יום שלישי, 1 בפברואר 2011

מאפילה לאור גדול


מאפילה לאור גדול

זה קורה כל פעם בהיסטוריה, וכל פעם זה שוב מפתיע. אנשים חיים תחת דיכוי קשה עשרות ולעיתים גם מאות שנים, ומשלימים בלית ברירה עם מר גורלם. לרשות השלטון כלי דיכוי אדירים, וכל המעז למחות או להתקומם מסתכן בגורל קשה ומר. ולפתע,ברגע שאיש לא ציפה, נדלק הניצוץ ומצית להבה אדירה. המדוכאים מתעוררים ומתאחדים ומתקוממים ומגלים כמה רבה עוצמתם  מחאתם. לפתע פתאום נשברים הכבלים ומנגנוני הדיכוי האדירים מתנפצים ומתרסקים ומי שאתמול היו מדוכאים חוגגים את יום השחרור המשכר.

כך היה בשנת 1789 בפריז כאשר הסתערו ההמונים על המבצר והכלא המאיים  שנקרא הבסטיליה. וכך בברלין של 1989 כאשר חגגו אלפי צעירים נלהבים בראש אותה חומה שאך ימים לפני כן היה כל המתקרב אליה צפוי להיירות מיד למוות. ואחד המקרים הראשונים הידועים בתולדות האנושות קרה במצרים לפני אלפי שנים, כאשר חתרן ומהפכן בשם משה הוביל עם של עבדים להתייצב אל מול אחת האימפריות הגדולות של אותו הזמן ולצאת מעבדות לחירות, ומשיעבוד לגאולה, ומיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפילה לאור גדול, כפי שקוראים מדי שנה בהגדה של פסח. ושוב, פעם נוספת, היום הזה בכיכר תחריר היא כיכר השחרור שבלב קהיר בירת מצרים שם נקבצו המיליונים להפיל את שלטון העריצות.  

מי יכול להתנגד לשאיפתם ודרישתם של המוני  המצרים - צעירים וזקנים, גברים ונשים, חילונים ודתיים, מוסלמים ונוצרים – לשנות את חייהם ולחיות במשטר דמוקרטי ולזכות בזכויות בסיסיות? מי יכול להתנגד לכך שהם יזכו באותן הזכויות שהן מובנות מאליהן לאזרחי ישראל – הזכות להביע דעה באופן חופשי, להתארגן בארגונים פוליטיים כאוות נפשם ולבחור את ממשלתם והפרלמנט שלהם בבחירות חופשיות ודמוקרטיות?

מי יכול? במדינת ישראל הרבה מאד יכולים, הרבה פוליטיקאים ועיתונאים ופרשנים מומחים שעד לפני שבוע לא העלו על דעתם את מה שעומד להתחולל בתחום מומחיותם. כולם כולם מביעים חשש ודאגה וחרדה מפני הרוח הרעה הנושבת מרחובותיהן של קהיר ואלכסנדריה וסואץ ויתר ערי מצרים. דמוקרטיה? במצרים? בארץ ערבית? איזה אסון, איזה סיוט, ממש חלום בלהות!

ואכן, מי יכול לדעת מה תהיה התוצאה אם יתקיימו בחירות חופשיות בארץ הנילוס?  בחירות חופשיות באמת, בחירות דמוקרטיות באמת, אליהם יכולות לגשת כל המפלגות ולהתמודד כל המועמדים בארץ שיש בה שמונים מליון אזרחים? מי יכול לדעת? זאת הבעיה בבחירות חופשיות. את התוצאה אפשר לדעת רק לאחר שנגמרה ספירת כל הקולות.

בודאי, אין שום ביטחון ושום ערובה כי בבחירות חופשיות ודמוקרטיות – במצרים או בכל מדינה אחרות - תמיד יבחרו מועמדים טובים וראויים. כאן במדינת ישראל שלנו, שעד היום התגאתה בהיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אפשר לראות דוגמא חיה כיצד יכולים קנאי דת לאומנים לחדור למערכת הפוליטית ולצבור כוח והשפעה מעבר למספרם. גם דוגמא של דמגוג גזען המקים לו מפלגה ומנהל מערכת בחירות שכולה על טוהרת ההסתה ומגיע למחרת הבחירות לתפקיד של שר החוץ. ביום הזה בדיוק ראינו בכנסת ישראל בירושלים כיצד חברי פרלמנט שנבחרו  כדת וכדין בבחירות דמוקרטיות עוסקים בציד מכשפות וניסיון לבלום את פיהם של ארגוני זכויות אדם וניסיון לערער את המשטר הדמוקרטי שבמסגרתו נבחרו.

ובכל זאת, עם כל הפגמים וכל הקשיים, כבר אמר וינסטון צ'רצ'יל: "הדמוקרטיה היא צורת השלטטון הגרועה ביותר מלבד כל הצורות האחרות".

מזל טוב למצרים הדמוקרטית שנולדה היום! מזל טוב מקרב לב!

ומה עם השלום?     

"רק חוסני מובראק והמעגל הקרוב של אנשי שלטונו מחויבים באמת לשלום בין מצרים לישראל. אם יעבור השלטון למי שאינו במעגל הזה, יהיה השלום בסכנה גדולה". כך כתב מעל דפי "ידיעות אחרונות" אחד מן הפרשנים והמזרחנים המבולבלים ואובדי העצות שהתרבו אצלנו מאד בשבוע האחרון. 

אכן, השלום בין ישראל ומצרים הוא כבר במשך שנים רבות שלום קר, שלום ללא נשמה, שלום עם משטר ולא עם בני העם המצרי. זאת, מסיבה ברורה ומוחשית – המשך הכיבוש והדיכוי של העם הפלסטיני בידי מדינת ישראל. בנאומו ההיסטורי בכנסת לפני שלושים ושלוש שנים קרא נשיא מצרים אנואר סאדאת לסיום הכיבוש ולשלום בין ישראל לפלסטינים, וחתר להפיל את החומות הפסיכולוגיות בין שני העמים. ממשלות ישראל לדורותיהן התעקשו להמשיך בדיכוי הפלסטינים ובכך הקימו מחדש וביתר שאת את החומות האלה. החל מהטבח בסברה ושתילה, שהתרחש חודשים ספורים לאחר מימוש הסכם השלום, ועד להרג ההמוני בהפצצות "עופרת יצוקה" על עזה, זכו אזרחי מצרים שוב ושוב לראות על מסכיהם מחזות זוועה אשר הפכו בעיניהם את השלום עם ישראל לתופעה מעוררת גועל.

כיום, המאבק המתנהל ברחובותיהן של ערי מצרים פונה  בעיקרו לתוך מצרים פנימה בדרישה לשינוי עמוק במשטר ובחברה, וליחסים עם ישראל יש בו כרגע רק חלק שולי. רק אם תשכיל מדינת ישראל  לסיים סוף סוף את הכיבוש  ולהגיע לשלום עם הפלסטינים, היא תוכל לקוות לשמר ואף לחזק את השלום עם מצרים, יהיה מה שיהיה המשטר אשר יווצר שם בסיומו של המאבק העממי הנוכחי.