איך הם מעיזים
אז הפסקת האש לא חודשה, והמלחמה נמשכת. לכמה זמן?
אתמול היה לילה מאוד חסר מנוחה. כל שעה או שתיים קמנו כדי להאזין לרדיו ולהסתכל באתרי בחדשות בישראלים והפלשתינים והבינלאומיים. היו הרבה שמועות וספקולציות ומעט מאד ידיעות של ממש, אבל אחרי חצות כבר היה ברור שהמשא והמתן בקהיר נכשל. או שבעצם אולי זה מעולם לא היה מו"מ אמיתי, אלא מאמץ משותף של ישראל למצרים לכפות תנאים בלתי מתקבלים על הדעת לחלוטין בעיניהם של תושבי רצועת עזה בכלל וראשי החמאס בפרט. עכשיו ממשלת ישראל מצהירה כי לא תנהל מו"מ תחת אש, כלומר שקודם כל האש חייבת להפסיק לפני שאפשר יהיה לדבר על התנאים שבהם תוכל האש להיפסק.
אזרחי ישראל די נדהמו, לאחר שהיו כבר משוכנעים בדרגה סבירה של ודאות שמבצע צוק איתן הסתיים. יותר ממחצית האזרחים בארץ מחשיבים שהמבצע הסתיים בתיקו. עם זאת, לנוכח העובדה שהשגת התיקו הזה עלתה בנפילתם של 64 חיילים וקצינים, הציבור לא נראה ממש נלהב להמשיך. עשרות מאמרים בעיתונות סיכמו את ההיבטים הצבאיים, המדיניים, הכלכליים והפסיכולוגיים של המלחמה. כלכלנים הגיעו למסקנה כי אפשר לכסות הוצאות המלחמה ללא תהפוכה גדולה, בתנאי שלא יפרוץ משבר נוסף (למשל, אינתיםאדה שלישית...). העיתונים רבי התפוצה ההמוניות התכוננו להמשיך עוד כמה ימים בקמפיין "אוהבים את החיילים שלנו" - ואחרי סוף השבוע לחזור לתפריט הנורמלי של רכילות ושערוריות. אז איך מעזים הפלסטינים, שכבר קבלו מכות נוראות כל כך, להפוך את הכל על פיו ולקבוע שהמלחמה עדיין לא נגמר?
לפני כמה ימים עשה ח"כ לשעבר יהודה בן מאיר - פעם נץ בוטה וכיום פרשן מהזרם המרכזי - מאמץ לשכנע את אזרחי ישראל שהם אכן ניצחו במלחמה: "לאחר חודש של לחימה, החמאס הסכים להפסקת אש ללא תנאים מוקדמים למשך 72 שעות, כלומר קיבל את התכתיב המצרי המקורי - קודם הפסקת אש ורק לאחר מכן שיחות על דרישות כל הצדדים. עצם הסכמתו של החמאס להפסקת אש ללא קבלת כל תמורה או התחייבות ישראלית מראש, וזאת בניגוד גמור לעמדתם הנחרצת של ראשיו במשך כשלושה שבועות, היא בגדר תבוסה קשה בעבורו. אין מדובר בהרמת דגל לבן עד קצה התורן, אבל זו בהחלט הרמה של דגל לבן, לפחות לחצי התורן".
שלושה ימים לאחר מכן התתברר כי ההתבטאויות האלה היו, , מוקדמות לכל הפחות. במקום מול דגל לבן בחצי התורן. מדינת ישראל מוצאת את עצמה מול חמאס הנחוש להמשיך להילחם והמניף ברמה דגל מאבק ועליו המילים "הנמל בעזה".
מיד עם ההגיעם לקהיר, נמסר לפלסטינים בידי ראשי שירותי הביטחון המצריים – שדברו בשמו של נתניהו – כי עצם הנושא של פתיחת נמל הים (ונמל התעופה) של עזה "כלל אינו עומד על הפרק". נתניהו כן הציע הקלות מסוימות על תנועת סחורות מישראל לרצועת עזה, וכן הגדלה מסוימת במרחק שסירות דיג מעזה יוכלו להתרחק מן החוף לפני שייורטו בידי ספינות טילים. בקיצור - קצת שיפור בתנאי המאסר שבו מוחזקים תקיימים מיליון ושמונה מאות אלף תושבים עזתים. בשום אופן לא שינוי כלשהו במצב הבסיסי שבו תושבי עזה כלואים תחת פיקוח של שני סוהרים - ישראל ומצרים - הפועלים בשיתןף פעולה הדוק ושולטים בכל דרכי הגישה שלהם לעולם החיצון.
נראה כי תושבי עזה יצטרכו להילחם - ולהילחם קשה - כדי לזכות בנמל ים פתוח. באמצעות נמל כזה הם יוכלו להתחיל לבנות לעצמם קשרים ישירים בעולם הרחב יותר ולהשתחרר מישראל וממצרים כאחד. זןהי מלחמת עצמאות של ממש, אם כי אף אחד לא משתמשת במונח.
וכך, המלחמה שוב תופסת תאוצה, ממש בזמן שאני כותב מלים אלה. .
***
בלילה השני של הפסקת האש ל-72 שעות, הלכנו ברחוב צדדי בעיר שיצאה ללא שריטה לאחר חוודש של מלחמה - הודות לכושר ההמצאה הישראלית הטכנולוגית וכספו של משלם המסים האמריקאים שהושקעו נכיפת ברזל. פתאום שמענו קול ילללה מעוררת רחמים.חתלתול תועה בוכה ומקנן, מתחת למכונית חונה. בן חודש בערך, הגיל שבו חתולות מפסיקות את הטיפול בילדיהן והם צריכים לדאוג לעצמם - ולא כולם שורדים. בקרבת מקום הייתה חנות הפתוחה כל הלילה בו אםשר היה לקנות חלב, והמוכר הצעיר הסימפטי סיפק לנו גם קערית פלסטיק קטנה שאותה שמנו ליד החתלתול, בקירבה המירבית שייכולנו.
כאשר חזרנו הביתה חצי שעה מאוחר יותר, חיכה על מסך המחשב דו"ח מצמרר שפורסם ושנשלח על ידי חבר אמריקאי. במאמר שהתפרסם ב"כריסטיאן סיינס מוניטור" הוזכר המאמר שהופיע שם בשבוע שעבר, והמתאר מפי עדי ראיה את מה שקרה בשכונת חוזאאה בין 21 ו25 ביולי. תהום בל תתואר מפרידה בין שני הצדדים במלחמה הזאת, הבלתי מאוזנת בעליל.
פאתן קדייח וששת ילדיה נמלטו מהפגזה ישראלית על ביתם. בנה אנאס בן השבע רץ החוצה בפחד, בדיוק ברגע שנחתה פצצה נוספת. קדייח רצה אחריו ומצאה את גופתו. (...) קבוצה התארגנה והגברים הסירו את החולצות והנעליים שלהם כדי שלא יחשיבו אותם כאנשי חמאס. הגברים החזיקו את הבדים הלבנים וצעקו בעודם הולכים "אני בעד השלום!". "לא ציפינו לצאת מזה בחיים". (...) ואיל אבו ר'ג'לה אומר שאינו מסוגל להפסיק לחושב על הנער הגוסס ששכב ברחוב וקרא לעזרה. "נשאתי על גבי את הדודה שלי, כך שלא יכולתי לעזוב הכל וללכת אליו ... אני לא חושב שאי פעם אהיה מסוגל לישון, אחרי כל מה שראיתי".
האם אנחנו הולכים לחזות בעוד מראות מסוג זה, בימים הקרובים? ביום הראשון שלאחר חידוש הלחימה, נהרגו "רק" חמישה עזתים, יש הבדל גדול מאד בינו לבין קציר הדמים היומי בן שלוש הספרות שאפיין את השבוע שעבר. כל זה כמובן אינו ערובה לשום דבר בהמשך. אבל אולי, לנוכח התמונות הנוראות ששודרו מרצועת עזה לצופי טלוויזיה ברחבי העולם (אם כי לא בישראל!) אולי יהיה לזה אפקט הרתעה על מקבלי החלטות הפוליטיים והצבאיים. כך גם דבריו החריפים של מזכ"ל האו"ם בנאומו, והצעדים ההתחלתיים שכבר ננקטים לקראת משפטים בעוון פשעי מלחמה.
עצרת המונים: לא לדרך המלחמות - מוצ"ש 9/8 בת"א
עצרת המונים: מוצ"ש, 9/8, 20:00, כיכר רבין ת"א
אפשר למנוע את הסבב הבא.
משנים כיוון לשלום / לא לדרך המלחמות / חייבים פתרון מדיני
ביום שבת מחנה השלום מתייצב בכל הכוח בכיכר רבין.
מול חודש כואב של מלחמה ושל הרוגים, מול גלי הסתה ושנאה שקורעים את החברה בישראל - מפגינים למען שלום ולמען דמוקרטיה.
אפשר למנוע את הסבב הבא. איננו חייבים להמשיך לצנוח לתוך תהום של מלחמות אכזריות יותר ויותר, שנאה קיצונית, וחורבן של שכנינו ושלנו.
יש דרך אחרת: פתיחה מידית של הידברות עם הפלסטינים על שלום הוגן,שיקום ופתיחת עזה, עמידה נחושה ומשותפת של יהודים וערבים מול הגזענות, ומאבק למען עתיד של חיים.
רק פתרון מדיני של שתי מדינות, ישראל לצד פלסטין, יבטיח עצמאות, צדק, ביטחון ותקווה לכל בני הארץ הזאת.
בשבת נתייצב יהודים וערבים, תושבי הדרום והארץ כולה ונדרוש לפרוץ את מעגל הדמים, למנוע את המלחמה הבאה ולתקן את החברה בישראל.
מוצ״ש, 20:00, כיכר רבין בת״א (לטובת הבאים מחוץ לעיר ושומרי השבת, העצרת עצמה לא תחל לפני 20:45)
בין השותפים לארגון ההפגנה: מרצ, חד"ש, שלום עכשיו, לוחמים לשלום, גוש שלום, פורום ארגוני השלום, המשמרת הצעירה בת"א ועוד פעילות ופעילים רבים.
הסעות:
באר שבע: מרכז המורים ליד האוניברסיטה -18:00
אחראי הסעה: עמנואל 054-6480024
ירושלים: גן הפעמון 18:15, בנייני האומה 18:30
אחראית הסעה: נטע 054-4792073
חיפה: מגדל הנביאים בהדר (תיאטרון אל-מידאן) 17:45
אחראי הסעה: אייל 054-7843210
