יום שבת, 8 בדצמבר 2012

דילמת המשפטן והשגריר

דילמת המשפטן והשגריר


אירוע כזה לא נראה כל יום באולמות בית המשפט העליון בירושלים.

לפני שנה וחצי העביר הרוב הימני בכנסת ישראל את "חוק החרם", אשר אמור להיות מכוון כנגד חרן על ישראל אך כבדרך אגב מגדיר כי חרם על ההתנחלויות הינו חרם על ישראל. התוצאה הישירה היא שהחוק אוסר על אזרחים ישראלים לקרוא לחרם על מוצרים שיוצרו בהתנחלויות בשטחים הכבושים,  אך אינו אוסר שום קריאה אחרת לחרם. מותר להטיל חרם צרכנים, מותר להטיל חרם מסיבות דתיות של כשרות, או בגלל תנאי העסקה של עובדים, או בשל צמחונות והגנה על בעלי חיים. בחוק הישראלי אין אפילו שום איסור על חרם גזעני מוצהר, המכוון במפורש נגד בני קבוצה אתנית בשל השתייכותם לקבוצה הזאת. כל סוגי החרם מותרים וכשרים למהדרין בחוק הישראלי. יוצאים מהכלל הזה אך ורק אזרחים ישראלים קוראים לחרם על התנחלויות – התנחלויות שהוקמו בשטח כבוש תוך הפרת החוק הבינלאומי ובמטרה מוצהרת למנוע מהפלסטינים להקים מדינה. הם ורק הם חשופים לתביעות נזיקין כבדות מצד המתנחלים ותומכיהם.

כמה וכמה עתירות הוגשו כנגד החוק הזה – על ידי גוש שלום שאני דוברו, על ידי ח"כ אחמד טיבי, על ידי האגודה לזכויות האזרח, ארגון עדאללה וקואליצית הנשים לשלום ותנועת היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל ועוד ארגונים ואישים רבים ושונים. שופטי בג"צ לא מיהרו להרים את תפוח האדמה הלוהט הזה. לקח להם שנה וחצי לקבוע דיון מקדמי וראשוני בעתירות. השבוע הזה התקיים הדיון.

עורכי הדין של  העותרים דיברו בזה אחר זה, ציינו באזני השופטים כי מדובר בחוק בלתי חוקתי  בעליל, חוק אנטי-דמוקרטי הפוגע פגיעה חמורה בחופש  הביטוי  וחופש ההתארגנות הפוליטית של אזרחי ישראל. ואז הגיע תורו של היועץ המשפטי של הכנסת, עורך הדין אייל ינון, להתייצב מול השופטים ולהשיב לטענות ולגונן על החוק שחוקקה מרשתו, כנסת ישראל. רק שהתעוררה בעיה קטנה: עו"ד אייל ינון בעצמו מתנגד לחוק הזה, וכמו העותרים הוא רואה בו חוק בלתי חוקתי ואנטי דמוקרטי.

"לפני שנחקק החוק, דיברתי באריכות כמה וכמה פעמים עם חברי הכנסת שיזמו את החוק. כך עשו גם היועצים המשפטיים האחרים, נציג היועץ המשפטי לממשלה והיועצים המשפטיים של משרד החוץ ושל משרד המסחר והתעשייה. כולנו העמדנו אותם על הבעייתיות הגדולה בחוק הזה, עשינו ככל יכולתנו להכניס את החוק למסגרות חוקתיות. אבל חוות הדעת שלנו אינן מחייבות את חברי הכנסת והם העבירו את החוק ברוב קולות. לבית המשפט כאן יש סמכות לפסול את החלטתם, ליועצים משפטיים אין". (דגש שלי).

והשורה התחתונה: "בינתיים, אני מכהן כיועץ המשפטי של הכנסת, אני מחויב לייצג אותה ולהגן כמיטב יכולתי על ההחלטות שהיא קיבלה ברוב." הדילמה של היועץ לא ממש שכנעה את שלושת שופטי ההרכב. "בעצם, שלחו אותך לכאן בלי תחמושת" העיר השופט סלים ג'ובראן. לא שהשופט ג'ובראן עצמו ועמיתיו ממש ממהרים לקבל החלטה בנושא הטעון הזה. מתי תבוא ההחלטה? אולי בשבוע הבא, אולי רק בעוד שנה או שנתיים. אין לוח זמנים מחייב, ולא נראה שהם.

במדינת ישראל 2012, אנשים הגונים ניצבים בפני דילמות הולכות וגוברות. אפשר לתהות מה בדיוק ארע השבוע בחדרים הסגורים במשרדי החוץ בלונדון ובפריז ובמדריד ובמוסקבה ובקנברה ובסטוקהולם ובקופנהגן ובקהיר ואיפה לא, כאשר השגרירים הישראלים הוזמנו בזה אחר זה לקבל לידיהם נזיפה חריפה אחר נזיפה חריפה.

באמצעי התקשורת היו כמה הדים להתמרמרות של הדיפלומטים הישראלים. הם שמעו לפתע דרך אמצעי התקשורת, ללא כל הכנה, על ההחלטה להקים ליד התנחלות מעלה אדומים, בשטח המכונה E-1, התנחלות גדולה חדשה שתשמש כמחסום ופקק שימנע מהפלסטינים רצף טריטוריאלי מצפון הגדה המערבית לדרומה ובכך יחסום להם את הדרך להקמת מדינה. ומה חשבו השגרירים כאשר נודע להם שאת ההחלטה המשמעותית הזאת לא קיבלה ממשלת ישראל במלואה ולא הקבינט המצומצם וגם לא התשיעיה המשמשת כקבינט פנימי שבפנימי. למעשה, את ההחלטה קיבל ראש הממשלה נתניהו בפגישה בלתי פורמלית עם שר החינוך סער ושר איכות הסביבה ארדן, שאין להם שום סמכות לקבל החלטות מדיניות חשובות אבל הם במקרה ראשי תומכיו של ראש הממשלה בתוך מפלגת הליכוד?

משרד החוץ העביר דף מסרים ברור וחד משמעי ביותר לכל שגרירי ישראל ברחבי העולם והנחה אותם להעביר את המסר הזה בדיוק לממשלות המארחות אותם: "נמשיך לבנות היכן שנרצה. ההחלטה להרחיב את הבנייה מעבר לקו הירוק לא תשתנה. ישראל בנתה ותמשיך לבנות בירושלים ובכל המקומות שנמצאים על מפת האינטרסים האסטרטגיים שלה. ישראל תמשיך לעמוד על האינטרסים החיוניים שלה גם מול לחצים בינלאומיים. האחריות לקיפאון בתהליך המדיני מוטלת על הפלסטינים בלבד". גם את דף המסרים הזה יכלו השגרירים לקרוא באתרי החדשות הישראלים עוד בטרם הגיע אליהם בצינורות הדיפלומטיים המקובלים.

האם כל השגרירים אכן העבירו את המסר הזה בדיוק אל בני שיחם האנגלים והצרפתים והדנים והשוודים וכו' וכו' בכל רחבי העולם, או שמא התפתה מי מהם לתרגם אותו לשפה קצת פחות בוטה וקצת יותר דיפלומטית ואולי אף להוסיף רמז דק שבדקים של הסתייגות?

כל זה לא יזיק לסיכויי היבחרותו של בנימין נתניהו בינואר הקרוב? כנראה שלא. לפחות כל עוד התגובות החריפות מכל בירות העולם הן מילוליות גרידא. את זה ראש ממשלתנו יכול להכיל. הוא יוכל גם להתפאר ולהתגאות בפני תומכיו ובוחריו כיצד הוא מתעלם מכל הלחצים ומצפצף על כל העולם וממשיך ב(דיבורים על) בניה. זה יכול אפילו להעלות את מעמדו בסקרים. בינתיים, אין לו סיבה רצינית לדאוג. הלחצים הבינלאומיים לא יעברו את גבול המילוליות ולא יסלימו לצעדים קונקרטיים יותר, צעדים אשר עשויים להשפיע גם על מצב הכלכלה הישראלית ועל מצבם הכלכלי האישי של מצביעי נתניהו. לפחות, לא לפני הבחירות...

ובינתיים התקיים בתל אביב מצעד זכויות האדם שכבר הפך למסורת שנתית בתחילת כל דצמבר. אלפי ישראלים שאינם חשים דילמה האם להסתייג ולהתנגד בקול רם וברור למדיניות שמכתיבים נתניהו וליברמן וחבריהם. אלפים צעדו ברחובות תל אביב וקראו קריאות ותופפו בתופים והניפו דגלים בשלל צבעים ושלטים בעברית וערבית ואנגלית ורוסית וקצת בצרפתית וגם באמהרית וטיגרינית, השפות של אתיופיה ואריתריאה החולקות כתב ייחודי. צעירים וזקנים, פמיניסטיות ופעילי שכונות והומוסקסואלים ולסביות ובדואים מהנגב בבגדים מסורתיים שבתיהם נהרסים כל שבועיים ונבנים מיד מחדש, ופליטים שחורים החיים בשכונות העוני של דרום תל אביב בצל מחנות המעצר הענקיים המוקמים עבורם בנגב, והרבה זוגות תל אביביים מהמעמד הבינוני הנמוך עם ילדיהם ותינוקותיהם וכלביהם ושלטים שנשארו מן המחאה החברתית הגדולה של השנה שעברה.

שלושה אנרכיסטים היוצאים כל שבוע להפגנות בכפרי הגדה המערבית ונושמים את הגז המדמיע יחד עם הכפריים הפלסטינים יצרו מיצג יוצא דופן. חבריהם כפתו את ידיהם מאחורי גבם באזיקוני פלסטיק לוחצים וכואבים, וכיסו את עיניהם בפלנלית צבאית שנועדה במקור לניקוי רובים, בהדמיה ריאליסטית ומדויקת לחלוטין של עצירים פלסטינים. אלה העצורים אשר מדי לילה חיילי צבא ההגנה לישראל באים לבתיהם ומוציאים אותם ממיטותיהם וכובלים אותם ומכסים את עיניהם ולוקחים אותם לחקירה בלחץ פיזי מתון במתקנים של שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל. לפעמים עשרה בלילה ולפעמים חמישה עשר. לפני שבועיים, בדיוק בלילה אחרי שנכנסה הפסקת האש בעזה לתוקף, היו חמישים וחמישה עצורים בלילה אחד במבצע מיוחד תחת פיקוחו של אלוף פיקוד המרכז אישית.

בזמן המעצרים האלה התקשורת אינה נוכחת, ואם מישהו מצלם את העצורים הכבולים ומכוסי העיניים הרי זה צלם צבאי ותצלומיו נכנסים לתיקים ומסווגים בסיווג בטחוני גבוה. שלושת הפעילים האזוקים ומכוסי העיניים היו חשופים היטב כאשר במשך שעה שכבו על האספלט של רחוב אבן גבירול בלב ליבה של תל אביב. אלפי המפגינים והצועדים חלפו על פניהם והביטו בתדהמה וקצת בהלה במיצג הזה, וצלמי העיתונות עטו עליו בעשרותיהם וצלמו וצלמו בלא הפסק את שלושת האזוקים שעל הכביש. גם צוות הזיהוי הפלילי של המשטרה הגיע לשם וצילם אותם מכל הכיוונים ומכל הזוויות, למען התיקים החשאיים והמסווגים שבמטה המשטרה.

נתן בלנק מחיפה לא היה בהפגנה הזאת. נתן בלנק נמצא כבר כמה שבועות בכלא הצבאי, מאז הגיע מועד הגיוס שקבע לו צבא ההגנה לישראל ובמועד הזה הגיע לבסיס הקליטה והמיון והודיע לקציני הגיוס על סירובו להתגייס לצבא שעיקר עיסוקו בכיבוש ודיכוי, ונשלח מיד לכלא הצבאי. ולאחר שבוע וחצי הוצא מהכלא והוחזר לבסיס הקליטה ושוב קיבל את הפקודה להתגייס ולהתחייל ושוב סירב ושוב נשלח לכלא. ולפי הניסיון שצברו סרבנים אחרים לפניו, הוא צפוי לעבור את המסלול הזה עוד הרבה פעמים, עוד פעם פקודה ועוד פעם סירוב ועוד ועוד ועוד, תקופות מעצר קצרות שבסך הכל יכולות להצטבר להרבה מאד זמן מאחורי סורג ובריח. אבל מדובר באדם עקשן, סרבן מושבע שאין לו דילמה כשהוא אומר לא.