדינה תחת כיבוש" המבקשת את הגנת הקהילה הבינלאומית, ו/או פנייה למועצת הביטחון בבקשה לקבל את פלסטין כחברה מלאה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בינתיים, בימים האחרונים התפרסם כי בלחצם של דיפלומטים אירופים ואמריקאים הסכים עבאס לצמצם את גודלה ועוצמתה של "הפצצה" שתכנו להטיל. אפילו כך, עם כיבוש נמשך ללא סימן של תקוה באופק, במוקדם או במאוחר תוטל איזו פצצה. </span><br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">או שבנקודה בלתי צפויה יתפרץ הר געש. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-16877607161665528112015-09-18T10:15:00.001-07:002015-09-18T10:19:03.007-07:00התלקחות באי של יציבות<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;"><b>התלקחות באי של יציבות</b></span><br />
<span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;"><b><br /></b></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgocrLca2Sv25ImDeRW1GrkGcMpsirR2QieVOaIL2SP0TM6tBgyptrdT6J8jZWdcVepzcp6t8kG68CesNT2GakpXeWS7xPttR_unW-MLbik0fwxY1jaNE_xAUiKEGRriWggowdwRAwPEQ/s1600/Burning%2527bus%2527ras%2527el%2527amud.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="180" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgocrLca2Sv25ImDeRW1GrkGcMpsirR2QieVOaIL2SP0TM6tBgyptrdT6J8jZWdcVepzcp6t8kG68CesNT2GakpXeWS7xPttR_unW-MLbik0fwxY1jaNE_xAUiKEGRriWggowdwRAwPEQ/s320/Burning%2527bus%2527ras%2527el%2527amud.jpg" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif;">אוטובוס בוער בשכונת ראס אל עמוד במזרח ירושלים</span></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif;">תצלום: מחלקת כיבוי אש, ירושלים</span></div>
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ביום ראשון השבוע פרסם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ברכה לאזרחי ישראל לרגל השנה החדשה וסיפר להם עד כמה טוב מצבם ושפר גורלם. "בשנה החולפת ראינו עד כמה מדינת ישראל היא מיוחדת. האדמה רועדת סביבנו אבל ישראל היא אי של יציבות, של שגשוג, של קדמה. הקמנו פה מדינה לתפארת, דמוקרטיה חופשית, תוססת ויוצרת, מגדלור של שפיות וקדמה". כך אמר ראש הממשלה לאזרחיו, ומיד הוסיף "המשימה הראשונה במעלה היא להמשיך להקיף את מדינת ישראל בגדר ביטחון". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">יומיים וחצי בדיוק לאחר פרסום הברכה הנלבבת הנ"ל כינס ראש הממשלה ישיבת חרום כדי לדון בבעירה המשתוללת ומתרחבת בעיר ירושלים במרחק לא רב מלשכתו – מהומות נרחבות, עימותים מתמשכים של שוטרים עם מפגינים פלסטינים, תמונות דרמטיות מירושלים עולות אל ראש החדשות העולמיות... </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">הנפץ שהצית את האש בירושלים, כמו בהרבה מאד מקרים בעבר, בא מן המתחם הקדוש הידוע ליהודים בשם "הר הבית" ולמוסלמים כ"חראם א-שריף". זהו המקום שם עמד בית המקדש היהודי - ליתר דיוק, שני בתי מקדש בזה אחר זה, שאת השני בהם החריבו לגיונות האימפריה הרומית בשנת 70 לספירה. את זכרו של בית המקדש נטלו עמם היהודים בכל ארצות נדודיהם, ובזכרונם הקולקטיבי התנקה בית המקדש מכל השחיתות שאפיינה את כוהניו בדורות האחרונים לקיומו והפך לכליל היופי והשלמות, התגלמות חלומות הגאולה היהודיים מדור לדור. לאחר מאות שנים בשלטון הרומי המאוחר והבינזטי המוקדם, בהם שימש המקום הזה כמזבלה, הגיעו לירושלים צבאות האיסלם. המוסלמים ניקו את גלי האשפה ובנו שם את מסגד אל-אקצה, שהוא מזה 1300 שנה המקום השלישי בקדושתו לדת האיסלאם לאחר מכה ומדינה. לפי אמונת האסלאם, זהו המקום אליו הגיע הנביא מוחמד ב"מסע הלילה" הפלאי על גב סוסו המעופף. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">במשך דורות רבים הנהיגו את הדת היהודית ומאמיניה רבנים פקחים שהיו ערים לסכנות החמורות של עימות בין דתי במקום הכל כך רגיש הזה. הם מצאו פתרון תיאולוגי מתוכחם לנטרל את הפצצה, והנחו את המאמינים כי מקום המקדש הינו קדוש מדי ואין לחלל אותו במדרך כף רגלם. את העליה אל המקום נורא ההוד הזה יש לדחות עד לבואו של המשיח. בינתיים הונחו היהודים המאמינים להמשיך להתפלל ליד הכותל המערבי, שריד המקדש - כפי שעשו מזה דורות על גבי דורות, מאה אחרי מאה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">אולם בימינו עברה הדת היהודית, בגרסתה השליטה במדינת ישראל, מוטציה מסוכנת. מנהיגים דתיים רבים יותר ויותר מנחים את תומכיהם לעלות בהמונים אל הר הבית, כדי להתפלל בו ולתקוע בו יתדות ובסופו של דבר להחריב את המסגדים ולבנות במקומם את בית המקדש השלישי. פעם היו "שוחרי המקדש" מסוג זה קבוצות קטנות שנחשבו כתמהונים אפילו בחוגי הימין הישראלי - אך לא עוד. כמו יתר גידולי הפרא בחברה הישראלית הם גדלו והתרבו והתרחבו וזכו לתמיכתם של חברי כנסת ממפלגות ממוסדות, כולל שרים בממשלה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">עמדתה הרשמית של ממשלת ישראל היא שיהודים – ומבקרים לא מוסלמים אחרים – צריכים להנות מהאפשרות לבקר בהר. לכך לא הביעו הרשויות המוסלמיות כל התנגדות, והן אף מוכרות כרטיסי כניסה למקום וזוכות בכך למקור הכנסה בלתי מבוטל. אולם בחודשים האחרונים גבר והלך מספר הקבוצות המאורגנות של יהודים ישראלים מאנשי הימין הקיצוני, שאינם מסתירים את כוונתם ושאיפתם להפוך ממבקרים לבעלי הבית ולדחוק מהמקום את רגלי המוסלמים. כך התרבו התקריות וההתנגשויות. המשטרה החלה לאסור כניסת גברים מוסלמים מתחת לגיל חמישים, אך התירה כניסת נשים מוסלמיות - ואז התארגנו קבוצות של נשים מוסלמיות אשר התעמתו עם אנשי הימין. בעקבות זאת נשמעו דרישות למנוע גם את כניסת הנשים. בחודש האחרון החלה המשטרה בנוהל חדש, למנוע כניסת כל המוסלמים להר בשעות הבוקר "כדי למנוע התקפות על מבקרים יהודים" – מה שעורר את החשד שיש כוונה ליצור סטטוס קוו חדש של שעות תפילה שייוחדו ליהודים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">כך הגענו אל השבוע הזה, שבוע ראש השנה היהודית החדשה, שאותו ניצלו מרבית אזרחי ישראל לחופש ונופש ומנגל - אך מאות מאנשי הימין הקיצוני הודיעו על כוונתם לחגוג את ראש השנה בעליה על ההר ותפילה שם. בראשם עמד אורי אריאל, שר החקלאות בממשלת נתניהו, וביניהם היו גם צעירי מפלגת הליכוד של נתניהו עצמו שהודיעו כי יעלו על ההר כדי "לממש את הריבונות היהודית". עשרות צעירים פלסטינים נזעקו לבוא ולהגן על המקום הקדוש להם, וכדי לעקוף את ההגבלות המשטרתיות הם הגיעו לשם כבר בלילה הקודם ולנו במסגדים - לקדם את פניהם של אנשי הימין. בשעות הבוקר המוקדמות פשטו שוטרים על המסגדים כדי "לאבטח את קיום ביקורם של היהודים" והתעמתו עם הצעירים באלימות רבה. עשרות צעירים פלסטינים נעצרו והאחרים נהדפו אל תוך מבנה המסגד, ואז הגיעו השר אריאל וחבריו תחת אבטחה משטרתית כבדה. השר אריאל התפלל בהפגנתיות על ההר והבטיח לחזור גם למחרת. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">למשמע הידיעה, החלו מאות מוסלמים לנהור אל המסגדים. המשטרה החלה למנוע את כניסתם של "עושי צרות מוסלמים" לפי רשימת שמות ותצלומים שהוכנה בידי שירותי הבטחון. האנשים שכניסתם נמנעה התעמתו עם המשטרה בסמטאות שמסביב למתחם ההר הקדוש. העימותים התרחבו והתפשטו לכל רחבי מזרח ירושלים. לכל אורכו של "קו התפר" המתפתל, המפריד בין השכונות הערביות לבין השכונות היהודיות שהוקמו על קרקע פלסטינית מופקעת, התרבו המהומות, העימותים והשלכת אבנים, זיקוקים ובקבוקי תבערה. נהג ישראלי, אלכסנדר לבלוביץ בן ה-64, נהרג בתאונת דרכים ליד "קו התפר". המשטרה קבעה כי התאונה נגרמה בגלל אבנים שפגעו ברכבו וגרמו לו לאבד שליטה.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">אמצעי התקשורת הישראליים הדגישו בעיקר את מותו של לבלוביץ – הרבה פחות את האירועים שקדמו לו. הכותרות רדפו זו את זו בעיתונים בעלי התפוצה ההמונית: "אלכסנדר נרצח בדרך מסעודת החג"/"טרור האבנים משתולל!"/"האבן הורגת, אבן היא נשק רצחני!"/"לעצור את הרוצחים!"/"טרור ללא הפסקה ברחובות ירושלים"/"עיר בירה תחת מתקפה"/"די לסלחנות למיידי האבנים!"/"צריך יד חזקה!". ואכן בהתיעצות החרום שקיים ראש הממשלה, בלב ליבו של מגדלור היציבות והקדמה, נדונו צעדים חריפים נגד זורקי אבנים ונגד הוריהם של זורקי אבנים, קנסות כבדים וחיוב שופטים להטיל עונשי מאסר ארוכים ושינוי הוראות הפתיחה באש לשוטרים וחיילים וגם הצבת צלפים שירו במיידי האבנים ממרחק.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">באותו זמן, התגובות בזירה הבינלאומית שמו את האצבע על מקור הבעיה – הנסיונות להשתלטות יהודית על מקום קדוש מוסלמי. רוסיה, האיחוד האירופי והאו"ם וגם הסטטיט דפרטמנט פרסמו קריאות תקיפות לממשלת ישראל לקיים ולשמר את הסטטוס קוו בהר ולא לשנותו. עבדאללה מלך ירדן, אשר לממלכתו ניתן בהסכם השלום מ-1994 מעמד רשמי בנושא המקומות הקדושים בירושלים, פרסם אזהרה תקיפה כי "כל פרובוקציה נוספת בירושלים, שבה יתעמתו שוטרים עם מתפללים מוסלמים באל-אקצא, עלולה לפגוע ביחסים בין המדינות". ואילו סלמן מלך סעודיה יצא בשורת שיחות טלפון דחופות ומתוקשרות עם מנהיגי העולם – החל מנשיא רוסיה פוטין, דרך מנהיגי אירופה ועד אובמה בבית הלבן, מכולם ביקש המלך את עזרתם והתערבותם למנוע את הבערה העלולה לפרוץ בירושלים. רק ימים ספורים לפני כן התגאה דורי גולד, איש אמונו של נתניהו שמונה כמנכ"ל משרד החוץ, ביחסים הטובים שנרקמו בשנים האחרונות בין ישראל וסעודיה...</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">הבוקר, מועצת הביטחון של האו"ם קראה לישראל - פה אחד ובתקיפות - לשמור על הסטטוס קוו בחראם א-שריף (בהחלטה נקרא המקום בשם זה ולא אחר). לשווא מחה שגריר ישראל רון פרושאור על "ניסוח חד-צדדי שלא הזכיר את יידוי האבנים הפלסטיני". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">עם זאת, בו בזמן זכה נתניהו לפרס תנחומים בלתי מבוטל בנושא אחר. בהשפעת ארצות הברית ועם תמיכה אירופאית, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית דחתה על הסף הצעה להטיל פיקוח בינלאומי על הכור הגרעיני הישראלי בדימונה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">השילוב של שתי ההחלטות באותו היום מבטא מסר פושר מן הקהילה הבינלאומית: ישראל נדרשת לנהוג בזהירות ביחסיה עם הפלסטינים כעם ועם המוסלמים כקהילה דתית - אך בו בזמן ניתנה לה יד חופשית לשמור מאחורי הקלעים מונופול גרעיני, כולל טילים הנישאים בצוללות המסוגלים למחוק מן המפה כל עיר במזרח התיכון. אכן, אי של יציבות...</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-32913911714833573652015-09-05T10:28:00.003-07:002015-09-05T10:30:33.539-07:00בהחלט, שבוע חינוכי מאד<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<b><span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;">בהחלט, שבוע חינוכי מאד</span></b></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ב-2008 נולדה בגדה המערבית "נקודת חיכוך" חדשה. מתנחלים מהתנחלות חלמיש ירדו אל המעין שבו השתמשו במשך דורות רבים תושבי הכפר הערבי הסמוך נבי סלאח. המתנחלים נטלו פחיות ספריי וציירו סביב המעין מגיני דוד כחולים. הם הציבו במקום סככות וספסלים, והעיקר - חסמו את הכניסה לתושבי נבי סלאח. בתחילה הוצב במקום שלט בו נכתב ""אתר עתיקות – הכניסה אסורה". אחר כך הוסיפה יד אלמונית לשלט מלים מפורשות יותר, בכתב יד "אין כניסה לערבים". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<a href="http://idanlandau.com/2011/04/13/nabi-salih/"><span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;">http://idanlandau.com/2011/04/13/nabi-salih/</span></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif; font-size: large;">תושבי נבי סלאח לא השלימו עם אבדן המעין. תחילה פנו אל המנהל האזרחי והציגו בפניו מסמכים המעידים על בעלותם ארוכת הימים על המעין. למנהל לא אצה הדרך לטפל בענין. מסמכי הבעלות הועברו ל"בדיקה משפטית" מתמשכת, ובינתיים נשאר המעין ברשותם הבלעדית של המתנחלים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בעקבות זאת אימצו לעצמם תושבי נבי סלאח את צורת הפעולה שהחלה בכפר בילעין כמה שנים לפני כן. מדי יום שישי יוצאים תושבי הכפר – ועמם מתנדבים ישראל ובינלאומיים – לצעדת מחאה הצועדת לעבר המעין שנגזל, ובדרך כלל נחסמת ונבלמת באלימות בידי כוחות הצבא המוצבים בשטח. המיוחד בפעולות המחאה בנבי סלאח, לעומת בילעין וכפרים אחרים, היא הנוכחות וההשתתפות הבולטת של נשות הכפר.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בבדרך כלל, אמצעי התקשורת הישראליים אינם מדווחים על העימותים השבועיים בנבי סלאח: המטחים הכבדים של רימוני גז מדמיע בהם מקבל הצבא את פני המפגינים, לעיתים עוד בטרם יצאה התהלוכה מבין בתי הכפר, ואשר לא פעם מסלימים גם לירי חי; המספר הרב של פצועים ועצורים, כולל ובמיוחד של קטינים; הפשיטות והמעצרים שמקיים הצבא בבתי הכפר בשעות הקטנות של הלילה. בסך הכל, זוהי שגרה החוזרת על עצמה כל שבוע כבר מזה שש או שבע שנים, התצלומים וקטעי הוידאו, המגיעים מתוככי הכפר נבי סלאח ומהשדות בדרך אל המעין, בדרך כלל זהים לאלה שצולמו בשבוע שעבר ויצולמו גם בשבוע הבא. בסך הכל, מבחינת עורכי החדשות באמצעי התקשורת הישראליים, אלה פשוט לא חדשות.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">התמונות שהגיע מנבי סלאח בשבוע האחרון היו אחרות. מעצרו של נער בן 12 והוצאתו מידי החיילים בידי קבוצת נשים זכו לתשומת לב עולמית. תמונה שווה אלף מלים – אבל מה בדיוק אמרו התמונות האלה? </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEijdLE7L2ipCfakbrTugp2QejMioG9M-KYEs4EHrOaNUAoc3-7yMp2nasBwwK41t4HHCvvXCcOwyGrMUqb95XD5K-FQ8PZzIVqRdHKx4mnW-b_1Ec_VFAqqDyNhC6NaKnU4x9tngqMYqw/s1600/Nabi%2527salah%2527women.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="185" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEijdLE7L2ipCfakbrTugp2QejMioG9M-KYEs4EHrOaNUAoc3-7yMp2nasBwwK41t4HHCvvXCcOwyGrMUqb95XD5K-FQ8PZzIVqRdHKx4mnW-b_1Ec_VFAqqDyNhC6NaKnU4x9tngqMYqw/s320/Nabi%2527salah%2527women.jpg" width="320" /></a></div>
<div style="text-align: center;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;">תצלום: איי.אף.פי.</span></div>
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">לאנשי הימין למיניהם לא היה ספק מה הם רואים: "התמונות המבישות שבהן נראה חייל צה"ל מותקף ומוכה על ידי נשים וילדים פלסטינים משדרות חולשה וחוסר אונים של צה"ל" / " לא החייל אשם, אלא קברניטי הצבא והמדינה שכובלים את ידי החיילים" / "הערבוש הקטן זרק אבנים כמו מחבל גדול ואחר בכה כמו תינוקת כשהחייל תפס אותו. כל הכבוד לחייל שגילה איפוק ונהג במוסריות" / "חייל לא צריך לרוץ כמו עז בין הסלעים כדי לתפוס זורק אבנים, זה מבזה וחסר תועלת. צריך במקום זה לשים צלף שירה לכל מיידה אבנים כדור בברך ממרחק 300-400 מטרים". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"שום חייל לא הותקף בנבי סאלח, זו פסיכוזה לאומית ישראלית. עדות לנתק הגובר של הציבור מהמציאות שהוא מחולל." כתב רוגל אלפר ב'הארץ'. "מי שמביט בסרטון המתעד את התקרית בנבי סאלח ומגיע למסקנה שחייל מותקף לוקה בכשל קוגניטיבי שנובע מהשחתה מוסרית עמוקה. עיניהם של הישראלים האלה רואות חייל מנסה לעצור בברוטאליות ילד פלסטיני בן 12 שידו מגובסת, וכמה נשים פלסטיניות וילדה אוחזות בו בכוח בניסיון נואש, היסטרי, למנוע זאת ממנו. החייל חמוש ברובה ובגז מדמיע. הן לא חמושות. ניכר בעליל כי אינו שרוי בסכנה. ברגע שהוא מרפה מהילד, הן מרפות ממנו. אבל מוחם של הצופים האלה מספר להם סיפור אחר ממה שהם רואים." </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><a href="https://www.blogger.com/goog_1544513784"><br /></a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><a href="http://www.haaretz.co.il/gallery/television/tv-review/.premium-1.2721112">http://www.haaretz.co.il/gallery/television/tv-review/.premium-1.2721112</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif; font-size: large;">לפתע הוסט מוקד הויכוח מן החייל הישראלי והנשים הפלסטיניות אל ישראלי אחר (לא חייל) שגם הוא נכח שם במקום. התברר שבין פעילי השלום הישראלים שהיו בנבי סלאח נמצא גם </span><span style="font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif; font-size: large;">הרצל שוברט, מורה ותיק להיסטוריה בבית הספר אורט ברמת גן. עד השבוע מעטים הכירו את שמו, אבל הוא זכה לחשיפה תקשורתית מירבית בו ברגע שמישהו זיהה אותו באחת התמונות מן ההפגנה. תוך פחות מעשרים וארבע שעות מרגע הגילוי פתחו פעילי ימין קיצוני במסע לחצים נרחב ומתוקשר היטב ופנו אל שר החינוך נפתלי בנט, לרשת אורט, לחברי כנסת מהימין ולעיריית רמת גן בניסיון להפעיל לחץ ולהביא לפיטוריו של שוברט. ראש העיר רמת גן ישראל זינגר תפס מיד את הכדור: "אם הנתונים שהוצגו בתקשורת נכונים, אין לאדם שפגע בחיילי צה"ל שום מקום בחינוך ילדי העיר". (לאמיתו של דבר, לא הובאה שום עדות שהרצל שוברט תקף חייל כלשהו). ח״כ בצלאל סמוטריץ׳ (הבית היהודי) כתב: ״מורה אמור לשמש דוגמה אישית גם מעבר לשעות ההוראה הפרונטלית ועליו להתנהג בהתאם, יש לבדוק את התאמתו של מר שוברט לשאת בתואר הנשגב 'מורה' במערכת החינוך בישראל".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">לבעל הטור ערן רולניק התשובה בענין היתה שונה ממה שהתכוון סמוטריץ'. במאמר בכותרת "כולנו הרצל שוברט" כתב רולניק: "בצרפת של 1968 צעדו מאות אלפים ברחובות וקראו בקול גדול 'כולנו יהודים גרמנים', בהבעת הזדהות עם דניאל כהן-בנדיט, מנהיג סטודנטים שנרדף אז בידי ממשלת צרפת. בישראל של 2015, היוצא מן הכלל הוא מורה להיסטוריה המשתתף בהפגנה נגד הכיבוש, ונחלץ לעזרתו של ילד פלסטיני המותקף בידי חייל חמוש. והנה הוא מוקע מכל עבר כבוגד ושאלת התאמתו לתפקיד של מורה בישראל מוטלת בספק. דומה שלפנינו הוכחה נוספת לכך שלא הרכב הקואליציה יקבע את גורלה של הדמוקרטיה הישראלית, אלא נכונותם של אנשים הגונים להוות אופוזיציה לכוחות הכבידה של הפשיזם. בעת הזאת, לא להחלפה של שלטון הליכוד בשלטון המחנה הציוני זקוקה הדמוקרטיה הישראלית, אלא למחנכים אמיצים מסוגו של המורה מרמת גן. ביום שבו נהיה כולנו הרצל שוברט, ולא נחשוש להזדהות עם חלשים, נדע שיש משמעות לאופוזיציה גם כאשר הסיכויים לסיום הכיבוש נראים קלושים מאי פעם. להיות באופוזיציה בעת הזאת משמע להמשיך ולחפש דרכים שיאפשרו לחיות בארץ הזאת מבלי לוותר על מקומנו בהיסטוריה כיהודים." </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><a href="http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2723708">http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2723708</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">במקרה, התנהלה כל המהומה הזאת בדיוק בשבוע הזה בו נפתחה שנת הלימודים החדשה. אמצעי התקשורת ההמונית התמלאו בתצלומים של ילדים חמודים המגיעים ליום הראשון בכתה א'. אבל היה בזמן האחרון ארוע חינוכי אחד שלא זכה לשום אזכור באמצעי התקשורת בישראל. הארוע כן הוזכר כאן, בבלוג הזה:" בבוקר ה-20.8.15 החריב הצבא את בית הספר בכפר חירבת סמרה שבבקעת הירדן. תושבי הכפר בנו את בית הספר בעזרת חברי ועד הסולידריות עם בקעת הירדן ומתנדבים בינלאומיים. לפני כן, נאלצו ילדי הכפר לנסוע 25 קילומטרים באוטובוס לבית הספר בעין אל ביידה. כל ארבע הכיתות נהרסו על-ידי הצבא, והחומרים החינוכיים נקברו תחת ההריסות". ועד הסולידריות עם בקעת הירדן שיגר את הידיעה הזאת לכל אמצעי התקשורת – אבל שום עורך לא חשב שאלה חדשות הראויות לפרסום. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><a href="https://www.blogger.com/goog_1544513790"><br /></a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><a href="http://jordanvalleysolidarity.org/index.php/news-2/news2015/856-israeli-army-destroys-samra-school-in-the-jordan-valley#.VdhWOKGhkCw.facebook">http://jordanvalleysolidarity.org/index.php/news-2/news2015/856-israeli-army-destroys-samra-school-in-the-jordan-valley#.VdhWOKGhkCw.facebook</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ארגון המתנחלים "רגבים", אשר מקיים מעקב שוטף אחד הנעשה בשטח, כן שם לב. הם בהחלט הביעו שביעות רצון על הריסת בית הספר בחירבת סמרה, אך מבחינתם זה לא מספיק – הם רוצים עוד! ביום שלישי השבוע חשפו אנשי "רגבים" שערוריה של ממש: האיחוד האירופי בונה לפלסטינים בתי ספר. כן, כך הצהיר עובד ארד מתנועת רגבים. "האיחוד האירופי הקים בית ספר לא חוקי במרחב הר חברון. זה בניגוד לחוק הישראלי, כדי לחזק את ההתיישבות הפלסטינית בשטח סי. יש לנו תצלומים - האיחוד האירופי מצפצף על החוק במדינת ישראל. זה בית ספר בלתי חוקי לחלוטין וצריך להרוס אותו מיד. וזה כבר מקרה שני, כבר באוקטובר 2014 חשפנו שהאיחוד האירופי הקים בית ספר לא חוקי באזור כביש 60, ממזרח לירושלים, הם עשו את זה באופן גלוי לחלוטין, דגל האיחוד מתנופף בגאווה על בית הספר הבלתי חוקי. הם פשוט מצפצפים עלינו. זאת הפרת הריבונות הישראלית, הם מלמדים את התלמידים הפלסטינים איך משתלטים על אדמות. ולא רק בתי ספר, האירופים גם מספקים לפלסטינים טורבינות המייצרות חשמל באמצעות רוח, וגם בתי שימוש מקימים להם. את כל זה צריך להרוס, לבלום את ההשתלטות של הפלסטינים על שטח סי בעזרת האירופים."</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/722/144.html">http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/722/144.html</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif; font-size: large;">האם עובד ארד מתנועת רגבים היה נחשב כמתאים לשאת בתואר הנשגב 'מורה' במערכת החינוך בישראל? במצב הנוכחי, בהחלט סביר שכן. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>עצומה - שמים קץ למקארטיזם</b></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><a href="http://www.atzuma.co.il/stopmccarthism">http://www.atzuma.co.il/stopmccarthism</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-63021205415223053412015-08-22T08:23:00.001-07:002015-08-22T08:48:54.574-07:00כסף לקנית דחפורים<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<span style="color: #b45f06; font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-large;"><div dir="rtl" style="text-align: right;">
כסף לקנית דחפורים</div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh_UfMOvlg7Bq8RS4dk_0cbvTR2cdFnxh-iccP5t6nFZnhvTedf7YLc0US9RbpnmOuWaBspVs5dj8w-_xNx29qe9lpysHnjEy6HrrGclF2n93q-8M3avbLszJ4TvgmSms0rWcf-GlFR0g/s1600/btselem_photo.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="171" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEh_UfMOvlg7Bq8RS4dk_0cbvTR2cdFnxh-iccP5t6nFZnhvTedf7YLc0US9RbpnmOuWaBspVs5dj8w-_xNx29qe9lpysHnjEy6HrrGclF2n93q-8M3avbLszJ4TvgmSms0rWcf-GlFR0g/s320/btselem_photo.jpg" width="320" /></a></div>
</span><div dir="rtl" style="text-align: center;">
<br />צילום: עארף דראר'מה, בצלם</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">את השבועות האחרונים בילינו בדירת נופש בעיירה הולנדית ציורית, בה בדרך לקניות בסופרמרקט צריך לחכות לסגירת הגשר שנפתח למעבר ספינות. גם באזור השקט והשלו הזה היו פעם מלחמות וסכסוכים עקובים מדם. במהלך הפלגה על תעלה ששימשה פעם חלק ממערכת הביצורים סיפר לנו המדריך: "בעקבות הטבח שהצבא הספרדי ביצע כאן בשנת 1572 ובו נרצחו מרבית התושבים, נבנתה העיר מחדש כעיר מצודה לכל דבר. ביצורים אדירים נבנו, מערכת כפולה של חומות וסוללות עפר ותעלות, ובכל מקום הוצבו תותחים כדי לכסות באש תופת כל כיוון וכל זווית שמהם עלול צבא אויב להגיע. במשך מאות שנים כמעט חצי מתושבי העיר היו חיילים." כל זה הוא כמובן נחלת העבר הרחוק. כפי שיכולנו לראות, כיום מטפסים נערים על התותחים העתיקים ובימים חמים קופצים מראש החומה לשחיה ארוכה ומרעננת בתעלות. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">גם בהולנד השלווה לא יכולנו להתחמק לגמרי מן המתרחש בארץ המשוגעת שבלב המזרח התיכון אשר חיה גם כיום כמצודה נצורה. בדוכן עיתונים שהיה ממקום בקומת הקרקע של בית מהמאה השבע עשרה ראינו כותרת גדולה באחד העיתונים הנפוצים בהולנד: "בהתנחלויות יצרה לעצמה מדינת ישראל מפלצת אנטי דמוקרטית". גם עם ידע בלתי מושלם בהולנדית אפשר היה להבין בלי קושי שהמאמר, שהשתרע על עמוד שלם, מתיחס אל המתקפה הרצחנית על מצעד הגאווה בירושלים ומיד אחריה הצתת בית המשפחה הפלסטינית בכפר דומא שליד שכם, בו נספו אב ובנו התינוק. מירושלים תיאר הכתב דרק וולטרס לקוראים בהולנד את התרחבותן המבהילה של קבוצות ימניות קיצוניות אלימות בעלות אידאולוגיה לאומנית-דתית ומשיחית. הוא הזכיר את הקריאות המושמעות בגלוי ובמפורש לפגיעה אלימה בערבים ובהומוסקסואלים ולשריפת כנסיות נוצריות, וציטט בהרחבה את הגינויים החריפים ששמע מכל צידי הקשת הפוליטית בישראל. הכתבה הסתיימה בשאלה: "האם מסוגלת ממשלת נתניהו לפעול ברצינות נגד המתנחלים, כאשר כמה משרי הממשלה הם מתנחלים בעצמם?". גם לא מעט ישראלים שואלים את עצמם את אותה השאלה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">מיד לאחר שחזרתי בטיסת הלילה אל נתב"ג מצאתי על המשיבון בביתי הודעה של חג' סמי סאדק, ראש הכפר הקטן עקבה בבקעת הירדן, אשר ביקש להתקשר אליו בדחיפות. הכפר עקבה סבל במשך שנים רבות מהתנכלויות של הצבא, אשר נפסקו לאחר שראש הכפר קיים מסע הרצאות בארצות הברית בחסות "האגודה לבניה מחדש" וגם קיים מספר פגישות בבירה וושינגטון. כשמה כן היא, האגודה גם גייסה תרומות לשיקום מה שנהרס בכפר. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: xx-small;"><br /></span>
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: xx-small;"><a href="https://en.wikipedia.org/wiki/Aqabah">https://en.wikipedia.org/wiki/Aqabah</a></span><br />
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">כנראה שעכשיו נגמרה תקופת החסד. "למה הם עושים לנו את זה? מעולם לא זרקו אצלנו אבנים, אף פעם לא. אנחנו רק רוצים לחיות בשקט" אמר חג' סאמי. "הם באו פתאום, בלי שום התראה. מאות חיילים עם שני דחפורים ענקיים. הרסו לנו שבעה מבנים וגם עקרו והפילו את עמודי החשמל. דיברתי עם אשר צור מהמנהל האזרחי, זה שכבר שנים רודף אותנו. אמרתי לו 'יש לי מכתב מראש הממשלה אהוד ברק, הוא אישר שמותר לנו להקים עמודי חשמל, מותר לנו שיהיה לנו אור בבתים ומיזוג אויר בקיץ'. אשר אמר לי 'הכפר שלכם כולו בלתי חוקי, אנחנו עוד נמחוק אותו מעל פני האדמה. האמריקאים נותנים לכם כסף לבנות, אבל לנו הם נותנים כסף לקנות דחפורים' ". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">מקרהו של הכפר עקבה בהחלט אינו היחיד, אם כי לא בכל הכפרים הנפגעים יש תושבים שמכירים את מספר הטלפון שלי. בשבועיים האחרונים מתנהל ברחבי השטחים הכבושים מסע הרס הבתים הנרחב ביותר מאז 2012. ארגון בצלם מתעד בקפידה את המתרחש: </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"הבוקר, 17.8.15 בסמוך לשעה 6:00 הגיעו כוחות של המנהל האזרחי והצבא לקהילת א-סעידי השוכנת בסמוך לכפר א-זעיים. הכוחות הרסו את בתיהן של ארבע משפחות המונות 32 בני אדם, בהם 21 קטינים. בקהילת א-סעידי חיות בסך הכול שש משפחות המונות כ-40 תושבים. </span><span style="font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif; font-size: large;">משם עברו לקהילת אבו פלאח שבאזור ח'אן אל-אחמר, שם הרסו צריף מגורים מעץ ויריעות ניילון בשטח שלו שלושים מטרים רבועים, שהוצב בסמוך לבית משפחה והתגוררו בו שניים מילדי המשפחה הבוגרים. </span><span style="font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif; font-size: large;">בהמשך הרסו הכוחות 12 מבנים בקהילות ביר אל-מסכוב וואדי שניסייל הסמוכות. תשעה מהמבנים שנהרסו היו בתיהן של תשע משפחות, המונות 60 נפשות, מתוכן 39 קטינים. שלושה מהמבנים שימשו לגידול צאן. קהילות ביר אל-מסכוב וואדי שניסייל כוללות 32 משפחות המונות כ-150 תושבים, שכמחציתם קטינים."</span><br />
<div>
<br /></div>
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"ב-18.8.15 הגיעו נציגי המנהל האזרחי והצבא לכפר פסאייל שבצפון בקעת הירדן, והרסו 17 מבנים, עשרה מהם אוהלים וצריפים ששימשו למגורים והיתר מבנים לגידול צאן. ההריסות הותירו 48 נפשות, בהן 31 קטינים ללא קורת גג. רוב המשפחות שבתיהן נהרסו כבר איבדו את בתיהן בפעולות הרס קודמות של המנהל האזרחי בשנת 2014." </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">והעדכון האחרון, נכון לרגע זה: "הבוקר, 20.8.15 הגיעו כוחות של המנהל האזרחי לקהילת ח'ירבת עינון השוכנת כחמישה קילומטרים מזרחית לעיר טובאס. הכוחות הרסו מבני מגורים של שתי משפחות המונות 11 נפשות, בהן שבעה קטינים, ומבנה נוסף המשמש לגידול צאן. בהמשך הגיעו נציגי הצבא והמנהל לקהילת ח'ירבת א-דיר השוכנת בין הכפר הפלסטיני עין אל-בידא לגבול עם ירדן. הכוחות הרסו את מבנה המגורים של משפחה המונה שמונה נפשות, בהן שלושה קטינים. בנוסף הרסו נציגי המנהל והצבא שלושה מבנים נוספים לגידול צאן. בסך הכל, היום הותיר המנהל 19 נפשות, בהן עשרה קטינים ללא קורת גג. (...) גם בית הספר בכפר חירבת סמרה הוחרב. תושבי הכפר בנו את בית הספר בעזרת חברי ועד הסולידריות עם בקעת הירדן ומתנדבים בינלאומיים. לפני כן, נאלצו ילדי הכפר לנסוע 25 קילומטרים באוטובוס לבית הספר בעין אל ביידה. כל ארבע הכיתות נהרסו על-ידי הצבא, והחומרים החינוכיים נקברו תחת ההריסות."</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"בבקעת הירדן שררו היום 41 מעלות חום. ישראל מונעת מהפלסטינים ברוב הקהילות בבקעה, כמו גם באזורים נוספים בגדה המערבית, להקים בתי קבע ולחבר את בתיהם לתשתיות המים והחשמל, ובכך היא מותירה אותם חשופים לפגעי מזג האוויר לכל אורך השנה. המנהל הותיר את המשפחות שבתיהן נהרסו ללא שום פתרון וללא שירותים בסיסיים בתנאי החום הקיצוניים."</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: xx-small;"><a href="http://www.btselem.org/hebrew/planning_and_building/20150820_jordan_valley_demolitions">http://www.btselem.org/hebrew/planning_and_building/20150820_jordan_valley_demolitions</a></span><br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: xx-small;"><a href="http://www.btselem.org/hebrew/planning_and_building/20150818_fasayil_demolitions">http://www.btselem.org/hebrew/planning_and_building/20150818_fasayil_demolitions</a></span><br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: xx-small;"><a href="http://www.btselem.org/hebrew/planning_and_building/20150817_demolitions_in_maale_adumim_area">http://www.btselem.org/hebrew/planning_and_building/20150817_demolitions_in_maale_adumim_area</a></span><br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: xx-small;"></span><a href="http://jordanvalleysolidarity.org/index.php/news-2/news2015/856-israeli-army-destroys-samra-school-in-the-jordan-valley#.VdhWOKGhkCw.facebook" style="font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif; font-size: x-small; text-align: start;">http://jordanvalleysolidarity.org/index.php/news-2/news2015/856-israeli-army-destroys-samra-school-in-the-jordan-valley#.VdhWOKGhkCw.facebook</a><br />
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">למה דווקא עכשיו נפתח מסע ההרס הזה? אולי מפני שהצבא והממשלה נלחצו "לאזן" את פעולת ההריסה של שני בתים בהתנחלות בית אל, שבית המשפט העליון הורה על הריסתם לאחר שהוכח כי נבנו באופן בלתי חוקי בעליל על קרקע בבעלות פרטית פלסטינית. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">מאז חזרתי מהולנד בדקתי מדי בוקר את העיתונות הישראלית. חוץ מאשר ב"הארץ" לא היה שם סימן וזכר למסע ההרס של הבתים הפלסטינים בידי שלטונות הצבא. בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" התנוססה הכותרת "טרור בלי הפסקה", אשר התיחסה אל מספר נסיונות של פלסטינים לדקור חיילים, ושבח לפעולתם המהירה של החיילים אשר הצליחו "לנטרל" (כלומר, להרוג) את הדוקרים. גם זריקת אבנים הוגדרה בידי כתבי העיתון כ"טרור" לכל דבר.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בעמודי הפרשנות המשיכו בעלי הטור להתווכח האם כבר הגענו אל "האינתיפאדה השלישית" שכל כך הרבה שנים מצפים לה וחוששים מפניה, או שאולי מה שקורה עכשיו זה עדיין "טרום-אינתיפאדה". מצידו, ראש המחנה הציוני שבאופוזיציה יצחק הרצוג נסע לרמאללה להפגש עם הנשיא אבו מאזן והצהיר כי ניתן וצריך להגיע לשלום עם הפלסטינים תוך שנתיים – אך מיהר להוסיף: "ביחס לטרור עמדתנו חד משמעית – כל מי שמנסה לפגוע בישראלי, דמו בראשו." </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">וכמובן, הרבה מאד מהכותרות עסקו בשובת הרעב מוחד עלאן. עלאן, עורך דין ופעיל פוליטי מהכפר עינאבוס שליד שכם פתח בשביתת רעב לאחר שהושם במעצר מנהלי ללא משפט ומבלי שהוכחה נגדו אשמה כלשהי (מה שלא מנע מכמה אנשי ימין לכנות אותו "מחבל עם דם על הידיים"). רשויות המדינה ביקשו להפעיל כלפיו את החוק החדש שנחקק בחיפזון והמאפשר להאכיל שובתי רעב בכפיה – אך הסתבר כי הרופאים במדינת ישראל בחרו לפעול על פי הנחית ד"ר ליאוניד אידלמן, ראש ההסתדרות הרפואית, אשר קבע כי האכלה בכפיה היא צורה של עינוי ומהווה הפרה של האתיקה הרפואית. גם העברתו של עלאן מבית חולים אחד למשנהו לא בניבה לרשויות רופאים נוחים וצייתנים יותר. בינתיים הפך שמו של מוחמד עלאן מוכר לכל קוראי העיתונים בארץ (ורבים בעולם) ומול הכניסה לבית החולים אליו נשלח פרצו עימותים אלימים בין קבוצות מנוגדות של מפגינים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בסופו של דבר, אחרי שהתברר באופן חד משמעי כי למוחמד עלאן נגרם נזק מוחי הורה בית המשפט העליון על שחרורו, והשופטים זכו למטר של מתקפות חריפות מצד פוליטיקאים מהימין ("השופטים נכנעו לטרור!"), כאשר חלק גדול מזעמם של הפוליטקאים מופנה אל העוסקים במקצוע הרפואה בישראל. ואולם, פסק הדין כלל את האפשרות כי אם יתברר שהנזק המוחי שנגרם למוחמד עלאן יתגלה כהפיך והוא "יחזור להוות סכנה לבטחון המדינה", אפשר יהיה לחדש את מעצרו המנהלי...</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"זה כנראה הססטוס קוו החדש שנוצר ביחסים בין מדינת ישראל לבין העצירים המנהליים הפלסטינים. תביא בדיקת אם.אר.איי שמצביעה על נזק מוחי ותוכל להשתחרר" העירה איילה חסון, מגישת חדשות יום שישי בערוץ הראשון של הטלויזיה הישראלית. הפרשן ארי שביט הוסיף: "אין מה לעשות, שובתי רעב תמיד מקבלים הרבה פרסום וגם הרבה אהדה, ולא חשוב איזה מדיניות נוקטים כלפיהם. הבריטים למדו את זה שוב ושבו בכל מיני מקומות וזמנים, עכשיו גם אנחנו לומדים את זה. (...) הבעיה המהותית היא שמתעלמים מן הפלסטינים. אין כיום שום יוזמה מדינית ישראלית אפילו בקצה האופק, הישראלים חושבים שאפשר לסגור את הפלסטינים מאחורי חומות וגדרות ולשכוח מהם, הקהילה הבינלאומית מעלה הרבה נושאים אחרים אל ראש סדר היום וגם בעולם הערבי יש בעיות חמות שמטרידות יותר. הפלסטינים מרגישים שכולם שכחו אותם, ואני חושש שזה עלול להגמר רע". </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בינתיים, הציבור הישראלי הרחב גילה הרבה יותר ענין בפיצוץ המבוקר של גשר מעריב בתל אביב. הגשר שימש במשך ארבעים שנה להסדרת התנועה בעיר הגדולה, אך גורלו נחרץ לאחר שהתברר שהוא מפריע להקמת הרכבת הקלה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ברגע שנודע כי תושבי תל אביב יוכלו לחזות במו עיניהם בפיצוץ והריסת גשר גדול הנשען על ארבעה עשר עמודי בטון החלו הסקרנים לנהור למקום, והמשטרה נדרשה להקדיש כוחות רבים כדי למנוע מהם להתקרב לתחום הסכנה. שר התחבורה ישראל כץ עמד בתוקף על זכותו לפוצץ במו ידיו את הגשר. הרגע הגדול הונצח על מסכי הטלויזיה - ספירה לאחור :"שלוש, שתיים, אחת – בום!" ואז נראה חיוך מאושר על פניו של כבוד השר כאשר לחצה ידו על מתג ההפעלה והגשר הגדול התפוצץ והתמוטט. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"זה היה לגמרי מיותר" אמר בטלויזיה מהנדס גמלאי שהיה בין הקהל במקום הפיצוץ, ועל פניו לא היה שום חיוך. "אני מכיר היטב את הגשר הזה, הוא תוכנן מראש כך שאפשר יהיה לפרק אותו בצורה מסודרת ולהעביר אותו למקום אחר ולהשתמש בו שוב. זה גם היה יכול להיות הרבה יותר זול מאשר לאסוף ולהיפטר מכל השברים שהתפזרו אחרי הפיצוץ. כתבתי להם, כתבתי שוב ושוב והסברתי את זה עם כל המפרטים הטכניים, אבל אף אחד לא רצה להאזין לי".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-2991449422737937742015-07-25T15:09:00.001-07:002015-07-26T09:20:27.689-07:00פקק תנועה בלב המדבר<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span style="color: #b45f06; font-size: x-large;"><b>פקק תנועה בלב המדבר</b></span><span style="font-size: large;"> </span></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, 'Times New Roman', serif; font-size: large;">המפגש נקבע לשעה 11.30 ליד תחנת רכבת ארלוזורוב בתל אביב. הגעתי בשעה 11.35. "שלושה אוטובוסים כבר מלאים, אבל אל תדאגו – עוד מעט יגיע האוטובוס הרביעי. יהיה מקום לכל מי שרוצה לנסוע להפגנה בסוסיא" הודיעה נציגת המארגנים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">מזמן לא היתה הענות כזאת לקריאה להפגנה בשטחי הגדה המערבית הפרועה. בין הנוסעים אפשר היה לראות לא מעט פעילי עבר שכמעט לא נראו בשנים האחרונות. מדוע דווקא המקרה של סוסיא עורר הדים כה רבים, בישראל ובכל רחבי העולם? (בין הנוסעים באוטובוס עבר גליון ה"ניו יורק טיימס" ובו במדור המאמרים סיפור אישי מרגש של תושב סוסיא). הכפר הקטן המאוים הזה ראוי מכל בחינה לתמיכה וסולידריות – אבל בעבר, היו לא מעט מקרים של עוול לא פחות משווע שנתקלו באדישות מוחלטת וקול דממה דקה. קשה לחזות מראש איזה מקרה מסוים יהפך למוקד וסמל של מאבק. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">קצת יותר משעת נסיעה מפרידה בין המטרופולין התל אביבי הגדול לבין הקהילה הקטנה והנידחת של סוסיא בלב המדבר. תחילה נוסעים בדרך בינעירונית הומה, אחר כך בדרכים צדדיות, צרות ומשובשות יותר ויותר ככל שממשיכים מזרחה ודרומה. היכן שהוא בלי לשים לב חצינו את הקו הירוק ונכנסנו לשטח שבו אין גם מראית עין של דמוקרטיה, שטח שבו הנוף חום ולא ירוק - מלבד פה ושם הכתמים הירוקים של ההתנחלויות הנהנות מחיבור למערכת המים הישראלית. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בסוף הנסיעה מתפצלת הדרך הצרה, והשלט בצד הימני מכריז "סוסיא" – אבל אנו פונים דווקא לצד השמאלי. השלט שהוצב בידי רשויות הצבא מתיחס לסוסיא האחרת – סוסיא ההתנחלות הישראלית, אשר טוענת להיות המשכו של כפר יהודי שהיה במקום הזה בתקופה הרומית והביזנטית. "בואו לראות את סוסיא – עיירה יהודית עתיקה" נאמר בשלט המצביע על הדרך שבה לא נסענו. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">היהודים שחיו כאן לפני 1500 שנה התגוררו במערות. במאה העשרים התגוררו פלסטינים באותן המערות עצמן, עד שבשנת 1986 הגיע הצבא לגרש אותם ולהפוך את המערות לאתר ארכיאולוגי בניהולם של המתנחלים. הפלסטינים נותרו בפחונים דלים על מה שנותר מאדמתם. האם יתכן שהם בעצם מצאצאי מי ששכנו באותן מערות במאה החמישית? בראשיתה של התנועה הציונית העלה דוד בן גוריון את האפשרות שלפחות חלק מן הערבים בארץ הם מצאצאי היהודים שחיו כאן בעבר, ואשר במהלך הדורות התאסלמו והחלו לדבר ערבית. בן גוריון אף פרסם ספר שלם בנושא הזה בשנת 1918, בשיתוף עם נשיא מדינת ישראל לעתיד יצחק בן צבי, כולל מסמכים ועדויות היסטוריות מפורטות. אבל תוך זמן לא רב התברר שאפילו אם היו יהודים בין אבותיהם של הפלסטינים, בהווה אין להם כל ענין להיות יהודים או לקדם את המפעל הציוני – ואז איבדו בן גוריון וחבריו את הענין בנושא. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">לכיוון סוסיא הפלסטינית אין שום שלט הכוונה. מבחינת השלטונות היא אינה קיימת. "על פי עמדת מערכת הביטחון, מעולם לא היה קיים כפר ערבי בשם סוסיא. פלסטינים בנו במקום מבנים ללא היתר, ואלה נהרסו במהלך השנים 2001-1995. הבנייה הבלתי חוקית המשיכה והוצאו נגדה צווי הריסה. במאי 2015 דחה בג"ץ עתירה של הפלסטינים להוצאת צו ביניים נגד הריסת המבנים אלה". כך הכריז מעל במת הכנסת סגן שר הבטחון אלי בן דהן, ממפלגת "הבית היהודי".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">אין שלטי הכוונה, אבל לא קשה להגיע אל סוסיא הפלסטינית, שלאורך הדרך אליה מצוירים דגלים פלסטינים על הסלעים. ארבעה אוטובוסים הגיעו מתל אביב ושלושה מירושלים ועוד כמה וכמה מכוניות פרטיות, ונוצר פקק תנועה קטן בלב המדבר. "שימו לב, עכשיו השעה החמה ביותר ביום, זה אחד המקומות החמים ביותר בארץ, וכמעט אין כאן צל" מזהירה האחראית על האוטובוס. "אנא הקפידו כולכם על כיסוי הראש, וקחו אתכם מים. למי שלא הביאו איתם, אנו מספקים בקבוקי מים". על הרכס הנמוך שמעל האוטובוס כבר נראה נהר אדם מתפתל לעבר מקום העצרת.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">מכסה הבטון של בור לאגירת מי גשם נהפך לבמת נואמים מאולתרת, עם כמה רמקולים ודגל פלסטיני מתנופף. כאשר הקבוצה מהאוטובוס שלנו הגיעה, כבר היו הנאומים בעיצומם, בתערובת של ערבית, אנגלית ועברית. "67 שנה אחרי הנאכבה הפלסטינית, זה עדיין נמשך! הם רוצים לגרש את תושבי סוסיא מאדמתם! האם ניתן להם?" קורא השר הפלסטיני לשעבר מוסטפה ברגוטי ונענה בצעקות "לא! לא!". " אחרי שנפל שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, אמר נלסון מנדלה שהמאבק לא נגמר, המאבק הבא הוא של הפלסטינים. אנו כאן, אנו נאבקים. אנו נאבק עד שפלסטין תהיה חופשית!" (קריאות בערבית ואנגלית "פלסטין חופשית! פלסטין חופשית!") </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">תושב סוסיא נאסר נוואג'עה, ממנהיגי המאבק, פונה בעברית אל מי שהגיעו מתל אביב וירושלים: " ברוכים הבאים לסוסיא, ברוכים הבאים לסוסיא שנאבקת ולא נכנעת! כבר עשרות שנים נמשך המאבק שלנו. ב-1982 הקימו את התנחלות סוסיא על חלק גדול מהאדמות שלנו. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ב-1986 גרשו אותנו מהמערות והפכו אותן לאתר ארכיאולוגי של המתנחלים, אז עברנו לאדמה החקלאית, כל מה שעוד נשאר לנו. ב-2001 הרסו הכל וגירשו אותנו, אבל חזרנו והקמנו את הכפר שלנו שוב. אנחנו מקבלים אתכם כאן בברכה, אנו אסירי תודה על הסולידריות והתמיכה של כל מי שהגיעו לכאן. אתם הפנים האחרים של ישראל, הפנים האחרות והשונות ממה שאנו רואים מן החיילים והמתנחלים שבאים אלינו כל יום. אתם נותנים לנו תקווה, את התקווה שעוד נוכל לחיות ביחד, פלסטינים שכנים של מדינת ישראל בשלום."</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">אחריו עלה פרופסור יגאל ברונר, מרצה להיסטוריה של הודו באוניברסיטה העברית בירושלים ומהפעילים הבולטים של תנועת תעאיוש אשר פעילה מזה שנים רבות להגן על תושבי דרום הר חברון. "אנחנו כאן בסוסיא. מה זאת סוסיא? לא הרבה. כמה בורות מים שהצבא עוד לא מילא אותם בעפר, כמה כבשים שהמתנחלים עוד לא גזלו, כמה עצי זית שעדיין לא נעקרו. מה זאת סוסיא? סוסיא זה 350 אנשים שנאחזים באדמה, נאחזים ונאחזים ונאחזים ולא זזים ממנה, כי זה הבית שלהם. פשוט מאד, זה הבית שלהם. וממול נמצאת סוסיא האחרת. סוסיא המגודרת, החמושה, המחוברת למים וחשמל וביוב ויש לה נציגים בכל מסדרונות השלטון, והיא רוצה לגזול את המעט שנשאר לסוסיא הזאת שבה אנו נמצאים. סוסיא נגד סוסיא, זה כל הסיפור. לסוסיא הפלסטינית אין חיילים ואין שוטרים ואין לה נציגים בכנסת ובכלל אין לה זכות בחירה. אבל יש לה אותנו, אנחנו כאן עם סוסיא ואנחנו לא נעזוב, אנחנו נעשה הכל שלא יהיה כאן הרס וחורבן. ואם כן יהיה, אנחנו נהיה כאן למחרת בבוקר לבנות מחדש יחד עם התושבים. סוסיא לא לבד!" (צעקות "סוסיא סוסיא אל יאוש, עוד נגמור עם הכיבוש!" בעברית ו"יאסקוט אל איחטילל" – "די לכיבוש" בערבית"). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"חשוב מאד שכולכם באתם לכאן, חשוב להמשיך במאבק. תהיה כאן עוד הפגנה ביום שבת הבא, וביום ה-3 באוגוסט בשעה 9.00 בבוקר יהיה דיון בעתירה של סוסיא בבית המשפט העליון בירושלים, חשוב מאד להיות שם. סוסיא לא לבד! סוסיא לא לבד!"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">לאחר הנאומים – הצעדה עד קצה הרכס. "עבור כל מי שמרגישים רע מפגיעת החום והשמש, יש כאן אוהל עם צל והרבה מים. אנחנו לא רוצים שמישהו יפגע ללא צורך. ועכשיו – קדימה!" מכריז אחד המארגנים. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">יחד עם הפלסטינים (בני המקום ואלה שהגיעו במיוחד) יצאנו לדרך לקול התופים של חבורת "המתופפים נגד הכיבוש", ולא נראה שהחום מפחית בצורה משמעותית את ההתלהבות והאנרגיה הרבה. מעל הקהל התנוססו הרבה שלטים של תנועת "לוחמים לשלום", אחת ממארגנות ההפגנה, בכיתוב "יש דרך אחרת" בעברית, ערבית ואנגלית. השפעתם של "הרבנים לזכויות האדם", עוד אחד מהארגונים יוזמי ההפגנה, ניכרת בכמה מהשלטים: "לא תעשוק את רעך ולא תגזול" נאמר בשלט הגדול שנשא הרב אריק אשרמן, שכבר שנים רבות אינו מחמיץ שום הפגנה. במקומות אחרים בקהל התנוססו עוד ססמאות תנ"כיות: "כסדום היינו, לעמורה נדמינו?", "מציל עני מחזק ממנו ואביון מגוזלו", "ציון במשפט תפדנה", "איש תחת גפנו ותחת תאנתו, בבטחה ישבו".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ילדה פלסטינית כבת חמש אחזה הפוך שלט גדול בעברית בו נכתב "די לגזל קרקעות!". אחד הישראלים הסב את תשומת לבה של אשה בשמלה פלסטינית מסורתית, ככל הנראה הסבתא. הנכדה, צוחקת, הפכה את השלט לכיוון הנכון עוד לפני שהגיעו צלמי העיתונות לחלק הזה של המצעד. בסמוך צעד צעיר חסון לובש טי-שירט של קבוצת הכדורגל סנקט פאולי מהמבורג שבגרמניה, שאוהדיה ידועים במאבקם נגד הגזענות, ולידו פעילה עם חולצת "די לכיבוס" המוחה נגד השימוש הציני של "ההסברה הישראלית" בנושא הלהט"בים. על התיק של פעילה ותיקה מירושלים נשארה תעמולה מזמן מסע הבחירות בתחילת השנה: "לא הצלחנו להעיף את נתניהו וזה קשה וכואב, אבל לפחות אפשר להוריד את הטלפיים שלו מסוסיא!"</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">במאמץ גדול בסיום הצעדה מרימים עשרות פעילים שלט ענק באורך שלושים מטר ובו נכתב "סוסיא היא פלסטינית, ותישאר פלסטינית!". כאשר עברו האוטובוסים בדרך חזרה ליד השלט הרשמי על "העיירה היהודית העתיקה", יכולנו לראות אותו מתנוסס בראש הרכס שמעל הכביש. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: center;">
</div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi1Gkyzuoli_qRhkk0syxeT2YcGLdWZbsrsaDvYh8fLTHg9kuZfNfeC_UEWj27lja9EXLfN-JaeZg_MWwchoJ2_N-Ay84XmkYkz_bEwG4P6ezpuyYsb9tW28Grx_SwXyIMIckMIZelvmQ/s1600/Susiya4%257E2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="180" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi1Gkyzuoli_qRhkk0syxeT2YcGLdWZbsrsaDvYh8fLTHg9kuZfNfeC_UEWj27lja9EXLfN-JaeZg_MWwchoJ2_N-Ay84XmkYkz_bEwG4P6ezpuyYsb9tW28Grx_SwXyIMIckMIZelvmQ/s320/Susiya4%257E2.jpg" width="320" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjXmu5PKjOlBkSS8zIWfvBOUziFFuR2gjthYVmaNL_4hrGc4dPM4wVJaH_aUvAKA_D96ceZ3DnkHF7WevzOi38dMPMs0UeY8VcwVBiAdX0lhcvThlnJpVDolZbMv2BkbmzIP2oSbnhurw/s1600/Susiya6%257E3.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="180" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjXmu5PKjOlBkSS8zIWfvBOUziFFuR2gjthYVmaNL_4hrGc4dPM4wVJaH_aUvAKA_D96ceZ3DnkHF7WevzOi38dMPMs0UeY8VcwVBiAdX0lhcvThlnJpVDolZbMv2BkbmzIP2oSbnhurw/s320/Susiya6%257E3.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEigxZDBWKMdy3myJjh3pxYf0MhK6SQXX7dqgub1jkne5qdGw8ny8N-wGD_X8NRPcc76ASjE4EuaI7XecSzyaHnbLYThiEfaZkFifVClVTjY_dM_h92-oaF-m8QMT3IL6-rn3Vv_VN7PGg/s1600/Susiya3%257E1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="180" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEigxZDBWKMdy3myJjh3pxYf0MhK6SQXX7dqgub1jkne5qdGw8ny8N-wGD_X8NRPcc76ASjE4EuaI7XecSzyaHnbLYThiEfaZkFifVClVTjY_dM_h92-oaF-m8QMT3IL6-rn3Vv_VN7PGg/s320/Susiya3%257E1.jpg" width="320" /></a></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: center;">
</div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-21699134962591618932015-07-18T10:00:00.003-07:002015-07-22T15:46:06.155-07:00חיים ומוות <div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<b><span style="color: #b45f06; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-large;">חיים ומוות </span></b></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjOgdTnRt0fT1Gs1fVYljNkEbIHLKXSW14Go49bzMemwevaARNUYp_FUwROXIGWsdsYq-T8__dTOYIFaBwC-9YtrUEY5uo7D5UrRMQ1gyOSNH97n5hP2xTMZSLqqV32WcS7uxXaBZQK9g/s1600/enough-already-vanunu.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="225" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjOgdTnRt0fT1Gs1fVYljNkEbIHLKXSW14Go49bzMemwevaARNUYp_FUwROXIGWsdsYq-T8__dTOYIFaBwC-9YtrUEY5uo7D5UrRMQ1gyOSNH97n5hP2xTMZSLqqV32WcS7uxXaBZQK9g/s320/enough-already-vanunu.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
<div style="text-align: center;">
"מספיק כבר, וענונו! אתה לא רואה שאנחנו עסוקים?"</div>
<br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">שרון גל, האחרון בשרשרת הארוכה של עיתונאים ישראלי שעשו הסבה לקריירה פוליטית, מצא לו סוס פופוליסטי לרכב עליו החל מיד עם כניסתו לכנסת: הצעת חוק להנהיג עונש מוות ל"מחבלים" פלסטינים. במקביל להנחת ההצעה על שולחן הכנסת הצטלם גל לסלפי שהופץ ברחבי הפייסבוק כשהוא אוחז שלט "גם אני בעד מוות למחבלים" וקרא לאחרים להצטרף אליו – ואכן, לא מעט אחרים פרסמו תמונות דומות של עצמם, ביניהם גם ילדים קטנים. חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין, שלא הצליח להשתחל לכנסת הנוכחית, זכה לדקת תקשורת יקרה כאשר הודיע שהוא מתנדב להיות תלין ולבצע הוצאות להורג במו ידיו.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">להפתעתם של שרון גל, הגיב ראש הממשלה נתניהו בפעולה נחושה, אסר בתוקף על חברי מפלגתו לתמוך ב"יוזמת עונש המוות" והוריד אותה באבחה אחת מעל סדר היום. בעצם, זה לא היה צריך להפתיע, בהתחשב בכך שכבר עשרות שנים התנגדו שירותי הבטחון הישראליים וצמרת צה"ל להטלת עונשי מוות על פלסטינים. הכוונה, כמובן לעונשי מוות המוטלים על ידי בית משפט באופן פומבי, כאשר בין השמעת גזר הדין ובין מימושו בפועל יכולים לעבור חודשים ואפילו שנים ובהם יהפוך הנדון למוות למוקד תשומת לב כלל עולמית ולחצים אדירים יופעלו כדי למנוע את הוצאתו להורג. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">רק פעם אחת ניסתה מדינת ישראל ללכת בדרך הזאת, כאשר בשנת 1965 נדון חבר פת"ח מחמוד חיג'אזי למוות. המהומה התקשורתית והמדינית שהתחוללה אז, ובמיוחד מעורבותו בפרופיל גבוה של עורך הדין הצרפתי-אלג'ירי השערוריתי ז'אק ורז'ס, אילצה את השלטונות לוותר על ביצוע גזר הדין. בסופו של דבר שוחרר חיג'אזי במסגרת עסקת חילופי אסירים בשנת 1971. מאז ועד היום משוכנעות כל זרועות הממסד הביטחוני הישראלי שלא כדאי לחזור על הנסיון הזה. </span><br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: xx-small;"><a href="https://www.blogger.com/goog_1903751323"><br /></a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: xx-small;"><a href="https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%97%D7%99%D7%92%27%D7%90%D7%96%D7%99">https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%97%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%97%D7%99%D7%92%27%D7%90%D7%96%D7%99</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">האמור אינו חל על הוצאה להורג ללא משפט וללא הודעה מוקדמת, כאשר הידיעה על הכוונה הישראלית להרוג פלסטיני מסוים מתפרסמת רק לאחר שההוצאה להורג כבר בוצעה. בימים אלה עלתה לכותרות פרשת הריגתו של הנער הפלסטיני מוחמד האני אל-קוסבה בידי אלוף משנה ישראל שומר. מלכתחילה נטען כי הירי היה הגנה עצמית מוצדקת שכן חיי הקצין וחייליו היו בסכנה. יאיר לפיד הכריז מן "האופוזיציה" כי "צריך לתת גיבוי לקצין שירה וחיסל מחבל שיידה סלעים על הרכב שלו. סלעים הורגים, וחיילי צה"ל צריכים להיות מסוגלים להגן על עצמם".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">לאחר כשבוע ניסה ארגון זכויות האדם "בצלם" לקלקל את המסיבה. תחקירני "בצלם" השיגו תצלומים ממצלמות האבטחה של תחנת דלק פלסטינית סמוכה למקום האירוע, המעידים כי הנער אמנם יידה אבן לעבר ג'יפ המח"ט, אולם הוא נורה בגבו ונהרג כאשר כבר נמלט מהמקום ולא היתה מצידו שום סכנה לחיילים הישראלים. אבל הגילוי הזה לא ממש שינה את הבעות התמיכה שהשמיעו בכירים במערכת הצבאית והפוליטית הישראלית למעשהו של אל"מ שומר.סיכם את גל התגובות השני עדי ארבל מן "המכון לאסטרטגיה ציונית": "מי שזרק אבן על רכב פעם אחת, ינסה לזרוק שוב. הפעם הראשונה היא ניסיון לרצח שמצדיקה ירי גם בזמן הבריחה שלו, ואם הוא בטעות מת, נו שוין. על הפעם העתידית שנמנעה בכך שהוא מת - צריך להעניק צל"ש ליורה. עם הוראות פתיחה באש מוסריות באמת, לא צריך שום חוק שייקבע עונש מוות למחבלים." ומה חושב עדי ארבל וחבריו מן "המכון לאסטרטגיה ציונית" על כמה וכמה אירועים שבהם מתנחלים ישראלים ידו אבנים בחיילים האמורים לשמור עליהם, ובחלק מהמקרים תקפו גם קצינים בכירים? ככל הידוע, במקרים כאלה המכון המכובד אינו ממליץ על ירי על מנת להרוג. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<a href="https://www.blogger.com/goog_1903751330"><span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><br /></span></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><a href="https://www.blogger.com/goog_1903751330">http://www.btselem.org/hebrew/press_releases/20150712_killing_of_muhammad_ali_qusbah</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><a href="http://non-actual.blogspot.co.il/">http://non-actual.blogspot.co.il/</a></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><span style="color: #b45f06;">לעקוף את הפיל </span> </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בערב לפני שההסכם עם איראו הפך לעובדה רשמית נשלח אל ראשי מפלגת הליכוד דף המסרים שאותו נדרשו להעביר לתקשורת האלקטרונית בו ברגע שהחדשות מוינה יבשרו את חתימת ההסכם. וכך אכן היה - הכותרת הענקית "הסכם לדראון עולם" הופיעה בעיתון "ישראל היום", הלא הוא הביביטון, ונציגי הממשלה פתחו במירוץ אל כל אמצעי התקשורת וחזרו בלי הפסק על הנקודות שנקבעו: 1. ההסכם רע, גרוע, נורא, הסכם כניעה, הסכם מינכן החדש, אובמה הוא צ'מברלין החדש הנכנע להיטלר שבטהראן וכו' וכו'. 2. אלמלא נתניהו ומאציו הבלתי נלאים למען המדינה המצב היה עוד רע יותר ונורא יותר והרה אסון הרבה יותר. 3. האופוזיציה הישראלית אשמה וצריכה להתבייש בכך שלא תמכה מספיק בנתניהו בכל מאבקו ובכך שהיא מותחת ביקורת עכשיו במקום להתייצב בדום מתוח לימין ראש הממשלה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">הנקודה השלישית התגלתה כאפקטיבית כאשר הודיע יצחק הרצוג, ראש מפלגת העבודה/המחנה הציוני האמורה להיות מפלגת האופוזיציה העיקרית, כי הוא מסכים לביקורת החריפה שמתח ראש הממשלה על ההסכם עם איראן, כי "בנושאי בטחון לאומי אין ממשלה ואופוזיציה" וכי בכוונתו לצאת לשליחות הסברה בארצות הברית ולעשות שם נפשות נגד ההסכם. למעשה, התנדב הרצוג למלא את התפקיד שהיה אמור לבצע שר החוץ בממשלת נתניהו, מה שעורר גל שמועות כי בקרוב יקבל את התפקיד הזה באופן רשמי (בינתיים, הרצוג מכחיש בתוקף...). </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">"איזה מין הסכם זה? ההסכם מעניק לאיראנים התראה של 24 יום בטרם תבוצע ביקורת במתקניהם הגרעיניים. ב-24 ימים אפשר לטשטש את מה שמתרחש שם" התריע ראש הממשלה. כידוע, כבר עברו הרבה יותר מאשר 24 שנים מאז דרש נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי לקיים ביקורות בינלאומיות בכור הגרעיני הישראלי בדימונה, דרישה אשר גרמה באותו זמן משבר חמור ביחסים בין ישראל וארה"ב (אם כי הוא נשמר ברובו בסוד). יותר מעשרים וארבע שנים עברו גם מאז מרדכי וענונו ביקורת בלתי רשמית לחלוטין ופרסם את ממצאיו בעיתונות הבינלאומית – ועל כך שלם בשמונה עשרה שנות מאסר, ועד עתה נאסר עליו לצאת מהארץ או להיפגש עם אזרחים זרים, לבל יפרסם את ממצאי הביקורת שבימע ב-1985. ואולם הנשק הגרעיני הישראלי אינו חלק מן הויכוח המתנהל על ההסכם בנושא האיראני, ואפשר להניח שגם להבא ימשיכו כל המתווכחים לעקוף את הפיל הגדול הזה שבאמצע החדר.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בחודשיים הקרובים ככל הנראה יקדיש נתניהו את כל זמנו ומרצו למאבק בלתי נלאה בזירה האהובה עליו, זירת הפוליטיקה הפנימית האמריקאית. את כל כוחו והשפעתו וכל לה שנותר מיוקרתה והשפעתה של מדינת ישראל הוא ישקיע במאבק חזיתי וטוטאלי נגד נשיא ארצות הברית, מאמץ בלתי מתפשר למצוא בכל מחיר את 13 הסנטורים הדמוקרטים שיסכימו לחצות את הקווים ולהפיל את הוטו הנשיאותי ולהנחיל מפלה קשה וצורבת לנשיא ממפלגתם ונצחון אדיר ליריביהם הרפובליקאים. המאבק הזה ימשך במשך החודשיים הקרובים, פרק הזמן שנקבע לחברי הקונגרס לבחון את ההסכם עם איראן. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">על פי לוח המזנים הזה, ההצבעה הדרמטית על גבעת הקפיטול תתקיים בדיוק באמצע ספטמבר, זמן פתיחתה של העצרת הכללית של האו"ם - שזה בדיוק הזמן שבו עשויות לעלות על סדר היום יוזמות חדשות באשר לכיבוש הישראלי המתקרב אל יובל החמישים. ואז? האם יהיה אובמה תשוש מן המאבק האדיר וחסר חשק לפתוח במאבק נוסף – או להיפך, מלא זעם ומרירות על ראש ממשלת ישראל ונכון לשבור את הכלים גם בנושא הפלסטיני?</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">דילמת המורים</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ב-21 ביולי, יעלה נושא היחסים בין ישראל לפלסטינים על סדר היום באוטווה שבקנדה, שם תתכנס ועידת ועידת ארגון החינוך הבינלאומי, המאגד 321 איגודים של מורים מ- 162 מדינות. לקראת הועידה הציגו איגודי המורים מבריטניה ומדרום אפריקה הצעות החלטה חריפות, במיוחד ביחס להרג ולהרס שנגרמו ברצועת עזה בשנה שעברה והשפעתם החמורה על הילדים והנוער – ובסיכום, קריאה רשמית לכל ארגוני המורים בעולם לקדם חרם על מדינת ישראל. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בישיבה מקדימה שהתקיימה בבריסל בחודש שעבר ניהלו נציגי הסתדרות המורים הישראלית מאבק מר נגד ההצעות הבריטיות והדרום אפריקאיות – ובסיומו הוסכם כי הועידה לא תאמץ החלטות חדשות בנושא הפלסטיני אלא רק תאשר מחדש את ההחלטות שכבר קיבלה בנושא זה הועידה הקודמת, בשנת 2011. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">ואולם כדי להגיע לכך נדרשו נציגי המורים הישראלים להסכים להעניק גם הם את תמיכתם בהחלטות משנת 2011, ביניהן הקביעה כי "הכיבוש הישראלי הנמשך בגדה המערבית, קיומן של התנחלויות ישראליות בלתי חוקיות שם והשפעתם על חיי פלסטינים, כולל [מניעת] גישה למים, יחד עם המצור על עזה, כופים מגבלות חמורות על ההתפתחות הכלכלית והחברתית הפלסטינית" – וכן קריאה לפירוק "חומת ההפרדה" המשתרעת לאורך 700 ק"מ, על פי קיבעת בית הדין הבינלאומי בהאג, ולבסוף "הבעת דאגה בשל היחס הבלתי אנושי לילדים פלסטינים העצורים בישראל, לפי דו"ח הארגון הבינלאומי להגנה על ילדים (די.סי.איי.)".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">לאחר שבועיים הדליף מישהו לערוץ 10 של הטלויזיה הישראלית את פרטי הצעת ההחלטה אשר לה הסכימה הסתדרות המורים, המייצגת 150,000 מורים ישראלים (כולל המורים המלמדים בבתי הספר בהתנחלויות...). בעיתונות הופיעו כותרות רעשניות " פרסום ראשון: הסתדרות המורים חתמה על קריאה לחרם על ההתנחלויות", "הסתדרות המורים תומכת במדינה פלסטינית" ועוד ועוד. מיד נשמעו תגובות זועמות צפויות מצידה הימני של המפה הפוליטית, ואף איומים של מורים דתיים-לאומיים לפרוש מהסתדרות המורים. נציגי ההסתדרות הגנו על עצמם: "בזכות החתימה על המסמך מנענו חרם על ארגוני המורים הישראלים ונוסח חריף נגד ישראל. בין היתר מנענו הכרה בזכות השיבה של הפלסטינים וגינוי הפצצות חיל האוויר בעזה. גם ההחלטות שאושרו קשות, אך כולנו מכירים את המצב המדיני בעולם". ועוד התחייבו ראשי הסתדרות המורים: "הבאנו את הדברים בפני הגורמים המקצועיים במשרד החינוך, משרד החוץ והמשרד לעניינים אסטרטגיים, ונפעל באחריות ובהתאם להמלצתם". אז בעוד ארבעה ימים יתייצבו נציגי המורים הישראלים, הנתונים בין הפטיש לסדן, באולם הועידות הענק באוטווה. ואיך הם יצביעו? </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><span style="color: #b45f06;">ושוב, סוסיא</span> </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"> פינוי הדחפורים האימתניים שהופיעו לפני שבועיים ליד הכפר סוסיא שבדרום הר חברון התגלה כדחיה זמנית בלבד בתכניות ההרס של השלטונות הצבאיים. ב-12 ביולי הזמינו הרשויות הצבאיות את תושבי הכפר לפגישה ובה מסרו רשמית כי הדחיה בביצוע ההריסות היתה רק מחווה הומניטרית לרגל חודש הרמדאן וכי ההריסות יבוצעו מיד לאחר סיום הרמדאן ויכללו כמעט חצי מהמבנים בכפר. נציגי הצבא ציינו בגילוי לב כי מופעל עליהם לחץ גדול שקשה לעמוד בו מצד המתנחלים מההתנחלויות הסמוכות לסוסיא ובידי עמותת המתנחלים "רגבים", הדורשים במפגיע כי "הבתים הבלתי חוקיים" יוחרבו ללא דיחוי. </span><br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<a href="http://www.btselem.org/hebrew/press_realese/20150716_susiya_demolition"><span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: x-small;">http://www.btselem.org/hebrew/press_realese/20150716_susiya_demolition</span></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בעקבות זאת הרימו "בצלם" ו"רבנים לזכויות האדם" קול אזעקה דחופה, ופעילים מירושלים קראו לנוכחות רציפה של ישראלים בסוסיא כדי לנסות למנוע או לעכב את ההרס, וכן הוחלט על קיום הפגנה משותפת לישראלים ופלסטינים במקום ביום שישי ה-24 ביולי. בארצות הברית הצטרפה לקריאה "ברית שיקום הבתים" ו"הקול היהודי לשלום", וחתימות נאספו על עצומה למזכיר המדינה ג'ון קרי הקוראת להתערבותו הדחופה. חברת בית הנבחרים אנה אשו מקליפורניה – אשר לה קשר מיוחד עם המזרח התיכון, בהיותה בת לכנסיה הנוצרית האשורית שמרכזה בעיראק – צרפה את קולה לקריאה שלא להחריב את סוסיא. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">היום אחר הצהרים מצאה מחלקת המדינה של ארה"ב זמן להתיחס לסוסיא בין כל יתר הנושאים הבוערים שעל סדר היום הבינלאומי. "אנו קוראים במלוא החומרה לישראל להפסיק להרוס בתים ולהפקיע קרקעות בכפר סוסיא. הרס חלקי ופינוי פלסטינים מבתיהם יהיה מזיק ופרובוקטיבי", אמר דובר מחלקת המדינה ג'ון קירבי והוסיף כי "למעשים אלו תהיה השפעה מעבר לבעיה האנושית של המשפחות שפונו. אנחנו חוששים שהרס הכפר יחריף את האווירה לאפשרות להידברות ויקבע סטנדרטים לנישול ולהפקעת קרקעות על רקע פעילות ההתנחלויות באזור".</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">זה אמור להספיק כדי להרתיע את נתניהו. ובכל זאת, חשוב לקיים נוכחות בסוסיא בשבועות הקרובים. </span><br />
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">נ.ב. עדי ארבל שדבריו בזכות הרג זורקי אבנים צוטטו בדף הזה ביקש לציין כי הדברים נאמרו בשמו האישי בלבד ולא בשם המכון לאסטרגיה ציונית שבו הוא נשוא במשרה, ובאשר לאפשרות שחיילים ירו בזורקי אבנים יהודים הוא ציטט מה שכתב בהקשר זה "</span><span style="background-color: #f6f6f6; font-family: 'Trebuchet MS', Trebuchet, Verdana, sans-serif; font-size: 14.3000001907349px; font-weight: bold; text-align: justify;"> </span><span style="background-color: #f6f6f6; text-align: justify;"><span style="font-family: Georgia, Times New Roman, serif; font-size: large;">בתגובות לפוסט המקורי בפייסבוק (https://www.facebook.com/arbel.adi/posts/10206903995021905), כששאלו אותי על מתנחלים / חרדים, כתבתי מפורשות: "מי שזורק אבן על רכב נוסע צריך לירות בו. מאד פשוט. אם הוא מת - בעיה שלו. קוראים לזה דמו בראשו." עד כאן דבריו של עדי ארבל, המגלה עקביות רבה. עדיין אני מפקפק אם אכן יקרא ארבל להעניק צל"ש לחייל שירה במתנחל, ובודאי אני מפקפק מאד שאחרים במחנהו הפוליטי ינקטו עמדה כזאת. ובכל מקרה, זה לא עומד לקרות - חיילים נמנעים אפילו מלעצור מתנחלים, וחס וחלילה לא ירו בהם.</span></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br /></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-57884297254470759982015-07-11T08:59:00.004-07:002015-07-11T09:38:34.411-07:00חגיגות בסינטגמה - משחקי דחפורים בסוסיא<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on">
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="color: #b45f06; font-size: x-large;"><b>חגיגות בסינטגמה - משחקי דחפורים בסוסיא</b></span> </div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi8H3AgkBF22_A3yLlOpccc598WEK0Itqbm4ZG2501xV7j2_WtEsQMdhZV07KPbusbSHJgfI13mmcSjPy2Lt8qzh6Hu3HPGncgdaqmL8Vyxl1ZfawnhO5h2TDQ4ch4etN-GC3p6drdFdg/s1600/greek-referendum-5-july_photo+IBTimes.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="221" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi8H3AgkBF22_A3yLlOpccc598WEK0Itqbm4ZG2501xV7j2_WtEsQMdhZV07KPbusbSHJgfI13mmcSjPy2Lt8qzh6Hu3HPGncgdaqmL8Vyxl1ZfawnhO5h2TDQ4ch4etN-GC3p6drdFdg/s320/greek-referendum-5-july_photo+IBTimes.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
<br />
<br /></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">השבוע היינו כולנו יוונים. התקשורת הישראלית עסקה בפירוט רב בפוליטיקה היוונית, כמעט כמו בפוליטיקאים שלנו. הבעיות הקשות של הכלכלה היוונית תוארו לצד המאבק האינטנסיבי על מונופול הגז. כמו בכל דבר, ישראלים נקטו עמדות נחרצות בנושא היווני ("הם טפילים עצלנים, חיים מכסף של אנשים אחרים!" "שטויות, היוונים כבר שילמו את החוב המקורי מזמן, אבל עם ריבית הנשך על החוב הם נאלצים לשלם ולשלם ולשלם, לדמם בלי סוף!"). </span><br />
<span style="font-size: large;"> </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">הלילה של המשאל היווני, עם הצבעת ה"לא" המסיבית שבלבלה לחלוטין את הסוקרים, היה לרבים מאיתנו רגע נדיר של התרוממות רוח. בטלוויזיה יכולנו לראות את ההמונים חוגגים בכיכר סינטגמה באתונה - צוהלים לנוכח המחווה המתריסה של ארצם, למרות המשבר הנורא שעדיין מצפה להם. מעל הקהל הרוקד התנופף יער גדול של דגלים לאומיים יווניים. במדינה שאינה מחזיקה שום שטח כבוש וצבאה אינו עסוק בדיכוי עם אחר, אפשר להיות בעת ועונה אחת שמאלן עקרוני ומיליטנטי וגם פטריוט נלהב המנופף בדגל... </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">ראוי להביא כאן כמה ציטוטים נרחבים ממאמרו של ח"כ דב חנין, "שיעור בדמוקרטיה יוונית" </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span>
<span style="font-size: large;">המרד היווני השבוע הדהים את העולם. אזרחי יוון העזו לדחות את תכתיב הממסד האירופי ובחרו לצאת לדרך לא נודעת,</span><span style="font-size: large;"> דרך חדשה הטומנת בחובה גם סיכונים לא מעטים" כתב ח"כ דב חנין. "שורשי המשבר ביוון הם בהתנהלות ארוכת שנים של אוליגרכיה כלכלית־פוליטית מושחתת, בה היו שותפים גם השמרנים מהימין וגם ה'סוציאל־דמוקרטים' שבמרכז. כשפרץ המשבר לפני חמש שנים, הסכימה האוליגרכיה היוונית לתוכנית צנע קיצונית של הממסד האירופי, שפגעה בכל דבר ביוון, חוץ מאשר באוליגרכיה עצמה. האבטלה והמצוקה החברתית גדלו לממדים חסרי תקדים. ואז, בסוף ינואר השנה, נבחרה 'סיריזה' לשלטון. היא נבחרה לא כדי להמשיך את המדיניות הקודמת אלא כדי לקדם חלופה לצנע — מדיניות של התאוששות כלכלית וחלוקה צודקת יותר של הנטל. והנה, הפתעה גדולה, השמאל ביוון התכוון באמת לעשות את מה שהבטיח לבוחרים לפני שנבחר.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">שמאל כזה בשלטון נתפש מיד, כמובן, כאיום פוליטי על הממסד האירופי כולו, על מוסדותיו הפיננסיים ונציגיהם במערכת הפוליטית. מאותו רגע נוצל המשבר היווני כמכשיר פוליטי להכנעת השמאל ביוון, למען יראו וייראו. לכן נדחו על הסף כל ההצעות ההגיוניות שיוון הציעה, הצעות שנתמכו על ידי בכירי הכלכלנים בעולם ובהם חתני פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ. אז מה צריכה לעשות ממשלת שמאל במצב כזה? ההנהגה חשבה שצריך לדחות את התכתיב האירופי, אבל לנוכח הסיכונים הגדולים והחששות המוצדקים, היא החליטה להביא את השאלה להחלטת הציבור במשאל עם. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">סיריזה המחישה במעשיה, שהיא הפיקה את הלקח החשוב מהניסיונות הסוציאליסטיים של המאה ה–20, והוא, שלא ניתן להפריד בין סוציאליזם לבין דמוקרטיה. שהרי במהותו, סוציאליזם הוא הרחבה דרמטית של הדמוקרטיה בפוליטיקה ומעבר לה — בכלכלה ובחברה בכללותה. סוציאליזם אמיתי אפשר לקדם רק עם העם, ולעולם לא בניגוד לדעתו. ומול הקשר ההכרחי בין סוציאליזם אמיתי לבין דמוקרטיה, הסיפור היווני מגלה גם את הסתירה העמוקה בין הדמוקרטיה לבין הקפיטליזם העכשווי. כמה נכונה בימינו אמירתו של השופט העליון האמריקאי המנוח לואיס ברנדייס 'יכולה להיות לנו דמוקרטיה, ויכול להיות עושר רב המרוכז בידי מעטים — אבל לא יכולים להיות לנו שניהם'. שלטון העם או שלטון ההון? — זוהי אכן השאלה הגדולה של זמננו. יוון נתנה השבוע את התשובה שלה. תשובה, במלה יוונית אחת: דמוקרטיה."</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<a href="http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2677426"><span style="font-size: x-small;">http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2677426</span></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<a href="http://megafon-news.co.il/asys/archives/239997">http://megafon-news.co.il/asys/archives/239997</a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">ובכל זאת, מתוסכלים ככל שנהיה מהתנהגותו של גוש האירו הקפיטליסטי, לא היינו רוצים לראות את האיחוד האירופי מתפורר וקורס. אחרי הכל, האיחוד האירופי הביא עשרות שנים של שלום ליבשת שידעה מאות רבות של מלחמות וסכסוכים עקובים מדם, לאומנות בצורותיה האכזריות והרצחניות ביותר.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">עם האכזבות החוזרות ונשנות אשר שוחרי שלום ישראליים נחלו מן הנשיא אובמה מאז האופוריה הגדולה של בחירתו ב-2008, נשאר לנו שביב של תקווה שעוד נחזה ביוזמה אירופית נועזת לסיום הכיבוש, עם תמיכה בשתיקה של הבית הלבן. בחצי השנה האחרון, תקוות כאלה התמקדו בכוונתה המוצהרת של צרפת להציג במועצת הביטחון של האו"ם הצעת החלטה שבה יוכרזו קווי ה-4 ביוני 1967 כבסיס שעליו צריך להיות מבוסס הגבול העתידי בין ישראל ופלסטין, ויוגדר לוח זמנים להשלמת המו"מ הישראלי עם הפלסטינים – שאם לא כן, תכיר צרפת (ועמה אולי עוד מדינות אירופאיות) במדינת פלסטין. היו הערכות כי ממשל אובמה, הנתון בהמאבק מתמשך עם נתניהו, ימנע מהטלת וטו על ההצעה הצרפתית.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">התבקשנו להמתין בסבלנות להתממשות התרחיש הזה – קודם כל, לחכות עד לאחר הבחירות בישראל, כדי להימנע מכל דבר שעלול היה להתפרש כ"התערבות בעניינים הפנימיים של ישראל". לאחר מכן, עם נצחונו המחודש של נתניהו בשלטון, נדרשנו לחכות לחתימת ההסכם החמקמק עם איראן, נושא שדורש כרגע את מלוא תשומת הלב והאנרגיה של הדיפלומטים ומקבלי ההחלטות הרלוונטיים. אבל שוב ושוב הגיעו מפאריס הבטחות כי הצעת ההחלטה תוצג לא יאוחר ממועד כינוס העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר השנה. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">אולם השבוע נראה כי היוזמה הצרפתית מאבדת תנופה. שני אנשים שונים מאד זה מזה – מלקולם הונליין מועידת הנשיאים של יהודי ארה"ב ושר החוץ הפלסטיני ריאד אל-מאלכי – השמיעו דבים דומים בענין. לדברי שניהם, התברר לצרפתים כי האמריקנים יאפשרו להצעת ההחלטה הצרפתית לעבור רק אם תוכנה יעבור "דילול" משמעותי - ובמקרה זה, הפלסטינים יחשיבו אותה כחסרת ערך. כאשר נוסף השיקול הזה להתנגדותו הנחרצת של נתניהו, נראה כי הצרפתים מאבדים ענין בתכנית. מה שמשאיר אותנו תקועים בלי הרבה שביבי תקווה באופק המדיני הצחיח, בשנה ה-48 של מחנק כיבוש ויום השנה הראשונה למלחמה ההרסנית עזה בשנה שעברה.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">לפני כמה ימים, פעילים העוקבים אחר המצב בדרום הר חברון הבחינו במשאיות צבאיות הנושאות דחפורי ענק אימתניים לכיוון הקהילה הקטנה של סוסיא. כבר שנים רבות חיים תושבי סוסיא תחת האיום המתמיד של הרסה וחורבן. עצם קיומה של סוסיא הוכרז כ"בלתי חוקי" על ידי רשויות הצבא הישראליות, והמתנחלים בהתנחלות הסמוכה שגם שמה "סוסיא" חומדים את אדמותיהם הדלות. מצבה של סוסיא הפך נואש ב-6 במאי השנה, כאשר שופט בית המשפט דחה על הסף עתירה שהוגשה על ידי ארגון "רבנים לזכויות אדם" בשם תושבי הכפר סוסיא. כבוד השופט סולברג סרב לתת צו לעיכוב ביצוע, והסמיך לרשויות הצבא סמכות להחריב את סוסיא בזמן המתאים להן. בדרך כלל, הצבא אינו מעניק התראה מראש במקרים כאלה.</span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<a href="http://www.atzuma.co.il/4susia"><span style="font-size: x-small;">http://www.atzuma.co.il/4susia</span></a></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">אחרי שתמונות הדחפורים הועלו ברשת, פרסמו פעילים עצומה דחופה "להציל את סוסיא מציפורני הכיבוש". לכך יש להוסיף את הדיפלומטים האירופיים, שכמה מהם ביקרו בסוסיא בשבועות האחרונים ופרסמו קריאה משותפת לרשויות הישראליות להימנע מלהרוס את הכפר. ככל הנראה קרה משהו מאחורי הקלעים. הדחפורים האימתניים לא נפרקו מהמשאיות, ולאחר יומיים פורסמה הבהרה: הכך היה החלק ממרונים של חיל ההנדסה בצה"ל, הצבת הדחפורים ליד סוסיא הייתה מקרית לחלוטין, ובכל מקרה, אם וכאשר סוסיא תהרס יופעלו לשם כך דחפורים מדגם אחר לגמרי. וכך המצב, נכון להערב. </span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div dir="rtl" style="text-align: right;">
<span style="font-size: large;">עם כל מגרעותיו של האיחוד האירופי, ל-340 תושבי סוסיא, עדיין עם קורת גג מעל ראשם, יש סיבה להרגיש אסירי תודה.</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhB-GuK5KVW297qSIF2y73VUaABw7DtR0yo-k2KROIjJQ81ahBfXEUKdb0nbBX5A-TSltbeaky-QkwCYKFseFffQgFO1RYMloQZTd5nuM3uOcD8jLJ5Ye1fO9LTpWN4dxH5gth7PH0dPw/s1600/susiya-bulldozer.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="204" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhB-GuK5KVW297qSIF2y73VUaABw7DtR0yo-k2KROIjJQ81ahBfXEUKdb0nbBX5A-TSltbeaky-QkwCYKFseFffQgFO1RYMloQZTd5nuM3uOcD8jLJ5Ye1fO9LTpWN4dxH5gth7PH0dPw/s320/susiya-bulldozer.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
<br />
<i> <span style="font-size: x-small;"> <a href="https://www.facebook.com/WomenWagePeace?fref=ts">https://www.facebook.com/WomenWagePeace?fref=ts</a></span></i><br />
<i><span style="font-size: xx-small;"><a href="http://mekomit.co.il/%D7%A6%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9F-%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%95-%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%99/">http://mekomit.co.il/%D7%A6%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%99%D7%AA%D7%9F-%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A4%D7%AA%D7%97%D7%95-%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%99/</a></span></i>
<i><span style="color: #b45f06; font-size: large;">צום איתן - לחזור למשא ומתן! </span></i><br />
<i><span style="color: #b45f06; font-size: large;">נשים עושות שלום - צום מול מעון ראש הממשלה! </span></i><br />
<br />
<i>אנו חוזרות למרחב הציבורי עם פרויקט עוצמתי לציון שנה לצוק איתן.</i><br />
<i><br /></i>
<i>תנועת "נשים עושות שלום" שקמה בעקבות המלחמה האחרונה, לאחר שנשים קמו ואמרו: "לא עוד"! תציין את 50 ימי המלחמה (מ 8 ביולי ועד 26 באוגוסט) בהקמת אוהל ליד מעון ראש הממשלה בירושלים שבו יתקיים צום איתן - בכל יום ישבו באוהל נשים אשר תצומנה למשך 50 שעות כל אחת (או 25 שעות למי שתבחר).</i><br />
<i><br /></i>
<i>מטרות הפרויקט:</i><br />
<i>*לייצר אקט דרמטי בעל הד ציבורי שיעביר את עוצמת הנחישות והאומץ של נשים עושות שלום להוביל למען הסכם מדיני.</i><br />
<i>*לקרוא למנהיגות ליזום הסכם מדיני עם הפלסטינים ולפעול להשגתו. להזכיר שהייתה כאן מלחמה רק לפני שנה, את אי-יכולתה להביא ביטחון ופתרון לסכסוך ואת הסיכון שאם לא נפעל, היא תחזור בקרוב. </i><br />
<i><br /></i>
<i>הפרויקט זקוק לכל אחת ואחת מכן שיכולה להצטרף לצום לבחור באחד מ 50 הימים ולקחת חלק במעשה האמיץ הקורא לציבור ולמנהיגים להתחיל לפעול. הפרויקט זקוק לנשים שייקחו חלק במערך הלוגיסטי, תכני, הפקתי וגם שתגענה להביע הזדהות ותמיכה בנשים הצמות. כאזרחיות, בנות, אמהות, סבתות, רעיות אחיות המובילות תנועת שטח זה הזמן להשמיע את קולנו, לצאת מהבית, להצביע ברגליים ולצום איתן להתראות באוהל צום איתן בירושלים, </i><br />
<i><br /></i>
<i>למי שמעוניינת להצטרף לצוותי הפרויקט – נא ליצור קשר עם רכזת התנועה יעל ברזילי 0503424158</i><br />
<i></i><br />
<i><br /></i>
<i>טופס הרשמה <a href="https://goo.gl/nSpXuF">https://goo.gl/nSpXuF</a></i></div>
</div>
Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.com