החג הלא חגיגי

החג הלא חגיגי

"יום ירושלים" אף פעם לא היה חג אמיתי, חג שסתם אנשים חוגגים. מה הטעם לצאת לרחובות ולחגוג את יום השנה ל"איחוד ירושלים" כאשר האיחוד לא היה ולא נברא ואיש לא מרגיש שהוא חי בעיר מאוחדת? כאשר כל ירושלמי מרגיש שמעבר לכביש מספר 1 מתחילה חוץ לארץ, ששם נמצא שטח פלסטיני שהוא בהחלט לא מדינת ישראל? "יום ירושלים" היה תמיד חגם של המתנחלים, שמצאו בו עוד הזדמנות לצעוד עם ים של דגלים דרך השכונות הפלסטיניות ולהפגין בעלות ואדנות. וגם חגם של אמצעי התקשורת הממלכתיים והכתבים מטעם שמשמיעים נופת צופים דביקה על "יום חגה של הבירה".

בשנה הזאת, התפאורה מתפוררת, ואל "יום ירושלים" מגיעה ממשלת ישראל בבלבול ומסרים סותרים. איך להבטיח לאמריקאים שלא תהיה יותר בניה במזרח ירושלים, ולהבטיח לימין הקיצוני שתהיה גם תהיה? פעם קראו לנתניהו "הקוסם" אבל גם לקוסם נגמרים בסוף השפנים בכובע.

השנה, מגיע "יום ירושלים" כאשר תשומת הלב הציבורית מתמקדת בשכונת שייך ג'ראח וגירוש תושבים פלסטינים מבתיהם והכנסת מתנחלים במקומם. פעילי המחאה, שהשבוע הועמדו שמונה מהם למשפט על החטא והפשע להשמיע את קולם במחאה, יהיו שם גם ב"יום ירושלים" – ולא כדי לחגוג.

כשירות לציבור אביא כאן את נוסח הקריאה שהגיע אלי הבוקר:

על איזו עיר מאוחדת אתם מדברים?

אין קדושה בעיר כבושה

ירושלים לא מאוחדת!

36% מתושבי העיר חיים תחת משטר דיכוי ואפליה

משמרת מחאה בשיח ג'ארח, ביום ירושלים

יום ד' 12/5 בשעה 4 אחה"צ

לפרטים נוספים: 052-5596500 או 054-6543955

http://www.justjlm.org/

הכה את המומחה

הכה את המומחה

מקובל שמומחה המוזמן להגיש חוות דעת מומחה לבית משפט בודק את הנושא לעומקו לפני כתיבת חוות הדעת.

זה מקובל, אבל כאשר מדובר באדמות הבדואים בנגב הכללים הם קצת אחרים – כפי שאפשר לקרוא כאן:

http://zope.gush-shalom.org/home/he/channels/press_releases/1273319283/

להעלות באוב זיכרונות ישנים

להעלות באוב זיכרונות ישנים

שר החוץ אביגדור ליברמן שמח לשמוע את הגילוי המסעיר: נחשפו פניו האמיתיות של השופט גולדסטון. כן, ההוא מדו"ח גולדסטון עם כל הפרסומים הלא סימפטיים על מעשיהם של חיילים ישראלים ברצועת עזה. מתברר שגולדסטון היה שופט בדרום אפריקה בזמן משטר האפרטהייד. איזו נבזות! מיהר שר החוץ להורות על תרגום התחקיר המלא על עברו של גולדסטון והפצתו לנציגויות הישראליות ברחבי העולם. סוף סוף קצת תחמושת למכונת הסברה מקרטעת.

שופט ששפט לפי חוקי משטר האפרטהייד בדרום אפריקה – זאת בהחלט לא נקודת אור בקריירה של גולדסטון. משטר האפרטהייד היה משטר גזעני אשר בגלוי ובמוצהר הפלה בין שחורים ולבנים לפי צבע עורם ודיכא דיכוי אכזרי את מי שהעז למחות. משטר שמעשיו עוררו מחאות זועמות בכל העולם.

בכל העולם? לא לגמרי. היה יוצא דופן אחד. מדינה אחת שלא הייתה שותפה למחאות נגד הגזענות, מדינה שלהיפך קיימה יחסים טובים ולבביים עם המשטר בדרום אפריקה - שיתוף פעולה דיפלומטי בזירה הבינלאומית, וגם קשרים צבאיים ענפים מאד, החל מאספקת ציוד לפיזור בכוח של הפגנות ועד בניה משותפת של פצצות גרעיניות. במקרה למדינה הזאת, השותפה והידידה של משטר האפרטהייד, קראו מדינת ישראל. אביגדור ליברמן לא היה אז בעמדת השפעה, אבל ותיקי משרד החוץ יוכלו לעדכן אותו בפרטי פרטים.

השופט ריצ'רד גולדסטון השתנה מאד מאז הימים בהם שפט לפי החוקים הדרקוניים של משטר האפרטהייד. אין ספק שהיום הוא לא היה חותם על גזרי דין כאלה. האם מדינת ישראל השתנתה מאז הייתה הידידה הטובה ביותר של דרום אפריקה של האפרטהייד? ואם השתנתה ישראל, לאיזה כיוון?

.

דמוקרטיה נרמסת

דמוקרטיה נרמסת

"נתניהו מנסה למנוע מחברי המפלגה להביע את דעתם ולקבוע את מנהיגותם בבחירות דמוקרטיות וחופשיות. זוהי רמיסת בסיס הדמוקרטיה. הוא שולל את זכויותינו הבסיסיות" זעק משה פייגלין. נתניהו דרש בתוקף מחברי מפלגתו לדחות את הבחירות הפנימיות למוסדות המפלגה למשך שנתיים, וזאת (כפי שאמר במלים מפורשות) כדי למנוע את חיזוק כוחו של משה פייגלין המצהיג בגלוי על כוונתו להשתלט על המפלגה.

"אני וחברי ננצח בסוף, נגיע לרוב בליכוד ואז אני אהיה ראש הממשלה" אמר פייגלין בראיון נרחב שפורסם במוסף סוף השבוע של ידיעות אחרונות. "אנחנו ננצח כי אנחנו מייצגים מה שרוב חברי הליכוד רוצים באמת – ממשלה שתגיד בקול רם וברור שהארץ הזאת היא שלנו ורק שלנו. אני בהחלט רוצה לשלול את זכויות האזרח מערבים שלא יוכיחו נאמנות, לתת להם עידוד כספי להגר מפה. כל אזור שממנו יתקיפו את ישראל צריך לכבוש ולגרש ממנו את כל האוכלוסיה. אנחנו במזרח התיכון, כאן אין מקום לרכרוכיות של המערב, באזור הזה צריך להוכיח שאתה חזק ואתה הבוס, אחרת ירמסו אותך."

לפחות בינתיים, בנימין נתניהו הוכיח שהוא הבוס והוא שרמס את פייגלין. היו פרשנים – במיוחד באמריקה – שקיוו כי עכשיו שנתניהו חופשי יותר מלחצים בפנים מפלגתו, יהיה לו קל יותר לבצע את הויתורים הנדרשים להצלחת משא ומתן עקיף עם הפלסטינים.

אשרי המאמין, אבל הפרשנים האלה בודאי אינם קוראים את "מקור ראשון". אביגדור ליברמן, שר החוץ בממשלת נתניהו, היו גלוי לב במיוחד כשדיבר אל קהל הבית שלו מעל דפי העיתון הזה: "אני לא חושב שיצא משהו מאיזה משא ומתן. גם בעוד 16 שנה לא יהיה הסכם. אבל בנסיעות שלי ברחבי השלום ראיתי שהעולם מאד מעוניין לראות התחלה של שיחות שלום, ואפילו למראית עין. נכונות להתחיל לדבר ולדבר זה משהו שאנחנו יכולים לתת, למה לא?"

מלה של אולמרט

מלה של אולמרט

אויבי השלום מצאו טיעון חזק ומוחץ: ההצעות הנדיבות של אולמרט, שהחליפו את ההצעות הנדיבות של ברק.

בן דרור ימיני, שנמנה פעם על השמאל הישראלי לפני שחצה את הקווים ועבר לשורות הימין הקיצוני, תמצת את הטיעון בטורו האחרון ב"מעריב": אהוד אולמרט, בימיו כראש ממשלת ישראל, הציע לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) לא פחות מ-97% משטח הגדה המערבית - ועבאס דחה את ההצעה הנדיבה. המסקנה ברורה – הפלסטינים לא רוצים שלום, אין לנו פרטנר, הפלסטינים אשמים בהמשך הכיבוש והם אשר הביאו על עצמם את כל הדיכוי והסבל שעובר עליהם, ומי שמעז לאמר אחרת הוא אנטישמי או סתם בוגד.

אבל מה באמת הציע אולמרט? על איזה חלק מהשטח הוא באמת היה מוכן לוותר? האם היו כל מיני תנאים נלווים ואותיות קטנות שמבטלות למעשה את מה שהובטח? (כבר היו לנו מקרים כאלה, בשלבים קודמים של הדיפלומטיה הישראלית כלפי הפלסטינים). לפי מה שפורסם, אהוד אולמרט הראה לאבו מאזן לרגע אחד איזה מסמך ומיד חטף אותו בחזרה. שחס וחלילה הפלסטינים לא ישימו עליו יד ולא יבדקו אותו לעומק. היו שם ויתורים נדיבים, בהחלט היו, מלה של אהוד אולמרט.

מלה של אהוד אולמרט? כרגע, המעמד שיש למלה של אהוד אולמרט, במדינה שאהוד אולמרט היה פעם ראש ממשלתה, לא כל כך טוב. בבית המשפט בירושלים כבר נמצאים בדיון משפטי כמה כתבי אישום נגדו באשמת שחיתות, ופרקליטות המדינה לא כל כך מאמינה למלה של אהוד אולמרט שטוען שהוא חף מכל פשע. ועכשיו, כמו שיודע כל קורא עיתונים בארץ הזאת, המשטרה מחפשת נגדו עדויות והוכחות בפרשה שכבר כונתה "השחיתות החמרה בתולדות המדינה".

כשרוצים לנגח את הפלסטינים, מלתו של אהוד אולמרט עדיין טובה ואמינה.

רגע של היסטוריה

רגע של היסטוריה

השבוע צוין בארץ יום הולדתו המאה וחמישים של האיש שנקרא במדינת ישראל בנימין זאב הרצל, (בחייו בדרך כלל קרא לעצמו בשם "תיאודור"). חוזה המדינה, האיש שעמד בתמונה המפורסמת על המרפסת המפורסמת בבאזל ואמר את המלים המפורסמות "אם תרצו אין זו אגדה". האיש שחזה כי מדינה יהודית קום תקום, חמישים שנה לפני שקמה, אם כי טעה בכמה פרטים מהותיים. למשל, בהנחה כי תושבי הארץ הערבים לא יגלו כל התנגדות למימוש מטרות הציונות, ולכן מדינת היהודים לא תידרש להקים ולקיים צבא משלה. או שבמדינת היהודים יוכלו העובדים להסתפק בשבע שעות עבודה ביום כדי להתפרנס בכבוד.

"הרצל ראה את פרשת דרייפוס בצרפת, והוא הבין שלא רוצים אותנו בשום מקום בעולם ושאנחנו צריכים להקים מדינה בארץ ישראל" אמרה ברדיו תלמידת תיכון העוסקת עם חבריה בהכנת פרוייקט לימודי על מפעלו של הרצל.

הסיפור ידוע היטב: במהפכה הצרפתית הגדולה הייתה צרפת המדינה הראשונה באירופה (ובעולם) שהעניקה שוויון זכויות לאזרחיה היהודים. במשך מאה שנה אחר כך, יהודים בארצות אחרות (למשל באוסטריה) קיוו להשיג זכויות דומות גם הם. תיאודור הרצל, עיתונאי יהודי צעיר מוינה, הגיע אל פאריז בדיוק כאשר קצין יהודי צרפתי בשם אלפרד דרייפוס הואשם בריגול ובגידה, ובחוצות בירת צרפת השתוללו הכנופיות האנטישמיות וקראו "מוות ליהודים". הרצל הסיק כי אם כך יכול להתרחש במולדת המהפכה הצרפתית, כנראה שליהודים אין סיכוי להיות אזרחים ושווי זכויות בשום מקום. הרצל חזר לוינה ושקע כל כולו בהקמת התנועה הציונית וטיפוח חזון המדינה היהודית.

משהו בכל זאת חסר בסיפור הזה: היהודים שחיו באותו זמן בצרפת עצמה. מעטים מהם, אם בכלל, החליטו כי המסקנה מהסתה וכנופיות אנטישמיות ברחובות היא לברוח מצרפת ולהקים מדינה יהודית בפרובינציה נידחת של האימפריה העותמנית. יהודי צרפת נשארו בארצם ויצאו למאבק נגדי בברית הדוקה עם צרפתים לא יהודים שהתנגדו לאנטישמיות – דמוקרטים וליברלים ורדיקלים וסוציאליסטים וסתם אנשים הגונים. ולאחר מאבק איתנים ששיסע את החברה הצרפתית במשך שנים, הם ניצחו, דרייפוס שוחרר וזוכה והאנטישמים הוכו מכה ניצחת.

ומה אילו היה הרצל נשאר בצרפת עוד כמה שנים?

החטא הקדמון

החטא הקדמון

בימים האחרונים עסקו אמצעי התקשורת בישראל – וגם שופטי בית המשפט העליון – באפליה ו"ההפרדה" הבוטה המופעלת בבית הספר החרדי בעמנואל נגד תלמידות ספרדיות. בכותרות ענקיות ובמאמרי מערכת חריפים הובע גינוי לגזענות הנבזית הזאת, כפי שבהחלט מגיע לה.

איש כמעט לא טרח להזכיר שעמנואל כולה היא התנחלות שהוקמה בשטח כבוש, על קרקע פלסטינית שנגזלה מבעליה על ידי כל מיני תרגילים מפוקפקים, בימים בהם כיהן אריאל שרון בתפקיד שר ההתנחלויות (סליחה, שר השיכון).

בבתי הספר בעמנואל אין תלמידים ערבים המופלים לרעה. פשוט, בכלל אין שם תלמידים ערבים. לפלסטינים אסור לגור בעמנואל, אפילו לא לפלסטינים שעמנואל נבנתה על אדמתם.