שערוריות בחירות ושבוע מאד אירופאי
זה היה השבוע שבו התחלף הרמטכ"ל של צה"ל, ומיד סופקו לקוראי העיתונים רבי התפוצה תמונות צבעוניות על נייר כרומו של המפקד החדש, רב אלוף גבי איינקוט. יומיים אחר כך עברתי ברחוב הראשי של חולון וראיתי שאכן בחנות הירקות כבר הייתה התמונה החדשה במקום טוב באמצע על הקיר, אותו מקום שממנו השקיף רב אלוף בני גנץ על בעל החנות ולקוחותיו במשך ארבע השנים האחרונות.
זה היה השבוע שבו החליט בית המשפט העליון לאפשר לחברת הכנסת הערבית חנין להמשיך לרוץ לכהונה נוספת. ברוב של שמונה נגד אחד ביטלו השופטים את ההחלטה לפסול אותה, החלטה שאותה קיבלה ועדת הבחירות המרכזית בשבוע שעבר בפרץ צפוי מראש של דמגוגיה לאומנית וגזענית. ולמשמע החלטת בית המשפט הפליט יצחק הרצוג, מנהיג מפלגת העבודה האופוזיציונית הנקראת כיום המחנה הציוני, אנחת רווחה כמעט גלויה. כי הרצוג הורה לנציגיו לתמוך בפסילת זועבי אך ורק כדי שלא יואשם (אוי ואבוי!) ב"שמאלנות".
זה היה עוד שבוע בו התמקד מסע הבחירות בניהול לא תקין של משק הבית של הגברת שרה נתניהו. ובינתיים שוב נדחקו לצל עמוק ניהול כלכלתה של מדינת ישראל ככלל בידי בעלה בנימין נתניהו, והתרחבות ההתנחלויות, והחורבן וההרס הנרחב שגרמה מדינת ישראל ברצועת עזה ואשר לא תוקנו ולא שוקמו עד לרגע זה.
בעצם, כן היה השבוע רגע אחד שבו רצועת עזה הבליחה אל הדיון הציבורי. זה היה כאשר ראש הממשלה מיקד את התקפותיו בציפי לבני, שהיתה שנתיים שרת המשפטים בממשלת נתניהו וכיום היא שותפתו הפעילה של יצחק הרצוג בנסיון לסיים את שלטון נתניהו. בדיעבד התגלה עכשיו לנתניהו שלבני מהווה סכנה חמורה לבטחון מדינת ישראל, כי כל ההאשמות בניהול לא תקין של בית ראש הממשלה הן מסך עשן שנועד לאפשר לציפי לבני להתגנב אל לשכת ראש הממשלה, וכי בכוונתה של שרת המשפטים לשעבר להגיע חס וחלילה להסכם עם חמאס. ציפי לבני עצמה מיהרה אל הרדיו, להגיב בחמת זעם: "נתניהו הוא זה שמנהל כל הזמן משא ומתן עם החמאס! בקיץ הוא אפילו התכוון לנהל משא ומתן על האפשרות לפתיחת נמל בעזה. כן, נמל בעזה! אני זאת שהתגייסתי ובמגעים דיפלומטיים נמרצים הצלחתי לטרפד ולהוריד לגמרי את האפשרות הזאת מעל סדר היום". וזה בהכרח מעורר תהיה לשם מה בעצם אנחנו רוצים להחליף את הממשלה.
ועם כל חילופי המהלומות המילוליים התקיפים והחריפים, התרבו השבוע הפרשנים - והאזרחים מן השורה - החוזים כי בתוך חודשיים או פחות אנו עשויים לראות את בנימין נתניהו, יצחק הרצוג וציפי לבני יושבים להם בנחת סביב שולחן ממשלה אחד.
חוץ מכל הדברים האלה, זה היה שבוע מאד אירופי: ארוע רצחני בקופנהגן בירת דנמרק; עצומה של אמנים בריטים; הצבעה בפרלמנט האיטלקי; סרט תעמולה שהפיקו מתנחלים בגדה המערבית; וגם תחרות זמר בטלוזיה הישראלית.
עוד בטרם הובא לקבורה השומר שנורה בשערי בית הכנסת המרכזי של קופנהגן מיהר ראש הממשלה נתניהו לחזור על הרפלקס הציוני המותנה ולצאת בקריאה ליהודי דנמרק בפרט ואירופה בכלל לארוז את חפציהם ולבוא לישראל: "ישראל היא הבית שלכם, ביתו של כל יהודי, אנחנו נערכים לקליטת גל המוני של יהודים מאירופה". הקריאה לא התקבלה בשמחה או בהתלהבות בקרב הקהילה היהודית הקטנה, המעורה היטב בחברה הדנית ואשר נושאת זכרונות חמים מן המאמץ הגדול והמוצלח שעשתה דנמרק, יותר מכל מדינה אירופית אחרת, להציל את אזרחיה היהודים בתקופת הכיבוש הנאצי. "יהודי דנמרק: לא עוזבים!" התנוססה הכותרת בעמודו הראשון של "מעריב". יאיר מלכיאור, הרב הראשי של יהודי דנמרק, הצהיר: "אני מאוכזב מקריאתו של נתניהו, טרור זו לא סיבה להגר".
בדיוק באותו זמן פרסמו מתנחלי "השומרון" בצפון הגדה המערבית - שלרשותם תקציבים ממשלתיים נדיבים מאד וכמה ממנהיגיהם נמצאים כרגע במוקד חקירה משטרתית על השימוש שעשו בכספים אלה - סרטון אנימציה באיכות טכנית גבוהה. בסרטון מופיע האירופי המפלצתי "הר שטירמר" אשר מקבל בבוז מופגן את משרתו היהודי השמאלני בעל האף הארוך והמעוקל, דורש ומקבל ממנו זרם של מידע על פגיעה בזכויות האדם של הפלסטינים בידי צבאה של מדינת ישראל ומשלם לו במטבעות שעליהן מוטבע סמל היורו, ובסופו של דבר מורה למשרתו היהודי השמאלני הנבזה לתלות את עצמו והלה מזדרז לציית לפקודה. "אתה אולי רואה את האירופים אחרת, הם עדיין רואים אותך בדיוק כמו אז" הן מלות האזהרה לצופה הישראלי המופיעות בסיום הוידאו.
"זו אנטישמיות קלאסית של ממש, הישענות על האגדה הנוצרית על יהודה איש קריות, שמוכר את בנו של האל תמורת 30 שקלי כסף, ואחר כך תולה את עצמו. אתה תוהה האם במועצה האזורית שומרון הכירו את האגדה הזו והשתמשו בה במפורש ובמכוון, או שהיא פשוט חלחלה אליהם מתוך החומר שהם מעדיפים לשחות בו?" כתב הבלוגר יוסי גורביץ.
באופן אירוני, הסרטון הבוטה הזה נדרש להתמודד על תשומת לב הציבור הישראלי כנגד הכנותיה של מדינת ישראל להשתתף באירויזיון, תחרות הזמר של כל מדינות אירופה (וכמה מדינות מחוץ ליבשת). בתחרות הטלויזיה הישראלית "הכוכב הבא" זכה הזמר הצעיר נדב גדג', בן 16 מנתניה. לאחר שביצע בצורה משכנעת את "מאוהבת עד טירוף" של ביונסה, גדג' הוא אשר ייצג את ישראל בתחרות האירויזיון שתתקיים בוינה בחודש מאי השנה. הפרשנים בטלויזיה ולמחרת בעיתונות הביעו את תקוותם הלוהטת כי ברגע ההכרעה של האירוויזיון, כאשר על המסך עולות הבירות האירופיות בזו אחר זו ומוסרות דיווח על תוצאות ההצבעה בארצותיהם, ינתנו השנה "דוז פואה" למדינת ישראל ולגדג' הצעיר המייצג אותה. הפעם האחרונה בה זכתה מדינת ישראל בתחרות הזאת היתה בשנת 1998 (אולי לא במקרה בזמן שעדיין התיחסו ברצינות לתהליך השלום שהחל בהסכמי אוסלו?).
בינתיים, הפרלמנט האיטלקי התכונן להצביע בעד הכרה במדינת פלסטין, כפי שעשו לפניו הפרלמנט האירופי והפרלמנטים הלאומיים של בריטניה, צרפת, ספרד, פורטוגל ועוד כמה מדינות באירופה (בשוודיה כבר הגיע המהלך למיצוי מלא והנשיא מחמוד עבאס הגיע לטכס פתיחת שגרירות פלסטין בשטוקהולם). שגריר ישראל ברומא עוד ניסה להפעיל תרגילי השהייה ולגייס את מפלגות הימין בפרלמנט האיטלקי, אך במשרד החוץ בירושלים כבר הודו שכנראה המאבק על רומא אבוד.
בעיתון הגרדיאן בלונדון התפרסם מכתב החתום בידי כשבע מאות אמנים בריטים – לא מעטים מהם יהודים – בו נאמר: "לא נמשיך לקיים קשרים תרבותיים עם ישראל, עד שדיכוי הפלסטינים יסתיים. במלחמת הקיץ בעזה נהרגו כ-2,100 פלסטינים. מאז ועד עתה הפלסטינים לא זכו לשום הפוגה מהתקפותיה של ישראל על אדמתם, פרנסתם וזכותם לקיום פוליטי (...) מלחמות ישראל מתנהלות גם בחזית האמנותית. הצבא שלה שם על הכוונת מוסדות תרבותיים פלסטיניים והיא מונעת את תנועתם החופשית של אנשי תרבות. תיאטראות ישראל מופיעים מול קהל של מתנחלים בגדה המערבית ומסתובבים בעולם בתור דיפלומטים תרבותיים המנסים לבנות לישראל תדמית חיובית". האמנים המחרימים עצמם אינם מבחינים בין הופעה בהתנחלויות להופעה בשטח ישראל גופא, בין הופעה בהתנחלות אריאל לבין "תל אביב, נתניה או אשקלון". בכל המקומות כאחד הם לא יופיעו ו"לא ננגן שם מוזיקה, לא נסכים לקבל פרסים, להשתתף בתערוכות, פסטיבלים או ועידות ולא נפעיל סדנאות או נעביר שיעורים".
כל זאת, עד אשר ישראל תכבד את החוק הבינלאומי ותסיים את הדיכוי של הפלסטינים.
כל זאת, עד אשר ישראל תכבד את החוק הבינלאומי ותסיים את הדיכוי של הפלסטינים.
אירופה בעיני המתנחלים
מקור: "הארץ"
אירופה בעיני צופי הטלויזיה
מקור: הטלויזיה האוסטרית
