יום שישי, 30 בדצמבר 2011

החושך

החושך


באנו חושך לגרש
בידינו אור ואש
כל אחד הוא אור קטן
וכולנו אור איתן

סורה חושך, הלאה שחור!
סורה מפני האור!


בשבוע שעבר התייחס אורי אליצור, ממייסדי ומנהיגי תנועת המתנחלים "גוש אמונים" (ולשעבר ראש לשכתו של ראש הממשלה יצחק שמיר) אל שיר החנוכה הידוע הזה, במאמרו במהדורה השבועית של "מקור ראשון".

"באנו חושך לגרש, והגננת הצעידה אותנו בסך, והיינו בני ארבע והיינו מכבים וגם חלוצים ודגלנו כחול לבן ונלחמנו ביוונים וגם בערבים" כותב אליצור, שהיה בן ארבע בערך בשנת 1950. "קלטנו את האמונה של הגננת ויתר המבוגרים שאנחנו בני האור ומבשרי הקדמה. באותם ימים, גם פה וגם בעולם הרחב, הציונות והלאומיות התחברו חיבור טבעי עם הנאורות והקדמה ויחד גירשו את החושך הערבי והקימו את מדינת ישראל".

ואולם, מתלונן אליצור, הימים הטובים ההם חלפו לבלי שוב. "מאז, האור והחושך החליפו צד. מי שנושא היום בהתלהבות את דגל הלאומיות היהודית ונלחם בערבים ומיישב את ארץ ישראל לא נחשב בעיני המחנה הנאור כמגרש חושך אלא מביא חושך. ולהפך, מי שתומך בערבים ונלחם נגד הציונות משוכנע שהוא זה שמגרש את החושך ומביא אור".

אז מה הוא מציע לעשות בעניין? לעשות שלום עם הפלסטינים? לשנות בצורה מהותית את התנהגותה של מדינת ישראל בפועל ואת הדיווחים הלא-סימפטיים היוצאים מכאן לכל רחבי העולם? לא כדאי להגזים. אורי אליצור חי בהתנחלות עופרה שבלב הגדה המערבית ובהחלט אין לו שום כוונה לראותה נהפכת חלק ממדינת פלסטין. יש לו פתרון פשוט יותר – בבגרותו הוא הבין שבעצם "הדימוי ההוא של גירוש החושך היה קצת נלהב מדי ומתלהם". בעצם זה לא כל כך מתאים למסורת היהודית, מסורת חנוכה מתייחסת לנרות קטנים וצנועים שבכלל לא אמורים לגרש את החושך.

ובקיצור: מה פתאום לגרש את החושך? אם הנאורים בארץ ובעולם יוצאים נגד המתנחלים וההתנחלויות, יאמצו המתנחלים את החושך אל חיקם, וילך העולם לכל הרוחות. (זה די מתאים לחוקים שהם וחבריהם מציעים בכנסת חדשות לבקרים...)

במקרה, בדיוק יומיים לאחר שפורסם המאמר הזה, שידרו חדשות ערוץ 2 כתבה גדולה על אנשים שמודאגים מאד מהתדרדרות מעמדה ותדמיתה של ישראל באוניברסיטאות בארצות הברית, שם מציינים מדי שנה את "שבוע האפרטהייד הישראלי" ודוברים של ממשלת ישראל נתקלים במטר של קריאות ביניים עוינות. "מן האוניברסיטאות בארצות הברית יצא הדור הבא של המנהיגים, הנשיאים והסנאטורים של העשורים הבאים. אם לא נצליח לשנות את האווירה שם, עתידה של ישראל נמצא בסכנה" אמרה אחת מן המארגנות.

אז מה האנשים הטובים האלה מציעים לעשות? לשנות את המדיניות? לשנות את פניה של ישראל? להחליף את הממשלה? שוב, לא כדאי להגזים. נמצאה עצה – לכנס את הסטודנטים הישראלים הלומדים באוניברסיטאות האמריקאיות ולצייד אותם בנימוקים טובים להסביר למה בכל זאת אנחנו הבחורים הטובים בסיפור הזה. למשל, לתאר את זוועות פיגועי ההתאבדות שביצעו פלסטינים בישראל, וגם להסביר שישראל תופסת בסך הכל 0.8% משטחו הכולל של המזרח התיכון.

האם זה יספיק בכדי לשכנע את הסטודנטים באוניברסיטאות שברחבי ארצות הברית, שדי לפלסטינים ב-0.0% משטחו של המזרח התיכון? זה כבר לגמרי לא בטוח.

ועוד צירוף מקרים (האם זה ממש צירוף מקרים?). ב-26 בדצמבר, אותו יום בו שודרה בהרחבה  הידיעה הזאת בחדשות ערוץ 2, מת אדהם בארוד בבית החולים לילדים רנטיסי בעיר עזה.

אדהם בארוד היה בן שבעה חודשים כאשר הסתיימו חייו. מרגע לידתו סבל מבעיות כליה קשות,  המחייבות טיפול מיוחד שאינו זמין בעזה. לפני ארבעה חודשים, הוא נשלח לבית חולים ישראלי, שם נותח וחזר לעזה במצב הרבה יותר טוב. אבל בסוף נובמבר חלה הידרדרות חדשה במצבו בשל זיהום בקטטר שהוכנס בניתוח הקודם.

ב-1 בדצמבר הוגשה בקשה רשמית דחופה לרשויות הישראליות לאפשר לאדהם בארוד לקבל טיפול נוסף. הבקשה נתקעה היכן שהוא בגלגלי הבירוקרטיה. במשך שלושה שבועות, הקצינים והפקידים האחראים לנושאים כאלה לא הצליחו להגיע להחלטה האם אדהם בארוד מהווה סכנה לביטחון מדינת ישראל. עכשיו, הם פטורים מהמשך ההתחבטות בנושא הזה.

הסיפור הזה הגיע אלי מהמשרד העזתי של ארגון הצדקה הבריטי אוקספם. חיפשתי לשווא  אזכור שלו בתקשורת הישראלית. כמובן, היו חדשות אחרות על עזה, חדשות חשובות הרבה הרבה יותר: על המטוסים שיצאו לבצע את החיסול של אלה שהוגדרו כמחבלים מסוכנים, ועל ירי התגובה של כמה טילים בידי הפלסטינים, ועל הפצצות חיל האויר כתגובה לתגובה, ועל אלופים בצה"ל המדברים על מבצע מלחמה גדול חדש בעזה, בשילוב או בלי שילוב עם המלחמה הגדולה נגד איראן. זה הכרחי כדי לשקם את  ההרתעה של ישראל, אשר נשחקה קצת. אבל לא השבוע. עדיין לא.

ואכן, הבוקר היה ברדיו פריט חדשות קטן ונחמד שהראה כמה טובים אנחנו. חקלאים מעזה המוכנים לבוא לאולם שהוכן במיוחד ליד מעבר ארז (דרכו הם לא מורשים לעבור) יוכלו להשתתף בקורס הדרכה על השימוש התקין בחומרי הדברה ודשנים, אשר יועבר בידי מדריכים ישראליים נאורים עד מאד.

אז מי אומר שאנחנו כבר לא בני אור ומבשרי הקדמה בחשכת המזרח התיכון?

יום שישי, 23 בדצמבר 2011

האירופאים המנוולים

האירופאים המנוולים

איך לא חשבנו על זה מקודם? נתקיף את האירופאים במתקפה חזיתית. פעם אחת ולתמיד נלמד אותם לקח, כמו שכבר מזמן לימדנו את הטורקים. "ישראל נגד אירופה" הכריזו כותרות ענק בעיתונים, ובעיתון ישראל היום המכונה הביביטון, שאותו מפרסם ומממן הנדבן הידוע שלדון אדלסון עבור ראש ממשלתנו, הופיעה כותרת מפורטת עוד יותר – "ישראל תוקפת: אירופה הופכת ללא רלוונטית".

בכרזות הפרסומת הענקיות שמפרסם הביביטון ברחבי הארץ נאמר "לכל ישראלי מגיע להתרגש" ואכן, מבטיח וגם מקיים – איזו התרגשות! קרב הענקים של המאה העשרים ואחת, ביבי נתניהו ואיווט ליברמן מתייצבים לבדם אל מול אירופה כולה, האנגלים והצרפתים והגרמנים, כולם גם יחד, ומנצחים אותם שוק על ירך!

שיתביישו להם האירופים האלה. מצאו להם במה להתעסק, בהתנחלויות שממשלת ישראל מקימה ומרחיבה על כל גבעה ותחת כל עץ רענן ברחבי הגדה המערבית (סליחה, יהודה ושומרון) על כל מיני פיסות קרקע שהפלסטינים בחוצפתם טוענים שגזלנו מהם. על איזו גזלה אתם מדברים? האם אין זאת הארץ אשר אלוהים בכבודו ובעצמו הבטיח אותה לאבותינו. ועכשיו גם  שר החינוך גדעון סער הודיע גם הוא בכבודו ובעצמו שזאת ארץ אבותינו ותהיה תמיד תמיד שלנו ואת המשאבים המועטים של מערכת החינוך יש להקדיש כדי להביא את כל תלמידי ישראל לבקר את אחינו המתנחלים המפריחים כל הזמן שממה אחר שממה. אז שיפסיקו האירופים להתערב בעניינים הפנימיים שלנו.

ואגב, מה זאת החוצפה האירופאית להתעסק בעשרה מסגדים שהוצתו? נו טוב, זה כבר חמישה עשר, לא הייתי לגמרי מעודכן. אבל לא משנה, אנחנו נתפוס את המציתים המנוולים האלה, נתפוס אותם ונעניש אותם בכל חומר הדין, ואנחנו לא זקוקים לאירופאים שיתנו לנו עצות בעניין. הפקדנו את טובי הבלשים של משטרת ישראל על הנושא החם הזה, הם בודקים וחוקרים ובולשים ואין ספק שתוך מקסימום חמש שנים הם ילכדו לפחות אחד מן המציתים. טוב, אולי תוך עשר שנים.

בקיצור, האירופאים ירדו מהפסים, הם נהפכו לא רלוונטיים, כמו שהפלסטינים לא רלוונטיים,  והטורקים לא רלוונטיים, והמצרים לא רלוונטיים, והסורים מתי בכלל היו רלוונטיים, וכמובן    לא נשכח עד כמה האיראנים לא רלוונטיים. עכשיו גם האירופאים. הבריטים והצרפתים והגרמנים, כולם הפסיקו כבר להיות רלוונטיים. בעצם, הגרמנים רלוונטיים אך ורק כאשר הם בונים עבורנו צוללת חדשה ומממנים אותה במאה וחמישים מליון יורו. אבל בזה הרלוונטיות שלהם מתחילה ונגמרת. חוץ מזה, שישבו בשקט ולא יפריעו. שקט, כאן בונים וכאן שורפים וכאן גואלים ארץ אבות! שקט, נא לא להפריע!

והאמריקאים? אה, זה סיפור אחר לגמרי. האמריקאים בהחלט רלוונטיים. לפחות, הם רלוונטיים  עד הבחירות לנשיאות בנובמבר שנה הבאה. עד אז, כל המועמדים צריכים להקשיב לקול היהודי ולאיפ"ק ולא להרגיז אותנו,  וזה מה שרלוונטי. ומה אם האובמה הזה יבחר שוב, ואחרי הבחירות הוא גם כן יתחיל לעשות בעייות בעניין ההתנחלויות? ברור – מה כאן השאלה?  אז גם הוא ייהפך להיות לא רלוונטי. נישאר לגמרי לגמרי לבדנו, בבדידות הרלוונטית ביותר.

יום שישי, 16 בדצמבר 2011

על מתנחלים משתוללים, חיילים משותקים וערוץ טלויזיה מאוים

על מתנחלים משתוללים, חיילים משותקים וערוץ טלויזיה מאוים  

"דין מפרי הסדר בחטיבת אפרים כדין מפרי הסדר בהפגנות הגדר בבילעין" אמר אתמול ראש הממשלה. לגמרי במקרה, ממש באותו זמן שודר בערוץ התעודה בטלויזיה סרט על פעולתם של "האנרכיסטים נגד הגדר" בכפרים כמו בילעין וניעלין ולאחרונה גם נבי סלאח.  אילו היה ראש הממשלה פותח את מכשיר הטלוויזיה בלשכתו, היה יכול לראות חיילים פותחים במטח כבד של גז מדמיע כאשר רק מתקרבים המפגינים למרחק של עשרות מטרים מהם, גם אם לא נזרקה אפילו אבן אחת. הוא יכול היה לראות כיצד נורה הפעיל מתן כהן מטווח קצר ואיבד את אחת מעיניו. (בדיוק היה שם צלם שתיעד בזמן אמיתי את העין השותתת דם). וביומן של ערוץ 10 הערב הוצגו תמונות מהריגתו של מוסטפה תמימי בנבי סלאח בשבוע שעבר וגם הריגתו של בסאם אל תמימי בבילעין לפני שנה, שניהם מירי בכינון ישיר של חיילי צה"ל (בינתיים ערוץ 10 עדיין משדר, אם כי כידוע הוא בסכנת סגירה בעוד כחודש…)

דובר פיקוד המרכז תהה: "מה חשב לעצמו מוסטפה תמימי כשרץ אחרי ג'יפ נוסע וזרק אבנים?" באמת, מה הוא חשב? עכשיו קצת מאוחר לשאול אותו. ומה חשבו לעצמם צעירי המתנחלים כאשר ארבעה ימים אחר כך הם פתחו את דלת שכזאת של ג'יפ צבאי, שבו נסע מפקד חטיבה בצה"ל, והיכו בראשו באבן? האם חששו שגם להם יקרה מה שקרה למוסטפה תמימי? אם כך חששו, זה בהחלט היה חשש שווא. עובדה, איש מהחיילים הרבים שהיו בשטח לא חסם אותם ולא מנע מהם להכות באבן בראשו של מפקדם, ולקינוח לקלל אותו ולקרוא לו נאצי ולפנות בשלווה לדרכם.

ואחר כך נכנסו המתנחלים הצעירים בהמוניהם דרך השער הראשי אל מפקדת חטיבת אפרים, מבלי שהש.ג. ימנע זאת מהם. (אם במשהו אפשר בהחלט להאשים את הש.ג., הרי זה כאשר הוא לא שומר על שער המחנה…) והם נכנסו למחנה בגלוי ובמצח נחושה, וחיבלו בכלי רכב צבאיים וחתכו צמיגים בגלוי ולנגד עיניהם של עשרות חיילים המתבוננים במחזה, ובסיום פעולתם יצאו בחזרה דרך אותו השער הפתוח עם אותו הש.ג. המקשט אותו וחזרו שמחים וטובי לב לבתיהם בהתנחלויות.

אז מה היו צריכים החיילים לעשות? לפתוח באש? עם כל הכבוד לח"כ בן אליעזר, זה היה אולי מוגזם ולא דרוש. בהחלט די היה בהכרזה "כולכם עצורים", בהעברת כל החבורה לתא המעצר הקרוב ביותר ופניה למחרת בבוקר לבית המשפט בבקשה להארכת מעצרם בחשדות כבדים של בריונות, תקיפה חמורה של חיילים וקצינים והשחתת רכוש צה"ל.

ואם זה כל כך פשוט, איך זה שכל זה בכלל לא עלה על דעתו של אף חייל ואף קצין שם בשטח? כנראה מפני שכבר עשרות שנים הובהר היטב לחיילים היוצאים לשטחים הכבושים שתפקידם ותפקודם הוא לסייע למתנחלים ולגונן עליהם בכל מצב ובכל תנאי ובכל מחיר. כאשר מתנחלים משתלטים על שטח ומקימים בו מאחז התנחלותי חדש, ההוראה לחיילים ברורה: קודם כל להיערך להגן על המתנחלים (כולל, ובמיוחד, להגן עליהם מפני זעמם של בעלי הקרקע הפלסטינים), ורק אחר כך (אם בכלל) לבדוק אם נוכחותם בשטח חוקית. ובכל מקום שיש עימות בין מתנחלים לפלסטינים, אין שאלה שתפקיד החיילים הוא קודם כל לעזור בכל כוחם למתנחלים ורק אחר כך (אם בכלל) לבדוק מה קרה ולמה ומי אחראי ומי אשם.

בעצם, כל זה התחיל כבר ב-1967. כבר כאשר הרב לוינגר וחבורתו התמקמו בחברון בפעם הראשונה וקבעו שם עובדות, והמושל הצבאי לפי מיטב שיפוטו המקצועי רצה לפנות אותם מחשש להתלקחות מסוכנת, והדרג הפוליטי (ממשלה של מפלגת העבודה דאז...) הבהיר לו הבהר היטב שיש שיקולים שעומדים מעל שיפוטו המקצועי של קצין. ומאז ועד היום הועבר והובהר הלקח הזה והמסר הזה לדורות רבים של חיילים וקצינים (שלא לדבר על כך שיותר ויותר מן החיילים והקצינים נמנים בעצמם על המתנחלים וחבריהם הדתיים לאומיים, ופחות ופחות אנשים מחלקים אחרים בחברה הישראלית מתלהבים לשרת במקומות האלה ובצבא הזה...)

ואתמול בערב נשא ראש הממשלה נאום מרהיב במרכז הליכוד והבטיח שכל זה ישתנה מהיום והלאה, ומעתה והלאה ינקטו אמצעים קשים וחמורים נגד כל מי שיעשה מעשים כאלה. האם זה רציני? האמת שאין צורך באמצעים מאד דרמטיים. מספיק להעביר מסר בשרשרת הפיקוד הרגילה של הצבא, ולהבהיר לחיילים שבמצבים כאלה חובתם לעצור את המתנחלים – כן, גם מתנחלים!

אז מה באמת יקרה בפעם הבאה שאנשי נוער הגבעות ותג המחיר יחליטו להשתולל? ככל הנראה, לא נצטרך לחכות הרבה כדי לדעת את התשובה.

יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

איך חגגנו את יום זכויות האדם העולמי

איך חגגנו את יום זכויות האדם העולמי

10  בדצמבר 1948. לפני שישים ושלוש שנה התכנסו מדינות העולם בפאריז לאמץ את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, אשר קבעה כי לכל יצורי האנוש באשר הם ישנן זכויות שאינן ניתנות לערעור אשר נכתבו וצוינו בפרטי פרטים באמנה הזאת, וכי כל מדינה וכל ממשלה באשר היא מחויבת לשמור עליהן ולקיים אותן. ולזכר האירוע הזה נקבע תאריך ה-10 בדצמבר נקבע ביום זכויות האדם העולמי, מאז ועד היום.

http://www.knesset.gov.il/docs/heb/un_dec.htm

מדינת ישראל הצעירה, שנוסדה רק כמה חודשים לפני כן, הייתה בין הראשונות לחתום על ההצהרה הזאת, אם כי מעשיה – הן בזמן המלחמה הקשה שליוותה את הקמתה והן בהמשך שנות קיומה – לא תמיד תאמו בדיוק את מה שנאמר באותה הצהרה. למען ההגינות ראוי לציין כי ישראל בהחלט אינה המדינה היחידה שאותה אפשר להאשים בכך. ישראל גם בהחלט אינה המדינה היחידה בה מתרגז ומתרתח השלטון לנוכח מעשיהם של ארגוני זכויות אדם אשר מחטטים וחוקרים וחושפים בפני העולם כולו את הפרות זכויות האדם בידי הממשלה והצבא והמשטרה ושירותי הביטחון של מדינתם.

השנה הזאת, היה מצעד זכויות האדם שהתקיים בתל אביב יותר מאשר עוד אירוע אשר מתקיים כל שנה בתאריך הזה. הייתה זו קריאת תגר אל מול מתקפתם של חברי הכנסת מהימין, שבפיהם הפכו "זכויות האדם" למלה גסה והסנאטור מקארתי לאיש ראוי להערצה אשר "צדק בכל מלה שאמר". בכיכר הבימה ליד שדרות רוטשילד, אותו המקום בו החלו מחאות הצדק החברתי בקיץ האחרון, התכנסו פעילי זכויות האדם באלפיהם - יהודים וערבים וגם מאות מן הפליטים מאפריקה אשר להם מתכוון ראש ממשלת ישראל לבנות בתי כלא חדשים ונרחבים (סליחה, "מתקני שהיה") ולהקדיש לכך 650 מליון שקל מקופת המדינה.

"הימין לא יסתום לנו את הפה!" נאמר בשלטים שנישאו בתהלוכה לאורך רחוב אבן גבירול.  היו שם פעילים למען זכויות עובדים, זכויות נשים, זכויות המיעוט הערבי, זכויות הקהילה הגאה, זכויות הפלסטינים בשטחים, וגם פעילים למען הזכות לדיור, לבריאות ולחינוך. גם אנשי עמותת "המשפט למען הזקנה" נראו בקהל, עם הלוגו המיוחד המראה פטיש של שופט נהפך להיות מקל הליכה. לזה אפילו ח"כ אופיר אקוניס לא היה מתנגד (ואולי כן?...)

ובאותה השעה ממש, הפגינו תושבי הכפר נבי סלאח במחאה על כך שמתנחלים מהתנחלות חלמיש השתלטו על המעיין שסיפק מים לכפרם במשך מאות בשנים. בכל יום שישי הם מפגינים, ובכל יום שישי חיילי צה"ל מפזרים אותם. אבל לא בכל יום שישי יש הרוגים. ביום שישי האחרון, לכבוד יום זכויות האדם הבינלאומי, כיוון חייל ישראלי היישר אל ראשו של המפגין מוסטפה תמימי וירה מטווח קרוב ביותר. תמימי נפצע פציעה אנושה ומת למחרת היום בבית החולים.

למחרת היום, כאשר מת מוסטפה תמימי מפצעיו וחיילי צה"ל פתחו בירי גז מדמיע על הפלסטינים והישראלים שצעדו בהלוויתו, נשא פרופסור דן שכטמן מהטכניון נאום חגיגי בשטוקהולם כאשר קיבל את פרס נובל לכימיה מאת מלך שוודיה. בנאום אמר כי חובת המדענים לקדם את החינוך, את המחשבה הרציונלית ואת הסובלנות כדי ליצור עולם טוב יותר עבור כולנו, ולפקוח עין על מעשיהם של הפוליטיקאים. והפוליטיקאים שלנו שיבחו את פרופסור שכטמן על נאום יפה ומרשים ועל שהביא הרבה כבוד למדינת ישראל, ופנו לדון בחוק שיאסור על המוסלמים בישראל לקרוא למאמינים לתפילה מעל צריחי המסגדים.


יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

קק"ל מפסידה בקרב על שמה הטוב

קק"ל מפסידה בקרב על שמה הטוב

העיתונאי החוקר אורי בלאו מתמחה בהשגת מסמכים שאינם מיועדים לפרסום. כרגע הוא מחכה  להחלטת פרקליטות המדינה לגבי המסמכים בנושא חיסולים והוצאות להורג בלי משפט, אשר פרסומם הביך מאד את פיקוד צה"ל. כידוע, החיילת לשעבר ענת קם כבר החלה לרצות ארבע וחצי שנות מאסר על כך שהדליפה אותם לעיתונאי הזה. האם גם העיתונאי צריך לעמוד לדין על מה שהוא רואה כמילוי חובתו המקצועית והמוסרית? שאלה קשה ומסובכת, שבה עדיין מתחבטים ראשי הפרקליטות. בינתיים, בלאו לא יושב בטל.

במוסף "הארץ" בסוף השבוע האחרון פרסם אורי בלאו פרוטוקולים של הארגון הידוע בשמו הקרן הקיימת לישראל - מסמכים פנימיים בהחלט, שיש בהם כמה וכמה דברים מעניינים.


"יהודי רכש דירה בכרמיאל, על קרקע של קק"ל. לא הייתה לו בעיה.עברו עשרים שנה ומוחמד שגר בדיר אל אסד בא לקנות דירה. היהודי מוכר לו את הקרקע טבין ותקילין. הוא בא למנהל מקרקעי ישראל, אומר 'אני מוחמד, אני מבקש שתרשמו את הדירה  על שמי בטאבו'. אומרים לו "חכה, אתה ערבי, אי אפשר כי כתוב שקק"ל לא מוכרת לערבים וגם לא מחכירה לערבים'." 

בימינו אלה, זה לא נשמע ממש טוב. אפי שטנצלר, איש מפלגת העבודה, יו"ר הקרן הקיימת ולשעבר ראש עירית גבעתיים, בהחלט לא התכוון שהמלים הכנות שאמר לפרוטוקול יתנוססו בעיתון לעיני הציבור בארץ ובעולם.  אכן, היו לקרן הקיימת לישראל ימים טובים ויפים יותר, ימים בהם לא היה צורך להסתיר את מטרותיה ולהתבייש בהן. כאשר נוסדה הקק"ל לפי החלטת הקונגרס הציוני בשנת 1901, וגם במשך שנים רבות אחר כך, לא נראתה בעיה מיוחדת להודיע ברבים שזהו גוף שמטרת קיומו לרכוש קרקעות שנועדו ליהודים וליהודים בלבד. במשך כל המאה העשרים נשא תמיד ראש ממשלת בריטניה בתואר פטרון כבוד של הקרן הקיימת לישראל (ראש הממשלה הנוכחי כבר ויתר על הכבוד הזה).

בשנות השלטון העותמני והבריטי רכשה הקרן הקיימת דונם אחר דונם, בעזרת תרומות של כל מיני מליונרים וגם מן הפרוטות ששלשלו ילדים יהודים בכל רחבי העולם אל הקופסאות הכחולות של הקרן הקיימת שהוצבו בבית ספרם. (בסרטו של וודי אלן "ימי הרדיו" המתרחש בניו יורק בשנות הארבעים של המאה שעברה מופיע ילד יהודי השובר את אחת הקופסאות האלה ומשלשל את הכסף לכיסו האישי, כנראה שיש בזה יסוד אוטוביוגרפי...)

עד שנת 1948 הצליחה הקרן הקיימת להשיג שליטה על כארבעה אחוז משטחה של פלסטינה-א"י המנדטורית. בשנת 1949 העניקה לה ממשלת ישראל עוד תשעה אחוז מן השטח, אדמות שהוגדרו אז "אדמות נטושות" ואשר בעליהן הקודמים מצאו עצמם במחנות פליטים מצידו השני של הגבול. על שפע הנדל"ן הזה כבר לא נדרשה  הקרן הקיימת לשלם שום דבר, אפילו לא פרוטה אחת מתוך הפרוטות ששלשלו הילדים אל הקופסאות הכחולות המפורסמות. ועל כל שלושה עשר האחוז משטחה של מדינת ישראל שהפכו לאדמות הקק"ל חלו – וחלות עד היום –תקנות הקק"ל לפיהן האדמה לא תושכר ולא תוחכר ולא תינתן במתנה למי שאינו יהודי. (לפי התקנות, אפילו לעבוד כשכיר על אדמות הקק"ל אסור על מי שאינו יהודי, אם כי את הסעיף הזה הקק"ל כבר מזמן אינה מנסה לאכוף - אחרת הייתה החקלאות בישראל מתמוטטת...)

וכך המצב עד היום. לפי החוק שחוקקה כנסת ישראל הועבר ניהול אדמות הקק"ל אל מנהל מקרקעי ישראל והוא מחויב על פי חוק לנהל אותן על פי תקנות הקרן הקיימת האמורות לעיל. אבל בשנים האחרונות העסק מתחיל לחרוק, והיו עתירות חוזרות ונשנות לבג"צ, ובית המשפט העליון לתחוב את אפו לענייני הקק"ל ולהתעניין ולחקור ולהוציא פסקי דין שעל פיהם, כמה מוזר, אפליה של אזרחים ערבים היא בלתי חוקית במדינה דמוקרטית. בכנסת הקודמת כבר הייתה יוזמת חקיקה של ח"כים מהימין לקבוע שזה כן חוקי, אבל היא נתקעה (אולי עכשיו היא תחזור...) ומנהל מקרקעי ישראל מצא כל מיני דרכים עוקפות ומתחמקות למקרים שבהם מבקשים ערבים לקנות או לשכור אדמה שרשומה כאדמת קק"ל, אבל הם נעשים יותר ויותר מסורבלים.    ובינתיים במדינות דמוקרטיות בעולם – בבריטניה ובאוסטרליה וגם בארצות הברית – מתרבות הקריאות של ארגונים החוקרים ושואלים מדוע ולמה זכאית הקרן הקיימת להיות רשומה בארצותיהם כארגון צדקה הפטור ממס.

ובתוך כל זה נפל על הקרן הקיימת מבול של פרסומים בלתי מחמיאים ברחבי העולם מן הכפר הבדואי אלעראקיב בנגב, הכפר שממשלת ישראל מתנגדת בתוקף להמשך קיומו ומפעילה את מירב עוצמתה כדי להחריב אותו שוב ושוב (כי התושבים מקימים אותו כל פעם מחדש). ובתוך זה פורסמו תמונות רבות של דחפורי הקרן הקיימת המיישרים את הקרקע כהכנה לנטיעת יער קק"ל על חורבות הכפר במטרה לקבוע שם עובדה בלתי הפיכה. 

גם על כך אפשר לקרוא דברים מעניינים מפיו של שטנצלר בפרוטוקולים שפרסם עכשיו אורי בלאו: "אנחנו למדנו מהניסיון שלנו בשנים האחרונות, שבמקום שיש עץ נטוע אין אפשרות כמעט להשתלט על הקרקע... זהו שטח שאנחנו תופסים אותו על מנת שאחרים, לא יהודים ולא לא יהודים, יתפסו אותו, ולא בדואים ולא אף אחד אחר"."אנחנו משחקים בבתי משפט, דמוקרטיה. תיסעו לסיני ותראו איך המצרים השתלטו על הבדואים. שם אין דמוקרטיה". חבר הדירקטוריון של הקק"ל יצחק קריצ'בסקי העלה רעיון אחר כיצד להתמודד עם הבעיה.

והיו חברים אחרים בדירקטוריון של הקק"ל שהעלו חששות לנוכח מסע הפרסומים בעולם. חבר הדירקטוריון אלון טל, אמר שהפרשה היא "כישלון הסברתי קשה מאוד של קרן קיימת לישראל... התמונות של יערני קרן קיימת לישראל ועוד תמונות שהופצו של טרקטורים שמפנים בניינים הם מה שתופסים, וקרן קיימת לישראל נראית שותפה לדבר עבירה. הנציגים שלנו בחו"ל לא ידעו לענות לטענות והם הפסידו את המאבק על שמנו הטוב באוסטרליה, בארצות הברית וכו' ".

חברת הדירקטוריון אור קרסין היתה נחרצת אף ממנו. "אני אגיד את דעותי גם אם זה יישמע כמו דון קישוט", אמרה והסבירה שתחושתה לא נוחה מכך "שמציבים אנשים מול עצים... להעמיד עצים במעמד של מלחמה אל מול אוכלוסייה ישראלית, אזרחי מדינת ישראל, זה דבר מאוד קשה, ומאוד קשה לראות את התמונות האלה ולשמוע את הקולות האלה".

היו"ר שטנצלר הביע שביעות רצון מכך שלפחות הפרסומים השליליים התרחשו בעיקר בחו"ל. "אני חייב להודות לדוברות, לתקשורת, למשרד יחסי הציבור שלנו, שעושים את הכל כדי שהנושא הזה בארץ לא יתפתח בתקשורת... בתקשורת הישראלית אין לזה הד, אוי ואבוי אם היה לזה הד". באמת אוי ואבוי, עכשיו כבר מתחיל להיות לזה הד גם בישראל.

בתגובה שמסרה הקק"ל לאורי בלאו נאמר כי "הכתבה נשענת על אסופה של חצאי מסמכים ואמיתות" וכי "התקשורת בישראל נוהגת באחריות ורואה ויודעת כי לא ניטע בשטח האמור ולו עץ אחד בלבד". אכן, בינתיים לא נטעה הקק"ל עצים בשטח אל עראקיב ולא מימשה את הכוונה לקבוע עובדות בשטח נגד התושבים הבדואים. ואולי בזכות המאבק התקשורתי היא גם בכלל לא תעשה זאת...

ומענין לענין באותו ענין: מאז 1967 מקיימת הקרן הקיימת מאמץ לתפוס שליטה באדמות ונכסים פלסטיניים, והיא אינה בוחלת באמצעים להשגת המטרה הזאת. למשל, במשך שנים רבות ניהלה הקק"ל מאבק במטרה לסלק את בני משפחת סוטרין מביתם שבכפר סילוואן שבמזרח ירושלים. רשויות המדינה הכריזו על הבית בו גרים בני המשפחה כעל "נכסי נפקדים" ולכן הועברה הבעלות עליו לידי "האפוטרופוס על נכסי נפקדים", אשר העביר את הבעלות לידי הקרן הקיימת, שעמדה לסלק את הפלסטינים מהבית ולהעביר אותו לידי עמותת המתנחלים "אלעד" אשר כבר השתלטה בדרכים דומות על הרבה מבנים ואדמות פלסטיניות בסילוואן. בשבוע שעבר עמדו 12 בני משפחת סוטרין להיות מושלכים מביתם לפי צו בית משפט שהוציאה הקרן הקיימת.

אילו לא פורסם הסיפור בתקשורת הישראלית והבינלאומית, כבר היו המתנחלים יושבים עכשיו בבית. אבל הפרסום גרם לקרן הקיימת הרבה מבוכה וכאב ראש, וארגון הרבנים לזכויות האדם יזם מסע מכתבי מחאה אל מנהלי הקק"ל בישראל וגם אל חבריהם בארצות הברית שעשויים להיות פתוחים יותר לטיעונים כאלה. הקק"ל ניסתה לטעון שזה לא היא אלא המתנחלים אשר דרשו את גירוש המשפחה. אבל התברר שבהחלט שהפניה לבית המשפט להוציא את צו הפינוי הוגשה על ידי עורכי הדין בשם הקק"ל (מה שנכון, אותם עורכי דין במקרה מייצגים גם את המתנחלים). בסופו של דבר, הודיעה הקק"ל כי (לפחות בינתיים) לא יצא הצו הזה אל הפועל...

באתר האינטרנט הבנוי היטב של הקרן הקיימת לישראל, כל זה לא מוזכר. אין אף מלה על אל-עראקיב וגם לא על סילוואן. בכלל לא מזכירים שם ערבים. יש כמה מלים כלליות על כך שהקק"ל פועלת "בשם העם היהודי ולמענו, כנאמן העם היהודי על אדמתו בארץ ישראל". אבל בעיקר מסבירה הקרן הקיימת לגולשי האינטרנט כי היא ארגון אקולוגי וסביבתי, ארגון ירוק למופת:


"קק"ל אחראית ל- 1,500,000 דונם יער וחורש טבעי ברחבי ישראל. בשטח זה קק"ל נטעה למעלה מ-240 מיליון עצים על פני כ-920,000 דונם. בעידן של תופעת ההתחממות הגלובלית, נטיעת עצים מקבעת את גז החממה העיקרי, דו תחמוצת הפחמן, ולכן תורמת להקטנת ההתחממות העולמית. קק"ל מפתחת יערות קהילתיים ופארקים ביוספריים המשלבים ומאזנים בין השימוש של הקהילה הגרה סביב היערות והשטחים הפתוחים לבין השמירה על הטבע והסביבה. אנשי קק"ל ערוכים בכל עת למניעת שריפות יער וחורש ומשתמשים בציוד כיבוי אש מתקדם ובמגדלי תצפית אש. קק"ל מבצעת מחקרים מתקדמים במסגרת תהליך שיקום השטחים שנשרפו. קק"ל פועלת לטהר ולשקם את מעיינות ונחלי ישראל ולפתח את האפשרויות הגלומות בהם כמשאב טבע ונוף עבור הציבור. קק"ל מונעת סחף ותהליכי מידבור באמצעות שיקום נזקי שיטפונות והסדרת ניקוז. קק"ל שותפה יחד עם גופים בינלאומיים בניסיון למצוא פתרון לבעיות ייעור עולמיות, בניהול אגני ניקוז, בהורדת רמות דו תחמוצת הפחמן באטמוספירה ובניהול אזורים צחיחים למחצה. קק"ל מבצעת ותומכת במפעלי מחקר ופיתוח בעלי השלכות בינלאומיות,  וחולקת את הידע הנצבר עם שאר מדינות העולם." 
http://www.kkl.org.il/kkl

וכך עוד ועוד על מפעלה האקולוגי והסביבתי האדיר של הקרן הקיימת.

אכן, פעילות ברוכה וראויה לכל שבח. רצוי בהחלט שתהיה במדינת ישראל רשות שתעסוק בפעולות סביבתיות שכאלה. אבל למה, בעצם, זה צריך להיות ארגון המיוחד אך ורק ליהודים? האם שמירת הסביבה אינה עניין לכל אזרחי ישראל, בלי הבדל דת, גזע, ולאום?