ממשלה התאבדותית
המאמר להלן מפרי עטי פורסם באתר החדשות "וואלה" היום, 1 בינואר 2014.
השבוע נפתח בכותרות גדולות, לפיהן אם יתמוטט המשא ומתן יטילו האירופאים את האשמה על מדינת ישראל - ובאופן ספציפי, על התעקשותה של ממשלת נתניהו להכריז בצורה ראוותנית על מפעלי בנייה התנחלותיים. להטלת אשמה כזאת מצד האיחוד האירופי עלולות להיות תוצאות מרחיקות לכת לכלכלתה של מדינת ישראל. תגובה הגיונית של ממשלה הגיונית בישראל הייתה צריכה להיות פתיחה במאמץ דיפלומטי אינטנסיבי בבירות אירופה, במטרה לעשות נפשות לעמדה הישראלית. ומה הייתה תגובתה של הממשלה המושלת כיום בישראל? להוסיף חטא על פשע, פרובוקציה על פרובוקציה, כאילו במכוון כדי לשכנע את האירופים שאכן צדקו בקביעת זהותו של האשם. תגובתה המיידית של ממשלת נתניהו לעננים המתקדרים בשמיים האירופיים הייתה לאשר (בינתיים בוועדת השרים לחקיקה) את הצעת החוק לסיפוח בקעת הירדן.
בקעת הירדן נמצאת בחודש האחרון במוקד המשא ומתן והוויכוח - בין ישראל לפלסטינים, בין ישראל לארצות הברית וגם בין הישראלים לבין עצמם. זה לא במקרה, ואין זו הפעם הראשונה. אחת הסיבות העיקריות לכישלון ועידת קמפ דיוויד בשנת 2000 הייתה דרישתו של ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, לקיים נוכחות צבאית ישראלית ארוכת טווח בבקעת הירדן. לא תמיד מבינים אצלנו בישראל מה פירושה של דרישה זאת, המנומקת בנימוקי "ביטחון". בקעת הירדן כמוה כפקק גדול הסותם וחוסם את הגישה החופשית של הפלסטינים אל העולם החיצון. שליטה ישראלית בבקעת הירדן, פירושה שישראל שולטת על גבולותיה של מדינת פלסטין וקובעת מי ייכנס ומי ייצא, איזו סחורה תיובא ואיזו תיוצא. פירוש הדבר כי פלסטין לא תהיה מדינה עצמאית באמת, אלא מובלעת תחת שלטון ישראלי נמשך. פירוש הדבר שהכיבוש הישראלי על הפלסטינים נמשך - ואם הכיבוש נמשך, גם הסכסוך בין ישראל לפלסטינים יימשך.
לפי דיווחים בלתי רשמיים שונים, תכנית הביטחון שהגישו האמריקנים לצדדים כוללת המשך נוכחות צבאית ישראלית בבקעת הירדן לעוד כמה וכמה שנים - גלולה מרה, מרה עד מאד מבחינת הפלסטינים. הם אולי יסכימו לחתום, בחוסר רצון וחירוק שיניים, על הסכם בו תיקבע תקופת מעבר ארוכה לסיום הכיבוש בבקעת הירדן - אם יהיה מדובר על הסכם מחייב שיקבע בצורה ברורה וחד-משמעית מתי זה יסתיים ובאיזה תאריך ייצא החייל הישראלי האחרון מהשטח. האם יש לכך שותף בצד הישראלי? ספק רב.
ההצעה האמריקנית, לפי אותן הדלפות בלתי רשמיות, אינה כוללת את המשך קיומן של ההתנחלויות הישראליות בבקעת הירדן. גם אין סיבה שתכלול סעיף כזה. הטיעונים הביטחוניים שמביאים נתניהו ואחרים בהחלט אינם מצריכים נוכחות של חקלאים ישראלים בבקעה. ההתנחלויות בבקעה מקיימות חקלאות פורחת באמצעות שאיבת מים אינטנסיבית וייבוש המעיינות ששימשו במשך דורי דורות את הכפרים הפלסטינים שלידן. ערך ביטחוני להתנחלויות האלה אי אפשר למצוא אפילו בזכוכית מגדלת. מטרתן של ההתנחלויות היא אחת ויחידה: להצהיר קבל עם ועולם כי בקעת הירדן נועדה להיות שטח ישראלי לעשר שנים, ולחמישים שנה ולמאה שנה.
זה גם בדיוק המסר שמעבירה הצעת החוק של ח"כ מירי רגב, וגם המסר של השר הבכיר גדעון סער ויתר שרי הליכוד והבית היהודי שהרימו ידם כדי לאשר אותה בוועדת השרים לענייני חקיקה. המסר פשוט וברור: שימו לב כולכם, פלסטינים ואירופאים ואמריקנים! אם עוד היה למישהו מכם צל-צלו של ספק, אנא הוציאו אותו מלבכם: אין לנו כל כוונה שהיא להגיע אי פעם להסכם עם הפלסטינים.
איך להגדיר ממשלה שמקבלת החלטות כאלה? ההגדרה העולה על הדעת באופן טבעי היא: ממשלה התאבדותית.
