החלק הקל של המשימה
אז כנראה בכל זאת הוא הצליח, אחרי שכל כך הרבה לעגו לשליחות שלו וקברו אותה בטרם עת (גם אני, באחד הבלוגים כאן).
אמצעי התקשורת בישראל חלקו לג'ון קרי את העלבון האולמטיבי וכמעט כבר לא טרחו לדווח על הביקורים החוזרים שלו. המתנחלים וחבריהם בממשלה ובכנסת ממש לא ראו בקרי ובאפשרות של משא ומתן עם הפלסטינים בבחינת איום. "אז שיהיה משא מתן, הרי ממילא לא יצא מזה כלום" אמרו נפתלי בנט וחבריו עוד לפני כשבוע.
ועכשיו אחרי כל ההתאמצויות, המסעות והדילוגים החוזרים מוושנגטון אלינו והבעיות הקשות והחמורות וההתעקשות האינסופית שהוכתרה כנאיבית, ג'ון קרי כנראה הצליח. לפחות בחלק הקל והפשוט ביותר של המשימה. להביא נציג (ליתר דיוק, נציגה) של ממשלת ישראל ונציג של ההנהגה הפלסטינית לשבת בחדר אחד ולדבר. אבל איזה סיבות יש לנו, אם בכלל, להניח שהפעם הזאת משהו באמת יצא מן השיחות?
לא מתוכנן שום טכס חגיגי, שום הזדמנות צילום, שום לחיצות ידיים טכסיות, שום הכרזה על רגע היסטורי. שום דבר שאפילו דומה להצגה העלובה והעגומה של ועידת אנאפוליס של ג'ורג' וו. בוש. ציפי לבני מישראל הכובשת וסאיב עריקאת מפלסטין הכבושה, שכבר נפגשו לא פעם ולא פעמיים, יבואו לוושינגטון בלי טכסים וידברו "בסודיות מוחלטת, הרחק מעיני הציבור והתקשורת, כדי לאפשר ללבן את כל הנושאים הכי רגישים ללא הפרעות וללא לחץ ציבורי."
ומה יהיה שם, בחדר הסגור הרחק מהציבור והתקשורת? האם ישאל עריקאת "מה עם גבולות 1967" ולבני תענה "על זה אין לי מנדט מנתניהו" ובזה בעצם יסתיים המו"מ רבע שעה אחרי שהתחיל?
אבל אולי מי שמארגן שיחות על בסיס כזה, מי שלא מכניס באמצע שום חגיגיות ושום הזדמנות צילום וסתם שיחות פשוטות ופרוזאיות, אולי אולי מתכוון שהן גם ישאו פירות? שלא יהיה רק "תהליך שלום", שממנו כבר היה לנו די והותר, אלא תהליך שבסופו נגיע לשלום של ממש? להגיע לכך יהיה הרבה הרבה יותר קשה מאשר סתם להביא את סאיב עריקאת ואת ציפי לבני לשבת בחדר סגור אחד.
לפחות, כבוד שר הכלכלה נפתלי בנט כבר לא לגמרי משוכנע שהמו"מ לא יוביל לשום דבר. הוא כבר מתחיל לחשוש וגם לאיים: ״שיהיה ברור, מפלגת הבית היהודי בראשותי לא תהיה שותפה, אפילו שנייה אחת, בממשלה שמסכימה לשאת ולתת על בסיס קווי 1967". אולי יש לבנט מידע פנימי שמביא אותו לחשוש ולאיים?
השיחות האלה נפתחות תחת צילה של החלטת האיחוד האירופי להטיל חרם מרחיק לכת על מפעל ההתנחלויות בגדה המערבית, החלטה שהבהילה את הממסד הפוליטי בישראל והחזירה את נושא גבולות 1967 אל ראש סדר היום הלאומי. ואם השיחות יקלעו למשבר בגלל הנושא הזה - אפשרות סבירה בהחלט - יחכה לנתניהו בחוץ האיחוד האירופי עם עוד חבילה של סנקציות. "השוטר הטוב והשוטר הרע", הוא משחק כוח מוכר וידוע מזה מאות רבות של שנים. אולי גם אצלנו זה יעבוד, עם השוטר האמריקאי הטוב והנחמד בתוך חדר המשא ומתן והשוטר האירופאי הנבזה מחכה בחוץ עם אלה ביד?
בכל אופן, העובדה שהגנענו עד לשלב הזה מוכיחה שמזכיר המדינה ג'ון קרי הוא עקשן גדול. אם קרי באמת רוצה שהמשא ומתן יניב תוצאות, הוא יזדקק לכל העקשנות שלו.
