ואז הגיע יום הזעם של הבדואים
בדרך כלל, אמצעי התקשורת לא ממש התענינו. "אז הבדואים שוב מפגינים? נגד חוק פראוור? אתה מתכוון, החוק הזה של השר בגין? וגם יהודים יפגינו איתם, טוב אולי איזה כמה שמאלנים. איך קוראים לכפר הזה שבו הם הולכים להפגין? לא שמעתי אף פעם על מקום כזה. כפר לא מוכר? מי מכיר, מי יודע. וזה עשרים קילומטר מבאר שבע? אני מבין. מחר בשבע בערב? נראה אם יש לנו מישהו פנוי. תגיד, למה בכלל הבדואים כל כך בוכים? הממשלה רוצה לתת להם בתים חדשים, מודרניים, מה רע. מה אתה אומר, רוצים לגרש אותם מהאדמות שלהם? עשרות אלפים? אבל הבדואים נוודים, לנוודים אין אדמה. מה אתה אומר, הבדואים לא נוודים? אבל כולם יודעים שבדואים זה נוודים. לא משנה, תגיד, יהיה משהו חם בהפגנה? איזה פיצוץ, משהו סקסי? מה, אתם לא מתכננים להתנגש עם המשטרה? שום אקשן? טוב, אני אראה אם יש לנו מישהו פנוי בדרום בשעה הזאת. ביי."
במקרים מוצלחים הצליחה תמונה להיכנס לאיזה עמוד אחורי: שייח בבגדים מסורתיים ומאחוריו כמה צעירים בדואים בג'ינס יחד עם סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב אוחזים שלטים בעברית וערבית "פראוור לא יעבור!". אבל לא פעם קרה שהפגנה, אפילו גדולה, התקיימה מבלי שהציבור הישראלי ידע עליה אפילו ברמז.
פוליטיקאים ופרשנים אמרו שמדובר בחוק טוב ומיטיב המעניק לבדואים מכל טוב וכמה חבל שכפויי הטובה אינם מבינים זאת. אחרים אמרו שהחוק מעניק לבדואים הרבה יותר ממה שמגיע להם, ושבעצם לא מגיע להם שום דבר, וש"הבדואים משתלטים על קרקעות המדינה ובונים עליהן באופן בלתי חוקי" ושהם מהווים "סכנה דמוגרפית" וש"בקרבם פושה הפשע המאורגן" ועוד ועוד.
הבדואים ניסו בכל יכולתם לחזור ולהזכיר כי הם חיו בנגב מאות שנים לפני שמדינת ישראל חלמה להיוולד, והבעלות של כל שבט ושל כל משפחה בתוך כל שבט נקבעה לפי החוק הבדואי השבטי והוכרה על ידי השליטים הרבים שעברו בארץ. למשל, הסולטן העותמני עבדול חמיד השני לא היה תמיד סמל לנאורות בכל מעשיו והליכותיו – אך כאשר החליט לבנות בלב המדבר את העיר באר שבע הוא דאג לקנות בכסף מלא את הקרקעות מבעליהן הבדואים. וכאשר עברה הארץ לשלטון הבריטים בא שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל לירושלים במרס 1921 בירושלים עם משלחת שייחים בדואים והבטיח להם כי בעלות שבטיהם על אדמתם תכובד ובנגב ינהג החוק הבדואי בכל הנוגע לעניני קרקעות – והבטחתו כובדה עד ליום בו הפליג המושל הבריטי האחרון מן הארץ. וגם התנועה הציונית באותה תקופה, כאשר ביקשה להקים בנגב קיבוצים ומושבים, לא היססה לפנות לצורך זה אל בדואים ולרכוש מהם קרקעות ולחתום עימם חוזי מכירה.
רק כאשר הפך הנגב לחלק ממדינת ישראל הריבונית השתנה החוק וקרקעות הבדואים הפכו במשיכת קולמוס ל"אדמות מדינה", רכושה של ממשלת ישראל המיועד להתישבות יהודית. כך הפכו הבדואים בן לילה ל"פולשים" על אדמת אבותיהם, וחלקם הגדול גורשו ממנה כבר בשנות החמישים המוקדמות. חלקם הועברו בכח אל מעבר לגבולות ישראל, ואלה שנותרו בתחומי ישראל רוכזו בשטח מצומצם שנקרא "הסייג" (בארצות הברית קראו לזה "שמורה"). וגם מן השטח הזה שנותר עומד "חוק פראוור" לגרש אותם.
על כל ההיסטוריה ההתישבותית והחוקית הזאת כתבו בדואים בעלי השכלה אוניברסיטאית וכמה ארגוני זכויות אדם. הדברים התפרסמו במאמרים וחוברות ואתרים ברשת וגם בכמה ספרים עבי כרס עתירי מסמכים ותצלומים. אבל כל החומר הזה שכנע בעיקר את המשוכנעים. מרבית אזרחי ישראל לא ידעו ולא רצו לדעת.
הרבה סייע ליחסי הציבור של חוק פראוור הזיהוי שלו עם השר לשעבר בני בגין, איש בעל מוניטין של יושר והגינות ואשר נחשב כליברל ודמוקרט – מה שהביא את פעילי מפלגת הליכוד, שברובם אינם אוהבים ליברלים ודמוקרטים, לשים קץ לקריירה שלו בתחילת השנה הנוכחית. "החוק להסדרת ההתישבות הבדואית בנגב", אם לציין את שמו הרשמי, היה שירת הברבור של בני בגין. והוא חזר והעיד כי החוק הזה נוסח בהתייעצות עם בדואים ונועד לעזור להם ולשפר את מצבם ולהעניק לילדיהם חיים טובים והזדמנויות חדשות ומזהירות, ויתכן מאד שכך הוא גם האמין בכנות.
אבל פעילי זכויות האדם בחנו את החוק ומצאו כי כמו במקרים רבים "השטן נמצא בפרטים". וכאשר נבדקו הפרטים התברר כי החוק שהביא בני בגין לממשלה ולכנסת היתה זהה כמעט במדויק להצעה שניגש שנה לפני כן אהוד פראוור, קצין לשעבר ופקיד בכיר במשרד ראש הממשלה.
בהצעת החוק נאמר כי כל בדואי יהיה רשאי להגיש בקשה לקבל חלקת אדמה שתירשם על שמו ו"במידת האפשר" תינתן לו הקרקע עליה הוא יושב כרגע. ומה יקבע אם הדבר "אפשרי" או "בלתי אפשרי"? את זאת אין הצעת החוק מפרטת. והיכן בדיוק תינתן הקרקע החלופית למי שיצטרכו לעבור? האם יהיה זה באחת העיירות הצפופות ומוכות העוני, בהן כבר ריכזה מדינת ישראל עשרות אלפי בדואים בשנות השבעים? גם בנושא זה החוק שומר על שתיקה.
מה שכן מופיע שם במפורש הוא סעיף העונשין: בדואי שלא יסכים לעיסקה שתוצע לו לא יוטכל לערער עליה לבית המשפט – ואם יתעקש להישאר במקומו הנוכחי יהיה צפוי לפינוי בכח ותקופת מאסר של עד שנתיים. בישיבת הממשלה בה אומץ החוק כמדיניות רשמית של ממשלת ישראל הוזכר כי לצורך מימוש החוק יהיה צורך לגייס כמה מאות שוטרים חדשים. היום, גם מבלי שהחוק יאומץ סופית, השוטרים כבר גויסו ויחידת המשטרה החדשה הנקראת "יואב" כבר החלה בפעולתה בריכוזי האוכלוסיה הבדואית בנגב.
כמה מבין שלושים וחמישה הכפרים ה"בלתי מוכרים", המתקיימים זה שנים רבות אם כי נמנע מהם החיבור לתשתיות מים וחשמל, נדונו על פי חוק פראוור להריסה ומחיקה מעל פני האדמה? איש אינו יודע. כמה תושבים נועדו להיות מגורשים? גם את זאת איש אינו יודע, המספר של שלושים עד ארבעים אלף המוזכר בהפגנות ומחאות הוא לא יותר מאשר הערכה סבירה. ליתר דיוק, אולי יש מי שיודע. כבר מזה זמן מדווחים עיתונאים בעלי קשרים טובים במסדרונות השלטון כי קיימת מפה המתארת בדיוק מה יהיו תוצאותיו של החוק בשטח, איזה כפרים יחרבו ואיזה יזכו לשרוד. אך המפה הזאת, אם היא קיימת, נשמרת כסוד כמוס, כאילו היתה מסמך צבאי סודי ביותר, ובודאי שאיש לא הציג אותה בפני חברי הכנסת האמורים לאשר את החוק.
הדמיון לסוד צבאי אולי אינו כה מקרי, אגב, בהתחשב בעובדה שמרבית המעורבים בנושא מצד הממשלה הינם בעלי עבר צבאי עשיר. הממונה הרשמי על ביצוע מפעל ההתישבות מחדש של הבדואים הוא לא אחר מאשר האלוף (מיל.) דורון אלמוג – אותו דורון אלמוג שבשנת 2005 נמלט בחיפזון משדה התעופה הית'רו בלונדון כאשר נמסר לו כי הוצא נגדו צו מעצר בחשד פשעי מלחמה בשל אחריותו להריסת חמשים בתים פלסטיניים ברצועת עזה.
הרבה הרבה סיבות טובות היו לבדואים למחות ולזעוק בכל כוחם נגד החוק הזה, אך עד השבוע זעקתם לא ממש הגיעה לאזני הציבור הרחב בישראל. בחוץ לארץ היא קיבלה קצת יותר הד, במקומות לא מעטים התקיימו הפגנות ופעולות מחאה מול שגרירויות ומוסדות ישראליים (כולל בידי לא מעט צעירים יהודים אמריקאים). היו הרבה צפיות ביוטוב ב"כנר ללא גג", הסרטון שהפיקו "הרבנים לזכויות האדם" ובו הופיע תיאודור ביקל, הידוע בגילום טוביה החולב ב"כנר על הגג". הדמיון בין גירוש היהודים מהעיירה אנטבקה ברוסיה הצארית, בו מסתיים המחזמר הידוע, לבין הגירוש הצפוי של הבדואים בנגב, פרט על הרבה נימים רגישות. גם בפרלמנט האירופי התקיים דיון מיוחד על חוק פראוור ותוצאותיו. זה דווקא זכה לכיסוי בתקשורת הישראלית, מתוך נימה של התמרמרות על ההתערבות האירופית בענינים ישראליים פנימיים, ורמזים שמדובר באנטישמיות.
וכך התגלגל חוק פראוור קדימה במסלול מערכת התחיקה הישראלית – אישור בקריאה ראשונה לאחר דיון מתוח וסוער, ודיון בועדת הפנים של הכנסת לקראת אישורו הסופי וכניסתו לספר החוקים של מדינת ישראל ומימושו בשטח בידי מאות השוטרים שכבר גויסו. וכאן עשתה ממשלתו של בנימין נתניהו פרובוקציה אחת יותר מדי. לפני מספר שבועות הדרימו שרי הממשלה אל הנגב וקיימו ישיבה מיוחד בשדה בוקר שם קבור ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון. לציון מורשת בן גוריון אימצה הממשלה תכנית "עם הפנים לנגב" ובמרכזה ההחלטה למחוק מעל פני האדמה את הכפר הבדואי אום אל חירן ולהקים במקומו ישוב יהודי שיקרא – כמה מקורי – חירן, כמעין מתאבן לקראת הצפוי לאחר העברת חוק פראוור בכנסת. להקמת הישוב היהודי החדש חירן כבר נקבע גרעין התישבות, גרעין גרעין דתי-לאומי שלמרבה הענין מורכב ברובו ממתנחלים צעירים אשר יגיעו לשם ישר מן ההתנחלויות בגדה המערבית. "גם הנגב זה ארץ ישראל. אני לא מבין על מה הרעש" אמר הדובר שלהם ברדיו. "כשהלכנו ליהודה ושומרון, אנשי שלום עכשיו קראו לנו לרדת לנגב. עכשיו אנחנו באמת הולכים לנגב. האם גם זה אסור?" (כן, אדוני המתנחל, גם בתוך הקו הירוק אסור לגזול את אדמתו
יש דווקא מי שחושבים שגם זה אסור. פרשת אום אל חיראן היתה הגפרור האחרון שהצית את מדורת "יום הזעם" בשבת שלפני שבוע, ה-30 בנובמבר 2013 – תאריך שכנראה יכנס להיסטוריה של הבדואים בישראל, ואולי לא רק שלהם. הפגנה גדולה של בדואים ותומכיהם נקבעה בעיירה הבדואית חורה שבנגב, ועוד הפגנות הזדהות בחיפה וביפו ובטייבה ובשער שכם של העיר העתיקה במזרח ירושלים. הפעם בהחלט לא התאכזבו העורכים באמצעי התקשורת, אלה היו הפגנות מאד מאד חמות עם הרבה מאד "אקשן".
"שוטר אחז נערה בגרונה ממש לידי. כשניסיתי לשכנע אותו לעזוב אותה הוא הכה אותי עם אלה ברגל" כתבה הפעילה הותיקה אלמה ביבלש מתל אביב, כמה שעות לאחר שחזרה מחורה. "שוטר אחר תפס אותי בידיים וגרר אותי משם. רגע אחר כך השוטר השני תפס ילד קטן שעמד לידי והדביק את הפרצוף שלו לאדמה בכוח, צרח ואיים עליו שיהרוג אותו. אשה צעירה צעקה על שוטר שירגע ויפסיק להרביץ לכולם. הוא סטר לה חזק בפנים והיא נפלה. אני רצה, בורחת מזרם המים המצחינים, לידי רץ גבר. פתאום מגיעים שוטרים על סוסים, רומסים אותו ומעיפים אותו באוויר. אני מסתתרת מאחורי מכונית חונה כשרימוני הלם מתפוצצים מסביב.
אני מחליטה לחזור שוב לכיוון האוטובוסים, עכשיו שקט שם. בדרך אני רואה ילד בוכה על הרצפה, אני אומרת לו שמסוכן לשבת פה ככה אבל הוא לא שומע אותי או אולי לא מבין עברית. בסוף הוא קם ורץ איתי. בדרך הוא מזהה קול קורא לו, עוזב לי את היד ונעלם. סוף סוף חזרה לאוטובוס, מקום מבטחים פחות או יותר. חברה אחת נכנסת עם פרצוף נפוח, אחרת מגיעה עם חתך עמוק בגבה, דם על הפנים והחולצה שלה. כמה שהיו בהפגנה לא חזרו, הם נשארו במעצר. חלק נלקחו למעתצר באמבולנסים".
http://www.haokets.org/2013/12/02/%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94/
למחרת היום היו הבדואים בכותרות הראשיות בכל עיתוני ישראל. "מהומות". "הפרות סדר". "עימותים". "הבדואים יצאו לרחובות". "הבדואים ותומכיהם בהפגנות סוערות". "הבדואים התפרעו והשתוללו". "אלימות בנגב". "בדואים זרקו אבנים על שוטרים". "שוטרים הפעילו אלימות ברוטאלית נגד בדואים וגררו נערים וילדים על הכביש". "הנגב מתפוצץ". "האם האינתפיאדה השלישית החלה דווקא בנגב?". זוויות הכיסוי היו שונות ומנוגדות, אבל ללא ספק כמה שעות של התנגשויות לעיני המצלמות עשו מה שלא עשתה שנה של מחאות שקטות וציות לתנאי הרשיון המשטרתי. הבדואים והבעיה שלהם עם חוק פראוור עלו לראש סדר היום הציבורי.
"זה רק מיעוט קיצוני ואלים של פורעי חוק, רוב הבדואים תומכים בהסדר שמציעה הממשלה. אנחנו לא ניכנע לאלימות" הצהיר ראש הממשלה נתניהו, וגם הנשיא שמעון פרס הצהיר כי "החוק הזה הוא עדיין הפתרון הטוב ביותר". אבל דווקא לשותפיו של נתניהו מן הימין הקיצוני יש כנראה דעה אחרת. "בנט וליברמן סיכמו לטרפד את חוק הבדואים" הכריזה כותרת ענק ב"מעריב". כפי שהסביר הכתב, יש בכנסת רק פער קטן בין האופוזיציה משמאל המתנגדת לחוק פראוור לבין תומכי הממשלה, ואם שתי מפלגות ימניות חשובות יצביעו גם הן נגד החוק תונחת עליו מכת המוות. "החוק הזה הוא הפרויקט האישי של בני בגין. בגין הבטיח לנו שהבדואים יתמכו בו, עכשיו אנחנו רואים שהבדואים מתנגדים באלימות, אז למה שאנחנו נתמוך? למה שניתן להם משהו? נלמד את הבדואים לקח, נטרפד את החוק ואז נלך עד הסוף להגן על קרקעות הלאום היהודי, בלי שום ויתורים" אמר ח"כ רוברט אילטוב, נציגו של ליברמן.
הרב אריק אשרמן, פעיל ותיק לזכויות האדם, השווה את "הענשת" הבדואים על ידי טרפוד חוק פראוור לסיפורו של "האח ארנב" השובב מן הפולקלור העממי של השחורים בארצות הברית, אשר היתל באויבים שרצו להענישו וגרם להם להשליך אותו אל תוך סבך הקוצים - שהיה מקום מגוריו הקבוע.
וברצינות – עם או בלי חוק פראוור, המאבק על זכויות הבדואים בנגב רק מתחיל.
עוצרים את חוק פראוור-בגין
הפגנה בתל-אביב
היום, מוצ"ש, 7.12.13 , בשעה 19:00
שד' בן-ציון פינת המלך ג'ורג
אנו קוראים:
לא לתוכנית פראוור-בגין!
לא לעקירת 40,000 בדואים מבתיהם!
לא להריסת עשרות כפרים!
כן לתוכנית האלטרנטיבית של הקהילה הבדואית!!!
בואו להזדהות עם הקהילה הבדואית! בואו להפגין!
פורום הכרה
