על תקציבים וקרקורים בקיבה
האמרה "פרוסיה היא לא מדינה שיש לה צבא, פרוסיה זה צבא שיש לו מדינה" מיוחסת לרוזן מיראבו, מראשי המהפכה הצרפתית. לא מעטים מבין הפרוסים עצמם (והגרמנים בתקופות מאוחרות יותר) הסכימו להערכה הזאת.
השבוע הגיעה לנמל חיפה הצוללת החדשה של חיל הים הישראלי, "תנין", ובטכס קבלת הפנים החגיגי הכריז ראש הממשלה נתניהו כי "זוהי מתנת חג לעם בישראל". את "תנין" בנתה ממשלת גרמניה עבור מדינת ישראל, כחלק מתחושת האשמה ההיסטורית שעדיין משפיעה רבות על יחסי גרמניה עם ישראל, וגם כאמצעי להבטיח מקומות עבודה במספנות שבעיר קיל. "תנין" בעברית מודרנית מתיחס אל הטורף החי בנילוס ובנהרות גדולים אחרים ונקרא "קרוקודיל" בלעז, אבל בתנ"ך שימשה המלה לעיתים קרובות לציין משהו גדול ומפחיד הרבה יותר. התנין שבתנ"ך היה מפלצת ים אגדית, ופעם גם נלחם מלחמה גדולה וקשה כנגד אלוהים בכבודו ובעצמו. וזוהי כנראה הכוונה האמיתית בהענקת השם הזה לצוללת אשר (כמובן, לפי מקורות זרים) נושאת טילים בעלי ראש חץ גרעיני. אם אי פעם תינתן הפקודה, יכול התנין הזה בכוחות עצמו למחוק מעל פני האדמה את טהראן – או כל עיר אחרת במזרח התיכון...
בינתיים, בטכס החגיגי בנמל חיפה ובישיבת הממשלה שנערכה באותו יום, התפארו בהישג צבאי צנוע קצת יותר – הריגתם של מרואן קוואסמה ועמאר אבו עיישה בחברון. "החשבון נסגר: ישראל חיסלה את רוצחי הנערים" הכריזו הכותרות בעיתונים ותחתיהן תילי תילים של ריטוריקה: "אנו מחבקים את החיילים שהגיעו אל הרוצחים וסיכנו את חייהם כדי להשיב למדינת ישראל את ההרתעה. ברוך השם שסייע בידם לעשות את הדבר הזה. זכות נפלה בידם לפני ראש השנה ולפני יום הדין לעשות דין גם עם הנבלות האלה, הרוצחים האלה. רוצחים לא אמורים להיות בחיים. יידע כל אויב הקם עלינו כי 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם'. נסגר מעגל הרוע ובתחילתה של שנה חדשה אנו מקווים שמכאן ואילך יפתחו רק מעגלים של טוב, ברכת שנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל". עיתונות מערבית אמורה לנהוג על פי הכלל שהחשוד נחשב חף מפשע עד אם הוכחה אשמתו בבית המשפט – אבל לא בעיתונות הישראלית ולא במקרה הזה, ודינם של מקובל מרואן קוואסמה ועמאר אבו עיישה כבר לא יגיע לדיון בשום בית משפט...
והיה גם עוד הישג צבאי ישראלי שצוין בכותרות העיתונים – הפלת מטוס צבאי סורי שחדר לשמי מדינת ישראל (נכון יותר, לשמי רמת הגולן שאותה כבשה מדינת ישראל מסוריה בשנת 1967 וסיפחה באופן חד צדדי בשנת 1982). נכון, המטוס חדר רק 800 מטר מעבר לגבול הישראלי, פנה אחורה אחרי כמה שניות, וגם לפי המקורות הצבאיים הישראליים החדירה היתה בטעות תוך כדי הפצצת עמדות המורדים נגד משטר אסאד שלאחרונה תפסו שליטה באזור הגבול עם ישראל. והאם נכון להפיל אחד ממטוסי חיל האויר של בשאר אסאד בדיוק ביום שבו ארצות הברית נהפכת לבעלת הברית דה פקטו של אסאד במלחמה נגד כורתי הראשים מדאע"ש? אבל אולי אין צורך לחפש כאן משמעויות פוליטיות מרחיקות לכת. כבר לפני חודשים ניתנה הנחיה להפיל מטוסים סוריים שיעברו את הגבול. המטוס הזה עבר את הגבול, היה קצין ממונה שהיה צריך לקבל החלטה תוך דקה והוא קיבל החלטה והפיל את המטוס. "ידיעות אחרונות" בכל אופן קיבץ את כל שלושת הישגי צבא ההגנה לישראל - הצוללת בחיפה והחיסול בחברון והמטוס הסורי בגולן - לכותרת אחת מרשימה "ביבשה, בים ובאויר".
אבל אין ספק כי את הגדול בהשגיו השבוע נחל צה"ל בקרב נגד משרד האוצר של מדינת ישראל. כך הודיעו היום הכותרות: "פשרה בין נתניהו ללפיד: 14 מיליארד יועברו לביטחון". שעות ספורות לפני כניסת ראש השנה, הודיעה לשכת ראש הממשלה הודיעה על הסכמות תקציביות בין בנימין נתניהו לשר האוצר יאיר לפיד. נתניהו ולפיד סיכמו כי מערכת הביטחון תקבל עוד שישה מיליארד שקלים כתוספת לתקציב 2015, ועוד שבעה או שמונה מיליארד שקלים לכיסוי הוצאות שנגרמו בעקבות מבצע "צוק איתן" - כבר בשנת 2014. בכך, תקציב הביטחון לשנת 2015 יעמוד על 57 מיליארד שקלים.
בזה נגמרו המאבקים האיתנים על תקציב הביטחון? לא בדיוק. "גורם ביטחוני בכיר אמר לוואלה! חדשות: מבחינתנו התוספת בהחלט לא תספיק. חד משמעית. זה מאלץ אותנו לעצור את הצבא כבר בחודשים הראשונים של השנה, לעצור אימונים. תהיה פגיעה בהצטיידות ובהתעצמות, כולל ב"כיפת ברזל", החיילים הסדירים יבצעו הרבה יותר תעסוקה מבצעית ויתאמנו הרבה פחות. ברור לאוצר ולנו שמערכת הביטחון תזדקק – ותקבל – תוספת במהלך השנה הבאה, אז בשביל מה המשחק הזה?".
אז הצבא יקבל עוד תקציבים במהלך השנה הקרובה? ברור, בהחלט הוא יקבל. רעבונו של הצבא לתקציבים הוא בלתי מוגבל. הצבא יקבל. אבל מי לא יקבל תוספת? החיילים שמשרתים בצבא הזה. לפני שבוע הנושא הזה התפרץ פתאום לאמצעי התקשורת בכותרות גדולות: "חיילים מתחת לקו העוני - לחמתי בעזה, ואין לי כסף לאוכל". הם סיכנו את חייהם במלחמה בעזה אבל עם סיום המבצע בעזה ורגע לפני תקופת החגים, מתקשים לוחמים רבים להתמודד עם חזית אחרת: המינוס בבנק, החובות והבטן המקרקרת.
שר הביטחון יעלון לוחץ את ידו של בוגר קורס חובלים של חיל הים.
בעוד עשר שנים, יתכן שהצעיר הזה יחזיק את אצבעו על הכפתור הגרעיני -
אבל מה הוא יאכל עד אז?
שחר (שם בדוי) הוא לוחם הנדסה וחייל בודד. אמו נפטרה, הקשר עם אביו שעזב לחו"ל נותק, ובארץ אין לו כל סיוע מקרובי משפחה. על מנת לכלכל את עצמו אפשרו לו מפקדיו לצאת לעבוד מדי פעם, אבל בחודשיים האחרונים, בזמן המערכה בדרום, המינוס בבנק תפח והגיע לסכום של 15 אלף שקלים. מיד כשיצא שחר מעזה הוא גילה עשרות הודעות זועמות על חובות כספיים ואף התבשר כי הוצאו נגדו צווי עיקול. "אני לא יודע מה אני אוכל. אני אבוד ולא יודע אפילו איפה אחגוג את ראש השנה", הוא אמר בשיחה עם חדשות 2. מהצבא הוא מקבל תקציב של כ-700 שקלים בחודש. "זה סכום מבזה", הוא אומר בביטול. "אין לי אף אחד, המפקדים אמרו לי שאין מה לעשות. את הבנקים לא עניין שלחמתי בתוך עזה".
ושחר לא היחיד. עידן (שם בדוי) הוא לוחם בכיפת ברזל, בן לאב נכה 100% ולאמא המאושפזת לעתים קרובות במוסדות לבריאות הנפש. הוא אמור לסיים את השירות בעוד מספר חודשים. "הייתי עובד בלילות בתחנת דלק ואז לפנות בוקר חילקתי עיתונים. הייתי חוזר לבסיס אחרי לילה של עבודה קשה, ממש הולך מתוך שינה, אבל לפחות היה לי כסף, היה יוצא לי בערך 6,000-7,000 שקל לחודש. בגלל המבצע זה נעצר, המפקדים אמרו שיש מלחמה ואי אפשר לצאת לעבוד, אין מה לעשות. אמרו לי שאני עכשיו חייל במשרה מלאה ולא יוצא לשום מקום. המלחמה נמשכה ובינתיים החובות והריביות נצברו ואני בצרות. זו תמונת המצב של חייל במדינה הזאת - מנצלים אותו וזורקים אותו לפח - כל מה שהולך לתקציב הביטחון זה משכורות של בכירים, אבל לנו לא דואגים. אני משתחרר בעוד כמה חודשים ויוצא לאזרחות עם חובות ענק - בזמן שכל האנשים שיש להם הורים יממנו להם לימודים.
שפרה שחר, שעומדת בראש עמותת "בית חם לכל חייל", שמסייעת לחיילים במצוקה, אומרת שמאז "צוק איתן" מספר הבקשות לסיוע כלכלי מחיילים עלה מעשרות למאות ביום. "החיילים לא מקבלים משכורת, רק דמי כיס שבקושי מספיקים לסיגריות. הם לא יכולים להתקיים מזה. החיילים שמצליחים להתקיים הם רק אלה שההורים שלהם מפרנסים אותם. עבור יותר מ-40% מחיילי צה"ל הדבר הזה לא קיים וחיילים נכנסים לחובות כבדים מאוד."
'
בשנת 133 לפני הספירה יצא טריבון העם טיבריוס גרכחוס לכיכר העיר ברומא ונשא נאום שנכנס להיסטוריה: "לחיות השדה יש מאורות ומלונות לחיות בהן, אבל לחיילים שנלחמו ושפכו את דמם אין כלום חוץ מאוויר ומאור. אין להם בית ומקום-מושב והם נעים ונדים. רק שקר בפי המצביאים שעה שהם מעודדים את אנשי חילותיהם בשדה הקרב ללחום באויבים למען קברות אבותיהם ומקדשיהם: לפי שאין לאיש מחילות-רומי המרובים לא מזבח-משפחה ולא מצבת-אבות. הם יוצאים למלחמה ונהרגים על עושר אחרים ועל תפנוקיהם. "אדוני-תבל" קוראים להם, אך אין להם אף רגב אדמה משלהם".
ברומא העתיקה עורר הנאום הזה סערה פוליטית אדירה ופתח עשרות שנים של תסיסה חברתית מהפכנית. במדינת ישראל 2014 היו החיילים שחזרו מעזה אל מתחת לקו העוני נושא מענין לשלושה או ארבעה ימים של דיון בטרם עברה התקשורת לנושאים אחרים. האדישות היא לא רק לגורלם של הפלסטינים.
