כל הארץ דגלים דגלים
"כל הארץ דגלים דגלים / עם רוקד גלים גלים / עם שמח, טף צוהל / חג היום לישראל" למדתי לשיר עוד עם חברי בגן הילדים בתל אביב.
בכניסה הצפונית לחולון, עיר מגורי כיום, אפשר לראות בית ערבי מט ליפול, אחד השרידים הבודדים לכפר הפלסטיני תל א-ריש שחדל להתקיים בחודש מאי 1948 – שהוא, לגמרי לא במקרה, גם החודש בו קמה מדינת ישראל. מוקדם יותר היום עברתי שם במקרה וראיתי את הבית הישן הזה מכוסה כמעט כולו בכרזת פרסומת ענקית של בנק הפועלים, ובה גמר קטן ונחמד ופקיד בנק לבוש בחליפה ועניבה, שניהם מחזיקים בשני קצותיה של שרשרת ארוכה של דגלוני כחול-לבן ומעליהם הסיסמא הענקית "השנה מניפים כולנו את הדגל!" (ולצידה כמובן הלוגו של בנק הפועלים).
בכניסה הצפונית לחולון, עיר מגורי כיום, אפשר לראות בית ערבי מט ליפול, אחד השרידים הבודדים לכפר הפלסטיני תל א-ריש שחדל להתקיים בחודש מאי 1948 – שהוא, לגמרי לא במקרה, גם החודש בו קמה מדינת ישראל. מוקדם יותר היום עברתי שם במקרה וראיתי את הבית הישן הזה מכוסה כמעט כולו בכרזת פרסומת ענקית של בנק הפועלים, ובה גמר קטן ונחמד ופקיד בנק לבוש בחליפה ועניבה, שניהם מחזיקים בשני קצותיה של שרשרת ארוכה של דגלוני כחול-לבן ומעליהם הסיסמא הענקית "השנה מניפים כולנו את הדגל!" (ולצידה כמובן הלוגו של בנק הפועלים).
"שרשרת הדגלונים מסמלת עבורנו אהבה למדינה. כחול-לבן הוא הביטוי המרגש ביותר לעצמאותו של העם היהודי במולדתו" כך הכריז ואמר יו"ר דירקטוריון הבנק יאיר סרוסי, אשר דאג מבעוד מועד להזמין לא פחות מאשר 1.2 מיליון דגלים שיחולקו בחינם יחד עם העיתונים היומיים. את הדגלים הוא הזמין בסין, שם אפשר ליצר דגלים הרבה יותר בזול מאשר במולדתו של העם היהודי.
ולא רק דגלי הכחול לבן יראו השנה ברחובותינו, לציון יום העצמאות השישים ושניים של מדינת ישראל החופשית. גם דגלי הכוכבים והפסים יהיו שם לרוב. הכתבים המדיניים ממשיכים לדווח על מאבק איתנים בין ראש ממשלת ישראל ונשיא ארצות הברית, אבל לאזרח הקטן זה לגמרי לא מפריע לסור אל החנות השכונתית ולרכוש את דגלו של הדוד סאם במחיר מציאה.
כן, גם השנה זה יהיה ארוע ראווה גדול, והרחובות יהיו מלאים עמוק לתוך הלילה. השירים ירעמו מן הרמקולים, הצעירים יחבטו בידידות אלה בראשיהם של אלה בפטישי פלסטיק ויתיזו קצף לבן אלה בפניהם של אלה. מדי פעם יהיו גם ריקודים ברחבות הריקוד שהכינו הרשויות העירוניות. וכל זה לא ישתווה ולו במעט להתלהבות הספונטנית של אותו ליל ריקודים בשנת 1947, כאשר בניו ובנותיו של עם מדוכא שזה עתה עבר השמדה נוראה התבשרו כי הקהילה הבינלאומית העניקה להם מדינה משלהם. (עוד מישהם היו אמורים לקבל מדינה בדיוק באותו זמן – דבר שמעטים בישראל בוחרים לזכור...)
הרבה מים זרמו מאז, והרבה דם נשפך. מדינת ישראל בת 62, מדינה חזקה ומבוססת וצבאה הוא רב העוצמה ביותר באזור, וברשותה שפע גדול של טנקים ותותחים וספינות טילים ומטוסי קרב ופצצות גרעיניות שאת קיומן היא מתעקשת להכחיש. 43 שנים מתוך שנותיה – יותר משני שלישים – מדינת ישראל היא מדינה כובשת המקיימת שלטון צבאי ברוטאלי על התושבים הפלסטינים בגדה המערבית ורצועת עזה. הצעירים הישראלים שישוטטו ברחובות הערים מחרתיים בערב, ויחפשו משהו שרובם לא יוכלו לקרוא בשם, נולדו לתוך המציאות הזאת ומעולם לא ידעו אחרת.
וגם הג'יפים והדחפורים חוגגים. כמה ימים לפני יום הולדתה ה-62 של מדינת ישראל יצאו כוחות צבאה, מלווים בדחפורי D9, לפשוט על הערים והכפרים הפלסטיניים בכל רחבי הגדה המערבית ולהחריב בשיטתיות בתים פלסטיניים. לכפר חארס שדרומית לשכם באו לא פחות משמונה ג'יפים צבאיים כדי לאבטח את הדחפורים שהרסו את ביתו של מאהר סולטאן - בית בן שתי קומות, שאת בנייתו השלים סולטאן רק זמן קצר קודם לכן ושאמור היה אמור להפוך לביתם שלו, של אשתו ושל חמשת ילדיהם. לאחר הריסת ביתו של סולטאן, המשיך הבולדוזר בליווי החיילים להרוס שתי חנויות בפאתי הכפר.
באותו הזמן, פלש כוח צבאי גדול אל העיירה אל ח'אדר שממערב לבית לחם, להרוס את ביתו של עלי מוסא בו גרו תשעה אנשים, ביניהם תינוק בן שנה. ובעיירה בית סחור הוחרב מפעל תעשייתי שהשתרע על פני שטח של לא פחות כ-1,000 מטרים רבועים. נתניהו מתפאר כי השיג "שלום כלכלי" וכי הוא שוקד על טיפוח הכלכלה הפלסטינית. מעניין מה יגידו על כך תושבי בית סחור...
"עם המדכא עם אחר אינו חופשי בעצמו" כתב קרל מרכס לפני 150 שנה. הוא התייחס באופן ספציפי לשלטונה של בריטניה באירלנד ודיכוי תושביה. כאשר נכתבו הדברים, רבים מן האנגלים היו בטוחים כי שלטונם באירלנד לא יסתיים לעולם.
