יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

אופוזיציה? איזו אופוזיציה?

אופוזיציה? איזו אופוזיציה?


ראש הממשלה נתניהו לא באמת רוצה את ציפי לבני בממשלה. הוא הציע לה ולמפלגתה הצעה עלובה ומעליבה במיוחד. כל כך מעליבה שגם העריקים במפלגתה של לבני, אלה שחולמים להצטרף לממשלה – ולו בתפקיד תת סגן השר במשרד לעניני משרדים מיותרים – לא היו מסוגלים להצביע בעדה.

ועדיין, לבני ומפלגתה נמצאים בצרות. עברה כבר יותר חצי שנה מאז שהובילה את מפלגתה בקול תרועה גדולה אל האופוזיציה, ועדיין היא לחלוטין לא הצליחה להתבלט בכנסת וגם לא לצבור את סוג התמיכה הציבורית המתבקשת מאופוזיציה נחושה. שתערער את מעמד הממשלה.

שוב ושוב מצהירה ציפי לבני שהדרך לשלום היא הקמת מדינה פלסטינית – אבל את זה גם נתניהו אומר עכשיו. נכון, הרצינות של נתניהו בדברים אלה (ובכלל) די מוטלת בספק. מצד שני, לבני היתה שלוש שנים בעמדה בכירה בממשלת ישראל. בשלוש השנים האלה היא לא הביאה שום התקדמות לסיום הכיבוש ולשלום עם הפלסטינים. לעומת זאת, באותן שנים היא הייתה מעורבת עד צוואר במעשים שכיום מונעים מממנה להיכנס לבריטניה מחשש לתביעה על פשעי מלחמה.

הרבה אנשים בעצם עוד לא הבינו מה בדיוק ההבדל בין ציפי וביבי.










הסוס והרוכב

הסוס והרוכב


האם היו ראאד סוכארג'י, ענאן סובוח ורסאן אבו שאראח, תושבי העיר שכם, אחראים להריגתו של המתנחל מאיר אבשלום חי? אולי כן ואולי לא. השאלה תישאר פתוחה ושום בית משפט כבר לא יכריע בה. צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי קיצרו את הדרך. במקום להטריח שופטים ועורכי דין, קציני צה"ל וסוכני השב"כ שפטו את השלושה במשפט מאד מהיר, דנו אותם למוות והוציאו את גזר הדין לפועל בו במקום, בפשיטה ענקית וראוותנית אל לב העיר שכם (אשר אמורה להיות תחת "שליטה בטחונית" של הרשות הפלסטינית).

אלכס פישמן – הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", ולא בדיוק מאשיות מחנה השלום הישראלי – כתב:

"בתקופה מדינית רגישה כזאת, אולי כדאי היה שפעילות בהיקף כזה של כוחות תאושר קודם על ידי הדרג המדיני בישראל. יש כיום לא מעט גורמי ביטחון המכים על חטא על כך שבאינתיפאדה השניה הרסה ישראל את הפת"ח על מוסדותיו. המינון, הם אומרים, היה מוגזם.(...) הפעולה בשכם בפירוש מכרסמת במעמדה של הרשות הפלסטינית, שולחת לעברה סוג של אצבע משולשת. זה יכול להפוך לאותו מסמר קטו שיפיל את הפרסה, ובעקבותיה יפלו הסוס והרוכב, יובס הקרב ותיחרב העיר ("ידיעות אחרונות", 27.12.2009)


יש שם מלחמה

יש שם מלחמה



בשבוע שעבר נהרג הרב מאיר אבשלום חי מהתנחלות שבי שומרון במארב ירי פלסטיני, כאשר נסע במכוניתו בכבישי הגדה המערבית. הדיווחים בעיתונות הדגישו את העובדה כי הוא היה אב לשבעה ילדים. חבריו המתנחלים דרשו במפגיע להגביר את מחסומי הדרכים בכבישי הגדה המערבית ולמנוע מפלסטינים לנסוע בכבישים, "כדי שלא יוכלו לפגוע במתנחלים".

"בכלל לא מדברים על זה שאנחנו כאן נמצאים במלחמה" התלוננה מנורה חזני, שכנתו של הרב חי בהתנחלות שבי שומרון, מעל דפי עיתון הימין הקיצוני "מקור ראשון". אכן, המתנחלים חיים במלחמה, מלחמה יום יומית ובלתי פוסקת. לגזול את אדמתו של עם אחר, לרמוס אותו ולשלול ממנו את התקווה להיות עם חופשי בארצו היא ללא ספק פעולת מלחמה. מאיר אבשלום חי היה חייל בצבאם של המתנחלים, צבא המנהל נגד העם הפלסטיני מלחמה בשם התנ"ך וההיסטוריה – מלחמה אשר מרבית אזרחי ישראל אינם שותפים ואינם רוצים להיות שותפים בה. צבא מתנחלים שהפך את כל הגדה המערבית הפרועה לשדה קרב גדול. אך מדוע היה החייל הזה צריך לנסוע לבדו בשדה הקרב במכונית אזרחית פגיעה?

ומדוע הוא הביא את שבעת ילדיו לגור בלב שדה הקרב?


יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

אם כבר מדברים עם חמאס...

אם כבר מדברים עם חמאס...



אתמול בערב דנו ראש הממשלה נתניהו ושריו הבכירים בהצעות שהגישה להם הנהגת החמאס, ולאחר דיון ממושך גיבשו הצעת נגד אשר תועבר לחמאס ותונח הערב על שולחנם של איסמעיל הנייה בעזה וחאלד משעל בדמשק. ראשי החמאס ינסחו את תשובתם ויעבירו אותה חזרה לנתניהו במשרדו שבירושלים. משא ומתן לכל דבר, גם אם בנימין נתניהו וחאלד משעל אינם יושבים פנים אל פנים לאותו השולחן אלא מתכתבים ביניהם באמצעות מתווכים מצרים וגרמנים.

ממשלת ישראל מנהלת משא ומתן עם חמאס – בגלוי, לעין כל, כשפרטי ההצעות והצעות הנגד מתפרסמים בהרחבה בתקשורת הישראלית והבינלאומית. זה כבר מתנהל מזה שנים. אבל משא ומתן אך ורק בנושא אחד. רק על חילופי שבויים – גלעד שליט תמורת x אסירים פלסטינים.

למה, בעצם? אם ממילא מדברים ומנהלים משא ומתן, למה אי אפשר לפתוח משא ומתן כולל בין ממשלת ישראל לבין הנהגת החמאס – התנועה שזכתה בבחירות לפני שלוש שנים וללא ספק מייצגת חלק משמעותי ביותר מן העם הפלסטיני. משא ומתן עח הפלסטינים יוכל להצליח רק עם יכלול גם את החמאס. מו"מ להשגת שלום, או כל הפחות הפסקת אש יציבה לטווח ארוך. (בין השאר, זאת הדרך הטובה ביותר להבטיח כי האסירים העומדים להשתחרר תמורת גלעד שליט לא יחזרו לבצע פעילות אלימה נגד מדינת ישראל).

המתווכים – המצרים וגם הגרמנים – יהיו ללא ספק מוכנים להעביר לראשי חמאס את הצעותיו של בנימין נתניהו. אם יש לו מה להציע.




יום שבת, 19 בדצמבר 2009

המשטרה בשירות השודדים

המשטרה בשירות השודדים



זה קרה ביום שישי בצהרים. שוטרי משטרת ירושלים, האמיצים והחרוצים, הסתערו בכל כוחם על מפגינים שצעדו ברחובות העיר, חלקם מתופפים בתופים, חלקם לבושים בבגדי ליצנים. עשרים ושבעה מפגינים נגררו לניידות ונשלחו לבלות את סוף השבוע מאחורי סורג ובריח, בבית המעצר במגרש הרוסים.


לא, המפגינים האלה לא התפרעו, לא חסמו כבישים, לא הפרו את הסדר הציבורי. הם פשוט צעדו בשקט ובסדר על המדרכה, בדרכם לקיים הפגנת מחאה בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים. הפגנת מחאה במקום בו מתנחלים מתנפלים בגלוי ולאור היום על בתים פלסטינים, משליכים את התושבים לרחוב ונכנסים לגור בבית ולהניף על הגג את הדגל הכחול לבן.


משטרת ירושלים מאד מאד דואגת לשלומם של המתנחלים השודדים האלה, שאיש לא יטריד את מנוחתם בזמן ולאחר השוד. אסור היה לאפשר למפגינים להגיע לסביבת הבתים האלה, הסביר דובר המשטרה – אסור בתכלית האיסור. חס וחלילה, המפגינים עוד היו עלולים למנוע מכמה מתנחלים לחזור בזמן אל הבית ששדדו, לקיים בו קבלת שבת לפי כל כללי המסורת היהודית, להדליק נרות חנוכה ולשיר על גבורת המכבים.


שעתיים אחרי שנעצרו המפגינים יצאו המתנחלים וחבריהם להתפלל ברחובות שכונת ג'ראח. וכטוב ליבם בתפילה החלו שם להשליך אבנים, להכות תושבים פלסטינים וגם פרצו לאחד הבתים והיכו בו שני ילדים, שנזקקו לטיפול רפואי ופונו באמבולנס. שוטרי משטרת ירושלים היו כנראה עייפים לאחר הרדיפה אחר פעילי השלום. בשביל תעלולי המתנחלים כבר לא נשאר לשוטרים כוח...


נ.ב. במוצאי שבת הובאו 27 העצורים בפני השופט לירן בבית משפט השלום בירושלים, כאשר מחוץ לבנין מפגינים חבריהם ומתופפים בתופים. המשטרה דרשה להאשים אותם ב"התפרעות" ולהרחיק אותם מתחומי העיר ירושלים למשך 90 יום. השופט דחה את הבתיעה על הסף ושחרר את כל העצורים בערבות עצמית.


נציג המשטרה התלונן ש"הפגנות השמאל בשייח ג'ראח מטילות עומס גדול על המשטרה". בית המשפט הפנה את תשומת ליבו כי במדינה דמוקרטית אמורה המשטרה להקצות כוחות מספיקים כדי לאפשר קיום מחאה פוליטית.


המשך יבוא ביום שישי הבא, בשייח ג'ראח


נתניהו קונה בזול

נתניהו קונה בזול




בנאום הבכורה שלה, שרת החוץ החדשה של האיחוד האירופי גינתה בתוקף רב גירוש של תושבים פלסטיניים מבתיהם במזרח ירושלים, ואמרה כי מה שבנימין נתניהו קורא "הקפאת ההתנחלויות" אינו מלא ואינו מספיק.


בן כספית, הכתב המדיני של "מעריב" הידוע בקשריו הענפים במסדרונות השלטון, כתב אתמול בטורו: "מעמדה המדיני של ישראל בקריסה מהירה, שלא הייתה כמותה מאז ומעולם. כבר חוינו משברים במלחמת לבנון באינתיפאדה הראשונה ובהזדמנויות נוספות, אבל אף פעם לא נפלנו מגובה עצום כזה לשפל עמוק כל כך, והתחתית עדיין רחוקה" (מעריב, 18.12.09).

ועוד הוסיף בן כספית וכתב כי "נתניהו מלקק את פצעי ההקפאה. בדיעבד הוא די מתחרט עליה. מחיר יקר, סחורה אין". יום יום ראש הממשלה מתעמת פומבית עם מתנחלים ורבנים וחוטובלים, ועדיין העולם לא הכיר בו כשוחר שלום דגול, עדיין הביקורת הבינלאומית נמשכת וגם מתגברת. בלשכתו של נתניהו נוטים להפנות את חיצי הביקורת אל עו"ד יצחק מולכו, האיש אשר ניהל את המגעים הממושכים עם נציגיו של הנשיא אובמה ובישל את "עסקת ההקפאה".


זה ממש לא יפה ולא מגיע לעו"ד מולכו, שליח נאמן ועורך דין ממולח, אשר קיבל הנחיות אישיות מראש הממשלה וביצע אותן בדייקנות. הוא ניהל משא מתן קשוח ומתיש עם האמריקאים והצליח להוריד מאד את המחיר ולהשיג הקפאה לייט לייט. לא הקפאה מלאה בלי יוצא מהכלל אלא הקפאה שמאפשרת המשך בניה של שלושת אלפי יחידות דיור בהתנחלויות, הקפאה בלי ירושלים, הקפאה עם המשך גירוש הפלסטינים מבתיהם בשייח ג'ראח.


עו"ד מולכו בהחלט השיג סחורה במחיר שראש הממשלה היה מוכן לשלם, ממש מחיר מציאה. אבל כשהסחורה לא שווה כלום, העסקה לא טובה אפילו כשהמחיר היה בזיל הזול.






המנוולת התורנית

המנוולת התורנית



בהתחלה התרגזנו על טורקיה והכרזנו חרם על התיירות לאנטליה.

אחר כך התרגזנו על שוודיה והכרזנו חרם על איקאה.

השבוע בא תורה של בריטניה לספוג את מנת הזעם הלאומי ממדינת ישראל.

אם נמשיך בקצב הזה, בקרוב נעשה עסקים רק עם מיקרונסיה.


יום שלישי, 15 בדצמבר 2009

בימים ההם, בזמן הזה

בימים ההם, בזמן הזה


מקריות מעניינית. בדיוק בזמן בו חוגגים היהודים בארץ ובעולם את חג החנוכה, יצאו חיילי צה"ל בפקודת מפקדיהן לתפוס ולעצור את עבדאללה אבו רחמה מכפר בילעין, האיש אשר מזה שנים מארגן את תושבי כפרו למאבק אמיץ, ללא נשק ביד, על אשר אדמותיהם ופרנסתם נגזלים – לכאורה לשם הקמת "גדר ההפרדה", למעשה כדי להרחיב את ההתנחלות החרדית מודיעין עילית.

עבדאללה אבו רחמה מנהיג מאבק של תושבים כפריים המגוננים על אדמתם באומץ ונחישות. החיילים ששולחת מדינת ישראל באים לדכא בכח ברוטאלי את הכפריים האלה, מפעילים שוב ושוב את מלוא העוצמה - והכפריים אינם נשברים.

לפני אלפיים שנה חיו בדיוק באזור הזה כפריים, לא כל כך שונים, אשר התנגדו באומץ לב לחיילים הברוטאליים ששיגר אליהן מלך בשם אנטיוכוס. הניצחון על החיילים הכובשים, אותו נחלו הכפריים הקדמונים האלה בהנהגת המכבים, הוא האירוע שלזכרו הנהיגה הדת היהודית את החג הנקרא "חנוכה"...

כאן אני מארח את דיווחו של רועי וגנר, אשר מדי שבוע מספר על המאבק בבילעין ובכפרים אחרים שאדמותיהם נגזלו.

"כ-25 ישראלים ובינלאומיות הצטרפו לפלסטינים תושבי בילעין להפגנה קטנה יחסית נגד הגדר. ההפגנה עמדה בסימן המעצר של עבדאללה אבו רחמה, חבר הוועדה המקומית, שהנוכחות הבולטת שלו בהפגנות ונסיונותיו למתן את זריקת האבנים ורימוני הגז הפכו אותו למטרה כל כך מבוקשת, שהצבא נאלץ לפלוש לרמאללה באישון לילה כדי לחטוף אותו מביתו. קבוצת החיילים החדשה ממשמר הגבול שדכאה את ההפגנה עשתה שימוש נלהב ברימוני גז מדמיע, והרוח הקשתה על המפגינים להתאסף סמוך לגדר, על אף שהמפגינים הצליחו לפתוח את השער. רבים סבלו משאיפת גז, כמה ספגו חבלות קלות, וכמה אחרים המשיכו לשייח ג'ראח כדי להיעצר בהפגנה בדיוק בזמן להדלקת נר ראשון. מי ייתן והכיבוש יובס כמו אנטיוכוס הרשע בשעתו".

עד כאן דיווחו של רועי וגנר. אפשר להתקשר אליו במייל
rwagner@mta.ac.il




יום שבת, 12 בדצמבר 2009

יומו של נורי אל עוקבי בבית המשפט



יומו של נורי אל עוקבי בבית המשפט

בעלות הבדואים על אדמתם והחוק הישראלי


7 בדצמבר 2009, שעה 9.45 בבוקר. "מה קורה כאן? כל כך הרבה מבקרים, וכולם לתיק אחד!" שאל השומר בשער "היכל המשפט" של באר שבע. באולמה של השופטת שרה דוברת בבית המשפט המחוזי היו כל 22 הכיסאות המיועדים לקהל תפוסים ועוד רבים נשארו בחוץ, מחכים למקום שיתפנה. פעילי שלום וזכויות אזרח באו, חלקם ממרחק רב, במיוחד לדיון הזה. וד"ר בקי קוק, מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, הביאה את 15 הסטודנטים מהסמינר שלה לחזות בהליכים, כחלק מלימודיהם על בעיות החברה הישראלית.

טכסט מלא  http://toibillboard.info/Okbi_heb.htm

יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

לדבר אי אמת

לדבר אי אמת


לפני מספר חודשים נשא ראש הממשלה נתניהו נאום מפורסם באוניברסיטת בר אילן. אחרי הרבה התפתלויות והתנצלויות הוא הוציא מפיו את המלים המפורשות "מדינה פלסטינית". ואחרי עוד כמה חודשים של התפתלויות והסתבכויות הוא הוציא מפיו את המלים "הקפאת ההתנחלויות". עכשיו אין ספק שהכדור נמצא אצל הפלסטינים. ממשלת ישראל כבר עשתה את חלקה, מעל ומעבר! כך לפחות אומרים דוברי הממשלה.

השבוע מצא נתניהו זמן להיפגש עם המתנחלים ולנסות להרגיע אותם. ההקפאה היא מוגבלת, והיא תימשך רק עשרה חודשים, אפילו לא יום אחד יותר, ואחר כך הבניה בהתנחלויות תתחדש ותתגבר, ובכלל גם בזמן ההקפאה תהיה הרבה הרבה בניה בכל מיני שיטות ופטנטים, למרות כל ההצגות של העימותים המתוקשרים עם פקחי הבניה.

לפחות באחד המקומות השמיע ראש ממשלתנו הנכבד מה שעורכי דין מכנים בנימוס "אי אמת". אם התכוון בנימין נתניהו למה שאמר בבר אילן, והוא באמת עומד לסיים את הכיבוש ולהגיע לשלום עם מדינת פלסטין, הרי מה שיקרה אחרי עשרה חודשים הוא לא חידוש הבניה בהתנחלויות אלא התחלת המעבר מהקפאה לפירוק מוחלט. ואם התכוון למה שאמר למתנחלים, אז מדינה פלסטינית לא תקום, הכיבוש ימשך ולפלסטינים אין מה לחפש בשולחן המו"מ עם ממשלה כזאת.

בינתיים, שרי החוץ האירופים שהתכנסו בבריסל זרקו את הכדור בחזרה אל ישראל.


תג מחיר

תג מחיר


עינבוס. הייתי שם לפני שנתיים, לעזור במסיק הזיתים. כפר פלסטיני מדרום לשכם. תושבים חרוצים, לבביים, מכניסי אורחים. אדמה הררית מאד תלולה. לא שטח חקלאי אידאלי – אבל הכפריים של עינבוס עושים כמיטב יכולתם, בונים טרסות בצלע ההר, נוטעים עץ זית בכל פיסת קרקע אפשרית, ולו הקטנטנה ביותר.

השבוע באו לעינבוס אורחים בלתי מוזמנים. מתנחלים. הם הגיעו לעינבוס באמצע הלילה, שרפו מכוניות וגם טרקטור, ניסו להצית בית, איימו על תושבים בנשקם. (הנשק שסופק להם בידי צה"ל לשם "הגנה עצמית"). 

זה לא היה בגלל משהו שעשו תושבי עינבוס. זה היה מפני שהמתנחלים מרוגזים על "הקפאת הבניה" שהטיל עליהם בנימין נתניהו. כשמתנחלים מרוגזים על משהו שממשלת ישראל עושה (או מעמידה פנים שהיא עושה), הם ממהרים לגבות "תג מחיר" מהפלסטינים הראשונים שנקרים בדרכם.

בעצם, זאת לא המצאה של המתנחלים. השיטה הזאת היא כבר בת מאות שנים. במהלך ההיסטוריה היו כמה וכמה ארצות שבהן, כאשר אנשים התרגזו על גזירה חדשה שהטיל עליהם המלך, הם הוציאו את זעמם על היהודים הקרובים ביותר. באותם מקומות קראו לזה פשוט "פוגרום".


יום שבת, 5 בדצמבר 2009

האם יש צדק לבדואים?

האם יש צדק לבדואים?


מחרתיים, יום שני 7 לדצמבר בשעה 10.00 בבוקר, תתקיים בפני השופטת שרה דוברת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע עדותו של פעיל זכויות הבדואים נורי אל עוקבי, נקודה מכרעת במאבקו המשפטי והציבורי הממושך של אל עוקבי להוכיח את בעלותו על אדמתו באזור אל-ערקיב שמצפון מערב לבאר שבע.

"בשנת 1951, כשעוד הייתי ילד, בא הצבא וגירש את משפחתי ואת כל השבט שלי מהאדמה. אמרו לנו שזה רק לחצי שנה אבל מעולם לא איפשרו לנו לחזור" אומר אל עוקבי. לפני קרוב לארבעים שנה הגיש השייך סלימן מוחד אל עוקבי, אביו של נורי, תביעה לבעלות על אדמתו בפני פקיד הסדר המקרקעין, אך הדיון נסחב והתעכב כמו מרבית תביעות הבעלות שהגישו התושבים הבדואים בנגב. מזה שנתיים מתנהל הדיון בפני השופטת שרה דוברת.

ב-7 לדצמבר יגיע הרגע לו חיכיתי זמן רב – הרגע בו תהיה לי ההזדמנות להעיד בפני בית המשפט ולהציג מסמכים, חלקם מלפני מאה שנה, המוכיחים בצורה ברורה כי האדמה הייתה שייכת לשבט שלנו, שבט אל-עוקבי, שחי עליה ועיבד אותה דורות לפני שקמה מדינת ישראל - בניגוד לשקר שמופץ באמצעי בלי סוף באמצעי התקשורת על 'בדואים שפולשים לאדמות המדינה'. אנחנו לא פולשים ואלה לא אדמות המדינה, אלה האדמות שלנו."

מזה שלוש שנים חי נורי אל עוקבי באוהל שהקים על אדמות אל ערקיב, קרוב למקום בו עמד הבית שבו נולד ובו חי את שנות חייו הראשונות, והוא נשאר שם בעקשנות. פעמים רבות הותקף וגורש – לעיתים באלימות רבה – בידי המשטרה ו"הסיירת הירוקה" – והוא תמיד חזר למקום.

נורי אל עוקבי פרסם קריאה לכל שוחרי השלום והצדק במדינת ישראל לבוא ביום שני לבית המשפט בבאר שבע, להיות נוכחים בעדותו החשובה ולתמוך במאבקו.

לפרטים: נורי אל עוקבי 054-5465556


יום שלישי, 1 בדצמבר 2009

עוד יום בבירה הנצחית

עוד יום בבירה הנצחית


הבוקר יצא משרד החוץ של מדינת ישראל בקול צעקה וזעקה על כוונתו של האיחוד האירופי להכריז כי ירושלים צריכה להיות בירת שתי מדינות – מערב ירושלים בירת ישראל ומזרח ירושלים בירת פלסטין. שגרירי ישראל בכל 27 מדינות האיחוד נדרשו לפנות אל הממשלות ולהביע מחאה חריפה.

בעוד צעקותיהם הנרגזות של השר ליברמן ופקידיו מהדהדות מעל גלי האתר, השתלטו היום בצהרים מתנחלים מן הימין הקיצוני על ביתה של משפחת אל-כורד בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים וגרשו משם בכח את בני המשפחה. זהו הבית הפלסטיני החמישי בשכונה זאת עליו משתלטים המתנחלים, באישור בית המשפט של מדינת ישראל ובסיוע פעיל של כוחות משטרת ישראל. עד כה, כשישים מתושבי השכונה כבר נזרקו לרחוב, פשוטו כמשמעו. הם חיים באוהלים מחוץ לבתים שהיו שלהם, ועכשיו המתנחלים גרים בהם והדגל הכחול-לבן מתנוסס עליהם ברמה.

אולי כדאי שמשרד החוץ יזמין את נציגי האיחוד האירופי לסייר בשכונת שייח ג'ראח ולראות במו עיניהם את הנעשה בירושלים, בירת ישראל שאוחדה לה יחדיו לנצח נצחים.




שאלה של חינוך

שאלה של חינוך


הרמטכ"ל גבי אשכנזי נאם בכנס של מנהלי בתי ספר ומתח ביקורת חריפה על רמת החינוך שקיבלו החיילים החדשים שמגיעים אל שורות הצבא. "מגיעים אלינו צעירים שלא למדו את מדינת ישראל, מורשתה ונופיה. שליש מהחיילים מעולם לא היו בירושלים עד שאנחנו בצבא הבאנו אותם לביקור שם. ויש חיילים שחושבים שאת מצדה כבשנו ב-1967! זה לא מצחיק".

באמת לא מצחיק. ואפשר לציין עוד כמה פגמים מהותיים בחינוך שמספקים בימינו בתי הספר בישראל. פגמים שאותם משום מה הרמטכ"ל לא טרח להזכיר. צעירים שמגיעים לצבא מבלי שמערכת החינוך החדירה בהם ערכים בסיסיים של כבוד האדם וזכויות האדם, מבלי שהפנימו כי כל בני האדם שווים וכולם נבראו בצלם. צעירים הלובשים מדים ומקבלים לידיהם נשק וכח להרוג – וזאת מבלי שמישהו יסביר להם מה הן פקודות בלתי חוקיות בעליל שעליהן מתנוסס הדגל השחור של אי החוקיות. פקודות שהחייל לא רק זכאי אלא חייב על פי חוק לסרב להן. צעירים שבוודאי מגיעים עד לשכת הגיוס מבלי שלמדו אי פעם מה היא אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 (שמדינת ישראל הייתה מבין הראשונות לחתום עליה), כך שאין להם מושג מה שמותר - ומה אינו מותר - לחייליה של מדינה כובשת.

אילו היתה מערכת החינוך בישראל ממלאת את תפקידה לחנך באמת את הצעירים העומדים לקראת גיוס לצה"ל, אולי היו הרבה פחות עמודים בדו"ח גולדסטון.