יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

הסוס והרוכב

הסוס והרוכב


האם היו ראאד סוכארג'י, ענאן סובוח ורסאן אבו שאראח, תושבי העיר שכם, אחראים להריגתו של המתנחל מאיר אבשלום חי? אולי כן ואולי לא. השאלה תישאר פתוחה ושום בית משפט כבר לא יכריע בה. צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי קיצרו את הדרך. במקום להטריח שופטים ועורכי דין, קציני צה"ל וסוכני השב"כ שפטו את השלושה במשפט מאד מהיר, דנו אותם למוות והוציאו את גזר הדין לפועל בו במקום, בפשיטה ענקית וראוותנית אל לב העיר שכם (אשר אמורה להיות תחת "שליטה בטחונית" של הרשות הפלסטינית).

אלכס פישמן – הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", ולא בדיוק מאשיות מחנה השלום הישראלי – כתב:

"בתקופה מדינית רגישה כזאת, אולי כדאי היה שפעילות בהיקף כזה של כוחות תאושר קודם על ידי הדרג המדיני בישראל. יש כיום לא מעט גורמי ביטחון המכים על חטא על כך שבאינתיפאדה השניה הרסה ישראל את הפת"ח על מוסדותיו. המינון, הם אומרים, היה מוגזם.(...) הפעולה בשכם בפירוש מכרסמת במעמדה של הרשות הפלסטינית, שולחת לעברה סוג של אצבע משולשת. זה יכול להפוך לאותו מסמר קטו שיפיל את הפרסה, ובעקבותיה יפלו הסוס והרוכב, יובס הקרב ותיחרב העיר ("ידיעות אחרונות", 27.12.2009)


יש שם מלחמה

יש שם מלחמה



בשבוע שעבר נהרג הרב מאיר אבשלום חי מהתנחלות שבי שומרון במארב ירי פלסטיני, כאשר נסע במכוניתו בכבישי הגדה המערבית. הדיווחים בעיתונות הדגישו את העובדה כי הוא היה אב לשבעה ילדים. חבריו המתנחלים דרשו במפגיע להגביר את מחסומי הדרכים בכבישי הגדה המערבית ולמנוע מפלסטינים לנסוע בכבישים, "כדי שלא יוכלו לפגוע במתנחלים".

"בכלל לא מדברים על זה שאנחנו כאן נמצאים במלחמה" התלוננה מנורה חזני, שכנתו של הרב חי בהתנחלות שבי שומרון, מעל דפי עיתון הימין הקיצוני "מקור ראשון". אכן, המתנחלים חיים במלחמה, מלחמה יום יומית ובלתי פוסקת. לגזול את אדמתו של עם אחר, לרמוס אותו ולשלול ממנו את התקווה להיות עם חופשי בארצו היא ללא ספק פעולת מלחמה. מאיר אבשלום חי היה חייל בצבאם של המתנחלים, צבא המנהל נגד העם הפלסטיני מלחמה בשם התנ"ך וההיסטוריה – מלחמה אשר מרבית אזרחי ישראל אינם שותפים ואינם רוצים להיות שותפים בה. צבא מתנחלים שהפך את כל הגדה המערבית הפרועה לשדה קרב גדול. אך מדוע היה החייל הזה צריך לנסוע לבדו בשדה הקרב במכונית אזרחית פגיעה?

ומדוע הוא הביא את שבעת ילדיו לגור בלב שדה הקרב?


יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

אם כבר מדברים עם חמאס...

אם כבר מדברים עם חמאס...



אתמול בערב דנו ראש הממשלה נתניהו ושריו הבכירים בהצעות שהגישה להם הנהגת החמאס, ולאחר דיון ממושך גיבשו הצעת נגד אשר תועבר לחמאס ותונח הערב על שולחנם של איסמעיל הנייה בעזה וחאלד משעל בדמשק. ראשי החמאס ינסחו את תשובתם ויעבירו אותה חזרה לנתניהו במשרדו שבירושלים. משא ומתן לכל דבר, גם אם בנימין נתניהו וחאלד משעל אינם יושבים פנים אל פנים לאותו השולחן אלא מתכתבים ביניהם באמצעות מתווכים מצרים וגרמנים.

ממשלת ישראל מנהלת משא ומתן עם חמאס – בגלוי, לעין כל, כשפרטי ההצעות והצעות הנגד מתפרסמים בהרחבה בתקשורת הישראלית והבינלאומית. זה כבר מתנהל מזה שנים. אבל משא ומתן אך ורק בנושא אחד. רק על חילופי שבויים – גלעד שליט תמורת x אסירים פלסטינים.

למה, בעצם? אם ממילא מדברים ומנהלים משא ומתן, למה אי אפשר לפתוח משא ומתן כולל בין ממשלת ישראל לבין הנהגת החמאס – התנועה שזכתה בבחירות לפני שלוש שנים וללא ספק מייצגת חלק משמעותי ביותר מן העם הפלסטיני. משא ומתן עח הפלסטינים יוכל להצליח רק עם יכלול גם את החמאס. מו"מ להשגת שלום, או כל הפחות הפסקת אש יציבה לטווח ארוך. (בין השאר, זאת הדרך הטובה ביותר להבטיח כי האסירים העומדים להשתחרר תמורת גלעד שליט לא יחזרו לבצע פעילות אלימה נגד מדינת ישראל).

המתווכים – המצרים וגם הגרמנים – יהיו ללא ספק מוכנים להעביר לראשי חמאס את הצעותיו של בנימין נתניהו. אם יש לו מה להציע.




יום שבת, 19 בדצמבר 2009

המשטרה בשירות השודדים

המשטרה בשירות השודדים



זה קרה ביום שישי בצהרים. שוטרי משטרת ירושלים, האמיצים והחרוצים, הסתערו בכל כוחם על מפגינים שצעדו ברחובות העיר, חלקם מתופפים בתופים, חלקם לבושים בבגדי ליצנים. עשרים ושבעה מפגינים נגררו לניידות ונשלחו לבלות את סוף השבוע מאחורי סורג ובריח, בבית המעצר במגרש הרוסים.


לא, המפגינים האלה לא התפרעו, לא חסמו כבישים, לא הפרו את הסדר הציבורי. הם פשוט צעדו בשקט ובסדר על המדרכה, בדרכם לקיים הפגנת מחאה בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים. הפגנת מחאה במקום בו מתנחלים מתנפלים בגלוי ולאור היום על בתים פלסטינים, משליכים את התושבים לרחוב ונכנסים לגור בבית ולהניף על הגג את הדגל הכחול לבן.


משטרת ירושלים מאד מאד דואגת לשלומם של המתנחלים השודדים האלה, שאיש לא יטריד את מנוחתם בזמן ולאחר השוד. אסור היה לאפשר למפגינים להגיע לסביבת הבתים האלה, הסביר דובר המשטרה – אסור בתכלית האיסור. חס וחלילה, המפגינים עוד היו עלולים למנוע מכמה מתנחלים לחזור בזמן אל הבית ששדדו, לקיים בו קבלת שבת לפי כל כללי המסורת היהודית, להדליק נרות חנוכה ולשיר על גבורת המכבים.


שעתיים אחרי שנעצרו המפגינים יצאו המתנחלים וחבריהם להתפלל ברחובות שכונת ג'ראח. וכטוב ליבם בתפילה החלו שם להשליך אבנים, להכות תושבים פלסטינים וגם פרצו לאחד הבתים והיכו בו שני ילדים, שנזקקו לטיפול רפואי ופונו באמבולנס. שוטרי משטרת ירושלים היו כנראה עייפים לאחר הרדיפה אחר פעילי השלום. בשביל תעלולי המתנחלים כבר לא נשאר לשוטרים כוח...


נ.ב. במוצאי שבת הובאו 27 העצורים בפני השופט לירן בבית משפט השלום בירושלים, כאשר מחוץ לבנין מפגינים חבריהם ומתופפים בתופים. המשטרה דרשה להאשים אותם ב"התפרעות" ולהרחיק אותם מתחומי העיר ירושלים למשך 90 יום. השופט דחה את הבתיעה על הסף ושחרר את כל העצורים בערבות עצמית.


נציג המשטרה התלונן ש"הפגנות השמאל בשייח ג'ראח מטילות עומס גדול על המשטרה". בית המשפט הפנה את תשומת ליבו כי במדינה דמוקרטית אמורה המשטרה להקצות כוחות מספיקים כדי לאפשר קיום מחאה פוליטית.


המשך יבוא ביום שישי הבא, בשייח ג'ראח


נתניהו קונה בזול

נתניהו קונה בזול




בנאום הבכורה שלה, שרת החוץ החדשה של האיחוד האירופי גינתה בתוקף רב גירוש של תושבים פלסטיניים מבתיהם במזרח ירושלים, ואמרה כי מה שבנימין נתניהו קורא "הקפאת ההתנחלויות" אינו מלא ואינו מספיק.


בן כספית, הכתב המדיני של "מעריב" הידוע בקשריו הענפים במסדרונות השלטון, כתב אתמול בטורו: "מעמדה המדיני של ישראל בקריסה מהירה, שלא הייתה כמותה מאז ומעולם. כבר חוינו משברים במלחמת לבנון באינתיפאדה הראשונה ובהזדמנויות נוספות, אבל אף פעם לא נפלנו מגובה עצום כזה לשפל עמוק כל כך, והתחתית עדיין רחוקה" (מעריב, 18.12.09).

ועוד הוסיף בן כספית וכתב כי "נתניהו מלקק את פצעי ההקפאה. בדיעבד הוא די מתחרט עליה. מחיר יקר, סחורה אין". יום יום ראש הממשלה מתעמת פומבית עם מתנחלים ורבנים וחוטובלים, ועדיין העולם לא הכיר בו כשוחר שלום דגול, עדיין הביקורת הבינלאומית נמשכת וגם מתגברת. בלשכתו של נתניהו נוטים להפנות את חיצי הביקורת אל עו"ד יצחק מולכו, האיש אשר ניהל את המגעים הממושכים עם נציגיו של הנשיא אובמה ובישל את "עסקת ההקפאה".


זה ממש לא יפה ולא מגיע לעו"ד מולכו, שליח נאמן ועורך דין ממולח, אשר קיבל הנחיות אישיות מראש הממשלה וביצע אותן בדייקנות. הוא ניהל משא מתן קשוח ומתיש עם האמריקאים והצליח להוריד מאד את המחיר ולהשיג הקפאה לייט לייט. לא הקפאה מלאה בלי יוצא מהכלל אלא הקפאה שמאפשרת המשך בניה של שלושת אלפי יחידות דיור בהתנחלויות, הקפאה בלי ירושלים, הקפאה עם המשך גירוש הפלסטינים מבתיהם בשייח ג'ראח.


עו"ד מולכו בהחלט השיג סחורה במחיר שראש הממשלה היה מוכן לשלם, ממש מחיר מציאה. אבל כשהסחורה לא שווה כלום, העסקה לא טובה אפילו כשהמחיר היה בזיל הזול.






המנוולת התורנית

המנוולת התורנית



בהתחלה התרגזנו על טורקיה והכרזנו חרם על התיירות לאנטליה.

אחר כך התרגזנו על שוודיה והכרזנו חרם על איקאה.

השבוע בא תורה של בריטניה לספוג את מנת הזעם הלאומי ממדינת ישראל.

אם נמשיך בקצב הזה, בקרוב נעשה עסקים רק עם מיקרונסיה.


יום שלישי, 15 בדצמבר 2009

בימים ההם, בזמן הזה

בימים ההם, בזמן הזה


מקריות מעניינית. בדיוק בזמן בו חוגגים היהודים בארץ ובעולם את חג החנוכה, יצאו חיילי צה"ל בפקודת מפקדיהן לתפוס ולעצור את עבדאללה אבו רחמה מכפר בילעין, האיש אשר מזה שנים מארגן את תושבי כפרו למאבק אמיץ, ללא נשק ביד, על אשר אדמותיהם ופרנסתם נגזלים – לכאורה לשם הקמת "גדר ההפרדה", למעשה כדי להרחיב את ההתנחלות החרדית מודיעין עילית.

עבדאללה אבו רחמה מנהיג מאבק של תושבים כפריים המגוננים על אדמתם באומץ ונחישות. החיילים ששולחת מדינת ישראל באים לדכא בכח ברוטאלי את הכפריים האלה, מפעילים שוב ושוב את מלוא העוצמה - והכפריים אינם נשברים.

לפני אלפיים שנה חיו בדיוק באזור הזה כפריים, לא כל כך שונים, אשר התנגדו באומץ לב לחיילים הברוטאליים ששיגר אליהן מלך בשם אנטיוכוס. הניצחון על החיילים הכובשים, אותו נחלו הכפריים הקדמונים האלה בהנהגת המכבים, הוא האירוע שלזכרו הנהיגה הדת היהודית את החג הנקרא "חנוכה"...

כאן אני מארח את דיווחו של רועי וגנר, אשר מדי שבוע מספר על המאבק בבילעין ובכפרים אחרים שאדמותיהם נגזלו.

"כ-25 ישראלים ובינלאומיות הצטרפו לפלסטינים תושבי בילעין להפגנה קטנה יחסית נגד הגדר. ההפגנה עמדה בסימן המעצר של עבדאללה אבו רחמה, חבר הוועדה המקומית, שהנוכחות הבולטת שלו בהפגנות ונסיונותיו למתן את זריקת האבנים ורימוני הגז הפכו אותו למטרה כל כך מבוקשת, שהצבא נאלץ לפלוש לרמאללה באישון לילה כדי לחטוף אותו מביתו. קבוצת החיילים החדשה ממשמר הגבול שדכאה את ההפגנה עשתה שימוש נלהב ברימוני גז מדמיע, והרוח הקשתה על המפגינים להתאסף סמוך לגדר, על אף שהמפגינים הצליחו לפתוח את השער. רבים סבלו משאיפת גז, כמה ספגו חבלות קלות, וכמה אחרים המשיכו לשייח ג'ראח כדי להיעצר בהפגנה בדיוק בזמן להדלקת נר ראשון. מי ייתן והכיבוש יובס כמו אנטיוכוס הרשע בשעתו".

עד כאן דיווחו של רועי וגנר. אפשר להתקשר אליו במייל
rwagner@mta.ac.il