לרכב על טילים בכיכר רבין
בשנות השמונים של המאה שעברה נהגה עירית תל אביב להזמין מדי שנה את חיל השריון של צה"ל להביא לעיר עשרות טנקים, להציב אותם בכיכר הגדולה מול בנין העיריה, כיכר מלכי ישראל. הציבור נהג להגיע בהמוניו. במיוחד נהנו הילדים שטיפסו על הטנקים ונתלו על קני התותחים וחלקם אף זכו להצטלם כשאצבעם על הדק של מכונת יריה.
עברו שנים והתצוגה השנתית של הטנקים קצת יצאה מהאופנה. בעצם, חיל השריון כולו יצא מהאופנה כאשר כבר מזה עשרות שנים לא הזדמן לצה"ל להילחם במלחמה חזיתית מול צבא אחר. גם בני ה-18 שהתנדבו לשריון גילו כי רוב הזמן הצבא מוציא אותם מן הטנקים ושולח אותם ברגל לעמוד במחסומי דרכים בכבישי הגדה המערבית ולירות גז מדמיע על צעירים זורקי אבנים. ובינתיים, הכיכר שבלב תל אביב הפכה מזוהה בעיקר עם הפגנות שלום המוניות ועם התקוה הגדולה שהבליחה לרגע בהסכמי אוסלו ועם ראש הממשלה יצחק רבין שנרצח בכיכר הזאת מאחורי בנין העיריה הזה ומאז ועד היום נקראת הכיכר על שמו.
ואז עברו עוד שנים עם הכיבוש המתמשך וההתנחלות המתרחבת וההתנגדות הפלסטינית שנמשכה גם היא, והתקוה דעכה ונותרו ממנה רק גחלים לוחשות פה שם ומזכיר מדינה אמריקאי די עקשן. לרגל יום המדע הישראלי, חזרה השבוע התצוגה הצבאית אל הכיכר בלב תל אביב.
לא טנקים הפעם. השנה הובאה לכיכר והוצגה בגאווה מערכת טילי כיפת ברזל המיועדת לירט טילים קצרי טווח. ולדרישתה התקיפה של החברה המתחרה המייצרת את טילי החץ המיועדים לירט טילים ארוכי טווח, הפכו גם הטילים נגד טילים שלה לחלק מן התצוגה. עדיין לא הושלם פיתוח מערכת טילי מטה קסמים המיועדת לירט טילים לטווח בינוני, והמערכת הזאת תצטרך כנראה לחכות ליום המדע של השנה הבאה. לפי מקורות זרים, מדינת ישראל פתחה כבר לפני מספר שנים טילים התקפיים בשם "יריחו" המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים לכל נקודה במזרח התיכון וגם הרחק מעבר לו. אבל ישראל מעולם לא הודתה רשמית בקיומם של הטילים האלה, והם לא נכללו בתצוגה שבכיכר.
קשה לילדים לטפס על טילים העומדים במאונך, אבל לרשות המבקרים ביום המדע בכיכר הועמדה אפשרות צילום בעזרת תפאורה שאיפשרה להם להראות כאילו הם רוכבים על טיל במרומי השמיים ממש.
ראו גם מאמרו של רועי צ'יקי ארד ב"הארץ", באותו נושא
