יום שני, 9 בנובמבר 2009

ושוב אין עם מי לדבר

ושוב אין עם מי לדבר


ראש הממשלה נתניהו יעשה מאמץ גדול לשכנע את הנשיא אובמה שאבו מאזן לא מתכוון באמת להתפטר. זה רק תרגיל. הוא לא רציני. לא צריך לעשות שום ויתורים בשביל להחזיר אותו.

כי מה יהיה אם הפעם, חס וחלילה, זה רציני? מה יהיה אם אבו מאזן כבר באמת לא מסכים לשחק את המשחק ולהצטלם בכל מיני ועידות נחמדות כשמסביבו ממשיכים לבנות התנחלויות מכל הצדדים?

מה תעשה ממשלת ישראל? למי היא תלעג? למי אפשר יהיה לקרוא "אפרוח בלי נוצות"? עם מי אפשר יהיה לנהל משא ומתן עד סוף כל הדורות ולעולם לא להגיע להסכם?

לא, אל תלך, אבו מאזן! אל תעשה לנו את זה!




רוב אוטומטי

רוב אוטומטי


לערבים יש רוב אוטומטי בעצרת האו"ם. ההחלטה לאמץ את דו"ח גולדסטון היתה צפויה מראש. לנציגי ישראל נותר רק לשבח את המדינות הבודדות שהצביעו נגד גולדסטון ולקרוא להן "המיעוט המוסרי".


 
לישראל יש רוב אוטומטי בקונגרס האמריקאי. ההחלטה לגנות את דו"ח גולדסטון היתה צפויה מראש. לנציגי הערבים נותר רק לשבח את חברי הקונגרס הבודדים שהצביעו בעד גולדסטון ולקרוא להם "המיעוט המוסרי".







מגיע לו

מגיע לו


"רגע מביך נרשם אמש, בעצרת הזכרון ליצחק רבין ז"ל, כאשר שר הביטחון אהוד ברק עלה לשאת דברים והתקבל בשריקות בוז צורמות מכיוון הקהל" ("ידיעות אחרונות", 8.11.2009).

זה מגיע לו. על העזתו לבוא לשם ולנאום בפני קהל של שוחרי שלום, ראוי אהוד ברק להירשם בספר השיאים של גינס. עם שיא של חוצפה, או של שקרנות. או שניהם גם יחד.






יום רביעי, 4 בנובמבר 2009

מבריחים חוקיים

מבריחים חוקיים
ברחבי הים התיכון מפליגות ספינות עמוסות נשק. הרבה מאד נשק ותחמושת מכל הסוגים, נשק קל ונשק כבד. רובים ומקלעים וטילים וגם טנקים ותותחים ולעיתים גם מסוקי קרב ומטוסים. הרבה הרבה נשק על הרבה הרבה אוניות מפליג בים. ואף אחד לא חוסם ולא מיירט אותו בדרכו אל נמלי חיפה ואשדוד ומשם אל מחסני צבא ההגנה לישראל.

מבריחי הנשק של מדינת ישראל לא צריכים להסתתר, לא צריכים להחביא מאחורי מטען אזרחי ולהניף כל מיני דגלים. הכל חוקי לחלוטין.

הדדיות


הדדיות

מתברר שבעזה ישנם עכשיו טילים המסוגלים להגיע עד תל אביב (לפחות, יכולים להגיע עד העיר חולון ועד הבית הזה בו אני יושב כרגע ליד המחשב). לא נעים.

כבר מזמן ידוע שבתל אביב ישנם מטוסי קרב שמסוגלים להגיע עד עזה. גם זה לא נעים, במיוחד לתושבי עזה.

ומה עכשיו? אולי כדאי לדאוג שכבר לא תהיה מלחמה חדשה? שכבר לא תהיה שום הפצצה – לא על תל אביב ולא על עזה? אולי כדאי לשתף במשא ומתן לשלום – אם וכאשר יהיה משא ומתן – גם את החמאס? כפי שאמר יצחק רבין ז"ל, שלום זה דבר שעושים עם אויבים.


יום שני, 2 בנובמבר 2009

מורשת רבין


מורשת רבין

בתאריך 1 לנובמבר 1995, שלושה ימים לפני שנרצח, הופיע ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בטלויזיה ונשאל: "האם ממשלה שנשענת על חברי כנסת ערבים היא ממשלה לגיטימית?"

רבין השיב: "בודאי שזאת ממשלה לגיטימית, ומי שחושב אחרת הוא פשוט גזען. אנחנו במדינה דמוקרטית, וכל אזרחי ישראל שווים. כל חברי הכנסת שווים."

האם את החלק הזה במורשת רבין נשמע מצוטט מפי מי מבין הדוברים הרבים שהוזמנו לנאום בעצרת הזכרון לרבין, בשבת הקרובה בתל אביב?


עשבים שוטים

עשבים שוטים




נכון, לא כל המתנחלים הם כמו יעקב טייטל. לא כולם יוצאים בלילה להרוג תושבים פלסטינים ללא אבחנה. לא כולם יוצאים לשרוף את מטעי הזיתים של שכניהם. יש ביניהם רבים שהם ישרים ושומרי חוק ופשוט נותנים לצה"ל לעשות בשבילם את העבודה המלוכלכת.

הצבא הוא שמכריז על אדמה שהייתה אדמה פלסטינית מדורי דורות בתור "אדמת מדינה" ומעביר אותה למתנחלים. הצבא שומר שמירה הדוקה מסביב כאשר מקימים את ההתנחלות. אם מישהו מהתושבים שהאדמה הייתה שלהם מנסה להתקרב, הצבא יורה גז מדמיע וכדורי גומי ולפעמים גם כדורים חיים שהורגים. הצבא ממשיך לשמור על ההתנחלות ביום ובלילה ואם תושבי ההתנחלות מחליטים להקים מאחזים ולהשתלט על עוד כמה גבעות הצבא שומר גם עליהם (אפילו אם המאחז הוכרז בלתי חוקי) .

הצבא גם סולל למתנחלים כבישים ליהודים בלבד, ואם פלסטיני שעל אדמתו נסלל הכביש מנסה לנסוע שם אז החיילים מורידים אותו מהכביש ולפעמים גם מורידים לו מכות.

באמת טיפש יעקב טייטל. הוא היה יכול לסמוך על הצבא ולא ללכלך בעצמו את הידיים, ואז עדיין היה יושב לו בשקט בהתנחלות שבות רחל, אזרח תמים ושומר חוק למופת.