יום שישי, 16 בנובמבר 2012

אזעקות ומחאות


אזעקות ומחאות

האזעקה נשמעה כשהיינו בפינת רחוב פרישמן, עשרים דקות לפני מועד ההפגנה נגד המלחמה. האזעקה הראשונה במרכז תל אביב. הייתי בין אלה שרצו לחדר המדרגות הסמוך ביותר. יש רק סיכוי סטטיסטי קטן שהטיל יפול בדיוק במקום שאתה נמצא. הבוקר שני גברים ואשה ישבו על המרפסת בקרית מלאכי חשבו שהם יכולים להתעלם מהאזעקה. עכשיו הם מתים.

והאזרחים שנהרגו בעזה: שלושת הילדים מתחת לגיל ארבע שתמונותיהם הופצו בפייסבוק (אבל לא באמצעי התקשורת הישראליים). האם להם בכלל הייתה איזו התראה או מקום בטוח שאפשר לרוץ אליו?

בתוך חדר המדרגות שמענו התפוצצות עמומה, וברדיו אמרו שזה נפל בשטח פתוח באזור בת ים. האם בכלל יש שם שטח פתוח, בתוך כל הבנינים הצפופים של בת ים? "אולי זה נפל בבית הקברות" הרהר מישהו.

"האם  ההפגנה בכלל תתקיים, במצב כזה?". "מה אתה חושב? טיל אחד לא ירתיע אותנו, כשכבר החלטנו לשחות נגד הזרם ולהפגין נגד המלחמה. לכל היותר, אם תהיה עוד אזעקה, נרוץ עם השלטים למקום מקלט ונחזור אחרי חמש דקות". אבל המצב החדש חייב את אמי, בת 83 ונזקקת להליכון אבל עם רוח לחימה בלתי נלאית, לוותר על השתתפות בהפגנה וזה תסכל אותה לא מעט.

בכיכר דיזנגוף ישבו קבוצת צעירים על הספסלים והתווכחו בקולי קולות. "לא, אני אומר לך עוד פעם שאי אפשר לחסל אותם. צריך פתרון אחר" שמענו קול עקשני. היה מעניין להמשיך להקשיב, אבל כבר היינו באיחור. 

כבר ממרחק אפשר היה לשמוע את הצעקות שהדהדו ברחוב המלך ג'ורג' "יהודים וערבים/מסרבים להיות אויבים" ו"העם דורש/הפסיקו את האש!" במקצב ססמאות הצדק החברתי מהקיץ שעבר. משב רוח רענן לאחר המחנק של התעמולה המלחמתית הבלתי-מוסווית שהציפה את גלי האתר. מאות מפגינים במדרכה שמול מצודת זאב, צועקים וצועקים בקולי קולות ללא הפסקה: "בעזה ובשדרות/ילדים רוצים לחיות", "ביבי ביבי תתפטר/הדרום שווה יותר", "מלחמה זה הספין/של ממשלת הימין",  "יהודיות וערביות/מסרבות להיות אויבות", "לא לא למלחמה/כן כן לשלום", "ערביות ויהודיות/יחד נגד מלחמות", "כסף לרווחה/לא לעוד מלחמה/כסף לשכונות/לא לעוד מלחמות","לא למלחמה של טייקונים","בעזה ובשדרות/ילדות רוצות לחיות", "העם דורש/לא להיות כובש", "שדרות ועזה אל יאוש/עוד נגמור עם הכיבוש".  

מן הצד השני,למרגלות בנין הליכוד, עומדים מפגיני נגד מהימין. קשה מאד לשמוע אותם, לרגע אפשר לקלוט אותם שרים את "התקווה" ומנופפים בדגלי ישראל. גם מצידנו ישנם כמה דגלים כאלה, צעיר בחולצה ירוקה מנופף בדגל כחול לבן בעודו צועק "הפסיקו את האש!". על העץ העתיק שבאמצע הכביש, שהיה כאן הרבה לפני שהייתה תל אביב, נתלים צלמי עיתונות ומכוונים מצלמות לשני הצדדים.

חברי הכנסת של חד"ש נוטלים את המגאפון. "אנחנו כאן יהודים וערבים, באנו לזעוק די להרג, די לשפיכות הדמים. נתניהו מנסה לייצב את שלטונו על ידי מלחמה, פלסטינים בעזה וישראלים בקרית מלאכי משלמים את המחיר" אומר מוחמד ברקה. ודב חנין קורא
"מלחמה ומעגל דמים אינם הפיתרון אלא הבעיה. המלחמה הזו לא תביא שקט ושלום לתושבי הדרום ולתושבי עזה. הדרך היחידה לשבור את מעגל הדמים היא באמצעות הידברות". ח"כ ניצן הורביץ ממרצ נראה בקהל אך לא דיבר. "זה יותר טוב מהפעם הקודמת, ב-2009 לקח למרצ יותר משבוע לצאת נגד המלחמה" אומר אחד הפעילים.

http://hadash.org.il/archives

תושבים מהדרום מקבלים את המגאפון ומתקבלים בתשואות. "אנחנו יושבים סגורים בבית שומעים רעמים ושיגורים ונפילות משני הצדדים, הכול עובר מעל הגג שלנו. אלה השכנים שלנו במרחק חמישה קילומטר, מי החליט שהם חייבים להיות אויבים שלנו?" אומרת יעלה רענן ממושב עין הבשור. אחריה ניר חפץ מקיבוץ נירים: "עברתי אזעקה בתל אביב ולפני זה אצלי בבית. הילדים שלי הלכו לסבא ולסבתא להתרענן. אני אומר לנתניהו ולממשלה – תפסיקו לשחק בנו, תפסיקו לשחק בגורל שלנו, לנהל מאבקי כוח ומאבקי כוח על גבנו!".  ועמנואל יריב מבאר שבע: "אנחנו בדרום משלמים את המחיר. הגיע הזמן להפסיק את השיגעון הזה. לצבא אין פתרון, הפתרון היחיד הוא במשא ומתן והסדר מדיני". ולאחר כל דובר חוזרות הקריאות "יהודים וערבים/מסרבים להיות אויבים/מסרבים להיות אויבים/מסרבים להיות אויבים!"

זה היה אתמול בערב. ומאז היה לילה מתוח ושקט (האם לחזור לתרגולת של מלחמת המפרץ מ-1991 ולישון בבגדים ולהיות מוכן לרוץ לחדר המדרגות?). ושוב ירי של טילים לתל אביב והיום גם לאזור ירושלים, להפתעה המרה של הירושלמים שחשבו שהעיר המזרחית הפלסטינית והמקומות הקדושים לאיסלאם מעניקים להם חסינות.

אמצעי התקשרת בישראל מדווחים בהרחבה רבה מאד על טילים רבים שנורים לאזור הדרום ולמרבה המזל לא גרמו היום לנפגעים ישראלים נוספים. מעט מאד על ההרוגים הפלסטינים בעזה (29 הרוגים עד עכשיו). על הפצועים הפלסטינים הממלאים את בית החולים שיפא בכלל לא (כמאתיים וחמישים פצועים). תחריר סולימאן, אשה בת 22, היתה הבוקר בביתה בבית להיה שבצפון הרצועה. מטוס ישראלי הטיל פצצה והבית נחרב. צוותי הצלה פלסטינים הוציאו חמישה מבני המשפחה מבין ההריסות. תחריר סולימאן מתה בבית החולים לאחר כמה שעות, הרופאים ממשיכים בטיפול ביתר ארבעת בני המשפחה. אילו זאת הייתה משפחה ישראלית, כל זה היה מופיע בראש הכותרות בכל עיתוני ישראל והיו כתבות ענק מלאות פאתוס על הטרגדיה הנוראה של המשפחה. אבל היא הייתה פלסטינית, ולכן מי שמקבל מידע מהתקשורת הישראלית לא ידע ולא ישמע עליה לעולם. ואם במקרה ישמעו, הממשלה כבר הסבירה שהחמאס משתמש באוכלוסיה האזרחית כמגן אנושי ולכן כמובן שהוא האשם.

http://www.imemc.org/article/64573

הקבינט מאשר גיוס 75,000 אנשי מילואים, והחיילים שרואיינו בטלוויזיה נשמעים כולם מאד מאד ששים אלי קרב ומחכים בקוצר רוח לרגע בו כבר יצללו לקרבות רחוב בסמטאות עזה. מדגם מייצג? שר החוץ הבריטי מזהיר שפלישה קרקעית לרצועה עלולה להביא קץ לגיבוי שעד עכשיו נתנו האירופים לנתניהו. ומה יעשה נשיא מצרים מורסי, ששלח את ראש הממשלה שלו לעזה והשמיע הצהרות נרגזות ונרגנות אבל עד כה נמנע מפגיעה בלתי הפיכה בהסכם השלום עם ישראל. ובינתיים, בטלויזיה הערב השמיע הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ השמיע נימה מאד מתונה ומרוסנת, קרא לזהירות וצעדים מדודים בעזה - מאד מאד שונה מן ההופעה התוקפנית והשחצנית בזמן שהוא ניהל את המלחמה בלבנון ב-2006.

ארגון לוחמים לשלום מארגן מחר אחר הצהרים צעדה ועצרת משותפת לישראלים ופלסטינים, לקרוא יחד להפסקת הטירוף הרצחני הזה. המאבק נמשך.


(...) אנו, ישראלים ופלסטינים מתנגדים לשימוש באלימות כדרך לפתרון הקונפליקט בין העמים, ורואים בה כבעיה והמכשול העיקריים בדרך לסיום הסכסוך. אנו משתתפים בכאבם וצערם של בני המשפחות השכולות בשני הצדדים.

מחר, שבת 17.11.12 נקיים אירוע מחאה משותף בו נקרא יחד למנהיגים:
חדל אש!

נצא בשתי צעדות, ישראלית פלסטינית, מנקודות שונות באיזור בית ג'אלה (שטח סי) וניפגש בנקודה מוסכמת לקיום עצרת מחאה וקריאה למנהיגים להפסקת האש באופן מיידי.

הסעות יצאו מירושלים ותל אביב על פי לוח הזמנים הבא:
יציאה מת"א, רכבת מרכז, בצמוד למגרשי החניה של "שלמה סיקסט" : 14:45
יציאה מירושלים, אצטדיון טדי, ליד היציעים המערביים: 15:45
התחלת הצעדה : 16:00
מפגש הצעדות ועצרת : 16:30
שעת יציאה חזרה משוערת: 19:00

לפרטים נוספים:
office@cfpeace.org
0542-015159

http://cfpeace.org/?cat=3&story_id=3305