יום שבת, 19 ביוני 2010

השיגעון בעיצומו

השיגעון בעיצומו

בימים האחרונים נישא שמה של עמנואל בראש כל מהדורות החדשות וכותרות העיתונים בישראל.

לא מפני שזאת התנחלות שהוקמה בליבו של שטח כבוש. לא מפני שהמגורים בהתנחלות הזאת אסורים לחלוטין על פלסטינים מהכפרים הסמוכים – אפילו על הפלסטינים שעל אדמתם ואדמת משפחתם הוקמה ההתנחלות הזאת. את כל העובדות האלה כמעט שום כתב לא הזכיר. אחרי הכול, אין בכך שום חידוש מיוחד ושום הבדל מעשרות התנחלויות אחרות בכל רחבי השטחים הכבושים.

עמנואל עלתה לכותרות בגלל אפליה גזענית בוטה בין ישראלים לישראלים, בין יהודים ליהודים, בגלל קבוצה של מתנחלים דומיננטיים המפלים לרעה באופן שיטתי את חבריהם להתנחלות. בגלל בית ספר בו הוקמה חומת הפרדה גבוהה להפריד בין ילדות אשכנזיות וילדות ספרדיות. בגלל שהילדות הספרדיות הושפלו שוב ושוב ונאמר להן בפניהן שהם "סוג ב'" ושהן "שוות הרבה פחות מאשכנזיות".

בניגוד להחלטת בג"צ, נקטו כל קבוצת ההורים האשכנזים בתרגילים יצירתיים וסתם התחכמויות ובלבד שלא לשלוח את בנותיהם ללימודים משותפים עם "הילדות מסוג ב'" - עד שנשלחו לכלא בעוון בזיון בית המשפט.

"נלך לכלא בראש מורם" הכריז בשעתו מרטין לותר קינג, כאשר נאבק על שוויון זכויות לשחורים בדרום ארצות הברית. אך בישראל 2010 הגזענים הם ההולכים לכלא בראש מורם, גאים עד אין קץ בגזענותם ומכריזים עליה כעקרון דתי קדוש מכל קדוש. עשרות אלפי תומכים נלהבים הלכו עם הגזענים עד לשערי הכלא ונשאו אותם על כפיים כגיבורים וקדושים מעונים.

ומה נותר לאדם שפוי להגיד? אולי רק שכולנו בצרה גדולה אפילו יותר ממה שחשבנו.


ואם לדבר על שיגעון:
 קץ הציונות הסיקריקית מאת דב ירמיה הוא קריאת חובה.