tag:blogger.com,1999:blog-48658804587702074832012-01-29T16:44:41.910-08:00ארץ משוגעתAdam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comBlogger2411100tag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-78023658279409656532012-01-29T15:19:00.000-08:002012-01-29T16:44:41.922-08:00אנשים מהסוג שלו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: right;"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"></span></span></b></div><div style="text-align: right;"><span style="font-size: x-small;"><span style="color: #b45f06;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="color: black;"></span></span></span></span><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">אנשים מהסוג שלו</span></span></b><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-3VwoKKoz1Zs/TyXmvRsrazI/AAAAAAAAAEM/7SKNKcTHZpY/s1600/Blinov.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="218" src="http://4.bp.blogspot.com/-3VwoKKoz1Zs/TyXmvRsrazI/AAAAAAAAAEM/7SKNKcTHZpY/s320/Blinov.jpg" width="320" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">ניקולאי בלינוב, ,תצלום: אוסף לויצקי</td></tr></tbody></table><br />בתחילת המאה העשרים החל להתנדנד כיסאו של הצאר, השליט המדכא והכל יכול של רוסיה – במיוחד אחרי שפתח במלחמה נגד יפאן ונכשל בה כשלון חרוץ. התנועה המהפכנית הלכה והתרחבה. בניסיון להסיח את דעת ההמונים, נקטו הצאר וממשלתו במדיניות של הסתה אנטישמית. בריונים גזענים עברו מעיר לעיר ויזמו פוגרומים נגד הקהילות היהודיות, כאשר המשטרה והצבא עומדים מהצד ומותירים להם חופש פעולה.</div><br />ניקולאי איבנוביץ בלינוב היה אז סטודנט באוקראינה, וכמו רבים מחבריו מתנגד מושבע למשטרו של הצאר. הוא יצא לגלות בשוויץ ובג'נבה הופיע בהצגת תיאטרון בגנות האנטישמיות, וגם התחתן והביא לעולם שני ילדים. בשנת 1905 הוא חזר לממלכתו של הצאר ובא מקייב לבקר את הוריו בעיר הולדתו ז'יטומיר. <br /><br />ב-23 לאפריל 1905 הגיעו לז'יטומיר מחוללי הפרעות והפוגרומים. היהודים המקומיים הותקפו באכזריות, ולמרות שהגנו על עצמם ככל יכולתם נהרגו עשרות מהם, מאות נפצעו ובתים רבים חרבו. ניקולאי בלינוב לא היה יהודי, אבל הוא ראה כחובתו לעשות מעשה. הוא וחברו הרופא בינשטוק צעדו לבדם, לא חמושים, אל עבר ההמון המתלהם. "אחים! בני עמי! היהודים אינם אויביכם!" קרא בלינוב. "מסיתים אתכם נגדם כדי שתשכחו את האויב האמיתי,את מי שמדכא אתכם!" <br /><br />אלה היו מילותיו האחרונות. ההמון פרץ בצעקות "בוגדים שמאלנים! סוציאליסטים! אתם יותר גרועים מהיהודים!". ניקולאי בלינוב הוכה למוות, חברו הרופא איבד את ההכרה ובנס ניצל. אמו של ניקולאי בלינוב מצאה את גופתו בבית החולים היהודי שאליו הובאו קרבנות הפוגרום. בכיסו היה מכתב אחרון אליה בו כתב "לא יכולתי אחרת". הוא היה בן 24 במותו. <br /><br />בטכס האזכרה שנערך שבועיים אחר כך בבית הכנסת המרכזי בסט. פטרסבורג, קרא החזן את שמו של ניקולאי בלינוב יחד עם שמותיהם של ההרוגים היהודים בפוגרום, והקהילה היהודית בז'יטומיר הקימה לו לוח זיכרון. אך ברבות השנים נשכחו שמו ומעשהו מן הלב. רק בשנים האחרונות התגלה מחדש סיפור גבורתו, טכסים נערכו על קברו ופרופסור באוניברסיטה חשובה ברוסיה כתב עליו ספר.<br /><br />גם באזור שלנו נערך לו טכס זיכרון. ליתר דיוק, טכס הזיכרון לניקולאי בלינוב התקיים במרכז האוניברסיטאי שבהתנחלות אריאל. שם, במובלעת התנחלותית בלב שטח כבוש, מוקפת חומות וגדרות ושמורה היטב על ידי כוחות צבא גדולים, לא הרחק מאנשי "נוער הגבעות" המתנחלי היוצאים בלילות לגבות "תג מחיר" ולשרוף מסגדים ועצי זית. שם נערך הטכס, ותמונתו של בלינוב שנמצאה בארכיון הוצבה במרכז הבמה, והנואמים בזה אחר זה עלו והללו ושבחו את גבורתו ומעשה ההקרבה העילאי שביצע.<br /><br />וגם אורח כבוד נמצא לטכס הזה: לא אחר מאשר חבר הכנסת זאב אלקין, יושב ראש הקואליציה, האיש שדחף בכל כוחו מעשי חקיקה רבים ומגוונים בשנים האחרונות. החוק הקובע שלוש שנות מאסר ללא משפט לפליטים ומהגרי עבודה, וגם החוק שקבע כי ישובים קהילתיים זכאים להקים ועדות קבלה ולסרב לקבל אליהם ערבים ואחרים שאינם מתאימים למרקם הקהילתי,אלה ורבים אחרים נרשמו על שמו ולזכותו של אורח הכבוד זאב אלקין. ועל טכס הזיכרון לניקולאי בלינוב דווח בהרחבה באתרי האינטרנט של הימין, לצד יוזמותיה של תנועת "אם תרצו" אשר יוצאת חדשות לבקרים להפגין ולצעוק נגד הערבים ונגד הבוגדים השמאלנים שהם עוד גרועים מן הערבים. <br /><br />אילו חזר ניקולאי בלינוב לחיים בישראל של היום, האם הוא היה נשאר באותו אולם באריאל עם מחיאות הכפיים לזאב אלקין? לעניות דעתי, האיש שלא היה יהודי ובכל זאת יצא להגנתם של יהודים נרדפים היה מעדיף להצטרף אל הישראלים שאינם ערבים ובכל זאת יוצאים להגנת זכויותיהם של ערבים, ואלה שנולדו כאן ובכל זאת עוזרים לפליטים ומהגרי עבודה, והעומדים כתף אל כתף עם בדואים ואתיופים וסודאנים. אנשים מהסוג שלו.<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-7802365827940965653?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-1249142088411351872012-01-24T08:32:00.000-08:002012-01-24T08:32:41.280-08:00התאבדות לאומית בשלוש מערכות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #7f6000;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">התאבדות לאומית בשלוש מערכות </span></span></b><br /><br /><br /><br /><b style="color: #274e13;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">תישארו מחוץ לחדר השינה שלי! </span></b><br />התאבדות לאומית (1)<br /><br />הרבה מגדלים מרוכזים בפינה אחת, בצידה המזרחי של הקריה בתל אביב. גבוה גבוה במגדל הממשלה האזרחי יושבים פקידי משרד הפנים המכריעים גורלות לשבט או לחסד, מוציאים כאוות נפשם רישיון שהיה לזה וצוו גירוש להוא. ומעבר לכביש, המגדל עם מנחת המסוקים על גגו הוא משרד הביטחון שם יושבים קציני הצבא המנהלים את חייהם של מיליוני אנשים וקובעים לפלסטינים את הסדר שבו יחיו ושולחים חיילים חמושים לאכוף עליהם את הסדר הזה. ומעבר לצומת - מגדלי עזריאלי המסחריים, עם הקניונים והמסעדות ומרפסות התצפית, סמל הכלכלה הישראלית המשגשגת המשאירה מאחור רבים רבים, הכלכלה שלמנהיגיה אין כל עניין בצדק חברתי, לא לפני וגם לא אחרי המחאה ההמונית של הקיץ האחרון. <br /><br />ולמרגלות כל המגדלים האלה התכנסו כמאה פעילים יהודים וערבים בשבוע שעבר, ביוזמת תנועת תראבוט, במחאה על החלטת בג"צ להגדיר איחוד משפחות (ערביות) כ"התאבדות לאומית". למרגלות המגדלים עמדו וקראו קריאות מחאה והניפו אל מול התנועה הזורמת בכבישים ההומים את השלטים "העליון מכשיר אפרטהייד", "לא לבג"צ הגזענות, כן לאיחוד משפחות", "הבג"צ לא יחליט עם מי מותר לנו לחיות", "איחוד משפחות הוא לא התאבדות לאומית - התאבדות לאומית זה פגיעה בזכויות בסיסיות". <br /><br />"אני, סומאיה, אזרחית ישראלית תושבת רמלה" אמר הקול, במגפון קטן נישא ביד, אשר נהגים שחלונותיהם היו פתוחים יכלו לשמוע מעבר לצפירות ורעשי הצומת. "אני אחת מאלפי האנשים בארץ שסובלים מהחוק הזה ושופטי בג"צ החליטו שאנחנו נמשיך לסבול. ארבע עשרה שנים אני חיה עם בעלי, שבא מעזה, ואין לו מעמד קבע בארץ. כל שנה הוא צריך להאריך את הרישיון מחדש, ואף פעם אנחנו לא יודעים אם גם השנה יאריכו. אסור לו לעבוד בישראל, הוא לא יכול לקבל רישיון נהיגה. אחרי ששמענו ברדיו על ההחלטה של השופטים, הבנות שלי שאלו 'עכשיו יגרשו את אבא?'. ארבע בנות יש לנו. אני אזרחית ישראל, זה לא ענינו של אף אחד במי התאהבתי ועם מי אני רוצה לחלוק את החיים שלי. באיזה זכות הממשלה נכנסת לנו לחדר השינה? איזו זכות?"<br /><br /><br /><b style="color: #274e13; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">זה חוץ לארץ, או מה? </b><br />התאבדות לאומית (2) <br /><br />אז מי הם האנשים האלה, הרוצים לבוא ולגור כאן עם בני ובנות זוגם וילדיהם ואת זאת החליטו ממשלת ישראל ובית המשפט העליון למנוע מהם? אין ספק, צריך רק להקשיב לשרים ולחברי הכנסת ולבעלי הטור בעיתונות: מדובר על זרים, על אנשים מחוץ לארץ, תושבים של "מדינה או ישות עוינת" אשר רוצים לבוא ולהגר ממדינתם הזרה ולהשתקע בתחומיה של מדינת ישראל. וכידוע, לכל מדינה הזכות הריבונית להחליט איזה זרים יבואו בשעריה ואיזה לא. יתר על כן, מעלים השוואות עם כמה מדינות אירופיות שבהן הצליחו שונאי זרים להשפיע על מדיניות ההגירה הממשלתית ולהטיל כל מיני מגבלות (אם כי באף אחת מהן לא נחקק משהו שדומה לחוק הזה...) <br /><br />אין ספק, אם כן: בעיני אותם שרים וחברי כנסת ובעלי טור מדינת ישראל נגמרת בקו הירוק, ומהצד השני זה חוץ לארץ. אין ספק? בעצם יש הרבה ספק, כי הרי מאותם אנשים עצמם אפשר גם לשמוע שארץ ישראל כולה שלנו בזכות אבותינו וההבטחה האלוהית, וטוב ויפה להתנחל בה ואריאל וקרית ארבע הן ערים ישראליות בדיוק כמו תל אביב ולכן חייבים תיאטראות ישראליים להימנע להציג בהיכלי התרבות שלהן "בדיוק כמו בכל מקום אחר בישראל". ואכן, כאשר מדובר על אזרחים ישראלים (ליתר דיוק, אזרחים יהודים ישראלים) אשר מעוניינים לעבור את הקו הירוק מזרחה ולקבוע מקום מגוריהם באחת ההתנחלויות או להתחתן בתושביהן, אז זה כבר לא ממש חוץ לארץ וממש לא צריך לבקש בקשה מיוחדת לאיחוד משפחות, בכלל לא צריך לבקש שום אישור. גם אותו בית משפט עליון בדיוק החליט שבוע מוקדם יותר שמעבר של אזרח ישראלי (יהודי) לגור בהתנחלות מעבר לקו הירוק זה דבר שגרתי ויום יומי שאין לו שום חשיבות ומשמעות מיוחדת, וגם אינו פוסל אותו מלהיות שופט בבית המשפט העליון. "התאבדות לאומית"? מה פתאום? <br /><br />בקיצור – כשרוצים שהשטחים יהיו חוץ לארץ, הם חוץ לארץ, כשרוצים שהם יהיו חלק מישראל הם חלק מישראל. כשמתנחלים רוצים לבחור לכנסת, אז חוק הבחירות לכנסת ישראל חל עליהם (אבל כמובן לא על שכניהם הפלסטינים). כשהם לא רוצים לשלם שכר מינימום, הם מסוגלים להצהיר בלי למצמץ שחוק שכר מינימום הישראלי לא חל עליהם כי ההתנחלות "אינה חלק מישראל". (לפחות את הטענה הזאת בית המשפט דחה...). <br /><br />והזגזוג הזה הוא לא מקרה - זהו חלק ממדיניות כוללת. כך, כשרוצים להגיד שהכיבוש לא נורא כל כך, ובעצם כבר אין כיבוש, מסבירים לכל העולם שלפלסטינים כבר יש ממשלה משלהם ופרלמנט משלהם והם מנהלים לעצמם את החיים. אבל כשרוצים, אז יכול צה"ל להיכנס לכל עיר ולכל כפר ביום ובלילה ולעצור את כל מי שרוצים ולהביא אותו לחקירה בלחץ פיזי מתון במרתפי השב"כ. (בשבוע שעבר באו בלילה ועצרו את יושב הראש הפרלמנט הפלסטיני בכבודו ובעצמו, עוד מעצר אחד בלילה שגרתי של מעצרים על ידי חיילינו). <br /><br />כאשר נזקק ילד פלסטיני מעזה לטיפול רפואי דחוף, מסבירים לנו שישראל התנתקה מעזה והיא כבר לא אחראית למצב תושביה ואין להם שום זכאות לטיפול רפואי בישראל, לכל היותר במקרים מסוימים אולי אפשר לעשות מחווה הומניטרית לפנים משורת הדין (בתנאי שהחולה לא ימות בינתיים, בזמן שהנושא בדיון...) אבל כאשר יוצאת ספינה ואפילו סירה קטנה לעבר חופי עזה, ממהרות ספינות חיל הים לבלום אותה, כי אסור לאפשר לאף אחד לפגוע בריבונות שלנו ובמים הטריטוריאליים שלנו. ופעילים אמריקאים ואירופאים שהורדו בלב ים מספינות בדרכן לעזה מובאים לבית המשפט להארכת מעצרם, בחשד של "כניסה בלתי חוקית לישראל". <br /><br />בקיצור, ללכת עם ולהרגיש בלי (או להיפך?). <br /><br /><br /><b><span style="color: #274e13; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">ואתא שונרא ואכלא לגדיא</span></b> <br />התאבדות לאומית (3)<br /><br />את הקביעה כי איחוד משפחות (ערביות) מהווה התאבדות לאומית תרם לסדר היום הציבורי שלנו כבוד השופט אשר גרוניס, האיש שיהיה הנשיא הבא של בית המשפט העליון בתוקף החוק המיוחד שהעבירה הרוב בכנסת לפני שבועיים. שני שרי משפטים, בזה אחר זה, טרחו ועמלו קשה כדי להגיע לתוצאה הזאת. במשך שנים הם נאבקו מאבקים קשים וממושכים, באור היום ובמחשך, בכנסת ובממשלה ובתקשורת ובכל מיני ועדות עלומות, התאמצו בכל כוחם לכופף את השופטים ולשנות את הרכבם, עד שהגיעו סוף סוף למינוי הנאה הזה. החל במצווה שר המשפטים הקודם דניאל פרידמן והגיע לקו הגמר יורשו, השר הנוכחי יעקב נאמן. <br /><br />כפי שכתב מעל דפי "ידיעות אחרונות", שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן מברך על המוגמר ומרוצה מאד מפסיקת בג"צ וגם הוא כמובן חושב שאיחוד משפחות זאת התאבדות לאומית. אם יש לו ביקורת על החלטת בג"צ, הרי הוא מבקר את השופטים על שנאחזו בטיעון שמישהו ממאוחדי המשפחות עלול לעסוק בטרור, והתביישו להגיד בגלוי שהם מגוננים על המאזן הדמוגרפי במדינת ישראל היהודית-דמוקרטית. כניסה של פלסטינים לתחומי המדינה היא בכל מקרה סכנה חמורה, אומר המשפטן המלומד פרידמן. אפילו אם לא ישתמשו בשום טרור ושום אלימות, הם עלולים לנסות לשנות את אופייה של המדינה, וגם זה סוג של לוחמה. <br /><br />אבל בכל זאת, במשהו דניאל פרידמן הוא קצת ליברל. בעובדים זרים הוא רוצה לנהוג קצת אחרת. "בעיני אין קושי בקליטתם של עובדים זרים וילדיהם שהתחנכו בישראל, הם מבקשים להשתלב בתוכה ולא לשנות את אופייה" כותב פרידמן, ומוסיף את הטיעון המוחץ "ניתן גם לצפות שישרתו בצה"ל!". נו, מי צריך יותר מזה? <br /><br />מסתבר שיש מי שלא רוצה, כולל ובמיוחד בין השרים הנוכחיים וחברי הכנסת. בהחלט לא רוצים כאן ערבים, אבל גם שחורים לא ערבים אינם רצויים, ובכלל נמאס מכל הזרים האלה. ולפי החוק שנחקק גם הוא בשבוע שעבר יוקמו מחנות מעצר לעשרות אלפי מסתננים מאפריקה. הם ישבו כאן שנים בכלא ללא משפט, עד שיוציאו לגמרי מהראש את הרעיון להשתלב בחברה הישראלית. והפליטים מחוף השנהב שיושבים כאן קיבלו צו גירוש קבוצתי ומיידי – עוד יש שם מלחמת אזרחים או לא?חייהם יהיו שם בסכנה או לא? לא משנה, העיקר שיעופו מפה. והילדים האפריקאים והפיליפינים שנולדו כאן ומדברים עברית וממש מתחננים להתגייס לצה"ל? ישר למטוסים, החוצה, החוצה, שיעופו, שלא יהיו פה וגמרנו.<br /><br />ומה עם האתיופים? כבר קבעו שהם יהודים כשרים (היו רבנים שחשבו אחרת התנגדו אבל לפני כבר יותר מעשרים שנה נדחתה טענתם, ועכשיו מאוחר מדי לשנות בחזרה...). אז באו לכאן המונים המונים מהשחורים האלה וירדו מהמטוס וקיבלו אזרחות ישראלית ועכשיו כבר עברו עשורים ויש כבר דור חדש שמדבר עברית ומבין בפוליטיקה ישראלית ויודע איך לארגן הפגנות המונים ולמחות נגד הגזענות. בטלויזיה רואים תושבת קרית מלאכי המוחה על כך שקוראים לה גזענית: "אתם לא מבינים, אתם לא צריכים לחיות עם כך הרבה אתיופים על ידכם ולהריח את ריח הבישול שלהם וערך הדירות מיד יורד. ובכלל, כשכבר יש אצלנו כל כך הרבה שחורים אתיופים אז מתחילים להגיע אלינו גם שחורים סודאנים, הם יודעים שהמשטרה לא תצליח להבדיל ולא תדע את מי לגרש ואת מי לא. זה ממש גיהנום, אי אפשר להמשיך ככה".<br /><br />אחד מהאתיופים בהפגנה הגדולה נגד הגזענות בירושלים סיפר על חוויותיו: "השתחררתי מהצבא וחשבתי שעכשיו אני התקבלתי בתור ישראלי לכל דבר. אבל בכל מקום עבודה שהגשתי מועמדות ראו את צבע העור שלי ואמרו לי 'לך, אנחנו נתקשר אליך'. רק ביחידת 'עוז' לקחו אותי מיד, ללכוד ולגרש את הפועלים הזרים הלא חוקיים. זה לא בדיוק מה שרציתי לעשות בחיים, אבל ממשהו צריך להתפרנס, לא?". <br /><br />ויש לו חבר שעובד כמאבטח עבור מתנחלי עיר דוד בכפר סילוואן שבמזרח ירושלים. מתנחלים אלה נכנסו לבתים אשר הממשלה הכריזה עליהם כנכסי נפקדים והשליכו את התושבים הפלסטינים החוצה. ועכשיו המתנחלים מודאגים מאוד ממזימות נפשעות שעלולים לזמום שכניהם הפלסטינים המתגוררים מסביב, והם זקוקים בדחיפות להרבה אנשי ביטחון שיעמדו על המשמר יום ולילה על גדר התיל המקיפה את הבתים. מתברר כי במנגנון האבטחה המונה על אבטחת המתנחלים יש מדיניות העסקה ליברלית ולא מפלה. מי שמבקש משרה שם יכול לצפות להתקבל בלי שאלות ובלי קשר לצבע העור.<br /><br />ואם מדברים על ריח רע באויר - רכבת ישראל החליטה להפסיק לאפשר לחיילים לנסוע חינם ברכבת ביום ראשון בין השעות שש עד תשע בבוקר כי ביום הזה ובשעות האלה כל החיילים חוזרים לבסיסיהם מחופשת סוף השבוע וממהרים מאד שלא להיענש על שחזרו באיחור. והקימו החיילים קול זעקה ומחאה, וגם הוריהם וחברי כנסת ואישי ציבור. אזרח אחד שנוסע כל יום ברכבת הסביר מה הבעיה: "אתם לא מבינים, אתם לא יודעים איך זה כשהרכבת שלך מתמלאת חיילים בצפיפות נוראה כמו קופסת סרדינים וריח של זיעה ממלא את האוויר וזה ממש גיהנום, אי אפשר להמשיך ככה." אמא של חייל באותה תכנית רדיו התמרמרה מאד על הדברים: "הבן שלי כבר שנתיים משרת את בטחון המדינה. הוא שומר לילה לילה בגבול הרצועה שהפלסטינים לא יצליחו לחדור אלינו. וזאת התודה שהמדינה נותנת לו?"<br /><br />המשך לחד גדיא 2012 בוא יבוא, עקבו אחר כותרות העיתונים. <br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-124914208841135187?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-53033002483537862582012-01-12T05:01:00.000-08:002012-01-12T05:02:20.213-08:00פרקים בטרגי-קומדיה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">פרקים בטרגי-קומדיה </span></span></b><br /><br /><i>אם בארזים נפלה השלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?</i><br /><br /><br /><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">פרק א'</span></span></b><br /><br />מזה שנתיים וחצי, שר החוץ המייצג את מדינת ישראל כלפי העולם הוא מתנחל החי בשטח כבוש ומפר מדי יום ביומו בראש חוצות את החוק הבינלאומי. זוהי אחת הסיבות מדוע שר החוץ הזה אינו בדיוק אורח מקובל במרבית בירות העולם (אם כי גם לאישיותו והתנהלותו של שר החוץ הזה יש בכך חלק לא מבוטל). משנה לשנה גדל מספר המתנחלים המשרתים כקצינים בצה"ל, הצבא המופקד על שמירת והרחבת המובלעות שלהם (בקרב החלקים האחרים בחברה הישראלית פוחתת והולכת הנכונות להקדיש את החיים לקריירה צבאית...) אבל בבית המשפט העליון לא ישב מתנחל. עד השבוע הזה. <br /><br />לפי ה"דיל" שסוכם ביום שישי האחרון בין הסיעות היריבות בוועדה למינוי שופטים, יהיה נועם סולברג אחד מן השופטים החדשים שיתווספו להרכב בית המשפט העליון, ויתכן כי בעתיד יגיע גם להיות נשיאו של בית המשפט הזה. כל בוקר יקום כבוד השופט העליון נועם סולברג משנתו בביתו שבהתנחלות אלון שבות שליד בית לחם. הוא יכנס למכוניתו וייסע בנחת בכביש המיועד לישראלים בלבד, היישר אל מקום עבודתו החדש בירושלים. בדרכו יחלוף ביעף על פני הפלסטינים הממתינים שעות תחת השמש הקופחת לביקורת במחסום צה"ל. ומה אם אחד הפלסטינים האלה יעתור לבג"צ נגד הפקעת אדמתו ומסירתה למתנחלים? <br /><br />עורכי הדין עומר שץ ויפתח כהן הגישו בשם "יש גבול" עתירה לבג"צ למנוע את צירופו של נועם סולברג. גוש שלום – שבו חבר כותב שורות אלה – התבקש לצרף את קולו לעתירה הזאת. עורכי הדין ציינו כי נועם סולברג קבע מרצונו החופשי את מקום מגוריו בשטח כבוש, ועשה בכך מעשה אסור על פי דין ומנוגד למוסר של אדם הגון. התנחלות בשטח כבוש היא הפרה יסודית של אמנת ג'נבה הרביעית האוסרת על המדינה הכובשת להעביר חלקים מאוכלוסיתה לשטח הכבוש על ידה. ככזאת הוגדר מפעל ההתנחלות במפורש בידי בית הדין הבינלאומי בהאג – גוף אשר בו הכיר בית המשפט העליון כגורם השיפוטי העליון במשפט הבינלאומי. אשר על כן, המתנחל נועם סולברג אינו ניחן בטוהר המידות הנדרש לשופט בבית המשפט העליון.<br /><br />לא אגלה סוד גדול אם אציין כי איש מהמעורבים לא טיפח תקוות גדולות שהעתירה תתקבל. בכל זאת, קצת הופתענו כולנו ממהירות הבזק בה מיהרו שופטי בג"צ להשליך מידיהם את תפוח האדמה הלוהט הזה. תוך שעות ספורות מהגשת העתירה התכנסו כבוד השופטים חיות, פוגלמן ועמית ופה אחד דחו על הסף את העתירה. הם ציינו ביובש כי בדקו בחוק יסוד השפיטה וגם בכללי האתיקה לשופטים ו"לא מצאו תקדים משפטי לפיו מקום מגורים כאמור מהווה פגיעה בטוהר המידות בכלל, ובטוהר המידות השיפוטי בפרט". צח וטהור הוא השופט העליון החדש נועם סולברג וכל חבריו המתנחלים עימו. אין כאן שום פגיעה בטוהר המידות.<br /><br />והחוק הבינלאומי? אמנת ג'נבה הרביעית? בית הדין הבינלאומי בהאג? בפסיקה הנחרצת של שלושת השופטים נפקד לחלוטין מקומם. היו ואינם עוד. נפקדים נוכחים. וזאת, עוד לפני שהצטרף אל כבוד שופטי בג"צ חברם החדש. <br /><br /><br /><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">פרק ב'</span></span></b><br /><br />בני קצובר הוא אחד ממקימי גוש אמונים ומהותיקים במנהיגי המתנחלים. כבר ב-1967 נטל חלק בחבורת המתנחלים שהתמקמו בחברון וקבעו שם עובדה. וכאשר נתקלו בהתנגדותו של המושל הצבאי – שחשש, ובצדק, כי נוכחות מתנחלים קיצונים תהפוך את חברון למוקד מתיחות מתמיד – נדרשו קצובר וחבריו לפנות לשרים במפלגת העבודה שאז עוד שלטה במדינת ישראל, תוך משחק יעיל במאבקי הכוחות בין שר הביטחון משה דיין ויריבו הגדול יגאל אלון. ועשר שנים אחר כך, כשנטל חלק בניסיונות להרחיב את מפעל ההתנחלות צפונה לאזור שכם, שוב נעשה שימוש בקשרים טובים בממסד הפוליטי (בין השאר עם שר הביטחון דאז, ששמו היה שמעון פרס). ואחר כך, כשתנועת ההתנחלות גדלה והתרחבה והתמסדה, נבחר קצובר לתפקיד ראש המועצה האזורית שומרון וקיבל שנים רבות משכורת מקופת המדינה והשתמש בקשריו הטובים בממשלה (אז כבר ממשלת הליכוד) להשיג משאבים ותקציבים נדיבים מאד מאד להמשך הרחבת מפעל ההתנחלויות. <br /><br />בכל השנים האלה הצהירו קצובר וחבריו המתנחלים שוב ושוב על נאמנותם לדמוקרטיה הישראלית. ודחו בזעם כל האשמה שהם מתנגדים לדמוקרטיה או חותרים לפגוע בה. אבל לא עוד. השבוע הזה – במקרה, בדיוק באותו יום בו החליטו שופטי בג"צ לאמץ לחיקם את המתנחל נועם סולברג – השמיע בני קצובר דברים ברורים ונחרצים: "הייתי אומר שכיום לדמוקרטיה הישראלית יש תפקיד אחד מרכזי והוא להיעלם מהשטח. הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות. היום כל האירועים מנתבים להכרה שאין דרך אחרת, אלא להעמיד במרכז את העניין היהודי על פני כל עניין אחר, וזו התשובה לכל המצב והאיומים". <br /><br />במלים אחרות: במשך ארבעים שנה ויותר, הדמוקרטיה הישראלית נתנה לנו המתנחלים מכל טוב, תקציבים בשפע ואדמות שהפקיעה מהפלסטינים ונתנה לנו והגנה צבאית צמודה בכל צעד שצעדנו. אכלנו ושבענו וברכנו את הדמוקרטיה על כל מתנותיה, ועכשיו שאנו גדולים וחזקים מספיק, אנחנו כבר לא זקוקים לה יותר. <br /><br />אם את הדמוקרטיה מייצג הרוב בקרב חברי כנסת ישראל, שנבחרו בידי אזרחי ישראל בבחירות חופשיות ודמוקרטיות למהדרין, יתכן מאד שהדמוקרטיה בישראל אכן מתכוונת למלא את משאלתו של קצובר. <br /><br /><br /><br /><br /><br /><b style="color: #b45f06;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: large;">פרק ג' </span></b><br /><br />לפני מספר חודשים כתב שר החינוך גדעון סער חוזר אל מנהלי ומורי בתי הספר בישראל, ובו קרא להם לחנך את תלמידיהם לשמירה וכיבוד זכויות האדם. מנהל בית הספר בכפר ערערה לקח ברצינות את דבריו של שר החינוך והסיע את תלמידיו לתל אביב, לצעוד במצעד זכויות האדם שהתקיים ביום זכויות האדם הבינלאומי. <br /><br />אבל כנראה לא לזה התכוון שר החינוך. אולי הוא לא התכוון לאותן זכויות אדם שעליהן נערך המצעד בתל אביב, או שהוא לא התכוון שהמורים והמנהלים באמת ייקחו ברצינות את החוזר שנשלח אליהם, או שהוא באופן ספציפי לא התכוון שמנהל ערבי בכפר ערבי כמו ערערה יוציא תלמידים ערבים להפגין. כי כאשר ערבים הם אלה שמדברים על זכויות האדם, זה עוד עלול להיות קצת חתרני. <br /><br />בכל אופן, משרד החינוך שלח מיד נזיפה חמורה למנהל בית הספר בערערה. ועדת החינוך של הכנסת התכנסה לדון בתקרית החמורה וחברי כנסת ממפלגות הימין דרשו לפטר מיד את חובב זכויות האדם הידוע לשמצה. וקם לענות להם חבר הכנסת רלב מג'אדלה, שהוא במקרה ערבי בדיוק כמו אותו המנהל (וגם מכיר אותו אישית). ודברי ההגנה של ח"כ מג'אדלה כל כך הרגיזו את חברת הכנסת אנאסטסיה מיכאלי שהיא שפכה עליו כוס מים. ומיד התמלאו כל אמצעי התקשורת בדיווחים על תקרית כוס המים, והאפילו לגמרי על נושא החינוך לזכויות האדם. <br /><br />מפלגתה של מיכאלי, מפלגת ישראל ביתנו בראשות שר החוץ אביגדור ליברמן, הרגישה קצת לא נוח ומיהרה לפרסם הסתייגות ולנזוף בחברת הכנסת מיכאלי. נו נו נו, חברת כנסת לא צריכה לשפוך מים על חבר כנסת עמית, אפילו אם הוא ערבי. <br /><br />אבל אולי בעתיד תיחסך מח"כ מיכאלי הדילמה הזאת. חבר אחר באותה מפלגה, משה (מוץ) מטלון, הציע חוק שיקבע כי רק מי ששרת בצבא יוכל להיבחר לכנסת. אם יתקבל החוק הזה (ובימינו, מי יודע עד כמה לאן עלול הרוב בכנסת ישראל להגיע?) בכנסת הבאה כבר לא יהיו ערבים. גם לא יהיו שם יהודים המתנגדים לכיבוש ומטעמי מצפון אינם מוכנים לשרת בצבא הכיבוש. וגם לא יהודים הסבורים כי לימוד התורה חשוב יותר משירות צבאי (דעה שנויה במחלוקת, אבל צה"ל גילה התחשבות רבה כלפיה מאז הקמתו).<br /><br />משה (מוץ) מטלון הוא הנכה הראשון שנכנס לכנסת על כסא גלגלים. בכהונתו מאז 2009 זכה לשבחים רבים עלפעולתו למען חבריו הנכים, במיוחד על המאמצים להנהיג חוקים ותקנות שינגישו כל מקום במדינה לנכים ויבטלו את המחסומים המונעים בעדם. <br /><br />אבל לא לערבים ובלתי רצויים אחרים... <br /><br /><br /><br /><span style="color: #b45f06; font-size: large;"><b><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">פרק ד' </span></b></span><br /><br />העיירה קריית מלאכי נמצאת הרבה בחדשות בתקופה האחרונה. יקיר בניה של קרית מלאכי, משה קצב, עלה לגדולה והגיע אל משכן נשיאי ישראל בירושלים. משם כידוע העביר את מגוריו למשך שבע השנים הקרובות על כלא מעשיהו, בשל אי אלה מעשים שנויים במחלוקת שעשה בנשים שעבדו תחת מרותו והשופטים ראו אותם בחומרה יתרה, אם כי רבים מחבריו ושכניו עדיין רואים בו גיבור שרק נפגע בגלל מזרחיותו. ואך סיימו אמצעי התקשורת לסקר את מסעו של משה קצב אל הכלא, וכבר נקרתה להם סיבה חדשה לשוב ולכוון את הזרקורים אל קרית מלאכי. <br /><br />בשנים האחרונות, גדל והלך מספר בני העדה האתיופית המתגוררים להם בקרית מלאכי, ובעיני כמה מהתושבים האחרים שם זה לא מצא חן. היו מי שיצאו בלילה לחוצות קריית מלאכי ומיכלי ספריי בידם וריססו על הקירות בדיוק מה שהם חושבים על האתיופים, מלים לא מחמיאות שהעברית הסלנגית שאלה משפות אחרות או המציאה לעצמה. והיו גם מי שפעלו בגלוי ולאור היום. דהיינו, ועדי הבתים בארבעה בניני קומות שקמו ועשו מעשה והקימו ועדת קבלה מסודרת, כדת וכדין, שכל דייר חדש חייב לקבל את אישורה. והועדה החליטה רשמית, ופרסמה ברבים את החלטתה, כי לאתיופים פשוט אין מה לחפש בארבעת הבניינים האלה. <br /><br />וקמה מהומה אדירה שהגיעה לכותרות, והאתיופים מכל רחבי הארץ נזעקו באלפיהם ונסעו אל קרית מלאכי והפגינו ומחו בקולי קולות, ועמם גם כמה שאינם אתיופים אבל אינם אוהבים גזענות. <br /><br />אבל בעצם, על מה כל המהומה הזאת? מה רוצים משונאי האתיופים בקרית מלאכי? כבר לפני חצי שנה העבירה הכנסת את "חוק ועדות הקבלה", אשר מסמיך ישובים קהילתיים להקים ועדות קבלה שימנעו כניסת "מי שאינו מתאים למרקם החברתי". למה רק ישובים קהילתיים? למה לא בנינים עירוניים? מה האפליה הזאת? <br /><br />ובכלל, למה אסור לסגור את שערי קרית מלאכי בפני האתיופים? מה, הם פחות שחורים מן הסודאנים והאריתראים? הרי רק לפני מספר שבועות החליטה ממשלת ישראל שבלימת כניסתם של פליטים ומבקשי מקלט מסודאן ואריתריאה ויתר ארצות אפריקה היא מטרה לאומית עליונה של מדינת ישראל ולמענה צריך להקדיש משאבים אדירים ולהקים חומות וגדרות ובתי כלא ולהעביר חוקים מיוחדים וחמורים בכנסת. <br /><br /><br /><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">פרק ה' </span></span></b><br /><br /> <i> "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים"</i> (שמות כ"ב, כ"א)<br /><br />מעט היסטוריה משפחתית רלוונטית, לפני שאחזור להווה של המדינה הזאת. בזמן מלחמת העולם הראשונה הייתה גליציה – אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית ומאוחר יותר חלק מפולין – שדה קרב קטלני. צבאות גדולים עברו בה שוב ושוב, נלחמו והרגו זה בזה. זה בהחלט לא היה מקום נעים להיות בו. כל תושבי גליציה סבלו מאד, והיהודים שם סבלו עוד יותר מיתר התושבים כי תנאי המלחמה העניקו חופש פעולה גדול לאנטישמים למיניהם. <br /><br />בימים הם נמלטו סבי וסבתי, יהושע ושרה קלר, מגליציה הבוערת, ומצאו מקלט בברלין בירת גרמניה. גרמניה נחשבה אז כמדינה תרבותית ונאורה, ולאחר המהפכה של 1918 קמה בה רפובליקת ויימר, שהתגאתה בחוקה דמוקרטית וליברלית למופת. סבי וסבתי חיו עם מאות פליטים ומבקשי מקלט יהודים אחרים בבנין גדול וצפוף סמוך לכיכר אלכסנדר בחלקה המזרחי של ברלין, ושם נולד אבי יעקב קלר בשנת 1929. <br /><br />לא כל תושבי גרמניה התלהבו מן העובדה שארצם הפכה מקום מקלט לפליטים. כך למשל, בעצרת–עם שהתקיימה בעיר האנובר בחודש יולי 1922 נתקבלו בתשואות רמות דבריו של פוליטיקאי מקומי זוטר שנקרא גוסטאב זייפרט, אשר הזהיר כי זרם הפליטים מן המזרח מהווה פצצת זמן וסכנה חמורה לגרמניה. ומי היה גוסטאב זייפרט הזה, ומי היו האנשים שהריעו לו? לא היו שם ממש מפלצות. סתם אנשים פשוטים, שחיו במצב של משבר כלכלי חברתי קשה והרגישו שזרם הפליטים האלה עם השפה המוזרה והבגדים המוזרים מסכנים אותם ומאיימים עליהם, ומוכרחים להפסיק את זה. בדיוק כמו שאמר הנואם על הבמה. <br /><br />גוסטאב זייפרט כשלעצמו לא זכה להצלחה פוליטית רבה, ושמו נותר כהערת שוליים לא חשובה בספרי ההיסטוריה. אבל הוא ועוד רבים אחרים הצטרפו למפלגה אשר גדלה וצברה תאוצה פוליטית והבטיחה לאזרחי גרמניה הבטחה חגיגית כי תשים קץ לזרם הפליטים. למפלגה הזאת קם מנהיג מוכשר ורב יכולת אשר ששמו נודע בכל רחבי המדינה, ואחר כך בכל העולם. ובסופו של דבר, המפלגה הזאת הגיעה לשלטון. <br /><br />זה היה כאשר היה אבי בן ארבע. בחודש הראשון לכהונתה של הממשלה החדשה חגגו היהודים בברלין (כמו בכל העולם) את חג הסוכות. תומכי הממשלה החדשה, שממש אבל ממש לא אהבו פליטים, באו בערב אל הבניין הגדול והצפוף ליד כיכר אלכסנדר והחריבו את הסוכה שהוקמה בחצר. סבי וסבתי הגיעו אז למסקנה שמוטב לא להישאר בגרמניה. <br /><br />אכן, המפלגה שהגיעה בתקופה ההיא לשלטון בגרמניה מילאה את הבטחתה לבוחריה, ועצרה את זרם הפליטים מן המזרח. היא מילאה את ההבטחה הזאת בצורה יסודית מאוד – למעשה, בצורה הרבה יותר יסודית ממה שרוב בוחריה העלו בדעתם כאשר העלו אותה לשלטון. כאשר סיימה המפלגה הזאת את שתים עשרה שנות כהונתה בשלטון, רבים מאד מהבוחרים האלה כבר לא היו בחיים. אבל זה כבר סיפור אחר.<br /><br /><br /><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">פרק ו' </span></span></b><br /><br />אבי הגיע לארץ עם הוריו בשנת 1933 וגדל והגיע לבגרות בירושלים, ואני נולדתי וגדלתי בתל אביב, והשבוע ישבתי בביתי ובשעת לילה מאוחרת חזיתי בטלוויזיה בכנסת ישראל מצביעה ומקבלת את החוק האומר כי מעתה והלאה יהיה כל מי שחוצה את גבולה הדרומי של מדינת ישראל צפוי לשלוש שנות מאסר בלי משפט. <br /><br />שלושים ושבעה (37) חברי כנסת הצביעו בעד החוק הזה ורק שמונה התנגדו לו. ואילו 73 חברי כנסת אחרים פשוט הצביעו ברגלים. הדיון הסוער נמשך עמוק אל תוך הלילה, והמיטות הנוחות במלון המשולם על חשבון תקציב המדינה קרצו להם.<br /><br />עוד לפני שעבר החוק באופן סופי, כבר הנחה השר אהרונוביץ את אנשי המשטרה ומשמר הגבול ושרות בתי הסוהר להתכונן לשיטפון הצפוי. מקומות כליאה כבר הוכנו לחמישה עשר אלף איש, והממשלה כבר אישרה תקציבים לבנות עוד ועוד בתי כלא ומחנות מעצר. כל מסתנן יכנס אוטומטית לשלוש שנים בכלא. פליט? מבקש מקלט? או סתם מהגר עבודה? קודם כל נכניס אותו לתא ונסגור עליו את הדלת ואחר כך (אם בכלל) נבדוק מי הוא ומה הוא מחפש כאן. <br /><br />האם זה באמת ירתיע אותם מלהמשיך לבוא לכאן? לא בטוח. שלוש שנים בכלא של מדינת ישראל בודאי אינן נופש. אבל הרבה מהאנשים שמגיעים לכאן ברגל מאפריקה הרחוקה כבר עברו הרבה זוועות בארצות שמהן נמלטו ובכל מיני מקומות בדרך, והם עדיין יתעקשו להימלט אלינו. <br /><br />"אין לנו ברירה. היינו חייבים להעביר את החוק הזה. אנחנו המדינה היחידה בעולם הראשון שאנשים מן העולם השלישי יכולים להגיע אליה בהליכה ברגל" אמר אתמול בבוקר ברדיו מנכ"ל משרד ראש הממשלה. <br /><br />אכן, כזה הוא המצב. מדינת ישראל היא חלק מן העולם הראשון, חלקו העשיר והמצליח והמשגשג של כדור הארץ. אפילו העניים ביותר אצלנו (וישנם הרבה כאלה, והם מתרבים והולכים משנה לשנה) חיים יחסית טוב יותר מתושביהן של רוב מדינות אפריקה. <br /><br />לפני מאה שנה, הארץ הזאת הייתה פרובינציה די נידחת של האימפריה העותמנית. חלק מובהק ממה שנקרא היום "העולם השלישי". איך הגיעה מדינת ישראל להיות היום חלק מן העולם הראשון, מקום שאנשים מאפריקה מנסים להגיע אליו (ואפילו לשלוש שנים בכלא...)? בודאי, לעמל כפינו וחוכמתנו ואיכות כוח האדם שלנו היה חלק בזה. אבל למדינת ישראל קיבלה גם עזרה לא מעטה לטפס גבוה בסולם. <br /><br />למשל, סיוע של שלושה מיליארד דולר טבין ותקילין, שכבר עשרות שנים ניתן למדינת ישראל מדי שנה בשנה מקופתו של הדוד סם הנדיב. שלושה מיליארד דולר בשנה – יותר מסך כל הסיוע שנותנת ארצות הברית לאיזו מדינה באפריקה השחורה. <br /><br />אז למה הם ממשיכים להגיע, כל המסתננים הנבזים האלה שהולכים אלפי קילומטרים ברגל ולא נרתעים מכל הזוועות שבדרך וגם לא משלוש שנות מאסר בכלא הישראלי הנחמד? אולי הם מחפשים כאן את הדולרים שארצות הברית לא שלחה למדינה שלהם. <br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-5303300248353786258?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-46396086841258262372012-01-07T07:39:00.000-08:002012-01-07T07:47:18.065-08:00על אנטישמים וגני ילדים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: large;">על אנטישמים וגני ילדים </span></b><br /><br />לפני מספר חודשים הייתה המחאה החברתית בישראל בשיאה וההמונים יצאו לרחובות וקראו לצדק חברתי. התאחדות הסטודנטים הייתה אז בין מובילי המחאה – ההתאחדות כמוסד, ועוד יותר היושב ראש שלה איציק שמולי.<br /><br />נושא בולט באותו זמן הייתה "מחאת העגלות" של אמהות שדרשו חינוך חינם בגני הילדים. והנה, עכשיו ראש הממשלה מציע לממשלה ליישם חינוך חינם בגני הילדים! סוף טוב – הכול טוב? לא בדיוק. נשארה השאלה הקטנה – מהיכן בדיוק יבוא הכסף? <br /><br />אנשי המחאה החברתית קראו לקצץ בתקציב הביטחון, וציינו כי ביטחון חברתי לאזרחי ישראל חשוב לא פחות מן הביטחון החיצוני. ולפני שלושה חודשים הביע ראש הממשלה את דעתו כי מבין עשרות המיליארדים המועברים לביטחון אפשר לקצץ שלושה מיליארדים בלי לפגוע בביטחון מדינת ישראל. אבל זה היה לפני שלושה חודשים, שבפוליטיקה בארצנו זה נצח. מאז, נפח ההפגנות ברחובות ירד. מה שעלה עד מאד היה מפלס האזהרות החמורות שהשמיעו ראשי הצבא - על הסכנות והאתגרים מהתהפוכות סביבנו במזרח התיכון, על המלחמות שעומדות לפנינו בעזה ואיראן וכו' וכו'. ובקיצור, הודיע ראש הממשלה שקיצוץ בביטחון בהחלט לא בא בחשבון עכשיו. <br /><br />והייתה גם הצעה להטיל מס מיוחד על העשירים ביותר בארצנו. לא הרבה, רק שני אחוז – זה בודאי לא היה גורם להם פשיטת רגל. אבל ברגע האחרון לפני שעמד לעלות בהצבעה בכנסת, נעלם המס על העשירים ואיננו, התאייד, לא נודעו עקבותיו. מה בדיוק קרה? אולי פעם ביום מן הימים, ראש הממשלה ושר האוצר יואילו להסביר. בינתיים, הטייקונים ישמרו את כספם וימשיכו לעשות לנו תספורות. <br /><br />אז בכל זאת, מהיכן יבוא המימון לגני הילדים? אין בעיה, יבוצע קיצוץ רוחבי בתקציבי הממשלה, פעילויות חברתיות אחרות יקוצצו ויצומצמו ואת הכסף יעבירו לגני הילדים. "זה לא מה שרצינו ולא מה שדרשנו" זועקים ראשי המחאה החברתית. "לא ביקשנו למשוך את השמיכה מצד אחד לצד אחר, לקצץ תקציב חברתי אחד למען תקציב אחר. דרשנו להגדיל משמעותית את התקציבים החברתיים כולם!"<br /><br />אבל הפעם נעדר קולה של התאחדות הסטודנטים בישראל מן המחאה החברתית. יש לה כרגע נושאים חשובים הרבה יותר לעסוק בהם, עניינים חיוניים וחובקי עולם. היא מגייסת את הסטודנטים בישראל להלחם באנטישמיות. כן, להלחם באנטישמיות, איזה מאבק נהדר! כדאי לדעת שהיום כבר לא צריך לקחת סיכונים כדי להלחם באנטישמיות. אפילו לא צריך לצאת מהבית. היום אפשר להילחם באנטישמיות בביתו של הסטודנט ועל פי נוחיותו. לשבת מול המחשב האישי עם כוס תה מהביל ומשם להילחם ולהילחם ולהילחם, לגלות ולאתר ולמפות את האתרים האנטישמיים הנבזיים שהאינטרנט מלא וגדוש בהם ולשמוט את הקרקע תחתיהם. <br /><br />"זו ההזדמנות שלנו, הסטודנטים הישראלים, לספק הסברה נכונה ומאוזנת, לסייע במאבק נגד הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ונגד שנאת היהודים בעולם" נאמר בקריאה המסעירה שפרסמה התאחדות הסטודנטים אל שלוש מאות אלף חבריה. והכי טוב שלא צריך לעשות את זה בחינם. כל סטודנט וסטודנטית שיתחייבו לעסוק בשנה הקרובה חמש שעות כל שבוע במאבק הגורלי נגד האנטישמים יקבלו בסוף את גמולם, סך 7600 שקל ישראלי טבין ותקילין.<br /><br />ורק נותרה השאלה, מי הם בדיוק האנטישמים, ואיך נזהה אותם? במשך תקופות רבות בהיסטוריה לא היה ממש קושי בנושא הזה. האנטישמים לא הערימו בעיות, ואפילו מי שלא חכם במיוחד יכול היה לזהות אותם במבט ראשון. אבל מאז השתנו מאד פני הדברים. כיום, צריך לעיתים קרובות להיות מומחה עם שנות לימוד רבות מאחוריך כדי לאתר ולזהות את האנטישמים. <br /><br />ואכן, כאן בישראל וברחבי העולם, מומחים מסוג זה עובדים קשה וללא לאות כדי להגדיל ולהרחיב את מוטת כנפי האנטישמיות, ותוך כדי כך בונים לעצמם קריירות מזהירות. הם כבר הצליחו לאתר אנטישמים בכל מיני פינות וחרכים בלתי צפויים. יתר על כן, היה יותר מאחד שכתבו עליו שהוא אנטישמי והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.<br /><br />אז כשזה כל כך קשה ומסובך לאבחן מי הם האנטישמים, איך אפשר לצפות מסטודנט שנה א' הטרוד במבחנים מפרכים לפתח את חוש הריח הדקדקני שבו מריחים מרחוק את ריחו של האנטישמי הנסתר?<br /><br />אל דאגה! ממשלת ישראל כבר תדאג להעביר חינם אין כסף קורס הכנה מקיף לכל דורש ולהפוך אותו במהירות הבזק למומחה עולמי בנושא האנטישמיות. ומה בדיוק ילמדו שם בקורס? טוב, תכנית הלימודים המדויקת לא פורסמה, אבל אפשר להסיק עליה משהו מהתבטאויותיהם של בכירי הממשלה. <br /><br />כך למשל, לפני מספר ימים פורסם כי פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים בממשלת ישראל, כינה את עיתון "הארץ" בשם "דר שטירמר", שמו של ביטאון המפלגה הנאצית בתקופת היטלר. אז הנה, כבר התגלה ונחשף עיתון אנטישמי מסוכן אשר מפיץ תעמולה אנטישמית בעברית ובאנגלית, בארץ ובכל רחבי העולם. ומכאן כבר נפתח פתח גדול ורחב לאתר ולמצוא עוד ועוד אנטישמים גדולים וקטנים. <br /><br />הנה למשל בדיוק השבוע דיווח "הארץ" (סליחה, "דר שטירמר") על קבוצה של חמש מאות הורים ישראלים חצופים ונבזים, המתנגדים ליוזמתו החינוכית המבורכת של השר גדעון סער לשלוח את תלמידי ישראל להתארח אצל המתנחלים החלוצים בחברון וגם בשילה וללמוד מפיהם על תולדותיו המפוארות של העם היהודי. סטודנט שילמד בקורס הממשלתי המיוחד יבין מיד שלא מדובר בהורים ישראלים שאכפת להם מילדיהם – אלה הם אנטישמים לכל דבר. <br /><br />ויש עוד אנטישמים נבזים מהסוג הזה, אשר מתנגדים להופעות של תיאטראות ישראלים בהתנחלויות. הם אפילו העלו את האפשרות האבסורדית שעלולה להיות סתירה בין הופעת אנשי תיאטרון הבימה בהתנחלויות שנבנו בשטח כבוש לבין הופעה במסגרת פסטיבל בינלאומי יוקרתי מיצירות שקספיר. בגלל האנטישמים האלה נפתח ויכוח עז שמתנהל באתר של תיאטרון הגלוב בלונדון, ואין ספק שנדרשת שם מעורבות של סטודנטים ישראלים נחושים ואמיצי לב. <br /><br />ויש עוד – למשל, האתרים ברשת האינטרנט הבריטית התוקפים מוסד נפלא כמו הקרן הקיימת לישראל. הם מעזים לטעון כי תפקידה העיקרי של הקק"ל אינו ייעור והפרחת השממה, כמו שתמיד חשבנו וידענו. האנטישמים האלה טוענים שהקרן הקיימת מחזיקה בידיה שלושה עשר אחוז משטח מדינת ישראל ומוכנה להחכיר אותם אך ורק ליהודים, וליהודים בלבד, וכי הדבר נאמר במפורשת בתקנות הקק"ל. הם גם טוענים שהקרן הקיימת שולחת דחפורים כדי להחריב את בתיהם של בדואים בכפר אל עראקיב ולנטוע יער במקומם. רק אנטישמים מסוגלים להעלות בדעתם טענות מופרכות כאלה שקרים כאלה וגם לפרסם אותן באינטרנט ואפילו להשיג 76 חברי פרלמנט בריטים שדורשים לדון על כך במליאת הבית. ברור כי נדרשת כאן התערבות של סטודנטים ישראלים מסורים שיכנסו לפעולה ויפריכו את כל השקרים האלה, אחת ולתמיד. <br /><br />ומי עוד חושב על גני ילדים?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-4639608684125826237?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-39896807424473611752012-01-03T06:57:00.000-08:002012-01-03T06:58:40.081-08:00"מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;">"מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר"</span></b><br /><br />יהודה הלוי היה מן הדמויות הבולטות בהיסטוריה היהודית, רב ופילוסוף ומשורר ורופא שחי לפני יותר מתשע מאות שנה בספרד הנוצרית ובספרד המוסלמית ובסוף חייו במצרים. איש שחי בימים של מלחמות קשות ואכזריות בין נוצרים ומוסלמים בהן נמצאו היהודים לא פעם בין הפטיש לסדן. והוא חלם על ארץ ישראל ועל ממלכה יהודית שתקום בה וכתב על כך שירים יפים ונוגים שאותם אחרי מאות שנים אימצה התנועה הציונית לחיקה ובמאה העשרים נכתבו להם מנגינות ועדיין שומעים אותם מדי פעם ברדיו. <br /><br />ופאר יצירתו של יהודה הלוי הוא "ספר הכוזרי", אשר נועד להגן על "הדת המושפלת והבזויה" ולהוכיח את עליונות היהדות על פני הנצרות והאיסלאם (וגם על הפילוסופיה היוונית). והוא כתב אותו במקורו בשפה הערבית, אשר הוא וחבריו החשיבו כשפת התרבות והשפה המתאימה לכתוב בה כתבים דתיים ופילוסופיים חשובים. ואחר כך תורגם הספר לעברית והיה ועודנו מן הכתבים החשובים בדת היהודית. וכתוב הספר בצורת דיאלוג בין מלך הכוזרים, עם עתיק שחי בארץ שנקראת היום אוקראינה, לבין חכם הדת היהודי ("החבר" בלשונו של הספר), אשר שכנע אותו להתגייר ולגייר את בני עמו – אירוע שכבר היה בבחינת היסטוריה עתיקה בזמנו של יהודה הלוי. <br /><br />באחד הקטעים האלה (הכוזרי קי"א – קי"ג) טוען החבר כי היהודים חיים בדלות ומסכנות, בבוז ובייסורים ובהרג, ובדיוק לכן הם קרובים יותר לאלוהים מאשר "אם הייתה לנו גדולה בעולם הזה".<br /><br />אך הכוזרי מגיב: "כן הוא אילו הייתה כניעתכם ברצון. אבל היא בהכרח, וכאשר תמצא ידכם תהרגו."<br /><br />ועל כך נאלץ החבר להודות: "מצאת מקום חרפתי, מלך כוזר".<br /><br /><br /><a href="http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23855&pgnum=71">http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23855&pgnum=71</a><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-3989680742447361175?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-68214768599472625102011-12-30T12:09:00.000-08:002011-12-31T07:52:56.177-08:00החושך<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">החושך</span></span></b><br /><br /><br /><div style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><span style="font-size: x-small;">באנו חושך לגרש</span></div><div style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><span style="font-size: x-small;">בידינו אור ואש </span></div><div style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><span style="font-size: x-small;">כל אחד הוא אור קטן </span></div><div style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><span style="font-size: x-small;">וכולנו אור איתן </span></div><div style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><span style="font-size: x-small;"><br /></span></div><div style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><span style="font-size: x-small;">סורה חושך, הלאה שחור! </span></div><div style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><span style="font-size: x-small;">סורה מפני האור!</span></div><br /><br />בשבוע שעבר התייחס אורי אליצור, ממייסדי ומנהיגי תנועת המתנחלים "גוש אמונים" (ולשעבר ראש לשכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר) אל שיר החנוכה הידוע הזה, במאמרו במהדורה השבועית של "מקור ראשון". <br /><br />"באנו חושך לגרש, והגננת הצעידה אותנו בסך, והיינו בני ארבע והיינו מכבים וגם חלוצים ודגלנו כחול לבן ונלחמנו ביוונים וגם בערבים" כותב אליצור, שהיה בן ארבע בערך בשנת 1950. "קלטנו את האמונה של הגננת ויתר המבוגרים שאנחנו בני האור ומבשרי הקדמה. באותם ימים, גם פה וגם בעולם הרחב, הציונות והלאומיות התחברו חיבור טבעי עם הנאורות והקדמה ויחד גירשו את החושך הערבי והקימו את מדינת ישראל".<br /><br />ואולם, מתלונן אליצור, הימים הטובים ההם חלפו לבלי שוב. "מאז, האור והחושך החליפו צד. מי שנושא היום בהתלהבות את דגל הלאומיות היהודית ונלחם בערבים ומיישב את ארץ ישראל לא נחשב בעיני המחנה הנאור כמגרש חושך אלא מביא חושך. ולהפך, מי שתומך בערבים ונלחם נגד הציונות משוכנע שהוא זה שמגרש את החושך ומביא אור". <br /><br />אז מה הוא מציע לעשות בעניין? לעשות שלום עם הפלסטינים? לשנות בצורה מהותית את התנהגותה של מדינת ישראל בפועל ואת הדיווחים הלא-סימפטיים היוצאים מכאן לכל רחבי העולם? לא כדאי להגזים. אורי אליצור חי בהתנחלות עופרה שבלב הגדה המערבית ובהחלט אין לו שום כוונה לראותה נהפכת חלק ממדינת פלסטין. יש לו פתרון פשוט יותר – בבגרותו הוא הבין שבעצם "הדימוי ההוא של גירוש החושך היה קצת נלהב מדי ומתלהם". בעצם זה לא כל כך מתאים למסורת היהודית, מסורת חנוכה מתייחסת לנרות קטנים וצנועים שבכלל לא אמורים לגרש את החושך. <br /><br />ובקיצור: מה פתאום לגרש את החושך? אם הנאורים בארץ ובעולם יוצאים נגד המתנחלים וההתנחלויות, יאמצו המתנחלים את החושך אל חיקם, וילך העולם לכל הרוחות. (זה די מתאים לחוקים שהם וחבריהם מציעים בכנסת חדשות לבקרים...)<br /><br />במקרה, בדיוק יומיים לאחר שפורסם המאמר הזה, שידרו חדשות ערוץ 2 כתבה גדולה על אנשים שמודאגים מאד מהתדרדרות מעמדה ותדמיתה של ישראל באוניברסיטאות בארצות הברית, שם מציינים מדי שנה את "שבוע האפרטהייד הישראלי" ודוברים של ממשלת ישראל נתקלים במטר של קריאות ביניים עוינות. "מן האוניברסיטאות בארצות הברית יצא הדור הבא של המנהיגים, הנשיאים והסנאטורים של העשורים הבאים. אם לא נצליח לשנות את האווירה שם, עתידה של ישראל נמצא בסכנה" אמרה אחת מן המארגנות. <br /><br />אז מה האנשים הטובים האלה מציעים לעשות? לשנות את המדיניות? לשנות את פניה של ישראל? להחליף את הממשלה? שוב, לא כדאי להגזים. נמצאה עצה – לכנס את הסטודנטים הישראלים הלומדים באוניברסיטאות האמריקאיות ולצייד אותם בנימוקים טובים להסביר למה בכל זאת אנחנו הבחורים הטובים בסיפור הזה. למשל, לתאר את זוועות פיגועי ההתאבדות שביצעו פלסטינים בישראל, וגם להסביר שישראל תופסת בסך הכל 0.8% משטחו הכולל של המזרח התיכון. <br /><br />האם זה יספיק בכדי לשכנע את הסטודנטים באוניברסיטאות שברחבי ארצות הברית, שדי לפלסטינים ב-0.0% משטחו של המזרח התיכון? זה כבר לגמרי לא בטוח. <br /><br />ועוד צירוף מקרים (האם זה ממש צירוף מקרים?). ב-26 בדצמבר, אותו יום בו שודרה בהרחבה הידיעה הזאת בחדשות ערוץ 2, מת אדהם בארוד בבית החולים לילדים רנטיסי בעיר עזה.<br /><br />אדהם בארוד היה בן שבעה חודשים כאשר הסתיימו חייו. מרגע לידתו סבל מבעיות כליה קשות, המחייבות טיפול מיוחד שאינו זמין בעזה. לפני ארבעה חודשים, הוא נשלח לבית חולים ישראלי, שם נותח וחזר לעזה במצב הרבה יותר טוב. אבל בסוף נובמבר חלה הידרדרות חדשה במצבו בשל זיהום בקטטר שהוכנס בניתוח הקודם.<br /><br />ב-1 בדצמבר הוגשה בקשה רשמית דחופה לרשויות הישראליות לאפשר לאדהם בארוד לקבל טיפול נוסף. הבקשה נתקעה היכן שהוא בגלגלי הבירוקרטיה. במשך שלושה שבועות, הקצינים והפקידים האחראים לנושאים כאלה לא הצליחו להגיע להחלטה האם אדהם בארוד מהווה סכנה לביטחון מדינת ישראל. עכשיו, הם פטורים מהמשך ההתחבטות בנושא הזה.<br /><br />הסיפור הזה הגיע אלי מהמשרד העזתי של ארגון הצדקה הבריטי אוקספם. חיפשתי לשווא אזכור שלו בתקשורת הישראלית. כמובן, היו חדשות אחרות על עזה, חדשות חשובות הרבה הרבה יותר: על המטוסים שיצאו לבצע את החיסול של אלה שהוגדרו כמחבלים מסוכנים, ועל ירי התגובה של כמה טילים בידי הפלסטינים, ועל הפצצות חיל האויר כתגובה לתגובה, ועל אלופים בצה"ל המדברים על מבצע מלחמה גדול חדש בעזה, בשילוב או בלי שילוב עם המלחמה הגדולה נגד איראן. זה הכרחי כדי לשקם את ההרתעה של ישראל, אשר נשחקה קצת. אבל לא השבוע. עדיין לא.<br /><br />ואכן, הבוקר היה ברדיו פריט חדשות קטן ונחמד שהראה כמה טובים אנחנו. חקלאים מעזה המוכנים לבוא לאולם שהוכן במיוחד ליד מעבר ארז (דרכו הם לא מורשים לעבור) יוכלו להשתתף בקורס הדרכה על השימוש התקין בחומרי הדברה ודשנים, אשר יועבר בידי מדריכים ישראליים נאורים עד מאד. <br /><br />אז מי אומר שאנחנו כבר לא בני אור ומבשרי הקדמה בחשכת המזרח התיכון? </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-6821476859947262510?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-74364875123811680012011-12-23T10:04:00.000-08:002011-12-23T10:21:27.920-08:00האירופאים המנוולים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: large;"><b>האירופאים המנוולים</b></span><br /><br />איך לא חשבנו על זה מקודם? נתקיף את האירופאים במתקפה חזיתית. פעם אחת ולתמיד נלמד אותם לקח, כמו שכבר מזמן לימדנו את הטורקים. "ישראל נגד אירופה" הכריזו כותרות ענק בעיתונים, ובעיתון ישראל היום המכונה הביביטון, שאותו מפרסם ומממן הנדבן הידוע שלדון אדלסון עבור ראש ממשלתנו, הופיעה כותרת מפורטת עוד יותר – "ישראל תוקפת: אירופה הופכת ללא רלוונטית". <br /><br />בכרזות הפרסומת הענקיות שמפרסם הביביטון ברחבי הארץ נאמר "לכל ישראלי מגיע להתרגש" ואכן, מבטיח וגם מקיים – איזו התרגשות! קרב הענקים של המאה העשרים ואחת, ביבי נתניהו ואיווט ליברמן מתייצבים לבדם אל מול אירופה כולה, האנגלים והצרפתים והגרמנים, כולם גם יחד, ומנצחים אותם שוק על ירך!<br /><br />שיתביישו להם האירופים האלה. מצאו להם במה להתעסק, בהתנחלויות שממשלת ישראל מקימה ומרחיבה על כל גבעה ותחת כל עץ רענן ברחבי הגדה המערבית (סליחה, יהודה ושומרון) על כל מיני פיסות קרקע שהפלסטינים בחוצפתם טוענים שגזלנו מהם. על איזו גזלה אתם מדברים? האם אין זאת הארץ אשר אלוהים בכבודו ובעצמו הבטיח אותה לאבותינו. ועכשיו גם שר החינוך גדעון סער הודיע גם הוא בכבודו ובעצמו שזאת ארץ אבותינו ותהיה תמיד תמיד שלנו ואת המשאבים המועטים של מערכת החינוך יש להקדיש כדי להביא את כל תלמידי ישראל לבקר את אחינו המתנחלים המפריחים כל הזמן שממה אחר שממה. אז שיפסיקו האירופים להתערב בעניינים הפנימיים שלנו. <br /><br />ואגב, מה זאת החוצפה האירופאית להתעסק בעשרה מסגדים שהוצתו? נו טוב, זה כבר חמישה עשר, לא הייתי לגמרי מעודכן. אבל לא משנה, אנחנו נתפוס את המציתים המנוולים האלה, נתפוס אותם ונעניש אותם בכל חומר הדין, ואנחנו לא זקוקים לאירופאים שיתנו לנו עצות בעניין. הפקדנו את טובי הבלשים של משטרת ישראל על הנושא החם הזה, הם בודקים וחוקרים ובולשים ואין ספק שתוך מקסימום חמש שנים הם ילכדו לפחות אחד מן המציתים. טוב, אולי תוך עשר שנים. <br /><br />בקיצור, האירופאים ירדו מהפסים, הם נהפכו לא רלוונטיים, כמו שהפלסטינים לא רלוונטיים, והטורקים לא רלוונטיים, והמצרים לא רלוונטיים, והסורים מתי בכלל היו רלוונטיים, וכמובן לא נשכח עד כמה האיראנים לא רלוונטיים. עכשיו גם האירופאים. הבריטים והצרפתים והגרמנים, כולם הפסיקו כבר להיות רלוונטיים. בעצם, הגרמנים רלוונטיים אך ורק כאשר הם בונים עבורנו צוללת חדשה ומממנים אותה במאה וחמישים מליון יורו. אבל בזה הרלוונטיות שלהם מתחילה ונגמרת. חוץ מזה, שישבו בשקט ולא יפריעו. שקט, כאן בונים וכאן שורפים וכאן גואלים ארץ אבות! שקט, נא לא להפריע!<br /><br />והאמריקאים? אה, זה סיפור אחר לגמרי. האמריקאים בהחלט רלוונטיים. לפחות, הם רלוונטיים עד הבחירות לנשיאות בנובמבר שנה הבאה. עד אז, כל המועמדים צריכים להקשיב לקול היהודי ולאיפ"ק ולא להרגיז אותנו, וזה מה שרלוונטי. ומה אם האובמה הזה יבחר שוב, ואחרי הבחירות הוא גם כן יתחיל לעשות בעייות בעניין ההתנחלויות? ברור – מה כאן השאלה? אז גם הוא ייהפך להיות לא רלוונטי. נישאר לגמרי לגמרי לבדנו, בבדידות הרלוונטית ביותר. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-7436487512381168001?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-44391891858249313942011-12-16T11:42:00.000-08:002011-12-16T12:39:09.489-08:00על מתנחלים משתוללים, חיילים משותקים וערוץ טלויזיה מאוים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><b><span style="font-size: large;">על מתנחלים משתוללים, חיילים משותקים וערוץ טלויזיה מאוים </span></b></div><br />"דין מפרי הסדר בחטיבת אפרים כדין מפרי הסדר בהפגנות הגדר בבילעין" אמר אתמול ראש הממשלה. לגמרי במקרה, ממש באותו זמן שודר בערוץ התעודה בטלויזיה סרט על פעולתם של "האנרכיסטים נגד הגדר" בכפרים כמו בילעין וניעלין ולאחרונה גם נבי סלאח. אילו היה ראש הממשלה פותח את מכשיר הטלוויזיה בלשכתו, היה יכול לראות חיילים פותחים במטח כבד של גז מדמיע כאשר רק מתקרבים המפגינים למרחק של עשרות מטרים מהם, גם אם לא נזרקה אפילו אבן אחת. הוא יכול היה לראות כיצד נורה הפעיל מתן כהן מטווח קצר ואיבד את אחת מעיניו. (בדיוק היה שם צלם שתיעד בזמן אמיתי את העין השותתת דם). וביומן של ערוץ 10 הערב הוצגו תמונות מהריגתו של מוסטפה תמימי בנבי סלאח בשבוע שעבר וגם הריגתו של בסאם אל תמימי בבילעין לפני שנה, שניהם מירי בכינון ישיר של חיילי צה"ל (בינתיים ערוץ 10 עדיין משדר, אם כי כידוע הוא בסכנת סגירה בעוד כחודש…)<br /><br />דובר פיקוד המרכז תהה: "מה חשב לעצמו מוסטפה תמימי כשרץ אחרי ג'יפ נוסע וזרק אבנים?" באמת, מה הוא חשב? עכשיו קצת מאוחר לשאול אותו. ומה חשבו לעצמם צעירי המתנחלים כאשר ארבעה ימים אחר כך הם פתחו את דלת שכזאת של ג'יפ צבאי, שבו נסע מפקד חטיבה בצה"ל, והיכו בראשו באבן? האם חששו שגם להם יקרה מה שקרה למוסטפה תמימי? אם כך חששו, זה בהחלט היה חשש שווא. עובדה, איש מהחיילים הרבים שהיו בשטח לא חסם אותם ולא מנע מהם להכות באבן בראשו של מפקדם, ולקינוח לקלל אותו ולקרוא לו נאצי ולפנות בשלווה לדרכם. <br /><br />ואחר כך נכנסו המתנחלים הצעירים בהמוניהם דרך השער הראשי אל מפקדת חטיבת אפרים, מבלי שהש.ג. ימנע זאת מהם. (אם במשהו אפשר בהחלט להאשים את הש.ג., הרי זה כאשר הוא לא שומר על שער המחנה…) והם נכנסו למחנה בגלוי ובמצח נחושה, וחיבלו בכלי רכב צבאיים וחתכו צמיגים בגלוי ולנגד עיניהם של עשרות חיילים המתבוננים במחזה, ובסיום פעולתם יצאו בחזרה דרך אותו השער הפתוח עם אותו הש.ג. המקשט אותו וחזרו שמחים וטובי לב לבתיהם בהתנחלויות.<br /><br />אז מה היו צריכים החיילים לעשות? לפתוח באש? עם כל הכבוד לח"כ בן אליעזר, זה היה אולי מוגזם ולא דרוש. בהחלט די היה בהכרזה "כולכם עצורים", בהעברת כל החבורה לתא המעצר הקרוב ביותר ופניה למחרת בבוקר לבית המשפט בבקשה להארכת מעצרם בחשדות כבדים של בריונות, תקיפה חמורה של חיילים וקצינים והשחתת רכוש צה"ל. <br /><br />ואם זה כל כך פשוט, איך זה שכל זה בכלל לא עלה על דעתו של אף חייל ואף קצין שם בשטח? כנראה מפני שכבר עשרות שנים הובהר היטב לחיילים היוצאים לשטחים הכבושים שתפקידם ותפקודם הוא לסייע למתנחלים ולגונן עליהם בכל מצב ובכל תנאי ובכל מחיר. כאשר מתנחלים משתלטים על שטח ומקימים בו מאחז התנחלותי חדש, ההוראה לחיילים ברורה: קודם כל להיערך להגן על המתנחלים (כולל, ובמיוחד, להגן עליהם מפני זעמם של בעלי הקרקע הפלסטינים), ורק אחר כך (אם בכלל) לבדוק אם נוכחותם בשטח חוקית. ובכל מקום שיש עימות בין מתנחלים לפלסטינים, אין שאלה שתפקיד החיילים הוא קודם כל לעזור בכל כוחם למתנחלים ורק אחר כך (אם בכלל) לבדוק מה קרה ולמה ומי אחראי ומי אשם. <br /><br />בעצם, כל זה התחיל כבר ב-1967. כבר כאשר הרב לוינגר וחבורתו התמקמו בחברון בפעם הראשונה וקבעו שם עובדות, והמושל הצבאי לפי מיטב שיפוטו המקצועי רצה לפנות אותם מחשש להתלקחות מסוכנת, והדרג הפוליטי (ממשלה של מפלגת העבודה דאז...) הבהיר לו הבהר היטב שיש שיקולים שעומדים מעל שיפוטו המקצועי של קצין. ומאז ועד היום הועבר והובהר הלקח הזה והמסר הזה לדורות רבים של חיילים וקצינים (שלא לדבר על כך שיותר ויותר מן החיילים והקצינים נמנים בעצמם על המתנחלים וחבריהם הדתיים לאומיים, ופחות ופחות אנשים מחלקים אחרים בחברה הישראלית מתלהבים לשרת במקומות האלה ובצבא הזה...) <br /><br />ואתמול בערב נשא ראש הממשלה נאום מרהיב במרכז הליכוד והבטיח שכל זה ישתנה מהיום והלאה, ומעתה והלאה ינקטו אמצעים קשים וחמורים נגד כל מי שיעשה מעשים כאלה. האם זה רציני? האמת שאין צורך באמצעים מאד דרמטיים. מספיק להעביר מסר בשרשרת הפיקוד הרגילה של הצבא, ולהבהיר לחיילים שבמצבים כאלה חובתם לעצור את המתנחלים – כן, גם מתנחלים! <br /><br />אז מה באמת יקרה בפעם הבאה שאנשי נוער הגבעות ותג המחיר יחליטו להשתולל? ככל הנראה, לא נצטרך לחכות הרבה כדי לדעת את התשובה. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-4439189185824931394?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-85779216435227832872011-12-13T08:50:00.000-08:002011-12-13T08:50:45.065-08:00איך חגגנו את יום זכויות האדם העולמי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: large;">איך חגגנו את יום זכויות האדם העולמי</span></b><br /><br />10 בדצמבר 1948. לפני שישים ושלוש שנה התכנסו מדינות העולם בפאריז לאמץ את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, אשר קבעה כי לכל יצורי האנוש באשר הם ישנן זכויות שאינן ניתנות לערעור אשר נכתבו וצוינו בפרטי פרטים באמנה הזאת, וכי כל מדינה וכל ממשלה באשר היא מחויבת לשמור עליהן ולקיים אותן. ולזכר האירוע הזה נקבע תאריך ה-10 בדצמבר נקבע ביום זכויות האדם העולמי, מאז ועד היום.<br /><br /><a href="http://www.knesset.gov.il/docs/heb/un_dec.htm">http://www.knesset.gov.il/docs/heb/un_dec.htm</a><br /><br />מדינת ישראל הצעירה, שנוסדה רק כמה חודשים לפני כן, הייתה בין הראשונות לחתום על ההצהרה הזאת, אם כי מעשיה – הן בזמן המלחמה הקשה שליוותה את הקמתה והן בהמשך שנות קיומה – לא תמיד תאמו בדיוק את מה שנאמר באותה הצהרה. למען ההגינות ראוי לציין כי ישראל בהחלט אינה המדינה היחידה שאותה אפשר להאשים בכך. ישראל גם בהחלט אינה המדינה היחידה בה מתרגז ומתרתח השלטון לנוכח מעשיהם של ארגוני זכויות אדם אשר מחטטים וחוקרים וחושפים בפני העולם כולו את הפרות זכויות האדם בידי הממשלה והצבא והמשטרה ושירותי הביטחון של מדינתם.<br /><br />השנה הזאת, היה מצעד זכויות האדם שהתקיים בתל אביב יותר מאשר עוד אירוע אשר מתקיים כל שנה בתאריך הזה. הייתה זו קריאת תגר אל מול מתקפתם של חברי הכנסת מהימין, שבפיהם הפכו "זכויות האדם" למלה גסה והסנאטור מקארתי לאיש ראוי להערצה אשר "צדק בכל מלה שאמר". בכיכר הבימה ליד שדרות רוטשילד, אותו המקום בו החלו מחאות הצדק החברתי בקיץ האחרון, התכנסו פעילי זכויות האדם באלפיהם - יהודים וערבים וגם מאות מן הפליטים מאפריקה אשר להם מתכוון ראש ממשלת ישראל לבנות בתי כלא חדשים ונרחבים (סליחה, "מתקני שהיה") ולהקדיש לכך 650 מליון שקל מקופת המדינה.<br /><br />"הימין לא יסתום לנו את הפה!" נאמר בשלטים שנישאו בתהלוכה לאורך רחוב אבן גבירול. היו שם פעילים למען זכויות עובדים, זכויות נשים, זכויות המיעוט הערבי, זכויות הקהילה הגאה, זכויות הפלסטינים בשטחים, וגם פעילים למען הזכות לדיור, לבריאות ולחינוך. גם אנשי עמותת "המשפט למען הזקנה" נראו בקהל, עם הלוגו המיוחד המראה פטיש של שופט נהפך להיות מקל הליכה. לזה אפילו ח"כ אופיר אקוניס לא היה מתנגד (ואולי כן?...)<br /><br />ובאותה השעה ממש, הפגינו תושבי הכפר נבי סלאח במחאה על כך שמתנחלים מהתנחלות חלמיש השתלטו על המעיין שסיפק מים לכפרם במשך מאות בשנים. בכל יום שישי הם מפגינים, ובכל יום שישי חיילי צה"ל מפזרים אותם. אבל לא בכל יום שישי יש הרוגים. ביום שישי האחרון, לכבוד יום זכויות האדם הבינלאומי, כיוון חייל ישראלי היישר אל ראשו של המפגין מוסטפה תמימי וירה מטווח קרוב ביותר. תמימי נפצע פציעה אנושה ומת למחרת היום בבית החולים.<br /><br />למחרת היום, כאשר מת מוסטפה תמימי מפצעיו וחיילי צה"ל פתחו בירי גז מדמיע על הפלסטינים והישראלים שצעדו בהלוויתו, נשא פרופסור דן שכטמן מהטכניון נאום חגיגי בשטוקהולם כאשר קיבל את פרס נובל לכימיה מאת מלך שוודיה. בנאום אמר כי חובת המדענים לקדם את החינוך, את המחשבה הרציונלית ואת הסובלנות כדי ליצור עולם טוב יותר עבור כולנו, ולפקוח עין על מעשיהם של הפוליטיקאים. והפוליטיקאים שלנו שיבחו את פרופסור שכטמן על נאום יפה ומרשים ועל שהביא הרבה כבוד למדינת ישראל, ופנו לדון בחוק שיאסור על המוסלמים בישראל לקרוא למאמינים לתפילה מעל צריחי המסגדים.<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-8577921643522783287?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-69363392292617878252011-12-06T10:59:00.000-08:002011-12-06T11:14:18.766-08:00קק"ל מפסידה בקרב על שמה הטוב<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><b><span style="font-size: large;"><span style="color: #b45f06;">קק"ל מפסידה בקרב על שמה הטוב </span></span></b></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">העיתונאי החוקר אורי בלאו מתמחה בהשגת מסמכים שאינם מיועדים לפרסום. כרגע הוא מחכה להחלטת פרקליטות המדינה לגבי המסמכים בנושא חיסולים והוצאות להורג בלי משפט, אשר פרסומם הביך מאד את פיקוד צה"ל. כידוע, החיילת לשעבר ענת קם כבר החלה לרצות ארבע וחצי שנות מאסר על כך שהדליפה אותם לעיתונאי הזה. האם גם העיתונאי צריך לעמוד לדין על מה שהוא רואה כמילוי חובתו המקצועית והמוסרית? שאלה קשה ומסובכת, שבה עדיין מתחבטים ראשי הפרקליטות. בינתיים, בלאו לא יושב בטל. </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">במוסף "הארץ" בסוף השבוע האחרון פרסם אורי בלאו פרוטוקולים של הארגון הידוע בשמו הקרן הקיימת לישראל - מסמכים פנימיים בהחלט, שיש בהם כמה וכמה דברים מעניינים. </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><a href="http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1580636"><span style="font-size: small;">http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1580636</span></a></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">"יהודי רכש דירה בכרמיאל, על קרקע של קק"ל. לא הייתה לו בעיה.עברו עשרים שנה ומוחמד שגר בדיר אל אסד בא לקנות דירה. היהודי מוכר לו את הקרקע טבין ותקילין. הוא בא למנהל מקרקעי ישראל, אומר 'אני מוחמד, אני מבקש שתרשמו את הדירה על שמי בטאבו'. אומרים לו "חכה, אתה ערבי, אי אפשר כי כתוב שקק"ל לא מוכרת לערבים וגם לא מחכירה לערבים'." </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">בימינו אלה, זה לא נשמע ממש טוב. אפי שטנצלר, איש מפלגת העבודה, יו"ר הקרן הקיימת ולשעבר ראש עירית גבעתיים, בהחלט לא התכוון שהמלים הכנות שאמר לפרוטוקול יתנוססו בעיתון לעיני הציבור בארץ ובעולם. אכן, היו לקרן הקיימת לישראל ימים טובים ויפים יותר, ימים בהם לא היה צורך להסתיר את מטרותיה ולהתבייש בהן. כאשר נוסדה הקק"ל לפי החלטת הקונגרס הציוני בשנת 1901, וגם במשך שנים רבות אחר כך, לא נראתה בעיה מיוחדת להודיע ברבים שזהו גוף שמטרת קיומו לרכוש קרקעות שנועדו ליהודים וליהודים בלבד. במשך כל המאה העשרים נשא תמיד ראש ממשלת בריטניה בתואר פטרון כבוד של הקרן הקיימת לישראל (ראש הממשלה הנוכחי כבר ויתר על הכבוד הזה). </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">בשנות השלטון העותמני והבריטי רכשה הקרן הקיימת דונם אחר דונם, בעזרת תרומות של כל מיני מליונרים וגם מן הפרוטות ששלשלו ילדים יהודים בכל רחבי העולם אל הקופסאות הכחולות של הקרן הקיימת שהוצבו בבית ספרם. (בסרטו של וודי אלן "ימי הרדיו" המתרחש בניו יורק בשנות הארבעים של המאה שעברה מופיע ילד יהודי השובר את אחת הקופסאות האלה ומשלשל את הכסף לכיסו האישי, כנראה שיש בזה יסוד אוטוביוגרפי...) </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">עד שנת 1948 הצליחה הקרן הקיימת להשיג שליטה על כארבעה אחוז משטחה של פלסטינה-א"י המנדטורית. בשנת 1949 העניקה לה ממשלת ישראל עוד תשעה אחוז מן השטח, אדמות שהוגדרו אז "אדמות נטושות" ואשר בעליהן הקודמים מצאו עצמם במחנות פליטים מצידו השני של הגבול. על שפע הנדל"ן הזה כבר לא נדרשה הקרן הקיימת לשלם שום דבר, אפילו לא פרוטה אחת מתוך הפרוטות ששלשלו הילדים אל הקופסאות הכחולות המפורסמות. ועל כל שלושה עשר האחוז משטחה של מדינת ישראל שהפכו לאדמות הקק"ל חלו – וחלות עד היום –תקנות הקק"ל לפיהן האדמה לא תושכר ולא תוחכר ולא תינתן במתנה למי שאינו יהודי. (לפי התקנות, אפילו לעבוד כשכיר על אדמות הקק"ל אסור על מי שאינו יהודי, אם כי את הסעיף הזה הקק"ל כבר מזמן אינה מנסה לאכוף - אחרת הייתה החקלאות בישראל מתמוטטת...)</span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">וכך המצב עד היום. לפי החוק שחוקקה כנסת ישראל הועבר ניהול אדמות הקק"ל אל מנהל מקרקעי ישראל והוא מחויב על פי חוק לנהל אותן על פי תקנות הקרן הקיימת האמורות לעיל. אבל בשנים האחרונות העסק מתחיל לחרוק, והיו עתירות חוזרות ונשנות לבג"צ, ובית המשפט העליון לתחוב את אפו לענייני הקק"ל ולהתעניין ולחקור ולהוציא פסקי דין שעל פיהם, כמה מוזר, אפליה של אזרחים ערבים היא בלתי חוקית במדינה דמוקרטית. בכנסת הקודמת כבר הייתה יוזמת חקיקה של ח"כים מהימין לקבוע שזה כן חוקי, אבל היא נתקעה (אולי עכשיו היא תחזור...) ומנהל מקרקעי ישראל מצא כל מיני דרכים עוקפות ומתחמקות למקרים שבהם מבקשים ערבים לקנות או לשכור אדמה שרשומה כאדמת קק"ל, אבל הם נעשים יותר ויותר מסורבלים. ובינתיים במדינות דמוקרטיות בעולם – בבריטניה ובאוסטרליה וגם בארצות הברית – מתרבות הקריאות של ארגונים החוקרים ושואלים מדוע ולמה זכאית הקרן הקיימת להיות רשומה בארצותיהם כארגון צדקה הפטור ממס.</span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">ובתוך כל זה נפל על הקרן הקיימת מבול של פרסומים בלתי מחמיאים ברחבי העולם מן הכפר הבדואי אלעראקיב בנגב, הכפר שממשלת ישראל מתנגדת בתוקף להמשך קיומו ומפעילה את מירב עוצמתה כדי להחריב אותו שוב ושוב (כי התושבים מקימים אותו כל פעם מחדש). ובתוך זה פורסמו תמונות רבות של דחפורי הקרן הקיימת המיישרים את הקרקע כהכנה לנטיעת יער קק"ל על חורבות הכפר במטרה לקבוע שם עובדה בלתי הפיכה. </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">גם על כך אפשר לקרוא דברים מעניינים מפיו של שטנצלר בפרוטוקולים שפרסם עכשיו אורי בלאו: "אנחנו למדנו מהניסיון שלנו בשנים האחרונות, שבמקום שיש עץ נטוע אין אפשרות כמעט להשתלט על הקרקע... זהו שטח שאנחנו תופסים אותו על מנת שאחרים, לא יהודים ולא לא יהודים, יתפסו אותו, ולא בדואים ולא אף אחד אחר"."אנחנו משחקים בבתי משפט, דמוקרטיה. תיסעו לסיני ותראו איך המצרים השתלטו על הבדואים. שם אין דמוקרטיה". חבר הדירקטוריון של הקק"ל יצחק קריצ'בסקי העלה רעיון אחר כיצד להתמודד עם הבעיה. </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">והיו חברים אחרים בדירקטוריון של הקק"ל שהעלו חששות לנוכח מסע הפרסומים בעולם. חבר הדירקטוריון אלון טל, אמר שהפרשה היא "כישלון הסברתי קשה מאוד של קרן קיימת לישראל... התמונות של יערני קרן קיימת לישראל ועוד תמונות שהופצו של טרקטורים שמפנים בניינים הם מה שתופסים, וקרן קיימת לישראל נראית שותפה לדבר עבירה. הנציגים שלנו בחו"ל לא ידעו לענות לטענות והם הפסידו את המאבק על שמנו הטוב באוסטרליה, בארצות הברית וכו' ". </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">חברת הדירקטוריון אור קרסין היתה נחרצת אף ממנו. "אני אגיד את דעותי גם אם זה יישמע כמו דון קישוט", אמרה והסבירה שתחושתה לא נוחה מכך "שמציבים אנשים מול עצים... להעמיד עצים במעמד של מלחמה אל מול אוכלוסייה ישראלית, אזרחי מדינת ישראל, זה דבר מאוד קשה, ומאוד קשה לראות את התמונות האלה ולשמוע את הקולות האלה". </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">היו"ר שטנצלר הביע שביעות רצון מכך שלפחות הפרסומים השליליים התרחשו בעיקר בחו"ל. "אני חייב להודות לדוברות, לתקשורת, למשרד יחסי הציבור שלנו, שעושים את הכל כדי שהנושא הזה בארץ לא יתפתח בתקשורת... בתקשורת הישראלית אין לזה הד, אוי ואבוי אם היה לזה הד". באמת אוי ואבוי, עכשיו כבר מתחיל להיות לזה הד גם בישראל. </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">בתגובה שמסרה הקק"ל לאורי בלאו נאמר כי "הכתבה נשענת על אסופה של חצאי מסמכים ואמיתות" וכי "התקשורת בישראל נוהגת באחריות ורואה ויודעת כי לא ניטע בשטח האמור ולו עץ אחד בלבד". אכן, בינתיים לא נטעה הקק"ל עצים בשטח אל עראקיב ולא מימשה את הכוונה לקבוע עובדות בשטח נגד התושבים הבדואים. ואולי בזכות המאבק התקשורתי היא גם בכלל לא תעשה זאת...</span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">ומענין לענין באותו ענין: מאז 1967 מקיימת הקרן הקיימת מאמץ לתפוס שליטה באדמות ונכסים פלסטיניים, והיא אינה בוחלת באמצעים להשגת המטרה הזאת. למשל, במשך שנים רבות ניהלה הקק"ל מאבק במטרה לסלק את בני משפחת סוטרין מביתם שבכפר סילוואן שבמזרח ירושלים. רשויות המדינה הכריזו על הבית בו גרים בני המשפחה כעל "נכסי נפקדים" ולכן הועברה הבעלות עליו לידי "האפוטרופוס על נכסי נפקדים", אשר העביר את הבעלות לידי הקרן הקיימת, שעמדה לסלק את הפלסטינים מהבית ולהעביר אותו לידי עמותת המתנחלים "אלעד" אשר כבר השתלטה בדרכים דומות על הרבה מבנים ואדמות פלסטיניות בסילוואן. בשבוע שעבר עמדו 12 בני משפחת סוטרין להיות מושלכים מביתם לפי צו בית משפט שהוציאה הקרן הקיימת. </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">אילו לא פורסם הסיפור בתקשורת הישראלית והבינלאומית, כבר היו המתנחלים יושבים עכשיו בבית. אבל הפרסום גרם לקרן הקיימת הרבה מבוכה וכאב ראש, וארגון הרבנים לזכויות האדם יזם מסע מכתבי מחאה אל מנהלי הקק"ל בישראל וגם אל חבריהם בארצות הברית שעשויים להיות פתוחים יותר לטיעונים כאלה. הקק"ל ניסתה לטעון שזה לא היא אלא המתנחלים אשר דרשו את גירוש המשפחה. אבל התברר שבהחלט שהפניה לבית המשפט להוציא את צו הפינוי הוגשה על ידי עורכי הדין בשם הקק"ל (מה שנכון, אותם עורכי דין במקרה מייצגים גם את המתנחלים). בסופו של דבר, הודיעה הקק"ל כי (לפחות בינתיים) לא יצא הצו הזה אל הפועל... </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">באתר האינטרנט הבנוי היטב של הקרן הקיימת לישראל, כל זה לא מוזכר. אין אף מלה על אל-עראקיב וגם לא על סילוואן. בכלל לא מזכירים שם ערבים. יש כמה מלים כלליות על כך שהקק"ל פועלת "בשם העם היהודי ולמענו, כנאמן העם היהודי על אדמתו בארץ ישראל". אבל בעיקר מסבירה הקרן הקיימת לגולשי האינטרנט כי היא ארגון אקולוגי וסביבתי, ארגון ירוק למופת: </span></div><span style="font-size: small;"><a href="http://www.kkl.org.il/kk"><br /></a></span><br /><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><span style="font-size: x-small;"><span style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;">"קק"ל אחראית ל- 1,500,000 דונם יער וחורש טבעי ברחבי ישראל. בשטח זה קק"ל נטעה למעלה מ-240 מיליון עצים על פני כ-920,000 דונם. בעידן של תופעת ההתחממות הגלובלית, נטיעת עצים מקבעת את גז החממה העיקרי, דו תחמוצת הפחמן, ולכן תורמת להקטנת ההתחממות העולמית. קק"ל מפתחת יערות קהילתיים ופארקים ביוספריים המשלבים ומאזנים בין השימוש של הקהילה הגרה סביב היערות והשטחים הפתוחים לבין השמירה על הטבע והסביבה. אנשי קק"ל ערוכים בכל עת למניעת שריפות יער וחורש ומשתמשים בציוד כיבוי אש מתקדם ובמגדלי תצפית אש. קק"ל מבצעת מחקרים מתקדמים במסגרת תהליך שיקום השטחים שנשרפו. קק"ל פועלת לטהר ולשקם את מעיינות ונחלי ישראל ולפתח את האפשרויות הגלומות בהם כמשאב טבע ונוף עבור הציבור. קק"ל מונעת סחף ותהליכי מידבור באמצעות שיקום נזקי שיטפונות והסדרת ניקוז. קק"ל שותפה יחד עם גופים בינלאומיים בניסיון למצוא פתרון לבעיות ייעור עולמיות, בניהול אגני ניקוז, בהורדת רמות דו תחמוצת הפחמן באטמוספירה ובניהול אזורים צחיחים למחצה. קק"ל מבצעת ותומכת במפעלי מחקר ופיתוח בעלי השלכות בינלאומיות, וחולקת את הידע הנצבר עם שאר מדינות העולם."</span></span> </span><br /><span style="font-size: small;"> </span><a href="http://www.kkl.org.il/kkl/"><span style="font-size: xx-small;">http://www.kkl.org.il/kkl</span></a><br /><br /><span style="font-size: small;">וכך עוד ועוד על מפעלה האקולוגי והסביבתי האדיר של הקרן הקיימת. </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">אכן, פעילות ברוכה וראויה לכל שבח. רצוי בהחלט שתהיה במדינת ישראל רשות שתעסוק בפעולות סביבתיות שכאלה. אבל למה, בעצם, זה צריך להיות ארגון המיוחד אך ורק ליהודים? האם שמירת הסביבה אינה עניין לכל אזרחי ישראל, בלי הבדל דת, גזע, ולאום? </span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-6936339229261787825?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-42634508737478420242011-11-26T12:15:00.000-08:002011-11-26T12:23:51.811-08:00"יש שופטים בירושלים!"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: right;"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: large;">"יש שופטים בירושלים!"</span></b></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">לפני שבוע פרסם עיתון הימין הקיצוני "מקור ראשון" כתבה המהללת את מאמציו של שר המשפטים יעקב נאמן להכניס שינויים מהותיים בהרכבו ודרכו של בית המשפט העליון. לכתבה צורפה קריקטורה המתארת את נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש צועקת בזעם ותסכול כאשר השר נאמן מזיז כלים במהלכים מתוחכמים על לוח השחמט. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אבל לא כל המהלכים מצליחים. השבוע לשכת עורכי הדין בחרה את נציגיה לוועדה לבחירת שופטים שלא לרוחם של השר נאמן וחבריו מן הימין. לא שזה מרתיע אותם – עכשיו הם מנסים להעביר חוק שישנה את החלטת לשכת עורכי הדין ויכפה עליה לקיים בחירות חדשות ולבחור נציגים אחרים אשר בהם רוצה הממשלה... האם כך נראה משחק שחמט? זה מזכיר יותר התאגרפות בלי כללים. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">יעקב כץ, מראשי המתנחלים בשטחים הכבושים וחבר כנסת מסיעת האיחוד הלאומי, יזם חוק שעל פיו השופט אשר גרוניס - הממעט להתערב במעשיהם של הממשלה והצבא - יהיה הנשיא הבא של בית המשפט העליון. "זה חוק שמחזיר את השליטה לעם ומוציא את השליטה בבית המשפט מידי קבוצה קטנה ועלובה, חבורה אליטיסטית תל אביבית" אמר כץ. "בכל הסקרים האמון בבית המשפט העליון הוא עלוב וקטן. רק השמאל והערבים מביעים בו אמון, העם היהודי רוחש לו בוז". </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">במקרה או לא במקרה, באותו עיתון בו פרסם ח"כ כץ את הגיגיו, פורסמה עוד ידיעה על אותו בית המשפט העליון עצמו. התאומים מוחמד ומחמוד עטון, חיים בשכונת ואדי חומוס שהיא חלק מצור באחר שהוא חלק ממזרח ירושלים. כידוע, במזרח ירושלים יכולים פלסטינים לגור רק אם משרד הפנים של מדינת ישראל העניק להם מעמד של תושבי קבע. מעמד כזה סירב משרד הפנים להעניק לשני התאומים הצעירים, למרות שאביהם הוא תושב קבע בירושלים כדת וכדין. מאז 2008 נאבק אחמד עטון, אביהם של התאומים, על מעמדם של בניו – אך בית המשפט העליון דן בעניין והחליט שהתאומים לא יזכו למעמד קבע. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אכן, נשיאת בית המשפט דורית בייניש קבעה כי לא יתכן פיצול בתוך משפחה, לאב זכות תושבות במקום מגוריו ולילדיו אין זכות לגור באותו מקום – אך היא נותרה במיעוט. השופט גרוניס, הנשיא המיועד לבית המשפט קבע יחד עם חברו אדמונד לוי כי פיצול כזה במשפחה יתכן גם יתכן, "כדי לא לקבוע תקדים". </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">"עכשיו הילדים שלי יהיו בכלא בתוך הבית. כל שוטר יוכל בכל רגע לעצור אותם. הם לא יוכלו לצאת, לא ללמוד, לא לעבוד, לא להתחתן." אמר האב, שתקוותו האחרונה נכזבה. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אם כך החליט "בית משפט הנוטה שמאלה", מה היה מחליט בית משפט הנוטה לימין?</div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: center;">***</div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">בית המשפט העליון של מדינת ישראל הוא חלק מהממסד השלטוני. יש לו שותפות אינטרסים ומערכת ערכים משותפת עם הממשלה, ועם הכנסת, ועם צה"ל ועם השב"כ והמוסד. הוא פועל על פי חוקי הכנסת (אם כי יש לו סמכות נרחבת לפרש אותם) ויוצא מהנחה שפעולות הממשלה ומדיניותה הם לגיטימיים (אלא אם הוכח ההיפך בבירור). שופטיו מאד לא ירצו לנקוט בשום צעד שיהווה (או יראה) פגיעה בביטחון המדינה או ערעור יסודות המפעל הציוני. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אבל שופטי בית המשפט העליון הם גם חלק מהממסד המשפטי הבינלאומי, יחד עם שופטי בית המשפט העליון בארצות הברית ושופטי בית המשפט האירופי לזכויות האדם בשטרסבורג ושופטי בית הדין הבינלאומי בהאג והמרצים למשפטים בפקולטות היוקרתיות ברחבי אמריקה ואירופה, והם מאד לא רוצים לעשות צעד שיהיה (או יתפרש) כפגיעה בעקרונות השוויון והדמוקרטיה כפי שהתגבשו במדינות הדמוקרטיות המערביות בחמישים השנה האחרונות. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אז מה עושים השופטים? הם מסתכלים לכאן ומסתכלים לכאן מתפשרים לכאן ומתפשרים לכאן. מיד לאחר המלחמה בשנת 1967 החליט מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון אז, שבית המשפט יקבל וידון בעתירות של תושבים פלסטינים מן השטחים שזה עתה נכבשו ויעביר ביקורת שיפוטית על מעשיו של הצבא. אך בית המשפט החליט גם שעתירות כאלה לא יוכלו להתבסס על אמנת ג'נבה הרביעית, וכי מדינת ישראל אינה מחויבת לנהוג לפי האמנה הזאת לכל פרטיה ודקדוקיה אלא רק על פי "העקרונות ההומניטריים" שלה. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">כך, למשל, קבע בית המשפט כי מדינת ישראל אינה מחויבת לסעיף באמנת ג'נבה האוסר על מדינה כובשת להעביר ולישב את אזרחיה בשטח הכבוש – שכן קביעה שהייתה הופכת כל התנחלות באשר היא לבלתי חוקית, ויוצאת בהתנגשות חזיתית אל מול מדיניות הממשלה. התנחלויות קמו והתרחבו – באישורו בשתיקה ולעיתים במפורש של בית המשפט. כך למשל, כאשר במרס 1979 הוגשה עתירה נגד הפקעת קרקעות פלסטיניות לצורך הקמתה של התנחלות בית אל מצפון לרמאללה, הגיש אלוף הפיקוד תצהיר לבית המשפט כי "גם התנחלות אזרחית היא חלק ממערכת הביטחון של מדינת ישראל" ולכן ההפקעה דרושה לצרכי ביטחון. בית המשפט לא רצה לחלוק על חוות דעתו המקצועית של אלוף בצה"ל, וקיבל את עמדת המדינה. ראש הממשלה דאז מנחם בגין הצהיר בשמחה מעל במת הכנסת "יש שופטים בירושלים – ההתנחלויות הן חוקיות!" והיו אלה אנשי השמאל אשר רגזו מאד על בית המשפט. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אבל חצי שנה אחר כך, כאשר הוגשה עתירה נגד הפקעת קרקעות ליד שכם למען התנחלות אלון מורה, הגישו האלוף במיל. מתי פלד ורב אלוף במיל. חיים בר לב חוות דעת ביטחונית נגדית לזו של האלוף המכהן וקבעו שהתנחלויות אינן משרתות את הביטחון ורק מעמיסות עליו עומס נוסף. ובית המשפט קיבל את דעתם וקבע שאסור להפקיע קרקעות פרטיות לצורך הקמת התנחלויות, ואת הקרקעות שהופקעו יש להחזיר מיד לבעליהם. ומהרו הפעם אנשי השלום להכריז "יש שופטים בירושלים", ולרגע נבהלו המתנחלים ותומכיהם. אבל עד מהרה מצאה המדינה שיטות להכריז הרבה הרבה קרקעות כאדמות מדינה, תוך שימוש יצירתי בכל מיני חוקים שנותרו מהתקופה העותמנית, וגם אם היו במשך דורות בידי חקלאים פלסטינים הרי הם אדמות מדינה וייעודן להקים עליהן התנחלויות ישראליות, וכל זה חוקי לחלוטין לטעמו של בג"צ... </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">ומאוחר יותר התעוררה שאלת חומת ההפרדה (או גדר ההפרדה או מכשול ההפרדה וכל יתר שמותיו), והגיעה לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג. ושם קבעו השופטים כי אמנת ג'נבה כן חלה ומחייבת את מדינת ישראל, ואסור לישראל להקים חומת הפרדה בתוכו של שטח כבוש, בצורה החוסמת לכפריים פלסטינים את הגישה לאדמותיהם. אם רוצה ישראל להקים גדר גבול כדי לגונן על גבולותיה, המקום הנכון והמתאים הוא על הקו הירוק, גבול 1967, גבולה הבינלאומי המוכר של מדינת ישראל. ואז באו שופטי בג"צ וקבעו פסק דינם השונה באותו ענין, וקבעו שלהקים חומת הפרדה בתוך שטחי הגדה המערבית כן מותר כשלעצמו, אבל הפגיעה בפלסטינים צריכה להיות מידתית. ולכן קבעו השופטים שבמקומות מסוימים צריך להזיז את הגדר ולהחזיר לפלסטינים (חלק מן) השטח שנגזל מהם. וזעקו אנשי הימין חמס על בית המשפט השמאלני העוזר לערבים ופוגע בביטחון, ושלטונות הצבא לא מיהרו לבצע את ההחלטה והגיעו עד סף בזיון בית המשפט, ובסוף בכל זאת הזיזו את הגדר והחומה בכמה מקומות, ולחקלאים המסוימים שזאת אדמתם זהו בהחלט הבדל משמעותי ביותר. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">ובינתיים נושא אחר לגמרי: זוג ישראלים מהמעמד הבינוני בשם קעדאן בקשו לקנות בית בישוב חדש – ונענו בשלילה בגלל היותם ערבים. וכאשר הם עתרו לבג"צ, השיבו רשויות המדינה לשופטים במפורש ובכנות כי אכן מדובר כאן בהקמת ישוב ליהודים בלבד ולערבים אין בו מקום, ואין כאן רבותא משום שהקמת ישובים ליהודים בלבד הייתה מאז ומתמיד מאבני היסוד של התנועה הציונית. ואמר אז נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק "זאת ההחלטה הקשה בחיי" אבל אחרי שנים של התחבטות החליט בכל זאת לקבל את העתירה ולחייב את רשויות המדינה לאפשר לזוג קעדאן לקנות בית, כמו כל אזרח ישראלי אחר בלי הבדל דת, גזע ולאום. ולקח לבני הזוג עוד כמה שנים ומאבקים בירוקרטיים עד שיכלו להיכנס לביתם. אבל בינתיים מצאו הרשויות שיטה חדשה – יש ועדות קבלה והן מוסמכות לדחות את מי שרוצה לקנות בית בישוב כי "אינם מתאימים למרקם החברתי", והשיטה הזאת זכתה לאישור בחוק שהועבר לאחרונה בכנסת. עתירות המערערות על חוקיות השיטה הזאת עדיין תלויות ועומדות בבג"צ... </div><div style="text-align: right;">ועלתה השאלה של שיטות החקירה שנוהג בהן שירות הביטחון הכללי, ובמשך שנים כאשר פנו עורכי דינם של נחקרים פלסטינים וטענו כי לקוחותיהם עוברים עינויים סרב בית המשפט לדון בעתירה בטיעונים טכניים שונים ומשונים, וכאשר הגישו ארגוני זכויות אדם עתירה כוללת על העינויים ("לחץ פיזי מתון") נמשך ונסחב בה הדיון במשך שנים ולא הגיע לכלל הכרעה, וראשי השב"כ רמזו רמיזות חדות כי אם יתערבו השופטים בשיטות החקירה יהיו הם אחראים ואשמים לכל גל מעשי הטרור שיתרחש. ובאותה תקופה נהג נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק להתארח כל שנה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ייל היוקרתית בארצות הברית, וסטודנטים שם התכוונו לקיים הפגנת מחאה נגד "השופט העליון המאפשר עינויים". ובמאמץ רב מנעו ראשי הפקולטה את ההפגנה ואת הבושה לאורח הכבוד שלהם, אך זמן קצר לאחר שובו של ברק לירושלים קיבל בית המשפט העליון את עתירת ארגוני זכויות האדם ואסר על השב"כ להשתמש בשיטות של "לחץ פיזי מתון" אשר נוגדות את החוק הבינלאומי. (מאוחר יותר המציא השב"כ שיטות שונות במעט מאלה שעליהן הטיל בג"צ איסור...)</div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">ושוב חזרה לפתחו של בג"צ שאלת ההתנחלויות. ארגוני שלום וזכויות אדם אספו והביאו הוכחות שלמרות השפע הגדול של "אדמות מדינה" שעמדו לרשותם הרשו לעצמם המתנחלים לתפוס אדמות פרטיות של פלסטינים, ללא הפקעה וללא הליך כלשהו – שוד וגזל,פשוטו כמשמעו. והחליט בית המשפט שעל ההתנחלויות האלה להתפנות, ובמיוחד קבע כי התנחלות מיגרון שהפכה סמל ודגל לתנועת ההתנחלות חייבת להתפנות עד מרס 2012. ועל כך זעקו והזדעקו המתנחלים ותומכיהם, ואיימו במרי אזרחי ואלימות בקנה מידה גדול והרב הרבה תגי מחיר, ושר החוץ ליברמן כבר הודיע שאם יבוצע צו בית המשפט במיגרון הוא יפרוש מן הממשלה ויערער את יציבותה. ואולי לכן נוצר מבחינת ממשלת נתניהו מצב חירום ודחיפות מיוחדת לשנות עוד לפני מרס 2012 את הרכבו ודרך פעולתו של בית המשפט העליון. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: center;">***</div><div style="text-align: right;">אז מי אתה, בג"צ, בית המשפט העליון של מדינת ישראל? המגן האחרון שנותר לדמוקרטיה וזכויות האדם או בסך הכול "השוטר הטוב" במשחק תפקידים שמשחקת מדינת ישראל בפני העולם? או גם וגם, קצת מזה וקצת מזה ולא בדיוק זה או זה? בית המשפט העליון מביט כל הזמן לשני כיוונים, מתחשב התחשבויות שונות ומנוגדות, ומגיע לכל מיני פשרות שהן לפעמים פשרות רקובות. הרבה שנים, גם ממשלת ישראל רצתה שיהיה בית משפט כזה וגם הפיקה ממנו לא מעט תועלת. "יש שופטים בירושלים" אפשר להכריז רק כאשר בעולם לוקחים ברצינות את השופטים האלה. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">אבל באו ימים אחרים וזמירות אחרות וימין אחר – ימין שאינו מתבייש ואינו נבוך ואינו מרגיש צורך לשים מסכה על הפנים, ממשלה אשר בה מכהן אביגדור ליברמן כדיפלומט הראשי ובכוונה תחילה מציבה אותו כפנים אשר מדינת ישראל מציגה כלפי העולם. ועכשיו רוצים שגם בית המשפט העליון ילך בתלם, ויסתכל רק לכיוון אחד, רק לכיוון הממשלה והכנסת והצבא והשב"כ והמוסד, יפנה עורף סוף סוף לקולגות באמריקה ובאירופה ולכל השטויות האלה שנקראות דמוקרטיה וזכויות אדם. ולשם כך מתחבלים תחבולות ומעקמים פרוצדורות ומשנים חוקים במהירות הבזק ורומסים כל מכשול והכול בגלוי ובמצח נחושה. לא עוד צביעות. </div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;">האם זה אפשרי? בהחלט זה אפשרי. נגמרו הימים בהם אפשר היה להגיד במדינת ישראל "לא יעלה על הדעת". הכול פתוח, הכול אפשרי. אפילו בית משפט עליון בצלמו ובדמותו של הרוב בכנסת ישראל הנוכחית. למה לא? גם בצפון קוריאה יש מוסד שנקרא בית משפט עליון. גם בסוריה.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-4263450873747842024?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-51342879470388325222011-11-19T11:49:00.000-08:002011-11-19T11:58:56.920-08:00המנוולים שינו כאן את הכללים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">המנוולים שינו כאן את הכללים</span></span></b><br /><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"> </span></span></b><br /><br /><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">בסקר דעת קהל שנערך בישראל לפני מספר שנים תמכו כשישים אחוז מהנשאלים ברעיון של הצטרפות ישראל לאיחוד האירופי. בינתיים זה עוד לא קרה, אבל ישראלים שמחים מאד לעובדה שקבוצות הכדורגל והכדורסל שלנו זוכות להשתתף באליפויות אירופיות. גם תחרות הזמר של האירוויזיון זוכה בישראל לתשומת לב ציבורית זהה לפחות לזאת במדינות שנמצאות ביבשת אירופה עצמה. </span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: small;">אבל כמה ישראלים היו רוצים לקבל את סמכות בית הדין האירופי לזכויות האדם היושב בשטרסבורג?</span></div><div style="text-align: center;"><span style="font-size: small;">***</span></div><span style="font-size: small;">בנימין זאב הרצל היה מתפלא מאד לשמוע שפעם "קולוניאליזם" תהיה מלה גסה וכל מיני ציונים יכתבו מאמרים וגם ספרים בניסיון להוכיח שאין שום קשר ושום דמיון בין ציונות וקולוניאליזם. "Jewish Colonial Trust" היה שמו של המוסד הפיננסי שהקימה התנועה הציונית בתחילתה (כיום בנק לאומי לישראל). הרצל הקדיש זמן ומאמץ רבים למפגשים עם שר המושבות הבריטי וניסיונות לשכנע אותו שהציונות יכולה להיות בעלת ברית נאמנה לאימפריה הבריטית חובקת העולם. כאשר קמה התנועה הציונית היה ברור ומקובל, בעולם שנחשב אז נאור ותרבותי, שלאירופים יש זכות לתפוס שליטה ביתר חלקי העולם ולהתיישב בהם, עם או בלי הסכמתם של "הילידים". </span><br /><span style="font-size: small;"><br /></span><br /><span style="font-size: small;">כאשר קמה מדינת ישראל והקמתה הפכה מאות אלפי פלסטינים לפליטים, זה היה רק זמן קצר לאחר שבאירופה נעקרו וגורשו מיליוני אנשים מבתיהם ומארצות בהן חיו מאות שנים, מעשים שהיום היו נקראים "טיהור אתני" ואז בוצעו בסמכות וברשות ולפי החלטות רשמיות של המנצחים במלחמה שהתכנסו בועידת פוטסדאם בשנת 1945. בעיקר נעקרו וגורשו מבתיהם גרמנים במזרח אירופה (בשנת 1945 היתה הדעה המקובלת שכל מה שקורה לגרמנים הם הביאו על עצמם) אבל גם לא מעט פולנים ואוקראינים ובני עוד כמה וכמה עמים נעקרו בכח הזרוע מבתיהם...</span><br /><span style="font-size: small;"><br /></span><br /><span style="font-size: small;">ובשנה שבה קמה מדינת ישראל, וגם עוד כמה וכמה שנים אחר כך, הייתה מקובלת בארצות הברית של אמריקה הפרדה ואפליה על פי החוק בין לבנים ושחורים, וחלקים גדולים ומשמעותיים במערכת הפוליטית האמריקאית חשבו שכך בדיוק צריך להיות. ובאותן שנים גם חשבו רוב הצרפתים שאלג'יריה היא חלק מצרפת ותישאר שכזאת לנצח נצחים, ומליון וחצי מתנחלים צרפתים ישבו באלג'יריה וקיימו בה שליטה פוליטית וכלכלית, ולערבים באלגי'ריה הצרפתית לא היו זכויות אזרח ורק כל מיני רדיקלים וקיצונים בצרפת חשבו שזה לא בסדר. ולא במקרה, כאשר התמרדו הערבים האלה ופתחו במלחמת שחרור, ראתה צרפת במדינת ישראל הצעירה את בעלת הברית הטבעית והמובנת מאליה. </span><br /><span style="font-size: small;"><br /></span><br /><span style="font-size: small;">הרבה שנים לא היה כל כך קשה להיות להיות חברים במועדון המדינות הדמוקרטיות המערביות. תנאי הקבלה לא היו מאד נוקשים, ונורמות ההתנהגות של החברות האחרות במועדון לא היו כל כך שונות. אבל בשנות השישים זה התחיל להשתנות והדרכים החלו להיפרד ולפנות לכיוונים מנוגדים. אלג'יריה זכתה לעצמאות לאחר מלחמה קשה ואכזרית, וכל המושבות הצרפתיות והבריטיות והאחרות זכו לעצמאות, וכל רעיון הקולוניאליזם וההתנחלות בשטחו של עם אחר הפכו בלתי מקובלים ובלתי לגיטימיים. ובדרום ארצות הברית יצאו מרטין לותר קינג וחבריו השחורים וגם הלבנים למאבק קשה ואינטנסיבי ובסופו של דבר ניצחו, וחוקי ההפרדה והאפליה בין לבנים ושחורים בוטלו והאפליה הפכה בלתי חוקית ובלתי לגיטימית ונסללה הדרך שתוביל לכניסת נשיא שחור לבית הלבן ונקבעה נורמה מחייבת שכל המתגוררים תחת שלטונה של ממשלה חייבים להיות שותפים בבחירות בהן נבחרת הממשלה הזאת.</span><br /><span style="font-size: small;"><br /></span><br /><span style="font-size: small;">ובדיוק בזמן הזה, בשנות השישים בהן יצאו הסטודנטים להפגנות סוערות באירופה ואמריקה ונאבקו נגד מלחמת וייטנאם ונגד הממשל בצרפת, יצאה מדינת ישראל למלחמה של שישה ימים וכבשה שטחים בהם היא יושבת עד היום. וסגדה המדינה לצבאה המנצח ופורסמה סדרה של אלבומי ניצחון והרב הראשי של הצבא המנצח יצא לחפש מקומות קדושים בשטחים שנכבשו ולהריע בהם בתרועת שופרות. ותנועת ההתנחלות ב'ארץ אבותינו' החלה כבר למחרת הכיבוש, בעזרתם ותמיכתם האדיבה של שרים ממפלגת העבודה שלא הבינו שאת קברה הפוליטי של מפלגתם (ולא רק שלה) הם כורים. והאנשים שהבינו כבר אז את גודל הסכנה וגודל האסון ויצאו בלילה לכתוב על קירות תל אביב סיסמאות נגד הכיבוש שזה עתה החל נותרו במיעוט וקולם לא נשמע. </span><br /><span style="font-size: small;"><br /></span><br /><span style="font-size: small;">ומאז ועד היום מתרחב הפער ומדינת ישראל הפכה לכבשה השחורה במועדון הזה של המדינות הדמוקרטיות המערביות שאליו היא כל כך רוצה להשתייך. יותר ויותר, מי שמסתכל מבחוץ רואה את גולית הישראלי המשוריין ומולו עומד דוד הפלסטיני הקטן עם האבן ביד.</span><br /><span style="font-size: small;"><br /></span><br /><span style="font-size: small;">היה רגע של הפסקה בימיו של יצחק רבין - אדם שבילה את מרבית חייו במלחמות, אך גם כשעבר את גיל שבעים ניחן בגמישות מחשבתית ויכולת לבחון מחדש דברים בהם האמין כל חייו. כשראה שישראל מבודדת את עצמה לדעת, נכנסת למסלול של מלחמת נצח עם שכניה באזור ואבדן ידידיה בעולם, החליט יצחק רבין בנחישות לשנות כיוון וללחוץ את ידו של יאסר ערפאת ולהיכנס להסכם שעתיד היה להביא להקמת מדינת פלסטין לא יאוחר מחודש מאי 1999. </span><br /><span style="font-size: small;"><br /></span><br /><span style="font-size: small;">אבל אז רעמו שלושת היריות של המתנקש בכיכר, ובין כל ראשי הממשלה שכיהנו מאז הרצח לא קם יורש ליצחק רבין. מורשת רבין עדיין חיה בקרב בני הנוער שהגיעו לכיכר ביום שבת לפני שבוע, כדי לכבד את זכרו של האיש שנרצח כשהיו תינוקות או לא עדיין לא נולדו, ולהישבע אמונים לדרך שבה הלך בשנים האחרונות חייו ואשר למענה מת. אבל ישראל כמדינה הפנתה עורף ליצחק רבין ומורשתו ובחרה בדרך ההפוכה, בכל הכוח ישר אל התהום.</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-5134287947038832522?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-78101814515679623112011-11-19T11:34:00.000-08:002011-11-19T12:01:05.130-08:00לאלף את האירופאים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">לאלף את האירופאים</span></span></b> <br /><br /><br />בעוד חודש פחות או יותר, לאחר שהמכבש האמריקאי יחסום את ההכרה במדינת פלסטין במועצת הביטחון של האו"ם, יעבור הדיון לעצרת הכללית של האו"ם, שם אין וטו אמריקאי. ולקראת ההצבעה הזאת עשה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מאמץ אינטנסיבי לגייס את תמיכתן של המדינות הדמוקרטיות המערביות להצביע נגד הבקשה הפלסטינית. במיוחד ביקש את תמיכתן של מדינות אירופה, שם קיים ביקורים חוזרים ונשנים והחמיא להן ולמנהיגיהן. שוב ושוב הצהיר נתניהו כי אם יתייצבו המדינות הדמוקרטיות והנאורות לצידו, לרוב התומך בפלסטינים "לא יהיה תוקף מוסרי".<br /><br />ובדיוק עכשיו הגיש חבר הכנסת אופיר אקוניס, מקורבו של נתניהו, הצעת חוק המתייחסת קצת אחרת לאותן המדינות בדיוק. הצעת חוק אשר באה "לאסור על עמותות בישראל לקבל תרומות מממשלות וגופים בינלאומיים כדוגמת האיחוד האירופי", ולמנוע את "התערבותן של מדינות זרות בפוליטיקה הישראלית" ותמיכתן בפעילות של (חס וחלילה!) ארגוני זכויות אדם...<br /><br />מי שמדבר על תוקף מוסרי.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-7810181451567962311?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-78040853110299589362011-11-08T15:50:00.000-08:002011-11-08T17:26:51.743-08:00מלכוד 23<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">מלכוד 23</span></span></b> <br /><br />בשנת 2005 ביצעה מדינת ישראל פעולה גדולה שנקראה "ההתנתקות מעזה", ולאחר שהושלמה הפעולה הזאת הודיעה המדינה לבית המשפט העליון שהיא כבר אינה שולטת ברצועת עזה ואינה אחראית למתרחש שם. <br /><br />כאשר נשאלה מדינת ישראל מדוע אם כן ממשיכות ספינות המלחמה שלה לשוט מול חופי עזה ולחסום את דרכו של כי שמנסה להיכנס לשם או לצאת משם, הודיעה המדינה כי הטילה מצור ימי על רצועת עזה. ואכן, ישנה בחוק הבינלאומי אפשרות כזאת, להטיל מצור ימי על חופים של מדינה אחרת. אך האם מחשיבה מדינת ישראל את חופי עזה כחופים של מדינה אחרת? <br /><br />בשבת האחרונה הפליגו שתי ספינות לעבר חופי עזה, אחת מקנדה והשנייה מאירלנד. בלב ים,במים בינלאומיים, עלו והשתלטו עליהן אנשי השייטת המהוללת של חיל הים של מדינת ישראל. "הפעם זה עבר בלי אלימות" נאמר בידיעה קצרה שפורסמה למחרת היום בעיתון הנפוץ "ידיעות אחרונות". לא לגמרי מדויק. השייטים מקנדה ואוסטרליה ואירלנד ועוד מדינות באמת לא הפעילו שום אלימות, אנשי השייטת המהוללת השתמשו בשוקרים חשמליים וכיוונו אקדחים טעונים לראשיהם של הפעילים. אבל מה שנכון נכון, הפעם הזאת אנשי השייטת לא לחצו על ההדק, וכולם בספינות שרדו והגיעו חיים לתאי המעצר. <br /><br />"אתם נאשמים בעבירה על חוק הכניסה לישראל. תחתמו כאן: 'אני מודה שנכנסתי לתחומי מדינת ישראל באופן בלתי חוקי'" אמרו חוקרי משטרת ישראל. "בהחלט לא" ענו הפעילים. "לא רצינו ולא הייתה לנו שום כוונה להיכנס לתחומי מדינת ישראל. רצינו להגיע לעזה, ואתם בעצמכם הודעתם שעזה זאת לא ישראל. נכנסנו לשטח ישראל רק מפי שהחיילים שלכם לקחו אותנו מספינה במים בינלאומיים והביאו אותנו לשטח ישראל בכוח ונגד רצוננו".<br /><br />"אם אינכם חותמים על הודאה שנכנסתם לישראל באופן בלתי חוקי, אנחנו נשאיר אתכם כאן" סיכם השוטר... </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-7804085311029958936?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-58097807485268767802011-11-08T15:48:00.000-08:002011-11-08T15:51:44.281-08:00השני לנובמבר - והרביעי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">השני לנובמבר - והרביעי</span></span></b><br /><br />בשבוע שעבר חלף לו בשקט ה-2 בנובמבר – 94 שנים מאז אותו היום בשנת 1917 כאשר ארתור ג'יימס בלפור, שר החוץ הבריטי, חתם על המסמך הידוע בהיסטוריה הציונית בשם "הצהרת בלפור". היו זמנים בהם צוין היום הזה בטכסים וחגיגות נלהבות בקרב היהודים שחיו בארץ הזאת ובהפגנות מחאה זועמות של שכניהם הערבים – אך מאז קרו עוד כמה וכמה דברים ונוספו עוד כמה וכמה תאריכים ראויים לציון בשמחה ו/או בזעם, והצהרת בלפור נדחקה אי שם לשוליים. וראוי אולי לנצל את ההזדמנות ולהזכיר אותה שוב.<br /><br />"מסמך קצר בעל חשיבות היסטורית מרובה. "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל" - אבל "בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל". ("בפלסטינה" נכתב במקור האנגלי, ובתרגום לעברית נכתב כמעט תמיד "ארץ ישראל", וההבדל אינו לשוני בלבד).<br /><br />בכוונת מכוון לא נתנו הבריטים הסבר מפורט מה זה בדיוק "בית לאומי" והשאירו בכך מעט "עמימות קונסטרוקטיבית". אך לאיש לא היה ספק כי עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 אכן קם והיה למציאות הבית הלאומי הזה (באותו שלב, אגב, ממשלת הוד מלכותו כבר לא ממש ראתה זאת בעין יפה). ומה עם החצי השני? מי הציוני – ולו הנלהב ביותר - שיעז לבוא ולטעון כי מאז 1917 לא נפגעו ולו כהוא זה זכויותיהן של העדות הלא יהודיות בארץ ישראל?<br /><br /><br />איך לבנות ולקיים בארץ הזאת בית לאומי ליהודים מבלי לפגוע בזכויות הערבים? איך להגן על זכויות הערבים בלי לפגוע בבית הלאומי היהודי? איך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, להיכנס למים ולהישאר יבש? הבריטים ניסו לשמור על המאזן הבלתי אפשרי במשך שלושים שנה של מריבות וסכסוכים ושפיכות דמים, ובסוף הרימו ידיים ועזבו. אחר כך אף אחד לא ממש ניסה לאזן בין הדברים, והיו הרבה הרבה סכסוכים ומלחמות והרבה סבל, והתפיסה המקובלת הייתה של משחק סכום אפס, מה שטוב לנו רע להם ומה שטוב להם רע לנו ונשכים להרגם לפני שיהרגו הם אותנו.<br /><br />ואז, לרגע אחד של תקווה, נדמה היה שהכללים השתנו. בטכס שנערכת על מדשאת הבית הלבן לחצו מנהיג ישראלי ומנהיג פלסטיני ידיים וחתמו על מסמך בו נאמר כי "ממשלת ישראל וארגון השחרור הפלסטיני מסכימים כי הגיעה העת לשים קץ לעשרות שנים של עימות וסכסוך, מכירים הדדית בזכויותיהם הלגיטימיות והפוליטיות ושואפים לפעול ככל יכולתם לחיות בדו-קיום בשלום ובכבוד ובביטחון הדדיים ולהגיע להסדר שלום צודק, בר-קיימא וכולל ולפיוס היסטורי ". וראש הממשלה שהיה למדינת ישראל באותו זמן חתם על המסמך הזה ולקח אותו ברצינות וניסה לממש אותו הלכה למעשה והתכוון להגיע להסכם קבע, הסכם שלום עם הפלסטינים, עד לתאריך שנקבע בהסכם שעליו חתם – לא יאוחר מחודש מאי 1999.<br /><br />אבל הוא לא זכה לראות את היום הזה. ברביעי בנובמבר 1995, שבעים ושמונה שנים ועוד יומיים לאחר שפורסמה הצהרת בלפור, רעמו שלוש יריות אקדח בכיכר שבה הסתיימה זה עתה עצרת שלום גדולה. ראש הממשלה הישראלי הראשון (והיחיד עד היום) שבאמת רצה והתכוון להביא לנו שלום עם שכנינו הפלסטינים שילם על כך בחייו. וחודש מאי 1999 עבר בלי הסכם קבע ובלי מדינה פלסטינית. והכיבוש נמשך ולמעשה גם הוחרף, וההתנחלויות התרחבו, והפיגועים וההפצצות ושפיכות דמים ועוד שפיכות דמים משני הצדדים.<br /><br />ושוב חזרנו למשחק של סכום אפס, ולהלחם ולהלחם ללא תוחלת ולהרוג ולהיהרג ולהיכנס לנדודים במנהרה אפלה בלי שמץ של אור לפנינו. תשעים וארבע שנים לאחר הצהרת בלפור ושש עשרה שנה אחרי רצח רבין החליטה ממשלת ישראל להעניש את הפלסטינים על חוצפתם לבקש מעמד מדינה בארגון אונסק"ו ולבנות עוד 2000 יחידות דיור השמורות למתנחלים יהודים בלבד, על חלקות קרקע שמדינת ישראל הכריזה עליהן כ"אדמות מדינה" וכך הפקיעה אותן מהפלסטינים. (""בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל" – מי עוד זוכר?).<br /><br />השבוע קיים ד"ר יובל שטייניץ, פילוסוף ידוע מאוניברסיטת חיפה המכהן כשר האוצר של מדינת ישראל, ביקור לבבי במיוחד בהתנחלות קרית ארבע (כן, אותה ההתנחלות בה עולים לרגל לאחוזת הקבר של ברוך גולשטיין שבלב פארק מאיר כהנא) וציין כמה הוא שמח ומאושר להגביר ולהגדיל את התקציבים הממשלתיים המגיעים להתנחלויות בכלל ולקריית ארבע בפרט. ועוד ציין ד"ר שטייניץ במהלך ביקורו בקרית ארבע כי "יהיה זה מוזר אם תמשיך מדינת ישראל להעביר כספים לאונסק"ו".<br /><br />הרבה פחות מוזר שחברו לממשלה של שטייניץ, שר החוץ אביגדור ליברמן, מנהיג מפלגת הימין הקיצוני והגזעני בישראל, ישגר את שגרירו באו"ם לפגוש את מרין לה-פן, מנהיגת מפלגת הימין הקיצוני והגזעני בצרפת (אולי לאחל לה שתגיע גם היא להיות שרת חוץ?)<br /><br />במוצאי שבת הבאה, ה-12 בנובמבר, בשעה 7.30 בערב,יתכנסו בכיכר רבין בתל אביב האנשים שזוכרים את יצחק רבין ואת מה שיצחק רבין מסמל ועל מה הוא הקריב את חייו. האנשים שחושבים שמדינת ישראל יכולה עדיין לשנות כיוון, לעלות על דרך השלום ולהמשיך בה.<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-5809780748526876780?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-52079250114381297752011-10-29T10:19:00.000-07:002011-10-29T10:34:59.381-07:00מאיפה זה בא לנו?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><b style="color: #b45f06;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: large;">מאיפה זה בא לנו?</span></b><br /><br /><br />ושוב בפעם האלף הסלמה בגבול הרצועה, והם ירו עלינו טילים ואנחנו הפצצנו והרגנו להם חמישה והם ירו עוד טילים והלילה חיל האויר יחזור לרצועה ויפציץ שוב, ולגמרי במקרה כל זה קורה בדיוק בלילה בו תנועת המחאה החברתית מתנערת מתרדמה וחוזרת לרחובות.<br /><br />מה פתאום? למה דווקא עכשיו? היו לנו חודשים של שקט בגבול הרצועה בזמן שהעסקה בושלה ונסגרה, וביצענו את החילופים, וגלעד שלנו חזר הביתה, ומהאסירים הפלסטינים מי ששוחרר שוחרר והאחרים יצטרכו לחכות עוד עשר או עשרים שנה, ובחזרה סגרנו ונעלנו את הרצועה. וכידוע שלחנו לעזה אסירים מהגדה המערבית כי יותר מדי מסוכן לתת להם לחזור הביתה. ולמשפחות שלהם לא נתנו אישור לנסוע לעזה לבקר את בניהם שלא ראו אותם כבר עשר שנים ויותר. לא, בזה אין ממש סיכון בטחוני - אבל זה עניין עקרוני. שידעו ויראו כולם מי כאן הבוס וידעו כולם שמדינת ישראל מחזיקה את המפתחות לרצועת עזה, בלי אישור שלנו אף אחד לא יכנס ולא יצא מהרצועה. אז נכון, היו כמה ארגוני זכויות אדם שאמרו שעכשיו שגלעד שליט שוחרר הגיע הזמן להסיר את המצור על עזה. נו באמת, מה השמאלנים האלה מבינים? גלעד שליט זה גלעד שליט ומצור זה מצור, אין שום קשר. המצור נשאר בדיוק כמו שהיה ושלא יבלבלו את המוח. ועכשיו פתאום יורים עלינו מעזה ומשגרים טילים ומכניסים את כל הדרום למקלטים? מה פתאום? מה עשינו להם? אז הרגנו חמישה, אז מה? מחבלים מנוולים, זה הגיע להם ועוד איך הגיע! ואם מעיזים לירות צריך ללמד אותם לקח, להפציץ ולהפציץ עוד ועוד, ולירות ולהרוג ולהרוג ואז הם ילמדו לקח ולא ישגרו עוד טילים. ואם דווקא זה יכניס אותם לאמביציה והם דווקא יגיבו עם עוד ועוד טילים? נו, לא אלמן ישראל, במחסני חיל האויר יש הרבה הרבה פצצות משוכללות עם כוח הרס גדול, נפציץ ונפציץ ונפציץ, כל הכבוד לצה"ל!<br /><br />בינתיים, בבאר שבע כבר בוטלה הפגנת המחאה החברתית. רווח נקי, שישבו בבית בקרבת החדר המוגן ולא יצאו לרחובות לצעוק על צדק חברתי. יש גבול לכל תעלול!<br /><br /><br /><b><span style="color: #b45f06; font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">הביצה והתרנגולת</span></span></b><br /><br />למה מטילים מצור על הרצועה? מה השאלה, זה לגמרי ברור, יגיד האזרח הקטן ברחובות תל אביב וירושלים. הם יורים עלינו טילים, הם ממררים לנו את החיים, נלמד אותם לקח עד שיפסיקו לירות טילים. מה כאן לא ברור? <br /><br />למה יורים טילים על אשדוד? מה השאלה, זה לגמרי ברור, יגיד האזרח הקטן ברחובות עזה ורפיח. הם מטילים עלינו מצור, הם ממררים לנו את החיים, נלמד אותם לקח עד שיסירו את המצור. מה כאן לא ברור? <br /><br />אז איך יוצאים מהמלכוד הזה? טוב, רק לפני זמן קצר הייתה לנו דוגמא איך פותרים בעיה קשה וכאובה בינינו לבין תושבי עזה. מדברים ומנהלים משא ומתן, ומציעים הצעות והצעות נגדיות ובסוף מגיעים להסדר שפחות או יותר משביע את רצון כולם. ואם אי אפשר לשבת ליחד ליד השולחן אז מוצאים מתווך שיעביר מסרים מצד א' לצד ב' ובחזרה. אפשר לבקש מן המתווכים המצרים שכבר מכירים היטב את המסלול מתל אביב לעזה ובחזרה... <br /><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-5207925011438129775?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-27827214337861227982011-10-23T15:13:00.001-07:002011-10-24T00:45:53.048-07:00עם מי מדברים?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><b><span style="font-size: large;">עם מי מדברים?</span></b></div><br />לפני מספר חודשים נחתם הסכם פיוס בין הרשות הפלסטינית השוכנת ברמאללה לבין הנהגת החמאס שבעזה, והוסכם על סיום הסכסוך הממושך ביניהם ועל כוונה להקים ממשלה אחת שתייצג את הפלסטינים כולם ועל הליכה לבחירות חדשות בהן יוכלו התושבים הפלסטינים להביע באופן חופשי את רצונם. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו פרסם תגובה זועמת והודיע כי אם יתממש הסכם הפיוס הפלסטיני ותקום ממשלה שם ממשלה הכוללת את ארגון החמאס, מדינת ישראל תנתק מיד כל קשר עם הרשות הפלסטינית ושוב לא תראה בה שותפה למשא ומתן (אם וכאשר יהיה משא ומתן...).<br /><br />כפי שאנו יודעים היום, כמעט בדיוק באותו זמן חלה פריצת דרך משמעותית במשא ומתן שניהל אותו בנימין נתניהו עם אותו ארגון החמאס, בנושא חילופי שבויים. הצעה חדשה שהועברה מן החמאס אל ממשלת ישראל הראתה מידה משמעותית של התגמשות מצד החמאס, ונסללה הדרך לביצוע העסקה בשבוע שעבר וחזרתו של גלעד שליט לביתו. <br /><br />משהו מוזר כאן, לא לגמרי עקבי. לא במקרה, במשאל דעת הקהל שנערך בשבוע שעבר הביעו לא פחות מ-79% מן הנשאלים את דעתם כי על ממשלת ישראל להתחיל לנהל משא ומתן גלוי עם החמאס, גם בלי להזדקק למתווכים מצרים או גרמנים. כמובן, תוצאות משאל דעת קהל לא מחייבות את הממשלה. ובכל זאת, מה יגיד נתניהו אם וכאשר תוקם בפועל ממשלה פלסטינית משותפת לפת"ח ולחמאס? "לא ולא, בשום אופן לא, עם אלה לא נדבר לעולם, אנחנו באופן עקרוני לא מדברים עם חמאס?" זה לא ישמע לגמרי אמין. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-2782721433786122798?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-62385643847374796232011-10-12T17:24:00.000-07:002011-10-12T17:38:03.444-07:00מזל טוב!<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b><span style="font-family: Georgia,"Times New Roman",serif;"><span style="color: #b45f06; font-size: x-large;">מזל טוב!</span></span></b><b style="font-family: Georgia,"Times New Roman",serif;"><span style="color: #b45f06;"> </span></b><br /><br />מזל טוב, קודם כל, לגלעד שליט, שיצא סוף כל סוף משבי לחופש ומחשיכה לאור גדול ומבידוד וניתוק מהעולם ישר אל מערבולת אדירה של פוליטיקאים וכלי תקשורת. (ונקווה שיתנו לו גם קצת זמן להיות בחיק משפחתו, ושיוכל אי פעם גם לחיות חיים רגילים של אדם צעיר רגיל). ומזל טוב להורים ולאח ולסבא, למשפחה המסורה והעיקשת שלא ויתרה ונאבקה והפגינה וגייסה המונים והצליחה בסופו של דבר להזיז גם את ממשלתו של בנימין נתניהו. <br /><br />ומזל טוב גם לאלף ועשרים ושבעה אסירים ואסירות פלסטינים שיצאו גם הם משבי לחופש ומחשיכה לאור גדול, ולמשפחות שהתגעגעו לבניהן ובנותיהן לא פחות ממשפחת שליט והפגינו שוב ושוב במשך שנים רבות והניפו בכיכרות שלטים ותצלומים (וכמעט מעולם לא סוקרו ולא הוזכרו באמצעי התקשורת של מדינת ישראל). <br /><br />מזל טוב לכולנו, שנחתם הסכם אשר מעורר שמחה בליבות רבים בירושלים וגם בעזה, בתל אביב וגם ברמאללה. הדגמה חיה ש"משחק סכום אפס" הוא לא בהכרח המשחק היחיד בעירנו. שבהחלט יכול להיות הסכם שמתאים וטוב לשני הצדדים. "לא נכנענו לחמאס וגם לא הכנענו אותו, הגענו להסכם עם ויתורים הדדיים" אמר היום ראש השב"כ יורם כהן. <br /><br />מזל טוב לכולנו שקיבלנו הדגמה חיה שבהחלט אפשר לנהל משא ומתן – ולא רק עם פת"ח והרשות הפלסטינית אלא גם חמאס – ולסיים אותו בהצלחה. אפשר, אם מתכוונים ברצינות שהמשא ומתן יצליח ושהוא יגמר בהסכם וההסכם יבוצע בשטח לכל פרטיו ודקדוקיו. לא מה שראינו כל כך הרבה פעמים, הצגה של משא ומתן, לחיצות ידיים והזדמנויות צילום לתקשורת והצהרות על "תהליך שלום" שלעולם לא מגיע לשום מקום ומציאות של כיבוש נמשך ודיכוי מעמיק והתנחלויות מתרחבות.<br /><br />אם רוצים ברצינות להגיע למטרה, אפשר לוותר על ההצגות. לא הכרחי להזמין צלמים, אפילו אין הכרח לשבת סביב שולחן אחד. מספיק גם שיעבור מתווך מצרי או גרמני ויעביר מצד הצעות והצעות נגדיות. אם באמת רוצים להגיע לתוצאות, זה מספיק בהחלט – היום יש לנו הוכחה.<br /><br />אם באמת רוצים, אפשר להגיע לשלום בין מדינת ישראל הריבונית למדינת פלסטין הריבונית. ואז כבר לא תהיה סיבה לפלסטינים ששוחררו מהכלא לבצע מעשי אלימות נגד ישראל (וגם לא לפלסטינים שמעולם לא היו בכלא). וגם הפלסטינים יוכלו להפסיק לדאוג מפני חיילים ומתנחלים ישראלים חמושים, ומפני טנקים, ומפני מזל"טים, ומפני מטוסים, ומפני ספינות טילים. ואפשר יהיה לבצע קיצוצים נרחבים מאד מאד בתקציב הביטחון ולהעביר הרבה הרבה כספים למטרות חברתיות, וכבר לא יוכלו קצינים ופוליטיקאים לזעוק זעקות שבר ולאיים עלינו בסכנות חמורות ונוראות.<br /><br />לא מציאותי?<br /><br />כמאמר השיר: אל תגידו יום יבוא – הביאו את היום, ובכל הכיכרות, הריעו לשלום. או במלים אחרות: אם תרצו, אין זו אגדה. <br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-6238564384737479623?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-70542779504363424142011-10-08T11:08:00.000-07:002011-10-08T11:08:19.918-07:00האיש שנולד ביום בו פרצה המלחמה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: large;"><b>האיש שנולד ביום בו פרצה המלחמה</b></span></div><span style="font-size: small;"><i>תמונת מצב ביום הכיפורים 2011 (1) </i></span><br /><br />שוב, כמו כל שנה מאז 1973, יום הכיפורים הוא ההזדמנות להזכיר את זכר המלחמה ההיא וההפתעה שהופתעה מדינת ישראל, ושוב מחפשים העיתונים חיילים וקצינים שיספרו סיפורי גבורה שעדיין לא פורסמו בשנים קודמות, ובכותרות העיתונים מדברים הרמטכ"ל ובכירי קציניו על הדרכים הטובות ביותר לנצח במלחמה הבאה. ומכיוון שזה עתה התנהלו במדינה הזאת הפגנות ענקיות בדרישה לפתרון בעיות חברתיות חמורות ועלתה גם ההצעה לקצץ בתקציב הביטחון, יום הכיפורים מספק השנה גם הזדמנות פז לשוחרי הצבא והביטחון ותקציב הביטחון להיערך להתקפת נגד ולדרוש שלא יקצצו אפילו אגורה אחת. <br /><br />"ידיעות אחרונות" מצא זוית מקורית: לראיין קציני צבא בני 38, אשר נולדו בזמן המלחמה ההיא. כמו למשל סא"ל עמיחי סגל, שנולד בדיוק ביום הראשון למלחמה ההיא. הוא מפקד על גדוד נצח יהודה בחטיבת כפיר – החטיבה שהוקמה במיוחד כדי לקיים את שלטון מדינת ישראל בשטחי "יהודה ושומרון" וחייליה נכנסים כל יום ובעיקר כל לילה לערים ולכפרים הפלסטינים כדי לקיים מעצרים. כמו רבים מקציני החטיבה הוא ומשפחתו גרים בהתנחלות עלי, שם מצאו "קהילה מאד עוזרת ותומכת". סגן אלוף סגל אינו מוטרד במיוחד מן העובדה ששלושים ושמונה שנים לאחר המלחמה שהשתוללה ביום בו נולד עדיין לא הגיעה מדינת ישראל לשלום עם שכניה, ואנשי הצבא מדברים על המלחמה הבאה במונחים של "כאשר" יותר מאשר "אם". בעיניו של סגן אלוף סגל, יש בעיות ומטרות לאומיות חשובות יותר מן השלום. <br /><br />מי עוד זוכר שאת מלחמת יום הכיפורים אפשר היה למנוע, ושבשנת 1978 חתמה ישראל על אותו הסכם שלום עם מצרים שאפשר היה לחתום כבר בשנת 1970? על הלקח הזה רק מעטים רומזים היום. <br /> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-7054277950436342414?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-26132282811035814232011-10-08T11:06:00.000-07:002011-10-08T11:06:26.591-07:00יש חרם ויש חרם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: large;">יש חרם ויש חרם</span></b><br /><span style="font-size: small;"><i>תמונת מצב ביום הכיפורים 2011 (2)</i></span><br /><br /><br />מעולם לא היו בישראל ימים טובים יותר לחרמות של צרכנים. החרם שהוטל על חברת "תנובה", ענקית מוצרי החלב, הצליח להביא להורדה משמעותית במחירי מוצריה. עכשיו מחפשים יוזמי החרם את המטרה הבאה האפקטיבית ביותר, וכותבי המאמרים בעיתונות מהללים ומשבחים אותם על היזמה המוצלחת שסוף סוף הצליחה להוציא את הישראלים מן האדישות המסורתית שלהם. <br /><br />וגם יוזמי חרם התיירות הישראלי על טורקיה חוגגים השבוע ניצחון קטן. ממשלת טורקיה החליטה להחזיר את נספח התיירות משגרירותה בתל אביב. התיירות הישראלית לטורקיה, שרק לפני שנתיים גאתה במאות האלפים, ירדה עכשיו כמעט לאפס. לשם מה לבזבז כסף על נספח תיירות כאשר אין תיירות?<br /><br />ורק חרם אחד יצא מחוץ לחוק במדינת ישראל, אסור מכל איסור. לפי החוק שהעבירה הכנסת בישיבת לילה דרמטית לפני כמה חודשים, כל אדם וכל גוף בישראל המעז לקרוא להטיל חרם על מוצרי ההתנחלויות מסתכן בתביעת נזיקין העלולה להוריד אותו מנכסיו.<br /><br />יום לאחר שעבר החוק הגישה תנועת גוש שלום (אשר אני במקרה הדובר שלה) עתירה לבג"צ וביקשה לפסול את החוק החדש מכל וכל, שכן מודבר באפליה פסולה בין חרם לחרם ובין מחאה למחאה, פגיעה חמורה ובלתי מוצדקת בחופש הביטוי וההתארגנות והפעילות הפוליטית. <br /><br />שופטי בג"צ הקציבו למדינה שישים יום למתן תשובתה לעתירה. הפרקליטים לא הזדרזו לענות. בשבוע שעבר נגמרו שישים הימים, וביום האחרון פנתה פרקליטות המדינה וביקשה עוד שישים יום למתן תשובתה. <br /><br />לא כל כך מפליא שהפרקליטים מתקשים בגיבוש תשובתם ובמילוי המשימה כפוית הטובה להגן בבית המשפט על מדיניותה של ממשלת נתניהו ועל דברי החקיקה שמעביר הרוב הימני בכנסת ישראל. שהרי כבר מבעוד מועד פנו הפרקליטים כמה פעמים אל חברי הכנסת בבקשה ותחינה ואזהרה כי מדובר בחוק מפוקפק הנמצא ממש על "הקו האדום". <br /><br /> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-2613228281103581423?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-49419841193226366142011-10-08T11:04:00.000-07:002011-10-08T11:04:02.630-07:00אור ירוק ואור אדום משוודיה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"> אור ירוק ואור אדום משוודיה</span></span></b><br /><span style="font-size: small;"><i>תמונת מצב ביום הכיפורים 2011 (3)</i></span><br /><br />השבוע קיבל פרופסור דן שכטמן את הטלפון שכל איש מדע משתוקק אליו, הטלפון משוודיה המבשר על זכייתו בפרס נובל לכימיה. יום של שמחה וגאווה לפרופסור שכטמן ולקהילה המדעית בארצנו ולמדינת ישראל בכלל, אשר אזרחיה זכו בשנים האחרונות לפרסי נובל במספר העולה בהרבה על חלקם היחסי באוכלוסיית העולם.<br /><br />וכמעט בדיוק באותו היום קיבלנו גם מסר אחר ופחות נעים משוודיה, שם חתמו 218 מרצים ופרופסורים על עצומה הקוראת לנתק כל קשר עם האוניברסיטאות בישראל, עד אשר תחדל מדינת ישראל מן הכיבוש המתמשך ודיכוי העם הפלסטיני. באופן ספציפי, מרצים במכון הטכנולוגי המלכותי בשטוקהולם קראו להנהלת המכון שלהם לחדול משיתוף פעולה עם הטכניון בחיפה, שבו עובד פרופסור שכטמן, בשל קשריו ההדוקים של הטכניון עם צה"ל והתעשיות הביטחוניות בישראל, וחלקם של מדעני הטכניון בפיתוח מערכות נשק חדשות. <br /><br />את הבעיה הזאת לא יוכלו לפתור מדענים ישראלים, ויהיו מבריקים ככל שיהיו. סיום הכיבוש ודיכוי הפלסטינים, אשר משחיר את שמה של ישראל בעולם כולו, הוא תפקיד המוטל על כתפי הממשלה וההנהגה הפוליטית.<br /> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-4941984119322636614?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-32470693105981361202011-10-08T11:01:00.000-07:002011-10-08T11:01:57.003-07:00בלי חגיגות בכלא<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: large;">בלי חגיגות בכלא</span></b> <br /><span style="font-size: small;"><i>תמונת מצב ביום הכיפורים 2011 (4)</i></span><br /><br />את יום הכיפורים הזה, כמו את זה שקדם לו, מבלים הוריו של גלעד שליט באוהל מול בית ראש הממשלה בירושלים. המחיר לשחרורו של שליט משבי החמאס מוכר וידוע, רשימת האסירים הפלסטינים ששחרורם נדרש בעסקת חליפין נמצאת מזה שנים בידיה של ממשלת ישראל – אלא שראש הממשלה אינו מוכן לשלם את המחיר. <br /><br />לפני מספר חודשים מצא בנימין תחליף. בנאום דרמטי שפורסם בכותרות העיתונים הודיע ש"נגמרה החגיגה של האסירים הפלסטינים בכלא הישראלי" ומיד החלו שלטונות הכלא להרע את תנאיהם של אלפי האסירים הפלסטינים בכלא הישראלי ולשלול את האפשרות ללמוד לימודים אקדמיים בהתכתבות ולהגביל את העיתונים שיכולו לקרוא וערוצי הטלויזיה שיוכלו לצפות בהם ולהכניס רבים מהם לבידוד וניתוק כמעט מוחלט מאסירים אחרים ומן העולם החיצון. והכול כמובן בשמו ולמענו של גלעד שליט הכלוא המבודד אי שם ברצועת עזה. <br /><br />ועברו כמה חודשים של המדיניות הקשוחה החדשה בבתי הכלא ומחנות המעצר. וכפי שניתן היה לצפות (וגם נצפה מראש על ידי אנשים המבינים קצת בנושא), שחרורו של גלעד שליט לא התקדם ולו במילימטר, והתעוררה מרירות בקרב האסירים הפלסטינים שתנאיהם היו רחוקים מלהיות "חגיגה" גם מקודם, ושביתת רעב בכלא התחילה לצבור תאוצה. אמצעי התקשורת בישראל כמעט לא דיווחו. לאזרחי ישראל, שבעיניהם מדובר ב"מחבלים" ו"רוצחים" בודאי לא אכפת. אבל בציבור הפלסטיני, שם כמעט בכל משפחה יש מי שיושב היום בכלא הישראלי ו/או מי שישב בכלא בעבר, שביתת רעב מעורר גלים והדים גוברים והולכים.<br /><br />כבר היו דברים כאלה בעבר, במחזוריות קבועה מאז כבשה ישראל את השטחים הפלסטינים בשנת 1967 והחלה לכלוא פלסטינים שביטאו בצורות שונות את התנגדותם לשלטון הזה (לא כולם, אגב, בדרכים אלימות). מדי כמה שנים החליט מי שהחליט להחמיר את התנאים ו"לגמור את החגיגה", והחלה שביתת רעב שגרמה לאי שקט ומתיחות בכלא עצמו וגם בשטח, ובסופו של דבר החליטו השלטונות בשקט להפסיק את הרעת התנאים ולהחזיר את המצב לקדמותו. וכך קרוב לודאי יהיה גם הפעם. <br /><br />וגלעד שליט? יש לקוות שהוא עוד ישתחרר, ויחזור בשלום לחיק משפחתו האוהבת, ולחגיגות שמחה נלהבות בכול רחבי המדינה. מיד כאשר תקבל ממשלת ישראל את ההחלטה לבצע את העסקה ולשלם את המחיר הנדרש. <br /><br /><br /> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-3247069310598136120?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-50007474674894011972011-10-01T12:44:00.000-07:002011-10-02T01:23:18.571-07:00סופן של שנות אוסלו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: large;">סופן של שנות אוסלו</span></b><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"><br /><br />לא משנה מה יקרה בחודשים הקרובים, דבר אחד ברור: הסטטוס קוו של שני העשורים האחרונים נגמר.<br /><br />העימות בין מחמוד עבאס ובנימין נתניהו מעל במת האו"ם התקיים כמעט בדיוק שמונה עשרה שנים לאחר מפגש קודמת של מנהיגי ישראל ופלסטין. זה היה בספטמבר 1993, כאשר יצחק רבין ויאסר ערפאת לחצו ידיים על מדשאת הבית הלבן, והתקווה הייתה באוויר, והשלום נראה קרוב. הסכם הביניים נחתם, לפיו הוקמה רשות פלסטינית בעלת סמכות וכוח מוגבלים מאוד. היא הוקמה כהליך זמני בלבד, לתקופה מוגדרת של חמש שנים. נקבע לוח זמנים ברור שעל פיו המשא ומתן היה צריך להסתיים בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית לחלוטין, לא יאוחר מחודש מאי 1999.<br /><br />רבין נרצח, וערפאת מת בנסיבות שנותרו שנויות במחלוקת, וישראלים רבים ופלסטינים רבים עוד הרבה יותר מתו בצורות זוועתיות שונות ומשונות. פלסטין לא הוקמה במאי 1999, וגם לא במועדים נוספים שנקבעו מאוחר יותר ולא נאכפו. וההתנחלויות בשטחים הכבושים התרחבו לכדי כפליים מגודלן בספטמבר 1993, ועול הכיבוש מכביד על הפלסטינים לכל הפחות באותה מידה כמו לפני שמונה עשרה שנה. ובסקר דעת הקהל האחרון שנערך בישראל, יותר ממחצית הנשאלים אמרו שהם אינם מאמינים שהשלום יושג אי פעם. <br /><br />אם תשאלו עובר אורח ברחובות תל אביב מה השתבש, קרוב לודאי שתקבלו את התשובה (הכנה) כי ישראל הייתה נדיבה מאוד כלפי הפלסטינים והם ענו לה בטרור וירי טילים. אם תשאלו את אותה שאלה ברחובות רמאללה, קרוב לודאי שהתשובה (הלא פחות כנה) תהיה שהפלסטינים הם שעשו ויתורים עצומים וכי ישראל ענתה להם בהכבדת הכיבוש והרחבת ההתנחלויות - שלא לדבר על שלושת השבועות של הפצצת עזה. בעיקרו של דבר, כאן וגם כאן התשובה היא זהה: "ניסינו לעשות איתם שלום, עשינו כל מאמץ, אבל הם רק רוצים להרוג אותנו ולקחת את אדמתנו" – כאשר ההבדל היחיד הוא מי זה "אנחנו" ומי זה "הם".<br /><br />לאחר הבחירות של 1992, אשר הביאו את רבין לשלטון, קונן ראש הממשלה המפסיד יצחק שמיר: "יכולנו להמשיך לדבר עוד עשר שנים, ובינתיים להרחיב את ההתנחלויות". אבל למרות שרבין עלה לשלטון, ובמשך זמן מה המונח "תהליך השלום" נראה כבעל תוכן אמיתי, בסופו של דבר היה זה חזונו של שמיר שהתגשם. כבר מזה עשרים שנה מדינת ישראל עושה בדיוק מה ששמיר הציע (ולנתניהו לגמרי לא היה אכפת להמשיך בזה עוד עשרים שנה לפחות).<br /><br />***<br /><br />בשנות הזוהר של אוסלו, ההסכמים העלו תקווה בקרב רוב הפלסטינים ובקרב מחנה השלום שאז פרח בישראל, בעוד המתנחלים ובני בריתם התנגדו להם בשצף קצף. אני עדיין זוכר את הזמן שבו היו הרחובות מלאים במדבקות של הימין הקיצוני עם הסיסמא "פושעי אוסלו לדין". באירוניה היסטורית, עם חלוף השנים השתנו העמדות מאד, גם אם בצנעה וללא הכרזות פומביות.<br /><br />המצב אשר נועד להיות זמני ולהימשך לא יותר מחמש שנים הוארך בפועל ללא הגבלת זמן. הרשות הפלסטינית מוגבלת למובלעות מבודדות, המהוות רק 42% משטח הגדה המערבית. גם שם, כוחות הביטחון שלה מחויבים לקיים את "שיתוף הפעולה הביטחוני" ולזוז הצידה כאשר כוחות ישראליים פושטים בכל שעה של היום או (בעיקר) בלילה, עוצרים כל מי שהם רוצים וגוררים אותם לחקירה עם "לחץ פיזי מתון" בידי שירותי הביטחון הישראליים.<br /><br />שאר הגדה המערבית מוגדרת בתור "שטח </span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;">C</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span>", אשר ממשלת ישראל והמתנחלים עושים בו כבתוך שלהם – להקים ולהרחיב התנחלויות, להעניק (נכון יותר, לסרב להעניק) היתרי בנייה לפלסטינים ולהרוס בתים שנבנו ללא היתר כזה , לשאוב מים ולשמור את חלק הארי שלהם למתנחלים הישראלים (וגם לאזרחים במרכזי האוכלוסייה בישראל). נציגי הממשלה יכולים לטעון כי לפלסטינים כבר יש רשות עם שלטון עצמי, כולל נשיא, ראש ממשלה, קבינט והפרלמנט – אולם בפועל, רב"ט ישראלי בן 19 העומד במחסום על כביש רמאללה-שכם מחזיק בידו הרבה יותר כוח ושליטה על חיי היום של הפלסטינים מאשר הנשיא וראש הממשלה הפלסטינים גם יחד.<br /><br />אין פלא כי רבים מאנשי הימין בישראל, גם בקרב המתנחלים, מודים כי מנקודת מבטם האופציה הטובה ביותר לעתיד תהיה "פשוט להמשיך את המצב הנוכחי" – כלומר, המצב שנוצר על ידי אוסלו. ואין פלא כי הפלסטינים יותר ויותר מתרעמים כנגד הרשות הפלסטינית שפעם עוררה את תקוותיהם, ומתחילים לראות בה מכשול להשגת שאיפותיהם הלאומיות, ולמעשה גוף המשתף פעולה עם הכיבוש הישראלי. אין פלא שישנם פלסטינים הקוראים בפה מלא לפירוק הרשות הפלסטינית, ורבים אחרים אשר לא יזילו דמעה על העלמה. <br /><br />מה יכולים הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) וראש הממשלה שלו סלאם פיאד לעשות כדי להפיג רגשות כאלה בקרב בוחריהם ולהשיב את אמינותם? למעשה, רק דבר אחד יכול לעזור: הוכחה מוצקה כי המצב שיצרה אוסלו הוא אכן מצב זמני וכי במקומו יבואו סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית בעלת ריבונות מלאה.<br /><br />לא סיבוב חדש של משא ומתן הוא מה שיתן לפלסטינים הוכחה כזאת. בהחלט לא עוד הזדמנות צילום שבה נשיא ארצות הברית מטיל חגיגית את חסותו על טכס לחיצות ידיים בין מנהיגים ישראלים ופלסטינים, תוך העמדת פנים חלולה של חוסר משוא פנים. לא אחרי שמונה עשרה שנים בהן המונח "תהליך השלום" הפך להיות בדיחה עצובה בין פלסטינים וישראלים כאחד.<br /><br />וכך, עלה הרעיון כי הפלסטינים יפסיקו לחכות לטובות מאת ממשלת ישראל או מארה"ב שממשלת ישראל אוחזת באחיזת חנק את הפוליטיקה הפנימית שלה. במקום זאת, הפלסטינים החליטו לקחת את גורלם בידיהם, על ידי מאמץ לשבירת הקיפאון בן עשרות השנים, וללכת באומץ אל האו"ם ולדרוש הכרה כמדינה ריבונית - כמו שישראל מוכרת כמדינה ריבונית מזה יותר משישה עשורים, כמו שלא פחות מ-193 מדינות ריבוניות מוכרות ברחבי העולם. להשמעת התביעה הזאת לא ביקשו הפלסטינים ולא נדרשו לאישור של אף אחד, והם התמידו בה בעקשנות גם לנוכח הרוגז הפומבי והבוטה של מעצמת העל האמריקאית. <br /><br />עד כה, זאת הייתה הצלחה גדולה בתחום יחסי הציבור. הפלסטינים הציבו במשך חודשים את מצוקתם על סדר היום העולמי, והכריחו את כולם - נתניהו, אובמה, ומנהיגי אירופה - להגיב ולהתמודד עם יוזמה פלסטינית. את זה הם כבר השיגו, אפילו אם האמריקאים יטרפדו את הבקשה עצמה על ידי וטו גלוי במועצת הביטחון או במסע לחצים אדירים מאחורי הקלעים על מדינות חלשות שבמקרה מחזיקות מושב מכריע במועצת הביטחון. עמידתו האיתנה בלחץ האמריקאי הכבד הגבירה מאד - לפחות לעת עתה - את הפופולריות של מחמוד עבאס, שמעולם לא היה מנהיג כריזמטי במיוחד.<br /><br />ארצות הברית, מצידה - והנשיא אובמה, אישית – נדרשים לשלם מחיר מדיני גבוה עבור משוא הפנים והתמיכה העיוורת בממשלת ישראל. על הנאום הנשיאותי באו"ם, הבוטה והמשוחד בעליל, אשר סתר במפורש את עמדותיו הקודמות של אובמה ואשר אומץ בחום בידי לא אחר מאשר אביגדור ליברמן. ועל כך שארצות הברית הגיבה רק במס שפתיים של גינוי חסר משמעות להחלטת נתניהו לבנות 1100 יחידות דיור "ליהודים בלבד" במזרח ירושלים, בעוד אשר הפלסטינים נענשו בעונש מוחשי ביותר של עצירת סיוע בסך 200 מליוני דולר בגלל העזתם לדרוש הכרה במדינתם. <br /><br />בסיכומו של דבר, ארצות הברית ערערה בצורה יסודיות מאד את המעמד המדיני של עצמה והציגה לראווה בפני העולם כולו עד כמה היא פסולה לשמש כמתווך בלעדי במזרח התיכון - מעמד שאותו השיג קיסינג'ר עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת. זאת, במיוחד מפני שהעמדות המוטות והמשוחדות כל כך הוצגו בידי לא אחר מאשר הנשיא אובמה, ממנו היו ציפיות למשהו טוב יותר (או מנקודת המבט של הימין הישראלי, למשהו גרוע יותר).<br /><br />נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, שעלה על במת עצרת האו"ם לאחר אובמה, קיבל תשומת לב בינלאומית ניכרת כאשר אמר כי "צריך להפסיק לחשוב שמדינה אחת, אפילו הגדולה ביותר, או קבוצה קטנה של מדינות, יכולה לפתור בעיה כל כך מורכבת". כבר מזה עשרות שנים לא הושמעה שם דרישה כה ברורה להחליף את ארה"ב במתווך אובייקטיבי יותר בין ישראל לפלסטינים. ובכלל, אובמה עצמו - אשר מאמציו הדיפלומטיים הסתיימו בכישלון חרוץ ויש לו הרבה נושאים דחופים אחרים לעסוק בהם - אולי לא ממש יתנגד שמישהו אחר יקח על עצמו את תפוח האדמה הלוהט הזה.<br /><br />ובכל זאת, היכן ניתן למצוא בורר חלופי יעיל וללא משוא פנים, חזק והחלטי מספיק כדי לאכוף את עמדותיו? האם האירופאים, הרחוקים מלהיות מאוחדים ושקועים במשבר כלכלי עמוק משלהם, יכולים לקחת על עצמם את התפקיד הזה? מה יקרה אם יתברר שהפניה לאו"ם לא הביאה לפלסטינים שום תוצאה קונקרטית, שום צעד ממשי לקראת שחרור מחנק הכיבוש?<br /><br />נאומו הדרמטי של אבו מאזן באו"ם כלל קטע שכמעט לא זכה לתשומת לבה של התקשורת הישראלית, ואשר שלל הפרשנים התעלמו ממנו לחלוטין: "מדיניות ההתנחלות עלולה לערער את הרשות הלאומית הפלסטינית ואפילו להביא לסוף קיומה". בראיון לעיתון אל-קודס עבאס היה מפורש יותר:"אני אחזור אל ההנהגה הפלסטינית, והיא תצטרך לקבל החלטה האם הגיע הזמן שישראל תיטול על עצמה מחדש את מלוא אחריותה ככוח כובש. (...) לא נקיים את הרשות הפלסטינית כמוסד הקיים בשמו בלבד".<br /><br />בקיצור, תקופת הביניים - אשר הייתה אמורה להמשך חמש שנים לפי הסכמי אוסלו ואשר ממשלות ישראל השונות הצליחו להאריך אותה לשמונה עשרה – עומדת כנראה להסתיים בקרוב. המצב לא יישאר כפי שהיה לפני שאבו מאזן הפנה את קריאת בני עמו אל הקהילה הבינלאומית. הרשות הפלסטינית עשויה להשתדרג לדרגת מדינה ריבונית מלאה - או שהיא תיעלם מהשטח ותשאיר מאחוריה ואקום ומצב חדש ובלתי צפוי לחלוטין.</span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"> <br /></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-5000747467489401197?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-90439113361116113382011-09-19T14:30:00.000-07:002011-09-19T14:45:15.650-07:00אזהרה מלפני מאה שנה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span lang="HE" style="text-decoration: none;"> <b style="font-family: Verdana,sans-serif;">א</b></span><b style="font-family: Verdana,sans-serif;">זהרה מלפני מאה שנה</b></span></div><h1 dir="RTL"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"></span></h1><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><i><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"></span></i></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; text-align: right;">לפני מספר ימים מצאתי מתגולל ברחוב ליד ביתי ספר ישן – אוסף כתביו של מיכה יוסף <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%A6%27%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99">ברדיצ'בסקי</a>, סופר ומשורר ופרשן ציוני שנולד בשנת 1865 ומת ב-1921. פעם היה שמו ידוע ומפורסם וכיום כמעט נשכח ואפילו מי שמתגוררים ברחוב ברדיצ'בסקי בתל אביב אינם יודעים בדיוק על שם מי נקרא הרחוב. פתחתי את הדפים המצהיבים ומצאתי מאמר שנכתב לאחר הקונגרס הציוני השביעי, שהתקיים בשנת 1907 בבאזל, ונדמה כאילו זה עתה נכתב. (הדגשות - במקור).</div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"> <span style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"> </span></span><br /><span lang="HE"><span style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;">(...) שמענו בירור דברים על דבר התנועה הערבית ובני הערבים. לא קרקע בתולה ארץ-ישראל לפנינו, כי אם קרקע מיושבת על ידי גוי עובד אדמתו ויש גם לו זכויות על אדמתו… הסופר א. חרמוני, יליד ארץ-ישראל, עורר במאמריו על דבר התנועה הערבית ב"השילוח" על אלה הדברים; ועוד יותר מפורש שמענו מפי תושב ארץ-ישראל אחר, המורה יצחק </span><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;">אפשטיין</a><span style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;">, שגלל בימי הקונגרס הציוני השביעי בבזל את השאלה הרַבּה הזאת לפנינו, שאלת יחס בני-ישראל הבאים להשתקע בארץ-ישראל אל הערבים…</span></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%94_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%91%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%A6%27%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99"><br /></a></div><div class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">"שאלה נעלמה" קרא לה המרצה. "העובדה, שאפשר היה להסיח את הדעת משאלה יסודית כזו, ושאחר שלושים שנה של עבודה ישובית צריך לדבר עליה כעל חקירה חדשה, עובדה מעציבה זו מוכיחה לו למדי את <b>קלות-הדעת</b> השוררת בתנועתנו".</span></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">"מיום שצמחה התנועה הלאומית לא חדלו העסקנים הציונים מלהתעניין בסדרי הארץ ובחוקיה וכו'. על הכל דנינו והתוַכּחנו וכו'; אך <b>דבר אחד</b> <b>שכחנו</b>: שכחנו, כי יש בארץ חמדתנו עם שלם, שנאחז בה זה מאות בשנים, ומעולם לא היה בדעתו לעזבה".</span></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">והוא הולך ומתאר לנו את העם החי הזה בתור עם "בעל לב רגש ונפש אוהבת", שקשוּר הוא במולדתו בעבותות חזקים" וש"יש לשער, שהרבה ממנו הם נידחי עמנו ופליטיו, שהתבוללו בעמים בימי הרדיפות והחורבנות", וגם בדמם חלק ממנו. "אם יש איכרים, המרטיבים את שדותיהם בזיעתם, הם הערבים". "בהתפתחותו הגופנית עולה הערבי על כל עמי אירופה". </span></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">"כבר הגיעה השעה, אמר הציר הלז, לשרש את הדעה המשובשת, שנתפשטה בקרב הציונים, כי בארץ-ישראל יש אדמה בלתי נעבדת מחוסר ידים וכו'". "אין שדות שוממים, ולהיפך, כל פלח משתדל להוסיף על חלקתו מאדמת הבור הסמוכה לה". </span></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">"ובכן, כשאנו באים להיאחז בארץ, הלא מתעוררת מיד השאלה: מה יעשו הפלחים, אשר את שדותיהם נקנה אנחנו? – ואנה יפנה המודח? – אמנם המושבה העברית ממציאה לכזה לפעמים עבודה וכו'; אבל ראשית, הלא אין יכולים להתחייב להספיק לו עבודה בקביעות, ושנית – בזאת נרע לעשות. כי כשתינתן לפלח עבודה במושבה המיוסדת על אדמתו, תינתן לו גם היכולת לבלי היפרד מעל האדמה, שגידלתהוּ וכילכלתוּ מיום היוָלדוֹ, והוא יוסיף להבי עליה גם אחר-כך כעל נחלתו, <b>שנעשקה</b> לפי שעה על ידי זרים"…</span></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">הוסיף המרצה לאמור: "נניח כי בארץ אבותינו אין לנו לדאוג לאחרים וכי מוּתר לנו, או אולי גם חובה מוטלת עלינו, לקנות קרקעות מכל הבא בידינו. האומנם יכול אופן-קניה זה להתמיד? האומנם יחרישו המנושלים הללו ויקבלו ברוח קרה מה שנעשה להם? הלא סוף סף יתעוררו להשיב בכוח <b>האגרוף</b> מה ששללו מהם בתוקף הזהב! הלא משפטים ידברו עם <b>הזרים</b>, שנתשו<a href="http://www.blogger.com/post-edit.g?blogID=4865880458770207483&postID=9043911336111611338" name="_ftnref7"></a> אותם מעל אדמתם. – ומי יודע, אם לא יהיו אז לתובעים ולשופטים גם יחד… והאנשים אמיצי-לב, מזוינים כולם, קַלעים נפלאים, רוכבים מצוינים, קנאים לאומתם וביחוד לדתם. – והעם הזה הלא הוא אך חלק קטן של הגוי הגדול, המחזיק בכל סביבות ארצנו: בסוריה, בארם-נהרים, בערב ובמצרים"…</span></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">"ואַל לנו לזלזל <b>בזכויותיו</b> של העם הזה – קרא – וביחוד חלילה לנו להשתמש ברשע עושקי-אחים. אַל לנו לבטוח באפר המכסה את הגחלת: <b>זיק אחד יתמלט – ויהיה לתבערה שלא תכבה</b>". – – – </span></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">האם באמת בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל בספטמבר 2011, אינו מסוגל לראות מה שראה ותיאר בבהירות מיכה יוסף ברדיצ'בסקי לפני יותר ממאה שנה?<br /></span><i><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"><br /></span></i></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><i><span lang="HE" style="font-size: 14pt;"></span></i><i><span lang="HE" style="font-size: 14pt;"><br /></span><b><span lang="HE" style="font-size: 14pt;"><br /></span><span lang="HE" style="font-size: 14pt;"></span></b></i></div><div class="a" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-9043911336111611338?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-48125955741700626562011-09-17T10:56:00.001-07:002011-09-17T10:57:28.535-07:00כפר עקבה, הדחפורים והאמת של נתניהו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">כפר עקבה, הדחפורים והאמת של נתניהו</span> </span></span></b><span style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"><i>נוסח של מכתב מחאה מופיע בסוף</i> </span><span style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">שלשום בבוקר זה קרה שוב. כמו פעמים רבים בעשרות השנים האחרונות הגיעו כוחות גדולים של של צבא ההגנה לישראל אל כפר קטן בשם עקבה, בפינה הצפון מזרחית של הגדה המערבית. חיילים רכובים על ג'יפים דהרו ברחוב הראשי (והיחיד) של הכפר, ובעקבותיהם התנהלו שלושה דחפורים. שלושה בתים הוחרבו עד היסוד, ועשרים תושבים (מבין קצת יותר משלוש מאות תושבי הכפר) הושלכו לרחוב. הדחפורים גם הרסו וחרשו את כביש הגישה לכפר, הידוע בפי התושבים בשם "כביש השלום", באורך של כקילומטר וחצי, וחסמו אותו בערימות גדולות של עפר והריסות. ועוד כביש באורך של כקילומטר המשמש את תושבי הכפר נהרס ונחסם בצורה דומה. </span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">אל החיילים נלווה איש בשם אשר צור, קצין במנהל האזרחי שמקיימת מדינת ישראל בגדה המערבית, איש אשר מזה שנים רבות לקח על עצמו כמשימה אישית למרר את חייהם של תושבי עקבה ולהוציא צווי הריסה וגם לדאוג לביצועם בפועל, הלכה למעשה. אשר צור צפה בדחפורים העוסקים במלאכת ההרס ותושבי הכפר יכלו לראות חיוך רחב על פניו, ואחר כך הוא עלה על דחפור וביקש מאחד החיילים לצלם אותו. ואחר כך הוא יצא מן הכפר עם החיילים והדחפורים – עד לפעם הבאה.</span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">"למה הם עושים לנו את זה? מה עשינו להם?" שאל אותי (ולא בפעם הראשונה) חג' סמי סאדק, ראש הכפר עקבה. חג' סמי הוא נכה המרותק לכסא גלגלים לאחר שבגיל צעיר נורה בגבו במהלך אימונים באש חיה שקיימו כוחות צה"ל בשטח הכפר. "אני אישית וכל תושבי הכפר סבלנו סבל קשה מן הכיבוש הישראלי, אך אין בלבנו כל שנאה. מעולם לא היו אצלנו שום מעשים אלימים. אני נסעתי כמה פעמים להרצאות באירופה ובאמריקה ובכל מקום שהייתי אמרתי שכל רצוננו הוא לחיות בשלום עם הישראלים. רק שיעזבו אותנו לחיות את חיינו בכפר שלנו, שיפסיקו להרוס לנו את הבתים והכבישים".</span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">איך להבין ואיך להסביר שזאת כנראה לא מקריות וגם לא גחמה סדיסטית של אדם אחד, שזאת מדיניות שמגיעה ישר מלמעלה, היישר משולחנה של ממשלת ישראל. לא מדיניות חדשה ולא תכנית חדשה, אלא התכנית שיזם כבר ב-1967 שר בכיר בממשלת ישראל ושמו יגאל אלון ותכניתו "תכנית אלון" חיה וקיימת עשרות שנים לאחר מותו, ועל פי התכנית הזאת צריכה מדינת ישראל לקיים שליטה קבועה בבקעת הירדן. לרוע מזלו של הכפר עקבה, הוא נמצא בשוליה של בקעת הירדן , ואם אך יוכלו השלטונות "להיפטר" ממנו אפשר יהיה להרחיב בכמה קילומטרים את שטחה של בקעת הירדן ה"נקיה מערבים". וכך כחלק מן המאמצים הנמשכים לבצע ולממש את התכנית הזאת הגיעו שוב הדחפורים אל עקבה ושוב הרסו ושוב החריבו.</span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ובדרך המקרה (ואולי לא רק?) באו הדחפורים אל הכפר עקבה בדיוק ביום בו הודיע ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על כוונתו לצאת אל עצרת האו"ם בשבוע הבא ולשאת בה נאום הסברה נמלץ ולהגיד קבל עם ועדה את האמת שלו ולהסביר מדוע הוא קורא לאומות העולם לדחות על הסף את דרישת הפלסטינים להשתחרר מהכיבוש ולהקים את מדינתם העצמאית. לפי מה שפורסם, עומד נתניהו לדבר באו"ם על צדקת הדרך של ישראל, על החברה הדמוקרטית שלה ועל שאיפתה לשלום. את שמו של הכפר עקבה כנראה לא יזכיר נתניהו בנאומו מעל במת האו"ם. </span><span style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>============================================================<span dir="RTL" lang="HE"></span></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">לכבוד</span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ראש הממשלה, בנימין נתניהו</span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><a href="http://www.pmo.gov.il/PMO/Public+Applications/PublicApplications/"><span style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">http://www.pmo.gov.il/PMO/Public+Applications/PublicApplications/</span></a></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">שר הביטחון, אהוד ברק</span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span class="longtext"><span style="background: none repeat scroll 0% 0% white; font-family: Arial; font-size: 12pt;">pniot@mod.gov.il</span></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">א.נ. </span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ברצוני להביע את מחאתי החריפה על ההתנכלות הנמשכת של הרשויות הצבאיות בגדה המערבית לכפר הקטן עקבה, שממזרח לטובאס, ובמיוחד על הפשיטה של כוחות צבא גדולים מלווים בדחפורים בבוקר ה-15 לספטמבר 2011 בה הוחרבו שלושה מבתי הכפר ויותר מעשרים תושבים נשארו ללא קורת גג, וכן נהרס, נחרש ונחסם כביש הגישה העיקרי לכפר הידוע בפי תושביו בשם "כביש השלום". במיוחד ערב הדיון הגורלי באו"ם על דרישת הפלסטינים להשתחרר מהכיבוש ולזכות להיות עם חופשי בארצם, פגיעה קשה זאת בכפר קטן שתושביו מבקשים רק לחיות בשלווה בבתיהם היא סימן מבשר רעה ביותר לגבי מדיניותה וכוונותיה של ממשלת ישראל. </span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-4812595574170062656?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-27031366168681300382011-09-10T12:13:00.000-07:002011-09-10T12:13:48.886-07:00פשיטת הרגל של דיפלומטית הדרכים העוקפות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: large;">פשיטת הרגל של דיפלומטית הדרכים העוקפות</span></b> <br /><br />זה היה לפני כמאה שנה: התנועה הציונית, שקמה לישב ולהתנחל בארץ אבות ולהקים בה מדינה יהודית, נתקלה בהתנגדות גוברת והולכת של תושבי הארץ, שגם הם ראו בה את ארץ אבותיהם. כבר אז עלה על דעתם של ראשי הציונות כי אולי אפשר להתגבר על ההתנגדות על ידי יצירת דרכי עקיפין ומציאת בעלי ברית ברחבי האזור אשר יאזנו ויבטלו את התנגדות הערבים המקומיים בפלסטינה (א"י) המנדטורית.<br /><br />הראשונים אשר להם נועד תפקיד זה היו בני השושלת ההאשמית, אשר בימי מלחמת העולם הראשונה הובילו את המרד הערבי באימפריה העותמנית ומאוחר יותר הפכו לאמירים של עבר הירדן ואחר כך המלכים של ממלכת ירדן. <br /><br />כבר בשנת 1921 נפגש חיים וייצמן – נשיא מדינת ישראל לעתיד – עם האמיר פייסל, מייסד השושלת, ושמע מפיו הצהרה אוהדת למדי כלפי הציונות ומטרותיה. נותרה רק הבעיה שהערבים הפלסטינים, שבארצם חתרה הציונות להקים את המדינה היהודית, לא בדיוק הסמיכו את האמיר פייסל וצאצאיו לעשות ויתורים בשמם. ובמשך עשרות שנים נמשכה הברית הבלתי רשמית עם ההאשמים, ואפילו כאשר מצאו עצמם במלחמה בשנת 1948 נמשכו הקשרים החשאיים ובעקבות המלחמה עודדה מדינת ישראל את ממלכת ירדן לספח אליה את מה שנודע מאז בשם "הגדה המערבית" ולמחוק את השם "פלסטין" מן המפה. אך לטווח ארוך, הפלסטינים לא נעלמו ורק טוטאו מתחת לשטיח והגיחו משם אל אור הזרקורים לאחר מלחמה נוספת בשנת 1967, ולאחר עוד מאבקים ואינתיפאדות הוסרה מסדר היום אחת ולתמיד "האופציה הירדנית" שהייתה פעם (מי עוד זוכר?) חביבתו של שמעון פרס. <br /><br />אך בינתיים הוסיף הראש היהודי הישראלי מחשבות פוריות ורעיונות יצירתיים נוספים כיצד ליצור עוד דרכי מעקפים עקלקלות. בשנות החמישים הגה דוד בן גוריון, האב המייסד וראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, מה שנראה אז כרעיון מבריק: "ברית הפריפריה" שנועדה לעקוף את העולם הערבי כולו ולהקים ברית אסטרטגית משגשת עם המדינות המוסלמיות הלא-ערביות שמאחוריו, הלא הן איראן ממזרח וטורקיה מצפון. <br /><br />ואכן, עשרות שנים שגשגה הברית הזאת. השאח של איראן היה בעל ברית קרוב ונאמן למדינת ישראל, אשר בין השאר סייעה לו להניח תשתית לתכנית שאפתנית של מחקר גרעיני בארצו. גם השב"כ הישראלי סייע בנדיבות רבה להקים ולבנות את שירות הביטחון של השאח, אשר נודע לשמצה בשם הסאוואק (הדמיון אולי לא לגמרי מקרי). אך קרה המקרה ובשנת 1979 נפל השאח ובאיראן עלה משטר חדש שרבים מראשיו היו בוגרי מרתפי העינויים של הסאוואק והדבר לא הגביר את אהדתם למדינת ישראל (גם לא מנע מהם לייסד מרתפי עינויים משל עצמם, אבל זה כבר סיפור אחר...). ואיראן הפכה מבעלת בריתה הקרובה של ישראל לאויבת מרה – מרה פי כמה וכמה יותר מאשר מדינות שמעולם לא היו בעלות ברית. <br /><br />הברית האסטרטגית של מדינת ישראל עם טורקיה החזיקה מעמד יותר זמן, עד השנים האחרונות ממש – קשרים צבאיים, ויחסי מסחר ענפים, וגם תיירות משגשגת שבה "הכל כלול". אבל באה שרשרת האירועים המסעירים של השנים האחרונות. היה ביקורו הלבבי של ראש הממשלה אהוד אולמרט באנקרה בדצמבר 2008, בו ביקש את עזרתו של ראש הממשלה ארדואן לתווך בין ישראל וסוריה ושכח להזכיר שלאחר שלושה ימים בכוונתו לפתוח במסע הפצצות בעזה בו יהרגן יותר מאלף ושלוש מאות פלסטינים, וראש הממשלה ארדואן לקח את זה אישית. ואחר כך תקרית הושבת השגריר הטורקי על כסא נמוך, תרומתם הייחודית של אביגדור ליברמן וסגנו דני איילון ליחסי ישראל עם טורקיה. ואחר כך כמובן פרשת המצור הימי על עזה והמשט שניסה לשבור את המצור הזה ולוחמי השייטת שנתקלו בהתנגדות על סיפון המרמרה והתגברו על ההתנגדות תוך דקות ואחר שהתגברו גם ביצעו וידוא הריגה של אזרחים טורקיים בכדור לראש מטווח אפס. ואחר כך החודשים הרבים של הויכוח החשאי והפומבי והניסיונות להגיע לנוסחת פשרה והסירוב המוחלט של ממשלת ישראל להשמיע את המלה "התנצלות" והשמירה הקפדנית על הכבוד הלאומי. ובסופו של דבר נשארה ישראל עם הכבוד הלאומי הבלתי פגוע ועם בעלת ברית אסטרטגית שאבדה בלי שוב ועם האפשרות שכבר אינה לגמרי מדע בדיוני של קרב ימי במימי עזה בין ספינות חיל הים של ישראל לבין ספינות המלחמה הטורקיות שאולי ילוו את המשט הבא לעזה.<br /><br />ובינתיים – מצרים, וההמונים הפרועים המתפרצים אל השגרירות הישראלית גם כאשר כוחות הביטחון המצריים ירו למוות בשלושה מהם. וצריך שוב לחזור אחורה – אחורה אל ימים של אופוריה בחודש נובמבר 1977 ואל נשיא מצרי אמיץ לב שהגיע בפתאומיות אל אדמת ישראל ונאם מעל דוכן הכנסת ופתח אופק של תקווה ושלום וביקש לשבור ולנפץ את החומות הפסיכולוגיות המפרידות בין שני העמים. ולהזכיר שלא הייתה זאת מטרתו וכוונתו של אנואר אל סאדאת לחתום הסכם שלום נפרד עם מדינת ישראל ולהשאיר את הפלסטינים לגורלם, אך בהחלט כן הייתה זו כוונתו ומטרתו של מנחם בגין ראש ממשלת ישראל, והוא הצליח בה מעל ומעבר למשוער. הסכם השלום בין ישראל ומצרים קם והיה לעובדה, וכדי לחזק ולעגן אותו נקבע כי מצרים תקבל מדי שנה שני מיליארד דולר מקופת משלם המסים האמריקאי בעזרתו האדיבה של הלובי הישראלי רב ההשפעה בגבעת הקפיטול. ובינתיים המו"מ שניהל בגין בנושא הפלסטיני לא זז ולא התקדם לשום מקום, ועשרות התנחלויות חדשות צצו כפטריות אחרי הגשם בכל רחבי השטחים הפלסטינים, וצה"ל חדר ללבנון והפציץ והרג אלפי לבנונים ופלסטינים, ובעלי בריתה של מדינת ישראל ביצעו את הטבח בסברה ושתילה, ואחר כך באו ימי האינתיפאדה והרג יום יומי של פלסטינים בגדה המערבית ורצועת עזה. ובתוך כל זאת השלום עם מצרים נותר יציב ואיתן, והצבא המצרי נותר במחנותיו מעבר לתעלת סואץ וצה"ל יכול היה בבטחה להעביר כוחות לחזיתות אחרות. אבל את רוחו של השלום בין ישראל ומצרים רצחו כל כדור וכל פצצה שירה צה"ל וכל בית שהוקם בהתנחלויות, והחומות הפסיכולוגיות שסאדאת ביקש להפיל קמו מחדש, גבוהות שבעתיים, והשנאה והמרירות הלכו והצטברו, וזה כבר שנים רבות היה בין ישראל למצרים שלום קר כקרח, ויש האומרים מלחמה קרה, ודרושה הייתה רק מהפיכה שתפיל את משטר העריצות במצרים כדי להפיל את המכסה מעל הסיר המבעבע. ועוד דרך עוקפת שנועדה להתחמק מן הפלסטינים באה כנראה אל סופה ואל קיצה. <br /><br />רק פעם אחת בתולדותיה ניסתה מדינת ישראל ברצינות שלא לעקוף עוד את הבעיה האמיתית, להתייצב פנים אל פנים מול הפלסטינים – שכניה הקרובים ביותר, שותפיה למגורים בארץ בה הקימה הציונות את מדינת היהודים. בספטמבר 1993 נפגשו ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ויו"ר ארגון השחרור הפלסטיני יאסר ערפאת, לחצו ידיים וחתמו על הסכם שעל פיו הייתה מדינת פלסטין אמורה לקום עד חודש מאי 1999. ובעקבות זאת יכלו יחסיה הותיקים של מדינת ישראל עם ההאשמים הירדנים לצאת מהארון ולהפוך להסכם שלום רשמי, ונפתחה האפשרות לשלום עם העולם הערבי והמוסלמי כולו, ביזמת שלום רשמית שאימצה הליגה הערבית כולה – לא הסכם המשאיר את הפלסטינים מאחור, אלא כהשלמה הגיונית ועקבית לשלום בין ישראל ופלסטין. <br /><br />מה היה קורה אילו לא נורו שלושת הכדורים מאחורי בנין עירית תל אביב ב-4 לנובמבר 1995? אילו נותר יצחק רבין בחיים, ואילו נותר ראש הממשלה לעוד קדנציה, האם היה משלים את מה שהתחיל? את זאת לעולם לא נדע בביטחון. בהיסטוריה כפי שהתרחשה רבין נרצח, וניהול מה שעדיין נקרא "תהליך השלום" נפל לידיו של בנימין נתניהו, ואת החורבן שהשאיר אחריו נתניהו השלימו אהוד ברק ב"הצעות נדיבות" שבעצם לא היו כל כך נדיבות ושרון ואולמרט ונתניהו בשנית שהובילו אותנו בדרך שממה עקובה מדם. <br /><br />וכך ביום הזה, העשירי לספטמבר שנת 2011 הגיעה מדינת ישראל אל ספו של רגע האמת ממנו התחמקה שנים רבות, אל חורבן ופשיטת הרגל של מדיניות המעקפים, סופם של המעקף הטורקי והמעקף המצרי, ובעוד עשרה ימים התייצבות באו"ם מול הפלסטינים שידרשו במפגיע מדינה עצמאית על פי גבולות 1967 - תביעה שהיא מבחינה פלסטינית עמדת מינימום שבמינימום בהיותה השלמה בפועל עם מה שאיבדו בשנת 1948. <br /><br />כנראה, האפשרות האחרונה למדינת ישראל להשיג הכרה וקבלה של מדינת ישראל כחלק לגיטימי מן האזור שבו בחרו מייסדי הציונות להקים אותה. ככל הנראה, ממשלת ישראל עומדת לדחות את האפשרות הזאת על הסף, בשצף קצף, ולהשיב לה באלימות פיזית בשטח ואלימות דיפלומטית בעצרת האו"ם. הסתמכות בלעדית ומוחלטת על המעקף הגדול ביותר והיחיד שנותר למעשה, גבעת הקפיטול בוושינגטון ושלטונה של שדולת איפ"ק בפוליטיקה האמריקאית. מדינת ישראל תחיה על חרבה ותאחוז בשולי אדרתה של אימפריה שוקעת, תהמר על עתיד התלוי כל כולו בנכונותה ויכולתה של ארצות הברית להמשיך ולקיים מובלעת מבודדת ומצורעת בלב ליבו של המזרח התיכון הסוער. <br /><br />האם יוכלו הפלסטינים לנהל מאבק המוני ומיליטנטי, בשטחים הכבושים ובזירה הדיפלומטית הבינלאומית, מבלי להגרר לאלימות שתגזול מהם את אהדת העולם? האם תוכל הקהילה הבינלאומית לכפות על מדינת ישראל לפנות אל דרך שפויה, גם ללא השתתפות ארצות הברית? האם תוכל ארצות הברית להתנער מאחיזת החנק של ממשלת ישראל בפוליטיקה הפנימית שלה? האם יוכלו הצעירים בישראל שיצאו בהמוניהם למאבק כה מרשים ומעודד בחודשיים האחרונים להפנות את מרצם גם לנושא שממנו התחמקו בקפדנות עד כה? הלוואי ויכולתי לראות נימוק משכנע לסיים מאמר זה בנימה אופטימית. <br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-2703136616868130038?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-72726385183886134612011-09-02T14:13:00.001-07:002011-09-02T14:13:53.570-07:00פלסטינים כפויי טובה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">פלסטינים כפויי טובה </span></span></b><br />אתמול נחגג ברחבי העולם המוסלמי – וגם בשטחים הפלסטיניים – חג עיד אל פיטר, המציין את סיום חודש הרמדאן. עם סיום החודש הזה באו לסיומן גם ההקלות שהקלו מדינת ישראל וצבאה על האוכלוסייה הפלסטינית לרגל חודש הרמדאן. <br /><br />לפני חודש בדיוק נפגש מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף איתן דנגוט, עם נציגי הרשות הפלסטינית, ועדכן אותם על שורת ההקלות והמחוות לרגל החג אשר הרמטכ"ל בני גנץ ברוב חסדו המליץ עליהן ושר הביטחון אהוד ברק ברוב חסדו אישר אותן, וזאת כחלק מן המדיניות לשיפור מרקם החיים של האוכלוסייה הפלסטינית באזור יהודה ושומרון. <br /><br /><a href="http://www.idf.il/1133-12583-HE/Dover.aspx">http://www.idf.il/1133-12583-HE/Dover.aspx</a><br /><br />כפי שפורסם בגאווה על ידי הקולגות שלי, צוות הבלוגרים של צבא ההגנה לישראל, אושרה יציאה של 200 פלסטינים לחו"ל דרך נמל התעופה בן- גוריון ונפתחו לתנועה חופשית במהלך הרמדאן "מחסום בית המשפט" ליד רמאללה וגם "שער 107" ליד קלקיליה וכמו כן אושר לפלסטינים תושבי הערים והכפרים בגדה המערבית לשלוח משאיות סחורה אל בני עמם המתגוררים בבקעת הירדן. <br /><br />כמו כן במחווה נדיבה ביותר אושרה הזכות להתפלל במסגדים שבירושלים בימי חול למכסה של לא פחות מ-2,000 מבין ארבעה מליון תושבים. לגבי תפילות יום השישי נקבעו תנאים קצת מסובכים: גברים מגיל 50 ומעלה ונשים מעל גיל 45 יוכלו להתפלל בלי לבקש היתר מיוחד, ואילו לגברים מגיל 45, נשואים ובעלי ילדים, ולנשים מגיל 30, נשואות ובעלות ילדים, תינתן האפשרות לבקש היתר תפילה מיוחד ואם יינתן ההיתר יוכלו לבוא ולהתפלל. וכמובן, גברים מתחת לגיל 45 ונשים מתחת לגיל 30 יצטרכו לחכות בסבלנות כמה שנים עד שיגיע היום בו יוכלו ליהנות מחופש הפולחן המהולל בירושלים המאוחדת, שעליו קיבל ראש הממשלה נתניהו מחיאות כפיים נלהבות בזמן נאומו בגבעת הקפיטול...) <br /><br />אבל היום כבר נגמר הרמדאן ונגמרו גם ההקלות, והמחסומים והשערים יסגרו, וכבר לא יהיו אישורים להתפלל בירושלים, וגם סחורה אסור יהיה לשלוח אל בקעת הירדן. <br /><br />בסוף החודש הזה יצאו הפלסטינים אל האו"ם – וגם בהפגנות בשטח. הם מתכוונים להביע בצורה ברורה וחד משמעית שלא די להם בהקלות קטנות אשר אותן רמטכ"ל הישראלי ברוב טובו יציע ושר ביטחון ישראלי ברוב טובו יאשר. בסוף החודש הזה ידרשו הפלסטינים באו"ם – וגם בהפגנות בשטח – להיות עם חופשי בארצם ולחיות במדינתם העצמאית. מדינה בה לא יהיו בשום מקום מחסומים ושערים שעליהם שומרים חיילים ישראלים, ואשר בקעת הירדן תהיה חלק משטחה הריבוני ואליה וממנה יוכל כל פלסטיני לשלוח משאיות סחורה בכל כמות שירצה בכל ימות השנה, וגם המסגדים במזרח ירושלים יהיו חלק ממנה וכל פלסטיני ופלסטינית בכל גיל יוכלו להשתתף שם בכל תפילה, וגם נמל תעופה בינלאומי יהיה לה וכל פלסטיני ופלסטינית יוכלו לגשת אליו ולהמריא לכל מקום בעולם בלי לבקש אישור מאף אחד. ובקיצור, שהרמטכ"ל של צבא ההגנה לישראל כבר לא יהיה ממונה על שיפור מרקם החיים של האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון, אלא הנושא הזה יהיה נתון בלעדית בידי ממשלתה של מדינת פלסטין הריבונית<br /><br />ואיך יגיב צבא ההגנה לישראל על חוצפתם של פלסטינים שאינם מסתפקים בהקלות שמנפק להם הצבא? לפי מה שמתפרסם מדי יום בעיתונות, חיילי צה"ל מתאמנים בצורה אינטנסיבית כדי להגיב לאיום הזה. עיתונאי מעריב שצפה לפני שבועיים באחד התרגילים האלה באזור שכם שמע מפיו של המפקד כי "תרגלנו שימוש בנשק לא קטלני, אבל בכל זאת במסגרת התרגיל שלנו כבר נהרגו שלושה מהמפגינים שמולנו". בהמשך סיפק הצבא גם נשק למתנחלים, אשר הוסמכו להשתמש בו במקרה שקהל של מפגינים פלסטינים יתקרבו אל "הקו האדום" שסומן סביב כל אחת ואחת מן ההתנחלויות. וגם בכלבים מתכוונים המתנחלים להשתמש כנגד איום המתנחלים הפלסטינים – בטלוויזיה ציין "מפקד יחידת הכלבנים של יש"ע" כי "הכלב הוא נשק ביולוגי מעולה שהשימוש בו חיוני ומשלים את כלי הנשק האחרים". <br /><br />בינתיים נפתחה בבתי הספר בכל רחבי מדינת ישראל (וגם בהתנחלויות שמקיימת מדינת ישראל בשטחים הפלסטיניים). לרגל היום הזה הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי על מערכת החינוך להמשיך ולהוביל בבתי הספר את הדגש על ציונות ומורשת ולעודד את המשמעת. ושר החינוך גדעון סער הדגיש שאכן צריך להנחיל לתלמידים את אהבת המולדת, וכבר מגן הילדים צריך להביא אותם יום יום להצדיע לדגל המדינה, וכמובן גם לכלבים, הנשק הביולוגי הלאומי המשובח שיבוא לביטוי בשטח כבר בסוף החודש הזה... </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-7272638518388613461?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-39294617545108273522011-08-27T10:08:00.000-07:002011-08-27T10:08:01.087-07:00מי בכלל צריך הפסקת אש?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: large;">מי בכלל צריך הפסקת אש?</span></b><br /><br />קצת היסטוריה של השבוע האחרון: אחרי מספר ימים של התלקחות והסלמה בגבול עזה, הוכרזה הפסקת אש בגבול רצועת עזה. ממשלת ישראל אישרה את הפסקת האש לאחר ישיבה של "השמיניה" שנמשכה עד שלוש בלילה, ולמחרת הבוקר נמסר לעיתונות כי "גובשה מדיניות לפיה ישראל תיבחן את המצב בשטח ואם הירי נמשך או לא, ובהתאם לכך ייקבע המשך פעולות צה"ל".<br /><br />למחרת היום נבחנה בקפדנות התנהגות הפלסטינים בעזה, והפלא ופלא – הפסקת האש כובדה, הירי אכן נפסק, תושבי הדרום החלו לצאת מהמקלטים, ובגן הלאומי אשקלון החלו ההכנות לפסטיבל בריזה 2011, אירוע ענק של מוזיקה ישראלית תחת כיפת השמיים שתושבי העיר והאזור כולו חיכו לו זמן רב.<br /><br />אבל כמה שעות לפני שעמד הפסטיבל להתקיים החליט מי שהחליט, בממשלת ישראל ובצה"ל ובשירותי הביטחון, לשלוח את מטוסי חיל האוויר לבצע פעולת "חיסול" ברצועת עזה. החיסול התבצע כמתוכנן, המכונית שנסעה בכביש הראשי של הרצועה הושמדה והנוסע נהרג במקום. ביצוע נקי וחלק, בדיוק לפי התכנית. לאזרחי ישראל נמסר כי היה מדובר בטרוריסט מסוכן והפעולה הייתה הכרחית – ומי יכול לבדוק ולבקר את הנתונים של השב"כ, המוסמך להוציא גזרי דין מוות ולבצעם?<br /><br />וברור כי כבר לא היה מה לדבר על פסטיבל מוזיקה תחת כיפת השמיים, וקולות הזמרים הוחלפו באזעקות ו"צבע אדום". למרבה המזל, במספר ימים של הסלמה מחודשת לא היו הרוגים (כלומר, לא בצד הישראלי). המקרה של תינוקת ישראלית שנפצעה קל מרסיס של טיל פלסטיני, זכה לפרסום רב באמצעי התקשורת שלנו. על שני ילדים פלסטינים בני שנתיים, שנהרגו בשני מקומות שונים מהפצצות חיל האוויר של מדינת ישראל זכו לקרוא רק מי שעוקבים אחר אמצעי התקשות הפלסטיניים.<br /><br />"החיסול של פעיל אחד מבין אלפים המסתובבים בעזה היה מיותר" אמר אתמול יחיאל לסרי, ראש עירית אשדוד – אחת מן הערים שנכנסו מחדש לקו האש כתוצאה ישירה מן ה"חיסול" (מעריב, 26.8.2011).<br /><br />אתמול בערב נכנסה לתוקפה עוד הפסקת אש בגבול עזה. האם הפעם היא תחזיק מעמד? ואם לא, מי יהיה הפעם האחראי להפרה? ואיך כל זה מתקשר עם המחאה החברתית העומדת להתחדש הערב בכל עוזה, עם הפגנות מחאה מתוכננות בחמישה מקומות בבת אחת? ועם נועם שליט, החובר היום למחאה החברתית כדי לקרוא לביצוע עסקת חילופי השבויים שרק היא תוכל להחזיר הביתה את בנו גלעד?<br /><br />יחיאל זוהר, ראש עירית נתיבות – עוד אחד מישובי הדרום הנכנסים לקו האש בכל התלקחות חדשה בגבול הרצועה - קרא לממשלת ישראל לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים, ולהגיע להסכם שלום ארוך טווח ויציב, שימומש וייתן אויר לנשימה לתושבי הנגב. אבל מי בממשלת ישראל ישים לב לקול הזה מהנגב, בהמולת אירועי ספטמבר הבאים עלינו במהרה בימינו?<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-3929461754510827352?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-48007506167376139932011-08-19T04:33:00.000-07:002011-08-19T04:45:40.246-07:00השתנה סדר היום?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"> </span></b><span dir="RTL" lang="HE" style="color: #b45f06; font-family: Arial; font-size: 12pt;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">השתנה סדר היום?</span></span> </span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">מישהו שם בסיני הפרועה החליט וגם ביצע, שלח חוליה גדולה ומצוידת היטב לחדור אל הנגב ולתקוף אוטובוסים ומכוניות ולנהל קרבות עם חיילים ולירות ולהרוג ולהרוג מכל הבא ליד. ומיד תוך דקה אחת השתנה סדר היום והשתנה מצב הרוח הציבורי ויש מצב חירום ומלחמה בשער ומכל אמצעי התקשורת נעלמה ואיננה המחאה חברתית ובמקומה הטרור והצבא והביטחון.</span></b><b><span style="font-family: Arial;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">חודש קשה עבר על ראש הממשלה – ממש ממש קשה. ראש ממשלה במצור, במלכוד. מאהלים ומאהלים ומאהלים ועוד מאהלים, הפגנות והפגנות ועוד הפגנות, ודרישות במפגיע לדיור בר השגה ולצדק חברתי ולמדינת רווחה תופסות את מכרז הבמה, וכל מדיניות השוק החופשי עליה טרח ועמל נתניהו עוד מאז היה שר האוצר עומדת בסימן שאלה. ומה לא ניסה? ניסה מקלות וניסה גזרים, ניסה לפתות את המוחים בכל מיני ועדות והטבות ושפנים שנשלפו מהכובע וניסה לגנות אותם כשמאלנים ומפונקים ואוכלי סושי והם ממשיכים ומוחים ומפגינים ומרחיבים עוד ועוד את המאהלים ומגבירים את ההפגנות עד לשלוש מאות האלפים במרכז תל אביב. רק אתמול בבוקר עוד הגיעו המוחים אל ביתו של </span></b><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והוא הבהיר להם ששיטת השוק החופשי לא תשתנה ומסים על העשירים לא יהיו ומדינת רווחה לא תקום בישראל, והצעירים החצופים האלה לא קיבלו את ההבהרה הברורה של ממשלתם ורק הודיעו שיגבירו עוד יותר את המחאות וההפגנות. </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ואיך לשנות את המוקד והפוקוס ולהזיז את סדר היום הציבורי לכיוון אחר? אולי אולי סוף סוף יגיע ספטמבר והפלסטינים ויפנו לאו"ם וידרשו מדינה ויעזרו להסיח את דעת הקהל בישראל? אבל ההצגה הגדולה באו"ם תהיה רק בעשרים לספטמבר, איך מושכים עוד חודש שלם עד אז? וחוץ מזה, האם בטוח שאפילו זה ישנה את נטיות דעת הקהל? מה יהיה אם הפלסטינים יערכו בסוף ספטמבר הפגנות המוניות ללא כל אלימות ויעלו את הדרישה לקבל גם הם קצת צדק חברתי, להיות עם חופשי בארצם ולא עוד לחיות תחת כיבוש – האם זה יספיק כדי לשנות את האג'נדה? אולי זה אפילו יעורר קצת סימפטיה בקרב אזרחים ישראלים?</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">אבל לא אלמן ישראל, רווח והצלה עמדו לבנימין נתניהו ממקום אחר, וממרחבי סיני באה היוזמה לשנות את סדר היום בישראל. וקרה המקרה וכבר מזמן הכינו הבחורים המצוינים בשירותי הביטחון המעולים של מדינת ישראל תכנית לפעולת חיסול מנהיגים ברצועת עזה ואפשר היה להוציא אותה לפועל במיידי וכבר מיד מיד יצא חיל האויר של מדינת ישראל לרפיח וביצע את החיסול בהצלחה מיידית ואדירה וכבר מיד יכול ראש הממשלה להופיע בנאום חם ופטריוטי לעם בכל אמצעי התקשורת ולברך את החיילים האמיצים והטייסים האמיצים ואנשי השב"כ האמיצים ולהזהיר את הפלסטינים באזהרות חמורות וכמובן להשתתף בצער המשפחות ולאחל החלמה לפצועים וכמה טוב איזה יופי שסוף סוף כמו בימים הטובים אפשר לעבור נאום שלם בתקשורת הישראלית ולא לדבר אפילו מלה אחת על בעיות חברתיות. וכמובן ברגע שרק בוצע החיסול המפואר ידעו בכל הדרום שעכשיו הרגע להיכנס לכוננות ספיגה ואכן הקסאמים והגראדים לא אחרו לבוא ויצא חיל האויר לתקוף בעוד תקיפות על עוד יעדים והתקיפות כמובן הביאו עוד טילים וכבר יש הסלמה הדדית ומי יעז עכשיו לדרוש לקצץ את תקציב הביטחון לקידום מטרות חברתיות?</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ומה יגידו ומה יעשו עכשיו אנשי המחאה החברתית ויושבי האוהלים? יקבלו בשקט את שינוי סדר היום הציבורי וייעלמו בהכנעה מהשטח? אם זה מה שחושב נתניהו, כדאי שיחשוב שוב. </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="color: #b45f06; text-align: right;"><span style="font-size: large;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: x-large;">הקול מהשטח</span> </span></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">רציתי לתת כאן את רשות הדיבור לפעילי המחאה החברתית, במבחר קטן מתוך הדיונים שהתנהלו ביממה האחרונה בעמוד הפייסבוק ב' זה אוהל – העמוד הרשמי של מאבק הדיור. </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"><a href="http://www.facebook.com/j14rev">http://www.facebook.com/j14rev</a><span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">יגאל כהן: לא ניתן לטרור לנצח!</span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;">.<span dir="RTL" lang="HE">איתי הרצברג: קראתי עכשיו הידיעה הזאת: </span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">סגן השר איוב קרא פנה למפגיני האוהלים וקרא להם לפרק את המחאה כהזדהות עם פצועי הפיגוע, "זה זמן להיות מאוחדים סביב המאבק בטרור". </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">איוב קרא, אין לך עוד פגישה מתוכננת עם נאו נאצים באוסטריה? </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">ארנון שקד: כמה עצוב, הסתדר לביבי וממשלתו הפיגועים בדיוק בזמן. רק חסר איזה מבצע קטן והוא מאושר, זה מה שהם חושבים על חיי אדם, זה כמו משחק בשבילם. </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">יוסי לוי: כי את המחאה הזו אי אפשר להפסיק, את המחאה הזו אי אפשר להפסיק. מוכרחים להמשיך ולמחות, מוכרחים להמשיך ולמחות. כי את המחאה הזו אי אפשר להפסיק!!! </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">חברים, לא צריך לרדת נמוך, פשוט להתעלם ולהוכיח שאפשר לכבד את הנפגעים, עם עצרות שקטות, ועדיין לצאת ולמחות, גם למען הפצועים שיחלימו ויבריאו ויקומו ממיטת חולים למערכת בריאות אחרת. </span><span dir="LTR"></span><span lang="HE"><span dir="LTR"></span> </span>.<span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">למען החיילים שישתחררו למערכת השכלה גבוהה טובה יותר</span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="RTL" lang="HE">ולמען מדינת ישראל טובה יותר לאזרחיה. </span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">ממשיכים במ-ה-פ-כ-ה</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;">.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">תמר אביביה: מתחייבים להמשיך את המחאה גם אם תהיה פעולה צבאית. מחאה בכל הארץ. </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">אבי חברוני: בסוף נלמד להפגין גם לאחר אירועים כאלה. אין ברירה. זה לא יכול להפסק. עד כמה שזה נשמע חסר רגישות, זה מאד מתחשב כי אין דרך אחרת שבה אפשר לשמור על נושא כזה במדינה שלא קיימת בה ודאות לשקט מדיני ובטחוני.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">אבישי אדנבורג: זוהי שעתה החשובה ביותר כנראה של התנועה הזו. בכולנו ניקרה המחשבה הצינית הזו, שאנחנו כולנו נקפל את הכל ונחזור הביתה כמו ילדים טובים, באם יעלה הענין הבטחוני. לא. אנחנו לא נתקפל עד שלא יענו על הצרכים שלנו.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">שלמה אוחנה: חבריה, דקת דומיה על מחאת הדיור</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL"></span><span dir="RTL"><span dir="RTL"></span> </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> <span dir="RTL" lang="HE">היה נחמד ,אבל נגמר.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">ביקוש ביק: שלמה, אם טוב לך עם המצב כפי שהוא אז אתה באמת לא צריך למחות... אבל אתה לא יכול להחליט בשביל אנשים אחרים מה טוב להם ומה לא.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span> *</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אשקר אלדן כהן:להמשיך במחאה במלוא העוצמה. </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">מה שקרה היום הוא טרגדיה למשפחות ההרוגים ולפצועים אבל גם מות א-נשים ממחלה בגלל קושי לרכוש תרופות גם פגיעה בבריאות בגלל קושי לרכוש מזון גם חיים של נכים במחסור מתמשך גם שיחרור א-נשים מבית חולים טרם הזמן בגלל מחסור במיטות שיקום, ילדים שאין להוריהם כסף לקניית ספרי לימוד, מחסור במיטות טיפול נימרץ שגורם למוות- אלו טרגדיות. צבא וממשלה שמתרשלים בתפקידם להגן על הגבול מוביל לטרגדיה. ולכן המחאה חייבת להימשך למען אלה שעדין מצליחים לשרוד ורוצים לחיות. </span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> !<span dir="RTL" lang="HE">מאיר בן אור:אדוני ראש הממשלה</span><span dir="LTR"></span><span lang="HE"><span dir="LTR"></span> </span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">אחרי הפיגוע בדרום, קרוב לוודאי שתשלח צווי 8 לכל אותם יושבי אוהלים שמאלנים אוכלי סושי ומעשני נרגילות כמו לימניים בהתנחלויות ולשאר אזרחים </span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span> <span dir="RTL" lang="HE">טובים שעדיין נשארו בארץ, לצאת לפעולה בעזה שכנראה תביא את המלחמה הכוללת הבאה ומי יודע לאן זה יוביל. אני מבקש ממך מר נתניהו רק בקשה אחת קטנה, אם גם הפעם נצא מזה בשלום, תזכור את אלו ששמרו עליך ועל שרה, על שריך וחברי הכנסת הנכבדה, את אלו שאכלו אבק (במקום סושי) ואפילו סיגריה לא היה להם זמן לעשן תזכור ואל תשכח.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">אגב אם במלחמה הזאת אכלנו אותה ונגמרנו, אתה פטור מהכל...</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אשקר אלדן כהן: אל תלכו למלחמה היזומה ההזויה הזו . אתם לא חייבים!</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">נאורה ברק: אין להפסיק את המחאה בשום מצב, אנחנו לא ערלי לב, אנחנו עקביים, נחושים ויש לנו סבלנות ארוכה למי ימצמץ ראשון!</span></b><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">אנושיות כאב והזדהות עם משפחות החללים אין פירושה ויתור על מומנטום שכבר נוצר. על זה בדיוק בונה הממשלה, אל תשכחו שבכל פעם יש כאן צרות ממלכתיות חדשות. מה, עם כל צרה נבטל? אסור לנו ליצור תקדים מסוכן, אנחנו יכולים להדגיש שצדק חברתי לא סותר צדק בטחוני, צדק חברתי לא!! סותר את שיחרורו של שליט, פתאום יש בזכותנו פלפל בתחת לשחררו ולנסוע למצריים לנסות למצא פיתרון - צריך לא לוותר, ולהמשיך.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> !!<span dir="RTL" lang="HE">יש רוב דומם שנושא עיניים בתקווה למחאה הזו, אל תשכחו את זה</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL"></span><span dir="RTL"><span dir="RTL"></span> <span lang="HE"></span></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אלעד שכטר:הממשלה רוצה שנשכח מהמחאה, היא פנתה למאהל הירושלים בבקשה לבטל את ההפגנה ולפזר את המאהל בירושלים ובארץ כולה (מראה כמה הממשלה חושבת רק על האינטרסים של עצמה), לכן חשוב להפגין נוכחות ולהראות שעם כל הצער והכאב האזרחים נלחמים גם על מנת לשפר את חיינו ולחיות במדינה טובה יותר!</span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">לא רק שהמחאה אינה מפלגת את העם - היא מאחדת אותו לראשונה מזה עשרות שנים. המאהל מחזק אותנו נגד אוייבים מבחוץ, כמו מבפנים. אין סתירה בין הגנה על המדינה לבין תיקונה: לפני 48 הצליחו להילחם תוך כדי ניסוח אידיאולוגיה ולכן אין סיבה שלא נוכל לעשות זאת גם בימינו. זו מלחמת העצמאות שלנו.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">אם המארגנים מונעים את המחאה אנחנו נקיים אותה גם לבד! </span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">סיוון וולצ'ינסקי: </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">נכון מאוד! בק"ש תיערך צעדה בעיר שתסתיים בעצרת מרכזית. אין ספק שאחד לא בא על חשבון השני ואסור לנו לתת לתפיסה כזו לחלחל. צריך לזכור את הימים שאחרי פיגועים כאלו ואת האחריות של המדינה בסיוע לפצועים, אם זה באחוזי נכות (פיזיים ונפשיים..) ותשלומי ביטוח לאומי שקשה מאוד לקבל ולא תמיד בצדק! זה המבחן האמיתי- חשוב, במיוחד עכשיו, לצאת לרחובות!</span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> *</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">צ'רלס ארתור ג'יימס: </span></b><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span> <span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אני מציע פתרון קצת "מפאיניקי" שיהיה גם וגם - גם אבל וגם מחאה. במוצא"ש לא יוצאים להפגנות המוניות. יתקיימו אירועים במאהלים, מעגלי לימוד, הדלקת נרות לזכר ההרוגים וכתיבת מכתבי ברכה לפצועים, החזקת ידיים ויצירת שרשרת אנושית לאורך כל שדרות רוטשילד ועוד פעילויות מהסוג הזה. בזה אנו נראה שאנחנו מאוחדים בכאב, אך לא נותנים לטרור להרוס לנו את המאבק על איכות החיים שלנו כאן</span></b><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אייל אפ: </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;"> </span></b><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span> <span dir="RTL" lang="HE">מדיניות הכיבוש וההתנחלויות הן חלק ממה שיוצר את הסיטואציה שאי אפשר להוביל כאן "מחאה נורמלית" שלא נוגעת בסכסוך. זו בדיוק הסיבה לדרוש את סיום הסכסוך, בטחון ושלום של אמת.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">ביקוש ביק: </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span> <span dir="RTL" lang="HE">אייל, לא בהכרח.. אפשר גם לאמץ מדיניות מחאה שאומרת שהמצב החברתי והכלכלי לא פחות חשוב מהמצב הבטחוני... מבלי להיכנס לויכוח הבלתי פתור לגבי הסכסוך.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">מתן בר: </span></b><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span> <span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">כואב ומתאבל על מותם של חפים מפשע. הצעקה שלנו תהיה המשך המחאה, למרות הכל. בשבילנו, בשביל ההרוגים, ובשביל האבלים. עוד "עופרת יצוקה" אחת? שוב קידוש חאקי, מדים, בטחון והשתקת הקולות לחינוך, שוויון, רווחה? נתאבל ונכבד את ההרוגים, אך גם נמשיך את המחאה שודאי גם הם היו שותפים לה ולתקווה הטמונה בה. לא נשתף פעולה עם יהיה ניסיון למהלך מלחמתי של ביבי-ברק-ליברמן! לא נרוץ שוב להרוג ולהיהרג בעזה תחת דגל ה"מצב הבטחוני" השחוק. נצעד בעצרת דממה במוצאי שבת, נזכור את ההרוגים, ונמשיך לדרוש מהשרים ומראש הממשלה! </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; text-align: right;"><span style="font-size: small;"><br /></span></div><h6 align="right" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; margin-left: 36pt; text-align: right;"><span class="messagebody" style="font-size: small;"><span dir="RTL" lang="HE" style="text-decoration: none;">אשקר אלדן כהן:</span></span><span class="messagebody" style="font-size: small;"><span style="text-decoration: none;"></span></span></h6><h6 align="right" style="font-family: "Courier New",Courier,monospace; margin-left: 36pt; text-align: right;"><span class="messagebody" style="font-size: small;"><span dir="RTL" lang="HE" style="text-decoration: none;">מוציא אותי מדעתי. המתים מתים הפצועים פצועים והנהנתנים נהנים. פסיבל הג'ז באילת מתקיים כסידרו אבל מהמחאה החברתית מצפים שתתבטל. למה?</span></span><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: small; text-decoration: none;"><br /><span class="messagebody">כדי שהעניים ימשיכו לסבול בשקט בבושה, ימשיכו להיות שואבי מים חוטבי עצים ולוחמים להשכיר ולא יפריעו לנהנתנים להמשיך ולחגוג.</span><br /><span class="messagebody">המחאה צריכה להמשיך ואפילו להתעצם!</span><br /><span class="messagebody">ההתקפה על אזרחים ישראלים מחרידה והרצחנות של ברק מחרידה לא פחות. הזוי. כבר שנים המדינה הזו מתנהלת כאילו היא איזה שבט עתיק יומין שאוחז בתפיסה פרימיטיבית של ניקמת דם. מספיק כבר עם השלטון הצבאי על חיינו ומוחותינו!</span></span><span style="text-decoration: none;"></span></h6><form style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">בועז צירקל:</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">המאהל ברוטשילד הקדיש בפתיחת הכינוס היומי דקה דומיה והדליק נר זיכרון לנפגעים בפיגועים היום. </span></b><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">שיר יצחק:</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">ניקח רגע פנייה הצידה כדי ללקק את הפצעים שנפצענו היום, בשל ירי המחבלים, לכאוב את הטירוף והזוועה, ניקח אוויר, ונמשיך להלחם על שלנו, על זכותנו למדינה דמוקרטית וזכותנו לרווחה. </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">לירון בארי:</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">שאלה שמציקה לי: חלפו רק 9 שעות מאז הפיגוע באילת. ברקע, ערוצים 2 ו-10 משדרים ריאליטי כרגיל. למה לעזאזל לא לקיים הפגנות מחאה במוצ"ש? אני באמת לא חושב שזה חוסר התחשבות. אני חושב שזו חובה חברתית.</span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">לירון תמם: </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">בדיוק כמו שאנחנו ממשיכים לשלם מסים או לחיות עם המינוס שלנו בזמן שיש טרור, ככה יש לנו זכות למחות בזמן שיש טרור. אל תשכחו שכל אחד מהחיילים עליהם מפקדים נתניהו, ברק, נמצאים באותו ביצה כלכלית כמונו, וחלק מהם אפילו לא יודעים מה מצפה להם. </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">צריך להמשיך למחות, כדי ששם למעלה יבינו, שאנחנו לא נחכה עד שבעיות הטרור יסתיימו כדי לפתור את הבעיות החברתיות והכלכליות בישראל. </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אסור להפסיק עכשיו את המחאה!</span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">עם כל הצער והכאב, זה בדיוק מה שנתניהו, ברק, ליברמן ושאר השרים וחברי הכנסת רוצים. הם רוצים שהציבור ירעד מפחד, יתחבא בבתים, ישתוק שהם נותנים פקודות.</span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">הם רוצים להתעסק בנושא שלכאורה הם מבינים בו הכי טוב, דברים שלכאורה אנחנו אמורים לסמוך עליהם, בזמן שאנחנו ממשיכים לספוג את המסים, את יוקר המחייה ואת היעדר השינוי החברתי. </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div class="MsoNormal"><span style="display: none;"><input name="link_data" type="hidden" value="{" /></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">מיטל מיצנר לב:</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">דבריו של אייל גבאי למפגינים מול ביתו צריכים לחלחל אל ליבותינו ואל מחשבותינו ולעשות את השינוי הנדרש. ואני אומרת אנחנו צריכים לפעול להחלפת השלטון, אם אנחנו רוצים מדינת רווחה. לצאת לרחובות עם צמיגים בוערים במרכז ת"א! הוא יושב שם עם חבריו ומצפצף עלינו, לצערי הרב הוא גם ישתמש במותם של 7 מבני עמנו כדי לדאוג שלא תהיה שום בשורה תחת השמש בשנתיים שעוד יש לו למלוך עלינו!</span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> :<span dir="RTL" lang="HE">דניאל קלטי</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">חברות!! חברים!! אם המחאה נפסקת/נעצרת/מהססת!!!/משתנה, אות היא, כי מעולם לא היתה זו, מחאה אמיתית!!! </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span> <span dir="RTL" lang="HE">אם תבוטל הצעדה בתל-אביב, חלילה יהיה זה בגדר איתות, חד-משמעי, לנתניהו ולמרעיו: הנה, רוצים לחסל המחאה? התחילו מלחמה והיא תסתיים בצ'יק-צ'ק!!!</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">זוהי שעת המבחן! </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">מנשה לוי:</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">חברים, אני מקווה שלא יבטלו עצרות והפגנות, אבל לדעתי במקום זמרים ובמות פשוט לעשות צעדות לפידים ונרות. מצד אחד המחאה נמשכת, מצד שני להשתתף בצער משפחות הנרצחים. </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">גליה סיוון: </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">לא צריך להוריד פרופיל, לא צריך ללכת עם נרות. צריך להמשיך לצעוק ולדרוש ולצעוד עם דגלים ושלטים. אף אחד לא חושב לרגע שאנחנו חיים בשוויץ, אם ליטול מדבריו של הגאון ברק, והמחאה לא הגיעה בגלל ואקום של רגיעה במצב הביטחוני. אין קשר בין מחט לתחת - צריך להמשיך למחות, כי צריך לתעדף אחרת בכל מקרה. לא למחות זה כמו להגיד שביבי ילד מפגר, שיכול להתמודד רק עם בעיה אחת בכל פעם. </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אופיר נחמן:</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">תנחומים לכל משפחות הנרצחים והחלמה מהירה לפצועים בפיגוע הטרור בדרום.</span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אולם עם כל הצער שבמציאות הקשה שלנו אנו נלחמים בשתי גזרות. בקרב על הביטחון אנו אלה שנקרא לשאת בנטל ההגנה על גבולות ארצנו. ובעת ובעונה לא נשלים שיקירנו נשארים בעורף וממשיכים לשאת בנטל הבלתי אפשרי של יוקר המחייה , של חוסר הצדק החברתי, של התעלמות הממשלה ממצוקותינו. ולכן המחאה צריכה להמשיך בכל הכוח עד שתושג הכרעה במישור החברתי כלכלי. </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אנו נמשיך לצאת לרחובות ולהפגין , אנו נמשיך להחרים את הקרטלים החזיריים עד שתוצג בפנינו תוכנית רב שנתית לצמצום הפערים, להורדת יוקר המחייה ולחיים בכבוד. </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> *</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אשקר אלדן כהן: </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">מוציא אותי מדעתי. המתים מתים הפצועים פצועים והנהנתנים נהנים. פסיבל הג'ז באילת מתקיים כסידרו אבל מהמחאה החברתית מצפים שתתבטל. למה?</span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">כדי שהעניים ימשיכו לסבול בשקט בבושה ימשיכו להיות שואבי מים חוטבי עצים ולוחמים להשכיר ולא יפריעו לנהנתנים להמשיך ולחגוג.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">המחאה צריכה להמשיך ואפילו להתעצם.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">ההתקפה על אזרחים ישראלים מחרידה והרצחנות של ברק מחרידה לא פחות. הזוי. כבר שנים המדינה הזו מתנהלת כאילו היא איזה שבט עתיק יומין שאוחז בתפיסה פרימיטיבית של ניקמת דם. מספיק כבר עם השילטון הצבאי על חיינו ומוחותינו!</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">שי רבין:</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">תמיד יש 'מצב בטחוני מאיים ומתמשך'. החשש שלי הוא שמא ראשי המדינה ינצלו בצורה צינית את הפיגוע הרצחני היום לשם השקטת הדרישות ומחיקת המחאה.</span></b><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span>.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">חובה עלינו למנוע מדבר כזה להתרחש! </span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">ליאור תמם:</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span> <span dir="RTL" lang="HE"></span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אסור להפסיק עכשיו את המחאה! </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">עם כל הצער והכאב, זה בדיוק מה שנתניהו, ברק, ליברמן ושאר השרים וחברי הכנסת רוצים. הם רוצים שהציבור ירעד מפחד, יתחבא בבתים, ישתוק שהם נותנים פקודות</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">הם רוצים להתעסק בנושא שלכאורה הם מבינים בו הכי טוב, דברים שלכאורה אנחנו אמורים לסמוך עליהם, בזמן שאנחנו ממשיכים לספוג את המסים, את יוקר המחייה ואת היעדר השינוי החברתי.</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b>--------------------------------------------------------------------------------</b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">מארגני המחאה מודיעים: </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">צעדת הדממה - הכאב של כולנו, המחאה של כולנו<br /><br />במוצאי שבת, 20.8, שעה 9.00 בערב, נצעד כולנו, יחד עם המוני בית ישראל מכיכר הבימה ועד גן צ'רלס קלור בתל אביב. תהיה זו צעדה שקטה בליווי לפידים ונרות, שנועדה להזכיר לראש הממשלה כי גם בימים קשים אלה, הוא עדיין אחראי לרווחה ולבריאות בדיוק כפי שהוא אחראי לביטחון. כשתגיעה הצעדה ליעדה בגן צ'רלס קלור שעל חוף ימה של תל אביב, נשב כולנו על הדשא במעגלי דיון רחבים או אינטימיים, נדבר, נתדיין, נתווכח, נשיר והכל – בשקט מופתי, מתוך כבוד והזדהות עם קורבנות פיגועי הטרור הנפשעיים.<br /><br /></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">זהו הכאב של כולנו, זוהי המחאה של כולנו.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;"><br />בשקט, אך בנחישות. כיוון שהעם שמפגין הוא אותו עם שסופג את מכות האש מאוייבנו,<br />ותביעתו הנחרצת לשינוי עומק בסדר העדיפויות הכלכלי ולצדק חברתי כולל, אינה באה על חשבון המאבק בטרור – נהפוך הוא. עם שבניו ערבים זה לזה, הנאבקים יחד למען עתידה וחוסנה של מדינת ישראל, הוא עם חזק היכול לעמוד מול כל אוייביו.<br /><br /></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">יחד איתנו ישבו במעגלים ויכבדו אותנו בנוכחותם מיטב אמני ישראל, שבקול חף ממיקרופונים, ועם גיטרה שאינה מחוברת לשום מגבר, ישירו איתנו בכאב ובתקווה, כי לכולנו אין ארץ אחרת - מלבד מדינת ישראל.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">מילי דולוז: </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אין דבר כזה מחאה שקטה</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אורי מילשטיין:</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">זה בדיוק מה שהם רוצים. שנהיה בשקט. שנהיה ילדים טובים. שחס וחלילה לא נבקש קיצוץ בתקציב הביטחון. מחאה שקטה זה אוקסימורון. כמו שאמרו כבר קודם, אין צורך להתנצל, אין צורך להקטין עוצמה. </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אני אישית הולך לזעוק שם. אחרת זאת תהיה פשוט כניעה ומסמר ראשון בארון הקבורה של המחאה. אם זה הצליח להשתיק אותנו, מה יהיה אם יפרצו מהומות בספטמבר? </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אלינה רדיו-נובה:</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">איך פיגוע השתיק את כולכם????למה מחאה שקטה??? אין צורך להתנצל. תמיד כואב שיש הרוגים.. אבל מספיק שתקנו על הרפואה,על החינוך,על מיסים. גם שם יש לנו קורבנות!!! אסור לשתוק! כמו שהמדינה צריכה לדאוג לביטחוננו, כך גם היא צריכה לדאוג לכל שאר צרכינו הבסיסיים!!!! איך צורך להתבייש לזעוק.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">זה בדיוק מה שהם רוצים שנעשה - שנשתוק!!! </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">הילה גולדשטיין: </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">לכל המתלהמים</span></b><b><span lang="HE"> </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אנשים נרצחו היום. בדרום מעין מלחמה. וזה הכי נכון מחאה שקטה.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">בר חפץ: </span></b><b> </b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">לא לשתוק ולא בתל אביב, זה הזמן לסולידריות חברתית ,בואו לעוטף עזה ותצעקו שאנחנו לא מפחדים, לא מפחדים מהחמאס, ולא מפחדים מהממשלה הרעה הזו שרק מנסה להפחיד אותנו, כדי שנשתוק. אז לא לא לשתוק</span></b><b>.</b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b> *</b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b> </b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">דוד בוכריס: </span></b><b> </b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">מתחייבים להמשיך את המחאה גם אם תהיה פעולה צבאית</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">עידו דניאל:</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">גם בטלויזיה הפסיקו את הדיבורים על האירוע ועברו לתוכנית הירודה על הבישול..... וגם במשחקי כדורגל עומדים דקה דומייה שמים סרט שחור , מכבדים את ההרוגים... וממשיכים הלאה.... הכוח הוא בהמשכיות, אסור להראות שאנחנו לא ממשיכים.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b> </b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">גיל אורלב: </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">חברים יקרים! אני מבין את כל הכועסים על כך שמדובר בעצרת שקטה (מה פתאום שקט?! פיגוע אחד. החיים נמשכים, כולל כל תכניות הזבל בטלויזיה) יש לציין שאני הרבה יותר מזדהה אתכם מאשר עם הצד השני. אך יחד עם זאת אל לנו להתעלם מכל האנשים שמרגישים לא בנוח עם לצעוק כשקורים דברים כאלו. לא מתווכחים עם רגשות. זה מהסיטואציות האלו שבהן בלתי אפשרי לרצות את כולם. אני חושב שמגיע קרדיט למארגנים על שניסו לחשוב על כולם ועלו על רעיון יצירתי. במסגרת הדיונים יש מקום לשני הקולות. שיהיה לנו שקט, שלום וצדק חברתי. </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b> </b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">עינת דוז'ובני: </span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">לאחר נסיון של הליכה שקטה רק עם 200 איש, יש משהו מהפנט בעוצמה שיש בדבר הזה. לא צריך לצעוק כדי שישמעו.</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"> </div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">סטאר רג'ואן:</span></b><span dir="LTR"></span><b><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span> </span></b><b><span style="font-size: 12pt;"></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">אני גרה בגן יבנה, קמתי פעמיים לצלילי האזעקות. שומרת על אופטימיות גם לצלילי האזעקה. מקווה שגם אתם. </span></b><span dir="LTR"></span><b><span style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span>!</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">ובהקשר למצב הזה - "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק"</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>"</span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">אנחנו נמשיך לצעוק, או לשתוק- כל אחד בדרכו- גם על צדק</span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><b><span style="font-size: 12pt;"> <span dir="RTL" lang="HE">כי השלום יביא לכך שיהרגו פחות אנשים. וגם הצדק יביא לכך שימותו פחות אנשים שאין להם כסף לתרופות, טיפולים או מזון</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>.</span></b></div></form></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-4800750616737613993?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-77319581031668900112011-08-06T15:23:00.000-07:002011-08-07T04:21:12.022-07:00אז מי כאן השמאלני?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;">אז מי כאן השמאלני?</span></div><br />מי אלה ומה אלה, הצעירים שהקימו מחנות אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב שהתפשטו משם לכל המדינה והיוצאים להפגנות ועצרות ענק זה השבוע השלישי ברציפות? איזה מין אנשים אלה, מה זהותם הפוליטית של מי שיוצאים לרחוב וצועקים וזועקים "העם דורש צדק חברתי"? מי הם אלה שאינם מוכנים להשאיר את חיי הכלכלה למשחק החופשי בין בעלי ההון, ולסמוך על כך שכאשר העשירים יתעשרו עוד יותר יפלו מלמעלה קצת פירורים גם על שולחנם של מי שנמצאים למטה בסולם החברתי? מי הם אלה שדורשים במפגיע הקמתה של מדינת רווחה, שבה הממשלה תבטיח דיור הוגן במחירים סבירים ותדאג גם לחינוך ולבריאות ולכל השירותים הציבוריים ותממן כל זאת בהטלת מסים גבוהים יותר על העשירים ובעלי היכולת? <br /><br />בכל מקום אחר בעולם התשובה הייתה חד משמעית וברורה מאליה: אלה הם אנשי שמאל והתנועה הזאת היא תנועה שמאלית, בטבעה ובמהותה. שהרי הדרישה לצדק חברתי ולמדינת רווחה היא דרישה המזוהה עם השמאל מאז קיים המושג "שמאל" בחיי החברה והמדינה בעולם כולו. כך מזה מאות שנים, אפילו הרבה לפני שנולד איש בשם קרל מרכס. אבל במדינת ישראל, כל זה נחשב כנושא "חברתי" שהוא נושא נייטרלי מבחינה פוליטית, נושא שאינו קשור לימין או שמאל, נושא שימין ושמאל יכולים לחלוק בו וללכת חבוקים זה עם זה. <br /><br />החלוקה לימין ושמאל במדינת ישראל – כך לפחות היה מקובל מזה עשרות שנים - נחשבת כקשורה לדברים אחרים לגמרי, נושאים "מדיניים": כיבוש בשטחי הגדה המערבית והתנחלות בהם, ומצור על רצועת עזה, והאם הכרחי לצאת למלחמה או שאפשר להגיע לשלום עם הפלסטינים והערבים כולם. וגם מעמדם של הערבים במדינת ישראל איכשהו נכנס למשבצת הזאת, והאם הם אזרחים שווי זכויות ומה מעמדם ב"מדינה יהודית דמוקרטית" והאם למשל הבדואים בנגב יושבים על מה שנותר מאדמות אבותיהם או שהם "פולשים לקרקעות המדינה". בכל התחומים האלה קווי המתאר חדים וברורים – אנשי הימין הם מי שרואים בישראל מדינה ליהודים וליהודים בלבד, שזכותה ומשימתה הקדושה להתפשט ולהתרחב ולהתנחל ולרמוס את הערבי תחת מגפיה, אנשי השמאל הם מי שמוכנים להגן גם על זכויותיו של מי שאינו יהודי, אשר מתעבים בכל נפשם את הכיבוש וההתנחלויות, כתועבה מוסרית וגם כחורבן החברה הישראלית עצמה. <br /><br />בשנים האחרונות נכנסו לעניין גם הפליטים ומהגרי העבודה מארצות העולם השלישי ובמיוחד מאפריקה השחורה, ובאופן טבעי ומובן מאליו החליקו כולם לתפקידם הברור והמובן מאליו. אנשי הימין עשו הסבה מיידית משונאי ערבים להיות גם שונאי הפליטים והמהגרים והמסיתים נגדם בסטראוטיפים גסים וחותרים לגרשם וגם מקימים את "משמר השכונות" לתקוף אותם באלימות, ואנשי השמאל עושים ימים כלילות לסייע להם ולהגן על זכויותיהם כיצורי אנוש (וטורח להזכיר שאנו היהודים היינו בעצמנו פליטים נרדפים ולא רצויים לפני לא כל כך הרבה זמן). <br /><br />אבל מה כל זה נוגע ל"בעיות החברתיות"? אם נבדוק קצת לעומק, נראה שבפוליטיקה ובחברה הישראלית "בעיות חברתיות" הוא שם נרדף לבעיות שנוגעות ליחסים של היהודים, בינם לבין עצמם. וכך לפי הגדרה זאת יכול איש הימין לראות עצמו פעיל חברתי למופת, ולהציע פתרונות ימניים נאים לבעיות החברתיות. רק נפקיע עוד אדמות פלסטיניות שם בשטחים ונבנה עליהם עוד ועוד התנחלויות ענקיות, ופתרנו את בעיית חוסר הדיור. ולמי שלא רוצה לנדוד עד שם, הנה עוד פתרון – נגרש את הסודאנים ויתר השחורים מדרום תל אביב, והנה מיד מתפנות אלפי דירות. וכך יכול היה ברוך מרזל, תלמידו וממשיך דרכו של הרב מאיר כהנא, להצהיר בלי להסס ובלי להסמיק: "במה שנוגע לנושאים חברתיים, אני יותר שמאלני מהשמאלנים". <br /><br />שלשום פלשו אנשי הימין הקיצוני, הכהניסטים ונוער הגבעות, אל מאהל שדרות רוטשילד וצעדו בין האוהלים וקראו קריאות נאצה נגד ערבים ושחורים וליד פינת אלנבי נטו לעצמם אוהלים מקושטים בשלטים כמו "תל אביב ליהודים" ו"סודאנים לסודאן". בכך הציבו אתגר ראשון במעלה וסימן דרך מהותי בדרכה של המחאה הזאת. האם זהו חלק לגיטימי וטבעי מן המחאה, ש"אינה שמאל ואינה ימין"? האם יוכלו גם הגזענים להצטרף לצעדה ולצעוק עם כולם "העם דורש צדק חברתי" בין "מוות לערבים" אחד למשנהו? מה טעם ומה ערך יהיה למחאה כזאת? <br /><br /><br />אנשי המחאה עמדו בכבוד במבחן.בין כל ההכנות האינטנסיביות לקראת הצעדה הגדולה לעבר קרית הממשלה ברחוב קפלן, התקבלה באסיפה ההחלטה לגנות פומבית כל קבוצה או קבוצות אשר יקראו לגירוש קבוצה אחרת על רקע גזעני, אתני, דתי, מיני או גיאוגרפי. עכשיו צריך ליישם את ההחלטה. וכפי דווח בעמוד הפייסבוק של המאבק, במקום בו נטו הגזענים את אוהליהם הוקם מאהל שוחר שיוויון דמוקרטיה ואהבת אדם ומעליו הססמא "אומרים לא לשנאה". <br /><a href="https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150336000168072.397929.743598071&saved">https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150336000168072.397929.743598071&saved</a><br /><br />עכשיו אפשר לחזור אל המאבק לצדק חברתי. מרזל היה מטרד, אך עיקר הבעיה נשארה במשרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר. <br /><br /><br />זעם המהפכה<br /><br /><i>את הקטע שלמעלה כתבתי לפני שיצאתי להפגנה אבל לא הספקתי לפרסם אותו. </i><br /><i>בדיוק לפני שיצאתי מהבית ראיתי בעמוד הפייסובק של המאבק את הקטע הבא הראוי מאד לציטוט:</i><br /><br />לכל מי שכבר עייף מהמחאה, תתעודדו המחאה באמת עובדת, היא גורמת לשינוי, אנשים מכל קצוות הקשת מזדהים עם המאבק אבל כמובן השלטון רוצה לחכות שהמחאה תדעך הם הרי מחכים שהמהפכה תתעייף ותישאר ללא רוח חיים עייפה ומוטלת לצד הדרך. היום אנו נדאג שהרוח תהפוך לסופה, לטורנדו! אנו רוצים לראות חצי מיליון איש ברחובות מטלטלים, צועקים ובועטים!!! אנו נראה להם שאנו רציניים ורוח המהפכה לא תתפוגג כל כך מהר, לא לפני שתהפוך לסופה הרסנית שתיקח אותם איתנו! לא מוותרים, לא מתייאשים - הערב כולנו יוצאים לרחובות!!!!<br /><br /><br /><i>טוב, עד כדי חצי מליון איש זה לא הגיע (לפחות בשבוע הזה). אבל גם שלוש מאות אלף זה בהחלט לא מעט...</i><br /><a href="http://www.blogger.com/goog_1597415323"><br /></a><br />לתיאור ההפגנה וניתוח משמעויותיה ברצוני להמליץ מאד על מאמרו של חגי מטר:<br /><a href="http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaryp"><b><span style="font-size: large;">אין דרך חזרה</span></b></a> <br /><br /><br />ועוד במגזין 972 <br /><span style="font-family: "Helvetica Neue",Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: large;"><span style="color: #351c75;"><a href="http://972mag.com/photos-j14-movement-holds-largest-protest-in-israels-history/">אם כל ההפגנות בצילומים</a></span></span> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-7731958103166890011?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-64371031907219660972011-07-27T14:56:00.001-07:002011-07-27T14:56:51.618-07:00עוד צונאמי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-size: large;"><b><span style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">עוד צונאמי </span></b></span><br /><br />לא בנימין נתניהו הוא שהחל בכיבוש. החזקת מיליוני תושבים פלסטינים תחת ממשל צבאי והרחבת התנחלויות בכל רחבי השטחים הכבושים והפנית מיטב משאבי המדינה למטרה זאת - את הכול כבר עשו הרבה ממשלות לפניו, כולל ממשלות שמפלגת העבודה עמדה בראשן. אבל מה לעשות ודווקא במשמרת של נתניהו שבר הקש את גב הגמל, והפלסטינים לא מוכנים יותר להקשיב להבטחות חלולות ולחכות שאי פעם תואיל מדינת ישראל בטובה לשחרר אותם מעול הכיבוש ולפרק את ההתנחלויות שאוכלות ובולעות את אדמתם. נמאס להם שוב להיכנס למשא ומתן ועוד משא ומתן שבפירוש לא מגיעים לשום מקום. ועכשיו הפלסטינים הולכים לאו"ם לדרוש הכרה בינלאומית בזכותם להקים מדינה – ולא סתם מדינה באופן מופשט אלא בגבולות 1967, והצבא והמשטרה נערכים להפגנות גדולות ועימותים, והשר יוסי פלד מהליכוד תיאר שלשום במלים מוחשיות את הצונאמי המדיני הצפוי בספטמבר: "בידודה של מדינת ישראל עלול להעמיק, מדינות יאסרו על ספינות ישראליות לפרוק סחורה, חברות ישראליות יפגעו ותינתן רוח גבית למתנגדי ישראל". ונתניהו מזיע ומתרוצץ ממדינה למדינה לגייס תמיכה באו"ם נגד ההצעה הפלסטינית ונואם נאומים ומבטיח עוד הבטחות חלולות. <br /><br />זה גם לא בנימין נתניהו שהחל לפרק את מדינת הרווחה הישראלית. ערעור הרפואה הציבורית והחינוך הציבורי ושירותי הרווחה והעבודה המאורגנת והפרטה של כל מה שזז וחלוקת הנכסים והמשאבים בחצי חינם לקבוצה נבחרת של טייקונים - גם את כל זה עשו הרבה ממשלות לפניו, כולל גם ממשלות שמפלגת העבודה עמדה בראשן - אם כי נתניהו עשה את העבודה ביותר התלהבות ושכנוע מכל האחרים. וגם כאן, במשמרת של נתניהו שבר הקש את גב הגמל, וגם אזרחי ישראל ובמיוחד הצעירים שבהם לא מוכנים יותר להקשיב להבטחות חלולות ולחכות שאי פעם תואיל ממשלת ישראל בנדיבות ליבה להעניק להם דיור הוגן ובר השגה ושירותי בריאות מתפקדים וחינוך חינם באמת לילדיהם. נמאס להם שוב ושוב להצביע בבחירות ולגלות שאפילו אם השתנתה המפלגה שמרכיבה את הממשלה, מדיניות הממשלה לא ממש השתנתה. <br /><br />ומחנות המחאה עולים וצומחים ומתפשטים משדרות רוטשילד בתל אביב אל כל רחבי הארץ והצעירים יוצאים לרחובות ברבבותיהם ושורקים בוז כשמעל הבמה נשמעות המלים "הפרטה" ו"כוחות השוק" וקוראים בקריאות קצובות "העם דורש צדק חברתי!". ונתניהו מזיע ומתרוצץ ונואם נאומים וזורק קצת פירורים – אבל ממש ממש לא מאמינים להבטחות שלו, והצונאמי החברתי כבר כאן בסוף יולי. ואת הטיסה לוורשה כדי לגייס את הפולנים נגד הפלסטינים נאלץ ראש הממשלה לבטל, כדי להיפגש במקום זה עם נציגי הסטודנטים ולהציע להם כל מיני הצעות ואולי זה יפצל את המאבק אבל הם לא בלעו את הפיתיון וצריך לחשוב על תכסיס אחר ואלוהים אדירים למה הכול הכול היה מוכרח ליפול לו על הראש בבת אחת? <br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-6437103190721966097?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-82546344948022771572011-07-24T10:07:00.000-07:002011-07-24T10:11:05.619-07:00יום אחד של דמוקרטיה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-size: 12pt;"><b style="color: #b45f06;"><u><span style="font-size: large;"><span lang="HE" style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">יום אחד של דמוקרטיה</span></span></u></b></span><span style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><b><span style="color: #741b47;"> </span></b></span><br /><span style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><b><span style="color: #741b47;"></span></b></span><br /><br /><span style="font-family: "Courier New",Courier,monospace;"><b><span style="color: #741b47;">כאן תרגום של קטע קצר שהתפרסם ב</span></b><a href="http://beatezilversmidt.blogspot.com/2011/07/one-day-of-democracy.html"><b><span style="color: #741b47;">בלוג של ביאטה</span></b></a></span><br /><br /><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"><br />יפה מאוד, התנועה שמנסה "לשמור על הדמוקרטיה הישראלית", אבל הדמוקרטיה הזאת לא חדלה כבר להתקיים לפני זמן רב? איך אפשר לקרוא לזה דמוקרטיה כאשר החלטות המשפיעות על חייהם של כ -10 מיליון בני אדם מתקבלות על יד ממשלה שכמה מן המיליונים האלה לא השתתפו בבחירתה? </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"><br />אומרים לנו שזהו "כיבוש זמני". "אנחנו לא סיפחנו את השטחים, ולכן לא צריך לספור את הפלסטינים".<br /><br />אבל הכיבוש נמשך כבר יותר מ 44 שנה. גם אם נקבל שבתשע עשרה שנותיה הראשונות ישראל אכן היתה דמוקרטיה, עדיין במרבית זמן קיומה היא מדינה כובשת, יותר משני שליש מהזמן הזה, כשהיא מונעת את זכויות האזרח הבסיסיות ביותר ממיליוני אנשים</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" style="font-size: 12pt;"><span dir="LTR"></span>,</span><span dir="RTL"></span><span style="font-size: 12pt;"><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">ובמשך כמה עשורים. </span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"><br />דמוקרטיה, איזו דמוקרטיה? ראו מה תקבלו אם יהיה יום אחד של דמוקרטיה אמיתית בין הנהר לים - רק יום אחד שבו נערך משאל עם: יהיה רוב מכריע לסיום הכיבוש.</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-8254634494802277157?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-35823382565909366182011-07-23T10:23:00.000-07:002011-07-26T01:13:21.067-07:00אל עראקיב – שישים שנה והמאבק רק מתחיל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div align="right" class="MsoNormal" style="color: #b45f06; text-align: right;"><b><span style="font-size: large;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial;">אל עראקיב – שישים שנה והמאבק רק מתחיל </span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">אל עראקיב הוא כפר במדינת ישראל, מצפון מזרח לבאר שבע. כפר שאינו מופיע בשום מפה שיוצאת לאור במדינה הזאת, כפר שממשלת ישראל אינה מכירה בקיומו ומפעילה את כל כוחה כדי שלא יהיה קיים – ובכל זאת, על אפה וחמתה של הממשלה הזאת, הכפר חי וקיים, וממש ברגע הזה שאני כותב, ילדי אל עראקיב שרים ורוקדים בקולות רמים במיוחד במרכז כפרם.</span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">הכפר אל עראקיב היה קיים בנגב, תחת שלטון האימפריה העותמנית, עוד הרבה לפני שיהודי וינאי בשם בנימין זאב הרצל כינס כנס בציריך שבשוויץ לקרוא להקמתה של מדינה יהודית. לשייח מוחמד בן סאלם אל עוקבי היו ששת אלפים דונם באל עראקיב, שאותם עיבד בעזרת 12 עובדים שחרשו וזרעו את האדמה בכל עונה ואת עודפי התוצרת מכר לסוחרים מעזה, עבר הירדן וסיני. השלטון העותמני לא עשה כמעט דבר למען תושבי הכפר, אך גם המעיט מאד להתערב בחייהם ומעולם לא ניסה לנשל אותם מאדמתם. </span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">בשנת 1917 עברו ליד אל-עראקיב חיילי הצבא הבריטי שבאו מדרום לכבוש את הארץ. פגז שנורה אל החיילים העותמנים הנסוגים פגע בביתו של השייח והחריבו. אך עם התיצבות שלטון המנדט הבריטי הבית נבנה מחדש, והשלטון הבריטי החדש גם הוא לא התערב הרבה בחייהם של תושבי אל עראקיב והותיר אותם בשלווה על אדמתם. ובשנת 1948 שוב הגיע לאל עראקיב שלטון חדש, שלטונה של מדינת ישראל שזה אתה הוקמה. בהתחלה סברו תושבי אל עראקיב שגם תחת השלטון הזה יוכלו לחיות כמו שחיו כל השנים ותחת כל השלטונות הקודמים. </span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">בשנתיים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל, נראה היה כי היא אכן מכבדת את זכויותיהם ואורח חייהם של התושבים. ביתו של השייח סלימאן בן מוחמד אל עוקבי אף שימש את מדינת ישראל כבית משפט שבטי בו נדונו סכסוכים ביו התושבים הבדואים באזור, ודגל המדינה תמיד הונף על גג הבית כאשר התקיימה בו ישיבה של בית המשפטן.</span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">האשליה נופצה ביום מר אחד בשנת 1951. חיילי צבא ההגנה לישראל, מטעמו של הממשל הצבאי שתחתיו חיו אז הערבים אזרחי ישראל, הגיעו והורו לתושבי אל עראקיב לעזוב מיד את בתיהם. לאחר חצי שנה יוכלו לחזור, כך נאמר להם, אך השנים חלפו במקום גלותם ויום החזרה לא הגיע. כאשר בשנת 1954 ניסה השייך סלימאן לחזור לביתו באו מיד חיילים לקחתו למעצר בבאר שבע. </span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ובתי הכפר הוחרבו ונמחקו מעל פני האדמה, כולל אותו הבית שמדינת ישראל השתמשה בו כבית משפט והבית בו הוצבה תחנת קלפי בבחירות לכנסת הראשונה בשנת 1949. ובמרשם הקרקעות של מדינת ישראל נרשם כדת וכדין שמדובר בקרקעות בלתי מעובדות וריקות מאדם ועל כן הינן רכוש </span><span dir="RTL" lang="HE" style="font-size: 12pt;">"רשות הפיתוח", כלומר ממשלת ישראל.</span><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">. וכאשר ניסו בני אלעוקבי שוב לחזור ולעבד את אדמותיהם, בשנת 1973, הם הואשמו כפולשים לאדמות המדינה. וכך גם נורי אלעוקבי, בנו של השייח סלימאן ונכדו של השייח מוחמד – אשר בעצמו אינו שייח אלא פעיל לזכויות הבדואים בני עמו – אשר הקים לעצמו אוהל על חלקה קטנה מאדמות אבותיו וישב בו ביום ובלילה במשך כמה שנים עד אשר באה המשטרה לעצרו בעוון הסגת גבול ובית המשפט הזהירו כי אם יחזור על העבירה הוא צפוי למאסר ממושך. </span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: justify; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ולא רק הוא. מאות מבני </span><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">אל-טורי, שכניהם של בני אלעוקבי שגם הם גורשו ב-1951, חזרו במאורגן אל אדמות אבותיהם באל עראקיב, סמוך לבית העלמין שבו נקברו בני המשפחה מזה 100מאה שנים - אדמות שבהן לא עשתה המדינה כל שימוש במשך כל עשרות השנים שהן היו בידיה. והם שיקמו את בתיהם ועיבדו את השדות ונטעו עצי זיתים והחזירו לפחות חלק מאל עראקיב לחיים ככפר מתפקד לכל דבר. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: justify; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ובעיני השלטונות זה מאד לא מצא חן, וצווי הריסה ופינוי הוצאו כנגד התושבים, ושדות תבואה שנזרעו הושמדו באמצעות ריסוס מהאויר, ולאחר שבית המשפט אסר את הריסוס מן האויר החלו אנשי מנהל מקרקעי ישראל לחרוש אדמות זרועות שזה עתה נבטו. והתושבים לא נרתעו והמשיכו לעבד את האדמה ולזרוע שוב ושוב. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: justify; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: justify; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">לפני שנה בדיוק, ב- 27 ביולי 2010, גייסו המשטרה ומשמר הגבול ומנהל מקרקעי ישראל לא פחות מ- 1,300 אנשי חמושים ועימם דחפורים וכלים כבדים, לפשוט על הכפר ולהקיפו מכל הצדדים ולהרסו עד היסוד ולמחותו מעל פני האדמה ולעקור את עצי הזית עד האחרון ולהפכו שוב להיות "אדמה פנויה וריקה מאדם" כפי שהיה כאשר רשמה אותו המדינה על שמה. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: justify; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">אבל עכשיו לא שנות החמישים, והפעם לא נותרה האדמה ריקה מאדם למשך עשרות שנים. התושבים לא נכנעו וחזרו ובנו את בתיהם מחדש כבר למחרת היום אם לא בתים של ממש, לפחות סוכות הנותנות מידה של מחסה משמש המדבר וקור הלילה. ושוב חזרה המשטרה והרסה את הכל ושוב בנו אותם התושבים – וכך זה נמשך כל השנה האחרונה, עשרים וארבע פעמים לפחות, המשטרה מחריבה ובאלימות הולכת וגוברת לוקחת למעצר את התושבים ואת המתנדבים היהודים והערבים שבאו לסייע להם, ושוב נבנה הכפר למחרת או גם באותו הלילה, ושוב באים נציגי השלטון להרסו, ושוב ושוב...</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: justify; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: justify; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"> </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ובינתיים העבירה הממשלה הנחיה לקרן הקיימת לישראל להתחיל בעבודות יעור ולנטוע יער במקום בו עמדו בתי אל-עראקיב, וגם במקום בו היו עצי הזיתים המניבים שנטעו תושבי הכפר (העצים שמתכוונת הקרן הקיימת לנטוע במקומם הם עצי סרק שאינם נותנים כל פרי...). "הפרחת השממה" בידי הקק"ל נראית עכשיו קצת פחות טוב. והתושבים פנו אל בית המשפט שטרם הכריע בתביעת הבעלות על אדמות אל-עראקיב, והשופטת נזפה באנשי הקרן הקיימת על קביעת עובדות בשטח בטרם החלטה. ובינתיים הגיעה שמע פעולותיהם של דחפורי הקק"ל באל-עראקיב גם אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל, והטלוויזיה הבריטית שידרה על כך כתבה נרחבת, וראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון הודיע על סיום תפקידו כ"פטרון כבוד" של ארגון ידידי הקרן הקיימת בבריטניה. ראש ממשלת בריטניה מכהן בתפקיד זה בכמה וכמה ארגוני צדקה מוכרים בבריטניה, אך בעקבות מעשי הצדקה הבולטים שעשתה הקק"ל עם תושבי אל-עראקיב, עלה ספק לגבי מעמד זה...</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;"> </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">בעצם, הבעיה הייתה אמורה להיפטר כבר לפני מספק שנים, כאשר מינתה ממשלת ישראל ועדה בראשותו של השופט לשעבר אליעזר גולדברג לדון בבעית הבדואים בנגב, והועדה ישבה על המדוכה ושמעה עדויות - גם של הבדואים עצמם - ובהמלצותיה קראה להעניק הכרה רשמית לכפרים בדואים </span><span dir="LTR" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">"</span><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">לא מוכרים" בנגב, וככל הנראה גם אל-עראקיב יכול היה להיכלל במסגרת זאת. אבל היו הרבה אנשים בעלי השפעה בממשלה ובכנסת שלא אהבו את המסקנה הזאת, ומונתה ועדה שניה בראשות אהוד פראוור ממשרד ראש הממשלה, והועדה השנייה כבר לא שמעה עדויות של בדואים והחליטה להרוס את מרבית הכפרים הבלתי מוכרים ולעקור כשלושים אלף אנשים בכח הזרוע. וגם המסקנות האלה לא מצאו חן בעיני אותם בעלי השפעה, כי בכל זאת נכללה בהן הכרה מסוימת בזכויות בעלות של בדואים בקרקע, וביקש היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה יעקב עמידרור לעכב את המסקנות כדי שיכניס בהן שינויים מסויימים. לאו דווקא שינויים לטובת הבדואים, אפשר להניח... </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ובינתיים באל-עראקיב עולם כמנהגו נוהג, וההרס האחרון (בינתיים) היה ביום חמישי בשבוע שעבר. ואתמול, לציין את יום השנה לחורבן עראקיב 2010, הגיעו עשרות רבות של פעילים מתל אביב וירושלים ובני נוער מכפרי הגליל המקיימים מחנה קיץ בנגב וגם פעילי שלום נוצרים אמריקאים הממוקמים בדרך כלל בחולון וכמה פלסטינים תושבי השטחים הכבושים שהצליחו באופן נדיר לקבל אישור כניסה. ויחד בנו מחדש את אל-עראקיב בפעם העשרים וחמש (יש האומרים העשרים ושבע), שתים עשרה סוכות חזקות ומוצקות עומדות על תילן. ובצהרי יום שישי נערכה במקום תפילה משותפת למוסלמים, יהודים ונוצרים. ושלוש פעילות ממאהל חסרי הדיור בשדרות רוטשילד בתל אביב באו וקיימו הצגה לילדי אל-עראקיב והילדים קיבלו אותן בתשואות, והיום בערב יצאו תושבים מ אל-עראקיב להשתתף גם הם במצעד המחאה של חסרי הדיור בתל אביב. וביום רביעי הקרוב – </span><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">27 ביולי 2011, יום השנה המדויק לחורבן של 2010 - יבואו תושבי הכפר ותומכי המאבק מכל הארץ ובשעה 6:30 בערב יקיימו משמרת מחאה ומצעד לפידים בצומת להבים הסמוך למיקומו של אל-עראקיב. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt;">ולא שלמישהו יש אשליות. המשטרה תבוא שוב, וגם הסוכות שהוקמו עכשיו יהרסו וחדשות יבנו במקומן, וממשלת ישראל עדיין לא ויתרה על כוונתה למחות את אל-עראקיב מעל פני האדמה. אבל גם התושבים בהחלט לא ויתרו. </span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-3582338256590936618?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-40457957704954582712011-07-21T09:11:00.000-07:002011-07-21T09:11:16.313-07:00ניצחנו!<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">ניצחנו! </span></span></b><br /><br /><br />איזה ניצחון! המלחמה נגד המשט, אחד הנצחונות המפוארים ביותר בתולדות מדינת ישראל! רק יאכטה אחת קטנה הצליחה להתחמק מהפיקוח הבינלאומי שלנו ולהימלט מאיזה אי יווני ולהפליג לעבר חופי עזה. וגם אז לא נרדמנו בשמירה ומיד גייסנו מולה את כל עוצמתו של חיל הים של מדינת ישראל, והרמטכ"ל רב אלוף בני גנץ נתן אישית את ההוראה, ומפקד חיל הים האלוף אליעזר מרום פיקד עליו אישית, והכול דפק כמו שעון שוויצרי. מאות הבחורים המצוינים מן השייטת המהוללת שלנו חסמו את הדרך של הספינה הקטנה המחוצפת הזאת, ואת כל חמישה עשר הפולשים המנוולים שהיו עליה לקחו למעצר בכלא הישראלי וכבר מחר תבוא פרקליטות המדינה ותבקש מבית המשפט להאריך להם את המעצר בחשד של ניסיון כניסה בלתי חוקית למדינת ישראל. כן, לא ניתן להם בשום אופן להיכנס למדינה שלנו, ישראל היא מדינה ריבונית ששומרת היטב על גבולותיה ולכן לא ניתן לאף אחד לשוט אל חופי עזה – לא משט ולא יאכטה בודדת ולא רפסודה וגם לא חסקה. אף אחד! אף אחד לא יעבור! אף אחד לא ישוט לעזה! אף אחד לא יפרוץ את גבולות מדינת ישראל, בשום פנים ואופן לא! אף אחד, אני אומר לך, אף אחד!<br /><br />רגע, מה אתה אומר? עזה היא מחוץ לגבולות מדינת ישראל? נמל עזה זה בכלל לא ישראל ומי שמפליג לשם בכלל לא מנסה להיכנס לישראל? מה פתאום! באמת? אתה מדבר ברצינות? לפי מה אתה אומר דבר כזה? מה? מדינת ישראל התנתקה מעזה? מתי קרה דבר כזה? כבר ב-2005? וזה היה רשמי? ראש הממשלה הודיע על זה כבר אז? הכנסת הצביעה ברוב גדול בעד התנתקות מעזה? התנתקות מעזה? אני לא מבין, למה אף אחד לא דואג לעדכן אותי? <br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-4045795770495458271?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-8613978092305700072011-07-16T10:37:00.001-07:002011-07-16T10:37:34.080-07:00קללת בלעם 2011<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"> קללת בלעם 2011</span></span></b><br /><br />במשך שנים רבות הייתה תנועת גוש שלום (שכותב שורות אלה הוא, למען הגילוי הנאות, הדובר שלה) בודדה בשטח בקריאה לחרם על מוצרי ההתנחלויות – ההתנחלויות שהוקמו בשטח כבוש כדי לשמש מכשול לשלום ולמנוע מהפלסטינים להקים את מדינתם. משנת 1997 ועד 2011 טרחו המתנדבים של התנועה הקטנה הזאת, בתקציב זעום ובמשאבים מוגבלים, לעבור בין המדפים במרכולים ולבדוק את האותיות הקטנות על כל מוצר ומוצר. מדי פעם גם יצא פעיל על אופנוע אל אזורי התעשייה ההתנחלותיים עצמם ורשם בקפידה את שמותיהם של כל המפעלים שראה. ואת כל הנתונים הכניסו לרשימה שפורסמה באינטרנט וחולקה בעצרות השנתיות לזכר יצחק רבין בתחילת כל נובמבר. "אל תקנו את תוצרת ההתנחלויות – כל שקל להתנחלויות הוא שקל נגד השלום" היה כתוב באותיות גדולות על כריכת אותן החוברות.<br /><br />רבים מאנשי השמאל הישראלי לא ממש אהבו את הפעילות הזאת. כמה פעמים שמענו דברים כמו: "גם אני נגד ההתנחלויות, אבל להחרים אותם זה כבר צעד ממש קיצוני". תנועת שלום עכשיו נמנעה בקפדנות ובמפגיע מלהכריז חרם על מוצרי ההתנחלויות. לכל היותר נמסר מדי פעם שאחדים מפעיליה נמנעים באופן אישי מלקנות את מוצרי ההתנחלויות. בהחלט לא יותר מזה.<br /><br />במשך שנים רבות טענו ראשי המתנחלים שהחרם בכלל לא מפריע ולא מזיז להם, המפעלים באזורי התעשייה שלהם פורחים ומשגשגים ובכלל אוהדיהם משתמשים ברשימת החרם כמדריך מה כן לקנות. אבל כנראה שבאיזה מקום זה החרם הפריע להם והציק להם מאד מאד והדיר שינה מעיניהם. עובדה: חבר הכנסת זאב אלקין, מתנחל בעצמו וראש "לובי ארץ ישראל בכנסת" יזם חוק מיוחד שיוציא את החרם הזה אל מחוץ לחוק, ודחף ולחץ ונאבק בכל כוחו עד אשר הפך החוק הזה לעובדה, שחור על גבי לבן בספר החוקים של מדינת ישראל. <br /><br />ויכלו זאב אלקין וחבריו במועצת יש"ע לחשוב שבכך ישיגו את מטרתם וימחקו את חרם ההתנחלויות מעל מפת הפעילות והביטוי הפוליטי במדינת ישראל. שהרי גוש שלום פשוט לא תוכל להרשות לעצמה להמשיך במסע החרם - תנועה שאינה משופעת בכסף, אין לה שום מימון משום ממשלה זרה וגם לא ממיליונרים כמו פטרון המתנחלים ארווין מוסקוביץ, וכל כולה מתקיימת מתרומות קטנות למדי של אזרחים פרטיים. ובצדק יכלו אלקין וחבריו להניח שגוש שלום לא תוכל להסתכן במבול של תביעות משפטיות לפי החוק החדש, שבו תוכל כל חברה התנחלותית לתבוע את כל המחרים אותה ולתבוע פיצויים בלתי מוגבלים בלי שתצטרך להוכיח שנגרם לה נזק מהחרם. <br /><br />אבל קרה הבלתי צפוי, ודווקא מאז הצליחו זאב אלקין וחבריו לכופף את הכנסת בלחץ בלתי מידתי, הקריאה לחרם על ההתנחלויות עולה וצומחת ופורחת ומזנקת כפי שלא זינקה מעולם. ומרגע פרסום תוצאות ההצבעה החלה שלום עכשיו לאסוף חתימות על הקריאה "תתבעו אותי, אני מחרים את מוצרי ההתנחלויות", וחברי כנסת קראו את רשימת המוצרים המוחרמים מעל במת הכנסת, וצעירי מרצ יצאו לסופרמקטים והדביקו מדבקות אזהרה על מוצרי ההתנחלויות המוצגים למכירה. ומיום ליום מתארכת הרשימה של אישי ציבור ובעלי טור המכריזים כי למרות ודווקא בגלל החוק של אלקין הם מהיום והלאה יחרימו את מוצרי ההתנחלויות ויקראו לאחרים לעשות כמוהם.<br /><br />די לצטט מדבריו של אתגר קרת ב"ידיעות אחרונות" של אתמול: "כאשר נבחרי ציבור מחוקקים חוק אלים הפוגע בזכויותיו הבסיסיות של הפרט, זה לא פחות מחובה אזרחית להפר אותו. אם המדינה שלי היתה מחוקקת חוק האוסר על גברים להתנשק בפומבי, הייתי מוצא את הגבר הראשון שלא מסריח מנובלס או מעמבה ומדביק לו נשיקה. אם המדינה שלנו בוחרת לשפוט אזרחים על כך שהם מנסים להשפיע על עתיד הארץ בה הם חיים בדרכים דמוקרטיות, אז אני חייב לנצל במה זאת כדי לקרוא לחרם על ההתנחלויות."<br /><br />וכמה עמודים אחר כך כתב באותו העיתון מאיר שלו: "עד סוף השבוע כבר הקדימוני רבים וטובים והסתייגו ברמות שונות של כלימה, סלידה וחששות מחוק החרם, אותו חקיקה של כסך ואוון מבית מדרשו של הימין הישראלי. דעתי אינה שומה הרבה מדעתם. אבל אני יוכל להוסיף שכל ביקור שלי במכולת יארך מעתה יותר זמן. אם עד עתה הצצתי לפעמים באריזות של מוצרים כדי לבדוק בכמה קלוריות ובאיזה כימיקלים מזיקים אני מתפטם, מעתה אחפש גם את מקום הייצור, כי בעקבות החוק הזה שוב אין לי כוונה להמשיך ולכלכל את מפעל ההתנחלות מעבר למסים שאני נאלץ לשלם. מבחינה זאת, אגב, אפשר לתבוע מחבר הכנסת אלקין פיצויים על פי החוק שלו עצמו – כי הוא זה שגרם לי ולאחרים לנקוט חרם קפדני שכזה. <br /><br />אורי אליצור, איש הימין המפוכח, הביע מעל דפי "מקור ראשון" חשש שהחוק הזה לא כל כך יאכף: "הרי הענין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ותרשו לי לנחש ששם לא יאהבו את המתנחל התובע פיצויים על נזק שאי אפשר להוכיח. חוץ מזה, יש עוד בג"צ בדרך ואפשר לנחש ששם, אם לא יפסלו א ת החוק לגמרי, לפחות ישלחו אותו למסלול ארוך של לך ושוב בין הכנסת והיועץ המשפטי והשופטים וחוזר חלילה". <br /><br />בעצם, לפחות הדתיים בין יוזמי ודוחפי החוק הזה היו צריכים לחשוב מראש על התוצאות. רק יומיים לפני שהעבירו אותו בכנסת הם קראו בבתי הכנסת את סיפורו של בלעם הנביא והקוסם הרשע אשר ביקש והתאמץ בכל כוחו לקלל וקללתו הפכה לברכה...<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-861397809230570007?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-49104200840298327842011-07-16T07:16:00.000-07:002011-07-16T09:23:09.895-07:00מצדה ב'<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="color: #b45f06; font-size: large;"><strong>מצדה ב'</strong></span><br /><br /><br /><span style="font-family: "Courier New", Courier, monospace;"><strong><span style="color: #741b47;">כאן תרגום של מאמר קצר שהתפרסם היום ב</span></strong><a href="http://beatezilversmidt.blogspot.com/2011/07/massada-ii.html"><strong><span style="color: #741b47;">בלוג של ביאטה</span></strong></a></span><br /><br />פעם, נוסחת הקסם "אם תרצו אין זו אגדה" אפשרה לחלום קולקטיבי להתגשם. לפחות כך זה נראה.<br /><br />הרעיון היה להקים מחדש מדינה יהודית במולדת ההיסטורית, שהייתה האמורה להיות ריקה. בהדרגה צריכות היו שנות הגלות להתכווץ ולהיזכר כ"פסק זמן".<br /><br />אך החלום שהתגשם התגלה כחזיון תעתועים שנמשך רק למשך החיים של דור אחד. אלפיים שנה עברו, ומדור לדור לא נשכחה ירושלים. אבל גם לא המנטליות של מצדה לא נשכחה.<br /><br />רבים ראו את הנולד: "אנחנו הולכים לקראת צונאמי!" הם זעקו ברחובות, בפייסבוק ואיפה לא - אבל זה לא הביא את השינוי הדרוש. "ביקורת = אנטישמיות" התגלה כמנגנון הגנה חזק, והאינטרס העצמי הקטנוני של פוליטיקאים מכורים לרייטינג עשה את שלו. זכויות היתר של הפרות הקדושות (המתנחלים) נותרו ללא שינוי (או שגם גדלו והתחזקו), וכאשר בא המבול שלא ניתן לעצירה טבעו כולם יחד: יהודים וערבים, הפרות, כמו גם אלה שהזהירו והזעיקו לשווא. <br /><br />מצדה ב' לא תהפוך לעולם לאטרקציה תיירותית. כאשר עלתה הפטרייה מדימונה נבלעה הארץ כולה, ונותר רק חור עמוק באדמה.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-4910420084029832784?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-86862412489377121782011-07-09T13:27:00.000-07:002011-07-09T13:28:22.510-07:00וולקאם טו מדינת משטרה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><b><span style="font-size: large;">וולקאם טו מדינת משטרה</span></b></div><br /><i>אני שמח לארח כאן את עדות הראיה של חגי מטר על מה שהתרחש אתמול בשדה התעופה בן גוריון.להלן קישור למאמר המקורי + תמונות </i><br /><a href="http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaqqe">http://www.mysay.co.il/articles/ShowArticle.aspx?articlePI=aaaqqe</a><br /><br /><br />מאות שוטרים ואנשי אבטחה אחרים, עשרות עובדי משרד הפנים, עבודת מודיעין מוקפדת, קמפיין הסברה מסיבי, ובשביל מה? למנוע מכמה מאות פעילי שלום לסייר בארץ ולהכיר את המציאות בה, לעצור חמישה ישראלים, ולגרש מנתב"ג שלושה עיתונאים – בהם עבדכם הנאמן.<br /><br />זה לא שהפעלת כוח מוגזם היא מוטיב חדש בהתנהלות מערכת הביטחון הישראלית. ממש לא. זה גם לא שחדשה לנו ההשמצה חסרת הבסיס והמתקפה על פעילי שלום לא אלימים. גם את זה אנחנו כבר מכירים זה זמן רב. מה שקרה היום בנתב"ג היה פשוט, ובעיקר, אבסורד שאין כדוגמתו. טירוף או עיוורון מוחלט. אם תרצו, סימן אזהרה למדינה שיורדת מהפסים. לחלופין, תזכורת שאפשר עדיין לבחור בדרך אחרת. <br /><br /><div style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><b><span style="font-size: large;">אנטי-קליימקס</span></b></div><br />האבסורד ניכר כבר בדרך לאולם מקבלי הפנים. עם עשרות השוטרים שהיו פרוסים בתחנת הרכבת של נתב"ג, ואלה ששמרו על כל הכניסות, מפני איום מדומיין כלשהו. הוא גבר באולם עצמו, שם עמדו במשך שעות על גבי שעות למעלה ממאה שוטרים, ומספר דומה של עיתונאים, כולם מסודרים בחצי גורן יפה וממושמעת סביב המזרקות, ובוהים בדלת הכניסה לאולם מכיוון אולם איסוף המזוודות. הדלת נפתחת וזוג יוצא, וילדים קטנים רצים בקריאות "אמא, אבא" ומחבקים אותם. שוב נפתחת, ומשפחה חרדית צועדת בקצב מהיר לעבר הדלת. שוב, ושתי חבורות בני תשחורת עם חולצות אחידות של נופשונים באיי יוון נשפכות לאולם בקול צחוק גדול. ושום דבר לא קורה. <br /><br />מדי פעם דאגו הרשויות לייצר לנו העיתונאים קצת אקשן. פעם שלחו את השר יצחק אהרוניביץ', שסיפר על ההצלחה הגדולה במניעת המראתם של הפעילים כבר בחו"ל. "אנחנו מתנהגים כמדינה ריבונית ודמוקרטית", הבהיר. שעה לאחר מכן, כמעט על השעון, דאג מי שדאג לבדר אותנו עם השר אלי ישי, שהתגאה בהצלחה המסחררת בעצירת "שונאי ישראל" וה"פורעים", אלו שכבר הגיעו, ואלה שעוד בדרך.<br /><br />וכשלא בידרו אותנו – בידרנו את עצמנו. כולם הסכימו שהסיכוי שפעיל מחו"ל יצליח לעבור את כל הבדיקות, ואז יבחר לעשות הפגנה דווקא באולם מקבלי הפנים, במקום פשוט לעלות על אוטובוס לתל אביב או ירושלים, הוא אפסי. לכן, בהיעדר פעילים, העיתונאים ניסו ליצור לעצמם עניין במוקדים אחרים. אחד ראיין את דוברת המשטרה לתקשורת הערבית, שקראה לפעילים "תומכים" או "מזדהים", ולא "שונאי ישראל", והתחמקה באי-נחת מהשאלה האם טי-שירט או סטיקר נחשבים עילה מספקת לגירוש אדם מישראל. אחרים ניסו לדובב תיירים תמימים, לשאול אותם "איך נראה שם בפנים" ואם "שאלו אתכם שאלות מיוחדות או מוזרות בבידוק". התשובה תמיד הייתה לא.<br /><br />עיסוק מבדר נוסף היה זיהוי כל השוטרים הסמויים, לובשי האזרחי. אלה עמדו ברובם בקבוצות, מדי פעם מגרדים באוזן ומעיפים מבט למרפסת מעל ומהנהנים כאילו לאוויר. אחרים הסתובבו לבד, אבל גם אותם קל היה לזהות לפי הצורה בה בחנו את הסובבים אותם, או לפי המבט המזוגג שפתאום כיסה את פניהם בזמן שגורמים עלומים דיברו אליהם, והנחו אותם לשנות כיוון הליכה. תוך כמה זמן זיהינו את כולם, והשעמום ותחושת האנטי-קליימקס הקשה שוב נחתה על כולנו.<br /><br /><div style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><b><span style="font-size: large;">ארבעה שלטים של א-4</span></b></div><br /><br />ואז הכל השתנה, וסוף-סוף נמצא משהו לסקר. קבוצה של שבעה פעילי שמאל ישראלים נעמדו ליד מזרקות מקבלי הפנים, והניפו דגל פלסטין וארבעה שלטי א-4 עם המילים "ברוכים הבאים לפלסטין" בעברית, אנגלית וערבית. העיתונאים עטו עליהם כמוצאי שלל רב, ואחריהם מיהרו לבוא השוטרים – וההמון. למשך חצי שעה היה אקשן: הפעילים נדחפו החוצה מהאולם על ידי השוטרים והוכו על ידי עוברי אורח, שצעקו "לכו לסוריה", "נאצים", "תורידו להם ת'ראש", וכן הלאה. "כשהמצלמות זזות, אני הורג אותה", אמר אחד. "מה שצריך זה לאנוס את כולם", טען בלהט אחר.<br /><br />בדרכם לניידות, ובין אגרופים ודחיפות מצד אזרחים, הספיקו הפעילים להגיד כמה מלים. מעבר לקריאות לשחרור פלסטין, הזכירו הפעילים שהתגובה ההיסטרית של מערכת הביטחון לפעילי שלום שמגיעים לכאן לא התחילה היום, ושכבר שנים מונעים לארץ את כניסתם של אנשים שמחויבים לזכויות אדם ולפעילות לא אלימה למען שלום ושוויון.<br /><br />אותם שוטרים שעצרו את מחזיקי השלטים הבודדים לא עצרו אף אחד מתוקפיהם. לפחות במקרה אחד ראיתי שוטר שמתעלם מכך שצעיר מכה את אחת המפגינות, וכשהמשיך להכות בה ביקש ממנו בעדינות להפסיק וללכת לעמוד בצד. אף אחד מהתוקפים לא נעצר או עוכב. עיתונאי אחד של הג'רוזלם פוסט, לעומת זאת, מצא את עצמו עצור יחד עם הפעילים כי בזמן שראיין את אחד העצורים גם גונן עליו ממכות ההמון. השוטרים ראו בכך, כנראה, שיתוף פעולה עם השמאלנים, ולקחו אותו עמם.<br /><br />ואז הכל נגמר. רוב הפעילים נעצרו, האחרים התפזרו, והראיונות האחרונים עם האזרחים התוקפים מיצו את עצמם. התחלנו לחזור לתוך השדה, כששני שוטרים תפסו אותי ואת חברי הצלם, אורן זיו, עובד רשת שוקן וחבר קולקטיב צלמי העיתונות אקטיב סטילס – וביקשו מאיתנו תעודות. הצגנו את תעודות לשכת העיתונות הממשלתית שלנו, אותן תעודות שבזכותן זכינו להתקרב מרחק של פחות ממטר משני שרים בשעה ומשהו שקדמו לכך, רק שהפעם התעודות לא הספיקו. השוטרים עיכבו אותנו, לקחו גם את תעודות הזהות שלנו, ביקשו מאיתנו לעמוד בצד וסירבו להגיד במה העניין. צלמת וידאו מאתר חדשות אמריקאי ניסתה להבין למה אנחנו מעוכבים, ותוך רגעים נאלצה גם היא למסור תעודות.<br /><br />לא עבר זמן רב והגיעו אלינו בכירי המשטרה באזור, מלווים בלובשי חליפות שב"כניקיות. בהתחלה נאמר לנו שאסור לנו לצלם בשטח השדה ללא אישור, והבהרנו להם שאני לא מצלם, רק כותב, ושאורן דווקא תיאם את עבודתו במקום עם דובר רשות שדות התעופה. לאחר התייעצות קצרה הודיעו לנו ש"מטעמי ביטחון" (שאין לפרטם) אסור לנו בכלל להיות בכל תחום גדרות שדה התעופה, וזאת בהתאם ל"חוק הטיס". שום הסבר נוסף לא הוצע, ושום הסבר שלנו לא סיפק את לובשי המדים. צוות של ערוץ 2 צילם את כל האירוע, וגם לא הצליח לקבל הבהרות מאנשי הביטחון, וקולגות שלנו – צלמים וכתבים – היו מופתעים גם הם, אם כי לא מחו על הגירוש. מהר מאוד מצאנו את עצמנו מלווים אחר כבוד בחזרה לתחנת הרכבת, עם שני שוטרים שווידאו שאנחנו עולים על הרכבת לתל אביב. בבית שמענו על השתלטות הימ"מ והיס"מ על מטוס איזי-ג'ט מז'נבה, ועיכוב עשרות זרים לקראת גירוש.<br /><br /><div style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><b><span style="font-size: large;">מה קרה פה</span></b></div><br />אפשר למצוא המון תירוצים למאורעות היום. אפשר לקרוא לפעילים שהגיעו מחו"ל "שונאי ישראל" ו"חוליגנים". אפשר לכנות את הפעילים שנעצרו "מפירי סדר, בעלי קשרים מוכחים לחמאס", כפי שאמר דובר רשמי לעיתונאי ג'וזף דנה שניסה להבין את פשר המעצרים. אפשר להגיד שאורן, וליה (האמריקאית) ואני מסכנים את ביטחון ציבור הטסים בגלל שאנחנו אנשי שמאל, למרות שלנתב"ג הגענו כעיתונאים והתנהגנו בהתאם.<br /><br />אפשר. אבל יש משהו חלש, פתטי להחריד בטיעונים האלה. עד כמה, ולמה, באמת יכולים כמה מאות תיירים, שמגיעים לסיור בנגב, ברמלה, בירושלים ובבלעין, לסכן את מדינת ישראל? מה יותר נורא בהם מקבוצת בני נוער אמריקאים שנשפכה לאולם גדוש השוטרים והעיתונאים, ושיצאה למסע באחד מהפרויקטים בסגנון "תגלית"? והאם, באמת-באמת, בכנות, מישהו יכול להצדיק את מעצרם של ארבעה אנשים שעמדו עם שלטים קטנים ולא פגעו באיש, שמימשו זכות דמוקרטית להביע מחאה, בזמן שאנשים שתוקפים אותם ומכים אותם מסתובבים חופשי? ויש איזושהי סיבה בעולם, חוץ מטינה כללית לשמאלנים, שיכולה להצדיק את גירושם של שלושה עיתונאים מזירת סיקור עיתונאית שנמצאת בלב תשומת הלב הלאומית?<br /><br />התשובות לשאלות האלה, לדעתי, ברורות לגמרי. הן ברורות, ובו זמנית ברור לגמרי שהצורה ההיסטרית שבה הגיבו כוחות הביטחון משקפת מצב מנטאלי שהולך ותופס חזקה בתודעה הקולקטיבית בארץ. עם התקרב ספטמבר (שבגלל הווטו האמריקאי כנראה יהפוך מתאריך מכונן לעוד צעד זעיר וסמלי, אך חסר חשיבות מעשית, בדרך לעצמאות פלסטינית), תודעת הפחד, המצור, הרדיפה וההתקרבנות ששולטת בשיח הפוליטי בארץ מגיעה למימדים מפחידים ממש; כותרות ענק מזהירות מפני כמה ספינות נושאות תרופות ומלט. חוקים ועוד חוקים מוצעים ונחקקים כדי להילחם בלחץ הפוליטי והדיפלומטי הגובר על ישראל באמצעות פגיעה בארגוני זכויות אדם מקומיים. הצבא לא מהסס להמשיך ולדכא הפגנות עממיות ובלתי חמושות בשטחים עם נשק מסוכן, אפילו כשצועדים לקראתו ילדים עם בלונים. מנגנוני הסברה מוציאים סרטי השמצה מטורפים נגד כל מי שמעביר ביקורת על ישראל בעולם. ועכשיו – זה. יום הטירוף בנתב"ג.<br /><br />חשוב לזכור שאפשר עדיין לפעול גם אחרת. עדיין אפשר להתארגן למאבק נגד עליית מדינת המשטרה, נגד הפרנויה והאלימות, ולהציע פתרונות חלופיים של חירות ושוויון לכל. אפשר עדיין להלחם על דמוקרטיה אמיתית. אפשר עדיין לדרוש ממנהיגינו שלום וביטחון אמיתיים. אפשר, ואיך שזה נראה כרגע – אין ברירה אלא להתחיל עכשיו.<br /><br /><br /><div style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><b><span style="font-size: large;">תם ולא נשלם </span></b></div><br /><i>עד כאן עדותו של חגי מטר – ולהן, כמה דברים משלי</i>.<br /><br />ברגע זה נמצאים 124 פעילי שלום שהגיעו אתמול לנתב"ג מאחורי סורג ובריח בשני בתי כלא ישראליים, מחכים למועד גירושם מהארץ. 124 זה הרבה פחות מ-600 שהתכוונו לבוא, אבל גם 124 יכלו אילו רצו לפתוח במהומות גדולות בשדה התעופה בן גוריון. בעובדה, לא היו מהומות ואף אחד מעולם לא התכוון לפתוח במהומות. לא הגיעו לכאן שום חוליגנים. אבל כמובן שמדינת ישראל אינה מתכוונת להתיר להם לבקר בשטחים הכבושים ולפגוש את הפלסטינים שהזמינו אותם. גם להבא, מי שירצה לבקר בשטחים הפלסטיניים יצטרך לשקר בשדה התעופה ולהעמיד פנים שהוא "סתם תייר".<br /><br />ראשי מדינת ישראל מתברכים בתושייה ובכישרון של התכסיס שנקטו: לשלוח רשימות שחורות לחברות התעופה האירופיות ולאיים לפגוע בכיסן של החברות שיטיסו את הפעילים "השחורים" האלה. שלוש מאות פעילים שנשארו באירופה ולא הורשו לעלות על הטיסה שרכשו בכספם. בכל שדות התעופה – בפאריז ובלונדון ובג'נבה ובפרנקפורט ובבריסל– נאמרו אותם הדברים "לפי הוראת משרד הפנים של מדינת ישראל אנחנו אוסרים עליך לעלות לטיסה". "נמל התעופה שארל דה גול נמצא תחת כיבוש ישראלי, ישראל שולטת כאן" זעקו הנוסעים שנשארו תקועים בפאריז, ואת הדברים שדרו בראש מהדורות החדשות בצרפת. האם זה היה באמת כדאי לישראל?<br /><br />ולפני כן היה התכסיס המבריק לפנות ליוון ולדאוג שהיא אשר תעשה את העבודה השחורה עבור ישראל ותשלח את אנשי הקומנדו הימי שלה לבלום את "משט החופש" במקום עמיתיהם הישראלים. והמשט ככל הנראה אכן נבלם וכבר לא יצא לעבר נמל עזה. וכיום יודע כל אזרח ביוון כי בשיחת טלפון אחת יכול ראש ממשלת ישראל להפעיל את חיל הים היווני והקומנדו הימי היווני ולהכתיב להם איך לפעול בנמל פיראוס ובכרתים ובתוך מי החופים של יוון. <br /><br />בנימין נתניהו סיכל משט של עשר ספינות קטנות שהגעתן לעזה לא הייתה מסכנת בשום צורה את בטחון ישראל, וגם מנע מכמה מאות פעילי שלום להגיע לשטחים הפלסטיניים, שגם בזה לא היה שום איום. ובתמורה הוא הגביר וחיזק ברחבי העולם את תדמיתה של מדינת ישראל כתמנון אפל השולח את זרועותיו לכל מקום ומפעיל כוחות וסוכנויות ולחצים ומנופי שליטה מאחורי הקלעים בכל הארצות. ואת התוצאות אולי נרגיש בעוד שנים, הרבה לאחר שישכחו המשט וגם המטס וגם אחרי שבנימין נתניהו ישכח.<br /><br /><i>נ.ב.: לורה דורקאי, פעילה ובלוגרית מניו יורק עמה הייתי בקשר בימים האחרונים, היא כרגע בין הפעילים הכלואים בישראל. ברגע שתהיה חופשית אפשר לצפות לתיאור מפורט של חוויותיה בבלוג שלה</i><br /><br /><a href="http://lauraontheleftcoast.blogspot.com/">http://lauraontheleftcoast.blogspot.com</a>/ <br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-8686241248937712178?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-67263797386970025622011-07-09T12:54:00.001-07:002011-07-09T12:54:51.135-07:00יום הולדת שמח, מדינה חדשה נולדה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">יום הולדת שמח, מדינה חדשה נולדה</span></span></b><br />יום חג בדרום סודאן. מדינה חדשה נולדה, ואזרחיה יוצאים לרקוד ברחובות. עומאר אל בשיר, שליט חסר מעצורים אשר בהחלט ראוי לצו המעצר שהוציא נגדו בית הדין הבינלאומי בהאג, החליט לאחר מלחמה עקובה מדם להשלים עם המציאות ולקבל את שאיפתם והחלטתם של תושבי דרום סודאן להכריז על עצמאותם ולהקים לעצמם מדינה עצמאית. סודאן, אשר במשך עשרות שנים ניסתה בכל כוחה למנוע את היום הזה מלהגיע, הייתה המדינה הראשונה שהכירה בדרום סודאן העצמאית. <br /><br />גם מדינת ישראל מתכוונת כנראה להכיר בדרום סודאן העצמאית. נתניהו כנראה ישלח לשם שגריר באיזה רגע פנוי בין מסעותיו האינטנסיביים בעולם לגייס מדינות שיצביעו באו"ם נגד עצמאות פלסטין. <br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-6726379738697002562?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-18331576269703625642011-07-06T13:57:00.000-07:002011-07-06T14:02:44.264-07:00אדוני השר, למי אתה קורא חוליגנים?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #e69138;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">אדוני השר, למי אתה קורא חוליגנים?</span></span></b><br /><br />לכבוד השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ'<br /><br />א.נ., <br />על פי הדיווחים באמצעי התקשורת, ראש הממשלה הטיל עליך את הטיפול במה שמכונה 'המטס', דהיינו מאות פעילי שלום מחו"ל העומדים לנחות בשדה התעופה בן גוריון ביום שישי השבוע. צוטט מפיך כי הנך רואה באנשים אלה 'חוליגנים מפרי חוק', וזאת מבלי שטרחת לפנות ולבדוק או לברר מי הם ומה כוונותיהם, וכי בכוונתך לנהוג בהם בצורה כוחנית גסה ולמלא לשם כך את נתב"ג באלפי שוטרים. תכניות כוחניות כאלה עלולות לגרום נזק קשה ומיותר לחלוטין למדינת ישראל.<br /><br />ברצוני להביא דברים על דיוקם. לפני מספר חודשים פנו ארגוני חברה אזרחית פלסטינים אל פעילי שלום מכל העולם והזמינו אותם לבקר בגדה המערבית בשבוע שבין 8 ל-16 ביוני. במסגרת תכנית הביקור הנקראת 'ברוכים הבאים לפלסטין' מוזמנים האורחים מחו"ל להתארח בבתיהן של משפחות פלסטיניות וליטול חלק בפעילויות תרבותיות שונות כגון נטיעת עצי זית בכפרים באזור רמאללה, ביקור בתיאטרון החופש בג'נין שמנהלו ג'וליאנו מר נרצח לפני מספר חודשים, וביקור במרכז הקהילתי במחנה הפליטים אאידה שבבית לחם. במפורש ובשום אופן לא מתוכננת כל פעילות אלימה או מתגרה. הפלסטינים אף עודדו את אורחיהם להגיע כמשפחות שלמות על ילדיהם, וכך אכן מתכוונים רבים מהם לנהוג. הראשונים שנענו לפניה הפלסטינית היו 350 פעילי שלום מצרפת, ואליהם הצטרפו בחודשים האחרונים פעילים מארה"ב, בריטניה, גרמניה, איטליה ובלגיה, בסך הכל כשש מאות אנשים – חלק גדול מהם, כאמור, משפחות שלמות על ילדיהן.<br /><br />אילו עמד לרשות הפלסטינים נמל תעופה משלהם, היו הפעילים מעדיפים להגיע באמצעות נמל תעופה זה. אך כיום לא ניתן להגיע לשטחים הפלסטיניים אלא דרך מדינת ישראל, והפעילים רכשו בכספם האישי כרטיסים בטיסות שינחתו בנמל התעופה בן גוריון. אין להם כל כוונה לעורר כל מהומה שהיא בנמל התעופה, וכל כוונתם לעבור ככל מבקר אחר בביקורת הדרכונים, ולצאת לדרכם.<br /><br />במקרים רבים בשנים האחרונות, מבקרים שהגיעו לנתב"ג והודיעו בגלוי על כוונתם להגיע לשטחים הפלסטיניים לא הורשו להיכנס וגורשו מן הארץ. כתוצאה מכך, מבקרים כאלה חשים עצמם נאלצים לנקוט בשקר ורמייה ולהעלים מנציגי ממשלת ישראל את מטרת ביקורם האמיתית. האנשים שיגיעו לארץ ביום שישי השבוע אינם מתכוונים לנהוג כך. כולם עד אחד מתכוונים לנהוג ביושר ובכנות ולהצהיר במפורש כי מטרת ביקורם היא להתארח אצל הפלסטינים. יתר על כן, המשתתפים נפגשו בתחילת השבוע עם נציגי משרד החוץ הצרפתי ובקשו מהם למסור את מטרת ביקורם לידיעתה של ממשלת ישראל – ככל הנראה, המידע לא הגיע לידיך. <br /><br />מה שיקרה בנתב"ג ביום שישי נתון לחלוטין בידיך, אדוני השר. אם יורשו פעילי השלום לעבור את ביקורת הדרכונים ולצאת למחוז חפצם, זה יהיה יום רגיל ושגרתי לחלוטין בשדה התעופה. אם לעומת זאת תחליט לנהוג בהתעמרות וכוחניות ולגרש משדה התעופה ומהארץ לא פחות משש מאות אנשים בבת אחת כולל משפחות על ילדיהן, יגרמו בעיות לוגיסטיות קשות ובהמשך בעיות פוליטיות, מדיניות והסברתיות שעלולות להעסיק את כולנו זמן רב. עדיין לא מאוחר מדי להחליט לנהוג בדרך התבונה.<br /><br />בברכה,<br /><br />אדם קלר </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-1833157626970362564?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-13572812996524892142011-07-02T13:30:00.000-07:002011-07-04T01:46:41.702-07:00ניצחון פירוס בפיראוס<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #e69138;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">ניצחון פירוס בפיראוס</span></span></b><br /><br />מדי בוקר ישראלים רבים בדרכם לעבודה מקשיבים ליומן הבוקר ב"קול ישראל". מי ששמע באחרונה את הדיווחים והראיונות של המגיש הוותיק אריה גולן יכול היה לחשוב כי ישראל<br />עומדת בפני צי פלישה אדיר של אניות מלחמה ענקיות. למאזינים נמסר כי הקבינט והשמינייה מקיימים ישיבות תכופות לדון באיום, וכי ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון ושר החוץ וראש המועצה לביטחון לאומי עובדים כולם במלוא הקיטור ונמצאים בקשר שוטף עם מקביליהם בארצות שונות ומפצירים בהם ותובעים מהם לעשות ככל שרק ניתן לבלום את סכנת המשט. <br />וספינות חיל הים ולוחמי השייטת נמצאים בכוננות עליונה וחופשות בוטלו ומילואים גויסו ונערך תרגיל מיוחד בים בהשתתפות הרמטכ"ל ואחרון אך לא בדיוק חביב המוסד שלח את טובי סוכניו למשימות מיוחדות שהשתיקה יפה להן...<br /><br />ובכל רחבי העולם הונחו דיפלומטים ישראלים לשים על אש קטנה את המשימה הדחופה האחרת שלהם – לגייס מצביעי נגד בהצבעה המאיימת באו"ם על מדינה פלסטינית - ולהתרכז באיום המשט המיידי. שר התעמולה יולי אדלשטיין פתח במסע הסברה גדול ברחבי העולם על שקי של הגופרית שהפעילים בספינות מאיימים לשרוף בהם את לוחמי השייטת. כאשר התברר ששקי הגופרית אינם קיימים, קפץ אדלשטיין אל המידע המרגש כי טרוריסטים ידועים (או לפחות בני משפחה של טרוריסטים, או אולי החברים הטובים של בני המשפחה) נמצאים ברשימת הנוסעים של המשט. והיתה גם ההברקה הגאונית לאיים על כל עיתונאי בינלאומי שייתפס על ספינות שנים - איום אשר התגלה כקצת מביך כשמשמיעה אותו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, והיה צורך לבטלו למחרת היום. <br /><br />למעשה, זה כבר נמשך במשך חודשים. בעלי ספינות שאותן מנסים מארגני המשט לחכור נחשפים ללחצים מסתוריים ומבטלים את העסקאות ברגע האחרון - ואז המארגנים החלו לקנות את הספינות לבעלותם המלאה. חברת לוידס בלונדון ועוד חברות ביטוח מכובדות קיבלו מכתבים מעורכי דין שאיימו עליהן בתביעה משפטית על "תמיכה בטרור" אם יבטחו ספינות ה מפלגות לעבר עזה – אך מארגני המשט מצאו כמה מבטחים שלא נכנעו לאיומים. המנהיגות היהודית בצרפת זכתה לשבחים מהממשלה בירושלים כאשר הוציאו צווי מניעה נגד ספינה אשר עמדה להפליג מנמל מרסיי, אך ברגע האחרון נמלטה הספינה השובבה דרך קורסיקה. <br />מחלקת המדינה בוושינגטון הוציאה אזהרה חמורה לאזרחי ארה"ב שלא לקחת חלק בהפלגה הפרובוקטיבית לעזה, איימה כי הם עלולים לעמוד לדין, ומזכירת המדינה הילרי קלינטון אף הצהירה במפורש כי ישראל תממש את "זכות ההגנה העצמית" אם תפעל בכח נגד המשט. כל זה רק חיזק את נחישותם של עשרות פעילי שלום אמריקאים לעלות על סיפון "תעוזת התקווה" ולפהליג לעבר עזה. (חלק גדול מפעילים אלה הצביעו בעד אובמה בבחירות 2008, ובכך היו שותפים להבאתה של קלינטון לעמדה בה יכלה להשמיע את האיומים האלה). ). <br /><br />באמצעות עסקה כלשהיא עם ממשלת טורקיה הצליח נתניהו להסיר מן המשט את ספינת המ המרמרה, הגדולה והמפורסמת בין הספינות, שעל סיםונה התרחש העימות הקטלנ בשנה שעברה. אבל זה עדיין השאיר עשר ספינות, ברובן בחופי יוון, עם מאות פעילים נחושים להמשיך בדרך לעזה כנגד כל הסיכויים - קנדים, אמריקאים, אירים, שוודים, בריטים, צרפתים, גרמנים, איטלקים, אוסטרלים – שכולם חתמו על התחייבות להתנהגות בלתי אלימה במפגש המתקרב עם כלפי המפגש המתקרב עם לוחמי השייטת הישראלית – ומהם חלק נכבד יהודים, וגם ישראלים או ישראלים לעבר. ועם זאת, נותר לנתניהו עוד קלף חשוב להכניס למשחק. בראיון ברדיו הביע ראש הממשלה "תודה מקרב לב לידידי, ג'ורג' פפנדראו, על מאמציו הגדולים עבורנו". <br /><br />ג'ורג' פפנדראו, ראש ממשלת יוון, נמצא ברגע זה במצב הקשה ביותר שראש מדינה יכול להיות בו. הוא נאלץ להיכנע ללחץ בינלאומי ברוטאלי אשר רבים מאזרחי יוון רואים בו התקפה חזיתית על רמת חייהם, כמו גם רמיסת שרידי הריבונות של ארצם.בהשוואה לכך, להיכנע באותו זמן גם ללחץ כדי למרר את החיים לחבורה של פעילי שלום המתארחים בשטח היוון זה ממש זניח. <br /><br /><br />וכך, חלפו שבועות בהם שלטונות יוון העבירו את מארגני השייטת דרך סדרה אינסופית ומתישה של הליכים בירוקרטיים, מילוי טופס אחר טופס - ובינתיים, ספינה אחר ספינה נתקלו בתאונות f n xמסתוריות שנראו כעבודת חבלה של צוללנים מקצועיים, ואשר התקשרת הישראלית דווחה עליהן בשמחה לאיד גלויה. ואתמול בבוקר, דיברה גרטה ברלין, דוברת מארגני המשט, בקול רם וברור, בראיון למהדורה נוספת של יומן הבוקר בקול ישראל: "אנחנו מתחילים להרגיש שגם אנחנו במצור, בדיוק כמו תושבי עזה. אבל שיהיה ברור. אנחנו נחושים להפליג. אם יתנו לנו עוד טפסים למלא נמלא אותם, אם עוד יחבלו בספינות אנחנו נתקן את החבלה – ואז נצא בדרך לעזה!" <br /><br />כמה שעות לאחר הודעה מתריסה זאת, הסיר ידידו הטוב של נתניהו ג'ורג' פפנדראו מעל פניו את מסיכת הירידה לפרטים בירוקרטיים קטנים ופתח בהתנגשות ישירה עם אנשי המשט. אנשי הקומנדו הימי היווני נשלחו לעשות את עבודתם של עמיתיהם הישראלים ולהשתלט בכח על הספינות היוצאות אל עזה, וכלך לקח על עצמ ו בנדיבות חלק מהזעם שהיה צריך להיות מופנה אל נתניהו. וכך נמצאת "תעוזת התקווה" ברגע זה במעגן של חיל הים היווני וקברניטה בכלא, והפגנות מחאה מתקיימות הערב מול שגרירויות יוון בכל העולם ובשגריור בוושינגטון נסתמה המרכזניה מרוב קריאות מחאה. וגם מול שגרירות יוון בתל אביב התקיימה לפני שעתיים הפגנת מחאה עם שלטים בעברית ואנגלית כמו "תנו למשט לצאת!" ו"די לשיתוף הפעולה היווני עם משטר הכיבוש!" ובעיקר "יוון, תתביישי!" ועם קצת התנגשויות ועימותים עם אנשי הימין הקיצוני שנהפכו פתאום להיות אוהבי יוון כמו שלפני שנה נהפכו לשונאי טורקיה. <br /><br />והאם זה סוף הסיפור? האם יכול נתניהו להרגיש שיצא בזול מתסבוכת המשט? מאד לא הייתי מציע לו לבנות על זה.<br /><br />דיווח בטלויזיה החברתית מהפגנה מול שגרירות יוון והפגנת נגד של הימין הקיצוני<br /><a href="http://tv.social.org.il/politics/2011/07/04/demo-embassy-of-greece">http://tv.social.org.il/politics/2011/07/04/demo-embassy-of-greece</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-1357281299652489214?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-89364046379320848552011-06-26T16:09:00.000-07:002011-06-28T02:31:45.151-07:00מה שהיטלר לא הצליח לעשות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><span style="font-size: large;">מה שהיטלר לא הצליח לעשות</span></b><br /><br />"מה שהיטלר לא הצליח לעשות קורה היום בגולה" הצהיר יעקב נאמן, שר המשפטים של מדינת ישראל. מעל במת ועידת הנשיא בירושלים, שאותה כינס נשיא מדינת ישראל שמעון פרס, תקף השר נאמן את יהודי התפוצות, שנציגים בולטים מהם נכחו בעולם, והסביר כי נישואי תערובת בין יהודים ללא יהודים מהווים את מימוש מטרתו של אדולף היטלר. "הבעיה בגלות היא לא גיור, היא התבוללות. בואו נתמודד עם האמת, מה שהיטלר יימח שמו וזכרו לא הצליח לעשות, יש היום בגולה, עם התבוללות נוראית".<br /><br />נישואי תערובת מהווים את מימוש חזונו של היטלר? משהו קצת מוזר כאן. אדולף היטלר בלשון המעטה בהחלט לא התלהב מנישואי תערובת. את דעתו בעניין הביע לא רק בשורה ארוכה של נאומי שנאה ושטנה אלא גם בדבר חקיקה פורמלי שנחקק ב15 לספטמבר 1935 והידוע בשם "חוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" או "חוקי נירנברג": "חדור הכרה, שטוהר הדם הגרמני הוא תנאי מוקדם להמשך קיומו של העם הגרמני, חדור רצון בלתי נכנע להבטיח את האומה הגרמנית לעולם, החליט הרייכסטאג פה אחד: נישואים בין יהודים ובין נתיני המדינה בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו - אסורים. נישואים שנערכו בניגוד לחוק בטלים, גם אם נערכו בחו"ל לשם עקיפת חוק זה. יחסים מחוץ לנישואים בין יהודים ונתיני המדינה, בעלי דם גרמני או בעלי דם קרוב לו – אסורים." <br /><br />עשר שנים אחרי שהחוק הנבזה הזה נחקק, הובסה גרמניה הנאצית ועברה בשעה טובה מן העולם ואדולף היטלר התאבד בין חורבות ברלין. ושלוש שנים אחר כך, ב-10 לדצמבר 1948, התקבל בכינוס מדינות העולם בפאריז מסמך שנועד להיות היפוכה המוחלט של הגזענות הרצחנית הנאצית – "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", אשר מונה אחת לאחת את הזכויות להם זכאי כל יצור אנוש באשר הוא, וביניהם סעיף טז: "כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת". <br /><br />נישואין ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת! אתה שומע, כבוד שר המשפטים יעקב נאמן? ועל המסמך הזה חתמה מדינת ישראל כבר אז, בשנת 1949. שערוריה! מי היה אז שר המשפטים?<br /><br /><a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1232568.html"><b>דיווח על נאומו של שר המשפטים בנושא מי שממשיך את היטלר</b></a><br /><br /><a href="http://www.smkb.ac.il/aha/content/Projects/shoaa/teudot/Hukey_Nirenberg.htm"><b>נוסח "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" המטיל איסור מוחלט על נישואי תערובת (מתוך מאגר התעודות בנושא השואה, אתר סמינר הקיבוצים)</b></a><br /><br /><a href="http://www.knesset.gov.il/docs/heb/un_dec.htm"><b>ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם המבטיחה (בין השאר) את הזכות לקיים נישואי תערובת (אתר הכנסת)</b></a><br /><a href="http://www.knesset.gov.il/docs/heb/un_dec.htm"><br /></a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-8936404637932084855?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-32445239734018155482011-06-24T16:38:00.000-07:002011-06-24T16:38:53.654-07:00פיקאסו ברמאללה, דחפורים בביר אל ע'יד, ופחד מפני טילים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;"><b><span style="font-size: large;">פיקאסו ברמאללה, דחפורים בביר אל ע'יד, ופחד מפני טילים </span></b></div> <br />השבוע הזה הגיע לבית הספר לאמנות בעיר רמאללה ציור של פאבלו פיקאסו, הציור "Buste de Femme" שאותו צייר פיקאסו בשנת 1943 בעודו חי בפאריס הכבושה בידי הנאצים ואשר בדרך כלל נמצא במוזיאון ואן אבה באיינדהובן שבהולנד ושוויו נאמד בשבעה מליון דולר ואשר הושאל למוזיאון הפלסטיני למשך חודש אחד. <br /><br />חאליד חוראני, מנהל בית הספר לאמנות שניהל את המגעים עם המוזיאון ההולנדי סיפר לאמצעי התקשורת כי נדרשו לא פחות משנתיים של דיונים ותיאומים ומאבקים כדי להתגבר על אין ספור מכשולים בירוקרטיים ולאפשר את מעברה של התמונה היקרה בטיסה מאמסטרדם לנתב"ג ומשם דרך מחסומי צה"ל בדרך לרמאללה. "זה סיפור מלא פרטים וקשיים", אמר חוראני, "תכננו לארח כאן יצירת אמנות, אבל מצאנו את עצמנו מתעסקים בכל הסיבוכים הפוליטיים".<br />למזלו הפרויקט תערוכת 'פיקאסו בפלסטין' לסיוע פעיל מאד של עמיתו ההולנדי, צ'ארלס אשה, אשר אמר "הפיקאסו שלנו ישתנה במהלך המסע שלו לרמאללה. הוא יקבל משמעות נוספת, וסיפורו יישאר כחלק מההיסטוריה של הציור".<br /><br />מעולם עד היום לא הוצגה יצירת אמנות ברמה כזאת בשטחים הפלסטיניים הכבושים. <br /><br /><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4084915,00.html">http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4084915,00.html</a><br /><br /><br />באותו היום וכמעט בדיוק באותה השעה בה הגיעה התמונה היקרה אל אולם התצוגה ברמאללה הגיעו דחפוריו של צבא ההגנה לישראל אל הכפר הקטן ביר אל ע'יד שבדרום הר חברון ותוך פחות משעה הרסו את הצריפים הדלים והשחיתו שקי אוכל של בעלי החיים, ועקרו והשחיתו שתילים ושיחים והשאירו מאחוריהם גלי הריסות ותשעים אנשים שנותרו תחת כיפת השמיים. את המערות שגם בהן מתגוררים חלק מהתושבים לא החריבו החיילים הפעם, אך הם הקפידו לחתוך ולנתק את מערכת כבלי החשמל שהתקינו לעצמם התושבים להאיר את המערות. "לא מגיע לכם חשמל פה!" אמר אחד החיילים לתושב שהעז למחות. עזרא נאווי והרב אריק אשרמן, פעילי שלום ישראלים שהגיעו למקום לשמע קריאות העזרה הנואשות של התושבים, נלקחו מיד למעצר צבאי. <br /><br />וההרס הזה לא היה דבר חדש או יוצא דופן בתולדותיו של שלטון הכיבוש הישראלי בגדה המערבית. מעשים כאלה קורים בדרך שגרה, שבוע אחד בדרום הגדה המערבית ובשבוע שאחריו במזרחה, אם כי הם זוכים למעט מאד תשומת לב ורק לעיתים רחוקות מדווח עליהם אמצעי תקשורת כלשהוא. אילו רציתי, הייתי יכול לפרסם כאן כל שבוע – ואולי גם פעמיים או שלוש בשבוע – את סיפור ההרס התורני, וכולם דומים זה לזה כשתי טיפות מים (או שתי טיפות דם) ורק שם הכפר ההרוס משתנה כל פעם. כרגיל במקרים כאלה, חומדים מתנחלים את אדמתו של הכפר – במקרה זה, המתנחלים ממצפה יאיר הסמוך. באופן רשמי מצפה יאיר הינו מאחז בלתי חוקי, גם לפי אמות המידה הגמישות של שלטונות הכיבוש – אבל זה לא מונע מאותן רשויות להחשיב כי לתושבי המאחז מגיעה אספקת חשמל סדירה, אשר לה דואג הצבא. <br /><br />ויומיים אחרי הדברים האלה ערך פיקוד העורף תרגיל הגנה אזרחית במדים ללא תקדים בכל רחבי מדינת ישראל. והתרגיל דימה תרחישי זוועה של מלחמה בארבע חזיתות נגד הפלסטינים והסורים והלבנונים והאיראנים בבת אחת ונפילה של שבע מאות טילים. והאזרחים נקראו לנהוג ברצינות למשמע האזעקה ולרוץ מיד אל המרחב המוגן הקרוב ביותר, אם ישנו שכזה. וקצין בכיר בפיקוד העורף הביע מורת רוח מהתנהגותם האדישה של אזרחים רבים, ובמיוחד מן הת ל אביבים שהתעלמו מהאזעקה והמשיכו להתרחץ בשלוןה בים. "כאשר יפלו טילים אמיתיים נראה אותם רצים בבהלה" אמר הקצין במידה של נקמנות. <br /><br />אבל אולי אפשר למנוע את נפילת הטילים האמיתיים. אם יבוא היום שבו יוכלו תושבי ביר אל ע'יד לחיות בשלווה בבתיהם הדלים, ולשם השאלת תמונות לגלריה פלסטינית לא יהיה יותר צורך לצלוח בירוקרטיה צבאית ישראלית, ובכלל הפלסטינים כולם, עשירים ועניים, כפריים ועירונים, יהיו עם חופשי במדינתם פלסטין, אולי יוכלו גם קציני פיקוד העורף לאפסן את תסריטי הזוועה בארכיונים ולפשוט את מדיהם ולצאת לשחיה מרעננת בחוף ימה של תל אביב. <br /><br /><br />דיווח ותמונות באתר רבנים לזכויות האדם <br /><a href="http://rhr.org.il/heb/?p=1744">http://rhr.org.il/heb/?p=1744</a><br /><br /><a href="http://www.blogger.com/"><span id="goog_187064690"></span>http://www.facebook.com/media/set/?set=a.219945991371201.61022.100000674059660&l=c459c343d4<br /> </a><span id="goog_187064691"></span><br /><br />שלחו מחאה אל שר הביטחון ברק <br /><a href="http://www.facebook.com/Rabbis4HR?sk=app_190322544333196">http://www.facebook.com/Rabbis4HR?sk=app_190322544333196</a> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-3244523973401815548?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-33662820864467269762011-06-18T12:01:00.000-07:002011-06-18T12:01:36.861-07:00מה השתנתה השנה הזאת מכל השנים וההצבעה הזאת מכל ההצבעות?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:PunctuationKerning/> <w:ValidateAgainstSchemas/> <w:SaveIfXMLInvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:IgnoreMixedContent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:AlwaysShowPlaceholderText>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> <w:DontGrowAutofit/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:LatentStyles DefLockedState="false" LatentStyleCount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;}</style> <![endif]--> <br /><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">מה השתנתה השנה הזאת מכל השנים וההצבעה הזאת מכל ההצבעות?</span></span></b><br /><br />מזה עשרות שנים, מתכנסת עצרת האו"ם כל שנה בחודש ספטמבר. וכל שנה היא מקבלת ברוב גדול שורה של החלטת לפי יוזמת הפלסטינים, אשר מתפרסמות (אם בכלל) בידיעה קטנה בעמוד 10 למטה, ועוברות ישר לארכיון האו"ם, ואיש אינו מצפה ברצינות שהן יתממשו במציאות. השנה, זה לגמרי אחרת. <br /><br />מעולם לא זכתה הצבעה באו"ם ליחס כמו שמקבלת ההצבעה הצפויה בספטמבר השנה. השנה, שר הביטחון של מדינת ישראל הכריז כי ההצבעה הצפויה באו"ם עלולה לגרום לצונאמי מדיני. ומשרד החוץ ביצע גיוס חירום של כל הדיפלומטים שלו בכל ארצות העולם והנחה אותם חודשים רבים מראש לרכז את כל כוחותיהם בהצבעה הצפויה בעצרת הכללית. וצה"ל והמשטרה מקיימים חודשים רבים מראש תרגילים נרחבים כדי לקדם את פניה של ההצבעה באו"ם ותוצאותיה הצפויות בשטח. וראש ממשלת ישראל ובכירי שריו מתרוצצים בעולם בלי הרף, מבירה לבירה, במסע בלתי פוסק של שיחות ונאומים ושכנועים ולחצים כדי לאסוף ולקבץ קול לקול בעצרת האו"ם. וגם נשיא ארצות הברית של אמריקה בכבודו ובעצמו יצא למסע באירופה ונפגש עם ראשי הממשלה של בריטניה וגרמניה, והכול בניסיון נואש לנסות לגבש ולהציג לפלסטינים תחליף ושווה ערך מושך שיביא אותם למשוך את הצעתם ולחסוך מארצות הברית ונשיאה את הדילמה הקשה כיצד לנהוג וכיצד להצביע בספטמבר. <br /><br />מה השתנה? האו"ם לא השתנה כל כך מאז השנה שעברה. לא נוספו לו יוקרה וגם לא סמכויות קונקרטיות. חברות האו"ם עדיין מצביעות לפי כל מיני אינטרסים, לא פעם אינטרסים ציניים ומכוערים. וגם המעצמות עדיין מטילות וטו לפי אינטרסים כאלה. ובכל זאת, המצב השתנה. המצב בשטח השתנה. <br /><br /><br />עברו 44 שנים מאז כבשה ישראל את הגדה המערבית ורצועת עזה – יותר משני שליש כלל תקופת קיומה של מדינת ישראל. 44 שנים, במהלכן הקימה מדינת ישראל עשרות התנחלויות וקבעה מאות עובדות בשטח ונמנעה בקפדנות מלספח אותו והסבירה לכל מי ששאל שזהו מצב זמני והסדר הקבע יקבע במשא ומתן שיתקיים אי פעם בעתיד. ואחרי 44 שנה עדיין מצהיר ראש ממשלת ישראל כמו כל קודמיו שהסדר הקבע יקבע במשא ומתן שצריך להתחיל אי פעם בעתיד אם יעמדו הפלסטינים כל התנאים שהציג ואולי גם יסתיים אי פעם בעתיד הרחוק עוד יותר אבל בעצם אין הרבה מה לצפות כי הסכסוך אינו באמת פתיר. <br /><br />מזה שבע עשרה שנה יש לפלסטינים רשות פלסטינית ולה נשיא ופרלמנט וראש ממשלה ושרים ומשרדי ממשלה וכל מה שיש למדינה ריבונית - מלבד דבר אחד: שלטון ממשי בשטח. שבע עשרה שנה לאחר הקמת הרשות הפלסטינית, ועדיין לרב"ט ישראלי בן 19 העומד במחסום שעל הכביש בין רמאללה ושכם יש הרבה יותר כוח והרבה יותר השפעה על חיי היום יום של הפלסטינים מאשר לנשיא הרשות הפלסטינית וראש הממשלה שלו וכל שריהם גם יחד. <br /><br />לא במקרה, פחות ופחות פלסטינים מתלהבים מן הרשות הפלסטינית שאמורה לייצג אותם. לא במקרה, פחות ופחות פלסטינים מאמינים כי על ידי פעולה מדינית בזירה הבינלאומית אפשר להביא ליציאת צבא הכיבוש ומתנחליו והקמת מדינת פלסטין החופשית והריבונית שגבולותיה מבוססים על גבולות 1967 ובירתה מזרח ירושלים. <br /><br />האמון שרוחשים הפלסטינים לאפשרות הזאת פחת עוד יותר לאחר ששמעו את נשיא ארצות הברית קורא למשא ומתן המבוסס על גבולות 1967 ואת ראש ממשלת ישראל דוחה עת התביעה על הסף מעל דוכן הקונגרס של ארה"ב ונענה במחיאות כפיים ממושכות של המחוקקים האמריקאים משתי המפלגות כאחד. <br /> <br />ההצבעה הצפויה באו"ם בעוד שלושה חודשים, בספטמבר שנת 2011, היא המבחן האחרון והסיכוי האחרון - עכשיו או לעולם לא. הסיכוי האחרון לרשות הפלסטינית להוכיח לבני עמה כי לא אבדה תקוותם להיות עם חופשי בארצם, כי הקהילה הבינלאומית מאחוריהם ובעזרתה יוכלו לשדרג רשות פלסטינית עלובה וריקה מתוכן ולהפוך אותה למדינה ריבונית של ממש. <br /><br />במועצת הביטחון של האו"ם יש לארצות הברית זכות וטו המעוגנת רשמית במגילת האו"ם, ובקונגרס של ארצות הברית יש לממשלת ישראל זכות וטו שאינה מופיעה בשום מסמך כתוב אבל מעוגנת עמוק בתוככי הפוליטיקה האמריקאית ובאמצעותה אפשר להפעיל את הוטו האמריקאי באו"ם. וארצות הברית עודנה המעצמה הגדולה והחזקה בעולם, ולהצבעתה ולהפעלת הוטו שלה יש משמעות רבה ועוצמה אדירה. ובכל זאת, בשנים האחרונות נשמעים ספקות ומתגלים סדקים ומופיעים בזירה הבינלאומית מתחרים ויריבים המתגרים יותר ויותר את עוצמתה של האימפריה האמריקאית האדירה. אם ייעקף הוטו האמריקאי באמצעות העצרת הכללית ושם יישארו האמריקאים בבדידות לא כל כך מזהירה בהתנגדותם לשאיפות הפלסטיניות, הסדקים האלה יתרחבו עוד קצת. <br /><br />ומה יהיה ביום שאחרי? בנאומו המפורסם הזהיר הנשיא אובמה את הפלסטינים כי הצבעה באו"ם כשלעצמה לא תקים מדינה פלסטינית – וזה ללא ספק נכון. ההצבעה באו"ם כשלעצמה אינה מקימה מדינות שלא הוקמו בשטח. גם הצבעת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 כשלעצמה לא הקימה את מדינת ישראל, היא רק סיפקה מסגרת ולגיטימציה לדוד בן גוריון וחבריו להקים מדינה. אז מה יקרה בשטח?<br /><br />תום פרידמן, בעל הטור בעל ההשפעה הרבה, הציע לפלסטינים לממש בפועל את הקמת מדינתם על ידי מאבק בלתי אלים – לצאת מדי יום שישי בתהלוכות גדולות לעבר ירושלים, כשבידיהם ענפי זית. לקראת התסריט הזה כבר החלו צבא ישראל ומשטרת ישראל להתכונן ולהתאמן, וישנו מגוון רחב של תשובות ל"איום ההפגנות" כפי שכינה אותו הרמטכ"ל בני גנץ – החל מגז מדמיע ומים מסריחים ועד צלפים המקבלים הנחיה לירות כדי להרוג. <br /><br /><a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1229199.html">http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1229199.html</a><br /><a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231095.html?more=1">http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231095.html?more=1</a><br /><br />אבל למדינה המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית נפתחות אפשרויות חדשות, גם כאשר שטחה עודנו נמצא תחת כיבוש של צבא זר וגם אם חברותה המלאה באו"ם נבלמה על ידי וטו אמריקאי. למשל, לפנות אל בית הדין הבינלאומי בהאג בתלונה על הפרת ריבונותה על ידי צבא הכיבוש ועל ידי המתנחלים שהוכנסו באופן בלתי חוקי אל שטחה הריבוני בידי צבא הכיבוש הזה. וגם הגשת תביעות בינלאומיות אישיות נגד קצינים מסוימים בצבא הכיבוש, על הפרת החוק הבינלאומי במעשים שהם אישית עשו בשטחה הריבוני הכבוש. <br /><br />לאחר שתוכר מדינת פלסטין, יהיה קשה הרבה יותר לשלוח כוחות צבא ישראלים באישון לילה אל לב רמאללה, לעצור פלסטינים המבוקשים בידי השב"כ לצורך "חקירה בלחץ פיזי מתון". מבחינה צבאית טהורה לא תהיה בעיה להביא כוח אש אדיר שיתגבר על כל התנגדות של כוחות הביטחון הפלסטינים, אולם הקצינים האחראים יהיו עלולים להזדקק מיד אחר כך לסיוע משפטי דחוף. כבר כתב עורך הדין מיכאל ספרד כי הצונאמי המדיני ממנו חושש שר הביטחון עלול להתגמד מול הצונאמי המשפטי מולו תעמוד מדינת ישראל אם תתעקש להמשיך ולהחזיק בשטחים הכבושים גם לאחר ספטמבר. <br /><br /><a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226358.html">http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1226358.html</a><br /><br /><a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1227836.html">http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1227836.html</a><br /><br /><br />בין השאר, מדינה ריבונית רשאית בהחלט להנפיק מטבע משלה. אם תתעקש ממשלת ישראל להחזיק את השטחים הפלסטיניים בתוך מסגרת כלכלית אחידה עם מדינת ישראל, עלולה פתאום לזרום לתוך הכלכלה המשותפת הזאת כמות עצומה של שטרי ומטבעות לירה פלסטינית, עם השפעות עצומות אותן לא חזה ובהן לא יוכל לשלוט סטנלי פישר, הכלכלן הנודע שכנראה כבר לא יעמוד בראש קרן המטבע הבינלאומית ויצטרך להמשיך להסתפק בבנק ישראל. <br /><br />ובכל זאת, מה אם כל זה לא יעזור לפלסטינים, ומדינתם תישאר על הנייר שיצא מעצרת האו"ם, ובשטח לא תראה בפועל מדינה ולא חצי מדינה, כיבוש כמנהגו נוהג וחיילים ישראלים עומדים במחסומים בכל הדרכים והמתנחלים במקומם יושבים ונוהגים בדחפורים ובונים ומרחיבים ופורצים לכל הכיוונים? ניצחון אדיר לימין הישראלי וחזון ארץ ישראל השלמה. ניצחון פירוס אדיר.<br /><br />אם תתגלה ההנהגה הפלסטינית כמי שמכרה הבטחות שווא ותקוות שווא ושוב דבר אין לה מה להציע לבני עמה, המהפכה בעולם הערבי תגיע חיש מהר לרחוב הפלסטיני. הרשות הפלסטינית שלא הצליחה להפוך למדינה תקרוס כמגדל קלפים, ממשלתה והפרלמנט שלה יעלמו כלא היו, ועימם כל התמיכה שעוד נותרה בפתרון של מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל. <br /><br />הפלסטינים בהמוניהם ינטשו את הדרישה למדינה עצמאית, ובמקומה יעברו לתביעה שכבר היום צוברת תמיכה בקרבם – מדינה אחת מן הים ועד הירדן, מדינה דמוקרטית עם זכות הצבעה לכל. ההתנחלויות יוכלו כולן להישאר במקומן - רק ששכניהן הפלסטינים בשכם וחברון, ג'נין ורמאללה וגם בעזה ורפיח ישלחו גם הם את נציגיהם למשכן הכנסת בבחירות דמוקרטיות למהדרין. <br /><br />ודווקא אז, כאשר התמיכה בהקמת מדינה דמוקרטית מהים עד הירדן תתפשט ברחבי העולם, עשויה ממשלת ישראל – אחוזת פחד נורא לעתיד המדינה היהודית והרוב היהודי – להציע בדחיפות ובהילות את כל מה שסירבה ודחתה מקודם... <br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-3366282086446726976?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-47174070377805842612011-06-13T04:29:00.000-07:002011-06-13T04:32:59.655-07:00מצפת לרומא - ואובמה יכול לחכות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; font-size: large;">מצפת לרומא - ואובמה יכול לחכות </span></b><br /><br />יפה היא העיר צפת, עיר של סמטאות ציוריות ומתפתלות שם בראש ההר אשר בגליל, עיר עתיקה עם היסטוריה של מלחמות ואירועים רוחניים. ובימינו אנו נודע שמה של צפת במיוחד בזכותו של הרב היושב בה, שמואל אליהו הידוע, המפרסם חדשות לבקרים פסקי ההלכה ומכתבי רבנים הקוראים שלא להשכיר בשום אופן דירות לערבים. ובסמטאות הציוריות של צפת משוטטים תומכיו הצעירים של הרב אליהו ומיכלי דלק בידם, להעלות באש את מכוניותיהם של מי שיפרו את דבר הרב. <br /><br />רק לפני שבועיים בא כבוד הרב לירושלים ביום ירושלים במיוחד כדי לפגוש בראש הממשלה נתניהו ולהריע לו על הבטחתו לבנות עוד ועוד דיור ליהודים בלבד ברחבי ירושלים הקדושה. והנה כבר מחזיר ראש הממשלה ביקור בצפת, לא רק מר נתניהו אישית אלא את כל שרי הממשלה הביא עימו לגיבושון של סוף שבוע בעירו של הרב אליהו, עם בני ובנות זוגם וחברי הכנסת של הקואליציה. ובהלכם בנחת בסמטאות הציוריות נזכר שר החוץ בערגה בחוויה יפה הקשורה עם העיר צפת. לפני הרבה שנים, עוד בהיותו מנכ"ל הליכוד, הצליח אביגדור ליברמן למקם את סניף הליכוד בצפת בדיוק בדיוק בבית בו נולד וגדל מחמוד עבאס ואשר אותו, כמה מצחיק, לא זכה נשיא הרשות הפלסטינית לראות מאז היה נער צעיר. עיתונאי שנכח במקום תיאר את הרוח הטובה והנעימה. <br /><br />ובתוך כל זה הגיע פתאום איזה מסר מוזר מוושינגטון."הנשיא אובמה ממתין לתשובתה של ישראל להצעתו לחדש את שיחות השלום עם הפלסטינים על בסיס גבולות 67', עם אפשרות לחילופי שטחים. הפלסטינים כבר הסכימו ועכשיו הכדור נמצא אצל נתניהו". נו באמת, מי בכלל רוצה לדבר עם הפלסטינים? יש לנו שותפים טובים הרבה יותר! מצפת יוצא ראש הממשלה עם תשעה משריו ישר אל עיר עתיקה אחרת, הלא היא רומא, כדי להפגש עם ידיד ותיק - ברלוסקוני. "אין לנו ידיד טוב יותר מאשר ראש ממשלת איטליה" הכריז נתניהו בהתלהבות רבה. (מה שהאיטלקים חושבים על ברלוסקוני, זה כבר נושא אחר...) </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-4717407037780584261?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-63176817445298428372011-06-11T08:54:00.000-07:002011-06-11T08:54:37.923-07:00אמריקה הלטינית מנובמבר עד ספטמבר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="color: #b45f06; font-size: large;"><strong>אמריקה הלטינית מנובמבר עד ספטמבר </strong></span><br /><span style="font-size: large;"><br /><strong><span style="color: #b45f06;"></span></strong></span><br />בשבוע שעבר יצא סגן החוץ דני איילין (כן, זה הדיפלומט הלא דיפלומטי שאוהב להשפיל שגרירים על ידי הושבתם על כסא נמוך) דחוף ובהול אל ועידת מדינות אמריקה באל סלוודור, בניסיון אחרון לבלום את הסחף בקרב מדינות אמריקה הלטינית, אשר בזו אחר זו מודיעות על כוונתן להכיר במדינת פלסטין ולהצביע כך בהצבעה הגורלית הצפויה בעצרת האו"ם בספטמבר השנה. <br /><br />זה קצת מזכיר אירועים היסטוריים. גם בשנת 1947 התרוצצו נציגיה של המדינה בדרך, מדינת ישראל שטרם קמה, בין ארצות אמריקה הלטינית וגייסו במרץ ובמאמצים אדירים את תמיכתן לקראת הצבעה גורלית בעצרת האו"ם. אז הוכתרו המאמצים בהצלחה גדולה. ראש המשלחת הציונית אבא אבן, שר החוץ לעתיד, הצליח לארגן את שגרירי אמריקה הלטינית באו"ם לגוש משמעותי של קולות בעד התוכנית לחלוקת שטחה של פלסטינה (א"י) המנדטורית לשתי מדינות, יהודית וערבית. בלעדי הגוש הזה של מדינות אמריקה הלטינית, תכנית החלוקה לא היתה עוברת ואולי מדינת ישראל כלל לא הייתה קמה. מדינת ישראל הכירה תודה מקרב לב לשגרירים שנטלו חלק מרכזי במאמץ - אוסוולדו ארניה מברזיל ואנריקה פברגט מאורוגואי וחורחה גרנדוס מגואטמלה. רחובות נקראו על שמם בערים וכפרים ברחבי ישראל, וגם מצבות זיכרון הוקמו לידידים האלה שעמדו לצידה של ישראל כאשר נזקקה להם. <br /><br />והיום? ברזיל כבר תומכת בהקמת מדינת פלסטין, וגם אורוגואי, וגם ארגנטינה, ורק סגן השר איילון עוד עומד כמו הילד ההולנדי עם האצבע בסכר. מה קרה כאן? לאן נעלמה הידידות ההיא? למה הם נטשו אותנו לאנחות? בעצם, הדרום אמריקאים לא כל כך השתנו. בשנת 1947 הם תמכו בחלוקת הארץ הזאת לשתי מדינות, וגם היום הם תומכים באותו העיקרון. (אם משהו, היום הם מוכנים להעניק לישראל יותר שטח מאשר ב-1947, ולפלסטינים – הרבה פחות).<br /><br />מי שהשתנה מאד מאד היא מדינת ישראל. מי שלפני שישים וארבע שנים נאבקו למען יחליט האו"ם על חלוקת הארץ ויצאו לרקוד לילה שלם משמחה ברחובות תל אביב כשהחליט האו"ם כך, נאבקים היום בשיניים ובציפורניים למען לא יחליט האו"ם שוב על חלוקה. רק לא חלוקה, למען השם! אדוני השגריר, אולי אולי הפעם אתה מוכן לעשות עימנו חסד גדול ולהצביע "לא"? אנא, אנא ממך... <br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-6317681744529842837?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-77502377989657881392011-06-05T14:59:00.000-07:002011-06-05T14:59:10.454-07:00ערב של תקווה, יום של זוועה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><!--[if gte mso 9]><xml> <w:WordDocument> <w:View>Normal</w:View> <w:Zoom>0</w:Zoom> <w:PunctuationKerning/> <w:ValidateAgainstSchemas/> <w:SaveIfXMLInvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:IgnoreMixedContent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:AlwaysShowPlaceholderText>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:Compatibility> <w:BreakWrappedTables/> <w:SnapToGridInCell/> <w:WrapTextWithPunct/> <w:UseAsianBreakRules/> <w:DontGrowAutofit/> </w:Compatibility> <w:BrowserLevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> </w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:LatentStyles DefLockedState="false" LatentStyleCount="156"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 10]> <style> /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;}</style> <![endif]--> <br /><div align="right" class="MsoNormal" style="color: #b45f06; font-family: Arial,Helvetica,sans-serif; text-align: right;"><b><span style="font-size: large;"><span dir="RTL" lang="HE">ערב של תקווה, יום של זוועה </span></span></b></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Miriam; font-size: 12pt;">אתמול בערב צעדו המפגינים ברחובות תל אביב וקראו לשלום עם מדינת פלסטין שתקום. היום ירו הצלפים מעבר לגבול ונהגו לפי מה שהגדירה ממשלת ישראל כאיפוק וריסון יפוק והרגו "רק" עשרים מפגינים לא חמושים.בסוריה עצמה נהרגו היום 35 מפגינים מירי צבאה של מדינתם. 35:20 במשחק הדמים בין בשאר אסאד לבנימין נתניהו.המשך מחר? <span> </span></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Miriam; font-size: 12pt;">על הפגנת המחאה והתקווה אפשר לקרוא כאן </span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><a href="http://zope.gush-shalom.org/home/he/events/1307302934"><span>http://zope.gush-shalom.org/home/he/events/1307302934</span></a></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Miriam; font-size: 12pt;">ולראות תמונות כאן</span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><a href="http://zope.gush-shalom.org/home/he/galleries/gallery_1307274890"><span>http://zope.gush-shalom.org/home/he/galleries/gallery_1307274890</span></a><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Miriam; font-size: 12pt;"></span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Miriam; font-size: 12pt;">תגובה להרג המאופק והמרוסן שביצע היום צבא ההגנה לישראל אפשר לקרוא כאן</span></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" style="text-align: right;"><span><a href="http://zope.gush-shalom.org/home/he/channels/press_releases/1307278390">http://zope.gush-shalom.org/home/he/channels/press_releases/1307278390</a>/</span><span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Miriam; font-size: 12pt;"></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-7750237798965788139?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-81081608763728649992011-06-04T16:06:00.000-07:002011-06-05T05:17:11.311-07:00יום חם בירושלים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span id="goog_1985825536"><span id="goog_1959256725"></span><span id="goog_1959256726"></span></span><span id="goog_1985825537"></span><br /><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">יום חם בירושלים </span></span></b><br /><br />מעל דפי "מקור ראשון" קונן בעל הטור אורי אליצור "נגזר עלי לעשות השנה את יום ירושלים בתל אביב והרגשתי שם די מוזר וחריג בבגדי החג ובדגלי הכחול-לבן שהתנוססו על המכונית שלי. צריך להודות שזה יום חג בעירבון די מוגבל, ולא רק ברחובות תל אביב". גם יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין אמר בנאומו מעל הדוכן כי לצערו רק מגזר מסוים - הכיפות הסרוגות - מציין את היום הזה. "לצערי, העיר לא חוברה ולא יחדיו. יום ירושלים נקבע בחוק שיצא מהבית הזה, כיום חג לאומי. ואולם אופי החגיגות בירושלים והזהות של הרוקדים ברחובות, מלמדים אותנו כי יום החג הלאומי מזכיר יותר, במתכונתו הנוכחית, יום חג סקטוריאלי".<br /><br />ראש הממשלה נתניהו היה אורח הכבוד בחגיגות יום ירושלים בישיבת מרכז הרב, המעוז האידאולוגי של חובשי הכיפות הסרוגות הדתיים-לאומיים, העריסה ממנו יצאו בזמנו אנשי גוש אמונים למבצעי ההתנחלות שלהם. "אנחנו חזרנו לירושלים כבנים החוזרים לביתם, חזרנו לירושלים כבונים" הצהיר שם ראש הממשלה. "היום ירושלים נמצאת באחת מתקופות הזוהר שלה. כולכם רואים, תושבי ירושלים מהלכים בה בביטחון וגאווה". וסיים ראש הממשלה בברכה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה יותר" והמאזינים הגיבו במחיאות כפיים סוערות.<br /><br />ולאחר מספר שעות התכנסו להם ברחובותיה של מזרח ירושלים צעירי הכיפות הסרוגות בהמוניהם לריקוד הדגלים שהפך להם מסורת, להראות ולהדגים לראש הממשלה וליושב ראש הכנסת ולרב שפירא ולכל יתר מנהיגיהם הרוחניים והפוליטיים כיצד נוהגים צעירים דתיים-לאומיים גאים בארץ אבותיהם ובעיר אבותיהם שאליה לא באו ככובשים אלא כבנים החוזרים לביתם, וכיצד יכולים תושבי ירושלים להלך בעירם בביטחון ובגאווה . "שישרף לכם הכפר" קראו הצעירים בעודם צועדים ורוקדים ומניפים דגלי כחול לבן בהמונים, ו"מוחמד מת, איטבח אל ערב", ו"ירושלים שלנו לנצח" וגם "מוות לשמאלנים" קראו והמתונים יותר הסתפקו ב"מוות למחבלים! מוות! מוות!" ועל דלת אחת החנויות נשארה למזכרת כתובת גרפיטי "ערבי בן-מוות שריחו מסריח וזקנו מלא פרעושים". וכך המשיכו והמשיכו לצעור ולרקוד ולשיר, מן המסגד בשכונת שייח ג'ראח, ואל שער שכם ודרך סמטאות העיר העתיקה, צעקות שנאה ושירי שטנה ובעיטות ומכות אגרוף בדלתות הנעולות והמוגפות בבתיהם וחנויותיהם של הפלסטינים, שאיש מהם לא נראה ברחוב ורק פניהם הציצו מן החלונות. <br /><br />ביוצא דופן אחד. דווקא בעין הסערה, בליבה של שייח ג'ראח, ממש ליד הבתים אליהם חדרו בשנים האחרונות המתנחלים והשליכו את יושביהם החוצה באישון לילה וקבעו מושבם בבתים והניפו על הגג את דגל הכחול לבן וגם שלט גדול "ושבו בנים לגבולם". אחת המשפחות הפלסטיניות השכנות, אשר יושבת (עדיין?) בביתה, יצאה אל הרחוב והציבו בו כסאות ושולחן קטן וישבו להם – אב ואם ושתי בנותיהם המבוגרות – ולגמו תה בשלווה. בינם לבין ההמון המתלהם ומקלל ורוקד באקסטזה עם דגליו חצצו עשרות פעילים שנענו לקריאתה של תנועת סולידריות שייח ג'ראח. <br /><br />כתף אל כתף עמדו, סטודנטים מן האוניברסיטה העברית ופעילי שלום ותיקים ששיבה נפלה בשערם ותושבים מן השכונה המאוימת קראו "הפאשיזם לא יעבור, לא לא לא יעבור!" ו"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים!" ו"שייח ג'ראח, אל יאוש, עוד נגמור עם הכיבוש!". אשה מבוגרת בשמלה ערבית מסורתית תופפה על סיר שטוח וקראה "אובמה וכל העולם, ראו מה הם עושים לנו!", ולידה פעיל ישראלי מזוקן החזיק בתוף תקני, ואחד מילדי שייח ג'ראח רכב על כתפיו של פעיל והניף דגל פלסטיני וקרא בעברית "גנבים, גנבים , צאו מיד מהבתים!". וממול, מעבר לשרשרת השוטרים, התנועע יער הדגלים בידי הרוקדים ומן השיר הארוך ששרו אפשר היה לקלוט רק את הבית החוזר "כמה שאני שונא אותכם, כמה שאני שונא אותכם". <br /><br />ולפתע – מתנחל צעיר ונמרץ נושא תינוק על זרועו פרץ דרך בין השוטרים "לא, אני לא רוצה אלימות. רק רגע. רגע, אני רוצה לדבר אתכם! כולנו יהודים, לא?"לא, כאן אנחנו יהודים וערבים ביחד, וגם כמה אנגלים"."אבל אני רוצה לשאול אותכם, למה אתם מפגינים רק כאן? מה עם יפו ורמלה ועכו, הרי גם זה היה שטח ערבי?". "אנחנו בעד שלום בין שתי מדינות, ישראל ופלסטין, לפי גבולות 1967, כמו שאמר הנשיא אובמה". "אבל אני בסך הכל רוצה את מערת המכפלה בחברון שאברהם אבינו קנה אותה בכסף, אתם השמאלנים גנבתם את הכפר שייח מוניס והקמתם עליו את אוניברסיטת תל אביב". "מה דעתך שנסכים על פתרון של חלוקת הארץ והציבור יחליט במשאל עם על מה הוא מעדיף לוותר, על תל אביב או על חברון?", "אבל אתם לא יודעים שהאיראנים רוצים להציב טילים ברמת הגולן?" "שאלתי אותך אם אתה מוכן שהעם יחליט אם לותר על תל אביב או על חברון, יש לך תשובה?" הצעיר ממלמל "השמאלנים האלה" וחוזר אל חבריו הרוקדים, ומביניהם עולה צעקה "שייח מוניס! שייח מוניס!" ו"שמאלנים תמורת שלום". <br /><br />לפתע מופיע גורם חדש – חבר הכנסת מיכאל בן ארי, תלמידו וממשיך דרכו של הרב כהנא הידוע נדחק קדימה בין רוקדי הדגלים, עם עוזריו ברוך מרזל ואיתמר בן גביר, ומתחיל בשיחה נרגשת עם מפקד המשטרה, שאת תכנה לא ניתן היה לשמוע, אך כתב "ידיעות אחרונות" שעמד בצד ההוא קלט ופרסם את עיקרה למחרת: "אתם לא רואים איך השמאלנים הנאצים האלה מתסיסים את הערבים? למה אתם מחכים?" התוצאות לא אחרו לבוא. השוטרים התעוררו לפתע והחלו לדחוף את מפגיני הסולידריות – "אחורה! אחורה! תזוזו אחורה!" "למה אתם דוחפים? זוהי הפגנה שקטה ובלתי אלימה!" קרא אחד המארגנים ברמקול, והשוטרים הגבירו את הלחץ והדחיפות. "המתנחלים כבר יודעים – החוק זה רק לימנים!" קראו המפגינים בעודם נדחפים עוד ועוד אחורה. "יש עצורים!" עברה הידיעה בקרב מי שלא ראו את המעצרים במו עיניהם, ומיד נשמעה הקריאה "מכות ומעצרים - את רוחנו לא שוברים!". שלושת העצורים נגררו אל הניידות שחיכו ברחוב הסמוך.<br /><br />אחרי כחצי שעה עזבו בן ארי ועוזריו את המקום ועימם רבים מרקדני הדגלים. הרחוב החל להתרוקן ומארגני הסולידריות הודיעו על סיום וביקשו ממי שיכול להישאר ללילה עם התושבים. אך קודם פתחו כולם ב"לא נפסיק לשיר" שהפך להמנון הבלתי רשמי של הפגנות שייח ג'ראח, במתכונת השיר שזכה לפרסום בביצועו של יהורם גאון אליו נוספות מדי פעם מלים חדשות לפי הצורך. <br /><br />אם השוטר/ישים אותך במעצר/ אל תתפלא/ הוא חייל של המשטר<br />מי שהפגין/ הפך מי להיות אסיר/ ולכבודו<br />לא נפסיק לשיר <br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר<br /><br /><br />אם השוטר/ישים אותך בקלבוש/ אל תתפלא/ הוא חייל של הכיבוש<br />מי שהפגין/ לילה באבו כביר/ולכבודו<br />לא נפסיק לשיר <br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר<br /><br />הם כבר עצרו / את חגי ודניאל / אבל מתי / יעצרו כבר מתנחל<br />הם חכמים / על בשאר ועל סמיר /ולכבודם <br />לא נפסיק לשיר <br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר <br /> .<br />אם בבילעין/על בג"ץ מצפצפים/ אל תתפלא/ זה שלטון של חיילים<br />מי שמפגין/הופך מייד להיות עציר/ולכבודו אנחנו <br />לא נפסיק לשיר <br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר<br /><br /><br />אם בחברון/ השוהדא נשאר סגור/ אף שלכולם/ כבר ברור שזה אסור <br />מי שמוחה/את דמו קל להתיר/ ולכבודו אנחנו <br />לא נפסיק לשיר <br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר <br /><br />אם תשתומם/ חוק הוא רק ליהודים/ <br />מי שצועק/ הוא את המצפון מעיר/ ולכבודו אנחנו <br />לא נפסיק לשיר <br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר<br /><br /><br />אם להפציץ/ אזרחים זה כבר מותר/ אל תשתומם/ כי הכיבוש שונא מוסר <br />מי שימחה/ שמו יוכפש בכל העיר/ ולכבודו אנחנו <br />לא נפסיק לשיר <br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר<br /><br />אם הם הורסים/ פחונים באום אלחיר/ ואת עפרה/ הם דוחים לזמן אחר <br />מי שצועק/ ישלם את המחיר/ ולכבודו אנחנו <br />לא נפסיק לשיר <br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר<br /><br /><br />אם מגרשים/ פעילים של איי.אס.אם/ ומסלקים/ את כל מי שמצלם <br />יש מי/ שלא יאפשר זאת להסתיר/ ולכבודו אנחנו <br />לא נפסיק לשיר <br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר<br /><br />אם בלי בושה/ האפרטהייד משתולל/ ושר החוץ/ הוא גזען ומתנחל <br />צאו והעירו/ את העיר בקול אדיר/ ולכבודכם אנחנו <br />לא נפסיק לשיר <br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר<br /><br />אם השופט/ ישלח אותי לקלבוש/ אל תתפלא/ זה טבעו של הכיבוש/ <br />אך אם תחריש/ מחר אתה תהיה אסיר/ ולכבודך כבר לא יהיה מי שישיר<br /> לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר<br />לא נפסיק לשיר<br />שירון סולידריות<br /><br />שירון שייח ג'ראח <br /><a href="http://alllies.org/blog/archives/6539">http://alllies.org/blog/archives/6539</a><br /><br /> עדות מצולמת על "ריקוד הדגלים"<br /><br /> <a href="http://www.youtube.com/watch?v=3t_ZjetcSMQ">http://www.youtube.com/watch?v=3t_ZjetcSMQ</a><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-OO_QLfwbLuw/Teq84xyfLTI/AAAAAAAAACc/WgZTHsZSDg0/s1600/aaa1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://2.bp.blogspot.com/-OO_QLfwbLuw/Teq84xyfLTI/AAAAAAAAACc/WgZTHsZSDg0/s320/aaa1.jpg" width="320" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-hT8lcB2c6QQ/Teq88Drg2qI/AAAAAAAAACg/vwx-3H5aYRA/s1600/aaa2.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://3.bp.blogspot.com/-hT8lcB2c6QQ/Teq88Drg2qI/AAAAAAAAACg/vwx-3H5aYRA/s320/aaa2.jpg" width="320" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-HkTQvlfgHQg/Teq8_gqWxKI/AAAAAAAAACk/N9LF8J4kCDg/s1600/aaa3.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://1.bp.blogspot.com/-HkTQvlfgHQg/Teq8_gqWxKI/AAAAAAAAACk/N9LF8J4kCDg/s320/aaa3.jpg" width="320" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-gK-myQiwnoI/Teq9Cv4YkvI/AAAAAAAAACo/8xzPUmxpyXA/s1600/aaa4.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://4.bp.blogspot.com/-gK-myQiwnoI/Teq9Cv4YkvI/AAAAAAAAACo/8xzPUmxpyXA/s320/aaa4.jpg" width="320" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-xD4uv7aXej8/Teq9F27Ck1I/AAAAAAAAACs/b3Al0pvqp5k/s1600/aaa5.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="240" src="http://4.bp.blogspot.com/-xD4uv7aXej8/Teq9F27Ck1I/AAAAAAAAACs/b3Al0pvqp5k/s320/aaa5.jpg" width="320" /></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/4865880458770207483-8108160876372864999?l=adam-keller1.blogspot.com' alt='' /></div>Adam Keller אדם קלרhttp://www.blogger.com/profile/07578376900742725646noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4865880458770207483.post-51820697185168060552011-05-28T09:24:00.000-07:002011-06-03T12:46:01.587-07:00חוגגים את איחוד ירושלים בשייח ג'ראח<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b style="color: #b45f06;"><span style="font-size: large;"><span style="font-family: Arial,Helvetica,sans-serif;">חוגגים את איחוד ירושלים בשייח ג'ראח </span></span></b><br /><br />ביום ה-7 ביוני 1967 נכנסו חיילי צה"ל אל העיר העתיקה של ירושלים, ומן האירוע ההיסטורי הזה נותרו תמונות הצנחנים בוכים משמחה והתרגשות ליד הכותל המערבי אשר מופיעות בכל ספרי ההיסטוריה שיצאו בישראל. שלושה ימים אחר כך, בשעות הערב המוקדמות של ה-10 ביוני , הגיעו בעקבות הצנחנים גם דחפוריה של מדינת ישראל להופעת בכורה מרשימה במזרח ירושלים. תושבי רובע המוגרבים, שנוסד בשנת 1193 והיה חלק מו הנוף הירושלמי קרוב לשמונה מאות שנה, קיבלו פקודה לפנות מיד את בתיהם, והרובע כולו - 135 בתים – נהרס ונמחק מעל פני האדמה תוך מספר שעות. כל שריד וזכר לבתים סולק והשטח הפך להיות רחבת הכותל הגדולה והמרשימה. קרוב לודאי שגם במהלך האירוע ההיסטורי הזה ירדו כמה דמעות, אבל הצלמים כבר לא היו שם כדי להנציח אותן. <br /><br />לזכרם של האירועים המסעירים האלה קבעה מדינת ישראל לציין ולחגוג מדי שנה את יום ירושלים – "יום חג ומועד, יום חג לאומי לציין את שחרורה ולאיחודה מחדש של ירושלים בירת ישראל, להעלות על ראש שמחתנו את מהות ירושלים, רום התקוות ופסגת השאיפות" כפי שנאמר בדברי ההסבר לחוק יום ירושלים שבו עיגנה כנסת ישראל את היום הזה בלוח השנה הלאומי. וכך מדי שנה מתכנסים בהמונים המתנחלים וחבריהם הדתיים-לאומיים לחגוג את חגם הגדול, יום ירושלים, ומקיימים את "ריקוד הדגלים" שהפך להם למסורת, ומכרכרים ברחובות ירושלים עם דגלים בידיהם, ויתר תושבי ירושלים מחכים בסבלנות בבתיהם עד שהברדק ברחובות יסתיים.<br /><br />השנה היו מי שלא יכלו לחכות בסבלנות עד שיגיע יום החגיגות המיוחל והחלו בפעולות ברוחו של יום ירושלים המהולל כבר כמה שבועות מראש. כך למשל, עירית ירושלים בראשותו של ניר ברקת הידוע מאד מאד רוצה ומשתוקקת להקים מחדש את גנו של דוד המלך, שכידוע שכן לפני כשלושת אלפים שנה במקום בו נמצאת היום שכונת סילוואן הפלסטינית. הקמת גן המלך המחודש תהיה מעשה פשוט וקל, צריך בסך הכול להרוס עשרים ושניים בתים פלסטיניים והשטח יהיה ריק ואפשר יהיה לגשת למלאכת הגינון הנשגבת. אבל שאיפותיה של העיריה נתקלו במחסום מתסכל של בית המשפט שאוסר על הריסת הבתים עוד שנתיים לכל הפחות. ממש נבזות מצד השופטים האלה. למרבה המזל, השופטים רק אסרו על הרס בתים בסילוואן ולא היה שום צו לאסור ירי בכדורים חיים על מפגינים ברחובות השכונה, וכך נורה ונהרג מילאד עייאש בן ה-17. (מי בדיוק ירה את הכדור הקטלני? שוטרים, או משמר הגבול, או השומרים אשר עומדים על משמר בתי המתנחלים בלב סילוואן ואת משכורותיהם משלם משרד השיכון בממשלת ישראל? מי יודע? ובעצם, מה זה כל כך משנה?)<br /><br />כמה ימים אחר כך בחר גם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להעלות את ירושלים על ראש שמחתו, בנאום המהולל