הסכסוך מנהל אותנו

הסכסוך מנהל אותנו

(השפעתו של הגז המדמיע (תצלום: גיא בוטביה

לפני שבועיים, בעצרת הזכרון בכיכר רבין שבלב תל אביב, ניצב שמעון פרס והשמיע את אחד הנאומים הטובים בקריירה הארוכה שלו. "יש אצלנו כאלה שהפכו את המילה 'שלום' למילת גנאי, וישנם כאלה שהביטוי 'תומך שלום' הוא עבורם כינוי לאנשים הזויים, לא פטריוטים. מול כל אלה, אני אומר בקול רם: מי שנואש מהשלום - הוא ההזוי. מי שנכנע והפסיק לחפש את השלום - הוא הנאיבי, הוא זה שאינו פטריוט. יש אצלנו כל מיני חכמים שבמקום שלום הם מדברים על 'ניהול' הסכסוך. הביטוי הזה מתאים לעזה של הקיץ האחרון, לירושלים בימים אלה. אפשר לנהל סכסוך? הסכסוך מנהל אותנו".

בשבועיים שעברו מאז הנאום הזה המשיך הסכסוך לנהל אותנו ולסחרר אותנו במערבולת של הצהרות מתלהמות ושנאה ואלימות ושפיכות דמים, מאורע רודף מאורע עד שכבר קשה לזכור ממה זה התחיל ואיזו פרובוקציה פלסטינית היתה תגובה לאיזו פרובוקציה ישראלית או להיפך.  

לפני שבוע נהרג אזרח ישראלי ערבי תושב כפר כנא בצפון בידי שוטרים, בתקרית שנויה מאד במחלוקת, ולהבות המרי והעימות התרחבו ממזרח ירושלים אל עבר האוכלוסיה הערבית בישראל. שלושה ימים אחר כך קיבל נור א-דין אבו חואשיה - פועל פלסטיני בן 18 ממחנה הפליטים עסקאר שבשכם שעבד באופן בלתי חוקי בתל אביב - החלטה אישית שלא במצוות שום ארגון. הוא נטל סכין, דקר ופצע פצעי מוות את אלמוג שילוני, חייל בן 20 בחיל האויר של מדינת ישראל שהיה בדרך חזרה לבסיסו. 

בערב של אותו יום, יצאנו מהבית. הדלת בקומת הקרקע נפתחה ושכנה שאנחנו לא ממש מכירים פנתה אלינו בדאגה אמהית: "שמעתם? הם כבר הגיעו לתל אביב! כדאי שתזהרו לא ללכת במקומות ציבוריים ובכלל מוטב שלא תתרחקו הרבה מהבית.זה מסוכן! אמרו את זה בטלוזיה". ברחוב עבר לידנו אדם צעיר ודיבר בהתרגשות רבה בטלפון הנייד: "אם אחרי מה שקרה עכשיו המדינה תתחיל בלחימה, הם לא יצטרכו  לקרוא לי! אני אבוא ליחידה עוד לפני שיגיע אלי הצו." האם היה איזה טעם לנסות להתעכב ולדבר עם השכנה המפוחדת והבחור הנלהב ולנסות להסביר את שורשי המצב והאפשרות שעדיין קיימת להגיע לפתרון של שלום? האמת שלא ניסינו. בטיילת שעל חוף ימה של תל אביב תנועת העוברים ושבים היתה דלילה מאד באותו ערב.

למחרת היום, בהלוויה שנערכה לחייל ההרוג, אמר אחיו התאום סהר שילוני:" אי אפשר ללכת בשקט ברחוב במדינה הזאת. אחי החייל בסך הכל רצה לחזור לבסיס, ופשוט נדקר ברחוב. זה פשוט לא יכול להיות ככה.  אני מבין שיש מדינה שחיה בסרט שהכול בסדר. אני רוצה להגיד לכולם, למתווי המדיניות - כדאי שתתחילו להתעורר." אם יתחילו קובעי המדיניות "להתעורר", האם זה אומר ללכת לשלום או למלחמה? הוא לא פירט. 

הפרשן אלכס פישמן, הידוע כדובר בלתי רשמי של גורמים בצמרת הצבא, פרסם למחרת היום מאמר פרשנות ובו דרישה תקיפה למדיניות של יד קשה "כדי להשיב את המורא מפני השלטון בקרב הפלסטינים". פישימן הציע לקיים מצוד ו"לעצור את הפורעים הערבים בירושלים ובכל מקום בארץ" גם אם יהיה צורך לבנות עבורם עוד בית כלא, לפוצץ את "הבתים בהם התגוררו המחבלים ומשפחותיהם" בכדי "להרתיע את האוכלוסיה ממנה יוצאים הסכינאים והדורסים", וגם למנוע אישורי עבודה מכל תושבי האזור בשכם ממנו בא הדוקר בתל אביב "כי אי אפשר לטפל בטרור בלי ענישה סביבתית" וצריך לפגוע גם "בסביבה ממנה יצא המפגע, בשכניו, במתפללי המסגד אליו הלך".

היום, שלושה ימים מאוחר יותר, פרסם אותו אלכס פישמן מאמר פרשנות ברוח אחרת, מתונה הרבה יותר. עכשיו הוא מספר שראשי הצבא החליטו נכון לעכשיו שלא להחריף את העימות מול הפלסטינים ולהמנע מצעדי עונשין חריפים במיוחד, להימנע מעונשים קולקטיביים כי עדיף "להפריד בין האוכלוסיה לבין הטרוריסטים" וגם נזכרו בדו"ח של ועדה צבאית שקבעה שהריסת בתים מזיקה יותר ממה שהיא מועלה . וכנראה שינוי האוירה הזה קשור עם המאמץ שנקט בימים האחרונים שר החוץ ג'ון קרי, המנסה לכבות את ההתלקחות או לפחות להפחית את גובה הלהבות. 

ככל הנראה, פסגת החירום שקיים קרי בעמאן עם ראש הממשלה נתניהו והמלך עבדאלה – ובנפרד עם הנשיא מחמוד עבאס – הצליחה לטפל לפחות בכל הנוגע למוקד הסכסוך הרגיש ביותר, מתחם המסגדים בעיר העתיקה בירושלים. היום התירה משטרת ישראל כניסה ללא הגבלה של מתפללים מוסלמים, והפלסטינים נתנו התחייבות שקטה שלא יהיו שם הפגנות ומהומות. נתניהו חיזק את התחייבותו הפומבית לקיים את הסטטוס קוו על ההר ולמנוע פעולות השתלטות של הלאומנים המשיחיים שחלקם נושאים תפקידי שרים בממשלתו. בודאי הקלה על נתניהו העמדה התקיפה שנקטו הרבנים הראשיים, שחזרו בכל התוקף על העמדה ההלכתית המסורתית שאוסרת מסיבות דתיות טהורות נסיונות עליה למקום בו היה המקדש לפני 2000 שנה, ואף הטילו על המתפרצים להר את האחריות לשפיכות הדמים בירושלים. 

אבל במקומות אחרים מחוץ למתחם הקדוש והרגיש הזה, נמשכות המהומות וההתפרצויות וההתנגשויות. מאזור מחסום קלנדיה בצפון ירושלים נמסר היום על צורת פעולה חדשנית שנקטו פעילים פלסטיני במחאה על הגדר שהקימה מדינת ישראל כדי למנוע מתושבי הגדה המערבית את הכניסה למזרח ירושלים. פעיל פלסטיני סיפר לאתר וואי-נט הישראלי כי כ-150 פעילים הגיעו לגדר החוסמת ובידיהם גשרים מאולתרים, באמצעותם חצו חלקם את הגדר. במקביל חתכו פלסטינים אחרים חלקם את הגדר המרושתת שנמצאת ליד שדה התעופה הסגור עטרות ונכנסו לשטח. הפעיל אמר כי הפלסטינים הצליחו להפתיע את הצבא שלא היה ערוך בצד השני של הגדר. 

במקביל למהומות ולהתנגשויות צוין ברמאללה עשור למותו של יאסר ערפאת – מוות שנסיבותיו נותרו שנויות במחלוקת ופלסטינים רבים משוכנעים שהורעל בידי שירותי הבטחון של מדינת ישראל. עשור מאז מותו של ערפאת מהווה גם עשור לנשיאותו של יורשו מחמוד עבאס (אבו עבאס) ומזמין השוואה בין שני המנהיגים – ובעיני  מרביתם של הפלסטינים, ההשוואה אינה משחקת לטובתו של עבאס. 

מתחילת כהונתו עמד עבאס בתוקף על התנגדות עקרונית לשימוש באלימות, והתעקש כי הפלסטינים יוכלו להשיג את מטרותיהם הלאומיות באמצעים מדיניים בלבד. אולם בעשר שנות כהונה הוא לא הצליח להציג בפני בני עמו הישגים ממשיים שיוכיחו טענה זאת. 

במהלך כהונתו, עבאס חזר והצהיר שוב ושוב כי מטרתו כמנהיג פלסטיני היא להקים מדינה פלסטינית בגבולות 1967 וכי אין לו כוונה לפגוע בשלמותה הטריטוריאלית של ישראל שבתוך גבולות אלה. זה לא ממש הרשים את נתניהו. מספר ימים לפני יום הזיכרון לשואת העם היהודי באירופה נפגש עבאס עם רב מארה"ב, מארק שנייר והצהיר באזניו כי "השואה הייתה הפשע הנורא ביותר בתולדות האנושות". גם לכך באה תגובה חמוצה מצידו של ראש הממשלה הישראלי. 

בועידת שרי החוץ הערבים בסעודיה ביוני האחרון יצא עבאס בגינוי חריף וחד משמעי לחטיפתם ורציחתם של שלושה תלמידי ישיבה ישראלים בגדה המערבית. מוקדם יותר הודיע עבאס כי הוא אישית כפליט פלסטיני מבין שלא יזכה עוד לחזור לעיר הולדתו צפת שבגליל (כיום עיר ישראלית יהודית עם ריכוז גדול של דתיים לאומנים, שאיימו לנקוט באלימות אם יבוא עבאס לעיר אפילו לביקור קצר).

בהצהרות מעין אלה הרגיז עבאס פלסטינים לא מעטים, ומאידך ההשפעה החיובית בדעת הקהל הישראלית היתה מוגבלת. לשכת ראש הממשלה סיגלה לעצמה כתגובה כמעט אוטומטית את הטיעון  הקולע "כל עוד הוא הוא לא מכיר בישראל כמדינה יהודית, הכל חסר ערך". (מענין איזה תירוץ חדש היה נתניהו ממציא לו נעתר עבאס לדרישה הזאת...)

בחודשים האחרונים, עם ההסלמה הגוברת, נדחף עבאס לשינוי מדיניות – השמעת הצהרות לוחמניות ("ישראל ביצעה רצח עם בעזה", "המתנחלים מטמאים את מסגד אל-אקצא"), אך בו בזמן שמירה קפדנית על המשך התיאום הבטחוני עם מדינת ישראל ושירותי הבטחון שלה. 

קצין צה"ל בלתי מזוהה, המעורב בפעילות היומימית בשטחי הגדה המערבית, מצוטט היום במאמרו של נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות": "מנגנוני הבטחון הפלסטינים ממשיכים במחויבות המוחלטת שלהם להרגיע את השטח, לפי הפקודה המפורשת שנתן להם אבו מאזן. הם ממשיכים לעצור אנשי חמאס. הציבור הפלסטיני רואה בהם בוגדים ובכל זאת הם ממשיכים." הקצין הדגיש כי עד היום לא היתה "זליגה של אנשים ושל נשק ממנגנוני הבטחון הפלסטינים לטרור", מצב  דבר אשר מפתיע מאד את הצבא, התוהה כמה זמן זה עוד ימשך. במיוחד, הקריאה לפתוח בהתקוממות שהשמיע מרואן ברגוטי מבין כותלי הכלא עלולה לשנות את המצב. "ברגוטי אומר בקול רם מה שהרבה פלסטינים חושבים, אבל בינתיים זה עוד לא קורה."

הקצין נתן הערכת מצב לא אופטימית: "היו לנו תקופות קשות יותר מבחינת רמת האלימות של האירועים בשטח, אבל התחושה שלי היא שזה המצב המסוכן ביותר בעשור האחרון. השטח הפלסטיני מרגיש, בדרך הרבה יותר בוטה משהרגיש בעבר, שאין חלופה לטרור. אבו מאזן מציע חלופה – נלך למועצת הבטחון, נלך לסוכנויות האו"ם. הפלסטינים היחידים שמאמינים בחלופה שלו הם סאיב עריקאת ואבו מאזן עצמו. הציבור לא מחכה לישועה מניו יורק. מה נותר? נותרת ההתנגדות המזוינת, מה שאנחנו קוראים טרור". 

היוזמה הדיפלומטית הפלסטינית, שמרבית הפלסטינים לא נותנים בה אמון, נותרה החוט הדק היחיד שבו תלוי גורלו של מחמוד עבאס. באירופה צוברים הפלסטינים תאוצה של הכרה מצד ממשלות ופרלמנטים. לאחר הכרזתה של ממשלת שוודיה על הכרה במדינת פלסטין וההצבעה הדרמטית בפרלמנט הבריטי צפויות בזמן הקרוב הצבעות דומות בפרלמנט הספרדי (ב-18.11), בפרלמנט הצרפתי (ב-28.11) ובאלה של דנמרק ואירלנד (המועד טרם נקבע). יובל שטייניץ, השר הישראלי לענינים אסטרטגיים, ניסה לעמוד בפרץ ובראיון גדול לעיתון צרפתי הזהיר כי הכרה צרפתית במדינת פלסטין עלולה "לפגוע בתהליך השלום" (איזה תהליך שלום?) ולמנוע מצרפת לשמש כמתווכת בין ישראל לפלסטינים (אך ישראל מעולם לא הסכימה שצרפת תמלא תפקיד תיווך כזה...). יושבת ראש ועדת החוץ של הפרלמנט הצרפתי השיבה לו בציינה כי 700 אזרחים ישראלים חתמו על קריאה פומבית לחברי הפרלמנט הצרפתי לתמוך בהכרה בפלסטין – ביניהם ד"ר אלון ליאל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ הישראלי, ופרופ' אלי בר נביא, לשעבר שגריר ישראל בצרפת. 

המאבקים בזירה האירופית הם רק הקדימון לרגע המכריע, הצפוי אי שם בדצמבר או בינואר – הרגע בו תעלה במועצת הביטחון של האו"ם הצעת ההחלטה הפלסטינית, וארצות הברית תצטרך להחליט אם להטיל או לא להטיל וטו. ההחלטה האמריקאית, לכאן או לכאן, קרוב לודאי תקבע את גורלו של מחמוד עבאס – ויכולות להיות לה השפעות מרחיקות לכת על כלל משולש היחסים בין ארצות הברית, ישראל והפלסטינים.

באולפן הערוץ הראשון של הטלויזיה הישראלית דנו הערב הפרשנים באפשרות שהנשיא אובמה אכן יסיר מעל ישראל את הגנת הוטו האמריקאי. הפרשן הותיק עודד גרנות סיכם באמרו: "נתניהו הביע שמחה גלויה על נצחון הרפובליקאים בבחירות לקונגרס. אנשי נתניהו חזרו ואמרו שעכשיו נהפך אובמה ל'ברווז צולע'. אבל הם עלולים לגלות שהוא נהפך לנמר פצוע". 

מחר בבוקר, יום שבת ה-15 לנובמבר שהוא יום השנה להכרזת העצמאות הפלסטינית שאותה יזם יאסר ערפאת בשנת 1988, יוצאת תנועת לוחמים לשלום בקריאה מיוחדת במינה:

ישראלים אומרים "כן" למדינה פלסטינית! כי עצמאות לפלסטינים פירושה עצמאות אמיתית לישראלים.

הצטרפו אלינו, קבוצה גדולה של ישראלים ופלסטינים, למיצג של דמוקרטיה מלמטה, סולידריות ותקווה.

האירוע ייערך משני צדי חומת ההפרדה, ביום שבת, ה-15/11/14, הוא יום הכרזת העצמאות הפלסטיני. במיצג נקרא תיגר על מכשול ההפרדה ביחסי העמים. ניצור אינטראקציה בונה בין שני הקהלים, אינטראקציה שעיקרה תמיכה ואמירת הן לעצמאות פלסטינית ובכך גם שחרור הישראלים מהעול של השליטה בעם אחר.

באירוע נעשה שימוש בבובות ענק המתנשאות אל מעל גובה החומה, הוא ילווה בצוות צילום המתעד את פעילותנו. 

הפעילות תיערך מהצד הישראלי של גדר ההפרדה, באזור שקט ובלתי מיושב, במקום שהגישה אליו והיציאה ממנו נוחה , הן רגלית והן ברכב. 

ילדים ונוער שירצו להשתתף, לידיעתכם: יש תפקיד מיוחד השמור רק לכם!

אנחנו צופים הגעה של עשרות רבות של ישראלים ועשרות רבות של פלסטינים.

שימו לב, על מנת לאפשר הגעה של קהל פלסטיני גדול ממקומות שונים בגדה, אנחנו נתחיל את האירוע בשעה מעט מאוחרת יותר.

להלן לוח הזמנים העדכני: 

09:45 - התכנסות בסמוך לחניון הרכב 'שלמה סיקסט' בתחנת רכבת מרכז ('ארלוזרוב') בתל-אביב ויציאה לירושלים.

10:45 - התכנסות בחלק המערבי (העליון) של החניון של איצטדיון טדי.

11:00 - תדריך לפעילות בחניון ויציאה למקום האירוע.

חשוב לדעת: על אף שצפויה נוכחות כל שהיא של כוחות משמר הגבול בסמוך לאירוע, איננו צופים בעיות.

אנחנו פועלים באזור בו אין כל מניעה להימצא ובו איננו מפרים את הסדר הציבורי.

אנו נוקטים את כל האמצעים על מנת שנוכל להשלים את המיצג ללא כל חיכוך ועימות ולהתפנות מהמקום.

שעת הסיום: 

נשוב לירושלים לכל המאוחר בשעה 15:00

ולתל-אביב לכל המאוחר בשעה 16:00

להתראות!