לכל ילד יש שם

לכל ילד יש שם

  

יום רביעי בשבוע שעבר, 11 ביוני 2014,היה יום חול רגיל במדינת ישראל. בבוקר נשלח כלי טיס של חיל האויר הישראלי לבצע התנקשות ברצועת עזה, וביצע את משימתו בהצלחה. מחמוד עאוור, בן 33 מהעיירה בית להיא בצפון הרצועה, אותר בידי חיל האויר כשהוא רוכב על אופנוע, נורה מהאויר ונהרג במקום.

מצה"ל נמסר לאמצעי התקשורת בישראל כי עאוור היה מעורב בפיגועי ירי רקטי רבים לעבר ישראל,

אמצעי התקשורת קיבלו את גרסת הצבא ללא ערעור, ובראש הידיעה הוצבה הכותרת "פעיל טרור חוסל ברצועת עזה". ראש הממשלה בנימין נתניהו ברך את חיל האויר על הפעולה המוצלחת, ואמר "הקם להרגך השכם והרגו".

בשולי הידיעה הקטנה נמסר כבדרך אגב כי במהלך ההתנקשות נפצעו עוד שני אנשים, ובכמה מאמצעי התקשורת הוזכר בקצרה כי אחד הפצועים היה ילד. האם טרח מישהו לידע את ראש הממשלה שהיה שם ילד, לפני שהוא דיבר על "הקם להרגך..."? לגמרי לא בטוח. בהחלט יכול להיות שנתניהו לא ידע.

שלושה ימים אחר כך נפטר הילד הזה בבית החולים בעזה. רסיסים רבים מדי חדרו לגופו במהלך ההתנקשות, ומאמצי הרופאים להצילו נכשלו. ביום שבו נפטר הילד, שבת 14 ביוני, כבר היה נושא בוער אחד שתפס את מלוא תשומת ליבם של אמצעי התקשורת בישראל ודחק הצידה כל נושא אחר.

אם כי לא בטוח שאפילו בלי נושא בוער כזה הם היו ממש מגלים ענין.

רוב כלי התקשורת בישראל כלל לא טרחו לציין בפני קוראיהם את העובדה כי ילד בן שבע מת ברצועת עזה כתוצאה מן הפצעים שנפצע מידי חיל האויר של מדינת ישראל. עיתון הארץ, הנחשב כספינת הדגל של השמאל הישראלי, הזכיר את זה רק בשורה אחת שהיתה קבורה בתוך מאמר גדול. שמו של הילד לא הוזכר שם.

ככל הידוע לי, רק אמצעי תקשורת ישראלי אחד – אתר החדשות וואי נט - הזכיר את מותו של הילד בידיעה נפרדת. הוא גם אמצעי התקשורת היחיד שציין את שמו של הילד. שמו היה עלי עבדול לטיף עוואר. בן שבע היה במותו. הוא היה אחיינו של מחמוד עוואר ש"חוסל". קרובי משפחה סיפרו כי כאשר נסע הדוד לקנות מזון למשפחה הוא לקח עימו באופנוע את  אחיינו הקטן, על פי בקשת אביו של הילד.

רבים מאמצעי התקשורת בישראל ביקרו בהתמרמרות את מקביליהם באירופה, על הקור וחוסר ההתחשבות שגילו האירופים. אמצעי התקשורת בארופה לא דיווחו, או דיווחו ללא הבלטה, על הנושא שכבר ארבעה ימים מעסיק את אמצעי התקשורת בישראל בלי הפסקה – כלומר, חטיפתם של שלושה נערים ישראלים בשטח הגדה המערבית והחשש הכבד לגורלם. איך מסוגלים האירופים להיות כה חסרי לב?

היום נשא יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין נאום בו הדגיש את ההבדל המוסרי האדיר בינינו הישראלים לבין שכנינו הערבים והפלסטינים: "אנחנו מקדשים את החיים, הם מקדשים את המוות".

כמובן, בלי שום מלים חסודות שכאלה, גם אני מקווה בכל לבי שגיל-עד שאער ונפתלי פרנקל בני ה-16 ואייל יפרח בן ה-19 יחזרו בריאים ושלמים לבתיהם ולמשפחותיהם.