מאזני הצדק
ב-13 לספטמבר 2015 ידו צעירים פלסטינים משכונת צור באהר במזרח ירושלים אבנים
אל מכוניות ישראליות ליד שכונת ארמון הנציב – אחת השכונות הישראליות שהוקמו לאחר
1967 על קרקע פלסטינית מופקעת. אחת האבנים פגעה במכוניתו של אלכסנדר לבלוביץ, וגרמה
לו התקפת לב. לבלוביץ' החל לפרכס, סטה
לתעלה והתנגש בעמוד, נפצע קשה ולמחרת מת בבית החולים.
אי אפשר לטעון כי הפלסטינים שידו את האבנים התכוונו להרוג את אלכסנדר
לבלוביץ, שאת שמו לא שמעו מעולם, או שבכלל התכוונו להרוג מישהו. ברובם הגדול של
מקרי ידוי אבנים האירוע מסתיים ללא נפגעים. אבל בהחלט אפשר לטעון שמי שמיידה אבנים
על מכוניות נוסעות אחראי למעשיו וצריך היה להביא בחשבון שהתוצאה עלולה לעיתים להיות
קטלנית.
בפעולה מאומצת של כוחות הביטחון של מדינת ישראל נלכדו מיידי האבנים
הפלסטינים. נגד עבד דוויאת, אשר תואר בידי המשטרה כ"ראש חולית מיידי
האבנים", הוגש כתב אישום על הריגה. לאחר הליך משפטי ממושך נחתמה עימו עסקת
טיעון אשר על פיה נדון דוויאת לשמונה עשרה שנות מאסר בלבד. באמצעי התקשורת
הישראלים פורסמה בהרחבה מחאתם של בני משפחת לבלוביץ על עסקת הטיעון ועל קולת
העונש. "צריך היה למצות את הדין עד הסוף עם הרוצחים של אבא שלנו, צריך היה לתת
לשופטים למצות את הדין ולגזור את העונש המקסימלי, אני מוחה על ההקלה בעונש",
אמר ניר, בנו של לבלוביץ.
ב-24 במרץ 2016 הגיע עבד אל-פתאח א-שריף, תושב חברון, אל עמדת החיילים
הישראלים השומרים על מובלעת המתנחלים בתל רומיידה שבלב חברון. הוא דקר בסכינו את
אחד החיילים ואז ירו בו חיילים אחרים ופצעו אותו קשה. כפי שנראה בצילומים שצילם
במצלמה נסתרת תחקירן של ארגון "בצלם", כאשר כבר שכב א-שריף על הארץ,
מבלי שהיווה שום איום, החייל בן ה-19 אליאור אזריה, חובש, הגיע למקום כדי לטפל
בחייל פצוע – ואז כיוון בכוונה תחילה את נשקו אל ראשו של א-שריף, ירה והרג אותו.
אליאור אזריה נעצר בידי המשטרה הצבאית והוגש נגדו כתב אישום על הריגה. במהלך
המשפט ניסו עורכי דינו של אזריה לטעון כי הוא חש מבחינה סוביטקטיבית איום וחשד כי א-שריף
נושא מטען נפץ על גופו. אולם בעקבות עדויות מפקדו של אזריה ושל חיילים אחרים שהיו
במקום דחה בית הדין מכל וכל את הגרסא הזאת וקבע כי אזריה ירה והרג את א-שריף מתוך שאיפת נקמה ומתוך תפיסה כי יש
להרוג "מחבלים" ללא משפט, אם הם מהווים איום וגם אם כבר חדלו להוות
איום. לתפיסה זאת שותפים לא מעטים בישראל, חלקם מבוגרים הרבה יותר מן החייל הסדיר
אליאור אזריה וביניהם גם חברי כנסת, שרים ובעלי טור בעיתונות. .
לאחר שפורסם כי התביעה דורשת לגזור על אליאור אזריה שלוש שנות מאסר, התמוטטה
אמו ונלקחה לטיפול דחוף בבית החולים, מתוך בהלה וכאב לנוכח העונש החמור והאכזרי אשר
איים על בנה. אמצעי התקשורת דיווחו בהרחבה על מצבה הקשה של האם הדואגת.
בסופו של דבר החליטו השופטים לגזור על אליאור אזריה שנה וחצי של מאסר. מול
אולם בית הדין הפגינו מאות מתומכיו של אזריה ומחו על חומרת גזר הדין. פוליטיקאים
בכירים מכמה וכמה מפלגות בישראל הצטרפו אל המחאה ודרשו להעניק לאזריה חנינה מיידית:
"אזריה כבר סבל מספיק, אסור שהוא ישב
בכלא. צריך לגמור את הסיפור ולשלוח אותו הביתה".
במקרה או שלא במקרה, השבוע הסתיים גם מאבק ממושך על מינוי שופטים חדשים לבית המשפט העליון. חברי
מפלגת "הבית היהודי" מתלוננים כבר זמן רב על כך שמערכת המשפט הישראלית
נוטה יתר על המידה לצידם של הערבים ואינה נותנת משקל מפסיק לשיקולים לאומיים
ופטריוטיים. שרת המשפטים איילת שקד, חברת אותה מפלגה, חתרה לאזן את המגמה השלילית
הזאת ועשתה השרה שקד מאמץ מוצלח להכניס להרכב בית המשפט העליון שופטים שמרניים
יותר, ובמיוחד כאלה המשתייכים לזרם הדתי-לאומי. במיוחד רשמה הצלחה במינויו של דוד
מינץ – משפטן יליד בריטניה שבא לישראל ומיד עבר להתגורר בהתנחלות דולב בגדה
המערבית, ואשר בקרירה המשפטית שלו נודע ביחס נוקשה ומחמיר כלפי אזרחים זרים
שהואשמו בכניסה בלתי חוקית למדינת ישראל.
שכנו של דוד מינץ בהתנחלות דולב הוא חבר הכנסת מוטי יוגב, גם הוא חבר מפלגת
הבית היהודי. חבר הכנסת דולב נודע בשל תגובה
חריגה על פסיקה של בית המשפט העליון: "צריך לעלות על בית המשפט העליון עם
דחפור די-9 ולמחוק אותו מעל פני האדמה!"
השופט העליון החדש, דוד מינץ, לא יעלה בדחפור על בית המשפט העליון. הוא יכנס
בכניסה הראשית וישב בכס השיפוט וידון בעתירות על הפרת זכויות האדם.