חמש דקות לפני שתים עשרה, ואין תכנית ב'
לפני כמה שנים דנו בגוש שלום בפרסום מדבקות חדשות לקראת עצרת הזכרון השנתית ליצחק רבין, שם תמיד מתכנסים במספרים גדולים צעירים ובני נוער שוחרי שלום האוהבים לענות על חולצותיהם מדבקות שונות ומשונות. החלטנו אז לפרסם מדבקות התראה בכיתוב "התעוררו! השעה היא חמש דקות לפני חצות" וציור המחוגים על רקע דגלי ישראל ופלסטין. הכנו אז שלוש גרסאות שונות: "השעה היא חמש דקות לפני חצות – זה הרגע האחרון לשנות כיוון". "השעה היא חמש דקות לפני חצות – זה הרגע האחרון לעשות שלום". "השעה היא חמש דקות לפני חצות – זה הרגע האחרון לפרק את ההתנחלויות".
לפני כמה שנים דנו בגוש שלום בפרסום מדבקות חדשות לקראת עצרת הזכרון השנתית ליצחק רבין, שם תמיד מתכנסים במספרים גדולים צעירים ובני נוער שוחרי שלום האוהבים לענות על חולצותיהם מדבקות שונות ומשונות. החלטנו אז לפרסם מדבקות התראה בכיתוב "התעוררו! השעה היא חמש דקות לפני חצות" וציור המחוגים על רקע דגלי ישראל ופלסטין. הכנו אז שלוש גרסאות שונות: "השעה היא חמש דקות לפני חצות – זה הרגע האחרון לשנות כיוון". "השעה היא חמש דקות לפני חצות – זה הרגע האחרון לעשות שלום". "השעה היא חמש דקות לפני חצות – זה הרגע האחרון לפרק את ההתנחלויות".
כנראה שהפסימיזם שלנו היה אז קצת מוקדם מדי. עובדה, כאשר לאחרונה מצאנו תיבה מלאה במדבקות הללו, הגענו למסקנה שניתן עדיין להשתמש בהן ולהפיץ אותן, כלומר שעת חצות המוזכרת טרם באה עלינו. אבל יתכן מאד שעכשיו אכן אנו עומדים ממש על הסף. אם יכשל המאמץ הדיפלומטי שאותו מוביל מזכיר המדינה ג'ון קרי – ולפי דברי הנשיא אובמה, סיכויי ההצלחה הם פחות מחמישים אחוז - האם תהיה עוד תקומה לתהליך כלשהו המכוון להביא שלום בין ישראלים ופלסטינים? האם בכלל עוד יהיה מי שינסה?
לפי כמה מההדלפות שהגיעו השבוע לאמצעי התקשורת, בביקורו האחרון של קרי בירושלים הוא ישב לא פחות משבע שעות עם ראש הממשלה נתניהו, ומחוץ לחדר הסגור נשמעו הדי צעקות. אחר כך החליט קרי לדחות את ביקורו הבא באזור, שהיה אמור להתקיים ב-13 לינואר, בלי לקבוע מועד חדש. ואז הודיע נתניהו על נחישותו לשמור בשלטון ישראל את התנחלות בית אל וגוש התנחלויות מסביבה, מה שיחייב מערכת מובלעות ומסדרונות בשליטה ישראלית שינתקו את רמאללה מיתרת השטח הפלסטיני. והוא גם דורש לשמור על מובלעת המתנחלים בלב חברון, עוד חיתוך עמוק עמוק בלב השטח הפלסטיני. בסך הכל מסתכמות תביעותיו ב13% משטח הגדה המערבית, והוא בהחלט לא מוכן לתת תמורתם שטח מקביל בתחומי הקו הירוק. כל זאת בלי להביא בחשבון את התביעה שלו לקיים שליטה צבאית ישראלית בבקעת הירדן...
אולם... היו לנתניהו בשבוע הזה כמה רגעים של נחת רוח, בביקור של סטיבן הרפר, ראש ממשלת קנדה. הרפר עשה כל מאמץ להראות עצמו ידיד אמת של ראש ממשלת ישראל, ודחה בתוקף כל נסיון של עיתונאים להוציא ממנו ולו מלה אחת של ביקורת על בנית ההתנחלויות. עיתוני ודוברי הימין התמוגגו, והתמרמרו עד מאד על שרשתות הטלויזיה בישראל לא שידרו במלואו את הנאום הציוני המופלא שהשמיע הרפר מעל במת הכנסת.
נתניהו היה בודאי שמח אילו ניתן היה להעביר את סטיבן הרפר דרומה ולהכניסו אל הבית הלבן בוושינגטון, או לפחות אל רחוב דאוניניג בלונדון או לשכת הקנצלר בברלין. ואולם מי שהסתכל בדקדקנות מצא שגם הידיד הגדול והדגול הרפא אינו בדיוק תומך בהתנחלויות הישראליות בשטחי הגדה המערבית.
לעיתונאים ששאלו אותו חזר הרפר והשיב "עמדתנו בענין זה ידועה". ואכן עמדתה הרשמית של קנדה פורסמה על ידי משרד החוץ בממשלתו של אותו הרפר, שבוע לפני שיצא בדרכו לאזורנו. בהצהרה נאמר כי הקמת התנחלויות היא הפרה של אמנת ג'נבה הרביעית וכי הן מהוות מכשול רציני להשגת שלום כולל ובר קיימא במזרח התיכון, כי קנדה אינה מכירה בסיפוח מזרח ירושלים לישראל וכי היא תומכת בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית והקמת מדינה "עצמאית, ריבונית, דמוקרטית ובעלת כושר קיום ורציפות טריטוריאלית". בקיצור, עמדה שאינה שונה מהותית מעמדתן של מדינות אירופה אשר שגריריהן זומנו בדיוק בזמן ביקור הרפר לשיחות נזיפה במשרד החוץ בירושלים.
וזה היה גם בדיוק אותו זמן שמאה מקברניטי המשק הישראלי יצאו באזהרה חמורה בפני הצפוי לכלכלה הישראלית אם יכשל המשא ומתן: "הסכסוך פוגע בכיס של כל האזרחים. אנחנו יודעים שאם ישראל רוצה כלכלה יציבה ורוצה להנות מעתיד טוב ומהמשך הצמיחה – חייבים להגיע להסכם. העולם מתחיל לאבד סבלנות והאיום בסנקציות על ישראל גובר מיום ליום. יש לנו חלון הזדמנויות עם בואו של ג'ון קרי לאזור וצריך לנצל אותו."
טרם יציאתם להשתתף יחד עם אנשי עסקים פלסטינים בדיון שנועד להתקיים במסגרת הפורום הכלכלי היוקרתי בדאבוס שבשוויץ, נפגשו חלק מחברי הקבוצה עם נתניהו כדי להעמיד אותו על חומרת האיום. מנכ"לית הבנק הבינלאומי, סמדר ברבר-צדיק, התיחסה לעובדה כי קרן ההשקעות הגדולה בהולנד ניתקה את קשריה העסקיים עם כל הבנקים הישראליים, מכיון שהבנקים משקיעים בהתנחלויות. בכך נחצה למעשה הקו המפריד בין חרם על ההתנחלויות לחרם על הכלכלה הישראלית בכללה, תקדים משמעותי ומסוכן.
נתניהו עצמו טס גם הוא לדאבוס, שם בין השאר נועדה לו פגישה חדשה עם מזכיר המדינה קרי. בנאומו הוא ניסה להציג בטחון עצמי ואופטימיות וקבע שלא יהיה חרם על ישראל, וגם אם יהיה - ישראל תעמוד בו "וזה רק יעודד את כושר ההמצאה והיזמות שלנו". העיתונאי גדעון קוץ, שסיקר את הארוע כתב "נתניהו לא היה במיטבו בנאום. הופעתו לא דמתה למשל לתצוגות המוצלחות באיפ"ק. שם הוא יודע שהקהל ביתי, קהל של קינג ביבי. בדאבוס הוא חושש שהקהל עוין".
הפרשן הותיק נחום ברנע ציין שתי גישות בקרב הממסד הפוליטי הישראלי. האופטימיסטים אומרים שבסך הכל מדובר בכמה קבוצות רדיקליות המנהלות תעמולה אינטינסיבית אך עד היום לא גרמו נזק מהותי לכלכלה הישראלית. הפסימיסטים חושבים שהסוסים ברחו מהאורווה, שבמערב אירופה כבר השתרש הדימוי של ישראל כמדינת אפרטהייד ועכשיו "הוירוס חוצה את האוקינוס האטנלנטי לארצות הברית. אם יכשלו השיחות, לא כל כך חשוב על מי יטיל קרי את האשמה. התוצאה תהיה סנקציות כמו שהוטלו על דרום אפריקה, סרביה, צפון קוריאה ואיראן".
מן הצד האחר של המפה הפוליטית והעיתונאית יצא בעל הטור חגי סגל, לשעבר חבר "המחתרת היהודית" שהטמינה פצצות במכוניות פלסטיניות ותכננה לפוצץ את המסגדים בירושלים, הביא הצעה מענינת: על מדינת ישראל להקים סוכנות חשאית לפי דוגמת המוסד אשר תפעל נגד כל מי שיעלה על דעתו להטיל חרם על ישראל, סוכנות שעצם אזכור שמה יעורר פחד וחלחלה בקרב "המחרימים האנטישמים". למאמר בעיתון "מקור ראשון" נלווה איור המציג יהודי מזוקן ושרירי מנחית אגרוף בפרצופו של אירופי שמן.
בינתיים לפחות האירופים לא נבהלים. בתדרוך כתבים השבוע אמר שגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג־אנדרסן דברים מפורשים יותר מאי פעם: "אם ישראל תמשיך בבניה בהתנחלויות והשיחות ייכשלו ייווצר מצב שבו ישראל תהיה מבודדת יותר ויותר. זה לא יקרה בגלל החלטה של ממשלות באירופה אלא בגלל הלכי הרוח בציבור הצרכנים ובמגזר הפרטי. קריאות לסימון מוצרים מההתנחלויות צוברות מומנטום בכל פעם שבה ישראל מודיעה על בניה בהתנחלויות. זה מתדלק את שיח החרם באירופה. אם המשא ומתן ייכשל יש סכנה שהיחסים בין ישראל לאיחוד האירופי יילכו אחורה ולא קדימה, אני רוצה לקוות שהם ילכו קדימה". דבריו של שר הכלכלה שלנו, נפתלי בנט, אך שפכו עוד שמן למדורה. בנט הציע כי הממשלה תחזק את קשרי ישראל עם שווקים מתעוררים כדי לקזז את הבעיות עם אירופה. השגריר ציין ביובש כי האיחוד האירופי הוא השותף הכלכלי הגדולה ביותר של ישראל, המהווה כמעט שליש מהיצוא והיבוא של המדינה, וכי "יהיה זה רחוק מלהיות קל לישראל לשנות במהירות את המיקוד."
גם לפלסטינים נשלחה התראה. "הבהרנו לפלסטינים שלא ייצא להם כלום אם הם פשוט יישבו ויחכו שהמשא ומתן ייכשל. הדגשנו בפניהם גם שהמדינות התורמות מתעייפות מאי ההתקדמות בתהליך השלום, ושאם הם חושבים שנמשיך לשלם את החשבון אז זה לא מציאותי. אם המשא ומתן יכשל, אין תכנית ב'".
אם המשא ומתן יכשל אין תכנית ב'... ואולי עכשיו אנחנו באמת רק חמש דקות מצרה גדולה באמת.
