אחרי הבחירות, המבול
ביתה של משפחת אדיעס בחברון לאחר ביקור החיילים
צילום: תנועת הסולידריות הבינלאומית
הוא בא. הוא ראה. הוא נאם – ועוד איך נאם. האם הוא גם ניצח? זאת כבר שאלה אחרת.
בשדרות רוטשילד בתל אביב לא מחאו כפיים לנאומו של נתניהו. פעילי המחאה החברתית המתחדשת, שהקימו שוב מחנה אוהלים למחות על מחירי הדיור המאמירים שהופכים השגת דירה למשימה כמעט בלתי אפשרית עבור מאות אלפי ישראלים צעירים, הניפו את השלט בו נאמר "כל החברים שלי עזבו את הארץ, זה איום יותר גדול מאשר איראן". הם הזמינו את הציבור להקשיב לנאום מוושינגטון על מסך גדול ולהביע את דעתם. "בזמן שהוא ידבר באמריקה, אנחנו נזכור את החיים עצמם. בזמן שהאיש מבית ראש הממשלה יתייצב לפני הקונגרס בארה"ב, נאזין לנאום בשידור חי, יחד עם מצגת תמונות המציגות את המצב פה, בישראל, בשנים האחרונות. אחר כל כך נמשיך לדבר על הבעיות האמיתיות של כולנו: שכר דירה מפחיד, שוק דיור מופקר, זניחת הדיור הציבורי ומחירי מזון מופקעים. הוא ידבר לאמריקאים ואנחנו נדבר זה לזה, בשפה שלנו, על הבעיות האמיתיות בחיים שלנו ועל הדרכים לפתור אותן. עד שננצח. בואו והביאו אתכם רעשני פורים". כידוע, המנהג היהודי העתיק הוא להרעיש ברעשנים בכל פעם שמוזכר שמו של המן הרשע.
***
"אין לנתניהו מתחרים בכשרון המשחק. אפשר היה בקלות לדמיין את ראש הממשלה על במה בברודווי עם הטון הרועם, הפאוזות המתוזמנות, הבעות הפנים המשתנות, עפעופי העיניים ותנועות הידיים" כתבה סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות". ועל כך אפשר להוסיף שנתניהו לא רק משחק במחזה אלא גם כותב ומביים אותו בעצמו.
כמו בכל מחזה טוב, היו כמה סצנות מקדמיות שנועדו לבנות את המתח לקראת השיא. קודם כל הכותל המערבי והתפילה המתוקשרת להצלחת שליחותו, שאותה הגדיר בצניעות אופיינית "גורלית והיסטורית". בעקבות זאת, הזדמנות הצילום של ראש הממשלה ורעיתו האוהבת על כבש המטוס. נכון, באמצע היו כמה רעשי רקע דיסהרמוניים: ראש המוסד לשעבר מאיר דגן הצהיר כי מסעו ונאומו של נתניהו גורמים למדינת ישראל נזק אסטרטגי וערעור יחסים לאורך זמן עם בעלת בריתה העיקרית, ודברים דומים במכתב גלוי החתום בידי מאתיים אנשי צבא ואנשי בטחון בכירים לשעבר.
זה לא ממש הטריד את ראש הממשלה: "בשליחות ההיסטורית הזאת אני מייצג את כל אזרחי ישראל, גם אלה המתנגדים לי" הצהיר נתניהו בשדה התעופה, ואחרי היסוס של כמה שניות הוסיף "ואני מייצג את העם היהודי כולו". אכן, ראש ממשלה נבחר יכול לטעון לזכות לייצג את כלל אזרחי מדינתו – אם כי שבועיים לפני הבחירות היה אולי אפשר לצפות שהוא יחכה לראות אם המנדט שלו יחודש. לגבי היהודים שאינם אזרחי ישראל, לא מעטים היו שותפים לעמדתה של הסנטורית היהודית האמריקאית דיאן פיינשטיין, שהגדירה את יומרתו של נתניהו ליצג אותה כ"יוהרה" ומעשה בלתי ראוי". יוהרה או לא יוהרה, ירצו היהודים או לא ירצו, נתניהו החליט באופן חד משמעי ליצג אותם ולדבר בשם כולם.
בעוד מטוסו של ראש הממשלה עושה את דרכו מעל מימי האוקיינוס האטלנטי, אמר הפרשן המדיני במגזין החדשות של קול ישראל: "ארצות הברית קיימת 230 שנה. בכל השנים האלה, זאת הפעם הראשונה בהחלט שראש מדינה זרה בא אל גבעת הקפיטול כדי להתנגד בפומבי למדיניותו של נשיא ארצות הברית ולנסות בכל כוחו להכשיל אותה". אכן, אירוע היסטורי לפי כל קנה מידה. ח"כ זאב אלקין, יו"ר הקואליציה ואיש אמונו של ראש הממשלה, הגיב במתקפה חריפה על ראשי האופוזיציה: "ראש הממשלה יוצא לשליחות לאומית חיונית, ובמקום לתמוך בו ראשי האופוזיה יורים לו בגב" הצהיר אלקין. גם נפתלי בנט ממפלגת הבית היהודי, שותפו ויריבו של נתניהו, חזר על מוטיב "הירי בגב".
ואז נחת נתניהו בוושינגטון, ויצא אל הופעת החימום בועידת איפא"ק, והודיע לשישה עשר אלף תומכים מריעים כי הם כולם חלק מן ה"מושפוחה". ומשם סוף סוף אל השיא שלו ציפו ועליו דיברו כבר שבועות על גבי שבועות, הרמת המסך על הצגת הבכורה בגבעת הקפיטול. עד הרגע האחרון נמשכו ההשערות והניחושים מה יהיה מספר הסנטורים וחברי בית הנבחרים מהמפלגה הדמוקרטית שיחרימו את הנאום, וכמה מהם בכל זאת יכנסו אל האולם ואולי אפילו יצטרפו מדי פעם למחיאות הכפיים. בסופו של דבר היו כשישים מחרימים מבין 232 דמוקרטים בקונגרס. זה הרבה או מעט? מה שברור, זה יותר מאפס המחרימים שהיו בכל הנאומים הקודמים של ראשי ממשלה ישראלים בפני הקונגרס האמריקאי.
כמובן שגם בעל הטור אמנון לורד, נאמנו המסור ביותר של נתניהו בעיתונות הישראלית, ישב שם ביציע האורחים של הקונגרס. מיד לאחר הנאום הוא מיהר לכתוב בהתפעלות והתפעמות: "גם מנהיגי הדמוקרטים בקונגרס הריעו לנתניהו! הדבר הראשון שניסיתי לראות בתחילת הישיבה זה מה קורה בצד של הדמוקרטים. מהרגע שהופיעה ננסי פלוסי בשמלתה החומה ואפילו דיאן פיינשטיין בשמלתה הסגולה, היה ברור שנכזבו הציפיות של צופי הקרחות באולם. האולם היה דחוס. הגג התרומם מתשואות עשרות רבות של פעמים. כ-20 ומשהו קימות".
אכן, ננסי פלוסי - שהיתה מנהיגת הרוב הדמוקרטי בקונגרס עד הבחירות האחרונות והיא עדיין מנהיגית המיעוט הדמוקרטי הניכר - לא היתה בין המחרימים. היא נכנסה לאולם וישבה בכל מהלך נאומו של נתניהו. אבל כמה שעות אחרי שאמנון לורד שיגר מוושינטון את הדיווח הנלהב היא קצת קלקלה לו את התמונה. כפי שדיווחו ערוצי חדשות אחרים, "ננסי פלוסי עזבה את האולם בהפגנתיות לפני יציאת נתניהו והפנתה את גבה אליו במהלך נאומו: 'כידידת ישראל הייתי קרובה לדמעות למשמע הנאום הזה. ההתנשאות שלו היתה עלבון לאינטליגציה של העם האמריקני'".
אז מה יהיה עכשיו בקונגרס? הרפובליקאים הם הרוב, והם יעבירו חוק המיועד לכבול את ידיו של הנשיא אובמה בהשגת הסכם עם איראן. אובמה יטיל מיד וטו על החוק. בכדי להתגבר על הוטו הנשיאותי ידרש רוב של שני שליש בקונגרס. לרפובליקאים אין שני שליש, בכדי להשיג רוב כזה יהיה צורך בעריקה המונית של דמוקרטים שיתיצבו עם הרפובליקאים (ועם נתניהו). האם נאום שמהווה עלבון לאינטליגנציה יספיק כדי לשכנע את הדמוקרטים לצאת בעימות חזיתי עם נשיא מכהן ממפלגתם?
אז מה נשאר מהנאום הגדול של נתניהו? נטו, נשאר תשדיר בחירות אדיר ממדים של מפלגת הליכוד, עם הקונגרס האמריקאי כתפאורה מלהיבה, שהועבר אל כל בית בישראל שבועיים לפני הבחירות. התוצאה האלקטורלית: בינונית. נראה כי נבלמה פחות או יותר זליגת הקולות של מצביעי ליכוד שהחלו לרעות בשדות זרים בשבועות האחרונים, והליכוד מתייצב שוב בעמדה של תיקו עם המחנה הציוני של הרצוג ולבני. "אם זה מה שהשיג נתניהו בירי מסיבי של הארטלריה הכבדה ביותר לרשותו, זה צריך קצת להדאיג אותו – ונותרו עדיין שבוע וחצי מכריעים עד ליום הבחירות" כתב הפרשן הותיר יוסי ורטר ב"הארץ".
ונשאר עוד משהו מהנאום – עוד פעם העלאה מסיבית ורגשית מאד של זכרון השואה, בשירות המדיניות העכשווית של ממשלת ישראל. "זאת שאלה קיומית למדינת ישראל ולעם היהודי, הם רוצים להשמיד אותנו, לעולם לא עוד!" חזר נתניהו שוב ושוב, והצביע על עד האופי שביציע, ידידו הטוב אלי ויזל - האיש אשר שרד את השואה וגם עושה מזה קריירה לא רעה מזה כבר כחמישים שנה. ומכיון שמדובר באיראן והזמן הוא חג הפורים לא החמיץ נתניהו את ההזדמנות להזכיר גם את הנבל הפרסי המן הרשע, אשר כבר לפני 2300 שנה זמם להשמיד את העם היהודי (בהנחה השנויה במחלוקת שמגילת אסתר שבתנ"ך מתארת מאורעות היסטוריים...)
ידידיו של נתניהו הוסיפו עוד ועוד בנושא הנאצים והשואה והסכנה הקיומית הנוראה המרחפת מעל ראשה של מדינת ישראל. "אם מאפשרים לאיראנים להעשיר אורניום, אפילו בלי להכין ממנו פצצות גרעיניות, זה כאילו בשנת 1939 העולם היה מאשר לנאצים לבנות את כל המתקנים במחנה אושוויץ ורק שבינתיים עוד לא יכניסו את היהודים אל תוך תאי הגזים", כתבה אורלי גולדקלנג. ואמנון לורד שכבר הוזכר הדגיש: "לנתניהו לא היתה שום ברירה חוץ מאשר לנסוע לוושינגטון ולנאום כדי לנסות בכל כוחו למנוע את ההסכם המסוכן הזה. האפשרות האחרת היתה לשבת על קצה מיטתו ולבכות בכי מר כמו שבכה נשיא צ'כוסלובקיה בנש ב-1938 כאשר שמע שהבריטים והצרפתים מסרו את ארצו לידי הנאצים בהסכם מינכן". אך גם אם אי פעם תשיג איראן נשק גרעיני, האם באמת לא ישאר לראש ממשלת ישראל שום דבר לעשות חוץ מאשר לפרוץ בבכי מר?
"אין שום סוד לגבי מעשיה ותכניותיה של איראן, צריך רק לחפש בגוגל, הכל נמצא שם" אמר נתניהו לחברי הקונגרס. וזה נכון. אבל יש עוד נושא המצוי ברשת לכל פרטיו לדקדוקיו – תולדותיה של התכנית הגרעינית הישראלית בשישים השנים האחרונות. כפי שיגלה מי שיחפש, מדינת ישראל עצמה הפכה להיות מדינת סף גרעינית כבר בעשור הראשון לקיומה. האב המייסד בן גוריון חלם על נשק גרעיני כנשק ההרתעה האולטימטיבי כבר מיד לאחר הקמת המדינה וגייס מדעיני גרעין מוכשרים שיתחילו בפרוייקט. במסגרת הברית הצבאית שנכרתה עם צרפת ב-1956 הצליח שמעון פרס, תלמידו הנאמן של בן גוריון, לקבל סיוע להקמת הכור הגרעיני בדימונה. מדינת ישראל חצתה את הסף והגיעה לבנית הפצצה בפועל אי שם בשנות השישים המוקדמות, למרות שנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי התנגד לכך בחריפות וניסה בכל כוחו לבלום את הפרוייקט הגרעיני הישראלי, אם כי העימות כמעט לא הגיע אז לתקשורת. לאחר שנרצח קנדי ואת מקומו תפס לינדון ג'ונסון נחלשה בהרבה עוצמת ההתנגדות האמריקאית, ובשנת 1967 כבר כנראה היתה בידי מדינת ישראל לפחות פצצה גרעינית אחת או שתיים.
לפי מה שהתגלה לפני כמה שנים, בתקופת המתיחות הגדולה בין ישראל ושכנותיה בסוף חודש מאי 1967 שקלו שמעון פרס ואחרים בצמרת הישראלית את האפשרות להכריז רשמית על קיום הפצצה הגרעינית הישראלית ולאיים להשתמש בה. כידוע, מדינת ישראל לא נקטה בדרך הזאת, שמרה את הפצצה עמוק במרתפים ובמקום זאת יצאה למתקפה הצבאית הקונבנציונלית בה נכבשו הגדה המערבית ורצועת עזה ורמת הגולן. בשנת 1969 סוכמה בין ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר לבין נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניכסון נוסחת "העמימות הגרעינית" אשר תקפה עד היום – ארצות הברית תשלים עם קיומו של הנשק הגרעיני הישראלי כל עוד מדינת ישראל לא תודה רשמית בקיומו. מורשתו ארוכת הטווח של הנכלולי בנשיאי ארצות הברית, אשר זכה בצדק לכינוי "טריקי דיק".
ומאז ועד היום המשיך המפעל הגרעיני בדימונה לפעול ללא לאות ולייצר מאגר גדל והולך של אורניום המתאים ליצור פצצות. עשרות ואולי מאות פצצות נבנו, וגם טילים ארוכי טווח המסוגלים לשגר את הפצצות האלה לכל נקודה במזרח התיכון והרחק מעבר לו. אפילו מקומם של הבסיסים בהם מוצבים הטילים האלה ידוע היטב ואפשר למצוא ברשת תצלומי לווין שלהם. ליד גדרות אחד הבסיסים האלה – ליד מושב זכריה שממערב לירושלים – אפילו קיימו מספר פעילים אנטי-גרעיניים משמרת מחאה לפני כמה שנים, אך לא זכו לשום סיקור תקשורתי. להשלמת התמונה חשקה מדינת ישראל ב"יכולת מכה שניה", צוללות הנושאות נשק גרעיני ומסוגלות לנקום נקמה קטלנית גם על התקפת פתע שתפגע בישראל. צוללות כאלה לא היתה ארצות הברית מוכנה לספק לישראל, אך ממשלת גרמניה מלאה את החסר. בשנת 1991, כאשר עמדה בפני ההאשמות כי חברות גרמניות סיפקו חומרים לנשק הכימי של סדאם חוסיין, קנתה גרמניה תעודת יושר על ידי ההתחייבות לספק למדינת ישראל צוללות המתאימות לשיגור טילים מלב ים (זה בדרך אגב גם עזר לספק מקומות עבודה במספנות של גרמניה, המתקשות לעמוד בתחרות עם מספנות במזרח הרחוק...). ככל הנראה, אחת מהצוללות האלה, עמוסה בטילים האלה הנושאים את הפצצות האלה, משייטת גם ברגע זה ממש עמוק במימי האוקיינוס ההודי מול חופי איראן. ככל הנראה היא תהיה שם גם במקרה שיתממש התסריט הרע והקשה שבו בשנת 2025 או 2030 תחצה איראן את הסף ותבנה פצצה גרעינית אחת או שתיים.
כאמור, בכל מה שיאמר כאן אין שום גילוי חדש ומקורי משלי. הכל כבר נאמר ונכתב בהרחבה ומצוי ברשת לכל המחפש. ועדיין, כל ישראלי המדבר על כך חייב לכסות עצמו בפני הצנזורה במלים המתחייבות "על פי מקורות זרים" (והנה, כך עושה גם אני כאן, אדוני הצנזור).
בכל מה שיאמר להלן אין שום גילוי חדש ומקומי משלי, הכל כבר נאמר ונכתב בהרחבה ומצוי ברשת לכל המחפש, ועדיין כל ישראלי המדבר על כך חייב לכסות עצמו בפני הצנזורה במלים הנדרשות "על פי מקורות זרים" (וכך אעשה גם אני כאן). אבל לשווא נחפש בנאום נתניהו רמז או התייחסות לפיל הזה שבאמצע החדר (אולי מתאים יותר לקרוא ליצור הזה "הטירנוזאור שבאמצע החדר). וגם לא בכל הררי הויכוח הרועם סביב הנאום - לא בקרב תומכיו של נתניהו ואף לא בקרב מתנגדיו בממסד האמריקאי ובממסד הישראלי או האמריקאי.
מעטים ובודדים מאד, בכל תולדותיה של כנסת ישראל, היו חברי הכנסת שהעזו לנסות להעלות במשכן את נושא הגרעין. הנושא הזה שרוי בטאבו עמוק הרבה יותר אפילו מן הנושא הפלסטיני. שנה אחר שנה, מחדשת ממשלת ישראל את האיסור על המתריע הגרעיני מרדכי וענונו לצאת מתחומי ישראל. ככל הנראה, לא מפני שהוא עדיין שומר בראשו סודות משנת 1986 שטרם התגלו, אלא מפני שאם יגיע לוושינגטון ויגיד בפומבי את מה שכולם יודעים הוא עלול לגרום כאב ראש רציני לממשלת ישראל ולממשלת ארה"ב כאחד. קל הרבה יותר למנוע ממנו לצאת החוצה ולדבר. את וענונו כמעט איש אינו שומע. כל העולם שמע את נאומו של נתניהו, הנאום שבו איראן היא המדינה האחת והיחידה במזרח התיכון החותרת להשיג נשק גרעיני ולאיים בו על שכניה.
כן, יש לציין כי נתניהו התריע והזכיר בנאומו את התקדים המסוכן של מדינה אשר הצליחה להשיג פצצות גרעיניות למרות שנשיא ארצות הברית באותו זמן ניסה למנוע זאת ממנה. צפון קוריאה, כמובן.
***
אז הבחירות בעוד שבועיים. מה יהיה גבוה יותר בסדר יומם של הבוחרים – נתניהו ומאבקו בגרעין האיראני, או ההאמרה המטורפת של מחיר הדיור ויתר הקשיים והבעיות בחיי היום יום של מרבית אזרחי ישראל? מה שבטוח, הנושא הפלסטיני לא יעלה לראש סדר היום בבחירות האלה. חוץ ממרצ, שמצבה בבחירות כרגע לא מזהיר, וחוץ כמובן מן הרשימה הערבית המשותפת, אף אחד לא ממש מעונין להעלות את הנושא לסדר היום של מסע הבחירות.
המידע על מה שקורה בשטחים הפלסטינים תחת שלטונה הצבאי של מדינת ישראל זמין לכל המעונין. לפעמים מגיע פירור אינפורמציה גם אל התקשורת ההמונית במדינת ישראל – אם כי בדרך כלל, כל עוד עוד אין מדובר באבידות ישראליות זה מגיע רק לעמודים האחוריים. לאחר השלג הגדול בירושלים נפתחו הסכרים כדי להיפטר ממי השלגים הנמסים, והמים זרמו במורד והציפו את מחנה הפליטים הפלסטיני איידה שבצפון בית לחם. העיר הפלסטינית רוואבי נבנתה ממערב לרמאללה, עיר לדוגמא לפלסטינים מהמעמד הבינוני המבקשים להיטיב את רמת חייהם – אך במשך שנה אי אפשר היה להתחיל לגור שם, כי מדינת ישראל סרבה לאפשר את חיבור הבתים לאספקת מים. חברת החשמל הישראלית ניתקה פעמיים את הערים ג'נין ושכם מזרם החשמל, לחצי שעה כל פעם, בלי התראה מראש. תוך כדי מעצר צעירים פלסטינים שהתעמתו עם מתנחלים שיסו חיילים ישראלים כלבים בצעיר פלסטיני בן 16. במחנה הפליטים דהיישה קיימו חיילים ישראלים פשיטה לילית שגרתית, צעירי המחנה התנגדו להם, והחיילים ירו למוות בפלסטיני בן 19. המצוקה הכלכלית בשטחים הפלסטיניים גוברת לאחר שמדינת ישראל החרימה את כספי המס שהיא גובה עבור הפלסטינים. הפלסטינים מתכוונים להגיש באפריל תלונה ראשונה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג. וכך הלאה וכך הלאה. למשדרי החדשות בטלויזיה קטעים בודדים מכל זה נכנסים לפעמים. בתשדירי התעמולה של המפלגות היריבות המתחרות על קולות הבוחרים קשה מאד לשמוע את המלה "פלסטינים".
באחד הדיווחים שמשגרת תנועת הסולידריות הבינלאומית אל מי שמתענין לדעת מה קורה בשטחים הכבושים נמסר דיווח מפורט על פשיטה שקיים הצבא בשעה 2.30 לפנות בוקר בלילה בין ה-22 וה-23 לפברואר השנה, בביתם של האחים יחיא וסלאח אדיעס המתגוררים עם משפחותיהם בשכונת תל רומיידה שבעיר חברון. החיילים הכריזו ברמקול "אם לא תפתחו תוך חמש דקות, נפרוץ את הדלת!" כשהדלת נפתחה, דרשו החיילים מכל בני המשפחה כולל ילדים קטנים להתרכז כולם בחדר אחד. לאחר דין ודברים ממושך הסכימו החיילים לאפשר לאחד מבני המשפחה, שהוא נכה ללא יכולת תנועה, להישאר במיטתו. במשך שעה ערכו החיילים חיפוש, הפכו והרסו רהיטים וציוד, השליכו דברים בערבוביה על הרצפה, ולבסוף עזבו. פעיליםות בינלאומיים שהוזעקו על ידי אחד מבני המשפחה ספרו כשלושים חיילים עוזבים את הבית, וצילמו את תוצאות ביקורם. מה הם חיפשו? האם הם מצאו את זה? חיילים ישראלים בגדה המערבית הפרועה אינם צריכים צו חיפוש כדי להיכנס לכל מקום שירצו ואינם חייבים בשום הסבר על מעשיהם. לא היה שום דבר מיוחד או יוצא דופן בחיפוש הזה, חוץ מהעובדה שבדרך כלל אין עדים מן העולם החיצוני שידווחו. זה היה אחד מעשרים בתים בעיר חברון לבדה בהם נערך חיפשו באותו לילה, אחד ממאות בתים בשבוע ואלפי בתים בחודש שבהם נערכים חיפושים כאלה. כל משפחה פלסטינית תחת שלטון ישראל כבר זכתה לעבור את החוויה הזאת, ויותר מפעם אחת.
שכונת תל רומיידה שבעיר חברון היא מעונם של קבוצת מתנחלים ישראלים אלימים וקיצונים במיוחד, אשר לא פעם מתנכלים לשכניהם הפלסטינים (אם כי במקרה הזה ההתנכלות היתה בידי חיילים בלבד). גם ברוך מרזל, תלמידו הנאמן של הרב כהנא הזכור לרע, מתגורר שם. ברוך מרזל הוא מועמד לכנסת בבחירות הנוכחיות, עם סיכוי לא רע להיבחר. לתושבי חברון הפלסטינים כמובן אין זכות הצבעה בבחירת הממשלה שתשלוט על חייהם בשנים הבאות. אתמול קיימו ברוך מרזל וחבריו צעדה חגיגית לרגל חג הפורים, תחת שמירה צבאית הדוקה. החיילים מנעו מהדיירים הפלסטינים לצאת לרחוב, לבל יפריעו למצעד המתנחלים. ברוך מרזל היה במצב רוח טוב כשהטלוזיה הישראלית באה לראיין אותו שם: "התכנית שלי פשוטה מאד – להעלות חיוך על פניהם של היהודים ולהוריד את החיוך מפניהם של אויבינו הערבים". על פניו של מרזל עצמו היה חיוך רחב כשאמר זאת.
השבוע קיים צה"ל תרגיל פתע ענקי ביוזמתו של הרמטכ"ל הנכנס גדי אייזנקוט שגם פיקד אישית על התרגיל. כמעט כל כוחו הסדיר של הצבא נטל חלק בתרגיל, וגם 3,000 אנשי מילואים "הוקפצו" מבתיהם ונדרשו להגיע ללא דיחוי ליחידותיהם. עוד עשרת אלפים אנשי מילואים נדרשו להיות בכוננות להגיע בהתארה קצרה לשטח. כפי שנאמר בהודעת הצבא, "בצה"ל מתקיימת כל העת פעילות שוטפת על מנת לשפר ולהעלות את כשירות וכוננות הכוחות בכל הרמות. בתרגיל בן היומיים לוקחים חלק גדודי סדיר ומילואים המשרתים בחילות החי"ר השונים, לרבות יחידות מיוחדות. מדובר בתרגיל חריג ובאחת ההפעלות הגדולות בשנים האחרונות מבחינת סדר הכוחות, שבו משתתפים כלל הכוחות האופרטיביים של גזרת יהודה ושומרון - אוויר, יחידות מיוחדות, מודיעין כמו גם שיתוף פעולה עם שירות הביטחון הכללי. הכוחות מגיעים לגזרות שעליהן הם מופקדים במסגרת פעילות הביטחון השוטפת. במסגרת הפעילות הנרחבת מתרגלים כוחות הסדיר והמילואים תרחישים שונים, בהם גם תרחישים של חטיפות, השלכת בקבקוקי תבערה, הפרות סדר משמעותיות ומעצר מבוקשים."
ראשי הצבא, בניגוד לפוליטיקאים, חושבים הרבה על הפלסטינים. הם מעריכים שהזמן החם יהיה בסביבות סוף מרס או תחילת אפריל. אבל זה יהיה אחרי הבחירות. אחרינו המבול.
