התאבדות לאומית בשלוש מערכות
תישארו מחוץ לחדר השינה שלי!
התאבדות לאומית (1)
הרבה מגדלים מרוכזים בפינה אחת, בצידה המזרחי של הקריה בתל אביב. גבוה גבוה במגדל הממשלה האזרחי יושבים פקידי משרד הפנים המכריעים גורלות לשבט או לחסד, מוציאים כאוות נפשם רישיון שהיה לזה וצוו גירוש להוא. ומעבר לכביש, המגדל עם מנחת המסוקים על גגו הוא משרד הביטחון שם יושבים קציני הצבא המנהלים את חייהם של מיליוני אנשים וקובעים לפלסטינים את הסדר שבו יחיו ושולחים חיילים חמושים לאכוף עליהם את הסדר הזה. ומעבר לצומת - מגדלי עזריאלי המסחריים, עם הקניונים והמסעדות ומרפסות התצפית, סמל הכלכלה הישראלית המשגשגת המשאירה מאחור רבים רבים, הכלכלה שלמנהיגיה אין כל עניין בצדק חברתי, לא לפני וגם לא אחרי המחאה ההמונית של הקיץ האחרון.
ולמרגלות כל המגדלים האלה התכנסו כמאה פעילים יהודים וערבים בשבוע שעבר, ביוזמת תנועת תראבוט, במחאה על החלטת בג"צ להגדיר איחוד משפחות (ערביות) כ"התאבדות לאומית". למרגלות המגדלים עמדו וקראו קריאות מחאה והניפו אל מול התנועה הזורמת בכבישים ההומים את השלטים "העליון מכשיר אפרטהייד", "לא לבג"צ הגזענות, כן לאיחוד משפחות", "הבג"צ לא יחליט עם מי מותר לנו לחיות", "איחוד משפחות הוא לא התאבדות לאומית - התאבדות לאומית זה פגיעה בזכויות בסיסיות".
"אני, סומאיה, אזרחית ישראלית תושבת רמלה" אמר הקול, במגפון קטן נישא ביד, אשר נהגים שחלונותיהם היו פתוחים יכלו לשמוע מעבר לצפירות ורעשי הצומת. "אני אחת מאלפי האנשים בארץ שסובלים מהחוק הזה ושופטי בג"צ החליטו שאנחנו נמשיך לסבול. ארבע עשרה שנים אני חיה עם בעלי, שבא מעזה, ואין לו מעמד קבע בארץ. כל שנה הוא צריך להאריך את הרישיון מחדש, ואף פעם אנחנו לא יודעים אם גם השנה יאריכו. אסור לו לעבוד בישראל, הוא לא יכול לקבל רישיון נהיגה. אחרי ששמענו ברדיו על ההחלטה של השופטים, הבנות שלי שאלו 'עכשיו יגרשו את אבא?'. ארבע בנות יש לנו. אני אזרחית ישראל, זה לא ענינו של אף אחד במי התאהבתי ועם מי אני רוצה לחלוק את החיים שלי. באיזה זכות הממשלה נכנסת לנו לחדר השינה? איזו זכות?"
זה חוץ לארץ, או מה?
התאבדות לאומית (2)
אז מי הם האנשים האלה, הרוצים לבוא ולגור כאן עם בני ובנות זוגם וילדיהם ואת זאת החליטו ממשלת ישראל ובית המשפט העליון למנוע מהם? אין ספק, צריך רק להקשיב לשרים ולחברי הכנסת ולבעלי הטור בעיתונות: מדובר על זרים, על אנשים מחוץ לארץ, תושבים של "מדינה או ישות עוינת" אשר רוצים לבוא ולהגר ממדינתם הזרה ולהשתקע בתחומיה של מדינת ישראל. וכידוע, לכל מדינה הזכות הריבונית להחליט איזה זרים יבואו בשעריה ואיזה לא. יתר על כן, מעלים השוואות עם כמה מדינות אירופיות שבהן הצליחו שונאי זרים להשפיע על מדיניות ההגירה הממשלתית ולהטיל כל מיני מגבלות (אם כי באף אחת מהן לא נחקק משהו שדומה לחוק הזה...)
אין ספק, אם כן: בעיני אותם שרים וחברי כנסת ובעלי טור מדינת ישראל נגמרת בקו הירוק, ומהצד השני זה חוץ לארץ. אין ספק? בעצם יש הרבה ספק, כי הרי מאותם אנשים עצמם אפשר גם לשמוע שארץ ישראל כולה שלנו בזכות אבותינו וההבטחה האלוהית, וטוב ויפה להתנחל בה ואריאל וקרית ארבע הן ערים ישראליות בדיוק כמו תל אביב ולכן חייבים תיאטראות ישראליים להימנע להציג בהיכלי התרבות שלהן "בדיוק כמו בכל מקום אחר בישראל". ואכן, כאשר מדובר על אזרחים ישראלים (ליתר דיוק, אזרחים יהודים ישראלים) אשר מעוניינים לעבור את הקו הירוק מזרחה ולקבוע מקום מגוריהם באחת ההתנחלויות או להתחתן בתושביהן, אז זה כבר לא ממש חוץ לארץ וממש לא צריך לבקש בקשה מיוחדת לאיחוד משפחות, בכלל לא צריך לבקש שום אישור. גם אותו בית משפט עליון בדיוק החליט שבוע מוקדם יותר שמעבר של אזרח ישראלי (יהודי) לגור בהתנחלות מעבר לקו הירוק זה דבר שגרתי ויום יומי שאין לו שום חשיבות ומשמעות מיוחדת, וגם אינו פוסל אותו מלהיות שופט בבית המשפט העליון. "התאבדות לאומית"? מה פתאום?
בקיצור – כשרוצים שהשטחים יהיו חוץ לארץ, הם חוץ לארץ, כשרוצים שהם יהיו חלק מישראל הם חלק מישראל. כשמתנחלים רוצים לבחור לכנסת, אז חוק הבחירות לכנסת ישראל חל עליהם (אבל כמובן לא על שכניהם הפלסטינים). כשהם לא רוצים לשלם שכר מינימום, הם מסוגלים להצהיר בלי למצמץ שחוק שכר מינימום הישראלי לא חל עליהם כי ההתנחלות "אינה חלק מישראל". (לפחות את הטענה הזאת בית המשפט דחה...).
והזגזוג הזה הוא לא מקרה - זהו חלק ממדיניות כוללת. כך, כשרוצים להגיד שהכיבוש לא נורא כל כך, ובעצם כבר אין כיבוש, מסבירים לכל העולם שלפלסטינים כבר יש ממשלה משלהם ופרלמנט משלהם והם מנהלים לעצמם את החיים. אבל כשרוצים, אז יכול צה"ל להיכנס לכל עיר ולכל כפר ביום ובלילה ולעצור את כל מי שרוצים ולהביא אותו לחקירה בלחץ פיזי מתון במרתפי השב"כ. (בשבוע שעבר באו בלילה ועצרו את יושב הראש הפרלמנט הפלסטיני בכבודו ובעצמו, עוד מעצר אחד בלילה שגרתי של מעצרים על ידי חיילינו).
כאשר נזקק ילד פלסטיני מעזה לטיפול רפואי דחוף, מסבירים לנו שישראל התנתקה מעזה והיא כבר לא אחראית למצב תושביה ואין להם שום זכאות לטיפול רפואי בישראל, לכל היותר במקרים מסוימים אולי אפשר לעשות מחווה הומניטרית לפנים משורת הדין (בתנאי שהחולה לא ימות בינתיים, בזמן שהנושא בדיון...) אבל כאשר יוצאת ספינה ואפילו סירה קטנה לעבר חופי עזה, ממהרות ספינות חיל הים לבלום אותה, כי אסור לאפשר לאף אחד לפגוע בריבונות שלנו ובמים הטריטוריאליים שלנו. ופעילים אמריקאים ואירופאים שהורדו בלב ים מספינות בדרכן לעזה מובאים לבית המשפט להארכת מעצרם, בחשד של "כניסה בלתי חוקית לישראל".
בקיצור, ללכת עם ולהרגיש בלי (או להיפך?).
ואתא שונרא ואכלא לגדיא
התאבדות לאומית (3)
את הקביעה כי איחוד משפחות (ערביות) מהווה התאבדות לאומית תרם לסדר היום הציבורי שלנו כבוד השופט אשר גרוניס, האיש שיהיה הנשיא הבא של בית המשפט העליון בתוקף החוק המיוחד שהעבירה הרוב בכנסת לפני שבועיים. שני שרי משפטים, בזה אחר זה, טרחו ועמלו קשה כדי להגיע לתוצאה הזאת. במשך שנים הם נאבקו מאבקים קשים וממושכים, באור היום ובמחשך, בכנסת ובממשלה ובתקשורת ובכל מיני ועדות עלומות, התאמצו בכל כוחם לכופף את השופטים ולשנות את הרכבם, עד שהגיעו סוף סוף למינוי הנאה הזה. החל במצווה שר המשפטים הקודם דניאל פרידמן והגיע לקו הגמר יורשו, השר הנוכחי יעקב נאמן.
כפי שכתב מעל דפי "ידיעות אחרונות", שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן מברך על המוגמר ומרוצה מאד מפסיקת בג"צ וגם הוא כמובן חושב שאיחוד משפחות זאת התאבדות לאומית. אם יש לו ביקורת על החלטת בג"צ, הרי הוא מבקר את השופטים על שנאחזו בטיעון שמישהו ממאוחדי המשפחות עלול לעסוק בטרור, והתביישו להגיד בגלוי שהם מגוננים על המאזן הדמוגרפי במדינת ישראל היהודית-דמוקרטית. כניסה של פלסטינים לתחומי המדינה היא בכל מקרה סכנה חמורה, אומר המשפטן המלומד פרידמן. אפילו אם לא ישתמשו בשום טרור ושום אלימות, הם עלולים לנסות לשנות את אופייה של המדינה, וגם זה סוג של לוחמה.
אבל בכל זאת, במשהו דניאל פרידמן הוא קצת ליברל. בעובדים זרים הוא רוצה לנהוג קצת אחרת. "בעיני אין קושי בקליטתם של עובדים זרים וילדיהם שהתחנכו בישראל, הם מבקשים להשתלב בתוכה ולא לשנות את אופייה" כותב פרידמן, ומוסיף את הטיעון המוחץ "ניתן גם לצפות שישרתו בצה"ל!". נו, מי צריך יותר מזה?
מסתבר שיש מי שלא רוצה, כולל ובמיוחד בין השרים הנוכחיים וחברי הכנסת. בהחלט לא רוצים כאן ערבים, אבל גם שחורים לא ערבים אינם רצויים, ובכלל נמאס מכל הזרים האלה. ולפי החוק שנחקק גם הוא בשבוע שעבר יוקמו מחנות מעצר לעשרות אלפי מסתננים מאפריקה. הם ישבו כאן שנים בכלא ללא משפט, עד שיוציאו לגמרי מהראש את הרעיון להשתלב בחברה הישראלית. והפליטים מחוף השנהב שיושבים כאן קיבלו צו גירוש קבוצתי ומיידי – עוד יש שם מלחמת אזרחים או לא?חייהם יהיו שם בסכנה או לא? לא משנה, העיקר שיעופו מפה. והילדים האפריקאים והפיליפינים שנולדו כאן ומדברים עברית וממש מתחננים להתגייס לצה"ל? ישר למטוסים, החוצה, החוצה, שיעופו, שלא יהיו פה וגמרנו.
ומה עם האתיופים? כבר קבעו שהם יהודים כשרים (היו רבנים שחשבו אחרת התנגדו אבל לפני כבר יותר מעשרים שנה נדחתה טענתם, ועכשיו מאוחר מדי לשנות בחזרה...). אז באו לכאן המונים המונים מהשחורים האלה וירדו מהמטוס וקיבלו אזרחות ישראלית ועכשיו כבר עברו עשורים ויש כבר דור חדש שמדבר עברית ומבין בפוליטיקה ישראלית ויודע איך לארגן הפגנות המונים ולמחות נגד הגזענות. בטלויזיה רואים תושבת קרית מלאכי המוחה על כך שקוראים לה גזענית: "אתם לא מבינים, אתם לא צריכים לחיות עם כך הרבה אתיופים על ידכם ולהריח את ריח הבישול שלהם וערך הדירות מיד יורד. ובכלל, כשכבר יש אצלנו כל כך הרבה שחורים אתיופים אז מתחילים להגיע אלינו גם שחורים סודאנים, הם יודעים שהמשטרה לא תצליח להבדיל ולא תדע את מי לגרש ואת מי לא. זה ממש גיהנום, אי אפשר להמשיך ככה".
אחד מהאתיופים בהפגנה הגדולה נגד הגזענות בירושלים סיפר על חוויותיו: "השתחררתי מהצבא וחשבתי שעכשיו אני התקבלתי בתור ישראלי לכל דבר. אבל בכל מקום עבודה שהגשתי מועמדות ראו את צבע העור שלי ואמרו לי 'לך, אנחנו נתקשר אליך'. רק ביחידת 'עוז' לקחו אותי מיד, ללכוד ולגרש את הפועלים הזרים הלא חוקיים. זה לא בדיוק מה שרציתי לעשות בחיים, אבל ממשהו צריך להתפרנס, לא?".
ויש לו חבר שעובד כמאבטח עבור מתנחלי עיר דוד בכפר סילוואן שבמזרח ירושלים. מתנחלים אלה נכנסו לבתים אשר הממשלה הכריזה עליהם כנכסי נפקדים והשליכו את התושבים הפלסטינים החוצה. ועכשיו המתנחלים מודאגים מאוד ממזימות נפשעות שעלולים לזמום שכניהם הפלסטינים המתגוררים מסביב, והם זקוקים בדחיפות להרבה אנשי ביטחון שיעמדו על המשמר יום ולילה על גדר התיל המקיפה את הבתים. מתברר כי במנגנון האבטחה המונה על אבטחת המתנחלים יש מדיניות העסקה ליברלית ולא מפלה. מי שמבקש משרה שם יכול לצפות להתקבל בלי שאלות ובלי קשר לצבע העור.
ואם מדברים על ריח רע באויר - רכבת ישראל החליטה להפסיק לאפשר לחיילים לנסוע חינם ברכבת ביום ראשון בין השעות שש עד תשע בבוקר כי ביום הזה ובשעות האלה כל החיילים חוזרים לבסיסיהם מחופשת סוף השבוע וממהרים מאד שלא להיענש על שחזרו באיחור. והקימו החיילים קול זעקה ומחאה, וגם הוריהם וחברי כנסת ואישי ציבור. אזרח אחד שנוסע כל יום ברכבת הסביר מה הבעיה: "אתם לא מבינים, אתם לא יודעים איך זה כשהרכבת שלך מתמלאת חיילים בצפיפות נוראה כמו קופסת סרדינים וריח של זיעה ממלא את האוויר וזה ממש גיהנום, אי אפשר להמשיך ככה." אמא של חייל באותה תכנית רדיו התמרמרה מאד על הדברים: "הבן שלי כבר שנתיים משרת את בטחון המדינה. הוא שומר לילה לילה בגבול הרצועה שהפלסטינים לא יצליחו לחדור אלינו. וזאת התודה שהמדינה נותנת לו?"
המשך לחד גדיא 2012 בוא יבוא, עקבו אחר כותרות העיתונים.
תישארו מחוץ לחדר השינה שלי!
התאבדות לאומית (1)
הרבה מגדלים מרוכזים בפינה אחת, בצידה המזרחי של הקריה בתל אביב. גבוה גבוה במגדל הממשלה האזרחי יושבים פקידי משרד הפנים המכריעים גורלות לשבט או לחסד, מוציאים כאוות נפשם רישיון שהיה לזה וצוו גירוש להוא. ומעבר לכביש, המגדל עם מנחת המסוקים על גגו הוא משרד הביטחון שם יושבים קציני הצבא המנהלים את חייהם של מיליוני אנשים וקובעים לפלסטינים את הסדר שבו יחיו ושולחים חיילים חמושים לאכוף עליהם את הסדר הזה. ומעבר לצומת - מגדלי עזריאלי המסחריים, עם הקניונים והמסעדות ומרפסות התצפית, סמל הכלכלה הישראלית המשגשגת המשאירה מאחור רבים רבים, הכלכלה שלמנהיגיה אין כל עניין בצדק חברתי, לא לפני וגם לא אחרי המחאה ההמונית של הקיץ האחרון.
ולמרגלות כל המגדלים האלה התכנסו כמאה פעילים יהודים וערבים בשבוע שעבר, ביוזמת תנועת תראבוט, במחאה על החלטת בג"צ להגדיר איחוד משפחות (ערביות) כ"התאבדות לאומית". למרגלות המגדלים עמדו וקראו קריאות מחאה והניפו אל מול התנועה הזורמת בכבישים ההומים את השלטים "העליון מכשיר אפרטהייד", "לא לבג"צ הגזענות, כן לאיחוד משפחות", "הבג"צ לא יחליט עם מי מותר לנו לחיות", "איחוד משפחות הוא לא התאבדות לאומית - התאבדות לאומית זה פגיעה בזכויות בסיסיות".
"אני, סומאיה, אזרחית ישראלית תושבת רמלה" אמר הקול, במגפון קטן נישא ביד, אשר נהגים שחלונותיהם היו פתוחים יכלו לשמוע מעבר לצפירות ורעשי הצומת. "אני אחת מאלפי האנשים בארץ שסובלים מהחוק הזה ושופטי בג"צ החליטו שאנחנו נמשיך לסבול. ארבע עשרה שנים אני חיה עם בעלי, שבא מעזה, ואין לו מעמד קבע בארץ. כל שנה הוא צריך להאריך את הרישיון מחדש, ואף פעם אנחנו לא יודעים אם גם השנה יאריכו. אסור לו לעבוד בישראל, הוא לא יכול לקבל רישיון נהיגה. אחרי ששמענו ברדיו על ההחלטה של השופטים, הבנות שלי שאלו 'עכשיו יגרשו את אבא?'. ארבע בנות יש לנו. אני אזרחית ישראל, זה לא ענינו של אף אחד במי התאהבתי ועם מי אני רוצה לחלוק את החיים שלי. באיזה זכות הממשלה נכנסת לנו לחדר השינה? איזו זכות?"
זה חוץ לארץ, או מה?
התאבדות לאומית (2)
אז מי הם האנשים האלה, הרוצים לבוא ולגור כאן עם בני ובנות זוגם וילדיהם ואת זאת החליטו ממשלת ישראל ובית המשפט העליון למנוע מהם? אין ספק, צריך רק להקשיב לשרים ולחברי הכנסת ולבעלי הטור בעיתונות: מדובר על זרים, על אנשים מחוץ לארץ, תושבים של "מדינה או ישות עוינת" אשר רוצים לבוא ולהגר ממדינתם הזרה ולהשתקע בתחומיה של מדינת ישראל. וכידוע, לכל מדינה הזכות הריבונית להחליט איזה זרים יבואו בשעריה ואיזה לא. יתר על כן, מעלים השוואות עם כמה מדינות אירופיות שבהן הצליחו שונאי זרים להשפיע על מדיניות ההגירה הממשלתית ולהטיל כל מיני מגבלות (אם כי באף אחת מהן לא נחקק משהו שדומה לחוק הזה...)
אין ספק, אם כן: בעיני אותם שרים וחברי כנסת ובעלי טור מדינת ישראל נגמרת בקו הירוק, ומהצד השני זה חוץ לארץ. אין ספק? בעצם יש הרבה ספק, כי הרי מאותם אנשים עצמם אפשר גם לשמוע שארץ ישראל כולה שלנו בזכות אבותינו וההבטחה האלוהית, וטוב ויפה להתנחל בה ואריאל וקרית ארבע הן ערים ישראליות בדיוק כמו תל אביב ולכן חייבים תיאטראות ישראליים להימנע להציג בהיכלי התרבות שלהן "בדיוק כמו בכל מקום אחר בישראל". ואכן, כאשר מדובר על אזרחים ישראלים (ליתר דיוק, אזרחים יהודים ישראלים) אשר מעוניינים לעבור את הקו הירוק מזרחה ולקבוע מקום מגוריהם באחת ההתנחלויות או להתחתן בתושביהן, אז זה כבר לא ממש חוץ לארץ וממש לא צריך לבקש בקשה מיוחדת לאיחוד משפחות, בכלל לא צריך לבקש שום אישור. גם אותו בית משפט עליון בדיוק החליט שבוע מוקדם יותר שמעבר של אזרח ישראלי (יהודי) לגור בהתנחלות מעבר לקו הירוק זה דבר שגרתי ויום יומי שאין לו שום חשיבות ומשמעות מיוחדת, וגם אינו פוסל אותו מלהיות שופט בבית המשפט העליון. "התאבדות לאומית"? מה פתאום?
בקיצור – כשרוצים שהשטחים יהיו חוץ לארץ, הם חוץ לארץ, כשרוצים שהם יהיו חלק מישראל הם חלק מישראל. כשמתנחלים רוצים לבחור לכנסת, אז חוק הבחירות לכנסת ישראל חל עליהם (אבל כמובן לא על שכניהם הפלסטינים). כשהם לא רוצים לשלם שכר מינימום, הם מסוגלים להצהיר בלי למצמץ שחוק שכר מינימום הישראלי לא חל עליהם כי ההתנחלות "אינה חלק מישראל". (לפחות את הטענה הזאת בית המשפט דחה...).
והזגזוג הזה הוא לא מקרה - זהו חלק ממדיניות כוללת. כך, כשרוצים להגיד שהכיבוש לא נורא כל כך, ובעצם כבר אין כיבוש, מסבירים לכל העולם שלפלסטינים כבר יש ממשלה משלהם ופרלמנט משלהם והם מנהלים לעצמם את החיים. אבל כשרוצים, אז יכול צה"ל להיכנס לכל עיר ולכל כפר ביום ובלילה ולעצור את כל מי שרוצים ולהביא אותו לחקירה בלחץ פיזי מתון במרתפי השב"כ. (בשבוע שעבר באו בלילה ועצרו את יושב הראש הפרלמנט הפלסטיני בכבודו ובעצמו, עוד מעצר אחד בלילה שגרתי של מעצרים על ידי חיילינו).
כאשר נזקק ילד פלסטיני מעזה לטיפול רפואי דחוף, מסבירים לנו שישראל התנתקה מעזה והיא כבר לא אחראית למצב תושביה ואין להם שום זכאות לטיפול רפואי בישראל, לכל היותר במקרים מסוימים אולי אפשר לעשות מחווה הומניטרית לפנים משורת הדין (בתנאי שהחולה לא ימות בינתיים, בזמן שהנושא בדיון...) אבל כאשר יוצאת ספינה ואפילו סירה קטנה לעבר חופי עזה, ממהרות ספינות חיל הים לבלום אותה, כי אסור לאפשר לאף אחד לפגוע בריבונות שלנו ובמים הטריטוריאליים שלנו. ופעילים אמריקאים ואירופאים שהורדו בלב ים מספינות בדרכן לעזה מובאים לבית המשפט להארכת מעצרם, בחשד של "כניסה בלתי חוקית לישראל".
בקיצור, ללכת עם ולהרגיש בלי (או להיפך?).
ואתא שונרא ואכלא לגדיא
התאבדות לאומית (3)
את הקביעה כי איחוד משפחות (ערביות) מהווה התאבדות לאומית תרם לסדר היום הציבורי שלנו כבוד השופט אשר גרוניס, האיש שיהיה הנשיא הבא של בית המשפט העליון בתוקף החוק המיוחד שהעבירה הרוב בכנסת לפני שבועיים. שני שרי משפטים, בזה אחר זה, טרחו ועמלו קשה כדי להגיע לתוצאה הזאת. במשך שנים הם נאבקו מאבקים קשים וממושכים, באור היום ובמחשך, בכנסת ובממשלה ובתקשורת ובכל מיני ועדות עלומות, התאמצו בכל כוחם לכופף את השופטים ולשנות את הרכבם, עד שהגיעו סוף סוף למינוי הנאה הזה. החל במצווה שר המשפטים הקודם דניאל פרידמן והגיע לקו הגמר יורשו, השר הנוכחי יעקב נאמן.
כפי שכתב מעל דפי "ידיעות אחרונות", שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן מברך על המוגמר ומרוצה מאד מפסיקת בג"צ וגם הוא כמובן חושב שאיחוד משפחות זאת התאבדות לאומית. אם יש לו ביקורת על החלטת בג"צ, הרי הוא מבקר את השופטים על שנאחזו בטיעון שמישהו ממאוחדי המשפחות עלול לעסוק בטרור, והתביישו להגיד בגלוי שהם מגוננים על המאזן הדמוגרפי במדינת ישראל היהודית-דמוקרטית. כניסה של פלסטינים לתחומי המדינה היא בכל מקרה סכנה חמורה, אומר המשפטן המלומד פרידמן. אפילו אם לא ישתמשו בשום טרור ושום אלימות, הם עלולים לנסות לשנות את אופייה של המדינה, וגם זה סוג של לוחמה.
אבל בכל זאת, במשהו דניאל פרידמן הוא קצת ליברל. בעובדים זרים הוא רוצה לנהוג קצת אחרת. "בעיני אין קושי בקליטתם של עובדים זרים וילדיהם שהתחנכו בישראל, הם מבקשים להשתלב בתוכה ולא לשנות את אופייה" כותב פרידמן, ומוסיף את הטיעון המוחץ "ניתן גם לצפות שישרתו בצה"ל!". נו, מי צריך יותר מזה?
מסתבר שיש מי שלא רוצה, כולל ובמיוחד בין השרים הנוכחיים וחברי הכנסת. בהחלט לא רוצים כאן ערבים, אבל גם שחורים לא ערבים אינם רצויים, ובכלל נמאס מכל הזרים האלה. ולפי החוק שנחקק גם הוא בשבוע שעבר יוקמו מחנות מעצר לעשרות אלפי מסתננים מאפריקה. הם ישבו כאן שנים בכלא ללא משפט, עד שיוציאו לגמרי מהראש את הרעיון להשתלב בחברה הישראלית. והפליטים מחוף השנהב שיושבים כאן קיבלו צו גירוש קבוצתי ומיידי – עוד יש שם מלחמת אזרחים או לא?חייהם יהיו שם בסכנה או לא? לא משנה, העיקר שיעופו מפה. והילדים האפריקאים והפיליפינים שנולדו כאן ומדברים עברית וממש מתחננים להתגייס לצה"ל? ישר למטוסים, החוצה, החוצה, שיעופו, שלא יהיו פה וגמרנו.
ומה עם האתיופים? כבר קבעו שהם יהודים כשרים (היו רבנים שחשבו אחרת התנגדו אבל לפני כבר יותר מעשרים שנה נדחתה טענתם, ועכשיו מאוחר מדי לשנות בחזרה...). אז באו לכאן המונים המונים מהשחורים האלה וירדו מהמטוס וקיבלו אזרחות ישראלית ועכשיו כבר עברו עשורים ויש כבר דור חדש שמדבר עברית ומבין בפוליטיקה ישראלית ויודע איך לארגן הפגנות המונים ולמחות נגד הגזענות. בטלויזיה רואים תושבת קרית מלאכי המוחה על כך שקוראים לה גזענית: "אתם לא מבינים, אתם לא צריכים לחיות עם כך הרבה אתיופים על ידכם ולהריח את ריח הבישול שלהם וערך הדירות מיד יורד. ובכלל, כשכבר יש אצלנו כל כך הרבה שחורים אתיופים אז מתחילים להגיע אלינו גם שחורים סודאנים, הם יודעים שהמשטרה לא תצליח להבדיל ולא תדע את מי לגרש ואת מי לא. זה ממש גיהנום, אי אפשר להמשיך ככה".
אחד מהאתיופים בהפגנה הגדולה נגד הגזענות בירושלים סיפר על חוויותיו: "השתחררתי מהצבא וחשבתי שעכשיו אני התקבלתי בתור ישראלי לכל דבר. אבל בכל מקום עבודה שהגשתי מועמדות ראו את צבע העור שלי ואמרו לי 'לך, אנחנו נתקשר אליך'. רק ביחידת 'עוז' לקחו אותי מיד, ללכוד ולגרש את הפועלים הזרים הלא חוקיים. זה לא בדיוק מה שרציתי לעשות בחיים, אבל ממשהו צריך להתפרנס, לא?".
ויש לו חבר שעובד כמאבטח עבור מתנחלי עיר דוד בכפר סילוואן שבמזרח ירושלים. מתנחלים אלה נכנסו לבתים אשר הממשלה הכריזה עליהם כנכסי נפקדים והשליכו את התושבים הפלסטינים החוצה. ועכשיו המתנחלים מודאגים מאוד ממזימות נפשעות שעלולים לזמום שכניהם הפלסטינים המתגוררים מסביב, והם זקוקים בדחיפות להרבה אנשי ביטחון שיעמדו על המשמר יום ולילה על גדר התיל המקיפה את הבתים. מתברר כי במנגנון האבטחה המונה על אבטחת המתנחלים יש מדיניות העסקה ליברלית ולא מפלה. מי שמבקש משרה שם יכול לצפות להתקבל בלי שאלות ובלי קשר לצבע העור.
ואם מדברים על ריח רע באויר - רכבת ישראל החליטה להפסיק לאפשר לחיילים לנסוע חינם ברכבת ביום ראשון בין השעות שש עד תשע בבוקר כי ביום הזה ובשעות האלה כל החיילים חוזרים לבסיסיהם מחופשת סוף השבוע וממהרים מאד שלא להיענש על שחזרו באיחור. והקימו החיילים קול זעקה ומחאה, וגם הוריהם וחברי כנסת ואישי ציבור. אזרח אחד שנוסע כל יום ברכבת הסביר מה הבעיה: "אתם לא מבינים, אתם לא יודעים איך זה כשהרכבת שלך מתמלאת חיילים בצפיפות נוראה כמו קופסת סרדינים וריח של זיעה ממלא את האוויר וזה ממש גיהנום, אי אפשר להמשיך ככה." אמא של חייל באותה תכנית רדיו התמרמרה מאד על הדברים: "הבן שלי כבר שנתיים משרת את בטחון המדינה. הוא שומר לילה לילה בגבול הרצועה שהפלסטינים לא יצליחו לחדור אלינו. וזאת התודה שהמדינה נותנת לו?"
המשך לחד גדיא 2012 בוא יבוא, עקבו אחר כותרות העיתונים.
