ניצוצות קטנים
בגבול רצועת עזה מנהלים מומחי המנהרות של החמאס ומומחי האנטי-מנהרות של צה"ל קרב מוחות שרק חלקו הקטן מגיע אל פני השטח. לפני שבועיים הודיע צה"ל בקול תרועה רמה על חשיפת מנהרה שחפר החמאס מתחת הגבול וכמה מאות מטרים אל תוך שטח ישראל. שבוע אחר כך חדרו החיילים לשטח הרצועה כדי לקדוח ולהרוס את המנהרה מצידה הפלסטיני, אך אנשי החמאס כבר חזו מהלך זה ומלכדו את המנהרה. המקדח הישראלי פוצץ מטען חומר נפץ גדול. שישה ממומחי המנהרות של חיל ההנדסה הישראלי נפצעו בפיצוץ, אחד מהם – סג"ם אחיה קליין – נפצע קשה ומספר ימים פרפר בין חיים למוות.
שלושה ימים אחר כך פרסם "ידיעות אחרונות" רב התפוצה כתבה גדולה ורגשנית עד מאד: "עיניים שלנו – הרופאים נאבקים כדי להציל את ראייתו של קצין ההנדסה – לאחר שלושה ימים ללא הכרה התעורר הקצין שנפצע מפיצוץ מנהרת הטרור – "אנו נורא שמחים ונרגשים" אמרה אמו, אך המלחמה על עיניו של אחיה עוד תהיה ארוכה." אל הכתבה נוסף תצלום של הסג"ם לפני פציעתו, בתנוחה קרבית מאד כאשר לוע תת מקלעו מכוון היישר אל הצופה. בסוף הכתבה, לאחר תיאור מפורט של מצבו הרפואי של הקצין, מצב רוחו עם יקיצתו וראיונות מפורטים עם רופאיו, עם בני משפחתו ועם חבריו ליחידה נמסר בשורה קצרה ויבשה "חיל האויר חיסל ארבעה מומחי מנהרות פלסטינים".
ביום בו פורסמה הכתבה הזאת על סג"ם קליין נפטר האסיר הפלסטיני חסן אל-טוראבי בבית החולים העמק בעפולה. טוראבי, בן 23, נעצר בחודש ינואר השנה בחשד ליידוי בקבוקי תבערה ואבנים. במהלך מעצרו בכלא מגידו התפרצה מחלת הלאוקמיה ממנה כבר סבל. החובשים בכלא לא התיחסו ברצינות למצבו. גם כאשר התמוטט טוראבי והחל להקיא דם, נדרשו עשרה ימים בטרם החליטו השלטונות להעבירו למחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים.
הידיעה על מותו עוררה פעולות מחאה בקרב כל האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים. בכלא מגידו נפצעו עשרים אסירים שקיימו פעולת מחאה בחצר הכלא ופוזרו בכח רב בידי השומרים. עיסא קרקא, שר האסירים ברשות הפלסטינית, הטיל את האחריות למותו על רשלנות של שירות בתי הסוהר. לקהל הישראלי כמעט לא נודע כל הסיפור הזה, היתה רק ידיעה קצרצקרה בשוליו של עמוד חדשות אחד באינטרנט.
וזה היה גם בדיוק אותו היום בו הזהיר היועץ לבטחון לאומי יעקב עמידרור את ראש הממשלה נתניהו ושריו מפני התוצאות החמורות העלולות להיות לקריסת המשא ומתן עם הפלסטינים. שרים הגדירו את הערכת המצב שהציג עמידרור בישיבת הממשלה כ"כנה ומפוכחת".
עמידרור הדגיש כי חידוש תהליך השלום עם הפלסטינים תרם בצורה משמעותית למעמדה הבינלאומי של ישראל. מנגד, הוא הזהיר כי "כישלון המשא ומתן יגביר את המגמה של חרמות ובידוד בינלאומי של ישראל". הוא הביא כדוגמה את הסנקציות שהטיל האיחוד האירופי לפני כמה חודשים נגד ההתנחלויות בגדה המערבית, מזרח ירושלים ורמת הגולן. לדבריו, היתה זו החלטה מודעת של האיחוד האירופי לצאת נגד ישראל, גם מדינית וגם כלכלית. הוא הדגיש כי על ישראל לקחת ברצינות את המהלך האירופי, אותו הגדיר סוג של חרם כלכלי.
זאת היתה הסקירה המדינית האחרונה שהציג עמידרור לשרי הממשלה. עמידרור, שהחזיק שנתיים וחצי במשרה רבת העוצמה של יועץ לביטחון לאומי והיה אחד היועצים הקרובים ביותר לראש הממשלה בנימין נתניהו, הודיע על התפטרותו.
עמידרור התחיל את תפקידו כנץ אידיאולוגי, אך לאחר זמן מה חל שיוני מהותי. דיפלומטים זרים החלו להחישב אותו כ"אחת הדמויות הפרגמאטיות והאחראיות בסביבתו של ראש הממשלה" ואילו בעיני המתנחלים ותומכיהם בממשלה הוא נתפס כ"שמאלני" של לשכת נתניהו. שר החוץ אביגדור ליברמן אף היה עוקץ אותו וטוען שהיה יכול להתפקד למרצ.
אולם לפני מספר חודשים נפוצו שמועות על חיכוכים גוברים בינו לבין אחרים מאנשי לשכת ראש הממשלה ואח"כ גם עם ראש הממשלה בעצמו. בסופו של דבר "עמידרור סיפר למקורביו כי הוא מחפש תאריך יעד לסיום התפקיד. עבודה שוחקת ותנאים הלא אופטימליים בלשכת ראש הממשלה הביאו אותו לתחושה שהספיק לו והגיע הזמן לפרוש." לשכת ראש הממשלה מצידה הכחישה את כל השמועות וציינה כי עמידרור עזב בזמן שנקבע מראש עם כניסתו לתפקיד.
עזיבתו של עמידרור ארעה ימים ספורים לפני חזרתו של אביגדור ליברמן אל משרד החוץ. המשפט הממושך שהטיל צל על מעמדו הפוליטי של ליברמן הסתיים בזיכוי. שופטי בית משפט השלום בירושלים קבעו כי לא הוכחה קשר פלילי בין מעשהו של השגריר הישראלי בבלרוס שסיפק לשר החוץ מידע חסוי על חקירה פלילית שהתקיימה כנגד כבוד השר לבין פעולתו של השר מספר שנים אחר כך לקדם את הקריירה הדיפלומטית של השגריר. השופטים כותבים אמנם כי מעשיו של ליברמן "אינם ראויים, אינם מוסריים ואינם עומדים בסטנדרט המצופה מאיש ציבור, ודאי במעמד כה בכיר של שר בממשלת ישראל". ואולם את כל זה הדף ליברמן בבוז הצידה, לנוכח השורה התחתונה שקבעו השופטים: "לא ברור אם המעשים עולים כדי עבירה פלילית". מה שברור: ליברמן חוזר בתרועת ניצחון אל משרד החוץ, שנשמר פנוי למענו במהלך השנה האחרונה.
אביגדור ליברמן ידוע ביחסו המזלזל אל המשא ומתן, ובהכרזות חוזרות ונשנות כי אי אפשר להגיע לשלום עם הפלסטינים ואין טעם לנסות. בדיוק בזמן זיכויו של ליברמן פרסם "ידיעות אחרונות" את רשימת אבני הנגף עליהן מאיים המשא ומתן להתנפץ, וביניהן מתנוססת הדרישה לקיים מסדרון ישראלי שיחדור עמוק עמוק לתוך השטח הפלסטיני כדי לקיים שליטה בהתנחלות נוקדים שבשולי מדבר יהודה. במקרה, התנחלות נוקדים היא מקום מגוריו של שר החוץ הישן-חדש.
אבני הנגף אכן מצטברות והולכות בקצב מסחרר. בשבוע שעבר שיגר ראש הממשלה את סגן השר אופיר אקוניס, מן הניצים הבולטים בסיעת הליכוד, להציג בכנסת את רשימת הבניה בהתנחלויות – שנועדה "לאזן" את השחרור של 26 אסירים פלסטינים אשר כל כך הרגיז את האגף הימני בממשלה.
המשימה היתה מאד לרוחו של אקוניס: "ממשלת ישראל רואה ביהודה ושומרון חבלי מולדת של עם ישראל, ולכן הבניה ביהודה ושומרון תימשך ותתעצם" הוא הסביר. "יותר מ-3,500 יחידות נמצאות בתכנון כעת, בין השאר 255 יחידות דיור בעפרה, 509 יחידות דיור בגבעת זאב, 256 יחידות דיור בכפר אדומים ו-196 יחידות דיור בקרני שומרון. כמו כן בביתר עילית אושר קידום תכנית לבניית 398 יחידות דיור חדשות. בנוסף, יקודם תכנון של למעלה מ-2,000 יחידות דיור בהתנחלויות הבאות: גבעת זאב, קרני שומרון, אלמוג, עלי זהב, יקיר, כפר אדומים-נופי פרת, מחולה, טלמון, ברכה, עפרה, שילה ובית אל". גם בשכונות ההתנחלותיות שבמזרח ירושלים אושרו תכניות בניה נרחבות, ובמקביל אושר הגן הלאומי שלמרגלות הר הצופים, שמטרתו העיקרית לאסור בניה שם ועל ידי כך למנוע התרחבות של השכונות הערביות בירושלים.
למחרת היום פורסמה רשימת הרחבת התנחלויות כולה בעיתונות הפלסטינית וכצפוי עוררה זעם ומחאה. "המקל והגזר" היא שיטה ידועה ומוכרת מדורי דורות. אולם כאן היה מדובר בגזר ננסי, עשרות בודדות של אסירים מבין אלפים שבבתי הכלא הישראלים, ומולו מקל חובלים ארוך וכבד המפליא במכות כואבות.
"עד שיגמרו תשעת חודשי המשא ומתן, האם עוד ישאר שטח להקים בו מדינה פלסטינית?" נאמר בהודעת המחאה שפרסמה הרשות הפלסטינית. סאיב עריקאת, הנושא ונותן הפלסטיני הותיק, איים להתפטר מתפקידו אך שוכנע להישאר. "נתניהו הצליח, על ידי חלוקת שחרור האסירים לארבעה שלבים במהלך תשעה חודשים, למלכד את הפלסטינים ולשלול מהם את נשקם הדיפלומטי היחיד כמעט – האיום להפסיק את המשא ומתן" כתב הפרשן הפלסטיני דאוד כותאב.
כאשר הכותרות מבשרות על התמוטטות קרובה של השיחות ושל התהליך כולו נחת בנתב"ג מזכיר המדינה של ג'ון קרי. היה זה בדיוק יום השנה להרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, וג'ון קרי בא משדה התעופה להניח זר פרחים על המצבה במקום הרצח בטרם פנה למאמץ חרום להוריד את גודל הלהבות – בראש ובראשונה לנסות להרגיע את הפלסטינים ולנטוע בהם מידה מסוימת של תקווה.
בהצהרות פומביות ובראשן ראיון משותף בפרופיל גבוה עם הטלוזיה הישראלית והפלסטינית אמר קרי: "מהי האלטרנטיבה לשלום? המשך הסכסוך הבלתי נגמר. האלטרנטיבה לשיחות היא כאוס. האם ישראל מעוניינת באינתיפאדה שלישית? אם לא נפתור את הסוגיות בין הישראלים לפלסטינים, הבידוד של ישראל יגבר ומסעות הדה־לגיטימציה נגדה יגברו. אם לא נפתור את סוגיית ההתנחלויות, אם לא נשים קץ לנוכחותם של חיילים ישראלים בגדה המערבית, אם לא נכונן שלום בימיה של הנהגה פלסטינית שמחויבת לאי־אלימות - נמצא עצמנו בסוף עם הנהגה שדוגלת באלימות".
.
קרי הזהיר מפני המשך הסטטוס קוו: "אני יודע שיש ישראלים שאומרים 'יש לנו גדר הפרדה, אין חיכוכים יומיומיים, מצבנו הכלכלי טוב למדי'. ובכן, יש לי חדשות בשבילכם: הסטטוס קוו של היום לא יהיה הסטטוס קוו של מחר או של השנה הבאה. אם לא נפתור את העניין הזה העולם הערבי והפלסטינים יתחילו שוב לדחוף לכיוון אחר".
ועם זאת הוסיף קרי "החדשות הטובות הן ששני המנהיגים מחויבים להמשיך הלאה, שניהם מודעים לקשיים, אבל אנחנו מתגברים עליהם", והוא גם הכחיש את הידיעות העקשניות כי ארה"ב מתכננת לכפות הסכם על הצדדים ואמר כי הוא מאמין שניתן להגיע להסכם עד תאריך היעד שנקבע, כלומר אפריל 2014.
בלילה בו עזב ג'ון קרי את ארצנו נהרגו שני פלסטינים במחסומי הדרכים שמציב צה"ל על הכבישים הפלסטינים. במחסום מצפון לבית לחם נהרג ענאס פואד אל אטרש, בן 23, לטענת החיילים כאשר ניסה לדקור אחד מהם. במחסום מדרום לשכם נהרג בשיר חננין, בן 28, ושם דיווחו החיילים כי הוא ירה עליהם באקדח זיקוקים. ככל הידוע, לא היה שום קשר או תיאום בין השניים, ואף אחד משניהם לא היה פעיל בארגון כלשהו. ניצוצות קטנים הם שיכולים להצית בערה גדולה.
