להראות שאכפת לנו, שאנחנו לא מוותרים

להראות שאכפת לנו, שאנחנו לא מוותרים

כאשר כואב להקשיב למהדורות החדשות ומרגיז לשמוע את הפוליטיקאים והפרשנים, מחכים לצלצול הטלפון ולקול שיגיד "מחר יוצאים לרחוב להשמיע קול של מחאה, את הקול שלנו! בואו, זה מאד חשוב!"  אתמול בצהרים הגיע סוף סוף הצלצול הזה. נועה לוי העבירה את קריאתם של אנשי חד"ש - להתכנס ביום שישי בצהרים ברחוב המלך ג'ורג'. "נשים בשחור עומדות שם כל שבוע, כבר הרבה שנים. אבל במצב של היום לא מספיק שהן יהיו שם, צריכים להיות הרבה הרבה יותר אנשים, להראות שאכפת לנו, שאנחנו לא מוותרים, שאנחנו כאן!". 

פעם שיחת טלפון כזאת היתה גוררת אחריה עשרות ומאות שיחות טלפון אל כל מי שרק אפשר להגיע אליו ולידע אותו ולבקש ממנו להגיע. כיום האימייל חוסך הרבה מאמץ – ועדיין יש לא מעט עבודה, להכין את ההודעות ולשלוח אותן בעברית ובאנגלית לרשימות פעילים ולרשימות אמצעי תקשורת: "המציאות של 'ניהול הסכסוך' מתפוצצת לנו בפנים. מרגע לרגע הכיבוש הופך למסוכן יותר ולאלים יותר. מיום ליום, ממשלת הימין מסכנת את כל מי שחי כאן. ואת המחיר כולנו, בשני העמים, משלמים. (...) הדרך היחידה לפרוץ את מעגל האלימות, ההרג וההסלמה היא הסדר מדיני: סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית, בצד מדינת ישראל, בגבולות 1967, שבירתה ירושלים המזרחית". הרבה קיבלו את המסר ישר למחשבים, ובכל זאת צריך גם לטלפן לאנשים שזקוקים לתשומת לב מיוחדת ולאלה שעדיין מתעקשים לא להתחבר לרשת או שמחוברים אבל לא קוראים מיילים...

באמצע, שיחת טלפון מאד מרוגזת ועוינת:"איך אתם מעיזים במודעה שלכם להשוות בין האינתיפאדה הפלסטינית ובין המאבק שלנו נגד המנדט הבריטי? המחתרות שלנו פגעו רק בחיילים בריטים, הם הורגים בנו בלי אבחנה!" – "בארץ לא היתה אוכלוסיה אזרחית בריטית, רק חיילים." – "זה לא משנה, הם רוצחים שפלים – ואתם תומכים בהם!" – "ומה היית אומר אילו הפלסטינים היו מקפידים לא לפגוע באזרחים ישראלים אלא לכוון את האש רק נגד חיילי צה"ל?" – "מה? אתם קוראים לרצוח את חיילי צה"ל? אתם בוגדים! עם בוגדים אני לא מוכן לדבר, אני פונה למשטרה!" 

האוטובוס אל מרכז תל אביב מתעכב הרבה זמן בפקקי התנועה. למרבה המזל לקחנו מראש מרווח זמן. על הרצפה גליון אתמול של "ידיעות אחרונות". לכל מקרה של דקירת ישראלי בידי פלסטיני מוקדש עמוד שלם. אין שום אזכור לחדירת מאות שוטרים אל מחנה הפליטים שועפת, ולעימות עם אלפים מתושבי המחנה בו נהרג אחד התושבים ונפצעו רבים. (היה על זה דיווח ב"הארץ", לא בשום מקום אחר). אחד הדיווחים ב"ידיעות אחרונות" סיפר על פיגוע הדקירה  בפתח תקווה ביום רביעי, ועל הפגנת אנשי הימין הקיצוני שמיהרו להגיע למקום ולצעוק "מוות לערבים!" ו"תשרפו להם את הכפר!". כתב העיתון ציטט את דבריה של יהודית, תושבת פתחת תקווה, שאמרה: "פחד אלוהים מה שקורה פה. כבר אי אפשר ללכת בשקט ברחוב ואני מפחדת שזו רק ההתחלה. זה לא נכון לקרוא 'מוות לערבים!' גם הם רוצים לחיות וצריך למצוא פשרה, אבל בינתיים אין להם מה להפסיד. אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה, אני מאד מפחדת".  

כבר ברגע הפתיחה התנוססו עשרות שלטים בנקודת המפגש בפינת המלך ג'ורג' ושדרות בן ציון. הרבה שלטים אדומים עם "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" ולצידו השלטים העגולים הצבעוניים של גוש שלום עם דגל ישראל ודגל פלסטין זה לצד זה, ו"הכיבוש הורג את כולנו" – ססמא מימי האינתיפאדה השניה שחזרה בעוצמה רבה לסדר היום. אשה אפורת שער החזיקה שלט כתוב ביד שהביאה מביתה "מה יהיה הסוף?". הנשים בשחור, שעומדות כאן כל שבוע, המשיכו להחזיק את השלטים הרגילים שלהן – כף היד השחורה ועליה "די לכיבוש".

צעיר נמרץ נטל את הרמקול וניצח על קריאת הססמאות: "לא לא להסלמה – לא רוצים עוד מלחמה!" / "לא עוד מוות ויאוש – די די לכיבוש!" / "הכיבוש הוא אסון – רק שלום הוא בטחון!" / "הימין שבשלטון – לא הביא שום בטחון!" / "הימין שבשלטון – לא הביא שום פתרון!" . "התשובה לימין – ישראל ופלסטין!" / "די להרג, די לשכול – הכיבוש חייב ליפול!". והצעקה הרמה ביותר היתה של אותה ססמא שבשלטים "יהודים וערבים – מסרבים להיות אויבים".

שלושה חברי כנסת שהגיעו למקום – איימן עודה, דב חנין ועבדאללה אבו מערוף. בזה אחר זה הם נטלו את הרמקול ונשאו נאומים קצרים. "אלה ימים של פחד ולא פעם של יאוש, ובמיוחד בימים כאלה חיוני שנשמיע את הקול האחר. בלי הפסק אנחנו שומעים דמגוגיה, דמגוגיה של שנאה, דמגוגיה של מלחמה. אנחנו זוכרים שלפני עשרים שנה היה מי שיצא נגד הדמגוגיה הזאת, איש שקראו לו יצחק רבין. אנחנו יודעים מה קרה לרבין, כאן בעיר תל אביב – ואנחנו ממשיכים במאבק! לא פעם זה נראה כמו קול קורא במדבר, אבל הרוב הדומם בשני העמים רוצה עתיד של שלום.  אנחנו משמיעים כאן קול ברור וצלול – כן למשא ומתן כנה, משא ומתן של אמת, משא ומתן שמוביל לסיום הכיבוש ולמדינה פלסטינית לצידה של ישראל – בהחלט לצידה ולא על חשבונה! אנחנו מדברים בשתי שפות, עברית וערבית, ומעבירים מסר פוליטי אחד. אנחנו כאן יהודים וערבים, ואנחנו לא רוצים להיות אויבים! אנחנו רוצים לחיות בשלום, אנחנו רוצים ששני העמים שלנו יחיו בשלום! אנחנו לא ניכנע להרג ומוות, פחד ושנאה. אפשר גם אחרת! אפשר לתת תקווה חדשה, לאמהות ולאבות האכולים חרדה בכל פעם שילדם יוצא מן הבית, לצעירים במחנות הפליטים וברחובות תל אביב. אפשר לשחרר את שני עמינו מן הכיבוש, להביא שלום וצדק לכולם. כאשר החושך יורד על הארץ לא צריך לקלל את החושך – צריך להדליק את האור". 

"מענין, היו הרבה פחות תגובות עוינות ממה שחששתי ולא מעט תגובות אוהדות של עוברים ושבים. המצב קצת פחות גרוע ממה שנראה כשיושבים לבד בבית מול המסך" אמרה פעילה ותיקה. עם הפיזור קרא אחד המארגנים ברמקול "מחר יש הפגנה כלל ארצית בנצרת, תהיה הסעה מתל אביב ומיפו, כל מי שיכול אנא הגיעו גם לשם. לכולם, להתראות בהמשך!"

חזרה בבית, מול מסך המחשב - יבול החדשות של השעות האחרונות: "חמישה או שישה מתושבי הרצועה נהרגו ו-35 נפצעו מירי צה"ל, כאשר מאות פלסטינים צעדו לעבר גדר המערכת לאות הזדהות עם תושבי הגדה / בחברון, בבית לחם ובאזור בית אל פרצו עימותים אותם הגדירו הפלסטינים הקשים ביותר מאז פרוץ המהומות, 118 פלסטינים נפצעו / פיגועי דקירה בירושלים ובקרית ארבע: שני פצועים קל / ח"כים מאשימים – הדוקרת בעפולה נורתה מטווח קרוב, ככל הנראה מכמה כלי נשק, בשעה שעמדה ללא נוע וכבר לא היתה חמושה / פיגוע נקמה: שלושה פלסטינים ובדואי נדקרו בדימונה, אחד הנפגעים רץ ברחובות נוטף דם והסכין נעוצה בגבו / המחבל היהודי, תושב העיר בעל עבר פסיכיאטרי, הסביר שדקר את הארבעה כי "כל הערבים מחבלים" / פרשנות: "יודעים איך זה התחיל – אף אחד לא יודע איך זה יגמר" / מהומות פרצו בערים ערביות בישראל ... 

"עוד פיגוע ועוד פיגוע ולהבות האלימות כבר שורפות את כל הארץ, אבל במקום לשאת באחריות ממשלת הימין בוחרת להתבכיין ולהאשים במצב את כל העולם מלבד את עצמם. כבר שש שנים שממשלת הימין שולטת מבלי להציע שום תקווה, חזון או תכנית לאזרחי ישראל, שש שנים שהדבר היחיד שנתניהו ושריו מציעים זה התנחלות, סיפוח, הסתה וכוחניות. והיום מתפלאים שהסכסוך אותו הם מתעקשים לנהל במקום לסיים מתפוצץ לכולנו בפרצוף?

ביום שבת בשעה 20:00 נתכנס מול בית ראש הממשלה בירושלים הפצועה והכואבת, בסמוך לבית ראש הממשלה שהביא אותנו למצב הזה, כדי להגיד שהדם שלנו אינו הפקר, שהגיע הזמן לשים סוף למעגל הדמים, שנמאס לנו מהאלימות וההסתה, שאין לנו שום עניין בנקמה כי עין תחת עין ובסוף כולנו נתעוור, ושהדרך היחידה להפסיק לנוע ממלחמה למלחמה ולחיות בביטחון בארץ הזאת היא באמצעות תקווה וחתירה לשלום.

הסעה תצא מתל אביב בשעה 18:30. מהרו להרשם - מספר המקומות מוגבל".  

 

הזוועה נמשכת. אבל לפחות התחלנו במאבק הנגד.

https://www.facebook.com/events/1023019797737809/
https://www.youtube.com/watch?v=Mjw5QPVv9tI&feature=youtu.be