לא מדינת אפרטהייד? בנט כבר יטפל בזה
להקת המחול בת שבע יצאה לניו זילנד, להציג יצירה המבטאת את עשרות שנות פעילותו האומנותית של מנהלה, הכוריאוגרף הידוע אוהד נהרין. אך גם שם, בצידו האחר של העולם, לא יכלו הרקדנים להתחמק מן הבעיות הפוליטיות של הארץ הזאת. מול בנין תיאטרון סנט ג'יימס בעיר וולינגטון חיכו להם עשרות מפגינים זועמים, אשר צעקו כי ההופעה נועדה להציג פנים יפות למדינת ישראל שיסתירו את הפרת זכויות האדם של הפלסטינים.
מארגן ההפגנה היה ג'ון מינטו, שהתפרסם בתקופת המאבק נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה כאשר הוא וחבריו הפריעו בגופם למשחקים של נבחרת הרוגבי של דרום אפריקה שבאה לשחק בניו זילנד. בהפגנה של השבוע טען מינטו כי גם ישראל היא מדינת אפרטהייד, שכן "ישראל מחשיבה רק יהודים בתור ישראלים אמיתיים, ויש בישראל מערכת שלמה של חוקים אשר יוצרים אפליה לרעה נגד האזרחים הערבים". ממול התקיימה הפגנת נגד על ידי חברים בקהילה היהודית המקומית. נציג הקהילה דיויד שוורץ מחה נגד דבריו של מינטו ואמר כי "ישראל היא מדינה דמוקרטית שבה כל האזרחים שווי זכויות לפי החוק", וכי אין חוקים המפלים לרעה נגד הערבים הישראלים. הוא אף יצא בהאשמה כי מינטו וחבריו בעצמם פועלים ממניעים גזעניים בהשמיעם את ההאשמות נגד ישראל.
מירושלים בירת ישראל הוסיף השר נפתלי בנט את קולו באותו יום עצמו לויכוח הסוער שהתנהל בוולינגטון בירת ניו זילנד. קולו של בנט, מנהיג מפלגת הבית היהודי ושר בכיר בממשלת נתניהו, היה רם וברור: "צריך לגלות אפס סובלנות לרצונות הלאומיים של ערביי ישראל. חייבים לסמן את יהדות המדינה, לחוקק חוק שיעגן את זהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. בישראל חוקקו אין סוף זכויות, אבל אין חוק על זהות המדינה" המשיך השר "יש כאן מי שחולמים שנהיה כמו שוודיה, אבל אנחנו לא שוודיה." שר הכלכלה תקף במיוחד את אהרן ברק, הנשיא לשעבר של בג"ץ, והאשים אותו ואת חבריו השופטים כי הם "פועלים בעקביות לשנות את האיזון ולרוקן משמעות יהודית במדינה". להשקפתו של בנט, יש לבטל פסקי דין מכריעים כמו זה שניתן בפרשת קעדאן. ייהוד צריך לחדול מלהיות רעיון מגונה כפי ששופטי בג"צ הפכו אותו. להיפך, הייהוד צריך להיות מעוגן ומקודש כיעד חוקתי עליון.
ראוי לחזור על פרטיו של פסק דין קעדאן, לטובת מי שלא זוכר. לפני יותר מעשרים שנה רצו עאדל ואימאן קעדאן, זוג צעיר ומצליח תושבי באקה אל-גרבייה, לבנות בית לעצמם ולילדיהם בישוב החדש קציר שהוקם סמוך למקום מגוריהם, שם יכלו לזכות לאיכות חיים גבוהה שאינה זמינה בבאקה אל-גרבייה הצפופה והעניה. בקשתם לרכוש מגרש בקציר נדחתה על הסף. הסיבות נמסרו להם במפורש ובמלים ברורות: בני הזוג קעדאן הם ערבים, ואילו הישוב קציר הוקם על קרקעות שנמסרו בידי מדינת ישראל לסוכנות היהודית. בהיותה ארגון יהודי לאומי המיועד לדאוג רק לאינטרסים של יהודים, הסוכנות עסקה בהקמת ישובים המיועדים אך ורק ליהודים.
בני הזוג קעדאן פנו לאגודה לזכויות האזרח ועתרו לבג"צ. בדיון העקרוני שנמשך חמש שנים הצהירו נציגי המדינה והסוכנות היהודית במפורש כי הקמת ישובים המיועדים ליהודים בלבד היא חלק מהותי מהגשמת הציונות, וכך היה מאז החלה ההתישבות הציונית בארץ ישראל. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק עשה מאמצים גדולים להימנע מהכרעה שיפוטית בשאלה העקרונית, לתת לבני הזוג קעדאן פתרון אישי ולמצוא להם מגרש למשפחה "מער לגדר", דהיינו מחוץ לשטח היישוב קציר. אולם כל הנסיונות למצוא פשרה נכשלו, ובחודש מרס 2000 ניתנה ההחלטה העקרונית.
נשיא בית המשפט אהרון ברק כתב כי ההחלטה לקבל את עתירתם של בני הזוג קעדאן היתה ההחלטה הקשה בחייו, אך לא היה ממנה מנוס. "דווקא מפני שמדינת ישראל היא יהודית, עליה לקדש את ערך השוויון, והתרת התיישבות ליהודים בלבד היא בגדר הפרה של החוק. מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא מתבקש כלל כי המדינה תנהג באפליה בין אזרחיה".
"המדינה - מדינת יהודים היא; המשטר המתקיים בה - הוא משטר דמוקרטי נאור, המעניק זכויות לכלל האזרחים, יהודים כלא יהודים. אין, אפוא כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא - נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."
סוף פסוק? לא בדיוק. בג"ץ הפנה את משפחת קעדאן לוועדת הקבלה של היישוב קציר עם הוראה שעובדת היותם ערבים לא תשמש קריטריון ישיר או עקיף לסירוב. הועדה שוב דחתה אותם, והפעם נאמר שזה לא בגלל שהם ערבים אלא מפני שהם פשוט "לא מתאימים". האגודה לזכויות האזרח פנתה שנית לבג"ץ בעניינם ובשנת 2004 הודיע המינהל שבעקבות גידול היישוב קציר כבר לא מופעלת בו ועדת קבלה ועל כן יוקצה למשפחת קעדאן מגרש ללא צורך בוועדת קבלה.
באוגוסט 2007, למעלה מעשר שנים לאחר שהחלו במאבקם, קיבלו בני הזוג קעדאן את האישור לבנות את ביתם ביישוב קציר. אבל הדרך שפרצו בעמל כה רב לא נשארה פתוחה זמן רב לשימושם של אחרים. בחודש מרס 2011 אישרה הכנסת את חוק ועדות הקבלה, אשר מאפשר לממשלה להקצות קרקע להקמתם של "ישובים קהילתיים", בהם יכול לגור רק מי שיאושר בידי ועדת קבלה, וועדת הקבלה רשאית לדחות את מי ש"אינם מתאימים למרקם החברתי של הישוב".
לשר נפתלי בנט זה לא מספיק. הוא רוצה להחזיר את הגלגל לאחור לתקופה שלפני בג"צ קעדאן. ישראל שלו לא תהיה כמו שוודיה, גם לא כמו כל מדינה דמוקרטית אחרת באירופה או בצפון אמריקה (או בניו זילנד). במדינת ישראל של נפתלי בנט יהיה עיקרון חוקתי בסיסי, מוצהר ומעוגן בחוק, שיקבע כי מותר וראוי לרשויות המדינה להקים ישובים ליהודים בלבד כדי לקדם את יהוד הגליל ואת יהוד הנגב ואת יהוד המדינה כולה. ומה עם ערבי שיעז להרים קולו במחאה? השר הבהיר בדיוק: אפס סובלנות.
בינתיים, עמל מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי להתגבר על בעית ההכרה במדינה יהודית, שהפכה לאחת מאבני הנגף המרכזיות במשא ומתן. ראש הממשלה נתניהו דורש בתוקף שהפלסטינים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, כתנאי בל יעבור לכל הסכם, ואילו הפלסטינים עד כה סרבו מכל וכל להעניק הכרה כזאת.
בשבוע האחרון הודלפו לתקשורת כמה נוסחאות פשרה אפשריות. למשל, שהפלסטינים יסכימו להכיר בישראל כמדינה יהודית בתנאי שיובטח חד משמעית שלא יפגעו זכויותיהם של הערבים אזרחי ישראל. אולי בסופו של דבר הפלסטינים יוכלו לחיות עם נוסחא כזאת. אבל האם יוכל גם בנט לחיות איתה?
