יום שלישי, 1 במאי 2012

בחירות בקרוב – אבל על מה?

בחירות בקרוב – אבל על מה?


"עשרות מיליוני דולרים של משרדי החוץ וההסברה, ועוד עשרות גופים אחרים, שהושקעו בניסיונות לשכנע את העולם שישראל רוצה שלום והפלסטינים מסרבים - ירדו לטמיון" קונן השבוע בן דרור ימיני הידוע בטורו שעל דפי "מעריב". מי שאחראי לאבדן ההשקעות האדירות הללו היה לא אחר מאשר ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין, בנאומו המדובר בסוף השבוע: "לממשלת ישראל אין כוונה להגיע לשלום עם הפלסטינים. די לסיפורים שמוכרים לנו בתקשורת של 'אנחנו רוצים לדבר אבל אבו מאזן לא'. אין לממשלה הזו אינטרס לדבר עם הפלסטינים ואין לה עניין לפתור שום דבר עם הפלסטינים. הממשלה יודעת שאם היא תעשה צעד הכי קטן בכיוון הזה, השלטון המבוסס כרגע של ראש הממשלה במדינת ישראל והקואליציה החזקה שיש לו יתפרקו. לממשלה אין עניין לשנות משהו בתחום הזה".

דוברי הממשלה ושריה יצאו מיד במתקפה מסיבית ביותר על דיסקין, והאשימו אותו כי דבריו נובעים רק מתסכולים אישיים ושיקולים פוליטיים אפלים כאלה או אחרים. אבל בדיוק באותו היום פנתה הממשלה אל בית המשפט העליון וביקשה בתירוצים מתירוצים שונים להשתחרר ממחויבותה החוקית לפנות חמישה מבנים שבנו מתנחלים בצורה בלתי חוקית בעליל על אדמה פרטית פלסטינית, פעולה שהייתה אמורה להתבצע היום. לא רק יוזמת שלום ממשית כלפי הפלסטינים אינה בתחום יכולתה ורצונה של ממשלת ישראל הנוכחית – גם לא אכיפה של החוק על מי ששדד קרקעות פלסטיניות לאור היום. כל ניסיון לבצע זאת כבר עלול להביא לנפילת הממשלה.

ומה הפלא? שר החוץ בממשלת ישראל הוא מתנחל, מפלגה נוספת של מתנחלים היא אחת השותפות לקואליציה הממשלתית, ועוד מפלגה של מתנחלים תומכת בממשלה מבחוץ. וגם בליכוד, מפלגת השלטון העיקרית, רבים מאד המתנחלים וחבריהם, ובידם עמדת כוח מאין כמוה במבנה המפלגתי הפנימי. כל חבר כנסת בליכוד שעתידו הפוליטי יקר לו יזהר וישמר פן ירגיז את המתנחלים. ובקיצור – אין טעם ואין הגיון לפלסטינים לדבר עם ממשלה ישראלית המסתכנת בהתמוטטות אם תעז אפילו לפנות חמישה (5) מבנים התנחלותיים שהם בלתי חוקיים בעליל, גם על פי חוקי מדינת ישראל. 


אבל כנראה שלא בדיוק על זה אנחנו הולכים לבחירות מוקדמות השנה. על מה יתנהלו הבחירות העומדות לפתחנו? על מה ידונו ויתווכחו המועמדים? ישנו נושא אחד חם ובוער העומד עכשיו בראש כל הכותרות, וכולם כולם ממהרים לאחוז בו ולעסוק בו: האם ילכו הצעירים החרדים אל לשכות הגיוס, או שימשיכו ללכת לישיבה כמו שעשו מאז קמה המדינה?

הרבה הרבה רעש וצלצולים, הרבה הצעות חוק שנועדו לגרור את החרדים אל הצבא. ואפילו אם ילכו לשם, אז מה? מה עושה הצבא - עם חיילים חרדים בשורותיו או בלעדיהם – לתושבים פלסטינים בשטחים שהוא מחזיק תחת שלטון כיבוש כבר ארבעים וארבע שנה? מה תפקידו בהקמת התנחלויות והענקת שירותי שמירה צמודים למתנחלים? הנושא הזה כבר לא נחשב ממש סקסי בפוליטיקה הישראלית כיום, למעשה הפוליטיקאים עושים ככל יכולתם להתחמק ממנו.

כך למשל תנועת "עורו", אחת התנועות הרבות העולות וצומחות אצלנו לאחרונה, נועדה כפי שאומר שמה להעיר ולעורר את הציבור הישראלי במגוון רחב מאד של נושאים: חינוך, צמצום פערים, ביטחון אישי, שינוי שיטת הממשל ושוויון בנטל. ומה עם הפלסטינים? מה עם השטחים? כפי שציין מנכ"ל התנועה, "בענינים מדיניים יש בחברה הישראלית פיצול גדול", ולכן החליטו אנשי "עורו" לא להעיר ולא לעורר ופשוט לא לעסוק בנושא הזה.

בקיצור, כנראה שגם בבחירות הבאות עלינו לטובה יעדיפו כמעט כולם ללכת בין הטיפות פן יירטבו ולהימנע ככל האפשר מלהזכיר מלים גסות כמו "כיבוש","פלסטינים", "התנחלויות" וכמובן המלה הגסה מכולן "שלום", ר"ל. זאת כמובן לא הפעם הראשונה, כבר הרבה פעמים עשתה מדינת ישראל ניסיונות לטאטא את הנושא הזה מתחת לשטיח ופשוט לשכוח ממנו. איכשהו, תמיד תמיד הוא חזר להופיע ולהטריד שוב את מנוחתנו.