אור לגויים במהדורת נובמבר 2013
ביום שבו נחתם בז'נבה ההסכם בין איראן לבין שש המעצמות הייתי בחופשה משפחתית בהולנד. לא היה צורך בידיעה מושלמת בשפה ההולנדית כדי לקלוט את המסר של הכותרות הראשיות ומאמרי המערכת – תחושת רווחה על כך שהתרחק צילה המאיים של מלחמה חדשה במזרח התיכון והשלכותיה הכלל עולמיות. רק בשולי הידיעה אפשר היה למצוא את השם "נתניהו".
ביום בו חזרתי לארץ המשוגעת הזאת פתחתי את הטלויזיה וראיתי את ראש הממשלה שלי מדבר בטכס חנוכה, ליד הכותל המערבי. שם הוא אמר "באנו חושך לגרש, והחושך הוא איראן גרעינית. אם אפשר, עדיף לעשות זאת בדרכים דיפלומטיות - ואם לא, אנחנו נשמש אור לגויים".
הרבה גלגולים כבר עבר המונח "אור לגויים" מאז השתמשו בו לראשונה נביאי התנ"ך. בדרך כלל הפרשנים נהגו לקשר אותו אל חזון השלום העולמי, "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות". הימים של "אור לגויים" היו אמורים להיות תקופה של עתיד אוטופי בו יציבו היהודים ליתר עמי העולם דוגמא ומופת של התנהגות מוסרית נעלה ושוחרת שלום. לא בדיוק מה שמתבטא בהתנהגותה של מדינת היהודים הקיימת במציאות...
המונח קיבל עכשיו משמעות חדשה ושונה למדי ממה שהיתה לה למשל בפיו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון. כיום, "אור לגויים" פירושו האש היוקדת של מלחמה גדולה, בה תפתח מדינת ישראל ואליה היא תגרור את יתר מדינות העולם. בהחלט פרשנות חדשנית למונח העתיק, וכל הזכויות עליה שמורות לבנימין נתניהו.
אבל השבוע הזה ראינו גם בנימין נתניהו אחר, קצת פחות תקיף ומיליטנטי, מנהל משא ומתן עם האיחוד האירופי על הנושא הכאוב של ההתנחלויות. כבר לפני כמה חודשים הודיעו האירופים כי במסגרת תכנית שיתוף הפעולה המדעי הוריזון 2020 ינתן סיוע אירופי אך ורק למוסדות ישראליים הנמצאים ופועלים בשטחה הריבוני המוכר של מדינת ישראל. בהחלט לא למוסדות הנמצאים בהתנחלויות בשטח כבוש. לא בגדה המערבית, גם לא במזרח ירושלים ורמת הגולן שסופחו לישראל בסיפוח חד צדדי ששום מדינה לא הכירה בו. השבוע כבר לא נוצר זמן לדחיה, וממשלת ישראל נדרשה פשוט לקבל החלטה האם להצטרף לתכנית בתנאים שהציבו האירופאים.
לרגע אחד נראה היה כי נתניהו הולך אל עבר התנגשות חזיתית. הוא שקל לגונן בכל מחיר על ההתנחלויות שהוקמו בשטח בו חיו אבותינו לפני אלפיים שנה ואף לוותר למענן על מענקים בסך חצי מיליארד יורו לאוניברסיטאות ולמוסדות המחקר הישראליים וגם לנתק את הרשת העניפה של קשרים שלא יסולאו בפז אשר מדענים ישראלים טוו עם עמיתיהם האירופים. אך לנוכח זעקת השבר של ראשי האוניברסיטאות נכנע ראש הממשלה וחתם על ההסכם המקבע את מה שאמצעי התקשורת קראו "החרם האירופי".
"זהו הסכם שהוא אסון מוסרי, מדיני ומשפטי" זעק ח"כ לשעבר אריה אלדד מן הימין הקיצוני. "בישיבת החרום של הממשלה שרי הימין גמגמו והתקפלו. תמורת כמה עשרות מיליוני יורו לשנה הם מוכנים לוותר על אמא שלהם, על ירושלים, על הריבונות, על הכבוד. הם רומסים את חוק החרם שהיה הישג חשוב של שדולת ארץ ישראל בכנסת הקודמת". וסיכם אלדד במרירות: "אלה פשוט סמרטוטים! כשילך נתניהו להקים מדינה פלסטינית ביו"ש, איש מהם לא יעצור אותו".
