יום שבת, 27 באוגוסט 2011

מי בכלל צריך הפסקת אש?

מי בכלל צריך הפסקת אש?

קצת היסטוריה של השבוע האחרון: אחרי מספר ימים של התלקחות והסלמה בגבול עזה, הוכרזה הפסקת אש בגבול רצועת עזה. ממשלת ישראל אישרה את הפסקת האש לאחר ישיבה של "השמיניה" שנמשכה עד שלוש בלילה, ולמחרת הבוקר נמסר לעיתונות כי "גובשה מדיניות לפיה ישראל תיבחן את המצב בשטח ואם הירי נמשך או לא, ובהתאם לכך ייקבע המשך פעולות צה"ל".

למחרת היום נבחנה בקפדנות התנהגות הפלסטינים בעזה, והפלא ופלא – הפסקת האש כובדה, הירי אכן נפסק, תושבי הדרום החלו לצאת מהמקלטים, ובגן הלאומי אשקלון החלו ההכנות לפסטיבל בריזה 2011, אירוע ענק של מוזיקה ישראלית תחת כיפת השמיים שתושבי העיר והאזור כולו חיכו לו זמן רב.

אבל כמה שעות לפני שעמד הפסטיבל להתקיים החליט מי שהחליט, בממשלת ישראל ובצה"ל ובשירותי הביטחון, לשלוח את מטוסי חיל האוויר לבצע פעולת "חיסול" ברצועת עזה. החיסול התבצע כמתוכנן, המכונית שנסעה בכביש הראשי של הרצועה הושמדה והנוסע נהרג במקום. ביצוע נקי וחלק, בדיוק לפי התכנית. לאזרחי ישראל נמסר כי היה מדובר בטרוריסט מסוכן והפעולה הייתה הכרחית – ומי יכול לבדוק ולבקר את הנתונים של השב"כ, המוסמך להוציא גזרי דין מוות ולבצעם?

וברור כי כבר לא היה מה לדבר על פסטיבל מוזיקה תחת כיפת השמיים, וקולות הזמרים הוחלפו באזעקות ו"צבע אדום". למרבה המזל, במספר ימים של הסלמה מחודשת לא היו הרוגים (כלומר, לא בצד הישראלי). המקרה של תינוקת ישראלית שנפצעה קל מרסיס של טיל פלסטיני, זכה לפרסום רב באמצעי התקשורת שלנו. על שני ילדים פלסטינים בני שנתיים, שנהרגו בשני מקומות שונים מהפצצות חיל האוויר של מדינת ישראל זכו לקרוא רק מי שעוקבים אחר אמצעי התקשות הפלסטיניים.

"החיסול של פעיל אחד מבין אלפים המסתובבים בעזה היה מיותר" אמר אתמול יחיאל לסרי, ראש עירית אשדוד – אחת מן הערים שנכנסו מחדש לקו האש כתוצאה ישירה מן ה"חיסול" (מעריב, 26.8.2011).

אתמול בערב נכנסה לתוקפה עוד הפסקת אש בגבול עזה. האם הפעם היא תחזיק מעמד? ואם לא, מי יהיה הפעם האחראי להפרה? ואיך כל זה מתקשר עם המחאה החברתית העומדת להתחדש הערב בכל עוזה, עם הפגנות מחאה מתוכננות בחמישה מקומות בבת אחת? ועם נועם שליט, החובר היום למחאה החברתית כדי לקרוא לביצוע עסקת חילופי השבויים שרק היא תוכל להחזיר הביתה את בנו גלעד?

יחיאל זוהר, ראש עירית נתיבות – עוד אחד מישובי הדרום הנכנסים לקו האש בכל התלקחות חדשה בגבול הרצועה - קרא לממשלת ישראל לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים, ולהגיע להסכם שלום ארוך טווח ויציב, שימומש וייתן אויר לנשימה לתושבי הנגב. אבל מי בממשלת ישראל ישים לב לקול הזה מהנגב, בהמולת אירועי ספטמבר הבאים עלינו במהרה בימינו?

יום שישי, 19 באוגוסט 2011

השתנה סדר היום?


 השתנה סדר היום?

מישהו שם בסיני הפרועה החליט וגם ביצע, שלח חוליה גדולה ומצוידת היטב לחדור אל הנגב ולתקוף אוטובוסים ומכוניות ולנהל קרבות עם חיילים ולירות ולהרוג ולהרוג מכל הבא ליד. ומיד תוך דקה אחת השתנה סדר היום והשתנה מצב הרוח הציבורי ויש מצב חירום ומלחמה בשער ומכל אמצעי התקשורת נעלמה ואיננה המחאה חברתית ובמקומה הטרור והצבא והביטחון.

חודש קשה עבר על ראש הממשלה – ממש ממש קשה. ראש ממשלה במצור, במלכוד. מאהלים ומאהלים ומאהלים ועוד מאהלים, הפגנות והפגנות ועוד הפגנות, ודרישות במפגיע לדיור בר השגה ולצדק חברתי ולמדינת רווחה תופסות את מכרז הבמה, וכל מדיניות השוק החופשי עליה טרח ועמל נתניהו עוד מאז היה שר האוצר עומדת בסימן שאלה. ומה לא ניסה? ניסה מקלות וניסה גזרים, ניסה לפתות את המוחים בכל מיני ועדות והטבות ושפנים שנשלפו מהכובע וניסה לגנות אותם כשמאלנים ומפונקים ואוכלי סושי והם ממשיכים ומוחים ומפגינים ומרחיבים עוד ועוד את המאהלים ומגבירים את ההפגנות עד לשלוש מאות האלפים במרכז תל אביב. רק אתמול בבוקר עוד הגיעו המוחים אל ביתו של אייל גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, והוא הבהיר להם ששיטת השוק החופשי לא תשתנה ומסים על העשירים לא יהיו ומדינת רווחה לא תקום בישראל, והצעירים החצופים האלה לא קיבלו את ההבהרה הברורה של ממשלתם ורק הודיעו שיגבירו עוד יותר את המחאות וההפגנות.

ואיך לשנות את המוקד והפוקוס ולהזיז את סדר היום הציבורי לכיוון אחר? אולי אולי סוף סוף יגיע ספטמבר והפלסטינים ויפנו לאו"ם וידרשו מדינה ויעזרו להסיח את דעת הקהל  בישראל? אבל ההצגה הגדולה באו"ם תהיה רק בעשרים לספטמבר, איך מושכים עוד חודש שלם עד אז? וחוץ מזה, האם בטוח שאפילו זה ישנה את נטיות  דעת הקהל? מה יהיה אם הפלסטינים יערכו בסוף ספטמבר הפגנות המוניות ללא כל אלימות ויעלו את הדרישה לקבל גם הם קצת צדק חברתי, להיות עם חופשי בארצם ולא עוד לחיות תחת כיבוש – האם זה יספיק כדי לשנות את האג'נדה? אולי זה אפילו יעורר קצת סימפטיה בקרב אזרחים ישראלים?

אבל לא אלמן ישראל, רווח והצלה עמדו לבנימין נתניהו ממקום אחר, וממרחבי סיני באה היוזמה לשנות את סדר היום בישראל. וקרה המקרה וכבר מזמן הכינו הבחורים המצוינים בשירותי הביטחון המעולים של מדינת ישראל תכנית לפעולת חיסול מנהיגים ברצועת עזה ואפשר היה להוציא אותה לפועל במיידי וכבר מיד מיד יצא חיל האויר של מדינת ישראל לרפיח  וביצע את החיסול בהצלחה מיידית ואדירה וכבר מיד יכול ראש הממשלה להופיע בנאום חם ופטריוטי לעם בכל אמצעי התקשורת ולברך את החיילים האמיצים והטייסים האמיצים ואנשי השב"כ האמיצים ולהזהיר את הפלסטינים באזהרות חמורות וכמובן להשתתף בצער המשפחות ולאחל החלמה לפצועים וכמה טוב איזה יופי שסוף סוף כמו בימים הטובים אפשר לעבור נאום שלם בתקשורת הישראלית ולא לדבר אפילו מלה אחת על בעיות חברתיות. וכמובן ברגע שרק בוצע החיסול המפואר ידעו בכל הדרום שעכשיו הרגע להיכנס לכוננות ספיגה ואכן הקסאמים והגראדים לא אחרו לבוא ויצא חיל האויר לתקוף בעוד תקיפות על עוד יעדים והתקיפות כמובן הביאו עוד טילים וכבר יש הסלמה הדדית ומי יעז עכשיו לדרוש לקצץ את תקציב הביטחון לקידום מטרות חברתיות?

ומה יגידו ומה יעשו עכשיו אנשי  המחאה החברתית ויושבי האוהלים? יקבלו בשקט את שינוי סדר היום הציבורי וייעלמו בהכנעה מהשטח? אם זה מה שחושב נתניהו, כדאי שיחשוב שוב.

הקול מהשטח

רציתי לתת כאן את רשות הדיבור לפעילי המחאה החברתית, במבחר קטן מתוך הדיונים שהתנהלו ביממה האחרונה בעמוד הפייסבוק ב' זה אוהל – העמוד הרשמי של מאבק הדיור.  

יגאל כהן: לא ניתן לטרור לנצח!

.איתי הרצברג: קראתי עכשיו הידיעה הזאת:
סגן השר איוב קרא פנה למפגיני האוהלים וקרא להם לפרק את המחאה כהזדהות עם פצועי הפיגוע, "זה זמן להיות מאוחדים סביב המאבק בטרור".
איוב קרא, אין לך עוד פגישה מתוכננת עם נאו נאצים באוסטריה?

       
ארנון שקד: כמה עצוב, הסתדר לביבי וממשלתו הפיגועים בדיוק בזמן. רק חסר איזה מבצע קטן והוא מאושר, זה מה שהם חושבים על חיי אדם, זה כמו משחק בשבילם.


יוסי לוי: כי את המחאה הזו אי אפשר להפסיק, את המחאה הזו אי אפשר להפסיק. מוכרחים להמשיך ולמחות, מוכרחים להמשיך ולמחות. כי את המחאה הזו אי אפשר להפסיק!!!
 חברים, לא צריך לרדת נמוך, פשוט להתעלם ולהוכיח שאפשר לכבד את הנפגעים, עם עצרות שקטות, ועדיין לצאת ולמחות, גם למען הפצועים שיחלימו ויבריאו ויקומו ממיטת חולים למערכת בריאות אחרת.  .
למען החיילים שישתחררו למערכת השכלה גבוהה טובה יותר
ולמען מדינת ישראל טובה יותר לאזרחיה.
ממשיכים במ-ה-פ-כ-ה
.



תמר אביביה: מתחייבים להמשיך את המחאה גם אם תהיה פעולה צבאית. מחאה בכל הארץ.

                  אבי חברוני: בסוף נלמד להפגין גם לאחר אירועים כאלה. אין ברירה. זה לא יכול להפסק. עד כמה שזה נשמע חסר רגישות, זה מאד מתחשב כי אין דרך אחרת שבה אפשר לשמור על נושא כזה במדינה שלא קיימת בה ודאות לשקט מדיני ובטחוני.

     
      אבישי אדנבורג: זוהי שעתה החשובה ביותר כנראה של התנועה הזו. בכולנו ניקרה המחשבה הצינית הזו, שאנחנו כולנו נקפל את הכל ונחזור הביתה כמו ילדים טובים, באם יעלה הענין הבטחוני. לא. אנחנו לא נתקפל עד שלא יענו על הצרכים שלנו.
 


      שלמה אוחנה: חבריה, דקת דומיה על מחאת הדיור
        היה נחמד ,אבל נגמר.

                 
ביקוש ביק: שלמה, אם טוב לך עם המצב כפי שהוא אז אתה באמת לא צריך למחות... אבל אתה לא יכול להחליט בשביל אנשים אחרים מה טוב להם ומה לא.
    *
     
אשקר אלדן כהן:להמשיך במחאה במלוא העוצמה.
      מה שקרה היום הוא טרגדיה למשפחות ההרוגים ולפצועים אבל גם מות א-נשים ממחלה בגלל קושי לרכוש תרופות גם פגיעה בבריאות בגלל קושי לרכוש מזון גם חיים של נכים במחסור מתמשך גם שיחרור א-נשים מבית חולים טרם הזמן בגלל מחסור במיטות שיקום, ילדים שאין להוריהם כסף לקניית ספרי לימוד, מחסור במיטות טיפול נימרץ שגורם למוות- אלו טרגדיות. צבא וממשלה שמתרשלים בתפקידם להגן על הגבול מוביל לטרגדיה. ולכן המחאה חייבת להימשך למען אלה שעדין מצליחים לשרוד ורוצים לחיות.
      
      !מאיר בן אור:אדוני ראש הממשלה  
      אחרי הפיגוע בדרום, קרוב לוודאי שתשלח צווי 8 לכל אותם יושבי אוהלים שמאלנים אוכלי סושי ומעשני נרגילות כמו לימניים בהתנחלויות ולשאר אזרחים
      טובים שעדיין נשארו בארץ, לצאת לפעולה בעזה שכנראה תביא את המלחמה הכוללת  הבאה ומי יודע לאן זה יוביל. אני מבקש ממך מר נתניהו רק בקשה אחת קטנה, אם גם הפעם נצא מזה בשלום, תזכור את אלו ששמרו עליך ועל שרה, על שריך וחברי הכנסת הנכבדה, את אלו שאכלו אבק (במקום סושי) ואפילו סיגריה לא היה להם זמן לעשן תזכור ואל תשכח.
      אגב אם במלחמה הזאת אכלנו אותה ונגמרנו, אתה פטור מהכל...


אשקר אלדן כהן: אל תלכו למלחמה היזומה ההזויה הזו . אתם לא חייבים!
                
   
נאורה ברק: אין להפסיק את המחאה בשום מצב, אנחנו לא ערלי לב, אנחנו עקביים, נחושים ויש לנו סבלנות ארוכה למי ימצמץ ראשון!
      אנושיות כאב והזדהות עם משפחות החללים אין פירושה ויתור על מומנטום שכבר נוצר. על זה בדיוק בונה הממשלה, אל תשכחו שבכל פעם יש כאן צרות ממלכתיות חדשות.  מה, עם כל צרה נבטל? אסור לנו ליצור תקדים מסוכן, אנחנו יכולים להדגיש שצדק חברתי לא סותר צדק בטחוני, צדק חברתי לא!! סותר את שיחרורו של שליט, פתאום יש בזכותנו פלפל בתחת לשחררו ולנסוע למצריים לנסות למצא פיתרון - צריך לא לוותר, ולהמשיך.
      !!יש רוב דומם שנושא עיניים בתקווה למחאה הזו, אל תשכחו את זה


     
       
אלעד שכטר:הממשלה רוצה שנשכח מהמחאה, היא פנתה למאהל הירושלים בבקשה לבטל את ההפגנה ולפזר את המאהל בירושלים ובארץ כולה (מראה כמה הממשלה חושבת רק על האינטרסים של עצמה), לכן חשוב להפגין נוכחות ולהראות שעם כל הצער והכאב האזרחים נלחמים גם על מנת לשפר את חיינו ולחיות במדינה טובה יותר!
      לא רק שהמחאה אינה מפלגת את העם - היא מאחדת אותו לראשונה מזה עשרות שנים. המאהל מחזק אותנו נגד אוייבים מבחוץ, כמו מבפנים. אין סתירה בין הגנה על המדינה לבין תיקונה: לפני 48 הצליחו להילחם תוך כדי ניסוח אידיאולוגיה ולכן אין סיבה שלא נוכל לעשות זאת גם בימינו. זו מלחמת העצמאות שלנו.
                   אם המארגנים מונעים את המחאה אנחנו נקיים אותה גם לבד!
               

סיוון וולצ'ינסקי:
נכון מאוד! בק"ש תיערך צעדה בעיר שתסתיים בעצרת מרכזית. אין ספק שאחד לא בא על חשבון השני ואסור לנו לתת לתפיסה כזו לחלחל. צריך לזכור את הימים שאחרי פיגועים כאלו ואת האחריות של המדינה בסיוע לפצועים, אם זה באחוזי נכות (פיזיים ונפשיים..) ותשלומי ביטוח לאומי שקשה מאוד לקבל ולא תמיד בצדק! זה המבחן האמיתי- חשוב, במיוחד עכשיו, לצאת לרחובות!
    *
צ'רלס ארתור ג'יימס:       
אני מציע פתרון קצת "מפאיניקי" שיהיה גם וגם - גם אבל וגם מחאה. במוצא"ש לא יוצאים להפגנות המוניות. יתקיימו אירועים במאהלים, מעגלי לימוד, הדלקת נרות לזכר ההרוגים וכתיבת מכתבי ברכה לפצועים, החזקת ידיים ויצירת שרשרת אנושית לאורך כל שדרות רוטשילד ועוד פעילויות מהסוג הזה. בזה אנו נראה שאנחנו מאוחדים בכאב, אך לא נותנים לטרור להרוס לנו את המאבק על איכות החיים שלנו כאן.
        
אייל אפ:
                   מדיניות הכיבוש וההתנחלויות הן חלק ממה שיוצר את הסיטואציה שאי אפשר להוביל כאן "מחאה נורמלית" שלא נוגעת בסכסוך. זו בדיוק הסיבה לדרוש את סיום הסכסוך, בטחון ושלום של אמת.

ביקוש ביק:
                  אייל, לא בהכרח.. אפשר גם לאמץ מדיניות מחאה שאומרת שהמצב החברתי והכלכלי לא פחות חשוב מהמצב הבטחוני... מבלי להיכנס לויכוח הבלתי פתור לגבי הסכסוך.

     
מתן בר:        
כואב ומתאבל על מותם של חפים מפשע. הצעקה שלנו תהיה המשך המחאה, למרות הכל. בשבילנו, בשביל ההרוגים, ובשביל האבלים. עוד "עופרת יצוקה" אחת? שוב קידוש חאקי, מדים, בטחון והשתקת הקולות לחינוך, שוויון, רווחה? נתאבל ונכבד את ההרוגים, אך גם נמשיך את המחאה שודאי גם הם היו שותפים לה ולתקווה הטמונה בה. לא נשתף פעולה עם יהיה ניסיון למהלך מלחמתי של ביבי-ברק-ליברמן! לא נרוץ שוב להרוג ולהיהרג בעזה תחת דגל ה"מצב הבטחוני" השחוק. נצעד בעצרת דממה במוצאי שבת, נזכור את ההרוגים, ונמשיך לדרוש מהשרים ומראש הממשלה! 

אשקר אלדן כהן:
מוציא אותי מדעתי. המתים מתים הפצועים פצועים והנהנתנים נהנים. פסיבל הג'ז באילת מתקיים כסידרו אבל מהמחאה החברתית מצפים שתתבטל. למה?
כדי שהעניים ימשיכו לסבול בשקט בבושה,  ימשיכו להיות שואבי מים חוטבי עצים ולוחמים להשכיר ולא יפריעו לנהנתנים להמשיך ולחגוג.
המחאה צריכה להמשיך ואפילו להתעצם!
ההתקפה על אזרחים ישראלים מחרידה והרצחנות של ברק מחרידה לא פחות. הזוי. כבר שנים המדינה הזו מתנהלת כאילו היא איזה שבט עתיק יומין שאוחז בתפיסה פרימיטיבית של ניקמת דם. מספיק כבר עם השלטון הצבאי על חיינו ומוחותינו!

בועז צירקל:
המאהל ברוטשילד הקדיש בפתיחת הכינוס היומי דקה דומיה והדליק נר זיכרון לנפגעים בפיגועים היום. .

     
שיר יצחק:
ניקח רגע פנייה הצידה כדי ללקק את הפצעים שנפצענו היום, בשל ירי המחבלים, לכאוב את הטירוף והזוועה, ניקח אוויר, ונמשיך להלחם על שלנו, על זכותנו למדינה דמוקרטית וזכותנו לרווחה.
     
לירון בארי:
שאלה שמציקה לי: חלפו רק 9 שעות מאז הפיגוע באילת. ברקע, ערוצים 2 ו-10 משדרים ריאליטי כרגיל. למה לעזאזל לא לקיים הפגנות מחאה במוצ"ש? אני באמת לא חושב שזה חוסר התחשבות. אני חושב שזו חובה חברתית.




לירון תמם:
בדיוק כמו שאנחנו ממשיכים לשלם מסים או לחיות עם המינוס שלנו בזמן שיש טרור, ככה יש לנו זכות למחות בזמן שיש טרור. אל תשכחו שכל אחד מהחיילים עליהם מפקדים נתניהו, ברק, נמצאים באותו ביצה כלכלית כמונו, וחלק מהם אפילו לא יודעים מה מצפה להם.
צריך להמשיך למחות, כדי ששם למעלה יבינו, שאנחנו לא נחכה עד שבעיות הטרור יסתיימו כדי לפתור את הבעיות החברתיות והכלכליות בישראל.
אסור להפסיק עכשיו את המחאה!
עם כל הצער והכאב, זה בדיוק מה שנתניהו, ברק, ליברמן ושאר השרים וחברי הכנסת רוצים. הם רוצים שהציבור ירעד מפחד, יתחבא בבתים, ישתוק שהם נותנים פקודות.
הם רוצים להתעסק בנושא שלכאורה הם מבינים בו הכי טוב, דברים שלכאורה אנחנו אמורים לסמוך עליהם, בזמן שאנחנו ממשיכים לספוג את המסים, את יוקר המחייה ואת היעדר השינוי החברתי.

        
      מיטל מיצנר לב:
דבריו של אייל גבאי למפגינים מול ביתו צריכים לחלחל אל ליבותינו ואל מחשבותינו ולעשות את השינוי הנדרש. ואני אומרת אנחנו צריכים לפעול להחלפת השלטון, אם אנחנו רוצים מדינת רווחה. לצאת לרחובות עם צמיגים בוערים במרכז ת"א! הוא יושב שם עם חבריו ומצפצף עלינו, לצערי הרב הוא גם ישתמש במותם של 7 מבני עמנו כדי לדאוג שלא תהיה שום בשורה תחת השמש בשנתיים שעוד יש לו למלוך עלינו!


            :דניאל קלטי
חברות!! חברים!! אם המחאה נפסקת/נעצרת/מהססת!!!/משתנה, אות היא, כי מעולם לא היתה זו, מחאה אמיתית!!!
      אם תבוטל הצעדה בתל-אביב, חלילה  יהיה זה בגדר איתות, חד-משמעי, לנתניהו ולמרעיו: הנה, רוצים לחסל המחאה? התחילו מלחמה והיא תסתיים בצ'יק-צ'ק!!!
זוהי שעת המבחן!


מנשה לוי:
חברים, אני מקווה שלא יבטלו עצרות והפגנות, אבל לדעתי במקום זמרים ובמות פשוט לעשות צעדות לפידים ונרות. מצד אחד המחאה נמשכת, מצד שני להשתתף בצער משפחות הנרצחים.


גליה סיוון:
לא צריך להוריד פרופיל, לא צריך ללכת עם נרות. צריך להמשיך לצעוק ולדרוש ולצעוד עם דגלים ושלטים. אף אחד לא חושב לרגע שאנחנו חיים בשוויץ, אם ליטול מדבריו של הגאון ברק, והמחאה לא הגיעה בגלל ואקום של רגיעה במצב הביטחוני. אין קשר בין מחט לתחת - צריך להמשיך למחות, כי צריך לתעדף אחרת בכל מקרה. לא למחות זה כמו להגיד שביבי ילד מפגר, שיכול להתמודד רק עם בעיה אחת בכל פעם.

אופיר נחמן:
תנחומים לכל משפחות הנרצחים והחלמה מהירה לפצועים בפיגוע הטרור בדרום.
אולם עם כל הצער שבמציאות הקשה שלנו אנו נלחמים בשתי גזרות. בקרב על הביטחון אנו אלה שנקרא לשאת בנטל ההגנה על גבולות ארצנו. ובעת ובעונה לא נשלים שיקירנו נשארים בעורף וממשיכים לשאת בנטל הבלתי אפשרי של יוקר המחייה , של חוסר הצדק החברתי, של התעלמות הממשלה ממצוקותינו. ולכן המחאה צריכה להמשיך בכל הכוח עד שתושג הכרעה במישור החברתי כלכלי.
אנו נמשיך לצאת לרחובות ולהפגין , אנו נמשיך להחרים את הקרטלים החזיריים עד שתוצג בפנינו תוכנית רב שנתית לצמצום הפערים, להורדת יוקר המחייה ולחיים בכבוד.
    *
     
     
אשקר אלדן כהן:
מוציא אותי מדעתי. המתים מתים הפצועים פצועים והנהנתנים נהנים. פסיבל הג'ז באילת מתקיים כסידרו אבל מהמחאה החברתית מצפים שתתבטל. למה?
      כדי שהעניים ימשיכו לסבול בשקט בבושה ימשיכו להיות שואבי מים חוטבי עצים ולוחמים להשכיר ולא יפריעו לנהנתנים להמשיך ולחגוג.
      המחאה צריכה להמשיך ואפילו להתעצם.
      ההתקפה על אזרחים ישראלים מחרידה והרצחנות של ברק מחרידה לא פחות. הזוי. כבר שנים המדינה הזו מתנהלת כאילו היא איזה שבט עתיק יומין שאוחז בתפיסה פרימיטיבית של ניקמת דם. מספיק כבר עם השילטון הצבאי על חיינו ומוחותינו!

                  שי רבין:
תמיד יש 'מצב בטחוני מאיים ומתמשך'. החשש שלי הוא שמא ראשי המדינה ינצלו בצורה צינית את הפיגוע הרצחני היום לשם השקטת הדרישות ומחיקת המחאה..
                  חובה עלינו למנוע מדבר כזה להתרחש!

  

      ליאור תמם:     
אסור להפסיק עכשיו את המחאה!
      עם כל הצער והכאב, זה בדיוק מה שנתניהו, ברק, ליברמן ושאר השרים וחברי הכנסת רוצים. הם רוצים שהציבור ירעד מפחד, יתחבא בבתים, ישתוק שהם נותנים פקודות
      הם רוצים להתעסק בנושא שלכאורה הם מבינים בו הכי טוב, דברים שלכאורה אנחנו אמורים לסמוך עליהם, בזמן שאנחנו ממשיכים לספוג את המסים, את יוקר המחייה ואת היעדר השינוי החברתי.


--------------------------------------------------------------------------------

מארגני המחאה מודיעים:  

צעדת הדממה - הכאב של כולנו, המחאה של כולנו

במוצאי שבת, 20.8, שעה 9.00 בערב, נצעד כולנו, יחד עם המוני בית ישראל מכיכר הבימה ועד גן צ'רלס קלור בתל אביב. תהיה זו צעדה שקטה בליווי לפידים ונרות, שנועדה להזכיר לראש הממשלה כי גם בימים קשים אלה, הוא עדיין אחראי לרווחה ולבריאות בדיוק כפי שהוא אחראי לביטחון. כשתגיעה הצעדה ליעדה בגן צ'רלס קלור שעל חוף ימה של תל אביב, נשב כולנו על הדשא במעגלי דיון רחבים או אינטימיים, נדבר, נתדיין, נתווכח, נשיר והכל – בשקט מופתי, מתוך כבוד והזדהות עם קורבנות פיגועי הטרור הנפשעיים.

זהו הכאב של כולנו, זוהי המחאה של כולנו.

בשקט, אך בנחישות. כיוון שהעם שמפגין הוא אותו עם שסופג את מכות האש מאוייבנו,
ותביעתו הנחרצת לשינוי עומק בסדר העדיפויות הכלכלי ולצדק חברתי כולל, אינה באה על חשבון המאבק בטרור – נהפוך הוא. עם שבניו ערבים זה לזה, הנאבקים יחד למען עתידה וחוסנה של מדינת ישראל, הוא עם חזק היכול לעמוד מול כל אוייביו.

יחד איתנו ישבו במעגלים ויכבדו אותנו בנוכחותם מיטב אמני ישראל, שבקול חף ממיקרופונים, ועם גיטרה שאינה מחוברת לשום מגבר, ישירו איתנו בכאב ובתקווה, כי לכולנו אין ארץ אחרת - מלבד מדינת ישראל.

מילי דולוז:
אין דבר כזה מחאה שקטה


אורי מילשטיין:
זה בדיוק מה שהם רוצים. שנהיה בשקט. שנהיה ילדים טובים. שחס וחלילה לא נבקש קיצוץ בתקציב הביטחון. מחאה שקטה זה אוקסימורון. כמו שאמרו כבר קודם, אין צורך להתנצל, אין צורך להקטין עוצמה.
אני אישית הולך לזעוק שם. אחרת זאת תהיה פשוט כניעה ומסמר ראשון בארון הקבורה של המחאה. אם זה הצליח להשתיק אותנו, מה יהיה אם יפרצו מהומות בספטמבר?

אלינה רדיו-נובה:
איך פיגוע השתיק את כולכם????למה מחאה שקטה??? אין צורך להתנצל. תמיד כואב שיש הרוגים.. אבל מספיק שתקנו על הרפואה,על החינוך,על מיסים. גם שם יש לנו קורבנות!!! אסור לשתוק! כמו שהמדינה צריכה לדאוג לביטחוננו, כך גם היא צריכה לדאוג לכל שאר צרכינו הבסיסיים!!!! איך צורך להתבייש לזעוק.
זה בדיוק מה שהם רוצים שנעשה - שנשתוק!!!


הילה גולדשטיין:
לכל המתלהמים
אנשים נרצחו היום. בדרום מעין מלחמה. וזה הכי נכון מחאה שקטה.

בר חפץ:       
לא לשתוק ולא בתל אביב, זה הזמן לסולידריות חברתית ,בואו לעוטף עזה ותצעקו שאנחנו לא מפחדים, לא מפחדים מהחמאס, ולא מפחדים מהממשלה הרעה הזו שרק מנסה להפחיד אותנו, כדי שנשתוק. אז לא לא לשתוק.
    *
     
דוד בוכריס:       
מתחייבים להמשיך את המחאה גם אם תהיה פעולה צבאית

עידו דניאל:

גם בטלויזיה הפסיקו את הדיבורים על האירוע ועברו לתוכנית הירודה על הבישול..... וגם במשחקי כדורגל עומדים דקה דומייה שמים סרט שחור , מכבדים את ההרוגים... וממשיכים הלאה.... הכוח הוא בהמשכיות, אסור להראות שאנחנו לא ממשיכים.


     

גיל אורלב:
חברים יקרים! אני מבין את כל הכועסים על כך שמדובר בעצרת שקטה (מה פתאום שקט?! פיגוע אחד. החיים נמשכים, כולל כל תכניות הזבל בטלויזיה) יש לציין שאני הרבה יותר מזדהה אתכם מאשר עם הצד השני. אך יחד עם זאת אל לנו להתעלם מכל האנשים שמרגישים לא בנוח עם לצעוק כשקורים דברים כאלו. לא מתווכחים עם רגשות. זה מהסיטואציות האלו שבהן בלתי אפשרי לרצות את כולם. אני חושב שמגיע קרדיט למארגנים על שניסו לחשוב על כולם ועלו על רעיון יצירתי. במסגרת הדיונים יש מקום לשני הקולות. שיהיה לנו שקט, שלום וצדק חברתי.

                 
עינת דוז'ובני:
לאחר נסיון של הליכה שקטה רק עם 200 איש, יש משהו מהפנט בעוצמה שיש בדבר הזה. לא צריך לצעוק כדי שישמעו.

    
סטאר רג'ואן:
אני גרה בגן יבנה, קמתי פעמיים לצלילי האזעקות. שומרת על אופטימיות גם לצלילי האזעקה. מקווה שגם אתם. !
      ובהקשר למצב הזה -  "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק""
      אנחנו נמשיך לצעוק, או לשתוק- כל אחד בדרכו- גם על צדק
      כי השלום יביא לכך שיהרגו פחות אנשים. וגם הצדק יביא לכך שימותו פחות אנשים שאין להם כסף לתרופות, טיפולים או מזון.

יום שבת, 6 באוגוסט 2011

אז מי כאן השמאלני?

אז מי כאן השמאלני?

מי אלה ומה אלה, הצעירים שהקימו מחנות אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב שהתפשטו משם לכל המדינה והיוצאים להפגנות ועצרות ענק זה השבוע השלישי ברציפות? איזה מין אנשים אלה, מה זהותם הפוליטית של מי שיוצאים לרחוב וצועקים וזועקים "העם דורש צדק חברתי"? מי הם אלה שאינם מוכנים להשאיר את חיי הכלכלה למשחק החופשי בין בעלי ההון, ולסמוך על כך שכאשר העשירים יתעשרו עוד יותר יפלו מלמעלה קצת פירורים גם על שולחנם של מי שנמצאים למטה בסולם החברתי? מי הם אלה שדורשים במפגיע הקמתה של מדינת רווחה, שבה הממשלה תבטיח דיור הוגן במחירים סבירים ותדאג גם לחינוך ולבריאות ולכל השירותים הציבוריים ותממן כל זאת בהטלת מסים גבוהים יותר על העשירים ובעלי היכולת?

בכל מקום אחר בעולם התשובה הייתה חד משמעית וברורה מאליה: אלה הם אנשי שמאל והתנועה הזאת היא תנועה שמאלית, בטבעה ובמהותה. שהרי הדרישה לצדק חברתי ולמדינת רווחה היא דרישה המזוהה עם השמאל מאז קיים המושג "שמאל"  בחיי החברה והמדינה בעולם כולו. כך מזה מאות שנים, אפילו הרבה לפני שנולד איש בשם קרל מרכס. אבל במדינת ישראל, כל זה נחשב כנושא "חברתי" שהוא נושא נייטרלי מבחינה פוליטית, נושא שאינו קשור לימין או שמאל, נושא שימין ושמאל יכולים לחלוק בו וללכת חבוקים זה עם זה.

החלוקה לימין ושמאל במדינת ישראל – כך לפחות היה מקובל מזה עשרות שנים - נחשבת כקשורה לדברים אחרים לגמרי, נושאים "מדיניים": כיבוש בשטחי הגדה המערבית והתנחלות בהם, ומצור על רצועת עזה, והאם הכרחי לצאת למלחמה או שאפשר להגיע לשלום עם הפלסטינים והערבים כולם. וגם מעמדם של הערבים במדינת ישראל איכשהו נכנס למשבצת הזאת, והאם הם אזרחים שווי זכויות ומה מעמדם ב"מדינה יהודית דמוקרטית" והאם למשל הבדואים בנגב יושבים על מה שנותר מאדמות אבותיהם או שהם "פולשים לקרקעות המדינה".  בכל התחומים האלה קווי המתאר חדים וברורים – אנשי הימין הם מי שרואים בישראל מדינה ליהודים וליהודים בלבד, שזכותה ומשימתה הקדושה להתפשט ולהתרחב ולהתנחל ולרמוס את הערבי תחת מגפיה, אנשי השמאל הם מי שמוכנים להגן גם על זכויותיו של מי שאינו יהודי, אשר מתעבים בכל נפשם את הכיבוש וההתנחלויות, כתועבה מוסרית וגם כחורבן החברה הישראלית עצמה.

בשנים האחרונות נכנסו לעניין גם הפליטים ומהגרי העבודה מארצות העולם השלישי ובמיוחד מאפריקה השחורה, ובאופן טבעי ומובן מאליו החליקו כולם לתפקידם הברור והמובן מאליו.  אנשי הימין עשו הסבה מיידית משונאי ערבים להיות גם שונאי הפליטים והמהגרים והמסיתים נגדם בסטראוטיפים גסים וחותרים לגרשם וגם מקימים את "משמר השכונות" לתקוף אותם באלימות, ואנשי השמאל עושים ימים כלילות לסייע להם ולהגן על זכויותיהם כיצורי אנוש (וטורח להזכיר שאנו היהודים היינו בעצמנו פליטים נרדפים ולא רצויים לפני לא כל כך הרבה זמן).

אבל מה כל זה נוגע ל"בעיות החברתיות"? אם נבדוק קצת לעומק, נראה שבפוליטיקה ובחברה הישראלית "בעיות חברתיות" הוא שם נרדף לבעיות שנוגעות ליחסים של היהודים, בינם לבין עצמם. וכך לפי הגדרה זאת יכול איש הימין לראות עצמו פעיל חברתי למופת, ולהציע פתרונות ימניים נאים לבעיות החברתיות. רק נפקיע עוד אדמות פלסטיניות שם בשטחים ונבנה עליהם עוד ועוד התנחלויות ענקיות, ופתרנו את בעיית חוסר הדיור. ולמי שלא רוצה לנדוד עד שם, הנה עוד פתרון – נגרש את הסודאנים ויתר השחורים מדרום תל אביב, והנה מיד מתפנות אלפי דירות. וכך יכול היה ברוך מרזל, תלמידו וממשיך דרכו של הרב מאיר כהנא, להצהיר בלי להסס ובלי להסמיק: "במה שנוגע לנושאים חברתיים, אני יותר שמאלני מהשמאלנים".

שלשום פלשו אנשי הימין הקיצוני, הכהניסטים ונוער הגבעות, אל מאהל שדרות רוטשילד וצעדו בין האוהלים וקראו קריאות נאצה נגד ערבים ושחורים וליד פינת אלנבי נטו לעצמם אוהלים מקושטים בשלטים כמו "תל אביב ליהודים" ו"סודאנים לסודאן". בכך הציבו אתגר ראשון במעלה וסימן דרך מהותי בדרכה של המחאה הזאת. האם זהו חלק לגיטימי וטבעי מן המחאה, ש"אינה שמאל ואינה ימין"? האם יוכלו גם הגזענים להצטרף לצעדה ולצעוק עם כולם "העם  דורש צדק חברתי" בין "מוות לערבים" אחד למשנהו? מה טעם ומה ערך יהיה למחאה כזאת?


אנשי המחאה עמדו בכבוד במבחן.בין כל ההכנות האינטנסיביות לקראת הצעדה הגדולה לעבר קרית הממשלה ברחוב קפלן, התקבלה באסיפה ההחלטה לגנות פומבית כל קבוצה או קבוצות אשר יקראו לגירוש קבוצה אחרת על רקע גזעני, אתני, דתי, מיני או גיאוגרפי. עכשיו צריך ליישם את ההחלטה. וכפי דווח בעמוד הפייסבוק של המאבק, במקום בו נטו הגזענים את אוהליהם הוקם מאהל שוחר שיוויון דמוקרטיה ואהבת אדם ומעליו הססמא "אומרים לא לשנאה".
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150336000168072.397929.743598071&saved

עכשיו אפשר לחזור אל המאבק לצדק חברתי. מרזל היה מטרד, אך עיקר הבעיה נשארה במשרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.


זעם המהפכה

את הקטע שלמעלה כתבתי לפני שיצאתי להפגנה אבל לא הספקתי לפרסם אותו. 
בדיוק לפני שיצאתי מהבית ראיתי בעמוד הפייסובק של המאבק את הקטע הבא הראוי מאד לציטוט:

לכל מי שכבר עייף מהמחאה, תתעודדו המחאה באמת עובדת, היא גורמת לשינוי, אנשים מכל קצוות הקשת מזדהים עם המאבק אבל כמובן השלטון רוצה לחכות שהמחאה תדעך הם הרי מחכים שהמהפכה תתעייף ותישאר ללא רוח חיים עייפה ומוטלת לצד הדרך. היום אנו נדאג שהרוח תהפוך לסופה, לטורנדו! אנו רוצים לראות חצי מיליון איש ברחובות מטלטלים, צועקים ובועטים!!! אנו נראה להם שאנו רציניים ורוח המהפכה לא תתפוגג כל כך מהר, לא לפני שתהפוך לסופה הרסנית שתיקח אותם איתנו! לא מוותרים, לא מתייאשים - הערב כולנו יוצאים לרחובות!!!!


טוב, עד כדי חצי מליון איש זה לא הגיע (לפחות בשבוע הזה). אבל גם שלוש מאות אלף זה בהחלט לא מעט...


לתיאור ההפגנה וניתוח משמעויותיה ברצוני להמליץ מאד על מאמרו של חגי מטר:
אין דרך חזרה


ועוד במגזין 972
אם כל ההפגנות בצילומים