הסבתא המחבלת, הילד המחבל והארי פוטר
המאמר המופיע להלן נכתב לפני האירועים הנוראים שקרו הלילה בפריז. עדיין קשה לדעת מה תהיה ההשפעה כאן אצלנו. בדרך מקרה, האירועים האלה נגעו בי באופן אישי - בני משפחה קרובים, הנמצאים בחופשה, היו הערב במסעדה בפריז - קרוב מספיק כדי לשמוע את הירי באופן ברור, למרבה המזל מספיק רחוקים כך שלא נפגעו.
***
"זאת לא אינתפאדה". שר הביטחון משה יעלון חוזר וטוען שזאת לא אינתיפאדה, שאינתפיאדה זה משהו אחר לגמרי. נכון לעכשיו, אמצעי התקשורת בישראל השתכנעו. הם לא קוראים לזה אינתיפאדה, הם ממשיכים לקרוא לזה "גל הטרור". גל טרור שנמשך ונמשך ונמשך ונמשך ואת קיצו איש לא רואה. אבל בעצם, האם כל כך חשוב מה בדיוק קוראים לזה? מה שברור הוא שפלסטינים במספרים גדלים והולכים, בלי הבדל מין וגיל ורקע חברתי, מתקוממים נגד הכיבוש הישראלי המתקרב במהירות אל יובל החמישים לקיומו.
בצומת חלחול שמצפון לחברון פתחו חיילים ישראלים באש והרגו את ת'רוות שעראווי בת 72 מחברון – אלמנה וסבתא לנכדים. לטענת החיילים, היא ניסתה לדרוס אותם במכוניתה והם פעלו מתוך הגנה עצמית. הטענה התקבלה ללא ערעור בידי אמצעי התקשורת הישראליים, אשר מיהרו להגדיר אותה כ"מחבלת" – גם אם "מחבלת בפרופיל שונה מהרגיל". טענותיהם של גורמים פלסטינים שניסו להטיל ספק בגרסא הישראלית נדחו על הסף בצד הישראלי – " הרצון לבצע פיגועים מדרבן לא רק את הצעירים - אלא גם את הסבים והסבתות שלהם. אין ספק שמדובר במחבלת ממשפחה של מחבלים, הרי בעלה המנוח נהרג בידי חיילים בחברון בימי האינתיפאדה הראשונה. ". (בימים ההם עוד לא היה ספק לגבי המונח "אינתיפאדה"...).
ת'רוות שעראווי, לפני כמה חודשיםת
Resist4pal תצלום
Resist4pal תצלום
ראשה עוויסי, סטודנטית בת 23 מקלקיליה, נהרגה בידי חיילים במחסום אליהו שממערב לעיר הולדתה - שבועיים לפני המועד בו עמדה להינשא. החיילים אמרו שהיא ניסתה לדקור אחד מהם בסכין שבידה. במכתב שנמצא על גופה כתבה ראשה עוויסי: "אני לא יודעת מה יקרה לי בסוף הדרך. אני לא יכולה לסבול יותר את מה שאני רואה. אני עושה זאת בדעה צלולה. אני עושה זאת כהגנה על המולדת, על הנערים והנערות. אני מצטערת על כל מה שיקרה לי. אני מצטערת שזו הדרך בה אני מסיימת. הורי, אבי, אמי, אחיותי, סלחו לי על מה שאעשה. אני אוהבת אתכם. במיוחד ארוסי." המכתב צוטט בהרחבה באמצעי התקשורת בישראל – בעיקר כהוכחה ניצחת שבמקרה זה אכן בוצע נסיון לפגוע בחיילים.
עלי אלקם בן ה-14, תושב מחנה הפליטים שועפאת בצפון ירושלים ניסה בדרכו הביתה מבית הספר לדקור מאבטח ברכבת הקלה. "עשיתי זאת כדי לנקום את הריגת בן דודי בידי חיילים" אמר בחקירתו במשטרה. אחיו מועאוויה עלקם בן ה-11, שהשתתף גם הוא בנסיון הדקירה, לא יכול היה לדבר ולהסביר את עצמו ואת מעשהו. הוא נורה בידי המאבטח, ונלקח לבית החולים במצב קשה, מורדם ומונשם. בכותרות העיתונים דובר הרבה על "המחבל בן ה-11" ובמאמרי הפרשנות הובעה דאגה מן העובדה שילדים בני 11 אינם נושאים באחריות פלילית ו"אולי הפלסטינים מצאו כאן פרצה משפטית". שרת המשפטים איילת שקד הבטיחה לנסות לסתום את הפרצה הזאת ולחפש דרכים משפטיות להוריד את גיל האחריות הפלילית.
ומיד לאחר המחבל בן ה-11 עלו לכותרות המסתערבים, הם החיילים המהוללים היודעים להתחפש לערבים ולהטעות את הפלסטינים התמימים עד לרגע בו הם שולפים את נשקם ומסתערים. והפעם הם עלו על עצמם כאשר חדרו אל בית החולים אל-אהלי בחברון ועצרו שם (או חטפו משם, תלוי מי מתאר את הארוע...) את עזאם שלאלדה בן ה-20 שנחשד בדקירת מתנחל ישראלי ופציעתו לפני שבועיים. עבדאללה שלאלדה, בן דודו של עזאם, ניסה להתנגד לחיילים ונורה למוות בו במקום. באמצעי התקשורת בישראל העלו על נס את התושיה והיצירתיות של המסתערבים, שהלבישו אחד מביניהם כאשה בשלבי הריון מתקדמים והושיבו אותו על כסא גלגלים והאחרים העמידו פנים שהם קרובי משפחתה של "האשה" וכך חדרו לעומק בית החולים בלי לעורר חשד. אך הועלה החשש כי לאחר שהפלסטינים צלמו את הסרטים מצלמות האבטחה של בית החולים, יהיו פניהם של המסתערבים חשופים ושוב לא יוכלו להתחפש בהצלחה. מומחה הרגיע את צופי הטלויזיה "כשרון ההתחפשות של המסתערבים בלתי מוגבל, בפעם הבאה הם יראו לגמרי אחרת ואי אפשר יהיה לזהות אותם".
לאוסף הגדל של תצלומים בג'אנר "הפורנוגרפיה של המוות" נוספו תצלומים של כתמי הדם המכסים את רצפת בית החולים אל-אהלי, כמה וכמה כלי תקשורת פרסמו אותם והם גם עברו במהירות הבזק ברשתות החברתיות.
בניגוד למקרים אחרים, המסתערבים לא לקחו איתם את גופתו של עבדאללה שלאלדה, בן הדוד ההרוג. בתוך שעות אורגנה הלוויתו, כאשר קהל אלפים הולך אחרי ההמון וקורא לנקמה. גם בימים הבאים נמשכו ההפגנות בחברון והעימותים עם כוחות הצבא. באחת מההפגנות האלה נפצע צעיר נוסף מירי החיילים, ופונה לאותו בית החולים אל-אהלי, שם מת מפצעיו. בהלוויתו שוב נשמעו קריאות לנקמה. בעודי כותב את המאמר הזה עמד פלסטיני חמוש בצד הדרך, כמה קילומטרים מדרום לחברון, ופתח באש אל מכונית של מתנחלים שעברה בכביש. שניים מהמתנחלים – אב בן 40 ובנו בן ה-18 – נהרגו. הצבא החל בחיפושים נרחבים אחר היורה בכל הכפרים שבסביבה, ובחדשות השמיעו הפרשנים רמזים עבים על "הצורך להגביל את חפש התנועה של הפלסטינים"...
"הגיע הזמן לקרוא לזה אינתיפאדה" כתב הפרשן הצבאי עמוס הראל מעל דפי "הארץ", וציין כי פיקוד צה"ל כבר הגיע למסקנה שכוחות הצבא הסדיר לא יספיקו. ארבעה גדודי מילואים כבר גויסו, והצבא מתכנן גיוס עשרות אלפי חיילי מילואים בשנה הקרובה ויוצא מהנחה שהעימות ימשך תקופה ארוכה. בינתיים שידרה הטלויזיה כתבה ארוכה ומפרגנת על החיילות הקרביות הצעירות הנוטלות חלק מרכזי בעמידה במחסומים בימים ובפשיטות לעומק הכפרים בלילה – "העצמה נשית במיטבה, פמיניזם הלכה למעשה" השתפך הכתב.
ובין כל ארועי השבוע הזה נפגש ראש ממשלת ישראל עם נשיא ארצות הברית. לקראת הפגישה התבקש נתניהו לנקוט באמצעים בוני אמון כלפי הפלסטינים כדי לסייע בהרגעת השטח. הקבינט התכנס והחליט להגדיל את מספר רשיונות העבודה לפלסטינים בישראל, לאשר תכניות מתאר למספר כפרים פלסטינים בהם עד כה נהרסו בתים בטענה שנבנו ללא רשיון, וגם לאפשר הקמת מערכת טלפון סלולרי פלסטיני שממשלת ישראל עיכבה במשך שנים רבות. "אמצעים אלה יסייעו להפריד בין המסיתים והמפגעים האלימים לבין הרוב הפלסטיני הדומם שרק רוצה לחיות את חייו" אמר ראש הממשלה. אולם הוא סירב בתוקף לכל רעיון של הקפאת הבניה בהתנחלויות כמחווה כלפי הפלסטינים, והסביר כי כל נסיון ללכת בכיוון זה יגרום מיד להתמוטטות ממשלתו.
אובמה לא לחץ בנושא הקפאת ההתנחלויות. הוא בכלל לא לחץ. גם לנתניהו וגם לאובמה היה אינטרס להציג לתקשורת התפייסות לאחר העימות הגדול בנושא ההסכם עם איראן. אז קיימו פגישה שהיתה "טובה מאד" (נתניהו) או "בסדר" (אובמה) והסכימו שמדינת ישראל תקבל הגדלה בסיוע הבטחוני האמריקאי שעל פרטיה יתנהל משא ומתן בהמשך. בנושא הפלסטיני גינה אובמה התקפות אלימות של פלסטינים על אזרחים ישראלים חפים מפשע (אך לא הזכיר התקפות של פלסטינים חמושים בסכינים על חיילים חמושים ברובים). נתניהו מצידו הצהיר שהוא עדיין "מחויב לחזון של שלום המבוסס על עקרון שתי מדינות לשני עמים". כדי שאיש לא יקח את ההצהרה ברצינות רבה מדי פורסמה הבהרה בכותרתו הראשית של "ישראל היום", בטאונו האישי של ראש הממשלה: "נתניהו: אין שלום בגלל הפלסטינים - כשנפגוש הנהגה שתקבל מדינה יהודית, יהיה שלום".
החלק המענין יותר בפגישת אובמה עם נתניהו היה בעצם מה שמסרו לעיתונות עוזריו הבכירים של הנשיא, בשיחות הרקע לקראת הפגישה. רוב מאליי, מתאם נושא המזרח התיכון בבית הלבן, אמר לכתבים שאין לצפות להצהרה מרעישה בעקבות הפגישה: "בפעם הראשונה מאז הקדנציה הראשונה של קלינטון, אנו עומדים בפני מציאות שבה לא עומדת על הפרק השגת פתרון של שתי מדינות במשא ומתן במשך הזמן שנותר [לנשיאות אובמה]".
"מאז כהונתו הראשונה של הנשיא ביל קלינטון". היה זה בכהונתו הראשונה של קלינטון שהסכם אוסלו הראשון נחתם בפרץ של תקוה והתלהבות על מדשאת הבית הלבן. באותה הזדמנות היסטורית לחצו שניים יד מול המצלמות: ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, שיובל העשרים לרציחתו צוין בשבוע שעבר בעצרת המונים בתל אביב, וראש אש"ף יאסר ערפאת אשר מת עשר שנים אחריו בנסיבות שנותרו שנויות במחלקות, כאשר מטהו מוקף ונצור בידי חיילים ישראלים. במשך עשרים ושתיים השנים שחלפו מאז אותה לחיצת יד, המשיכו האמריקאים לדבוק באותה מתכונת שנוצרה אז – להביא את הישראלים ואת הפלסטינים לשבת ליד השולחן, מתוך תקוה וציפיה שמזה יצא הסכם. ככל הנראה, עכשיו הגיעו בוושינגטון למסקנה שהמתכונת הזאת פשטה את הרגל. אפשר לדחוף את ממשלת ישראל לשבת לשולחן המשא ומתן – זה עדיין לא אומר שהיא גם תראה נכונות ממשית לסיים את שלטון הכיבוש.
ואם כך, מה המסקנה? לבעל הטור הרדיקלי מיכאל שפר עומר-מן יש תשובה ברורה: נתניהו ניצח. "הבית הלבן השלים עם המצב בו פתרון שתי המדינות יצטרך לחכות עד שישראל תואיל בטובה להסכים לממש אותו, וכך נכנע למעשה לאסטרטגיה של נתניהו: להכריז על תמיכה - בתאוריה – בפתרון של שתי מדינות ובפועל להמשיך למנוע מהפלסטינים את חרותם זכויותיהם הבסיסיות ביותר".
אבל זאת אינה חייבת להיות הפרשנות היחידה. אולי זה לא רק מקרה שיומיים אחרי הפגישה בין אובמה לנתניהו קיבל האיחוד האירופי סוף סוף את ההחלטה שכבר ריחפה חודשים רבים בחלל האויר. הנציבות האירופית, הזרוע הביצועית של האיחוד האירופי, אימצה את ההנחיות לסימון מוצרים מההתנחלויות בגדה המערבית ורמת הגולן ברשתות השיווק ביבשת. מסמך ההנחיות קובע כי יש לסמן מוצר על ידי ציון בסוגריים כי הוא מההתנחלויות הישראליות, והשמטת המידע הגאוגרפי מהווה הטעייה של הצרכן. לדוגמה, יש להוסיף את הכיתוב "מוצר מהגדה המערבית (התנחלות ישראלית)" או "מוצר מרמת הגולן (התנחלות ישראלית)". ההנחיות יהיו מחייבות בכל הנוגע לפירות וירקות טריים, יין, דבש, שמן זית, ביצים, עופות, מוצרים אורגניים וקוסמטיקה. בנוסף, במסמך ההנחיות נכתב כי האיחוד האירופי אינו מכיר בריבונות הישראלית מעבר לקווי 1967, ללא קשר למעמדם של אותם שטחים בחוק הישראלי, ומעוניין שהתקנות והחקיקה באירופה ישקפו את העמדה הזו. אכיפת ההנחיות תהיה בסמכות הרשויות ב-28 המדינות החברות באיחוד האירופי.
בהחלטות האירופיות לא נאמרה המלה "חרם". לא הוטל כל איסור על כניסת מוצרי ההתנחלויות לשוק האירופי, ההחלטה אם לרכוש אותם או לא נורה בידי הצרכן האירופי אישית. ואף על פי כן, מצד שרים וחברי כנסת מתומכי ממשלת נתניהו ממשלת ישראל וגם מפי חלקים ב"אופוזיציה" נשמעו כל התגובות הזועמות הצפויות: " מתן פרס לטרור!", "החלטה אנטי ישראלית ואנטי יהודית!" "צביעות אירופאית ושנאה כלפי ישראל!", "אנטישמיות!", "כמו הטלאי הצהוב של הנאצים!" , "צריך להטיל חרם נגדי על מוצרים אירופיים!". התגובה המתוחכמת ביותר היו הבעות צער מתחסדות על מר גורלם של הפועלים הפלסטינים העובדים בהתנחלויות ואשר אולי צפויים עכשיו לפיטורין.
דוד אלחייני, ראש מועצת בקעת הירדן – הריכוז העיקרי של מתנחלים העוסקים בחקלאות – אומר ש"למעשה, החרם התחיל כבר מזמן. עד לפני כשש שנים אירופה קיבלה 80 אחוזים מהתוצרת שלנו, כ-450 מיליון שקלים בשנה. אבל זה ירד ל-10 עד 20 אחוזים כיום – באנגליה כבר התחילו בסימון המוצרים לשפני שמונה שנים, האיחוד האירופי לא מכיר באישורים שלנו לתוצרת אורגנית, לא מכיר באישורים וטרינריים מעבר לקו הירוק, גם לפני ההחלטה האחרונה הם מצאו הרבה דרכים לפגוע בנו".
ממשל אובמה סירב לגנות את הפעולה האירופית ולמעשה נתן לה גיבוי: "ארצות הברית מתנגדת לחרם על ישראל, אך ההחלטה האירופית לא צריכה להתקבל כהפתעה" לאור המשך הבנייה הישראלית בהתנחלויות. אנחנו לא חושבים שסימון המקור של המוצרים היא שוות ערך לחרם. אנחנו מבינים את שהמטרה היא לספק לצרכנים באיחוד האירופי מידע נכון על מוצאם של המוצרים, כפי שנדרש בחוק האירופי. האיחוד האירופי הבהיר שהצעדים אינם מהווים חרם וכי האיחוד האירופי הבהיר שהוא מתנגד לחרם על ישראל. האיחוד האירופי אינו רואה בהתנחלויות חלק ממדינת ישראל. גם ארצות הברית חושבת כך".
26 סנטורים אמריקאים חתמו על מכתב מחאה שהופנה אל האיחוד האירופי, ובמקרה זה הדבר המשמעותי הוא המספר. 26 סנטורים שחתמו הם בהגדרה 74 סנטורים שלא חתמו. כנראה שאיפ"ק, החבול מן המאבק חסר הסיכוי נגד ההסכם עם איראן, איבד את היכולת שהיתה לו פעם להשיג את חתימתם של שמונים סנטורים ויותר על כמעט על נוסח שחפץ.
בבריטניה מתנהל בשבועות האחרונים ויכוח סוער במיוחד בעד ונגד חרם על ישראל. עצומות ועצומות נגדיות פורסמו בעיתונות הבריטית. ראש עירית לונדון בוריס גו'נסון הגיע לביקור מתוקשר בישראל והצהיר כי הקוראים לחרם על ישראל הם "מיעוט קטן מאוד של אנשי אקדמיה שמאלנים מטופשים במעילי קורדרוי", ובוב בזמן התנהלו ברחובות עירו הפגנות סוערות למחות על השתתפותם של שפים בריטיים ב"מופע שולחן עגול קולינרי" בחסות ממשלת ישראל ועירית תל אביב. בסקר דעת קהל שנערך בקרב יהודי בריטניה התגלתה אצלם ביקורת גוברת והולכת על מדיניות ממשלת ישראל, במיוחד בקרב הצעירים יותר. רבע מהנשאלים הביעו דעתם בזכות הפעלת סנקציות כלכליות נגד מדינת ישראל, אם יסייע הדבר להשיג שלום במזרח התיכון.
ג'יי-קיי רולינג, מחברת ספרי הארי פוטר, נקלעה שלא בטובתה לעין הסערה כאשר חתמה על העצומה המתנגדת לחרם תרתבותי על ישראל וקוראת במקום זאת ל"דיאלוג תרבותי". היא הוצפה במחאות זועמות של קוראי הסדרה, אשר השוו את ישראל לקוסם הרשע וולדמורט. לשווא ניסתה רולינג לפייס את קוראיה בהבעת הזדהות עם הפלסטינים: "הקהילה הפלסטינית סבלה מחוסר צדק ומיחס ברוטאלי מצד ישראל. אני רוצה לראות את ממשלת ישראל נותנת את הדין על כך. חרם על ישראל בכל חזית יכול להיות אטרקטיבי וקורץ, הוא מספק את הדחף האנושי לעושת משהו, כל דבר, לנוכח סבל אנושי נורא. מה שגרום לי חוסר נוחות איתי הוא העובדה שניתוק קשרים תרבותיים ואקדמיים עם ישראל פירושו גם לסרב לקשר עם אותם הישראלים התומכים בפלסטינים ומותחים ביקורת על ממשלת ישראל. אלה הם קולות שאני הייתי רוצה לשמוע מוגברים ולא מושתקים. חרם תרבותי מציב מחסומים בלתי עבירים בין אמנים ואקדמאים שרוצים לדבר אלה עם אלה, להבין זה את זה, ולעבוד יחד למען השלום". עמדתה של רולינג בעד הפלסטינים עוררה אכזבה רבה באמצעי התקשורת ההמוניים בישראל. ידיעות אחרונות פרסם ידיעה נרחבת בכותרת "הארי פוטר כבר לא איתנו" – ואילו רבים מתומכי הפלסטינים המשיכו במתקפה חריפה על רולניג – "ההתנגדות לחרם היא מעשה בלתי יסולח".
באחד הפרקים הידועים בסדרת הארי פוטר מגלה ראש ממשלה בריטניה כי בארצו שוכנים קוסמים אמיתיים המסוגלים לעשות מעשי קסמים וכשפים רבי עוצמה, וחושב לתומו כי בכך נפתרו כל בעיות הממלכה: "אתם יכולים לעשות קסמים, אתם יכולים לעשות הכל!". ראש הקוסמים ממהר לצנן את התלהבותו: "לצערי, אדוני ראש הממשלה, גם הצד השני יודע לעשות קסמים..."
