באיפ"ק חורקים שיניים
"אני נוסע לנאום בקונגרס בוושינגטון, לא רק כראש ממשלת ישראל אלא בשם העם היהודי כולו" הצהיר נתניהו באחד משיאי הויכוח הציבורי המתעצם בישראל ובארצות הברית. ארגון ג'יי סטריט, השדולה היהודית-אמריקאית השמאלית, מיהר להגיב בעצומה בה נאמר "לא, מר נתניהו. אתה אינך מדבר בשמי. לבנימין נתניהו יש מנדט לייצג את מדינת ישראל, אין לו שום מנדט לדבר בשם יהודי ארצות הברית". תוך ימים בודדים חתמו יותר מעשרים אלף יהודים אמריקאים על העצומה. גם אייב פוקסמן, ראש הליגה נגד השמצה – מעמודי התווך של הממסד היהודי האמריקאי – יצא בקריאה נואשת לנתניהו לבטל את הנאום ולכבות את התבערה המתפשטת.
ההזמנה לקונגרס שסידר נתניהו לעצמו מאחורי גבו של הבית הלבן העלתה על פני השטח את הפער המתרחב בין מדינת ישראל לבין הקהילה היהודית בארצות הברית. היהודים האמריקאים ברובם הגדול נוטים לצד השמאלי והליברלי במפה הפוליטית. במשך כמה וכמה דורות נטו היהודים האמריקאים גם לתמוך תמיכה רגשית עמוקה במדינת ישראל, מה שביטא גם את תחושת האשמה שלהם על שלא עשו די להציל את יהודי אירופה.
בשנות החמישים והשישים המוקדמות, היה קל למדי ליהודים אמריקאים דמוקרטים ומתקדמים לתמוך במדינת ישראל, אשר לה יצא בעולם שם של מדינה שוויונית שחלון הראווה העיקרי שלה בעולם היתה התנועה הקיבוצית. אך כבר זמן רב מתקשים יהודים התומכים בכל נושא ומאבק מתקדם והומניסטי, בין בארצות הברית עצמה ובין ברחבי העולם, לחבר זאת עם תמיכה במדינת ישראל - קשה יותר ויותר, כאשר בישראל שולטות רוב הזמן ממשלות ימניות ולאומניות, גזענות בוטה וגסה מתפשטת משולי החברה הישראלית אל לב הממסד הפוליטי, ההתנחלויות גדלות ומתרחבות יותר ויותר על חשבון מעט הקרקעות שנותרו לפלסטינים, ומדי כמה שנים מתמלאים מסכי הטלויזיה בתמונה ההרג וההרס שזרעו מטוסי חיל האויר הישראלי בלבנון או בעזה. במיוחד בני הדור הצעיר בקהילה היהודית האמריקאית מרגישים מנוכרים יותר ויותר למדינת ישראל. חלקם מביעים זאת בביקורת גלויה ולעיתים בוטה מאד, ורבים אחרים פשוט בהתרחקות שקטה.
המתח התגבר עם הופעתו של ברק אובמה בזירה. מרבית היהודים האמריקאים קיבלו את בחירתו לנשיאות בשמחה וגם בהתלהבות, והיהודים היו בין תומכיו הבולטים והעקביים ביותר ב-2008 וגם ב-2012. לעומת זאת, רבים במדינת ישראל – כולל ראש הממשלה הנבחר, מפלגתו ושרים בממשלתו – התיחסו אל אובמה בחשדנות מהרגע הראשון, והחשדנות הפכה חיש מהר לעוינות, אם לא שנאה יוקדת.
בשנת 2011, במהלך עימות חריף עם הנשיא אובמה, דאג נתניהו להשיג לעצמו הזמנה לנאום בקונגרס. אז התרגיל בהחלט הצליח – נתניהו התקבל בתשואות בידי חברי הקונגרס משתי המפלגות, ולנאום שנשא בקונגרס היה חלק משמעותי בטרפוד המוצלח של הנסיון שעשה אז הנשיא אובמה לקדם הסכם ישראלי-פלסטיני המבוסס על גבולות 1967.
אבל מאז זרמו הרבה מים בנהר הירדן וגם בפוטומק. נתניהו הגביר והעצים את מעורבותו הגלויה בפוליטיקה האמריקאית ולא טרח להסתיר את אהדתו והזדהותו עם המפלגה הרפובליקאית. הפוליטיקה האמריקאית עצמה הקצינה והתקטבה, ומרבית היהודים האמריקאים מצאו עצמם בקוטב המנוגד לזה שאותו מקדם במרץ ראש ממשלת ישראל.
העימות יכול היה לפרוץ לפני חודשיים, אילו היה אובמה נמנע מהטלת וטו במועצת הביטחון ומאפשר להצעת ההחלטה הפלסטינית להתקבל. אבל נשיא ארצות הברית בחר שדה מערכה אחר לעימות עם נתניהו: איראן.
קווי המתאר של ההסכם המתגבש עם איראן כבר די ברורים, גם אם הפרטים טרם סוכמו: איראן תהיה "מדינת סף" אשר בידיה פוטנציאל להגיע לנשק גרעיני, אך היא תימנע מלצעוד את הצעד האחרון הזה ותאפשר פיקוח בינלאומי על עמידתה בתנאי ההסכם. כמובן, איש לא ידרוש ממדינת ישראל, אשר כבר צעדה בהצלחה את אותו הצעד האחרון לפני כחמישים שנה (תוך עימות קשה עם הנשיא דאז ג'ון קנדי) להתפרק מהפצצות הגרעיניות שברשותה (לפחות מאתיים במספר, לפי גילויו של מרדכי וענונו הנכונים לשנת 1986) , או מן הטילים המסוגלים לשאת את הפצצות האלה לכל נקודה במזרח התיכון וגם מעבר לו, או מן הצוללות תוצרת גרמניה המשייטות עמוק מתחת למימי הים התיכון והאוקיינוס ההודי ומוכנות בכל רגע לשגר את הטילים האלה הנושאים את הפצצות האלה.
"ההסכם הזה שאובמה מתכוון לחתום עם איראן יהיה הסכם רע, הסכם אסוני, הסכם שיסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל, זוהי חובתי לנסוע לוושינגטון ולנאום בקונגרס ולעשות כל מה שביכולתי למנוע את חתימת ההסכם הרע עם איראן. אני לא ארתע, אני נחוש בדעתי לנסוע" הצהיר נתניהו.
את ציבור בוחרי הימין בישראל הוא כנראה הצליח לשכנע. הנאום בקונגרס הפך למוקד מערכת הבחירות בישראל, מפלגות האופוזיציה קוראות לנתניהו לבטל את הנסיעה והיום מצטרפים לקריאה הזאת חמישה שגרירים לשעבר שיצגו את מדינת ישראל בוושינגטון בתקופות שונות. אבל בעיני הגרעין הקשה של בוחרי הליכוד והימין מוצאת חן ההתעמתות החזיתית עם נשיא ארצות הברית ועם חלקים גדולים בציבור האמריקאי וגם ובמיוחד בין יהודי ארצות הברית. לפי הסקרים האחרונים, זה לא פוגע בנכונות להצביע בעדו – אולי אפילו מגביר אותה.
בארצות הברית התמונה שונה בהרבה. נתניהו העמיד בפני הסנאטורים וחברי בית הנבחרים מהמפלגה הדמוקרטית – ובפני היהודים האמריקאים, תומכיה המסורתיים של המפלגה הזאת – ברירה חדה וברורה ואילץ אותם לבחור בין ראש ממשלת ישראל התומך בגלוי ברפובליקאים לבין נשיא ארצות הברית מן המפלגה הדמוקרטית. האם חזה נתניהו שכאשר יעמיד להם ברירה חדה וברורה כזאת, חברי קונגרס אמריקאים ויהודים אמריקאים לא בהכרח יעדיפו אותו?
בכל המהומה הגדולה, מי ששומר על פרופיל נמוך מאד הוא מי שיש לו אינטרס חיוני בכל הנעשה על גבעת הקפיטול: איפ"ק, הלובי הישראלי הותיק והאדיר. במשך עשרות שנים עמלו אנשי איפ"ק במאמץ בלתי נלאה לבנות בסיס כח דו-מפלגתי בקונגרס, כך שלא חשוב איזה מפלגה מחזיקה בבית הלבן או מקיימת רוב בבית הנבחרים ובסנאט, התמיכה במדיניות ממשלת ישראל תישאר תמיד מוצקה. מה חושבים אנשי איפ"ק כיום, כאשר נתניהו כמו פיל בחנות חרסינה מנפץ ומרסק את פרי עמלם רב השנים? אני מנחש שהם חורקים בשיניהם, כמו עורך דין ממולח שלקוחו מתעקש לחבל ולקלקל את הקייס של ההגנה.