תה ואנטיפטיה
טקס תה יפני הוא מאפיין חשוב במסורת ובתרבות היפנית - טקס של הכנת התה, הגשתו לאורחים ושתייתו. הטקס אסתטי ומדויק, וכל תנועה בו מחושבת ביותר. אחד ממיסדי האמנות היפאנית המיוחדת הזאת היה הנזיר והמשורר בן המאה השש-עשרה, סן-נו-ריקיו, אשר הכניס בה גם אלמנטים פוליטים וחברתיים חתרניים לחברה היפאנית הפיאודלית בת זמנו. למשל, בכניסה לחדר התה נדרשו האורחים להתכופף ולשטוף מידיהם את האבק באגן מים שהיה ממוקם נמוך וקרוב לאדמה. בכך אילצו כללי הטכס גם את האנשים המכובדים, החזקים והמשפיעים ביותר ביפאן של אותם הימים להתכופף והזכירו להם כי הם שווים בין האורחים. בסופו של דבר עורר עליו סן-נו-ריקיו את זעמו של שליט יפאן בזמנו וזה ציווה עליו להתאבד – והנזיר מילא את מצוות השליט לאחר שהזמין את כל ידידיו לטכס תה אחרון.
בביקורו ביפאן בשבוע שחלף הוזמנו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ורעיתו שרה להשתתף בטכס תה מסורתי שנערך לפי כל הכללים והדקדוקים בידי המאסטר של האמנות הזאת, יורש המסורת בת מאות השנים. כתב הטלויזיה הישראלית שנלווה לפמלית ראש הממשלה העיר כי למרות שהטכס נועד לעורר התעלות רוחנית ולסלק אנרגיות שליליות, פניו של נתניהו נראו מוטרדים ונראה כי מחשבותיו נטו לבעיות הדוחקות של הקלחת הפוליטית הישראלית.
סמוראי 2014 (בידרמן,"הארץ" 16.5)
אמנם, השבוע הזה סילק בית המשפט המחוזי בתל אביב סופית את האיום שנשקף לראש הממשלה מצד קודמו אהוד אולמרט – האיש אשר עוד לפני פחות משנה הציג עצמו בכל הרצינות כמנהיג היחיד שיוכל לגבור על נתניהו. לאחר פסק דינו של השופט רוזן השבוע הזה יהיה אולמרט עסוק במאמץ נואש לערער על ששת שנות המאסר שנגזרו עליו. את החלום לחזור אל לשכת ראש הממשלה הוא ככל הנראה נאלץ לגנוז סופית. (יש מי שאומרים לנו שבכך אבד סיכוי נהדר לשלום עם הפלסטינים שאותו אולמרט התכוון להביא לנו אילו אך הצליח לחזור לשלטון. אולי כן ואולי לא, כנראה כבר לעולם לא נדע...)
בכל זאת, נתניהו לא ממש יכול לנוח על זרי הדפנה. השבוע הזה נקט שותפו לממשלה, שר האוצר יאיר לפיד, עוד צעד לשחוק ולערער את הברית של מפלגת הליכוד עם החרדים, בזכותה עלה מנחם בגין לשלטון ב-1977 ועליה נשענו יורשיו עד היום. כמו אביו המנוח טומי, חייב יאיר לפיד להציג לבוחריו כיצד הוא מנחית מדי פעם מהלומה על החרדים ומעניש אותם שאינם משרתים בצבא (ובדרך אגב מכה גם בערבים, שגם אותם לפיד ובוחריו לא ממש אוהבים). השבוע הצהיר לפיד חגיגית כי מי ששירת בצבא יקבל פטור ממע"ם כאשר יקנה דירה, סובסידיה משמעותית מידי אוצר המדינה. מי שלא שירת מכיון שהצבא לא קרא לו, כלומר ערבים וחרדים, לא יקבל את ההנחה. או שאולי כן, שר האוצר מוכן לתת לקבוצות האלה הנחה אם ימצאו דירה שעולה פחות משש מאות אלף ש"ח. אבל דירות במחירים כאלה אי אפשר למצוא בארצנו...
בטווח הקצר, הרוויח לפיד כמה נקודות זכות בציבור הבוחרים שמענין אותו. אבל כמה זמן ישרדו לפיד ומפלגתו במערכת הפוליטית הישראלית? זה מאד שנוי במחלוקת. החרדים, לעומת זאת, היו הרבה לפניו וסיבר שישארו גם הרבה אחריו, ויש להם זכרון ארוך מאד למי שפגע בהם. האם לאחר הבחירות הבאות ימליצו החרדים בפני נשיא המדינה על בנימין נתניהו, האיש שהשאיר אותם מחוץ לממשלתו הנוכחית והכניס אליה את לפיד כשותף מרכזי. בהחלט לא סביר שימליצו. מי כן ימליץ עליו? לגמיר לא בטוח. אז על מי יטיל הנשיא הבא את הרכבת הממשלה הבאה? לגמרי לא ברור - במיוחד אם הנשיא שיבחר יהיה רובי ריבלין, יריבו המר של נתניהו בתוך מפלגתו הוא...
וכך, מדווחים הכתבים הפוליטיים, הגה בנימין נתניהו את הרעיון המבריק לבטל בכלל את מוסד הנשיאות בישראל, חודש בדיוק לפני שהנשיא הבא אמור להיבחר. גם בכל ימי שהותו ביפאן הוא עסק במרץ בקידום הרעיון הזה בשיחות טלפון ארוכות טווח מהסוויטה המפוארת שלו במלון אימפריאל בטוקיו, וכנראה שזה מאד העסיק אותו גם בזמן שישב בנימוס בפני המאסטר בטכס התה המסורתי. אבל ככל הנראה לא הצליח ראש הממשלה לגייס תמיכה מספקת בממסד הפוליטי ברעיון המהפכני הזה...
למען ההגינות, יש לציין כי נתניהו לא נסע ליפאן רק כדי לנהל משם בשלט רחוק את תככי הפוליטיקה הישראלית, אלא בהחלט היה לו שם סדר יום מדיני ודיפלומטי וכלכלי. היטיב לתאר זאת חגי סגל, האיש שפעם הטמין מטעני חבלה במכוניותיהם של ראשי ערים פלסטינים ונדון לשנות מאסר והיום משמש ככתב מדיני מכובד שנלווה אל פמלית ראש הממשלה במסע לטוקיו. וכך כתב סגל מעל דפי "מקור ראשון": "כשהמשא ומתן עם הפלסטינים תקוע והיחסים עם ארה"ב עגמומיים משהו, פניו של ראש הממשלה נשואות לעולם הלא אירופאי והלא אמריקאי, לסין ולאוסטרליה וגם ליפאן. הוא מאמין שקשרים כלכליים עם המדינות הנכונות יכולים להיות תחליף אסטרטגי ליחסים המתערערים של ישראל עם העולם הישן, או לפחות פיצוי נאות עד יעבור זעם. זהו פתרונו של נתניהו לתופעת החרמות המערביים על ישראל."
האם יהיו היפאנים מוכנים למלא את התפקיד שנתניהו מועיד להם? רבים ביפאן עצמה אינם אוהבים את ראש הממשלה שינזו אבה, המשחק משחקים מסוכנים בלאומנות יפאנית ועושה תרגילי שרירים צבאיים אל מול סין. כשהייתי שם לפני שנה שמעתי כמה פעילים יפאנים שכינו אותו – ולא בחיבה - "נתניהו היפאני". ראש הממשלה אבה בהחלט קיבל את נתניהו בידידות ודיבר על אפשרויות שונות לשיתוף פעולה כלכלי, וגם הציג את נתניהו בפני אנשי עסקים בכירים. ובכל זאת, גם בפגישתם הלבבית לא שכח אבה לציין את דאגתה הרבה של יפאן לנוכח התמוטטות המשא ומתן ו"הפעולות החד-צדדיות שמקיימת ישראל בנושא ההתנחלויות". אז מה באמת מסתתר מאחורי החיוכים בטוקיו?
ואכן, בדיוק בזמן שעמד נתניהו במסיבת העיתונאים במשרד ראש הממשלה בטוקיו צצה לה דוגמית מדאיגה לאותם יחסים מתערערים עם העולם הישן: משבר פומבי עם גרמניה. בעקבות התמוטטות המשא ומתן עם הפלסטינים החליטה ממשלת גרמניה - שבעבר סיפקה בנדיבות כלי שייט למדינת ישראל על חשבון משלם המסים בארצה - לבטל סוביסידיה בסך מאות מילוני יורו שהובטחה לעסקת ספינות הטילים החדשות שמדינת ישראל הזמינה בגרמניה. "לאחר כשלון המשא ומתן, אין סיכוי שהבונדסטאג יאשר את ההנחות האלה" הסבירו הגרמנים לנתניהו. מסתבר כי היה מישהו שהציג בפני חברי הפרלמנט הגרמני רשימה מדויקת וארוכה למדי של המקרים בהם ספינות הטילים שכבר נמצאות בידי חיל הים הישראלי פתחו באש על דייגים פלסטינים מול חופי עזה. בלשכת ראש הממשלה הפנו אצבע מאשימה וקישרו בין העמדה הגרמנית העוינת לבין הדברים שנאמרו בארבע עיניים בחדר הסגלגל בוושינגטון כאשר ביקרה שם הקנצלרית מרקל. אבל גם ראש הממשלה שינזו אבה מייצג בעלת ברית ותיקה ומוערכת של ארה"ב וגם הוא עתיד להגיע לבית הלבן...
את אזרחי ישראל כל שיקולי הדיפלומטיה הגבוהה לא ממש ענינו. הרבה יותר העסיק אותם נושא השנאה ופשעי השנאה, או "תג מחיר" במינוח השגור בשיח הציבורי הישראלי. מה שהתחיל כאשר צעירי המתנחלים את הכפרים הפלסטינים הסמוכים ועקרו ושרפו את שדותיהם וכרמי הזיתים שלהם, נמשך והתגבר במתקפה שיטתית גם על הכפרים הערבים בתוככי ישראל פנימה.
עוד יותר מפשעי השנאה עצמם העסיקו את דעת הקהל דבריו של הסופר הידוע עמוס עוז, שהעז לעשות השוואה שערוריתית עם הניאו נאצים באירופה, לא פחות ולא יותר. נזעקו כל מיני פרשנים ואנשי ציבור בזעם קדוש: איך אפשר להשוות את המנוולים האנטישמים העושים מעשי נבלה שלא יסלחו כגון לחלל בתי כנסת ובתי קברות יהודיים ולמרוח עליהם ססמאות גזעניות, עם כמה צעירים ישראלים מבולבלים שכל חטאם הוא לחלל מסגדים וכנסיות ולמרוח עליהם ססמאות גזעניות? (הניאו נאצים באירופה מדי פעם מחללים גם מסגדים, אבל זה הרבה פחות מענין את דעתה קהל בישראל...)
בעפולה נערכה לפני שבוע עצרת שכל כולה שנאה לערבים באשר הם ערבים. שוב לא היה צורך למפיצי השנאה להסתתר בחשכת הלילה, אלא הם צעדו בהמוניהם ברחובות העיר וחיפשו ערבים לשפוך עליהם את הזעם. את העצרת הזאת בעצם יזם אותו מקור אלמוני במשטרת ישראל, שמסר לאמצעי התקשורת כי "רצח שלי דדון כנראה התרחש על רקע לאומני".
http://www.ha-makom.co.il/post/doar-afula-riot
http://www.ha-makom.co.il/post/doar-afula-riot
הדברים בהחלט נפלו על קרקע פוריה. די היה לזרוק את מלות הקוד "רקע לאומני" וכבר השתכנעו הרבה הרבה אנשים שערבים הם שרצחו את הצעירה מעפולה שחיפשה עבודה במגדל העמק. יותר מזה, כבר משוכנעים שהערבים בהא הידיעה רצחו אותה והערבים כולם אחראים למעשה. רק לאחר שבוע וחצי נזכרה המשטרה להודיע רשמית כי החקירה הגיעה למבוי סתום, וכי הרקע לרצח ומניעיו עדיין לגמרי לא ברורים. את סוסי השנאה בודאי כבר אי אפשר היה להחזיר לאורווה. גם כאשר אנשי ארגון "תג מאיר", המגיעים בשקידה להפגנת סולדיריות בכל מקום שבו נעשה פשע שנאה, הביאו למחרת היום מאות פעילים יהודים וערבים להפגין ולמחות מול בית ראש הממשלה בירושלים.
הרב יחיאל גריינימן בהפגנה הדורשת להפסיק את פשעי השינאה ותגי המחיר
ואז בא ה-15 למאי, כאשר הפלסטינים באשר הם ציינו את יום השנה לנכבה, האסון שפקד אותם כאשר בעקבות הקמתה של מדינת ישראל הפכו מאות אלפים לפליטים ואבדו את בתיהם ואדמותיהם וכפריהם ועריהם. כמו הישראלים שעמדו דום ביום הזיכרון לנופלים שבוע לפני כן, בכל רחבי השטחים הכבושים עמדו הפלסטינים דום בצפירה שנמשכה שישים ושש שניות – כמספר השנים שעברו מאז הנכבה. הפגנות והתנגשויות עם הצבא ארעו בהרבה מאד מקומות. לא במקרה, ההפגנות הקשות ביותר ארעו לפני כלא עופר.
כלא עופר הוא סמל חי ומוחשי של הכיבוש הנמשך ומעצים. יותר מעשרים שנה לאחר הסכמי אוסלו שהיו אמורים להוביל את הפלסטינים אל עצמאות מדינית, מקיימת מדינת ישראל מרכז מעצרים גדול מאחורי חומות בטון גבוהות, ממש בפאתי העיר רמאללה האמורה להיות בירתה של הרשות האוטונומית הפלסטינית. בכל לילה מגיעים לשם, בידיים כבולות מאחורי הגב ועינים מכוסות בפלנלית, העצירים הטריים שנעצרו אותו לילה בפשיטות הצבא ברחבי הגדה המערבית.
צעיר פלסטיני בדרכו לכלא עופר
ביום הנכבה הגיע המון פלסטיני גדול אל שערי כלא עופר, והחיילים שהוצבו בשערי הכלא פתחו באש והרגו שני פלסטינים. האם הם ירו קליעים חיים? הפלסטינים טוענים שכן, הצבא מכחיש. קליעים חיים או לא, שני אנשים צעירים נהרגו מהירי הזה ונטמנו באדמה הפלסטינית. בהלוויות צעקו ההמונים וזעקו וגל גדול נוסף של הפגנות ומחאות פרץ ברחבי הגדה המערבית. יתכן מאד שהחיילים בשערי הכלא נהגו בקצת יותר מדי התלהבות, אבל איש לא האשים אותם שנהגו לא כשורה. בודאי שאיש לא השתמש במונח "פשע שנאה". בשיח הישראלי לא משתמשים במונח הזה לגבי מעשים שעשו חיילים במדים במסגרת תפקידם הצבאי.
ראש הממשלה נתניהו בשובו מיפאן לא התיחס אל שני הפלסטינים ההרוגים. היתה לו תגובה מזוית אחרת לגמרי: "שם ברמאללה עמדו דום לציון האסון שהם רואים בהקמתה של מדינת ישראל. זוהי הסתה! התשובה שלנו היא להמשיך להעביר לבנות את מדינתנו ובמיוחד את ירושלים בירת ישראל, ולהעביר במהרה את חוק מדינת הלאום." היו גם ידיעות על כך שנתניהו מחפש ערוצים ליוזמה מדינית שתחליף את המשא ומתן התקוע, אבל אף אחד לא התיחס לזה יותר מדי ברצינות.
אז מה יהיה? עכשיו חודש מאי, וכנראה הקיץ שלפנינו יהיה חם לא רק בטמפרטורה.
