על זרחן קבור ודיפלומטיה בריונית
בשנת 1974, כחייל צעיר שזה עתה התגייס לשורות צבא ההגנה לישראל, הייתי בין קבוצת חיילים שאותם לקח סמל המחלקה לסיור במצבור תחמושת והציג לנו את סוגי החימוש השונים שבשימוש הצבא. בין השאר הוא הצביע על ערימת תיבות עץ עליהן נכתב "עשן מתפוצץ" ואמר תוך קריצה ערמומית "בעצם אלה פצצות זרחן, אבל לא כותבים את השם במפורש כי זה עלול לעשות לנו בעיות בינלאומיות". אני חייב להודות שבאותו רגע לא הקדשתי לענין הרבה תשומת לב, אבל בכל זאת זה איכשהו נשאר בזכרוני.
הרבה מאד זמן אחר כך, בשנת 2009, נזכרתי פתאום בסמל הקורץ ובעשן המתפוצץ שלו. במהלך הפצצות חיל האויר הישראלי בעזה ("עופרת יצוקה") החלו להגיע הידיעות על מה שקרה למי שפצצות זרחן כאלה נפלו עליהם. חלקיקי הזרחן השורפים נדבקים לגוף, חודרים עמוק יותר ויותר פנימה, וגורמים כאבי תופת. בית החולים שיפא שבמרכז עזה התמלא במשפחות שלמות שנפגעו מן הזרחן שנפל עליהם מן השמיים, כשהרופאים ראו ולא תמיד יכלו להצילם. גם עשן הזרחן המתפזר באויר יכול לגרום פגיעה קשה, לפעמים עד מוות, למי שנושם אותו.
ארגוני זכויות אדם ישראלים ובינלאומיים הקימו אז קול זעקה, והזרחן תפס מקום מרכזי בדו"ח של ועדת גולדסטון הידועה. ממשלת ישראל וצה"ל טענו שהזרחן הופעל רק באזורים בלתי מאוכלסים (האם יש בכלל ברצועת עזה אזורים בלתי מאוכלסים?). אבל בסיבובים הבאים בעזה, 2012 ו-2014, כבר לא השתמשו בזרחן. לפחות הזוועה הזאת נחסכה מתושבי הרצועה.
השבוע התבצעו עבודות עפר במתחם שנלר שבירושלים, שם פונה מחנה צבאי ובמקומו עומדת להיבנות שכונת מגורים יוקרתית, ולפתע עלו אדים רעילים חריפים מן הקרקע והתפזרו בכל האזור. התושבים במרחק מאות מטרים מסביב נדרשו בדחיפות להסתגר בבתיהם ולסגור את כל החלונות בצורה הרמטית. רק לאחר כמה שעות הצליחו צוותי הצלה לבושים בחליפות אטומות לאתר ולנטרל פצצת רחן הישנה שבה פגעו הדחפורים.
ענני הזרחן שעלו לפתע מן האדמה בשכונה ירושלמית שלווה נראים כמעט כמטפורה, בשבוע שבו הגיעו לראשונה מעשיה של מדינת ישראל אל מוקד תשומת ליבו הרשמית של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג...
זה כבר לא מדע בדיוני, לא תחזית אפוקליפטית על עתיד מעורפל בו עלולים הפלסטינים לאחוז ב"נשק יום הדין", אלא מציאות ממשית וקונקרטית. הודעה יבשה ופורמלית על ידי התובעת הראשית פאטו בנסודה כי פתחה בבדיקה ראשונית באשר לאפשרות לביצוע פשעי מלחמה בשטחים הפלסטיניים; כי הבדיקה עשויה להתייחס לפשעים שביצעה ישראל, או שביצעו ארגונים פלסטיניים, או שניהם גם יחד; כי הבדיקה אינה מהווה חקירה, אך המידע שייאסף במסגרתה עשוי להכריע באשר לפתיחת חקירה מלאה; כי החלטה על חקירה מלאה כזאת צריכה להתקבל בידי שופטי בית הדין, על פי ההליכים הקבועים; וכי הבדיקה תתקיים "באופן עצמאי וחסר פניות לחלוטין", ולא הוגדר תאריך יעד להשלמתה. התובעת פאטו בנסודה, ילידת גמביה, היתה מעורבת בעבר בתביעות נגד פושעי מלחמה ברוואנדה, והשבועון טיים כלל אותה ברשימת "מאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם".
הדרג המקצועי במשרד החוץ בירושלים המליץ בפני ראש הממשלה נתניהו על תגובה מתונה ופעולה דיסקרטית מאחורי הקלעים, במיוחד מכיון שהחקירה בידי התובעים בבית הדין עודנה בתחילתה ויארך הזמן עד שתתגבש לכדי כתב תביעה – אם בכלל.
נתניהו התעלם מההמלצה והחליט על מסע תעמולה בינלאומי רעשני ומתקפה חזיתית על בית הדין, שופטיו ותובעיו – עד כדי מאמצים בינלאומיים להפסיק את המימון לבית הדין אם אך יעז לפתוח בהליכים נגד קציני "הצבא המוסרי ביותר בעולם". שר החוץ ליברמן, בדרכו הבוטה, מיהר לדבר על "פירוק בית הדין הבינלאומי". לדעתם של כמה וכמה פרשנים, התגובה הזועמת וכמעט היסטרית נובעת פחות מן החשש שבעוד כמה שנים יועמדו כמה קצינים ישראלים לדין (בהעדרם) ויותר מן ההבנה שדי גם בחקירה הראשונית הזאת כדי לשנות בצורה מהותית את השיח הבינלאומי באשר לישראל ולפלסטינים.
ואז פתאום עברה תשומת הלב מאולמות בית הדין בהאג אל שמי סוריה השסועה, שם הופיעו מסוקי קרב (או בגרסא אחרת, מזלט"ים) ובמטח ירי מדויק פגעו בשיירה בה נסעו פעילים בכירים של ארגון החיזבאללה – אחד מגדולי תומכיו של הנשיא בשאר אסאד ומשטרו . ממשלת ישראל נמנעה מלקחת אחריות רשמית להתקפה, אך כותרות העיתונים רבי התפוצה מיהרו לשבח את "הפעולה המדויקת של כוחותינו" ואת "חיסולו של נסיך הטרור".
ג'יהאד מורניה, צעיר ללא ניסיון רב או כישורים מיוחדים, קיבל את המינוי לפקד על הכוחות ששיגר חיזבאללה לאזור הגבול עם ישראל ברמת הגולן בעיקר בזכות היותו בנו של עימד מורנייה, קצין המבצעים של חיזבאללה שנהרג בהתפוצצות מסתורית בדמשק לפני שמונה שנים. ידיעות אחרונות פרסם בעמודו הראשון את תמונתם של האב והבן, עימאד וגיהאד, עם כיתובית אדומה בולטת "חוסל ב-2008" ליד האחד ו"חוסל ב-2015" ליד האחר. בעמודים הפנימיים נוסף המידע שמצא תחקירן חרוץ, ןעל פיו שני דודים מ"משפחת המחבלים מורנייה" זכו גם הם להיות "מחוסלים" בעבר. כמו כן הוזהרו קוראי העיתון לא ללכת שולל אחר תצלומיו של ג'יהאד מורנייה, בהם הוא נראה כתלמיד צעיר וביישן, אלא להבין שהוא היה מחבל מסוכן וטוב עשו מי שפטרו את העולם מנוכחותו.
מבוכה מסוימת נגרמה כאשר התברר שבין שנים עשר ההרוגים בהפצצה היו גם גנרל איראני וכמה מקציניו. מדינת ישראל הרשמית הגיבה בכמה קולות סותרים – "מקור בטחוני" עלום שם אחד מסר לסוכנות רויטרס מעין התנצלות והסבר כי מדינת ישראל לא ידעה על נוכחות הגנרל האיראני בשיירה שהופצצה. מקור עלום שם אחר סתר אותו לאחר כמה שעות וחזר שוב על הגרסא כי ישראל אינה מקבלת כל אחריות על התקיפה בסוריה.
" האם איראן וחיזבאללה יעברו על מכה כזאת בשקט?" תהו הפרשנים. "תקיפה ממסוק היא פעולה עם טביעת אצבעות ישראלית ברורה, זאת לא פצצה שמישהו הטמין באיזה מקום ואתה יכול להתכחש לה בצורה משכנעת. זאת תקיעת אצבע בעין של חיזבאללה והם לא יוכל להרשות לעצמם שלא להגיב" כתב אלון בן-דוד מעל דפי "מעריב". אכן, מביירות ומטהראן עלו קולות זעם ואיומים בתגמול ונקמה קשה וכואבת. באזורי הצפון של ישראל הוגברה הכוננות יותר מאשר בכל זמן אחר מאז 2006. טנקים הובאו לאיזור הצפון, סוללות כיפות ברזל הוצבו, תנועת אזרחים בכבישים שלאורך הגבול נאסרה, וגם הרחק במימי הים התיכון הביא חיל הים סט"ילים להגן על אסדות הגז הישאליות מפני מתקפה אפשרית. שר הביטחון יעלון השמיע איומים חריפים כנגד "כל מי שיעז לפגוע בריבונות ישראל"(!). והמתח נמשך. "מישהו השליך גפרור לתוך חבית חומר נפץ ועכשיו הוא מחכה לראות: או שהיא תתפוצץ, או שלא. זהו תרגיל מסוכן בכימיה מעשית המתבצע ערב בחינת הגמר: הבחירות בישראל" כתב הפרשן הותיק אלכס פישמן.
בזמן שהכוננות באזור הצפון הגיעה לשיא, התרחש ארוע אלים דווקא בתל אביב – צעיר פלסטיני דקר ופצע נוסעים באוטובוס ישראלי, ותלמיד כיתה ח' הפך גיבור לשעה על אשר השליך על הדוקר את ילקוטו. אבל הפעולה הזאת ככל הנראה לא באה מחיזבאללה, אלא מעוד אחד מן הפלסטינים המואסים בכיבוש הנמשך ויוצאים לפעולה ביוזמת עצמם. כפי שמסר בחקירתו במשטרה, מה שהסכינאי הצעיר רצה לנקום היו ההפצצות הקטלניות בעזה, שאותן הפלסטינים עדיין זוכרים היטב, גם אם הישראלים הצליחו לשכוח אותן במהירות הבזק. חבית חומר הנפץ הצפונית, שעליה כתב פישמן, טרם התפוצצה. התגמול כשיבוא עלול להגיע במקום ובזמן בלתי צפוי, שיבחרו חיזבאללה ושותפיו האיראנים.
נקמה מיידית של חיזבאללה היתה יכולה להבטיח את נצחונו של נתניהו בבחירות: מטח טילים מלבנון על ערי ישראל, שהיה מחייב תגובה עוצמתית של חיל האויר הישראלי ומתפתח ל"מבצע מתגלגל" ("מבצע צוק ענן יצוק"?) שהיה ממשיך להתגלגל עד סמוך למועד הבחירות – ובמשך כל הזמן הזה היו מנהיגי האופוזיציה יצחק הרצוג וציפי לבני נאלצים להביע תמיכה פטריוטית בממשלה ולהימנע מכל ביקורת ותעמולה. מה לעשות, נכון לרגע זה חיזבאללה לא סיפק את הסחורה. בכל זאת, ראש ממשלתנו כנראה כבר גרף רווח אלקטורלי מסוים מרוחות המלחמה שנשבו השבוע. בסקרי סוף השבוע נרשמה עליה בכוחה של מפלגת הליכוד, עליה לא מאד גדולה אבל מספיקה כדי לסגור את הפער שהפריד בינה לבין מפלגת העבודה ולהתייצב בתיקו מוחלט.
על ההבטים האלקטורליים של התקיפה בסוריה כבר נכתב לא מעט. לא כל כך הוזכרה העובדה כי בין ההרוגים בתקיפה היה גם הקצין הממונה על הלחימה של חיזאללה כנגד ארגון דאעש – מה הופך אותו לבעל ברית בפועל של ארה"ב, גם אם הוא מופיע ברשימת הטרוריסטים שפרסמו האמריקאים. במקרה או שלא במקרה, בדיוק השבוע פורסמה הערכת מצב אסטרטגית מענינית בידי ישראל זיו – בעבר אלוף בצה"ל וכיום ראש חברה המספקת "ייעוץ ביטחוני ואימונים צבאיים לכוחות ביטחון במדינות באמריקה הלטינית ובאפריקה". זיו יצא בקביעה חד משמעית כי "מבחינתה של ישראל, דאעש הוא הרע במיעוטו. קיומה של 'מדינת דאעש' שובר הלכה למעשה את הרצף השיעי המסוכן מטהראן עד ביירות שאותו בנתה איראן לאורך זמן, ועדיף כוח של טנדרים וחרבות על מעצמה שלח נשק גרעיני וטילים על גבולותינו. בסדר העדיפויות האידאולוגי של דאעש מצויים קודם כל השיעים ומיעוטים אחרים, לפני ההתמודדות עם 'הציונים'. בהיבט הזה יש להם הרבה שנים של 'עבודה' לפני שיתפנו אלינו" (ידיעות אחרונות, 19.1.2015).
כידוע, גישתו של נשיא ארה"ב אובמה שונה. אובמה רואה בדאעש איום חמור מספיק כדי להצדיק את היפוך המגמה של יציאה אמריקאית מעיראק, איום המצדיק ומחייב להיכנס למערכה אווירית וגם ליצור ברית דה-פקטו עם איראן ושותפיה במלחמה נגד דאעש. ובמסגרת זאת מבקש אובמה להגיע בהקדם להסכם עם איראן בנושא הגרעיני – הסכם אשר יבטיח שאיראן לא תבנה פצצה גרעינית בפועל, אך לא בהכרח יחייב את איראן להתפרק מכל יכולותיה הגרעיניות.
בעיניו של ראש הממשלה נתניהו, הסכם כזה בין ארצות הברית ואיראן יהיה גרוע ומסוכן. לאחר תקופה מסוימת בה הנמיך מעט פרופיל בנושא האיראני, חוזר אליו נתניהו במלוא התנופה, בעידוד שותפיו הרפובליקאים השולטים עכשיו בגבעת הקפיטול. על סדר יומם של הרפובלקיאים – ושל נתניהו - עומדת הצעה להטיל סנקציות נוספות על איראן. לדעת ראש המוסד תמיר פרדו, כפי שמאר בשיחה עם סנטורים אמריקאים (אם כי נאלץ אחר כך לפרסם הכחשה) הטלת סנקציות כאלה עלולה להביא להתמוטטות המשא ומתן בין איראן למערב. ככל הנראה, זאת בדיוק כוונתו של נתניהו...
באמצעות מקורבו רון דרמר – שגריר ישראל בארה"ב שהוא למעשה בעיקר שגריר נתניהו למפלגה הרפובליקאית – סידר נתניהו לעצמו הזמנה להגיע לוושינגטון ולנאום בפני שני בתי הקונגרס. המועד – 3 במרס, בדיוק שבועיים לפני מועד הבחירות בישראל. יהיה זה תשדיר בחירות מעולה: ראש ממשלת ישראל נואם באנגלית צחה בפני המחוקקים האמריקאים, ואלה קמים על רגליהם ומריעים לו (איפ"ק ידאג שכולם ימחאו כף בסך) והכל יועבר בשידור ישיר בטלויזיה הישראלית. ובנאום הזה ככל הנראה יתרכז נתניהו באיום האיראני וימריץ את הקונגרס להטיל עוד ועוד סנקציות גם (ובמיוחד) בניגוד לדעתו של נשיא ארצות הברית.
כידוע, נתניהו לא טרח ולו ברמז לעדכן את הבית הלבן והסטטיט דפרטמנט בכוונותיו להגיע לוושינגטון ולהתערב בצורה בוטה במאבקי הכוחות של הפוליטיקה האמריקאית. וכפי שכבר פורסם בהרחבה, הנשיא אובמה ושר החוץ קרי וכל מקורביהם רותחים מזעם על נתניהו. בכיר בלתי מזוהה בממשל אמר ל"הארץ" :"חשבנו שכבר ראינו את הכל, אבל ביבי הצליח להפתיע אפילו אותנו. יש דברים שפשוט לא עושים. הוא ירק לנו בפרצוף בפומבי, כך לא מתנהגים. נתניהו צריך לזכור שלנשיא אובמה יש עוד שנה וחצי בתפקידו, והוא יצטרך לשלם מחיר". בכותרות היום בעיתונות מתפרסמת הודעתו של הנשיא אובמה, כי אין בכוונתו להפגש עם נתניהו בזמן ביקורו בוושינגטון, וכך גם סגן הנשיא ביידן, שר החוץ קרי ויתר נציגי הממשל.
האם זה יספיק כ"גבית מחיר" מנתניהו? ספק רב. ראש הממשלה עשוי לראות בכתף הקרה הפומבית שמפנה לו הנשיא אובמה מחיר נסבל ואף זניח, כל עוד ממשיך אובמה להעניק גיבוי למדיניות נתניהו במקומות החשובים באמת, כמו מועצת הביטחון של האו"ם. אך בעתיד הקרוב עשויה לעמוד בפני אובמה האפשרות לגבות מנתניהו מחיר אמיתי. הפלסטינים שוקלים לחדש את פניתם למועצת הביטחון של האו"ם, שהרכבה השתנה מאז ההצבעה הכושלת בדצמבר. ואולי אולי גם ההצבעה האמריקאית תשתנה הפעם?
קינג קונג בגבעת הקפיטול
