מתקרבים לצומת השלום
יום שישי, 17 בינואר - דיווח קצר מצומת רחוב ארלזורוב – דרך נמיר בתל אביב
בכל רחבי הארץ נתקלו נהגי מכוניות במלה הכמעט אסורה - "שלום".
"הנכם מתקרבים לצומת השלום" נאמר בכרזות שנתלו סביב 50 צמתים . פעילי שטח של קבוצות ותנועות שונות, שהובאו לפעולה משותפת על ידי נפתלי רז הבלתי נלאה, ביקשו מן העוברים ושבים לחתום על עצומת השלום: "הסקרים אומרים כי 63 % תומכים בשלום – גם אני אחד מהם". בכל צומת השתתפו בםעולה גם אח"מים בפעולה. זה היה מאמץ של ותיקי השלום לעזור להתגבר על החשדנות והציניות, הפושים כל כך בישראל של היום - בצד שמאל כמו בימין - ולגייס מידה של תמיכה למאמצים הסיזיפיים של קרי. בצומת שלנו ראינו את חברת הכנסת לשעבר יעל דיין, שמצב בריאותה רחוק מלהיות שפיר, מתקרבת במרץ אל הנהגים שעצרו ברמזור ואל העוברים ושבים ומחלקת עלונים ומדבקות לאנשים שרבים מהם היו צעירים מכדי לזהות את פניה. אנשי הימין, שקיימו ממול משמרת נגד רועשת, התייאשו ועזבו אחרי שעה.
האם היתה זאת הצלחה? זה היה אולי פחות מספק מאשר לעזור לפלסטינים לטעת שתילים במקום בו עקרו מתנחלים את עצי הזית שלהם, אבל לפחות פעם אחת הושקעה האנרגיה של הפעילים בעיקר מאמץ התקרבות לציבור הישראלי.
ובמקומות אחרים:
קניון 7 הכוכבים בהרצליה
מבצע צומת השלום ברחבת קניון 7 הכוכבים בהרצליה הוכתר בהצלחה רבה מהצפוי ואופיין ברוח טובה. השתתפו כ- 15 פעילים ופעילות - חלקם חברי אירגונים, וחלקם חברים אישיים מן השורה. חתמו בסביבות 300(!) אזרחים ואזרחיות.
במקרים מסוימים אף השתרך תור קצר. ניכרה תמיכה, לפעמים אפילו די נלהבת, במטרות המבצע והרבה "הלוואי שתצליחו". התקיימו גם כמה וכמה שיחות. לא היתה אופוזיציה של ממש למעט קבוצת צעירות נלהבות תלמידות אולפנת צביה הדתית לאומית שליוו אתנו בשיח קולני, די מגוייס ופלקטי יש לומר, במשך רוב שלוש שעות שהותנו במקום. אך כן
נתקלנו בשכיחות ניכרת בהבעות חוסר תקוה או יאוש דוגמת "זה לא יעזור" , "כל הכבוד לכם, אבל אין לזה שום השפעה", "חבל על הזמן", "אין עם מי לדבר", "הפינטו-ים לקחו לנו את הארץ", "קודם תפילו את ביבי, ואח"כ נדבר" וכו'. חלק
מהמתבטאים כך הסכימו בסופו של דבר בכ"ז לחתום לאחר שהוסבר להם בסבלנות כי יאוש אינו תכנית עבודה ואינו אלא נבואה שמגשימה את עצמה.
היה בהחלט יתרון ברור בהופעתנו כאזרחים חברי אירגוני שלום שונים ובלתי מזוהים במעמד זה, ולא בשם מפלגה או אירגון ספציפי. חותמים לא מעטים עשו זאת רק לאחר שבררו שאיננו מייצגים מפלגה. זהו לקח להמשך.
היינו מאורגנים כהלכה עם שולחנות מתקפלים ואבנים כבדות (תודה ליוסי) למניעת המראת העלונים ברוח. במהלך המבצע התבקשנו ע"י קב"ט הקניון להתקפל הגם שהתייצבנו מחוץ לקניון תוך הקפדה שלא להפריע בשום אופן לתנועת הבאים והולכים. כשאנשי הביטחון של הקניון העלו חרס בידם ברצונם לפנותנו, הוזעקה המשטרה בטענת הסגת גבול והגיעה ניידת. עלי להודות שבשלב זה גייסנו את אשר למדנו, בעוונותינו, מביבי: הווה אומר, מו"מ ארוך שתכליתו משיכת זמן . הסכמה לפשרות ביניים צנועות, וגרירת רגלים בהוצאתן לפועל עד הגיע השעה 13:00 השעה היעודה להתקפלות. (דני יעקובסון)
צומת קסטינה
בצומת שלי (קסטינה) ומקומות ששם חברים שלי השתתפו, אי אפשר להכריז על הצלחה! היו מעט אנשים, מעט שלטים, בלי דגלים, ואחרי שהמשטרה עצרה את חלוקת המדביקות שלנו, לא היה מה לעשות. לעומת זאת, 100 מטר מאיתנו עמדו הרבה יותר אנשים מהימין עם הרבה תעמולה, כולל הרבה דגלים. זמן קצר היתה קבוצת ביריונים שקרעו לנו שלטים והתנהגו בצורה אלימה שלמשטרה לא היתה ברירה אלא לסלק אותם. 90% מהרכבים שעברו ציפצפו תמיכתם לקבוצת הימין. אני מאד מעריכה כל ארגון ואיש שלוחם למען השלום. אבל לפחות שנלחם בלי אשליות! (נורית גרוסמן).
היינו בצומת שבעה אנשים, מדי פעם הצטרפו אלינו פעילים (פסיכו אקטיב בעיקר) להזדהות, במקרים כאלו היינו כעשרה.
תלינו השלטים, חילקנו פליירים (ופחות סטיקרים), כיבדנו בפרות יבשים, והחתמנו למעלה מ 200 אנשים. ניידת משטרה עברה ובדקה את מספרנו ומהות פעילותנו בנועם ובנימוס.התפצלנו בין הכניסה לסינמה סיטי לבין תחנת הדלק, בשני המקומות החתמנו ושוחחנו עם אנשים.אכן הייתה חוויה משמעותית ומעניינת עבורנו. פגשנו אנשים שהגיעו ממקומות שונים ממרכז הארץ לסינמה סיטי ואחרים שנסעו מדרום לצפון והתעכבו בתחנת הדלק הסמוכה.איש לא ביקר אותנו, אבל רבים התעלמו במכוון או הצהירו שאין סיכוי לשלום או אין הם מעוניינים בשלום (?!). כמחצית מאלו שפנינו אליהם הגיבו ברצון, בהערכה ובתודה.אז תודה על הארגון המדהים, על כל החומר שזומן לנו, ועל – ההתנסות המלמדת והלא פשוטה בה זכינו.
(איריס דותן כץ)
צומת פרדיס
צומת פרדיס - השתתפו כחמישה עשר מתנדבים, בגילים שבין 16 ל85. המתנדבים עמדו בארבעת הכיוונים שבצומת, ניגשו למכוניות ברמזור והציעו כרוזים, ובשתי תחנות אוטובוס החתימו על העצומה. נאספו כחמישים חתימות.מכונית משטרה, ואחריה מכונית של מע"צ, דרשו שנסיר את הפלריג, ועברנו להחזיק אותם (את הכרזות) בידינו בלי הפרעה נוספת. נהגים רבים היו ידידותיים, ולמעט תקרית אחת עם מתנחל שתלש פלריג לא היו בעיות. אנשים הגיבו בשמחה לכך שהאירוע הוא שיתוף פעולה של תנועות רבות. (נחי אלון).
צומת בית ליד
בבית-ליד יצרנו נוכחות של כתריסר פעילים, מחציתם מפורום המשפחות השכולות, כולל רוני הירשזון ששכל את בנו בפיגוע בצומת, נציגות יפה של חברים ממעברות וכמה בודדים שנענו לפרסומים ושמחו לסייע.
פרסנו את השלטים בכל הכניסות לצומת ועמדנו באיי התנועה לחלק פליירים וסטיקרים וכן באזור התחנות כדי ליצור נוכחות יותר משמעותית.
בצומת הזה כמעט אין הולכי רגל ועיקר המגע היה חטוף ביותר עם נהגים שחולפים בצומת או עומדים ברמזור
בשעה 11 הופיעו כעשרים נערי ישיבה עם כרזות נגד השיחות וסטיקרים שהם הדביקו ופרסו בכל מקום. בהתחלה הם ניסו להתגרות בנו ולהסתיר את השלטים קיללו והפריחו את הסיסמאות הרגילות שלהם "רוצחים" לכו לאוגנדה", "בוגדים" ואחר כך הסתפקו בוויכוחים. הם הסתלקו אחרי כשעה וחצי והשאירו את הכרזות שלהם בצומת.
חילקנו די מהר את כל החומרים ולא נשאר לנו הרבה מה לעשות. לקראת הסוף המשטרה גם צמצמה מאד את מרחב התנועה שלנו.
למרות הקשיים הפיזיים לקבל חתימות מהנהגים השגנו כמה עשרות בעיקר בזכות צורית שריג שלא פחדה לרדת לכביש למרות השוטרים. העוברים ושבים הערבים היו מאד אוהדים ולא היו לנו מדבקות בערבית לתת להם.
רבים שאלו אם מעכשיו נתחיל בפעילות קבועה מהסוג הזה. (יובל רחמים).
ובמקומות אחרים:
קניון 7 הכוכבים בהרצליה
מבצע צומת השלום ברחבת קניון 7 הכוכבים בהרצליה הוכתר בהצלחה רבה מהצפוי ואופיין ברוח טובה. השתתפו כ- 15 פעילים ופעילות - חלקם חברי אירגונים, וחלקם חברים אישיים מן השורה. חתמו בסביבות 300(!) אזרחים ואזרחיות.
במקרים מסוימים אף השתרך תור קצר. ניכרה תמיכה, לפעמים אפילו די נלהבת, במטרות המבצע והרבה "הלוואי שתצליחו". התקיימו גם כמה וכמה שיחות. לא היתה אופוזיציה של ממש למעט קבוצת צעירות נלהבות תלמידות אולפנת צביה הדתית לאומית שליוו אתנו בשיח קולני, די מגוייס ופלקטי יש לומר, במשך רוב שלוש שעות שהותנו במקום. אך כן
נתקלנו בשכיחות ניכרת בהבעות חוסר תקוה או יאוש דוגמת "זה לא יעזור" , "כל הכבוד לכם, אבל אין לזה שום השפעה", "חבל על הזמן", "אין עם מי לדבר", "הפינטו-ים לקחו לנו את הארץ", "קודם תפילו את ביבי, ואח"כ נדבר" וכו'. חלק
מהמתבטאים כך הסכימו בסופו של דבר בכ"ז לחתום לאחר שהוסבר להם בסבלנות כי יאוש אינו תכנית עבודה ואינו אלא נבואה שמגשימה את עצמה.
היה בהחלט יתרון ברור בהופעתנו כאזרחים חברי אירגוני שלום שונים ובלתי מזוהים במעמד זה, ולא בשם מפלגה או אירגון ספציפי. חותמים לא מעטים עשו זאת רק לאחר שבררו שאיננו מייצגים מפלגה. זהו לקח להמשך.
היינו מאורגנים כהלכה עם שולחנות מתקפלים ואבנים כבדות (תודה ליוסי) למניעת המראת העלונים ברוח. במהלך המבצע התבקשנו ע"י קב"ט הקניון להתקפל הגם שהתייצבנו מחוץ לקניון תוך הקפדה שלא להפריע בשום אופן לתנועת הבאים והולכים. כשאנשי הביטחון של הקניון העלו חרס בידם ברצונם לפנותנו, הוזעקה המשטרה בטענת הסגת גבול והגיעה ניידת. עלי להודות שבשלב זה גייסנו את אשר למדנו, בעוונותינו, מביבי: הווה אומר, מו"מ ארוך שתכליתו משיכת זמן . הסכמה לפשרות ביניים צנועות, וגרירת רגלים בהוצאתן לפועל עד הגיע השעה 13:00 השעה היעודה להתקפלות. (דני יעקובסון)
צומת קסטינה
בצומת שלי (קסטינה) ומקומות ששם חברים שלי השתתפו, אי אפשר להכריז על הצלחה! היו מעט אנשים, מעט שלטים, בלי דגלים, ואחרי שהמשטרה עצרה את חלוקת המדביקות שלנו, לא היה מה לעשות. לעומת זאת, 100 מטר מאיתנו עמדו הרבה יותר אנשים מהימין עם הרבה תעמולה, כולל הרבה דגלים. זמן קצר היתה קבוצת ביריונים שקרעו לנו שלטים והתנהגו בצורה אלימה שלמשטרה לא היתה ברירה אלא לסלק אותם. 90% מהרכבים שעברו ציפצפו תמיכתם לקבוצת הימין. אני מאד מעריכה כל ארגון ואיש שלוחם למען השלום. אבל לפחות שנלחם בלי אשליות! (נורית גרוסמן).
סינמה סיטי
תלינו השלטים, חילקנו פליירים (ופחות סטיקרים), כיבדנו בפרות יבשים, והחתמנו למעלה מ 200 אנשים. ניידת משטרה עברה ובדקה את מספרנו ומהות פעילותנו בנועם ובנימוס.התפצלנו בין הכניסה לסינמה סיטי לבין תחנת הדלק, בשני המקומות החתמנו ושוחחנו עם אנשים.אכן הייתה חוויה משמעותית ומעניינת עבורנו. פגשנו אנשים שהגיעו ממקומות שונים ממרכז הארץ לסינמה סיטי ואחרים שנסעו מדרום לצפון והתעכבו בתחנת הדלק הסמוכה.איש לא ביקר אותנו, אבל רבים התעלמו במכוון או הצהירו שאין סיכוי לשלום או אין הם מעוניינים בשלום (?!). כמחצית מאלו שפנינו אליהם הגיבו ברצון, בהערכה ובתודה.אז תודה על הארגון המדהים, על כל החומר שזומן לנו, ועל – ההתנסות המלמדת והלא פשוטה בה זכינו.
(איריס דותן כץ)
צומת פרדיס
צומת פרדיס - השתתפו כחמישה עשר מתנדבים, בגילים שבין 16 ל85. המתנדבים עמדו בארבעת הכיוונים שבצומת, ניגשו למכוניות ברמזור והציעו כרוזים, ובשתי תחנות אוטובוס החתימו על העצומה. נאספו כחמישים חתימות.מכונית משטרה, ואחריה מכונית של מע"צ, דרשו שנסיר את הפלריג, ועברנו להחזיק אותם (את הכרזות) בידינו בלי הפרעה נוספת. נהגים רבים היו ידידותיים, ולמעט תקרית אחת עם מתנחל שתלש פלריג לא היו בעיות. אנשים הגיבו בשמחה לכך שהאירוע הוא שיתוף פעולה של תנועות רבות. (נחי אלון).
צומת בית ליד
בבית-ליד יצרנו נוכחות של כתריסר פעילים, מחציתם מפורום המשפחות השכולות, כולל רוני הירשזון ששכל את בנו בפיגוע בצומת, נציגות יפה של חברים ממעברות וכמה בודדים שנענו לפרסומים ושמחו לסייע.
פרסנו את השלטים בכל הכניסות לצומת ועמדנו באיי התנועה לחלק פליירים וסטיקרים וכן באזור התחנות כדי ליצור נוכחות יותר משמעותית.
בצומת הזה כמעט אין הולכי רגל ועיקר המגע היה חטוף ביותר עם נהגים שחולפים בצומת או עומדים ברמזור
בשעה 11 הופיעו כעשרים נערי ישיבה עם כרזות נגד השיחות וסטיקרים שהם הדביקו ופרסו בכל מקום. בהתחלה הם ניסו להתגרות בנו ולהסתיר את השלטים קיללו והפריחו את הסיסמאות הרגילות שלהם "רוצחים" לכו לאוגנדה", "בוגדים" ואחר כך הסתפקו בוויכוחים. הם הסתלקו אחרי כשעה וחצי והשאירו את הכרזות שלהם בצומת.
חילקנו די מהר את כל החומרים ולא נשאר לנו הרבה מה לעשות. לקראת הסוף המשטרה גם צמצמה מאד את מרחב התנועה שלנו.
למרות הקשיים הפיזיים לקבל חתימות מהנהגים השגנו כמה עשרות בעיקר בזכות צורית שריג שלא פחדה לרדת לכביש למרות השוטרים. העוברים ושבים הערבים היו מאד אוהדים ולא היו לנו מדבקות בערבית לתת להם.
רבים שאלו אם מעכשיו נתחיל בפעילות קבועה מהסוג הזה. (יובל רחמים).
