יום חמישי, 27 בפברואר 2014

לא מדינת אפרטהייד? בנט כבר יטפל בזה

לא מדינת אפרטהייד? בנט כבר יטפל בזה

להקת המחול בת שבע יצאה לניו זילנד, להציג יצירה המבטאת את עשרות שנות פעילותו האומנותית של מנהלה, הכוריאוגרף הידוע אוהד נהרין. אך גם שם, בצידו האחר של העולם, לא יכלו הרקדנים להתחמק מן הבעיות הפוליטיות של הארץ הזאת. מול בנין תיאטרון סנט ג'יימס בעיר וולינגטון חיכו להם עשרות מפגינים זועמים, אשר צעקו כי ההופעה נועדה להציג פנים יפות למדינת ישראל שיסתירו את הפרת זכויות האדם של הפלסטינים.  

מארגן ההפגנה היה ג'ון מינטו, שהתפרסם בתקופת המאבק נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה כאשר הוא וחבריו הפריעו בגופם למשחקים של נבחרת הרוגבי של דרום אפריקה שבאה לשחק בניו זילנד. בהפגנה של השבוע טען מינטו כי גם ישראל היא מדינת אפרטהייד, שכן "ישראל מחשיבה רק יהודים בתור ישראלים אמיתיים, ויש בישראל מערכת שלמה של חוקים אשר יוצרים אפליה לרעה נגד האזרחים הערבים". ממול התקיימה הפגנת נגד על ידי חברים בקהילה היהודית המקומית. נציג הקהילה דיויד שוורץ מחה נגד דבריו של מינטו ואמר כי "ישראל היא מדינה דמוקרטית שבה כל האזרחים שווי זכויות לפי החוק", וכי אין חוקים המפלים לרעה נגד הערבים הישראלים. הוא אף יצא בהאשמה כי מינטו וחבריו בעצמם פועלים ממניעים גזעניים בהשמיעם את ההאשמות נגד ישראל.

מירושלים בירת ישראל הוסיף השר נפתלי בנט את קולו באותו יום עצמו לויכוח הסוער שהתנהל בוולינגטון בירת ניו זילנד. קולו של בנט, מנהיג מפלגת הבית היהודי ושר בכיר בממשלת נתניהו, היה רם וברור: "צריך לגלות אפס סובלנות לרצונות הלאומיים של ערביי ישראל. חייבים לסמן את יהדות המדינה, לחוקק חוק שיעגן את זהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. בישראל חוקקו אין סוף זכויות, אבל אין חוק על זהות המדינה" המשיך השר "יש כאן מי שחולמים שנהיה כמו שוודיה, אבל אנחנו לא שוודיה." שר הכלכלה תקף במיוחד את אהרן ברק, הנשיא לשעבר של בג"ץ, והאשים אותו ואת חבריו השופטים כי הם "פועלים בעקביות לשנות את האיזון ולרוקן משמעות יהודית במדינה". להשקפתו של בנט, יש לבטל פסקי דין מכריעים כמו זה שניתן בפרשת קעדאן. ייהוד צריך לחדול מלהיות רעיון מגונה כפי ששופטי בג"צ הפכו אותו. להיפך, הייהוד צריך להיות מעוגן ומקודש כיעד חוקתי עליון.

ראוי לחזור על פרטיו של פסק דין קעדאן, לטובת מי שלא זוכר. לפני יותר מעשרים שנה רצו עאדל ואימאן קעדאן, זוג צעיר ומצליח תושבי באקה אל-גרבייה, לבנות בית לעצמם ולילדיהם בישוב החדש קציר שהוקם סמוך למקום מגוריהם, שם יכלו לזכות לאיכות חיים גבוהה שאינה זמינה בבאקה אל-גרבייה הצפופה והעניה. בקשתם לרכוש מגרש בקציר נדחתה על הסף. הסיבות נמסרו להם במפורש ובמלים ברורות: בני הזוג קעדאן הם ערבים, ואילו הישוב קציר הוקם על קרקעות שנמסרו בידי מדינת ישראל לסוכנות היהודית. בהיותה ארגון יהודי לאומי המיועד לדאוג רק לאינטרסים של יהודים, הסוכנות עסקה בהקמת ישובים המיועדים אך ורק ליהודים.

בני הזוג קעדאן פנו לאגודה לזכויות האזרח ועתרו לבג"צ. בדיון העקרוני שנמשך חמש שנים הצהירו נציגי המדינה והסוכנות היהודית במפורש כי הקמת ישובים המיועדים ליהודים בלבד היא חלק מהותי מהגשמת הציונות, וכך היה מאז החלה ההתישבות הציונית בארץ ישראל. נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק עשה מאמצים גדולים להימנע מהכרעה שיפוטית בשאלה העקרונית, לתת לבני הזוג קעדאן פתרון אישי ולמצוא להם מגרש למשפחה "מער לגדר", דהיינו מחוץ לשטח היישוב קציר. אולם כל הנסיונות למצוא פשרה נכשלו, ובחודש מרס 2000 ניתנה ההחלטה העקרונית.

נשיא בית המשפט אהרון ברק כתב כי ההחלטה לקבל את עתירתם של בני הזוג קעדאן היתה ההחלטה הקשה בחייו, אך לא היה ממנה מנוס. "דווקא מפני שמדינת ישראל היא יהודית, עליה לקדש את ערך השוויון, והתרת התיישבות ליהודים בלבד היא בגדר הפרה של החוק. מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לא מתבקש כלל כי המדינה תנהג באפליה בין אזרחיה". 

"המדינה - מדינת יהודים היא; המשטר המתקיים בה - הוא משטר דמוקרטי נאור, המעניק זכויות לכלל האזרחים, יהודים כלא יהודים. אין, אפוא כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא - נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית."

סוף פסוק? לא בדיוק. בג"ץ הפנה את משפחת קעדאן לוועדת הקבלה של היישוב קציר עם הוראה שעובדת היותם ערבים לא תשמש קריטריון ישיר או עקיף לסירוב. הועדה שוב דחתה אותם, והפעם נאמר שזה לא בגלל שהם ערבים אלא מפני שהם פשוט "לא מתאימים". האגודה לזכויות האזרח פנתה שנית לבג"ץ בעניינם ובשנת 2004 הודיע המינהל שבעקבות גידול היישוב קציר כבר לא מופעלת בו ועדת קבלה ועל כן יוקצה למשפחת קעדאן מגרש ללא צורך בוועדת קבלה‏. 

באוגוסט 2007, למעלה מעשר שנים לאחר שהחלו במאבקם, קיבלו בני הזוג קעדאן את האישור לבנות את ביתם ביישוב קציר. אבל הדרך שפרצו בעמל כה רב לא נשארה פתוחה זמן רב לשימושם של אחרים. בחודש מרס 2011 אישרה הכנסת את חוק ועדות הקבלה, אשר מאפשר לממשלה להקצות קרקע להקמתם של "ישובים קהילתיים", בהם יכול לגור רק מי שיאושר בידי ועדת קבלה, וועדת הקבלה רשאית לדחות את מי ש"אינם מתאימים למרקם החברתי של הישוב". 

לשר נפתלי בנט זה לא מספיק. הוא רוצה להחזיר את הגלגל לאחור לתקופה שלפני בג"צ קעדאן. ישראל שלו לא תהיה כמו שוודיה, גם לא כמו כל מדינה דמוקרטית אחרת באירופה או בצפון אמריקה (או בניו זילנד). במדינת ישראל של נפתלי בנט יהיה  עיקרון חוקתי בסיסי, מוצהר ומעוגן בחוק, שיקבע כי מותר וראוי לרשויות המדינה להקים ישובים ליהודים בלבד כדי לקדם את יהוד הגליל ואת יהוד הנגב ואת יהוד המדינה כולה. ומה עם ערבי שיעז להרים קולו במחאה?  השר הבהיר בדיוק: אפס סובלנות. 

בינתיים, עמל מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי להתגבר על בעית ההכרה במדינה יהודית, שהפכה לאחת מאבני הנגף המרכזיות במשא ומתן. ראש הממשלה נתניהו דורש בתוקף שהפלסטינים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, כתנאי בל יעבור לכל הסכם, ואילו הפלסטינים עד כה סרבו מכל וכל להעניק הכרה כזאת. 

בשבוע האחרון הודלפו לתקשורת כמה נוסחאות פשרה אפשריות. למשל, שהפלסטינים יסכימו להכיר בישראל כמדינה יהודית בתנאי שיובטח חד משמעית שלא יפגעו זכויותיהם של הערבים אזרחי ישראל. אולי בסופו של דבר הפלסטינים יוכלו לחיות עם נוסחא כזאת. אבל האם יוכל גם בנט לחיות איתה? 

יום שישי, 14 בפברואר 2014

מכנען עד ספרד


מכנען עד ספרד 

לפני שבוע הטיח סאיב עריקאת, הנושא ונותן הפלסטיני הותיק, בפני חברי המשלחת הישראלים כי אבותיו היו בין הכנענים אשר חיו בעיר יריחו שלושת אלפים שנה קודם שהגיעו לשם בני ישראל הכובשים בראשותו של יהושע בן נון. לא ברור בתגובה למה נאמרו דבריו של עריקאת.  

ציפי לבני, הממונה על המשא ומתן מטעם ישראל, החליטה "לא להתווכח עם עריקאת על נרטיבים היסטוריים אלא להתרכז בבנית עתיד של שלום". על כך יצא עליה זעמו של שר הכלכלה נפתלי בנט, ראש מפלגת הבית היהודי.

בנט הזדרז להציג את הנרטיב ההיסטורי הציוני בכל אורכו ורוחבו ותפארתו -  התנ"ך וההבטחה האלוהית וארץ ישראל נחלת אבותינו מזה 3800 שנה (?) ו-2000 שנות כיסופים וכו' וכו'.  בביטאוני הימין בכתב וברשת עלו עשרות כותבים נזעמים ואזרו חילם במאמץ אדיר לפאר את הזכות היהודית הבלעדית האחת והיחידה ולרמוס עד עפר את כל טענותיהם של עריקאת והפלסטינים. (זמן קצר אחר כך קרא בנט הקנאי למרטין שולץ "שקרן" בפניו. שולץ, יושב ראש הפרלמנט האירופי, העז בנאומו בכנסת להזכיר את הבעיות הפרוזאיות של אי השוויון בחלוקת המים בין הישראלים לבין הפלסטינים החיים תחת הכיבוש.) 

האמנם נושא סאיב עריקאת בכיסו שושלת יוחסין המחברת אותו אל הכנענים שמלפני שלושת אלפים שנה? סביר להניח שלא. ומצד שני, האם יש בכיסו של נפתלי בנט שושלת יוחסין המחברת אותו אל לוחמיו צמאי הדם של יהושע בן נון? גם בכך אפשר להטיל ספק. אגב, שם המשפחה "בנט", הנפוץ בעולם הדובר אנגלית, קשור דווקא אל כובשים אחרים, הנורמנים שכבשו את אנגליה בשנת 1066 והביאו אתם מצרפת את השם הזה. (אם כי גם בכיוון הזה לא בטוח שיש לנפתלי בנט שושלת יוחסין ברורה...)

בספר התנ"ך החביב על שר הכלכלה מופיע תיאור מפורט של מה שעשו בני ישראל (אבותיו של בנט?) לכנענים (אבותיו של עריקאת?) לפני כשלושת אלפים שנה: 

"וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ, וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר [יריחו] וַיַּחֲרִימוּ, [כלומר "וירצחו"] אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן; וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי חָרֶב." ובהמשך עברו בני ישראל בהנהגתו של יהושע בן נון אל העי: "ויְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ, וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי חֶרֶב, עַד תֻּמָּם; וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי-חָרֶב.  וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, שנֵים עָשָׂר, אָלֶף:  כֹּל, אַנְשֵׁי הָעָי.  וִיהוֹשֻׁעַ לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ, אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן, עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים, אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי." והלאה אל מקדה "וְאֶת מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיַּכֶּהָ לְפִי חֶרֶב וְאֶת מַלְכָּהּ הֶחֱרִם אוֹתָם וְאֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ, לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד". וכן הלאה וכן הלאה. 

למעשה, בקרב ההיסטוריונים המודרניים יש ספק רב באמינות התיאור הזה, ומעריכים כי הוא נובע מגוזמאות של כותב מאוחר קצת יותר מבין אבות אבותינו - כנראה מישהו בעל דמיון חולני במיוחד. אבל כדי לשמוע ספקות כאלה צריך להגיע עד לאוניברסיטה. לתלמידים בבתי הספר במדינת ישראל מוצגות המלחמות ומעשי הטבח של יהושע בן נון כעובדה לאמיתה, מעשים שבוצעו במצוותו הישירה של אלוהים.  

תודות לנצרות שאימצה את הברית החדשה כחלק מכתבי הקודש שלה, תורגם סיפור מלחמותיו העקובות מדם של יהושע לכל השפות בעולם, ובמשך מאות שנים שימש מקור השראה ולגיטימציה לכל מי שבאו לכבוש את ארצו של עם אחר ולהתנחל בה. למשל, מי שכבשו את אדמתם של אינדיאנים בצפון אמריקה ושל שחורים בדרום אפריקה. ואגב, דת האיסלאם אמצה דמויות תנ"כיות רבות אל בין נביאיה, אך היה לה הטעם הטוב לא לכלול את יהושע בן נון ביניהם.

ובכל זאת, מי אנחנו ומי היו אבותינו? ומי הם הפלסטינים ומי היו אבותיהם שלהם? במבט מפוכח, סביר להניח שאכן ליהודים החיים היום בישראל ובארצות רבות בעולם היו אבות שחיו בארץ הזאת לפני אלפיים שנה – והיו להם גם אבות אחרים שגרו בכל מיני מקומות אחרים. (לסבתא האישית שלי היו עצמות לחיים מאד מונגוליות, המעידות כנראה שכמה מאבות אבותי האישיים הגיעו למזרח אירופה מן המזרח הרחוק ולאו דווקא מן המזרח התיכון...) וכך כנראה גם הפלסטינים - חלקם מצאצאי מי שחיו כאן לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה ויותר ואשר נשארו במהלך הדורות באותו כפר והשתמשו באותן שיטות עיבוד חקלאי, ואילו חלק אחר מאבותיהם קרוב לודאי הגיעו לכאן בכל מיני תקופות מאוחרות יותר. 

בשנת 1918 פרסמו המנהיגים הציונים דוד בן גוריון ויצחק בן צבי ספר שנקרא "ארץ ישראל בעבר ובהווה" ובו קבעו כי הערבים תושבי פלסטינה – במיוחד הכפריים שבהם – הינם מצאצאי היהודים שחיו בארץ בתקופה הרומית. כעדות לביסוס טענתם הם במיוחד הראו כי הניב של הפלחים בארץ שזור מלים בעברית וארמית. במסגרת המחקר התברר כי כ-10,000 שמות של כפרים, נחלים, מעיינות, הרים, עמקים, וגבעות בכל הארץ שמרו את השם העברי העתיק בפי התושבים הערבים.  

באותו זמן טפחו בן גוריון ובן צבי, שהיו עתידים להיות ראש ממשלה ונשיא במדינת ישראל, את התקוה שאם יוכיחו לתושבי הארץ הערבים שאבותיהם היו יהודים ירצו התושבים להיות יהודים גם בהווה ולקשור את גורלם עם הציונות. תקוה זאת נכזבה תוך זמן קצר. במיוחד מפני שהתנועה הציונית פעלה בכל כוחה לרכוש אדמות בכל רחבי הארץ ולהקים עליהן קיבוצים ומושבים ציונים-סוציאליסטים למהדרין, ובישובים האלה לא היה שום מקום לערבים תושבי הארץ, אפילו אם אבותיהם היו יהודים...

הנראטיב על מוצאם היהודי של הפלסטינים העלה אבק בבוידם, ואת מקומו תפס רעיון הפוך בדיוק. הפלסטינים בהחלט לא חיו כאן אלפיים שנה ולא קיימו שרידים של מורשת יהודית, הם בכלל לא היו כאן. הארץ היתה ריקה ושוממה כאשר הגיעו לכאן החלוצים הציונים בסוף המאה התשע עשרה. הפלסטינים הם עולים חדשים שבאו לכאן זה מקרוב, מהגרי עבודה שבאו בגלל שהציונים פיתחו את הארץ ויצרו להם מקומות עבודה. זה הנראטיב אותו פרש בהרחבה רבה נדב שרגאי, אחד מבעלי הטור הותיקים של הימין הישראלי, באחת מהתגובות על מוצאו הכנעני של סאיב עריקאת. במאמר שהשתרע על שלושה עמודים בגליון סוף השבוע של "ישראל היום" ("הביביטון") פרט שרגאי כמוצא שלל רב שמות משפחה הנפוצים בקרב הפלסטינים והמוכיחים כי באו לכאן מארצות אחרות. למשל, אלה הנקראים "אל מסרי" מוצאם ממצרים, והנקראים "מוגרבי" באו לכאן כל הדרך ממרוקו (שרגאי שכח להזכיר שגם בקרב יהודים ישראלים קיים השם הזה...)

כמה ימים אחר כך פורסמו החדשות המרעישות על כוונתה של ממשלת ספרד להעניק אזרחות ספרדית לכל מי שיוכל להוכיח כי מוצאו מן היהודים שגורשו מספרד בשנת 1492. יש לא מעט ישראלים ששמות משפחתם מעידים על העיר בספרד בה דרו אבותיהם, טולדנו וקורדוברו וסרגוסטי וולנסי ומורסיאנו, וחלק גדול מהם מתכוונים לסור אל הקונסוליה הספרדית בתל אביב ברגע שיאושר החוק החדש על ידי הפרלמנט במדריד. "עכשיו, לא רק לאשכנזים יהיה לאן לברוח מכאן" אמר אחד מהם לכתב "ידיעות אחרונות".  

יום שישי, 7 בפברואר 2014

משא ומתן עם אקדח לרקה

משא ומתן עם אקדח לרקה 

בתוך המתקפה האחרונה של שרים בממשלת ישראל נגד מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי זכו לתשומץ לב בינלאומית דבריו של יובל שטייניץ. האיש אשר ירד ממגדל השן האקדמי בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה חיפה והיום הוא השר לעניינים אסטרטגיים ולענייני מודיעין בממשלת ישראל השמיע הצהרה שצוטטה בכלי תקשורת רבים בכל רחבי העולם: "אי אפשר לכפות את מדינת ישראל לנהל משא ומתן עם אקדח לרקה, כאשר הפלסטינים שומעים שבמקרה של כישלון בשיחות מדינת ישראל תיפגע מחרם בינלאומי". 

יומיים לפני שהשמיע השר הפילוסוף את מחאתו על התנאים הבלתי נסבלים בהם נדרשת ממשלת ישראל לקיים משא ומתן, הגיעו חיילי צבא ההגנה לישראל מלווים בדחפורים אל הכפר הקטן עין אל חילווה בצפון בקעת הירדן, ותוך שעה של עבודה נמחק הכפר כליל מעל פני האדמה. הכפר עין אל חילווה כבר נחרב מספר פעמים בעבר, אך הפעם נראה כי קובעי המדיניות בישראל נחושים בדעתם שהוא יותר לא  יבנה מחדש. על הצלב האדום הבינלאומי נאסר במפורש לספק אוהלים לשישים ושישה תושבים שנשארו תחת כיפת השמיים, ביניהם שלושים ושישה ילדים, והצבא הודיע כי כל אוהל שימצא בשטח יוחרם מיד. אחד התושבים שאל את החיילים שאלה נואשת "אז לאן נלך?" והחייל הצביע לכיוון העיירה טובאס, אחת המובלעות הפלסטיניות שנקבעו בהסכמי אוסלו, הנמצאת מחוץ לתחומי בקעת הירדן שנועדה להישאר בשליטה ישראלית לטווח ארוך.



זה לא היה המקרה הראשון וגם לא היחיד מסוגו. כבר שנים רבות יש למדינת ישראל מדיניות קבועה, למנוע כניסתם של פלסטינים לתחומי בקעת הירדן אם אינם גרים בה ולהרוס את בתיהם של מי שכן נמצאים שם. וכאשר הפכה בקעת הירדן לאחד ממוקדי הויכוח במשא ומתן, התגבר מאד קצב הריסת הבתים הפלסטינים בשטח הזה. 172 מבנים פלסטינים נהרסו בשנת 2012, 390 בשנת 2013 כולה. מאז כניסת השנה החדשה כבר הוחרבו 92 מבנים בחודש ינואר 2014 בלבד, ועוד היד נטויה. אלה הם התנאים בהם נדרשים הפלסטינים לנהל את המשא ומתן על עתידה של בקעת הירדן.  

הפלסטינים אמרו לא פעם ולא פעמיים שהם נדרשים לנהל משא ומתן עם אקדח על הרקה, אבל טענותיהם לא כל כך זכו לתשומת לב באמצעי התקשורת. כידוע, התקשורת מחפשת אדם שנשך כלב ולא להיפך. באינסוף סיבובי משא ומתן הנמשכים כבר יותר מעשרים שנה, השותף היושב מול הפלסטינים לשולחן המשא ומתן מחזיק בשליטה מלאה בשטח ואינו ממהר לוותר עליה. זהו שותף אשר צי הדחפורים שלו עובד ללא לאות בהריסת בתים פלסטינים והכשרת הקרקע להרחבת ההתנחלויות ישראליות. בכל סיבוב מוצגת לפלסטינים הברירה: לקבל את מה שמוצע להם או לעמוד בפני האפשרות שהכיבוש שכבר נמשך עשרות שנים ימשך עוד עשרות שנים נוספות. 

בכמה הזדמנויות מסוג זה בחרו הפלסטינים בדרך של התנגדות חמושה. אבל אז הנחית עליהם הצבא החזק ביותר במזרח התיכון את מכותיו, ובדעת הקהל העולמית הם הוצגו כטרוריסטים וסרבני השלום. ובמקרים אחרים ניסו שוב את דרך המשא ומתן ושוב גילו  כי "ישראל מנהלת משא ומתן על עתיד הפיצה ובו בזמן אוכלת את הפיצה", כפי שהגדיר זאת הנושא ונותן הותיק סאיב עריקאת. 

מאז ימי קיסינג'ר, המתווכת היחידה והבלעדית בין ישראל לערבים היתה תמיד ארצות הברית.   השותפות האחרות בקוורטט הבינלאומי – אירופה, רוסיה והאו"ם – נראו כקישוט. גם אם יתר העולם תמך בפלסטינים, ממשלת ישראל יכלה להרשות לעצמה להתעלם כל עוד חשה תמיכה מוצקה מצד ארצות הברית. אם מזכיר המדינה בא בטענות ודרישות, מיהרו לבדוק  אם הנשיא באמת עומד מאחוריו. (למשל, קולין פאוול וג'ורג' וו. בוש). ואם הנשיא כן עמד מאחורי מזכיר המדינה, תמיד היה איפ"ק שיארגן רוב בסנאט ובבית הנבחרים ומחיאות כפיים סוערות לכל ראש ממשלה ישראלי. בארצות הברית יש בחירות כל שנתיים, והמועמדים תמיד זקוקים לתמיכת הלובי הישראלי, ומערכת הבחירות נמשכת כמעט שנה, כך שממשלת ישראל צריכה רק לצלוח את השנה שבין בחירות לבחירות. וכך עברו להן ארבע שנות כהונתו הראשונה של ברק אובמה בבית הלבן, בלי שינוי בשטח מלבד גידול משמעותי במספר המתנחלים הישראלים. 

אבל "הממזרים שינו את הכללים". בשנה האחרונה, האירופים הפסיקו להיות קישוט והפכו להיות שותפים בעלי תפקיד מפתח בתהליך. מזכיר המדינה ג'ון קרי יחד עם שרת החוץ האירופית קתרין אשטון והקנצלרית אנגלה מרקל ועוד שורת מנהיגים אירופיים סללו בשקט דרך עוקפת איפ"ק, ופתאום עומד בנימין נתניהו בפני לחצים קשים וכואבים גם בשנת בחירות בארצות הברית. 

בועידת הביטחון במינכן הזהיר קרי כי "הסטטוס קוו בין ישראל לפלסטינים לא יכול להימשך. יש כרגע שגשוג וביטחון רגעיים בישראל, אבל זו אשליה. כל זה ישתנה אם השיחות ייכשלו. הסיכונים גבוהים מאוד עבור ישראל. ישנה מערכה הולכת וגוברת של דה-לגיטימציה נגד ישראל. אנשים מדברים על חרם. זה יחריף במקרה של כישלון ולכן לכולנו יש עניין חזק מאוד בפתרון הסכסוך הזה.". 

ארצות הברית תטיל חרם? ארצות הברית תלחץ? חס וחלילה, אמריקה מאד נגד חרם. האירופאים הם אלה שלוחצים ומאיימים. תדבר איתם, תקשיב להם, מר נתניהו, הם שותף הסחר הגדול ביותר של המדינה שלך. "האינתיפאדה השלישית כבר החלה. היא החלה באיחוד האירופי" כתב הפרשן רב ההשפעה תומס פרידמן.       

במשאל דעת הקהל שפורסם הבוקר בעיתון סופהשבוע התברר כי 70% מאזרחי ישראל כבר אינם רואים בארצות הברית מתווך הוגן. (קרוב לודאי שגם היום, בין הפלסטינים האחוז יהיה עדיין גבוה יותר...) ו-67% מאזרחי ישראל חוששים כי חרם כלכלי אירופי יפגע ישירות בהם ובמשפחותיהם. 

משא ומתן לעולם אינו מתנהל בחלל הריק. ההתפתחויות סביב השולחן תמיד משקפות את יחסי הכוחות הצבאיים, הפוליטיים והכלכליים בין שני הצדדים ואת יכולתם לאיים זה על זה ולפגוע זה בזה. בהיסטוריה ידועים שני סוגים של משא ומתן בסיומם של מלחמות וסכסוכים. כאשר רק צד אחד נדרש לנהל משא ומתן עם אקדח לרקה, מדובר במשא ומתן על תנאי כניעה. רק כאשר שני הצדדים למו"מ מרגישים מאוימים, אפשר אולי להגיע בסופו של דבר להסכם אשר בו שני הצדדים יורידו בהדרגה את האקדח המכוון לרקתו של האחר ויבנו לאט לאט יחסים של שלום. 

יום שבת, 1 בפברואר 2014

לא קוראת את המפה – סקרלט והבועות


לא קוראת את המפה – סקרלט והבועות


תמונותיה של כוכבת הקולנוע, שנראתה במיטבה, הופיעו בהבלטה בעמודים הראשיים של "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת " סקרלט למען ישראל" : הזדהות עם ישראל הפכה לסיכון מקצועי אמיתי לאומני העולם, כותבת ציפי שמילוביץ. כל מי שמעז לבוא  לכאן, או אפילו להגיד מילה טובה על ישראל, נתון ללחצים והפחדה גדולה ורובם מתקפלים. לא כזאת היא סקרלט ג'והנסון. היא הייתה צריכה לבחור בין תפקיד קודם כשגרירה של רצון טוב עבור ארגון אוקספם אשר מקיים פעילות הומניטרית ברחבי העולם, לבין החוזה החדש שלה לשמש כ"שגרירת מותג עולמית" של חברת סודה סטרים שמייצרת מכונות סודה לשימוש ביתי בהתנחלות בגדה המערבית. באומץ רב היא בחרה באפשרות השניה, מסכמת שמילוביץ. 

באותה הרוח הציג השר נפתלי בנט, מנהיג מפלגת הבית היהודי הלאומנית ,את תמונתה של סקרלט ג'והנסון בדף הפייסבוק שלו עם הכיתוב "היא יפה מבפנים כמו מבחוץ".  

בין השבחים שהורעפו על סקרלט ג'והנסון בשל אומץ לבה, לא היה כמעט אזכור לכך שעבודתה עבור ארגון אוקספם היתה בבחינת צדקה, ואילו חברת סודה סטרים שילמה לה ביד רחבה עבור הופעתה בתשדיר פרסומת שישודר לקהל העצום הצמוד למסכי הטלויזיה במהלך הסופרבול,  משחק ההכרעה של אליפות ליגת הפוטבול האמריקנית. סקרלט ג'והנסון כבר קיבלה לא מעט הכנסות מפרסום מסחרי של מוצרים שונים, ביניהם של ביניהם קלווין קליין, דולצ'ה וגבאנה לוריאל, ולואי ויטון. הפרת חוזה הפרסום עם סודה סטרים היתה עלולה לסבך אותה בבעיות משפטיות ובוודאי היתה מסכנת את סיכוייה להשיג חוזים נוספים מסוג זה. 

מצד השני, ראוי לציין כי עמדותיה הפוליטיות של סקרלט ג'והנסון לא בדיוק זהות לאלה של מעריציה הישראליים. בנט וחבריו המתנחלים לא ממש אוהבים את ג'ון קרי וברק אובמה, ואילו סקרלט ג'והנסון הביעה תמיכה בשניהם במהלך מסעות הבחירות לנשיאות ב-2004 ו-2008 בהתאמה. 

דניאל בירנבאום, מנכ"ל סודה סטרים הגאה מאוד ברכש המפורסם שלו,  עושה מאמץ גדול לבדל את עצמו מן המתנחלים הלאומנים הבוטים מסוגו של בנט, ולהציג את עצמו כ"מתנחל לא פוליטי". בכמה הזדמנויות הציג עצמו בירנבאום כנביא החדש של דו קיום בין ישראלים לפלסטינים, אשר בונה גשרים יומיומיים של שלום באולמות היצור של המפעל שלו "בלי לחכות לפוליטיקאים ודיפלומטים".  

מאות העובדים הפלסטיניים במפעל סודה סטרים  הם הקלף המנצח של בירנבאום. . בסרטוני ודיאו עשויים היטב
שמפיצה החברה נראים עובדים פלסטיניים המרוצים מאוד ממשרתם, שכרם ותנאי העבודה, וחיים בידידות מושלמת עם עמיתיהם היהודים במפעל, למרות שהם מעדיפים לאכול צהריים בנפרד.

עד לפני כמה שנים , נהגו מעסיקים ישראליים בהתנחלויות להפלות ולנצל באופן בוטה את עובדיהם הפלסטינים, והסתמכו בציניות על העובדה שהם פועלים מחוץ לשטחה הריבוני של ישראל ולכן חוק שכר המינימום הישראלי אינו חל עליהם. בעקבות עתירות לבית המשפט העליון נקבע לפני כמה שנים, כי בהתנחלויות - שהן מובלעות ישראליות בתוך שטח שאינו ישראלי – כן צריכים לחול חוק שכר המינימום וחוקי עבודה אחרים, וכי העובדים הפלסטיניים צריכים לקבל משכורות ותנאים זהים לאלה של הישראלים. לא כל המעסיקים הישראליים בהתנחלויות מקיימים בפועל את פסיקת בית המשפט. יתכן שמפעל סודה סטרים כן מקפיד על כך – ולו כדי שיוכל להציג אליבי מושלם בזירה הבינלאומית. 

בתיאום עם בירנבאום, הסבירה סקרלט ג'והנסון כי היא "תומכת בשיתוף פעולה כלכלי בין ישראל דמוקרטית ופלסטין דמוקרטית". אבל היכן בדיוק תהיה ממוקמת פלסטין הדמוקרטית? איפה יעבור גבולה עם ישראל הדמוקרטית? האם יהיה לה רצף טריטוריאלי, או שתהיה מחולקת לסדרה של מובלעות מנותקות ומבודדות? 

ספק אם הכוכבת המפורסמת מהוליווד ראתה אי פעם מפה מפורטת של ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית ומיקומן יחסית לערים ולכפרים הפלסטינים, מפות שכדוגמתן מפרסמים ארגונים ישראליים ופלסטיניים שונים. מפה כזאת היתה מראה לה בבירור כי המתכננים של ממשלת ישראל מיקמו את התנחלות מעלה אדומים במטרה לתקוע טריז עמוק לתוך השטח הפלסטיני, ולנתק את החלק הצפוני של הגדה המערבית מדרומה. מישור אדומים,  אזור התעשייה של ההתנחלות, ממוקם ממש בחוד החנית של הטריז הזה – וממש שם, בחוד החנית הזה, נמצא המפעל של סודה סטרים, מוקף בחומת בטון מכוערת וסלילי תיל דוקרני בראשה. 

כמובן, המיליונים הרבים של הצופים האמריקאים שיצפו בסופרבול מחר בלילה לא יראו ולא ישמעו  דבר מכל זה. הם רק יראו את פניה המחייכים של סקרלט ג'והנסון.