יום שישי, 26 בנובמבר 2010

האגדה על הילד והעוף והאריה והחיילים

האגדה על הילד והעוף והאריה והחיילים
 
היה היו פעם שני חיילים צעירים נחמדים אשר יצאו יחד עם חבריהם ליצוק עופרת יצוקה ולהלחם בטרור ולכבוש את העיר עזה. ונתקלו החיילים בתיקים החשודים כממולכדים ולא רצו לסכן את חייהם הצעירים בפתיחתם והעדיפו שילד בן אחד עשרה שמצאו בסביבה הוא אשר יסכן את חייו הצעירים עוד יותר. והילד נפחד עד מאד אך למזלם של כולם בתיקים לא היה חומר נפץ ואף אחד לא התפוצץ שם (רק בכל מיני מקומות אחרים בסביבה). 

ואחר כך נגמר מבצע העופרת היצוקה והחיילים יצאו מעזה וחשבו שבכך נגמר הסיפור. אבל קם שופט מנוול בשם גולדסטון ובא מדרום אפריקה הרחוקה ופרסם בעולם דו"ח מרגיז ופתח בחזרה כל מיני סיפורים שנחשבו כסגורים, ואז החל גם צבא ההגנה לישראל לחקור כמה מהסיפורים האלה. וכך הגיעו שני החיילים הצעירים הנחמדים אל בית הדין הצבאי והשופטים הנבזים שם מצאו אותם אשמים, ובאו כל חבריהם ומפקדיהם והפגינו מול בית המשפט ותמכו בהם מעל ומעבר והכתירו אותם כגיבורים והביעו כעס ורוגז על כך שחיילים נאשמים למרבה האבסורד בפשעי מלחמה רק בגלל שביצעו כל מיני מעשים במהלך מלחמה. ודרשו כל החיילים וכל הקצינים וגם הרבה מאד פוליטיקאים שבית הדין אשר מצא את שני החיילים הצעירים הנחמדים אשמים יזהר וישמר שלא ללכת רחוק מדי ובשום אופן לא לשפוט אותם למאסר בפועל, שאם לא כן, כך הם אמרו, יחשבו השופטים עצמם וגם הפרקליט הצבאי הראשי וגם אנשיו וגם כל יתר השמאלנים כבוגדים ותוקעי סכין בגב האומה ומשתפי פעולה נבזים עם גולדסטון היהודי האנטישמי.

ובינתיים בזמן שמחכים לפסק דינם של השופטים הנכבדים אפשר לעיין במסורת היהודית ולשמוע מעט מהמשלים שמשלו חכמינו זיכרונם לברכה. הא למה הדבר דומה, משל לאריה שנתקעה לו עצם בגרונו, וקראו לעוף בעל מקור ארוך שיתחוב את מקורו בגרונו של מלך החיות ויוציא משם את העצם, ויבוא על שכרו. הלך אותו העוף ועשה כדבריהם, וכשתבע את שכרו אמרו לו גש לאריה והוא ישלם לך כגמולך. התייצב העוף בפני האריה וביקש שכרו. צחק האריה ואמר לו קיבלת את חייך במתנה שהרי בשעה שתחבת את ראשך בלועי, יכולתי לבלוע אותך חי, הרי שבאת על שכרך. וגם אתה הילד מעזה, מה  החוצפה הזאת להתלונן שהחיילים יצאו על תנאי? היית בידי הצבא המוסרי ביותר בעולם ועדיין אתה נושם, ואתה עוד מתלונן? וגם אתם תושבי תל אביב, מה זה אני קורא בעיתון שיש אצלכם שיעור גיוס כל כך נמוך לצה"ל וגם התל אביבים שמתגייסים לא מתלהבים ללכת ליחידות קרביות? מה זה, משתמטים? אתם בתל אביב לא פטריוטים? לא ציונים? לא אוהבים את המולדת? לא מוכנים לצאת לעזה ולתת לילדים פלסטינים לפתוח עבורכם תיקים שחשודים כממולכדים? בושה לכם, לפחות תשתתפו במבצע הגדול של העיתון הגדול ידיעות אחרונות, ותבחרו מתוך רשימת שלושים ואחת היחידות הקרביות ביותר בצה"ל את זאת שאתם הכי אוהבים ותסמסו תרומה של עשרה שקלים למען החיילים הקרביים הפייטרים ביחידה הזאת שאתם הכי אוהבים. מה, גם זה לא? אתם ממש חסרי תקווה.


יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

גבולות

גבולות

קצין אחד בצבא ההגנה לישראל, שאת שמו אולי לא נדע לעולם אך את סיפורו קראנו השבוע מעל דפי העיתונות, סייר עם חייליו בגבול מצרים כאשר נתקל בקבוצת פליטים שזה עתה הגיעו מאפריקה הרחוקה. הוא נדרש להחזירם מיד אל הצד המצרי של הגבול. בחושבו על שאולי כבר עברו הפליטים האלה בידי המבריחים חסרי המצפון שהבריחו אותם עד כאן, ועל מה שאולי מצפה להם מידי הצבא המצרי מיד בהגיעם חזרה לתחומו, ועל מה שאולי מצפה להם מאוחר יותר מידי המשטר וקבוצות אתניות יריבות עם החזרתם לארץ ממנה נמלטו, סירב הקצין לפקודה וביקש להביא את הפליטים לבסיס של יחידתו. על מעשה הסרבנות הזה צפוי הקצין להיענש בחומרה. הפליטים הועברו לטיפולו של קצין אחר, אשר מילא את תפקידו כדת וכדין וגירש את הפליטים אל מעבר לגבול, עוד באותו הלילה.

אבל הדילמה הקשה הניצבת בפני חיילים וקצינים בעלי מצפון עומדת להיפתר בקרוב. מעתה והלאה, כך עומדת ממשלת ישראל להחליט ביום ראשון הקרוב לפי הצעת ראש הממשלה, יועברו כל הפליטים ל"מרכז שהיה פתוח" שיוקם בלב המדבר ושם תספק להם מדינת ישראל הנדיבה מזון ומשקה חינם אין כסף, וגם אוהלים לגור בהם. לגמרי בחינם תספק להם המדינה גם את השומרים החמושים, אשר יאומנו בידי שירות בתי הסוהר וישמרו על שערי מרכז השהיה הפתוח וגם יפטרלו יומם ולילה ליד הגדרות שיקיפו אותו.

ומה שהכי טוב: על מרכז השהיה הפתוח הזה לא יחול חוק ועדות הקבלה, שגם הוא עומד להתקבל בארצנו בשבוע הבא. איש לא ידחה  בשעריו, מאף אחד לא ימנעו את הזכות לגור בו. שום "ועדת קבלה" לא תסנן את המועמדים להתקבל אליו ותדחה את אלה ש"אינם מתאימים למרקם החברתי".  קהילה שוויונית אליה יגיעו ויתקבלו כ-ו-ל-ם - אם ירצו ואם לא ירצו..

"מדינת ישראל היא המדינה המפותחת היחידה שאתה יכול ללכת ברגל אליה  מהמדינות העניות ביותר באפריקה" התלונן ראש ממשלתנו אשר הוסיף כי המסתננים הנבזים העוברים את הגבולות בלילה מאיימים על אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה.

אולי באמת הייתה זו טעות חמורה בשיקול מצד הרצל ויתר מייסדי התנועה הציונית, להקים מדינה  יהודית ודמוקרטית ומתקדמת ומתוקנת ומוצלחת ומשגשת במיקום כזה בלתי מוצלח ובלתי מתאים. מיקום אשר מאפשר לאנשים רעבים ונואשים, אנשים המוכנים ללכת ברגל אלפיים קילומטר ויותר  בתקווה נואשת להיטיב את מר גורלם, יכולים לבוא ולהתדפק על שעריה.

מדי שנה מקבלת  מדינת ישראל המפותחת והמשגשגת שלושה מיליארד דולר סיוע טבין ותקילין מאת ממשלת ארצות הברית של אמריקה. הרבה יותר מסכום הסיוע האמריקאי הניתן לאפריקה השחורה כולה.

אם לא יבוא הסיוע לאפריקה, באים האפריקאים אל הסיוע.

יום שישי, 19 בנובמבר 2010

הדו"ח של הזבוב על הקיר בפגישה בין ביבי להילארי


הדו"ח של הזבוב על הקיר בפגישה בין ביבי להילארי

צילום: ויקיפדיה

 -  (...) טוב, ביבי, נחמד להחליף זיכרונות איך אתה וביל הלכתם מכות בחדר הסגלגל, אבל צריך להתקדם. הנשיא חוזר מאינדונזיה בשבוע הבא והוא רוצה תוצאות.

 -  אמרתי לך שאני מוכן להקפיא עוד פעם, אפילו שזה עושה לי רע ויהיו לי הרבה צרות. אבל אני צריך חבילה יפה עם סרט להציג לשרים בקבינט. המטוסים החמקנים נשמעים טוב מאד, למרות שלא נקבל אותם בזמן בשביל ההפצצה על טהראן...

 -  כמה פעמים צריך להגיד לך לא להזדרז עם איראן? אנחנו מספיק מסובכים ושקועים בעיראק ובאפגניסטן. הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו זה עוד מלחמה עם עוד חיילים אמריקאים שחוזרים בארונות.

-  וכמה פעמים אני אמרתי לכם שהמנוול הזה אחמדינג'אד הוא סכנה לכל העולם וחייבים לתת לו בנבוט גדול על הראש?

-  כן, אני יודעת, אני יודעת. אחמדינג'אד זה היטלר ואתה וינסטון צ'רצ'יל ועכשיו שנת 1938.  אבל אתה לא נואם עכשיו באסיפה פומבית. בוא נחזור לנושא, אמרתי לך שאין לנו הרבה זמן. מה עם מזרח ירושלים? אתה יודע שאנחנו צריכים משהו גם בשביל אבו מאזן וסלאם פייאד. גם להם יש אופוזיציה בבית.

-  טוב, אמרתי לכם שעל ירושלים אני לא יכול להגיד שום דבר בפומבי, אבל שנמשיך כמו בהקפאה הקודמת. היה בסדר, לא? המנכ"ל שלי יושב על הברז ואין מכרזים בירושלים, אפילו לא במערב ירושלים.

-  חוץ מאשר פעם או פעמיים שהיו מכרזים בדיוק ברגע הכי פחות מתאים. התחילה מהומת אלוהים שכמעט פיצצה לנו את הכול...

-  מה אני יכול לעשות, את יודעת שמשרד הפנים אצלנו נמצא אצל מפלגת ש"ס והם שומעים רק לאלוהים ולרב עובדיה יוסף.

-  לפעמים נדמה לי שהרב עובדיה הוא ראש המדינה האמיתי שלכם. אולי פעם תשלחו אותו לכאן, שנדבר ישר איתו?

-  אי אפשר, הוא איש זקן ולא אוהב לטוס. אבל אני צריך איזה מסמך שאני אוכל להראות לו, בעניין ירושלים. רק קצת מס שפתיים, אני חייב את זה. 

-  מסמך כתוב זה דבר קצת בעייתי. אבל נראה מה אפשר לעשות. ומה אתה אומר על נושא הגבולות? אתה יכול להתחיל במשא ומתן באמת, ברצינות, לא כמו שהיה עד עכשיו? ולסכם תוך שלושה חודשים, לקבוע את הגבולות של המדינה הפלסטינית?

-  מממ... כן, אולי, אני מקווה שאפשר. (בלחש) שלושה חודשים זה הרבה זמן.

-  אז סיכמנו?

-  כן, פחות או יותר. נראה. בערך בעוד שבוע. (בלחש) אפילו שבוע דחייה לא הולך ברגל.

יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

צפון קוריאה זה כאן


צפון קוריאה זה כאן

 
התכוונתי לכתוב כאן על לימור לבנת, שרת התרבות של מדינת ישראל, ועל תכניותיה להפוך סיוע לתיאטראות במדינתנו למותנה בהופעה בהתנחלויות - וגם להתחיל להעניק פרסים ממשלתיים ל"הצגות ציוניות". אבל מצאתי שאריאנה מלמד כבר כתבה על הנושא הזה ב-Ynet 



וגם הקישור לעצומת המחאה המתגלגלת בנושא הזה



יום שבת, 13 בנובמבר 2010

סוף סוף קצת אמת בפוליטיקה


סוף סוף קצת אמת בפוליטיקה


"שמונה עשרה שנה אנחנו מנהלים משא ומתן עם הפלסטינים תוך כדי בניה בהתנחלויות. מה פתאום לשנות את זה עכשיו?" כך שאל לתומו ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אמת ויציב. כבר שמונה עשרה שנה מדינת ישראל אכן בונה ומרחיבה את ההתנחלויות תוך כדי משא ומתן עם הפלסטינים. ובאמת, מן המשא ומתן לא יצא כלום. רק ההתנחלויות התרחבו (עוד יותר).

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

העקרב והצפרדע

העקרב והצפרדע    

"תעבירי אותי את הנהר, בבקשה" אמר העקרב לצפרדע.
"אבל איך אדע שלא תעקוץ אותי באמצע הדרך?" שאלה הצפרדע.
"מה פתאום שאעקוץ  אותך? אני משוגע?" שאל העקרב.

הצפרדע השתכנע, העלתה את העקרב על גבה ויצאה לדרך. אבל כשהיו במקום העמוק ביותר, העקרב עקץ אותה. "למה עשית את זה?" זעקה הצפרדע. "מצטער, זה הטבע שלי" ענה העקרב.


"תזמינו אותי לאמריקה שנדבר על חידוש המשא ומתן" אמר נתניהו לאובמה והילרי קלינטון.
"אבל איך נדע שלא תודיע על תכנית בניה בהתנחלויות בדיוק בזמן הפגישה איתנו?" שאלו האמריקאים.
"מה פתאום שאכריז הכרזות כאלה? אני משוגע?" ענה נתניהו.

 האמריקאים השתכנעו והזמינו את נתניהו. אבל כשהיו יחד בכינוס בניו אורליאנס, פתאום הודיעו אנשיו של נתניהו על בנית אלפי יחידות דיור במזרח ירושלים. "למה עשית את זה?" זעק סגן הנשיא ג'ו ביידן. "מצטער, זה. . .


יום שבת, 6 בנובמבר 2010

השנה שבאמצע

השנה שבאמצע

כולם חיכו לבחירות לקונגרס בארה"ב – מי בתקווה ומי בחשש. הרפובליקאים חיכו להזדמנות לשטוף את הקונגרס ולערוך בו מסיבת תה. הדמוקרטים קיוו להציל לפחות את הרוב בסנאט. הפלסטינים חיכו עד שסוף סוף  ישתחרר נשיא ארצות הברית מהלחצים ויחזור להקדיש תשומת לב לענייני הגדה המערבית הפרועה. נתניהו קיווה לראות נשיא מושפל וקצוץ כנפיים שכבר לא יוכל להשמיע דרישות לגבי ההתנחלויות.

"אחרי הבחירות" מתחיל עכשיו. עכשיו מתחילה תקופה של קצת יותר משנה, עד שיתחילו ההכנות לבחירות לנשיאות – עם עוד יותר לחצים וההתערבות בוטה של ממשלת ישראל בפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית.

בשנה הזאת שבאמצע יוכל ברק חוסיין אובמה – אם באמת ירצה – לממש את הבטחתו שמדינת פלסטין תהיה החברה החדשה באו"ם. שנה שתוכל להירשם כסופו של הכיבוש הממאיר שנמשך יותר משני שלישים מכלל ההיסטוריה של מדינת ישראל.

השנה הזא ת שלפנינו תוכל גם להירשם כשנה בה אבדה התקווה האחרונה.



גדעון אורוול

גדעון אורוול

ג'ורג' אורוול תיאר בספרו הידוע "1984" משטר רודני המצטיין בשפה הפוכה. משרד התעמולה המפיץ שטף של שקרים נקרא "משרד האמת", והמלחמות הבלתי פוסקות מנוהלות על ידי "משרד השלום", והמשטרה החשאית האימתנית מנוהלת בידי "משרד האהבה".

שנת 1984 חלפה מזמן, אבל מר גדעון סער, שר החינוך של מדינת ישראל, מתגלה כתלציד חרוץ של ג'ורג' אורוול. השבוע הודיע שר החינוך כי בכוונתו לגבש ולכפות על האוניברסיטאות בישראל קובץ הנחיות שיחייבו את המרצים לא להביע "עמדות אנטי ציוניות" שאינן לרוחו של השר.

להנחיות אלה קורא גדעון סער "עקרונות החופש האקדמי".


הפתרון למחפשי הדיור

הפתרון למחפשי הדיור

אורי אליצור, הנחשב כאחד הכותבים המוכשרים והרהוטים ביותר במחנה המתנחלים וגם היה בעבר ראש לשכתו של בנימין נתניהו, נתן לאחרונה הסבר רהוט לבעיית מחירי הדיור הגואים בישראל.

"אי אפשר לפתור את בעיית הדיור בתרגילים פיננסיים. חסרות בשוק כ-10,000 דירות וברור שמחירי הדירות הקיימות גואים וימשיכו לגאות. איך זה קרה? תשובה חלקית אבל משמעותית: הקפיאו את הבניה בשטחי יהודה ושומרון. ברגע שקצב הבניה בישובי יו"ש ירד בהיקף של 1500 יחידות דיור  לשנה, וזה כבר החל בימי שרון ואולמרט, 1500 משפחות שקודם היו הולכות לגור ביו"ש מחפשות עכשיו דירה בפתח תקוה, בירושלים או בחולון. כעבור חמש שנים נוצר חוסר של 7500 דירות והמחירים בכל הארץ משתוללים" ("מקור ראשון", 29.10.2010).

כמובן, אפשר היה להציע לפתור את הבעיה על ידי העברת תקציבים ממשלתיים לבניה בפתח תקוה, ירושלים וחולון. אבל לא כדאי לבלבל את מר אליצור בפתרונות פשטניים.

מדד ההסתה

 לפני מספר חודשים פרסמו הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור מהתנחלות יצהר את ספרם "תורת המלך" אשר זכה לתמיכה ועידוד של עוד כמה וכמה רבנים מפורסמים וידועים, והוא זכה לתפוצה נרחבת למדי בחוגים מסוימים במדינת ישראל ובהתנחלויות שהקימה.

 "תורת המלך" מפרט מספר רב של בהם לדעת המחברים מותר ליהודים להרוג "גויים" כאשר המעשה יחשב כמוצדק ואף ראוי לשבח מבחינת הלכות הדת היהודית. בין השאר כתבו שם הרבנים שפירא ואליצור: "מהפסוק 'לא תרצח' אי אפשר ללמוד על איסור הריגת גוי. כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים, סברא מותר לפגוע גם בתינוקות ובחפים מפשע גמורים באופן מכוון. ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה, כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם. וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום, ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו."

http://lolagizanut.wordpress.com/


השבוע, בשעה טובה, יצא לדרכו פרוייקט "מדד ההסתה" עליו עובדים ראש הממשלה נתניהו ועוזריו כבר קרוב לשנה. צוות הפקידים הבכירים בראשות רון דרמר, יועצו המדיני של נתניהו, ותת-אלוף במילואים יוסי קופרווסר, מנהל מעקב מפורט ומדוקדק אחר התבטאויות לא סימפטיות הנשמעות בשטחים הפלסטיניים, ויפרסם אותן במלואן בחלוקה לפי ארבע קטגוריות מרכזיות - הסתה מפורשת לאלימות, עידוד אווירת אלימות וטרור, הסתה לשנאה ודמוניזציה ואי הכשרת הלבבות לתהליכים חיוביים.

כמובן, תחומו של הפרוייקט מוגבל אך ורק לחקר ביצועיו של הצד הפלסטיני בתחום ההסתה. בכל זאת כדאי היה לשאול את המומחים של נתניהו לחוות דעתם המקצועית על הספר "תורת המלך" ובאיזו  מארבע הקטגוריות היו מסווגים אותו.

יום שני, 1 בנובמבר 2010

הכיכר הייתה מלאה

הכיכר הייתה מלאה

יצחק רבין. האיש שבילה את רוב ימיו במלחמות. הקצין שהשתתף בגירוש כפריים ערבים באזור ירושלים ב-1948, הרמטכ"ל שהוביל את כוחות הצבא של ישראל במלחמה אשר בה החל הכיבוש ב-1967. ראש הממשלה שהצהיר ב-1975 "עם אש"ף ניפגש רק בשדה הקרב", שר הביטחון אשר ב-1988 הורה לחייליו "לשבור את העצמות של פלסטינים מתפרעים". האיש אשר עצם אזכור שמו בהפגנות שלום היה פעם ממלא את הכיכר בסערה של שריקות וקריאות בוז. הפגנות שלום באותה כיכר אשר נושאת היום את שמו.

יצחק רבין. האיש שגילה יכולת  לשנות את דרכו מהקצה אל הקצה כאשר כבר היה מעל גיל שבעים. האיש שיצא להיפגש עם מנהיג אש"ף, לא בשדה הקרב אלא על מדשאת הבית הלבן.  ראש הממשלה שלחץ את ידו של יאסר ערפאת בחוסר רצון שניכר על פניו, אך קיבל על עצמו בכל הרצינות את תפקיד עושה השלום והמשיך בו בעקשנות גם כשהקשיים הלכו והתרבו. ראש הממשלה הראשון והיחיד בתולדות מדינת ישראל שקיבל את העיקרון הפשוט והמאוד שנוי במחלוקת שאזרח הוא אזרח הוא אזרח, שממשלה בדמוקרטיה פרלמנטרית צריכה להסתמך על רוב בין חברי הכנסת שנבחרו כחוק לייצג את אזרחי המדינה – גם  אם הם במקרה ערבים.

יצחק רבין. האיש  שאמר: "אני, מספר אישי 30743, רב אלוף במילואים יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל וחייל בצבא השלום, אני ששלחתי גייסות אל האש וחיילים אל מותם, אומר היום: אנו יוצאים למלחמה שאין בה הרוגים ופצועים ולא דם ולא סבל. זו המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה - המלחמה על השלום". יצחק רבין, האיש אשר זמן לא רב לאחר שאמר את הדברים נהרג במלחמה הזאת.

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12673&blogcode=1010220


האם לאחר חמש עשרה שנה עדיין יכולים שמו וזכרו ודרכו של יצחק רבין להביא את ההמונים לכיכר? המארגנים חששו שכבר לא. המארגנים טעו.

עשרות אלפים באו לכיכר, ביניהם בני נוער רבים שאינם זוכרים את ימיו של רבין. אירועי השבועות האחרונים - המו"מ המתמוטט וההתנחלויות הפורחות, החוקים הגזעניים העולים בכנסת חדשות לבקרים ופסקי ההלכה הנתעבים והפרובוקציות בכרמיאל ובצפת ובפאתי אום אל פחם ובהצהרותיו של שר החוץ של מדינת ישראל - עוררו יותר מאי פעם את הגעגועים לימים בהם העניק יצחק רבין איזה בסיס לתקווה. לאחר אירועי השבועות האחרונים, היו רבים רבים אשר חיכו להזדמנות הזאת לצאת לרחוב ולהשמיע ברמה את קולם.

הכיכר התמלאה ומעל ההמון התנופפו השלטים – חלקם מודפסים שהוכנו מראש בכמויות  גדולות, אחרים שנכתבו ביד ומאמץ לא קטן הושקע בהם: "לא ניתן שירצחו  את הדמוקרטיה", "הפאשיזם כבר צועד", "ממשלה חורשת מזימה, ואינה מתכסה בכלימה", "נלחמים בממשלת החושך - נלחמים  על הדמוקרטיה", "הגזענות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה", "די להסתה, די לקנאות דתית חשוכה", "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו", "יהודים וערבים מתאחדים במאבק", "לא נסתום את הפה", "לא נשכח ולא נסלח", "לא נשכח מי רצח ומי נרצח", "הפאשיזם המשתולל מכין מלחמה ומרחץ דמים",  "לא אשתוק כי ארצי שנתה את פניה",   "סכנה, סוף הדמוקרטיה לפניך", "כן לשלום – לא לאלימות".

"ישראל מחכה לרבין", סיסמת הבחירות שהביאה את יצחק רבין לניצחון בבחירות 1992, זכתה לחיים חדשים בכיכר רבין של 2010 ועותקיה נראו מונפים מכל עבר.

ישראל עדיין מחכה לרבין החדש.