המלחמה הארוכה ביותר
בחמש דקות לשמונה בבוקר של 5 יוני 1967 - לפני ארבעים ושבע שנים בדיוק - הייתי מעבר לפינה מבית הספר שלי בצפון הישן של תל אביב, כאשר נשמעה האזעקה. מאות תלמידים פתחו בריצם אל קומת המרתף של בניין בית הספר. מורה חביב הרגיע אותנו ואמר שאין לנו מה לדאוג, שהחיילים שלנו הולכים לנצח. ברדיו הפתוח שמענו שצה"ל יצא להתקפת נגד לאחר שהמצרים תקפו בגבולנו הדרומי. שנים לאחר מכן גיליתי שמבחינה עובדתית זה היה פשוט לא נכון; אבל להטיל ספק בהודעות של דובר צה"ל זה לא משהו שאתה לומד בבית הספר. בכל אופן, המורה כנראה צדק: תל אביב לא הופצצה, לא היו אזעקות נוספות, ובמהרה התחילו להגיע החדשות המלהיבות על ההתקדמות המהירה להדהים של חיילינו בכל החזיתות.
מאז עוד היום נודעו האירועים האלה בשם "מלחמת שישה הימים" - שם קצת מטעה, שכן מבחינה מסוימת המלחמה הזאת עדיין נמשכת, גם אחרי כל השנים שעברו. באותו הזמן היא נראתה כאחד מהניצחונות הצבאיים הנחרצים והברורים ביותר בהסיטוריה. בדיעבד, היא דווקא מתגלית כדוגמא מובהקת למגבלות הכוח הצבאי. כמו הארנב בסיפור הידוע, הרץ בכל כוחו ועדיין אינו מצליח לעבור את הצב המתנהל לאיטו, כך כל העליונות הצבאית המכריעה של ישראל אינה מספיקה כדי למחוץ את שאיפתם העזה של הפלסטינים להיות עם חופשי בארצם.
אחרי ארבעים ושבע שנים, מדינת ישראל עדיין מתאמצת בכל כוחה לכבוש שוב, ולכבוש מחדש, ועד פעם לכבוש את אותו שטח עצמו שאליו פרצו חייליה כביכול בנצחון מהיר ומוחלט. לאחר ארבעים ושבע שנים, עדיין נותר הנצחון הזה חמקמק.
בבוקר ה-5 ביוני 2014, נשא עיתון ישראל היום, הידוע בכינוי הביביטון, כותרת גדולה: "התשובה: בנייה - וקרב בקונגרס". המדובר היה בתשובה של ממשלת ישראל לחוצפתם של הפלסטינים, שהעזו לאחות את הפילוג ולהקים לעצמם ממשלת אחדות; ובחוצפה הגדולה עוד יותר של ממשלת ארצות הברית, אשר העזה להכיר במממשלה הפלסטינית. חבריו של נתניהו על גבעת הקפיטול - במיוחד החברים הרפובליקנים – נקראו שוב לדגל, לצאת לעימות חזיתי עם הממשל למען מדינת ישראל של נתניהו. כפי שתוארו הדברים מעל דפי ישראל היום, זהו מאבק איתנים ללא פשרות, מאבק של הבחורים הטובים מגבעת הקפיטול נגד הבחורים הרעים המאד מנוולים מהבית הלבן ומחלקת המדינה. אבל פרשנים בעיתונים אחרים, כגון חמי שלו מהארץ, ציינו כי למעשה ביקש נתניהו מחבריו בסנאט לעשות רעש גדול, אבל לא ללכת "רחוק מדי". למשל, הפסקת ההעברה של הכספים האמריקאים לרשות הפלסטינית עלולה להביא לקריסתה, ולאלץ את ישראל ליטול אחריות כספית וניהולית לחיי היומיום של הפלסטיניים – ומצב כזה נחשב בעיני יועציו של נתניהו בין הגרועים בתרחישי הבלהות.
נשאר ראש החץ השני של המתקפה עליה בישר "ישראל היום": הבניה, הבניה בהא הידיעה, או
כפי ששר הבינוי ושיכון אורי אריאל כינה אותה, "תשובה ציונית הולמת". בקול תרועה רמה הוכרז כי הממשלה פתוחה לקבל במכרז "הצעות לבנייה של בתים חדשים במספר מקומות ברחבי יהודה ושומרון" - 1500 יחידות דיור בסך הכל. השמות של יישובים ספציפיים נמסרו, עם המספר המדויק המיועד לכל אחת מההתנחלויות: 223 דירות חדשות באפרת; 484 יחידות דיור בביתר עילית; 38 יחידות בגבע בנימין; 76 באריאל; 78 באלפי מנשה; 155 בגבעת זאב, כולל 55 בהתנחלות המשנה הנקראת אגן האיילות; ו400 יחידות דיור חדשות בשכונת רמת שלמה שבמזרח ירושלים.
פרסום אינטרנט אמריקאי בשם "פריצת חדשות מישראל" ואשר מוקדש לפרסום "חדשות מנקודת מבט תנ"כית", דווח בהבלטה על התגובה הציונית ההולמת הזאת וליווה את הדיווח בציטוט תנ"כי הולם: " וַיִּתֵּן יְהוָה, לְיִשְׂרָאֵל, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם; וַיִּרָשׁוּהָ, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ" (יהושע כ"א, מ"א). החדשות החמות המקראיות האלה נחתו בתיבת הדוא"ל שלי
בדיוק כשעמדתי לצאת מהבית בדרך לקחת חלק במספר פעילויות לציון יום השנה ה-47
לכיבוש.
ברחוב קינג ג'ורג' במרכז תל אביב קיימו הנשים בשחור את משמרתן השבועית, המתקיימת תקיימה ברציפות כל יום שישי מאז ימי האינתיפאדה הראשונה, ואשר מאוחר יותר נתנה השראה גם לקבוצות נשים במדינות אחרות (במיוחד ביוגוסלביה לשעבר). בצהרי היום הן עמדו בתל אביב כמו בירושלים, בחיפה ובצומת ליד קיבוץ גן שמואל, כשהן לבושות בגדים שחורים ונושאות את כפות הידיים הגדולות מפלסטין, הסמל המסחרי שלהן, עם הסיסמה "די לכיבוש" בעברית, בערבית ובאנגלית ולעתים גם בשפות אחרות. לאלה נוספו שלטים הקוראים לשחרורם של העצירים המנהליים הפלסטיניים,המקיימים עכשיו שביתת רעב נרחבת. חלק מהנשים חזרו זה עתה ממשמרת מחוץ לבית החולים איכילוב, שבו שובתי רעב פלסטינים מוחזקים בבידוד, תחת שמירה משטרתית הדוקה.
כמה עוברים ושבים צועקים ומקללים: "לכו לעזאזל, זונות בוגדות! אין כיבוש, הערבים הטרוריסטים רוצים לרצוח את כולנו!". אחת הנשים מצליחה לשכנע את אחד מהם להישאר ולהכנס לויכוח ממושך על המדרכה. לאחר זמן מה, הוא נראה יותר רגוע ופחות צעקני ובסופו של דבר אומר בלכתו: "טוב, היה מעניין לדבר איתך, אם כי אני לחלוטין לא מסכים".
משם אל כיכר הבימה הסמוכה, שם ארגון "שוברים שתיקה" מקיים אירוע מיוחד במינו: קריאה במשך עשר שעות ללא הפסקה מתוך העדויות שנגבו מחיילים ששירתו בשטחים. רבים מהחיילים דיברו בגילוי לב בתנאי שישארו בעילום שם, ולא היו רוצים לחשוף את עצמם לעיני כל - כך שהיו אלה אקדמאים ואישי הציבור שהתנדבו לקרוא את העדויות ברמקול שבכיכר.
"היינו במדבר בדרום הר חברון, בנקודה שבה פלסטינים רבים מנסים לעבור ולהגיע לעבוד באופן בלתי חוקי בישראל. הם יושבים מאוד צפופים במכוניות המופעלות על ידי מבריחים מקצועיים. מישהו אצלנו חשב על דרך מצחיקה ללמד אותם לקח - כשתפסנו אותם אנחנו פשוט פירקנו את צמיגי המכונית והשאירו אותם תקועים באמצע המדבר. לקח לנו יותר מדי זמן להבין שיש להם טלפונים ניידים, ומיד ברגע שעזבנו החברים שלהם הגיעו עם חלקי חילוף. הרגשנו טיפשים גמורים."
"נער שעמד די רחוק מאתנו הדליק את הלהבה בבקבוק תבערה. חייל שהיה קרוב אליי כיוון רובה צלפים וירה בו בראש, הוא צנח ומת במקום. היינו בעמדה של בטון משורין, הנער היה די רחוק מאתנו ולא היה יכול לפגוע באף אחד מאיתנו. אבל לפי הפקודות בקבוק תבערה נחשב בתור נשק ומצדיק ירי קטלני לצורך הגנה עצמית. החייל שהרג אותו לא היה מעוניין בהגנה עצמית, הוא פשוט חיפש תירוץ להרוג, חיפש וגם מצא."
"היינו בעמדת תצפית על ההר מעל שכם. בין החיילים היתה חלוקה פוליטית, היו ימין, היו שמאל היו כאלה שבאמצע. התווכחנו על פוליטיקה כל היום, האם צריך להיות שם או לא צריכים. ללא התלהטות, לכל היותר כמה התלוצצויות, היו בינינו יחסי ידידות טובים. המפקד דרש מאתנו להפסיק את הוויכוחים, הוא אמר שזה רע למורל. ואז הרב רונצקי, הרב הראשי לצה"ל, בא להטיף לנו מוסר. הוא אמר לנו שאנחנו עוסקים במלחמת מצווה למען השם ולמען העם היהודי, שכל אבותינו היהודים מסתכלים עלינו מן השמים, וכן הלאה וכן הלאה. אם משהו באמת פגע לנו במורל זה היה זה."
"פלסטיני בגיל העמידה שדיבר אנגלית מדויקת מאוד אמר לי שהצבא השתלט על הבית שלו והשתמש בו כעמדה צבאית זמנית למשך שלושה ימים, ושהחיילים השתינו בכל מקום וניפצו בזדון את הטלוויזיה. הסברתי לו מה ההליך הנדרש להגשת תלונה לרשויות הצבא. אבל הרגשתי שאני חייב גם להגיד לו שזה לא יעזור ושלאחר כמה חודשים פשוט יודיעו לו שלא ניתן לזהות את החיילים הספציפיים שהיו בבית משפחתו. הרגשתי מאוד נבוך להגיד לו את זה."
לפתע, קבוצה קטנה שעטו דגלי ישראלי על גופם מתקרבת בצעקות היסטריות: "שקרים! השמצות! כולכם חבורה של שקרנים, בוגדים במדינה, אתם מקבלים כסף מאויבינו! כל הכבוד לצה"ל, כל הכבוד לחיילינו!"
"הייתי מציע לך להקשיב לרגע. כל מה שקוראים כאן אלה עדויות אמיתיות של חיילים שהיו שם, בשטחים". "שאני אקשיב לשקרים זדוניים שהומצאו על ידי חבורה של בוגדים שמקבלים כסף מאנטישמים בחו"ל? בחיים לא! שקרים! שקרים! שקרים! כולכם בוגדים מלוכלכים, בוגדים במדינה!" בסופו של דבר נגררו הטרדנים מהמקום על ידי המשטרה, כשהם זועקים: "איזו מדינה רקובה, גם המשטרה מכורה לבוגדים השמאלנים!"
למעשה, משטרת תל אביב הציבה מכשולים רבים כאשר פעילי חד"ש ביקשו רשיון לצעדת המחאה המתוכננת למחר בערב. בשל "בעיות תנועה" ביקשה המשטרה לדחוק את המסלול המיועד של הצעדה ולהעביר אותו מהרחובות הראשיים אל מקומות צדדיים בהם כמעט אף אחד כמעט לא היה רואה את המפגינים. הפעילים עמדו על שלהם ולאחר משא ומתן של כמה שעות עם המשטרה אושר התוואי המקורי.
בינתיים, חשף היום מנהיג מפלגת העבודה יצחק הרצוג את תכניתו להסדר עם הפלסטינים, שאותה הוא מכנה "תכנית להצלת הציונות". כפי שפרש בפני נחום ברנע בידיעות האחרונות, הסעיפים העיקריים כוללים: הגבולות הסופיים ייקבעו על בסיס קווי 1967, עם חילופי שטחים; המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת; צה"ל ישאר לפרק זמן בבקעת הירדן ולאחר מכן יוחלף בכח ישראלי-ירדני-פלסטיני; זכות השיבה תמומש במדינה הפלסטינית; ישראל תקלוט מספר מוגבל של פליטים פלסטינים לפי רצונה; בירושלים ימומש מתווה קלינטון – השכונות היהודיות לישראל, הפלסטיניות לפלסטינים; מזרח ירושלים תהיה בירת פלסטין, אבל השלטון המוניציפלי יהיה מאוחד; באגן הקדוש יהיה "משטר מיוחד"; מדינות ערב יוזמנו לחתום על הסכמי שלום עם ישראל.
אפשר להביע הסתייגויות מהותיות לחלק מהסעיפים האלה. ובכל זאת, הם מבטאים שיפור משמעותי לעומת הרבה מעברה של מפלגת העבודה הישראלית. לעומת גולדה מאיר, שאמרה שאמרה שאין עם פלסטיני והניחה חלק ניכר מהיסודות למפעל ההתנחלויות, וגם לעומת שלי יחימוביץ, קודמתו הישירה של הרצוג בהנהגת מפלגת העבודה, שניסתה למזער כל התייחסות לפלסטינים ולהתרכז אך ורק בנושאים חברתיים. זהו שיפור משמעותי גם לעומת אביו חיים הרצוג, אשר דרכו להגן על הציונות התמצתה בעיקר בקריעה דרמטית של החלטת האו"ם שקבעה כי הציונות היא גזענית.
אבל האם יזכה אי פעם יצחק הרצוג להגיע לתפקיד בו יוכל ליישם את התכנית שלו? ואם יגיע לכך, האם הוא גם יישם את התכנית הלכה למעשה? ימים יגידו.
***
התנחלויות או להיות
הפגנה לציון 47 שנה לכיבוש, מוצ"ש 7.6.2014
.ממשלת נתניהו מקדשת את ההתנחלויות ומעדיפה אותן על פני הסדר שלום יציב עם הפלסטינים.
.הממשלה מפטמת את ההתנחלויות במיליארדי שקלים על חשבון תקציבי החינוך והבריאות, הרווחה והתרבות.
.דיכוי הפלסטינים בשטחים מתגלגל לגזענות, ל"תג מחיר" ולריסוק הדמוקרטיה בישראל.
.שליטה בשטחים והרחבת ההתנחלויות הפכו העיקר, ועלינו ועל עתידנו מצפצפים.
במלאות 47 שנה למלחמה של יוני 1967, נפגין בתל-אביב יחד, יהודים וערבים, בדרישה לסיום הכיבוש, לפינוי ההתנחלויות, להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בצד מדינת ישראל, עם שתי בירות בירושלים, לפירוק חומת ההפרדה, לשחרור האסירים הפלסטינים, ולפתרון צודק של בעיית הפליטים הפלסטינים בהתאם להחלטות האו"ם. י
.מול סרבנות השלום של נתניהו ושותפיו, נפגין ונדרוש: יש פרטנר פלסטיני למשא-ומתן - עכשיו הזמן שגם ישראל תהיה פרטנר.
החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש)
***
נשים בשחור
שוברים שתיקה
