יום שני, 27 בדצמבר 2010

"ביקשנו מקלט – קיבלנו כלא"


"ביקשנו מקלט – קיבלנו כלא"

בימים קשים וקודרים זכינו למעט תקווה ועידוד מידיהם של אנשים שאינם אזרחי ישראל, ואפילו כתושבים זמניים מעמדם בינינו מעורער ותלוי על בלימה.  הפליטים ומבקשי המקלט מסודאן ואריתריאה החיים בשכונות והמצוקה ובשוליה של החברה הישראלית התארגנו ויצאו לרחובות, להשמיע את דברם בקול רם וברור ולהציב מראה בפניה של מדינת ישראל מודל סוף 2010.

במשך הרבה מאד זמן דיברו עליהם בלי לשאול לדעתם, מבלי שהם ידברו בעצמם ובלי שמישהו יקשיב להם. כאילו אין להם אוזניים לשמוע מה שאומרים ועיניים לראות ורגשות בלב.

ראש הממשלה אמר שהפליטים והמסתננים שמגיעים לישראל מאפריקה דרך הגבול המצרי הם סכנה ביטחונית ודמוגרפית, ושהם גוזלים לישראלים עניים את מקורות הפרנסה. הממשלה החליטה להקים להם מחנה אי שם במרחבי הנגב המדברי שם יוכלו "לשהות" בפיקוחו האדיב של שירות בתי הסוהר במדינת ישראל.

בשכונות המצוקה של דרום תל אביב התקיימה הפגנה בה נאמו הח"כ הגזען הקיצוני מיכאל בן ארי ממפלגת האיחוד הלאומי והח"כ הגזען המתון יואל חסון  ממפלגת קדימה ושניהם אמרו בסגנונות קצת שונים את אותו הדבר: אנשים בעלי עור שחור שהולכים ברחובות ומדברים כל מיני שפות אפריקאיות הם מטרד שצריך לסלק אותו כמה שיותר מהר. ומיד הם כמובן הוסיפו שזאת לא גזענות, בהחלט לא גזענות, בסך הכול הגנה עצמית ומלחמת הישרדות של תושבי שכונות המצוקה.

ובזמן ההפגנה עברו כמה מן הפליטים עצמם ברחוב, בקרבת מקום. לא מעט מהם יודעים עברית – בודאי יודעים מספיק עברית בכדי להבין את המשפט "אנחנו לא רוצים פה את השחורים האלה", ואת מלות הגנאי שצורפו למלה "שחורים" בנאומים מתלהמים הרועמים מן הרמקולים.

נכון, איש לא ניסה להתנפל בו במקום על הפליטים השחורים שעברו שם. פשוט התעלמו מהם כאילו היו אויר. בדיווחי התקשורת צוינה עובדה זאת בהתמוגגות רבה כביטוי לסובלנותם ונדיבות ליבם של משתתפי העצרת. מאוחר יותר בלילה היו מי שבאו עם חומרי בערה לבקר בכמה מן הדירות הדלות והצפופות שבהן גרים הפליטים

ראש עירית תל אביב רון חולדאי הסביר שההפגנה היתה "מובנת ומוצדקת", והליברל הידוע יאיר לפיד הסביר שאיש לא היה טוען שזאת גזענות אילו היו הפליטים נורבגים בלונדינים במקום אפריקאים שחורים. (למה לא, בעצם?) וראש הממשלה בנימין נתניהו קרא לאזרחים שלא לקחת את החוק לידיהן, שכן הממשלה כבר תדאג לסלק את המטרד השחור.

ביום שישי בבוקר, הפליטים הפסיקו לשתוק. הם צעדו בהמוניהם ברחובות תל אביב, כאנשים מאורגנים ובעלי תודעה, אנשים שהחלו לקחת את גורלם בידיהם, קוראים קריאות קצובות, נושאים שלטים כתובים ביד ומודפסים, בעברית ובאנגלית וגם בשפת אמם. "אנו לא מסתננים/ אנו לא פושעים/אנו מבקשי מקלט/אנו דורשים צדק/אנו דורשים את זכויותינו" "ביקשנו מקלט – קיבלנו כלא", "לא באנו לחפש עבודה/באנו להימלט מדיכוי ורצח". פעילים ישראלים הלכו ביניהם, אנשי זכויות האדם מארגון אנו פליטים וזמרים ואנשי רוח וחברי כנסת בעבר ובהווה, דב חנין וזהבה גלאון. אבל במרכז העצרת שהתקיימה בגן מאיר עמדו הפליטים עצמם, האנשים שנמלטו מרצח עם בדארפור וממשטר אכזרי ומדכא באריתריאה ועברו זוועות לא מעטות עד שמצאו מקלט מאד זמני ורעוע ומאוים במדינת ישראל ואשר דיברו דברים רהוטים וברורים ונוגעים אל הלב. לכל מי שרצה להקשיב.

הפגנה אחת אינה כשלעצמה משנה את המצב כולו. לאנשים האלה עוד מצפה עתיד לא סימפטי. אולי עוד רדיפות ומחנות מעצר כאן במדינה היהודית-דמוקרטית, אולי גירוש חזרה אל התופת אליה נמלטו. אבל לפחות, עכשיו יהיה קשה יותר לדבר עליהם כאילו אינם נוכחים ושומעים כל מלה.  



יום שישי, 24 בדצמבר 2010

העוף והים


העוף והים
או: ימים קשים לדיפלומטים 

במשרד החוץ של מדינת ישראל, בראשות כבוד השר אביגדור ליברמן, ראש וראשון לדיפלומטים שלנו,  יש קצת דאגה. יש מעין תחושה של התדרדרות במעמדה הבינלאומי של המדינה הזאת, במיוחד מאז ההודעה הרשמית שכבר לא תהיה הקפאה וההתנחלויות יגדלו ויפרחו בכל גבעה ועמק.

במיוחד, הגיע למשרד החוץ מידע על מגעים שמנהלת הרשות הפלסטינית עם מדינות באירופה לגבי שדרוג מעמד נציגיה שם, כפי שכבר עשו צרפת וספרד. הפלסטינים מדברים בעניין עם בריטניה, ועם שוודיה, ועם פינלנד, ועם גרמניה, ועם דנמרק, ועם בלגיה, ועם אוסטריה, ובעצם עם מי לא. ובדרום אמריקה נמשך מצעד המדינות שכבר העניקו הכרה דיפלומטית למדינת פלסטין בגבולות 1967. ובאו"ם אי אפשר לדעת מה  בדיוק יקרה בהצבעה על הצעת ההחלטה שבה נאמר כי הבניה בהתנחלויות אינה חוקית ומנוגדת לאמנת ג'נבה.

בקיצור, המצב לא טוב. אז מה לעשות? לעשות! שגרירי ישראל נקראו לעמוד בפרץ כאיש אחד, ולהדוף בכל כוחם את המתקפה המסוכנת. וגם תחמושת כבדה הועמדה לרשותם בדמות נייר עמדה משפטי שנוסח בקפידה על ידי משפטני משרד החוץ ואותו יעבירו מיד, כל שגריר לממשלה אליה הוא מואמן.

ומה נאמר בנייר העמדה הזה? הרבה מאד נאמר בו. מדינת ישראל מסבירה באריכות כי מעולם לא היה איסור על בנית התנחלויות בזמן משא ומתן, מפני שמעמד ההתנחלויות צריך להיקבע רק בהסדר הקבע. עובדה, מדינת ישראל כבר שבע עשרה שנה  לפחות מנהלת משא ומתן עם הפלסטינים, מבלי שתפסיק לבנות בהתנחלויות במקביל. ומכיוון שבכל השבע עשרה שנה ישראל עדיין לא התפנתה לדבר על הסדר הקבע, היא בינתיים הספיקה להגדיל את ההתנחלויות פי שלוש.

לעומת זאת, על הפלסטינים אסור במפורש לקבוע עובדות באופן חד צדדי על ידי העברת כל מיני החלטות לא סימפטיות באו"ם. בהחלט יהיה זה צעד שלילי מאד אם מדינות העולם יתחילו לסייע לפלסטינים לקבוע כאלה מין עובדות. זה מאד מאד יזיק לתהליך השלום ויחבל בו. חס וחלילה, זה עלול אפילו למנוע את האפשרות שהמשא ומתן ימשך עוד שבע עשרה שנה!

עוֹף אֶחָד קִנֵּן עַל שְפַת הַיָם. עָלָה הַיָם וְהֵצִיף אֶת-קִינוֹ. מֶה עָשָה? הִתְחִיל נוֹטֵל מִן הַיָם בְּפִיו וְשׁוֹפֵךְ לַיַבָּשָׁה, וְנוֹטֵל עָפָר מִן הַיַבָּשָׁה וְמַשְׁלִיך לַיָם. בָּא חֲבֶרוֹ וְעָמַד לוֹ עַל-גַבּוֹ וְאָמַר לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶה וּמִתְיַגֵּעַ? אָמַר לוֹ: אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֲנִי עוֹשֶֹה יָם יַבָּשָה וְיַבָּשָׁה יָם. אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, סוֹף-סוֹף כַּמָּה אַתָּה יָכוֹל?

(מדרש חז"ל: אסתר-רבא ז', ילקוט-שמעוני אס' ג) 

יום שני, 20 בדצמבר 2010

לגרש את החושך


לגרש את החושך

הביוב התפרץ וזרם היום אל רחובות בת ים, ונקוה לבריכה לפני הקניון שברחוב יוספטל. קבוצה של גזענים מקומיים, מתוגברים בזרם של מתנחלים מנוער הגבעות, הרימו את נס טוהר הגזע היהודי, וקראו לרצוח כל אשה יהודיה אשר "תיתפס יוצאת עם ערבי" ("ערבי, אל תעז לנגוע באחותי!"). והוכנס לרשימת הנרצחים המיועדים גם כל מי שיעז למכור נכס לערבים.

שוטרי משטרת ישראל עמדו ושמרו על הסדר והקשיבו בנחת להסתה לרצח שזרמה מן הרמקולים. עיקר התפקיד שהוטל עליהם, ואותו מלאו בנאמנות, היה לדאוג ל"הפרדת כוחות" ולמנוע כל מגע בין הגזענים לבין שוחרי השלום שהתכנסו מעבר לפינה.

"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" קראו המפגינים ו"גזענים החוצה", "יהודים וערבים – בבת ים כולם שווים", "בת ים – עיר לכולם", "בואי אחותי, אין כאן בעיה, לכולנו שמורה כאן זכות הבחירה",
"אחותי, אחותי – צאי עם מי שבא לך", "בלי הדמוקרטיה לא הייתה מדינה", "במגילת העצמאות אין מקום לגזענות", "לא ניתן לגזענים, להרוס כאן את החיים" ובחזרה אל "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים" ו"גזענים החוצה"
. "אנחנו אוהבים ערבים" נאמר בכרזה הגדולה שהתנופפה מעל הראשים.

חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי ובעלה יורם היו שם, הם מתגוררים בדיוק סמוך למקום שבו התכנסו הגזענים. ובני הנוער לובשי החולצות הכחולות שרו ורקדו וקפצו ורקעו ברגליים וקראו סיסמאות בלי סוף ושרו בהתלהבות שיר חנוכה ישן שהפך להמנון המאבק בגזענות:

באנו חושך לגרש,
בידינו אור ואש
כל אחד הוא אור קטן,
וכולנו אור איתן.
סורה חושך, הלאה שחור !
סורה מפני האור!

חתולה מנומרת קטנה, שכנראה נבהלה מהרעש והצעקות, רצה אל הכביש. שוטר וצלם עיתונות ושני מפגינים נחלצו מיד להגן עליה מפני המכוניות הדוהרות. לבסוף הגיעה החתולה בשלום אל הצד השני ונעלמה בין השיחים שמאחורי הפגנת הגזענים. לפחות זה.   

יום שבת, 18 בדצמבר 2010

לכל עצור יש משפחה

לכל עצור יש משפחה

את הדברים הבאים שלח לי בומה ענבר, אב שכול ופעיל שלום בלתי נלאה המבלה הרבה מאד מזמנו בשבילי ההרים של הגדה המערבית, מגיש עזרה וסיוע במקומות שבהם הם מאד נדרשים. אפשר ליצור איתו קשר אל buma.inbar@gmail.com


שעות הבוקר המוקדמות בימי החול. הזמן המיוחד שתחילתו עם בקיעת קרני השמש הראשונות, שאליהן מתלווה מנגינת ציוצי ציפורים משכימות קום. באותם רגעים קטנים של חסד אפשר לשתות כוס קפה בנחת, להתבונן החוצה אל הרחוב ולהתענג על צלילי העולם שמתעורר, עד שאט אט נמוגה התמונה הפסטוראלית ושגרת היום-יום משתלטת על הרחוב ועלינו.

לאחרונה נכנסה לשעות הבוקר המוקדמות שלי תופעה חדשה. מדי יום בין השעות חמש לשש מצטרפת אל רשימת המבזקים, שמתגלגלת לאיטה באתרי החדשות וכמעט לא משתנה לאורך כל הלילה, ידיעה אחת, קטנה, פשוטה, צנועה ולאקונית, שמכריזה: "הלילה פעלו כוחות צה"ל בפאתי קלקיליה, במבואות שכם או בנפת ג'נין ועצרו פלסטיני, שניים או שלושה עשר." הידיעה תסתיים במשפט: "העצורים הועברו לחקירת כוחות הביטחון." בשעה תשע כשהכבישים כבר מלאו במכוניות ובפקקים והשגרה כבר השתלטה עלינו, תיעלם אותה ידיעה ותופיע מחדש רק למחרת פחות או יותר באותה השעה.


ריטואל זה מתקיים מדי יום, למעט בסופי שבוע ובמועדי ישראל. מסופקני אם כוחות הביטחון אינם פועלים באותם ימים; קל יותר להאמין כי החייל או החיילת שיושבים אי שם במשרדי דובר צה"ל לא מנפיקים את ההודעה הכתובה לכלי התקשורת, שכן מן הסתם לא מדובר בצורך מבצעי שמחייב חילול קדשי ישראל. מאחורי אותם שניים-שלושה משפטים לאקוניים מסתתר עולם ומלואו.

למעצר פלסטיני השלכות רבות על בני משפחתו ולא רק בכל הקשור למהלך המשפטי גרידא. לא רבים יודעים אך די במעצר מעין זה על מנת להכניס את כל קרובי משפחתו מדרגה ראשונה של העצור לרשימת מנועי הכניסה לישראל. כל זאת למה? בשל החשש כי בני המשפחה ירצו לנקום בישראל. לא די שהילד נעצר, המשפחה כולה הופכת לסיכון ביטחוני. חישוב פשוט מגלה שבכל חודש מצטרפים למעגל העצורים עשרות "חברים חדשים".

לאחרונה, המידע הלאקוני זכה ל"פנים" כשבתחילת השנה נעצר מ', בנו של מכרי ח'אלד, מנהל פורום המשפחות השכולות הפלסטיניות. כעת גם ח'אלד, האיש שמשקיע את כל זמנו ומרצו למען הפיוס והשכנת השלום בין ישראלים לפלסטינים מנוע כניסה לישראל.


אני שואל את עצמי האם הייתה סיבה מוצדקת למעצרים? אני רוצה להאמין שאיש מהם לא עונה וכל אחד מהם זכה למשפט הוגן. אני כל-כך רוצה להאמין שהמערכת שהייתי חלק ממנה ואת אנשיה אני מעריך ואוהב, עושה את הדבר הנכון. בכל מאודי אני רוצה להאמין שמ', שגם הוא כאביו לקח חלק במפגשי פיוס וקרבה רבים, ישתחרר מהמעצר מבלי שהוא או מי מבני משפחתו ישתנה.


בכל פעם שאני מגיע למשמרתי באוהל משפחת שליט מול בית ראש הממשלה אני נזכר באותו רולר מבזקים ותוהה. לכל אחד מהעצירים הללו יש בני משפחה. כל אחד מהאנשים האלה הוא עולם ומלואו. חלקם בני נוער שעוד לא מלאו להם 18. כמה מהם באמת עסקו בפעילות טרור נגד ישראל? כמה מהם באמת מסוכנים עד שאין ברירה אלא לעצרם? והשאלה החשובה מכל – האם אנחנו, הישראלים, מבינים את השפעת אותה שורה קטנה שרצה על רולר המבזקים בין חמש לשש כל בוקר על חיינו ועתידנו?


רשימה מפורטת של המבזקים היומיים
http://toibillboard.info/BumaYnet.doc

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

סתם יום של חול

סתם יום של חול

סתם יום של חול
עם בוקר כחול,
בלי חג ומחול,
בלי חצוצרות ותוף.
כלום לא קרה,
אבל הסנטור מיטשל היה כאן והלך
(על פי יוסי גמזו)


ובשדה התעופה הצהיר הסנטור מיטשל, נציגם של נשיא ארצות הברית. ברק חוסיין אובמה ומזכירת המדינה  הילארי קלינטון, כי ארצות הברית מחויבת לנהל שיחות מהותיות עם הישראלים והפלסטינים כדי להשיג התקדמות משמעותית לקראת חתימה על הסכם מסגרת בין שני הצדדים  שיהיה בסיס להסכם השלום שיחתם פעם. וקוראי העיתונים פיהקו והפכו את הדף לחפש חדשות מעניינות יותר. והמתנחלים משכו בכתפיהם והמשיכו בבניה המואצת. והפלסטינים משכו גם הם בכתפיהם והמשיכו בגיוס תמיכה בינלאומית למדינה הפלסטינית שתוכרז באוגוסט או ספטמבר 2011, עם או בלי הסכם. ושוחרי השלום, , הזוכרים הרבה הרבה תהליכי שלום וסבבי משא ומתן ושליחים בינלאומיים, אמרו שמי שלא הצליח להשיג הקפאה של שלושה חודשים, עליו חובת ההוכחה שאכן יש בכוחו להביא לפירוק מוחלט של ההתנחלויות.


ובינתיים, מליאת הכנסת רעשה וגעשה היום על נושא חשוב ומהותי ביותר ושנוי במחלוקת ובעל פוטנציאל לפרק את הממשלה. דהיינו, מה דינו של צעיר שאמו אינה יהודיה, והוא אזרח ישראלי דובר עברית וגם רוסית וחי בתוך החברה הישראלית ומתגייס לצבאה של המדינה היהודית הדמוקרטית ויוצא מטעמה של המדינה הזאת לשטחים שהיא מחזיקה תחת שלטון כיבוש ואוכף את מרותה של המדינה היהודית דמוקרטית על תושבים שאינם יהודים וחלק בדמוקרטיה הישראלית אין להם, והצעיר הזה שאמו אינה יהודיה מבצע את העבודה המלוכלכת של הכיבוש ומבצע אותה במוטיבציה וביעילות ובברוטאליות הנדרשת. האם לא מגיע לצעיר הזה לראות עצמו כיהודי, לא פחות מאשר חבריו ליחידה שאמהותיהם יהודיות ואשר לובשים את אותם מדים כמוהו ומבצעים עמו את אותה עבודה מלוכלכת עצמה באותה מוטיבציה ויעילות וברוטאליות נדרשת?

מה שנכון נכון. כנראה שזה באמת מגיע לו.

אל בורות המים

אל בורות המים

מאהבתי
הלכתי אל בורות המים
בדרכי מדבר
בארץ לא זרועה
מאהבתי
שכחתי עיר ובית
ובעקבותיך -
בנהיה פרועה -
אל בורות המים, אל בורות המים
...
(נעמי שמר)

עבור האבות שחיו בארץ הזאת לפני 3500 שנה ואשר מסיפורם שאבה התנועה הציונית השראה ולגיטימציה, הגשמים ועצירתם היו שאלה של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו. שנת בצורת קשה הייתה שנה של אסון, שנת רעב, שנה בה נאלצים תושבי הארץ להימלט על נפשם אל ארצות אחרות בהן עוד יש מזון.

לישראלים בני זמננו, עצירת הגשמים היא נושא מעניין לשיחה, אחת מני רבות מן הבעיות שעליהן נכתב בעיתון. "האם ירד מפלס הכנרת עד לקו האדום התחתון?" שואלות הכותרות, וכדאי מאד להזמין לאולפן הטלויזיה מומחה שיסביר את העניין לפרטיו. נכון, לחקלאים שבינינו זה נוגע קצת יותר במישרין, וכאשר בנובמבר השנה בוששו הגשמים לבוא הם החלו לחשוב בדאגה על הנזק הכספי העלול להיגרם מאבדן היבולים ולשאול האם יכסה הפיצוי הממשלתי את כולו.

אבל עדיין יש בארץ הזאת גם אנשים שאורח חייהם לא השתנה הרבה באלפי השנים שחלפו, רועי צאן החיים בארץ צחיחה ולא זרועה בשולי המדבר, שם בדרום הר חברון בקצה הקצה של הגדה המערבית. לא שחסרים, גם באזור הנידח הזה, צינורות המביאים מים בשפע. למתנחלים הישראלים שבאו לגור שם יש בבתיהם היפים מים זורמים בכל ימות השנה, וגם דשאים ירוקים שלא היו מביישים שום וילה במדינה אירופית, ואפילו בריכות שחיה פה ושם. אבל הצינורות האלה שאותם הניחה מדינת ישראל הנאורה בהחלט אינם מיועדים לרועים הפלסטינים,  מחוץ לגדרות התיל שסביב ההתנחלויות.

לרועים נותר רק להסתכל בחרדה הולכת וגוברת אל השמיים שנותרו כחולים בלי ענן, ולצפות ולהתפלל לגשם שיבוא למלא את בורות המים שנחצבו בעבודה קשה ומסורה בקרקע המדבר.

ובסופו של דבר הגשם אכן בא, בתחילת השבוע הזה. רק לא שהרבה מהגשם הזה הגיע לשם, אל הרועים שכה ציפו לו. בתל אביב השתוללה הסופה והברקים הבריקו והרעם הרעים ומסעדות הפאר שעל קו החוף הוצפו במים הגואים. אל דרום הר חברון הנידח הגיעו רק השאריות, גשמים פזורים פה ושם. עוד רחוק מאד הגשם הגדול שממש ימלא את הבורות במים חיים. אבל מוטב מעט מים מאשר בכלל לא.

לאחר שנגמר הגשם הגיע הצבא, ועמו הדחפורים והציוד ההנדסי הכבד. הם עברו מבור מים אחד למשנהו, החריבו והרסו והפילו סלעים כבדים. את המים האלה שהביאו גשמי השבוע הכבשים כבר לא ישתו. גם לא בני האדם.

בכל זמן מלאכת ההרס - שנים עשר בורות מים בסך הכול, תוך כמה שעות - עמדו החיילים  ונשקם שלוף, לבל יעזו הרועים להתקרב ולהפריע. "יש לי כאן צו הריסה חתום כדת וכדין" אמר הקצין של צבא ההגנה של מדינת ישראל הנאורה. "הבורות האלה נחצבו בלי רישיון. את החוק חייבים לקיים!" 

יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

מלכוד ביבי


מלכוד ביבי

איזה יופי, איזה יופי! אין הקפאה, אפילו לא דרישה להקפאה! לא צריך להלחם עם המתנחלים, לא צריך להיאבק עם שרי הימין הקיצוני ועם בני בגין ועם בוגי יעלון, לא צריך להשתחוות בפני אלי ישי ולהבטיח לו חצי מלכות בשביל שימנע בהצבעה וייתן רוב דחוק בקבינט. אפשר לתת לידידינו ביהודה ושומרון להפעיל את הדחפורים ולבנות ולהתרחב בשקט. ועכשיו רק עוד נשאר לטרפד את ועדת החקירה על השרפה בכרמל, ויש שקט ושלווה בממשלה לכמה חודשים טובים לכל הפחות.

מה זה? דובר הסטייט דפרטמנט אמר שארצות הברית ממשיכה להתנגד לבניה בהתנחלויות? אז הוא אמר. מדיבורים אף אחד עוד לא מת. מה עוד יש לך בראש?  אה, כן. ברזיל הכירה במדינת פלסטין בגבולות 1967, וגם ארגנטינה,  וגם אורוגואי? נו באמת, ממתי המוצ'צוס האלה מנהלים את העולם? בסוף זה הרי יגיע למועצת הביטחון, ושם האמריקאים יטילו וטו ונגמר העניין. הרי הילארי הבטיחה לי!

רגע, מה זה עכשיו? ההבטחה להטיל וטו הייתה קשורה עם הקפאה בהתנחלויות? באמת?

יום שבת, 4 בדצמבר 2010

להלחם בחץ וקשת


להלחם בחץ וקשת

היו היה פעם ראש ממשלה וביבי נתניהו שמו, אבל הוא רצה ששמו יהיה וינסטון צ'רצ'יל. דבר אחד ויחיד העסיק אותו ביום ובלילה, הפצצה הגרעינית שזמם ליצר מנוול שטני אחד בשם אחמדינג'ד. כל יתר הבעיות והנושאים נראו בעיניו משניים וחסרי חשיבות, ואת עיקר מרצו הקדיש להכין את עמו למלחמה המתקרבת. כל כך נחוש היה, שלמען מטוסים חמקניים שיגיעו במהירות ובחשאיות להפציץ את ארצו של אחמדינג'ד היה ביבי מוכן גם להתעמת עם המתנחלים, חבריו הטובים ביותר.

ועם כל זאת לא זכר ביבי כי מלחמה עם אחמדינג'ד הרשע תביא בהכרח לירי גדול ורב של טילים, וטילים גורמים שריפות, ושרפות דרכן להתפשט ולשרוף על ימין ועל שמאל, ושירותי  הכבאות בארצו של ביבי מיושנים ומגושמים ומפוצלים בין שלושים רשויות מתחרות והכבאים צועקים וזועקים לציוד מתאים והזהירו מפני אסון מתקרב, וקולם לא נשמע, כמוהו כקול קורא במדבר.

והנה בעוד אחמדינג'ד ישן לו בשלווה במיטתו וטרם נורה ולו טיל אחד,  פרצה לה בגלל רשלנות טיפשית שריפה גדולה ואדירה על רכס הכרמל והשמידה יערות וכפרים וקיבוצים וצוערי שרות בתי הסוהר נלכדו בלהבות ומתו מוות נורא, והכבאים נלחמים באש בגבורה חסרת סיכוי כי אין בידם ציוד מתאים, כמוהם שמי שנלחם בחץ וקשת בשדה הקרב המודרני, וזעקו לכל העולם לשלוח במהירות ובדחיפות את הציוד שאיש לא דאג להשיגו בארצם. והשתאו פרשני הטלויזיה למראהו של ראש הממשלה ביבי הפועל במהירות ויעילות לניהול מבצע המלחמה בשריפות. ובאין ראש אחד לשרותי כיבוי האש ברחבי המדינה נאלץ הוא לקחת את התפקיד על עצמו. .

וגמר בדעתו העם כולו שהאיש הזה ביבי מצא סוף סוף את המקום המתאים והראוי לו, ומינו אותו להמשיך בדרך קבע להיות  המפקד הארצי של שירותי הכבאות במדינת ישראל.


גזענים מתוסכלים 

ארבעים ושמונה שעות לאחר פרוץ השרפה הנוראה, והגזענים אינם יכולים עוד לעצור את התסכול על שלא קיבלו את מבוקשם – עליהום אדיר נגד האוכלוסיה הערבית בישראל (כולל הדרוזים). "לא רוצים רשלנות, רוצים נקמה במציתים!" כתב טוקבקיסט אלמוני באתר ואי נט. אחרים הוסיפו במהרה דברי בלע גזעניים והסתה לאלימות רצחנית, מהסוג שעורכי האתר היו אמורים (בתיאוריה...) למחוק בו במקום. כמובן, הגזענים שואבים עידוד מההודעות המשטרתיות כי שני אחים קטינים מעוספיה נעצרו בחשד לרשלנות שהובילה לשריפה. את מי מעניין אם זאת רשלנות או כוונה, את מי מעניין שהכפר עוספיה מוקף ביערות הכרמל והיה הראשון בקו האש כאשר פרצה השריפה. העיקר: "תיפסו את הערבי!"

בכל זאת, נראה שהפעם הטיפוסים האלה לא מצליחים להוסיף שריפה גדולה של גזענות ושנאה על השריפה הפיזית שעדיין משתוללת בכרמל. הרוב הגדול בינינו מבינים שאם מחפשים אשמים צריך לחפש אותם במקום הנכון והברור – למעלה במסדרונות השלטון, בין מי ששמעו במשך שנים את אזהרות הכבאים על העדר ציוד מתאים ועל האסון המתקרב ובחרו להתעלם מהאזהרות ולהמשיך להשקיע את התקציבים הממשלתיים בכל מיני מקומות אחרים.

כדאי לקרוא את יומן השריפה של  רועי צ'יקי ארד
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1202038.html

ואולי גם להוסיף חתימה לעצומה בדרישה לפיטוריו של אלי ישי (דרישה מוצדקת מאין כמוה, מכל הבחינות האפשריות)

http://www.atzuma.co.il/ishaygohome/

יום שישי, 26 בנובמבר 2010

האגדה על הילד והעוף והאריה והחיילים

האגדה על הילד והעוף והאריה והחיילים
 
היה היו פעם שני חיילים צעירים נחמדים אשר יצאו יחד עם חבריהם ליצוק עופרת יצוקה ולהלחם בטרור ולכבוש את העיר עזה. ונתקלו החיילים בתיקים החשודים כממולכדים ולא רצו לסכן את חייהם הצעירים בפתיחתם והעדיפו שילד בן אחד עשרה שמצאו בסביבה הוא אשר יסכן את חייו הצעירים עוד יותר. והילד נפחד עד מאד אך למזלם של כולם בתיקים לא היה חומר נפץ ואף אחד לא התפוצץ שם (רק בכל מיני מקומות אחרים בסביבה). 

ואחר כך נגמר מבצע העופרת היצוקה והחיילים יצאו מעזה וחשבו שבכך נגמר הסיפור. אבל קם שופט מנוול בשם גולדסטון ובא מדרום אפריקה הרחוקה ופרסם בעולם דו"ח מרגיז ופתח בחזרה כל מיני סיפורים שנחשבו כסגורים, ואז החל גם צבא ההגנה לישראל לחקור כמה מהסיפורים האלה. וכך הגיעו שני החיילים הצעירים הנחמדים אל בית הדין הצבאי והשופטים הנבזים שם מצאו אותם אשמים, ובאו כל חבריהם ומפקדיהם והפגינו מול בית המשפט ותמכו בהם מעל ומעבר והכתירו אותם כגיבורים והביעו כעס ורוגז על כך שחיילים נאשמים למרבה האבסורד בפשעי מלחמה רק בגלל שביצעו כל מיני מעשים במהלך מלחמה. ודרשו כל החיילים וכל הקצינים וגם הרבה מאד פוליטיקאים שבית הדין אשר מצא את שני החיילים הצעירים הנחמדים אשמים יזהר וישמר שלא ללכת רחוק מדי ובשום אופן לא לשפוט אותם למאסר בפועל, שאם לא כן, כך הם אמרו, יחשבו השופטים עצמם וגם הפרקליט הצבאי הראשי וגם אנשיו וגם כל יתר השמאלנים כבוגדים ותוקעי סכין בגב האומה ומשתפי פעולה נבזים עם גולדסטון היהודי האנטישמי.

ובינתיים בזמן שמחכים לפסק דינם של השופטים הנכבדים אפשר לעיין במסורת היהודית ולשמוע מעט מהמשלים שמשלו חכמינו זיכרונם לברכה. הא למה הדבר דומה, משל לאריה שנתקעה לו עצם בגרונו, וקראו לעוף בעל מקור ארוך שיתחוב את מקורו בגרונו של מלך החיות ויוציא משם את העצם, ויבוא על שכרו. הלך אותו העוף ועשה כדבריהם, וכשתבע את שכרו אמרו לו גש לאריה והוא ישלם לך כגמולך. התייצב העוף בפני האריה וביקש שכרו. צחק האריה ואמר לו קיבלת את חייך במתנה שהרי בשעה שתחבת את ראשך בלועי, יכולתי לבלוע אותך חי, הרי שבאת על שכרך. וגם אתה הילד מעזה, מה  החוצפה הזאת להתלונן שהחיילים יצאו על תנאי? היית בידי הצבא המוסרי ביותר בעולם ועדיין אתה נושם, ואתה עוד מתלונן? וגם אתם תושבי תל אביב, מה זה אני קורא בעיתון שיש אצלכם שיעור גיוס כל כך נמוך לצה"ל וגם התל אביבים שמתגייסים לא מתלהבים ללכת ליחידות קרביות? מה זה, משתמטים? אתם בתל אביב לא פטריוטים? לא ציונים? לא אוהבים את המולדת? לא מוכנים לצאת לעזה ולתת לילדים פלסטינים לפתוח עבורכם תיקים שחשודים כממולכדים? בושה לכם, לפחות תשתתפו במבצע הגדול של העיתון הגדול ידיעות אחרונות, ותבחרו מתוך רשימת שלושים ואחת היחידות הקרביות ביותר בצה"ל את זאת שאתם הכי אוהבים ותסמסו תרומה של עשרה שקלים למען החיילים הקרביים הפייטרים ביחידה הזאת שאתם הכי אוהבים. מה, גם זה לא? אתם ממש חסרי תקווה.


יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

גבולות

גבולות

קצין אחד בצבא ההגנה לישראל, שאת שמו אולי לא נדע לעולם אך את סיפורו קראנו השבוע מעל דפי העיתונות, סייר עם חייליו בגבול מצרים כאשר נתקל בקבוצת פליטים שזה עתה הגיעו מאפריקה הרחוקה. הוא נדרש להחזירם מיד אל הצד המצרי של הגבול. בחושבו על שאולי כבר עברו הפליטים האלה בידי המבריחים חסרי המצפון שהבריחו אותם עד כאן, ועל מה שאולי מצפה להם מידי הצבא המצרי מיד בהגיעם חזרה לתחומו, ועל מה שאולי מצפה להם מאוחר יותר מידי המשטר וקבוצות אתניות יריבות עם החזרתם לארץ ממנה נמלטו, סירב הקצין לפקודה וביקש להביא את הפליטים לבסיס של יחידתו. על מעשה הסרבנות הזה צפוי הקצין להיענש בחומרה. הפליטים הועברו לטיפולו של קצין אחר, אשר מילא את תפקידו כדת וכדין וגירש את הפליטים אל מעבר לגבול, עוד באותו הלילה.

אבל הדילמה הקשה הניצבת בפני חיילים וקצינים בעלי מצפון עומדת להיפתר בקרוב. מעתה והלאה, כך עומדת ממשלת ישראל להחליט ביום ראשון הקרוב לפי הצעת ראש הממשלה, יועברו כל הפליטים ל"מרכז שהיה פתוח" שיוקם בלב המדבר ושם תספק להם מדינת ישראל הנדיבה מזון ומשקה חינם אין כסף, וגם אוהלים לגור בהם. לגמרי בחינם תספק להם המדינה גם את השומרים החמושים, אשר יאומנו בידי שירות בתי הסוהר וישמרו על שערי מרכז השהיה הפתוח וגם יפטרלו יומם ולילה ליד הגדרות שיקיפו אותו.

ומה שהכי טוב: על מרכז השהיה הפתוח הזה לא יחול חוק ועדות הקבלה, שגם הוא עומד להתקבל בארצנו בשבוע הבא. איש לא ידחה  בשעריו, מאף אחד לא ימנעו את הזכות לגור בו. שום "ועדת קבלה" לא תסנן את המועמדים להתקבל אליו ותדחה את אלה ש"אינם מתאימים למרקם החברתי".  קהילה שוויונית אליה יגיעו ויתקבלו כ-ו-ל-ם - אם ירצו ואם לא ירצו..

"מדינת ישראל היא המדינה המפותחת היחידה שאתה יכול ללכת ברגל אליה  מהמדינות העניות ביותר באפריקה" התלונן ראש ממשלתנו אשר הוסיף כי המסתננים הנבזים העוברים את הגבולות בלילה מאיימים על אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה.

אולי באמת הייתה זו טעות חמורה בשיקול מצד הרצל ויתר מייסדי התנועה הציונית, להקים מדינה  יהודית ודמוקרטית ומתקדמת ומתוקנת ומוצלחת ומשגשת במיקום כזה בלתי מוצלח ובלתי מתאים. מיקום אשר מאפשר לאנשים רעבים ונואשים, אנשים המוכנים ללכת ברגל אלפיים קילומטר ויותר  בתקווה נואשת להיטיב את מר גורלם, יכולים לבוא ולהתדפק על שעריה.

מדי שנה מקבלת  מדינת ישראל המפותחת והמשגשגת שלושה מיליארד דולר סיוע טבין ותקילין מאת ממשלת ארצות הברית של אמריקה. הרבה יותר מסכום הסיוע האמריקאי הניתן לאפריקה השחורה כולה.

אם לא יבוא הסיוע לאפריקה, באים האפריקאים אל הסיוע.

יום שישי, 19 בנובמבר 2010

הדו"ח של הזבוב על הקיר בפגישה בין ביבי להילארי


הדו"ח של הזבוב על הקיר בפגישה בין ביבי להילארי

צילום: ויקיפדיה

 -  (...) טוב, ביבי, נחמד להחליף זיכרונות איך אתה וביל הלכתם מכות בחדר הסגלגל, אבל צריך להתקדם. הנשיא חוזר מאינדונזיה בשבוע הבא והוא רוצה תוצאות.

 -  אמרתי לך שאני מוכן להקפיא עוד פעם, אפילו שזה עושה לי רע ויהיו לי הרבה צרות. אבל אני צריך חבילה יפה עם סרט להציג לשרים בקבינט. המטוסים החמקנים נשמעים טוב מאד, למרות שלא נקבל אותם בזמן בשביל ההפצצה על טהראן...

 -  כמה פעמים צריך להגיד לך לא להזדרז עם איראן? אנחנו מספיק מסובכים ושקועים בעיראק ובאפגניסטן. הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו זה עוד מלחמה עם עוד חיילים אמריקאים שחוזרים בארונות.

-  וכמה פעמים אני אמרתי לכם שהמנוול הזה אחמדינג'אד הוא סכנה לכל העולם וחייבים לתת לו בנבוט גדול על הראש?

-  כן, אני יודעת, אני יודעת. אחמדינג'אד זה היטלר ואתה וינסטון צ'רצ'יל ועכשיו שנת 1938.  אבל אתה לא נואם עכשיו באסיפה פומבית. בוא נחזור לנושא, אמרתי לך שאין לנו הרבה זמן. מה עם מזרח ירושלים? אתה יודע שאנחנו צריכים משהו גם בשביל אבו מאזן וסלאם פייאד. גם להם יש אופוזיציה בבית.

-  טוב, אמרתי לכם שעל ירושלים אני לא יכול להגיד שום דבר בפומבי, אבל שנמשיך כמו בהקפאה הקודמת. היה בסדר, לא? המנכ"ל שלי יושב על הברז ואין מכרזים בירושלים, אפילו לא במערב ירושלים.

-  חוץ מאשר פעם או פעמיים שהיו מכרזים בדיוק ברגע הכי פחות מתאים. התחילה מהומת אלוהים שכמעט פיצצה לנו את הכול...

-  מה אני יכול לעשות, את יודעת שמשרד הפנים אצלנו נמצא אצל מפלגת ש"ס והם שומעים רק לאלוהים ולרב עובדיה יוסף.

-  לפעמים נדמה לי שהרב עובדיה הוא ראש המדינה האמיתי שלכם. אולי פעם תשלחו אותו לכאן, שנדבר ישר איתו?

-  אי אפשר, הוא איש זקן ולא אוהב לטוס. אבל אני צריך איזה מסמך שאני אוכל להראות לו, בעניין ירושלים. רק קצת מס שפתיים, אני חייב את זה. 

-  מסמך כתוב זה דבר קצת בעייתי. אבל נראה מה אפשר לעשות. ומה אתה אומר על נושא הגבולות? אתה יכול להתחיל במשא ומתן באמת, ברצינות, לא כמו שהיה עד עכשיו? ולסכם תוך שלושה חודשים, לקבוע את הגבולות של המדינה הפלסטינית?

-  מממ... כן, אולי, אני מקווה שאפשר. (בלחש) שלושה חודשים זה הרבה זמן.

-  אז סיכמנו?

-  כן, פחות או יותר. נראה. בערך בעוד שבוע. (בלחש) אפילו שבוע דחייה לא הולך ברגל.

יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

צפון קוריאה זה כאן


צפון קוריאה זה כאן

 
התכוונתי לכתוב כאן על לימור לבנת, שרת התרבות של מדינת ישראל, ועל תכניותיה להפוך סיוע לתיאטראות במדינתנו למותנה בהופעה בהתנחלויות - וגם להתחיל להעניק פרסים ממשלתיים ל"הצגות ציוניות". אבל מצאתי שאריאנה מלמד כבר כתבה על הנושא הזה ב-Ynet 



וגם הקישור לעצומת המחאה המתגלגלת בנושא הזה



יום שבת, 13 בנובמבר 2010

סוף סוף קצת אמת בפוליטיקה


סוף סוף קצת אמת בפוליטיקה


"שמונה עשרה שנה אנחנו מנהלים משא ומתן עם הפלסטינים תוך כדי בניה בהתנחלויות. מה פתאום לשנות את זה עכשיו?" כך שאל לתומו ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אמת ויציב. כבר שמונה עשרה שנה מדינת ישראל אכן בונה ומרחיבה את ההתנחלויות תוך כדי משא ומתן עם הפלסטינים. ובאמת, מן המשא ומתן לא יצא כלום. רק ההתנחלויות התרחבו (עוד יותר).

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

העקרב והצפרדע

העקרב והצפרדע    

"תעבירי אותי את הנהר, בבקשה" אמר העקרב לצפרדע.
"אבל איך אדע שלא תעקוץ אותי באמצע הדרך?" שאלה הצפרדע.
"מה פתאום שאעקוץ  אותך? אני משוגע?" שאל העקרב.

הצפרדע השתכנע, העלתה את העקרב על גבה ויצאה לדרך. אבל כשהיו במקום העמוק ביותר, העקרב עקץ אותה. "למה עשית את זה?" זעקה הצפרדע. "מצטער, זה הטבע שלי" ענה העקרב.


"תזמינו אותי לאמריקה שנדבר על חידוש המשא ומתן" אמר נתניהו לאובמה והילרי קלינטון.
"אבל איך נדע שלא תודיע על תכנית בניה בהתנחלויות בדיוק בזמן הפגישה איתנו?" שאלו האמריקאים.
"מה פתאום שאכריז הכרזות כאלה? אני משוגע?" ענה נתניהו.

 האמריקאים השתכנעו והזמינו את נתניהו. אבל כשהיו יחד בכינוס בניו אורליאנס, פתאום הודיעו אנשיו של נתניהו על בנית אלפי יחידות דיור במזרח ירושלים. "למה עשית את זה?" זעק סגן הנשיא ג'ו ביידן. "מצטער, זה. . .


יום שבת, 6 בנובמבר 2010

השנה שבאמצע

השנה שבאמצע

כולם חיכו לבחירות לקונגרס בארה"ב – מי בתקווה ומי בחשש. הרפובליקאים חיכו להזדמנות לשטוף את הקונגרס ולערוך בו מסיבת תה. הדמוקרטים קיוו להציל לפחות את הרוב בסנאט. הפלסטינים חיכו עד שסוף סוף  ישתחרר נשיא ארצות הברית מהלחצים ויחזור להקדיש תשומת לב לענייני הגדה המערבית הפרועה. נתניהו קיווה לראות נשיא מושפל וקצוץ כנפיים שכבר לא יוכל להשמיע דרישות לגבי ההתנחלויות.

"אחרי הבחירות" מתחיל עכשיו. עכשיו מתחילה תקופה של קצת יותר משנה, עד שיתחילו ההכנות לבחירות לנשיאות – עם עוד יותר לחצים וההתערבות בוטה של ממשלת ישראל בפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית.

בשנה הזאת שבאמצע יוכל ברק חוסיין אובמה – אם באמת ירצה – לממש את הבטחתו שמדינת פלסטין תהיה החברה החדשה באו"ם. שנה שתוכל להירשם כסופו של הכיבוש הממאיר שנמשך יותר משני שלישים מכלל ההיסטוריה של מדינת ישראל.

השנה הזא ת שלפנינו תוכל גם להירשם כשנה בה אבדה התקווה האחרונה.



גדעון אורוול

גדעון אורוול

ג'ורג' אורוול תיאר בספרו הידוע "1984" משטר רודני המצטיין בשפה הפוכה. משרד התעמולה המפיץ שטף של שקרים נקרא "משרד האמת", והמלחמות הבלתי פוסקות מנוהלות על ידי "משרד השלום", והמשטרה החשאית האימתנית מנוהלת בידי "משרד האהבה".

שנת 1984 חלפה מזמן, אבל מר גדעון סער, שר החינוך של מדינת ישראל, מתגלה כתלציד חרוץ של ג'ורג' אורוול. השבוע הודיע שר החינוך כי בכוונתו לגבש ולכפות על האוניברסיטאות בישראל קובץ הנחיות שיחייבו את המרצים לא להביע "עמדות אנטי ציוניות" שאינן לרוחו של השר.

להנחיות אלה קורא גדעון סער "עקרונות החופש האקדמי".


הפתרון למחפשי הדיור

הפתרון למחפשי הדיור

אורי אליצור, הנחשב כאחד הכותבים המוכשרים והרהוטים ביותר במחנה המתנחלים וגם היה בעבר ראש לשכתו של בנימין נתניהו, נתן לאחרונה הסבר רהוט לבעיית מחירי הדיור הגואים בישראל.

"אי אפשר לפתור את בעיית הדיור בתרגילים פיננסיים. חסרות בשוק כ-10,000 דירות וברור שמחירי הדירות הקיימות גואים וימשיכו לגאות. איך זה קרה? תשובה חלקית אבל משמעותית: הקפיאו את הבניה בשטחי יהודה ושומרון. ברגע שקצב הבניה בישובי יו"ש ירד בהיקף של 1500 יחידות דיור  לשנה, וזה כבר החל בימי שרון ואולמרט, 1500 משפחות שקודם היו הולכות לגור ביו"ש מחפשות עכשיו דירה בפתח תקוה, בירושלים או בחולון. כעבור חמש שנים נוצר חוסר של 7500 דירות והמחירים בכל הארץ משתוללים" ("מקור ראשון", 29.10.2010).

כמובן, אפשר היה להציע לפתור את הבעיה על ידי העברת תקציבים ממשלתיים לבניה בפתח תקוה, ירושלים וחולון. אבל לא כדאי לבלבל את מר אליצור בפתרונות פשטניים.

מדד ההסתה

 לפני מספר חודשים פרסמו הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור מהתנחלות יצהר את ספרם "תורת המלך" אשר זכה לתמיכה ועידוד של עוד כמה וכמה רבנים מפורסמים וידועים, והוא זכה לתפוצה נרחבת למדי בחוגים מסוימים במדינת ישראל ובהתנחלויות שהקימה.

 "תורת המלך" מפרט מספר רב של בהם לדעת המחברים מותר ליהודים להרוג "גויים" כאשר המעשה יחשב כמוצדק ואף ראוי לשבח מבחינת הלכות הדת היהודית. בין השאר כתבו שם הרבנים שפירא ואליצור: "מהפסוק 'לא תרצח' אי אפשר ללמוד על איסור הריגת גוי. כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים, סברא מותר לפגוע גם בתינוקות ובחפים מפשע גמורים באופן מכוון. ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה, כי אחרת יגדלו בצורה לא מתוקנת וממילא נצטרך להרגם. וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום, ולכן מוטב להרגם כבר עכשיו."

http://lolagizanut.wordpress.com/


השבוע, בשעה טובה, יצא לדרכו פרוייקט "מדד ההסתה" עליו עובדים ראש הממשלה נתניהו ועוזריו כבר קרוב לשנה. צוות הפקידים הבכירים בראשות רון דרמר, יועצו המדיני של נתניהו, ותת-אלוף במילואים יוסי קופרווסר, מנהל מעקב מפורט ומדוקדק אחר התבטאויות לא סימפטיות הנשמעות בשטחים הפלסטיניים, ויפרסם אותן במלואן בחלוקה לפי ארבע קטגוריות מרכזיות - הסתה מפורשת לאלימות, עידוד אווירת אלימות וטרור, הסתה לשנאה ודמוניזציה ואי הכשרת הלבבות לתהליכים חיוביים.

כמובן, תחומו של הפרוייקט מוגבל אך ורק לחקר ביצועיו של הצד הפלסטיני בתחום ההסתה. בכל זאת כדאי היה לשאול את המומחים של נתניהו לחוות דעתם המקצועית על הספר "תורת המלך" ובאיזו  מארבע הקטגוריות היו מסווגים אותו.

יום שני, 1 בנובמבר 2010

הכיכר הייתה מלאה

הכיכר הייתה מלאה

יצחק רבין. האיש שבילה את רוב ימיו במלחמות. הקצין שהשתתף בגירוש כפריים ערבים באזור ירושלים ב-1948, הרמטכ"ל שהוביל את כוחות הצבא של ישראל במלחמה אשר בה החל הכיבוש ב-1967. ראש הממשלה שהצהיר ב-1975 "עם אש"ף ניפגש רק בשדה הקרב", שר הביטחון אשר ב-1988 הורה לחייליו "לשבור את העצמות של פלסטינים מתפרעים". האיש אשר עצם אזכור שמו בהפגנות שלום היה פעם ממלא את הכיכר בסערה של שריקות וקריאות בוז. הפגנות שלום באותה כיכר אשר נושאת היום את שמו.

יצחק רבין. האיש שגילה יכולת  לשנות את דרכו מהקצה אל הקצה כאשר כבר היה מעל גיל שבעים. האיש שיצא להיפגש עם מנהיג אש"ף, לא בשדה הקרב אלא על מדשאת הבית הלבן.  ראש הממשלה שלחץ את ידו של יאסר ערפאת בחוסר רצון שניכר על פניו, אך קיבל על עצמו בכל הרצינות את תפקיד עושה השלום והמשיך בו בעקשנות גם כשהקשיים הלכו והתרבו. ראש הממשלה הראשון והיחיד בתולדות מדינת ישראל שקיבל את העיקרון הפשוט והמאוד שנוי במחלוקת שאזרח הוא אזרח הוא אזרח, שממשלה בדמוקרטיה פרלמנטרית צריכה להסתמך על רוב בין חברי הכנסת שנבחרו כחוק לייצג את אזרחי המדינה – גם  אם הם במקרה ערבים.

יצחק רבין. האיש  שאמר: "אני, מספר אישי 30743, רב אלוף במילואים יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל וחייל בצבא השלום, אני ששלחתי גייסות אל האש וחיילים אל מותם, אומר היום: אנו יוצאים למלחמה שאין בה הרוגים ופצועים ולא דם ולא סבל. זו המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה - המלחמה על השלום". יצחק רבין, האיש אשר זמן לא רב לאחר שאמר את הדברים נהרג במלחמה הזאת.

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=12673&blogcode=1010220


האם לאחר חמש עשרה שנה עדיין יכולים שמו וזכרו ודרכו של יצחק רבין להביא את ההמונים לכיכר? המארגנים חששו שכבר לא. המארגנים טעו.

עשרות אלפים באו לכיכר, ביניהם בני נוער רבים שאינם זוכרים את ימיו של רבין. אירועי השבועות האחרונים - המו"מ המתמוטט וההתנחלויות הפורחות, החוקים הגזעניים העולים בכנסת חדשות לבקרים ופסקי ההלכה הנתעבים והפרובוקציות בכרמיאל ובצפת ובפאתי אום אל פחם ובהצהרותיו של שר החוץ של מדינת ישראל - עוררו יותר מאי פעם את הגעגועים לימים בהם העניק יצחק רבין איזה בסיס לתקווה. לאחר אירועי השבועות האחרונים, היו רבים רבים אשר חיכו להזדמנות הזאת לצאת לרחוב ולהשמיע ברמה את קולם.

הכיכר התמלאה ומעל ההמון התנופפו השלטים – חלקם מודפסים שהוכנו מראש בכמויות  גדולות, אחרים שנכתבו ביד ומאמץ לא קטן הושקע בהם: "לא ניתן שירצחו  את הדמוקרטיה", "הפאשיזם כבר צועד", "ממשלה חורשת מזימה, ואינה מתכסה בכלימה", "נלחמים בממשלת החושך - נלחמים  על הדמוקרטיה", "הגזענות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה", "די להסתה, די לקנאות דתית חשוכה", "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו", "יהודים וערבים מתאחדים במאבק", "לא נסתום את הפה", "לא נשכח ולא נסלח", "לא נשכח מי רצח ומי נרצח", "הפאשיזם המשתולל מכין מלחמה ומרחץ דמים",  "לא אשתוק כי ארצי שנתה את פניה",   "סכנה, סוף הדמוקרטיה לפניך", "כן לשלום – לא לאלימות".

"ישראל מחכה לרבין", סיסמת הבחירות שהביאה את יצחק רבין לניצחון בבחירות 1992, זכתה לחיים חדשים בכיכר רבין של 2010 ועותקיה נראו מונפים מכל עבר.

ישראל עדיין מחכה לרבין החדש.

יום שישי, 29 באוקטובר 2010

שבוע ללא גזענות


 שבוע ללא גזענות


הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, הוציא פסק הלכה האוסר על תושבי העיר למכור או להשכיר את דירותיהם לערבים. וגם הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס, נוטה לאותה עמדה. ולא שהרבנים הנכבדים הם גזענים, חס וחלילה. כמובן שלא. הרבנים פשוט בדקו ומצאו שלפי הלכות הדת היהודית אסור למכור דירות למי שאינו יהודי. ורבנים מחויבים, כמובן,  לשמור על הלכות הדת.


אורן מילשטיין, סגן ראש עיריית כרמיאל קורא לתושבי כרמיאל שלא למכור או להשכיר את דירותיהם לערבים, וגם הכין אימייל אדום אליו תוכל להלשין על שכנך שמוכר לערבים. ולא שאורן מילשטיין הוא גזען, חס וחלילה. כמובן שלא. מילשטיין פשוט בדק ומצא שמטרת הציונות היא להקים ערים וכפרים שמיועדים ליהודים בלבד. ואנשי ציבור מחויבים, כמובן, לממש את מטרות הציונות.


אוהדי מאיר כהנא המנוח באו להפגין באום אל פחם ולהודיע לתושביה הערבים כי במוקדם או במאוחר הם יגורשו מבתיהם ואום אל פחם תהפוך לעיר יהודית – כפי שהועילו להסביר גם ברדיו. משטרת ישראל גייסה כוחות גדולים להגן על המפגינים ולאפשר להם לממש את זכותם הדמוקרטית לקרוא לגירוש הערבים. את נשקם כוונו השוטרים אל תושבי אום אל פחם המוחים וירו גז מדמיע וכדורי גומי בהם ובחברי הכנסת אשר מחו יחד איתם. ולא שהשוטרים תומכים בגזענים, חס וחלילה. כמובן שלא. השוטרים פשוט הבחינו שתושבי אום אל פחם מפגינים ללא רישיון. ושוטרים מחויבים, כמובן, לשמור על הסדר הציבורי.


ואוהדי כהנא גם קיימו כנס במלון המפואר רמדה רנסנס בירושלים ושם קראו לגירוש הערבים כולם מכל רחבי הארץ. ולא שהנהלת המלון תומכת בגזענים, חס וחלילה. כמובן שלא. הנהלת המלון פשוט נועצה בעורכי דין וגילתה שהכהניסטים כבר חתמו על חוזה לקיום האירוע. ואנשי עסקים מהוגנים מחויבים, כמובן, שלא להפר חוזים.


וחברי ועדת החוקה של הכנסת אישרו לקריאה שנייה ושלישית את חוק ועדות הקבלה אשר מעגן בחוק את זכותן של ישובים שהוקמו במימון המדינה וקבלו מהמדינה קרקעות בחצי חינם לסרב לקבל ערבים להתגורר בהם. ולא שחברי הכנסת הם גזענים, חס וחלילה. כמובן שלא. הם פשוט בדקו ומצאו שהצטרפות ערבים לישובים האלה עלולה לערער בהם את המרקם החברתי. ונציגי ציבור ראויים לשמם מחויבים, כמובן, לשמור על שלמות המרקם החברתי.


בימים הקרובים עומד ראש הממשלה נתניהו להודיע על מינויו של גלעד ארדן כשגריר הבא של מדינת ישראל באו"ם. ולא שארדן יתקשה במילוי תפקידו החדש. כמובן שלא. השגריר ארדן, אדם רהוט ורב פעלים, לא יתקשה כלל וכלל להתמודד עם הטענה שהציונות היא גזענית, ויציג לעולם כולו הוכחה נחרצת כי מדובר בעלילה ושקר אנטישמי מתועב.

יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

מים בארץ צחיחה

מים בארץ צחיחה

וישא יעקב רגליו, וילך ארצה בני קדם. וירא והנה באר בשדה, והנה שם שלושה עדרי צאן רובצים עליה, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. והאבן גדולה, על פי הבאר. ונאספו שמה כל העדרים, וגללו את האבן מעל פי הבאר, והשקו את הצאן; והשיבו את האבן על פי הבאר, למקומה. ויאמר להם יעקב, אחי מאין אתם. ויאמרו, מחרן אנחנו. ויאמר להם, הידעתם את לבן בן נחור, ויאמרו ידענו. ויאמר להם, השלום לו, ויאמרו שלום - והנה רחל בתו, באה עם הצאן. ויאמר, הן עוד היום גדול, לא עת היאסף המקנה. השקו הצאן, ולכו רעו. ויאמרו, לא נוכל, עד אשר ייאספו כל העדרים, וגללו את האבן מעל פי הבאר, והשקינו הצאן. עודנו מדבר עימם, ורחל באה, עם הצאן אשר לאביה - כי רועה היא. ויהי כאשר ראה יעקוב את רחל, בת לבן אחי אימו, ואת צאן לבן אחי אימו, ויגש יעקוב, ויגל את האבן מעל פי הבאר, וישקה את צאן לבן אחי אימו. וישק יעקוב לרחל, וישא את קולו, ויבך. (בראשית, פרק כ"ט).

כך מתחיל אחד מסיפורי האהבה העתיקים ביותר והידועים ביותר בתרבות האנושית. סיפור שסופר בחברה של רועים שגידול הצאן והשקייתו בארץ צחיחה היה מרכז חייהם, סיפור שבודאי סופר כאשר נפגשו ליד הבאר, וברבות הימים נכתב, ונהפך חלק מספר קדוש, ותורגם לכל השפות שבעולם, ועדיין לומדים אותו הילדים בכל בית ספר בישראל (לעיתים כבר בגן הילדים). סיפור שהוא חלק מן המורשת עליה הסתמכה התנועה הציונית בבואה לתבוע לעצמה את הארץ בה חיו הרועים יעקב ורחל.

דוד בן גוריון בבואו לארץ כחלוץ צעיר ניסה לעבוד ברעיית כבשים, אבל לא התמיד במקצוע הזה יותר ממספר חודשים. אבל ישנם עדיין בארץ הזאת רועי צאן, שזאת פרנסתם ואלה חייהם מדורי דורות – חיים לא כל כך שונים מאלה של הרועים בזמנם של יעקב ורחל (ואולי הרועים ההם הם גם בין אבותיהם של הרועים האלה...)

נוח אל רג'בי הוא רועה צאן שכזה, ומחזיק בעדר של כמאתיים כבשים ועיזים. הוא נשוי, ויש לו שבעה ילדים. הם מתגוררים ליד העיירה בני נעים, 17 ק"מ מחברון. מקום מגוריהם נמצא תחת שלטונו של צבא ההגנה לישראל, הצבא שאותו הקימה המדינה שאותה הקימה התנועה שדרשה להקים מדינה יהודית בארצם העתיקה של הרועים יעקב ורחל.

בשבוע שעבר – סתם יום של חול, יום שני 11 באוקטובר, בשעה 08:00 בבוקר – הגיעו חיילי צבא ההגנה לישראל למקום בו רעה נוח אל רג'בי את עדרו. הם הרסו את בור המים שלו וגם את אוהלו ומבנה עץ קטן בו השתמש נוח לבישול ולאחסון.

החיילים גם בעטו בכבשים, וכבשה הרה הפילה את עוברה. בנו הבכור של נוח, בן 14, ניסה לגונן על הכבשים. לטענת הצבא, הוא נעצר לאחר שתקף את החיילים.

פעילי צוות השלום הנוצרי פגשו את נוח אל רג'בי בחברון. הוא לא ידע היכן נמצא בנו, וגם לא ידע מהיכן ייקח עכשיו מים להשקות את עדרו. פעילים מבריטניה ושוודיה ליוו אותו בהתרוצצות ממושכת בין שלוש תחנות משטרה ישראליות, ובסופו של דבר קיבל את המידע כי בנו כלוא במחנה המעצר "עופר". עד מתי, איש אינו יודע. את התלונה על התנהגות החיילים, שאותה ניסה נוח להגיש, המשטרה לא הייתה מוכנה לקבל.

בינתיים מטפל בעדר אחיו של נוח, החי בגבעה סמוכה, ואשר בור המים שלו עדיין בלתי פגוע...

מאמר זה מבוסס על דיווח (באנגלית) שפרסמו "עושי השלום הנוצרים"

יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

קול מן העבר


קול מן העבר

"חוק הנאמנות" – המהלך האחרון בגל ההסתה הגואה נגד אזרחי ישראל הערבים. אלה שליד הגה השלטון שואפים לעשות להם דה-לגיטימציה ובסופו של דבר לשלול מהם את האזרחות ולהשאיר אותם מצידו השני של הגבול.  

ובדיוק עכשיו חל לפי הלוח העברי יום השנה לרצח רבין. בטכסי הזיכרון הרשמיים שנועדו למחר, נציגי כל המפלגות ישמיעו את הקלישאות הנשגבות ביותר להביע רגשי צער ואבל וזעזוע על רציחתו של ראש ממשלה ברחובות תל אביב.

מעטים יזכרו ויזכירו את דבריו של יצחק רבין בראיון האחרון לחייו, ששודר בטלוויזיה הישראלית בערב ה-1 בנובמבר 1995:

-         מראיין: אדוני ראש הממשלה, ממשלתך נשענת בכנסת על רוב הכולל חברי כנסת ערבים, וגם לצורך אישור הסכם אוסלו ב' נשענת על רוב כזה. מה תענה לאלה האומרים  כי ממשלה הנשענת על ערבים אינה לגיטימית?
    
-         יצחק רבין, בכעס::  כל מי שאומר זאת הוא גזען.

יום שבת, 16 באוקטובר 2010

כשהחתול ישן העכברים חוגגים


כשהחתול ישן העכברים חוגגים

כמה זמן עד לבחירות בארצות הברית? שלושה שבועות? מהר, מהר, כמה עוד אפשר להספיק בשלושה שבועות? מהר, אחרי הבחירות אובמה יחזור לשטח בכל הכוח, מה שלא נספיק עכשיו כבר לא נספיק אף פעם, מהר, מהר... הנה בהתנחלויות כבר בנו מאות יחידות דיור, ואת החוק של ליברמן על נאמנות למדינה יהודית העברנו בממשלה ברוב גדול, וגם בכנסת נאום תקיף על מדינה יהודית חטף את כל הכותרות, ובחברון הבחורים שלנו עשו חיסול יפה ונקי של שניים מחמאס בלי לעורר הרבה רעש, וקצת עלבון פומבי לשרי החוץ האירופים, טוב זה סתם שגרה, ועוד פעם הרסנו את הכפר הבדואי הזה בנגב, ובסילוואן ראש המתנחלים דרס שני ילדים פלסטינים וגם זה עבר בשקט פחות או יותר, וגם קצת שריפת עצי זית בזמן המסיק...

כמה עד לבחירות באמריקה? עוד נשארו יותר משבועיים? טוב מאד, אפשר להספיק עוד הרבה. להרוג את אחמידינג'אד כשיתקרב לגבול? זה נשמע רעיון טוב. יכול להיות גדול. מצד שני, כל זמן שהוא חי הנאומים האידיוטיים שלו מאד עוזרים לנו בהסברה. אז נעזוב את זה. אבל 250 בתים במזרח ירושלים? מצוין, מצוין, עכשיו זאת בדיוק ההזדמנות. יהיו קצת צעקות אבל עד הבחירות באמריקה ישכחו את זה.

כמה זמן עוד עד הבחירות? שבועיים? למי יש עוד כמה רעיונות טובים?

שורפים מהשטח


שורפים מהשטח

את עדותו של א., איכר פלסטיני מכפר פרעתה, על מה שהתרחש במטע הזיתים שלו אתמול בבוקר,  רשם והעביר אלי פעיל השלום דוד ניר, המבלה הרבה מזמנו במעקב אחר המתרחש בכפרים שבאזור שכם. . 
בבוקר יום ו' ה-15 באוקטובר עסקו א. ובני משפחתו במסיק בחלקת זיתים בקרבת ביתו בפרעתה.  בשעה 10.30 הוזעק א. אל מטע זיתיו השני, ממנו נראו עולות תמרות עשן. המטע השני סמוך למאחז ההתנחלותי "חוות גלעד", והזיתים ממנו כבר נשדדו בידי המתנחלים עוד לפני שהותר לבעליו הפלסטינים לבקר בו. לאחרונה המתנחלים ייצקו בתוכו יסודות לבניית קבע.
א. רץ למקום בלוויית שני תושבים נוספים שגם להם עצים בסמוך. שלושתם רצו ברגל למקום הבערה במטרה לבלום את האש.  כשהמתנחלים ראו את הפלסטינים מתקרבים, אחד מהם רץ לכיוונם, כשבעקבותיו ארבעה חיילים. החיילים הרחיקו את המתנחל משלושת הפלסטינים אך לא עצרו אותו – מי שנעצר היו הפלסטינים. החיילים  הרחיקו אותם מן העצים הבוערים והושיבו אותם במקום לא מוצל. (הטמפרטורה הייתה כ-37 מעלות - ובהמשך א' היה קרוב להתייבשות ונזקק לטיפול רפואי).
בעודם מעוכבים בידי החיילים, ראו השלושה את אותו המתנחל כשהוא עובר בין העצים בחלקות השונות ומצית את עצי הזית במו ידיו עם מצית כלשהו, ללא הפרעה מהחיילים הרבים שהיו בקרבת מקום וחזו במחזה. 
כאשר שאל א. את החיילים השומרים עליו מדוע אינם מונעים מהמתנחלים להמשיך להצית עצים לנגד  עיניהם, הם צעקו עליו שישתוק. כשאמר שיתלונן על שהם עוזרים למתנחלים להצית אמרו לו שאם יתלונן יעידו שדווקא הוא זה שהצית.
בסביבות 13.30 שני חיילים מהארבעה נקראו למקום אחר ושלושת הפלסטינים ניצלו את חוסר עירנותם של השניים הנותרים ונמלטו לפרעתה, שכן היו משוכנעים שייעצרו אם יישארו.  
רק לאחר שעות של שריפה התיר הצבא לכבאיות להגיע למקום, אלא שכבר היה מאוחר מדי. כשהגיעו צוותים מתחנות טלוויזיה ישראליות, פלסטיניות ואירופיות לצלם, החיילים אצו אליהם ודחקו אותם למקום שממנו לא רואים את השריפות. א. מעריך שהשריפה כילתה יותר מ-500 דונם של מטעים ולמעלה מ-3000 עצים, שרובם שייכים לחקלאים מהכפר תל הסמוך.
כאשר בעלי הזיתים מהכפר תל ניסו להגיע לזיתיהם על חמורים, המתנחלים גזלו את חמוריהם ואילו הצבא סילק אותם מהמקום. גם מהרשות הפלסטינית הגיעו נציגים וגם אותם החיילים סילקו מהמקום.
באזור השריפה התרוצצו בכל העת ההיא כ 40 מתנחלים, שוטרים רבים וכ-150 חיילים. המתנחלים הראו ידידות מופגנת כלפי "כוחות הביטחון" ובמשך שעות לא היה כל ניסיון לעצור אותם מלהמשיך ולהצית.

משהו להתגאות בו


משהו להתגאות בו

הקטעים שלהן נלקחו מלה במלה מן הכתבה "יוצא לחופשי" שהופיעה בעתון "ידיעות אחרונות" ביום שלישי 12.10.2010. אין צורך בהערות נוספות.

באמצע הנסיעה לאילת עצר דניאל עוקב את הרכב, שלף את אקדחו וירה בשני התיירים הבריטים שלקחו איתו טרמפ. רק 13 שנה עברו מאז וכבר הוא יוצא לחופשי.

ב-12 לאוגוסט 1997 נסע עוקב, קצין צה"ל במילואים, ואסף למכוניתו זוג תיירים מאנגליה, מקס האנטר ושרלוט גיב, שהיו בשנות העשרים לחיייהם. בשעת ערב, כשהגיעו לאזור מצפה רמון, הוא עצר את הרכב וירד עם זוג התיירים להתרענן. השלושה עשנו סיגריה, הביטו בכוכבים ועוקב אף הסביר לצעירים הבריטים כיצד למצוא את כוכב הצפון. לפתע, בלי שום סיבה, שלף עוקב את האקדח שאותו החזיק ברשיון וירה חמישה כדורים לעבר השניים. האנטר נפגע בראשו ומת במקום. גיב נפגעה בפניה, העמידה פני מתה – וכך נצלו חייה.

עוקב שחשב כי הצליח לחסל את בני הזוג, עלה לרכב ונמלט מהמקום, אך תוך ימים ספורים הצליחו השוטרים לעלות על עקבותיו. הוא נעצר, הודה במעשים, והוגש נגדו כתב אישום באשמת רצח וחבלה חמורה.

פרקליטיו של עוקב טענו להגנתו כי ביצע את הרצח בהשפעת חוויות טראומטיות שעבר במסגרת שירותו הצבאי בסיירות רימון, שבשנות השבעים חיסלה מאות מחבלים במסגרת המאבק בארגוני הטרור הפלסטינים בעזה.

במשפט עלה להעיד לטובת עוקב מייסד סיירת רימון ומפקדה, אלוף (מיל.) מאיר דגן, שמכהן כיום כראש המוסד. עדותו נמסרה בדלתיים סגורות ונותרה עלומה עד היום.

עוקב נדון לעשרים שנות מאסר לאחר שנמצא אשם ברצח עם אחריות מופחתת, אך הוחלט לנכות שליש מעונשו על התנהגות טובה וכך הוא משתחרר לאחר 13 שנות מאסר.

עם שחרורו אמר עוקב: "אני קודם כל הולך לשקם את המשפחה שלי. אני רוצה שהילדים שלי יבינו שהאבא האמיתי שלהם הוא הלוחם מסיירת רימון ולא הרוצח".

יום שלישי, 12 באוקטובר 2010

הזדמנות בלתי חוזרת


הזדמנות בלתי חוזרת
  
ביקורו המתקרב של נשיא איראן אחמדינג'ד בלבנון מעניק הזדמנות כלתי חוזרת ליחסי הציבור של  מדינה ישראל – חומר למכביר למתקפת ההסברה הכלל עולמית נגד איראן, מדינה אשר מסרה תפקיד מפתח בממשלתה בידי אדם כזה: גס רוח, גזען קיצוני ופרובוקטור אשר בכל מקום משמיע בלי הרף דברי הסתה ועלבונות גסים.

ויש אצלנו איש המתאים בדיוק לנהל את מסע ההסברה הזה נגד נשיא איראן – שר החוץ אביגדור ליברמן.

יום שבת, 9 באוקטובר 2010

מלכוד 44


מלכוד 44

- שלום, כאן זה משרד הפנים של מדינת ישראל?
- כן, אדוני. מה הענין?
- רציתי לברר לגבי הבקשה שלי לאיחוד משפחות.
- איחוד משפחות? מה כוונתך?
- אתם יודעים מה זה איחוד משפחות! אני פלסטיני וגר בשכם, אשתי אזרחית ישראלית וגרה בנצרת. התחתנו כבר לפני חמש שנים ועדיין אתם לא מאפשרים לנו לחיות יחד ולהקים משפחה.
- להקים משפחה?
- כן, להקים משפחה, לקנות בית, להביא ילדים לעולם, זאת לא דרישה טבעית?
- על זה יש כל מיני דעות, בהתחשב במצב הפוליטי. נעזוב את זה כרגע. אתה יודע שצריך להביא הרבה מאד מסמכים ואישורים?
- הבאתי את כל האישורים, כבר לפני חודשים. הכול, בדיוק לפי מה שקבוע בחוקים ובתקנות שלכם. לקח לי הרבה מאד מאמצים והתרוצצויות כדי להשיג את הכול. מה עוד אתם רוצים?
- אתה יודע שיש לנו חוק חדש, אתה חייב להצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
- בסדר, בסדר, אצהיר מה שאתם רוצים. לגמור סוף סוף עם הגיהנום הזה, אני מוכן להצהיר אפילו שהירח עשוי מגבינה ירוקה. טוב, זהו: בזאת אני מצהיר שאני נשבע להיות נאמן למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בסדר? עכשיו אני יכול לנסוע לנצרת?
- רגע אחד, אדוני. האם הבנת מה הצהרת?
- הצהרתי שישראל מדינה יהודית. יש לכם רבנים ומסורת יהודית וחגים, פסח וחנוכה ויום כיפור. מאד נחמד. אבל מה זה נוגע לי ולאשתי ולבית שלנו בנצרת?
- נוגע, מאד נוגע. אם שמת לב, אתה גם הצהרת שישראל היא מדינה דמוקרטית.
- זה בודאי לא מפריע לי.
- לך אולי לא, אבל לנו זה מאד מפריע. אנחנו מדינה דמוקרטית וזה אומר שאם יותר מדי ערבים דמוקרטים יצביעו בבחירות הדמוקרטיות שלנו, כבר יהיה קשה לבחור כנסת יהודית שתקים ממשלה יהודית. בקיצור, גם בלעדיך יש לנו כאן קצת יותר מדי ערבים, ואנחנו לא כל כך רוצים תוספת. אז תחזור בבקשה לשכם ותפסיק להטריד אותנו.
- מה זה צריך להיות? אתם ממש רמאים!
- אדוני, אתה מאיים עלי באיום דמוגרפי. יש לי עקרון ברור, לעולם לא לדבר עם מי שמאיים עלי.
  

יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

"למה שלא יגרשו אותי במקומה?"

"למה שלא יגרשו אותי במקומה?"

כלת פרס נובל לשלום מרייד מגווייר נעצרה בנמל התעופה בן גוריון. מדינת ישראל אינה מוכנה בשום אופן לאפשר לה להיכנס לגבולות המדינה. מגווייר עתרה לבג"צ אך רשויות המדינה עומדות בתוקף על דעתן: בשום אופן לא ניתן לה להיכנס לארץ, אפילו לא לימים מעטים. זאת סכנה!

"למה שלא יגרשו אותי במקומה?" שאל מרדכי וענונו, האיש שהתריע על סכנת הנשק הגרעיני ואשר בא לפגוש את מרייד מגווייר בבית המשפט  המחוזי בפתח תקווה.
גם וענונו אינו יכול לעבור בנמל התעופה בן גוריון. מדינת ישראל אינה מוכנה בשום אופן לאפשר לו לצאת מחוץ לגבולות המדינה. וענונו עתר לבג"צ אך רשויות המדינה עומדות בתוקף על דעתן: בשום אופן לא ניתן לו לצאת מהארץ, אפילו לא לימים מעטים. זאת סכנה!

תעלומה

תעלומה

אל הכפר בית פג'ר המוקף בהתנחלויות מכל הצדדים הגיעו אתמול בלילה אלמונים, הציתו מסגד וכתבו כתובות בעברית על נקמה ו"תג מחיר".

שאול גולדשטיין, מנהיגם הנבחר של המתנחלים באזור זה, מחה בזעם על ההנחה הרווחת בתקשורת כאילו מתנחלים אחראים להצתה. "עדיין החקירה בתחילתה, כל האפשרויות פתוחות. למה כבר מאשימים אותנו? זהו חלק ממסע של הסתה!"

אכן, בהחלט יתכן שהמסגד הוצת בידי חייזרים שהגיעו בלילה בספינת חלל מהמאדים. גם את האפשרות הזאת צריך לבדוק.

יום שני, 4 באוקטובר 2010

"למה דווקא אני?"

"למה דווקא אני?"

לבנימין נתניהו יש תלונה מרה. שבע עשרה שנה הפלסטינים מנהלים משא ומתן עם ישראל, מבלי לדרוש את הקפאת הבניה בהתנחלויות. היו הרבה מאד טכסים חגיגיים, הרבה מאד לחיצות ידיים מול מצלמות הטלויזיה, הרבה הרבה תהליכי שלום – וכל הזמן, הדחפורים המשיכו לעבוד, וההתנחלויות גדלו וצמחו והתרחבו. שבע עשרה שנה זה נמשך כך, ממש סידור יפה ואידאלי.

אבל פתאום, הפלסטינים הנבזים  שינו את הכללים. עכשיו הם דורשים הקפאה של הבניה בהתנחלויות. אחרת, כבר לא יהיה משא ומתן ולא יהיו פגישות ולחיצות ידיים והזדמנויות צילום.

"למה דווקא אני? כל הכאב ראש הזה, כל הצרות והתסבוכות עם האמריקאים ועם השותפים בקואליציה ועם המתנחלים. למה כל זה קורה דווקא לי?"

יום שני, 27 בספטמבר 2010

הגיון בן זמננו

הגיון בן זמננו


- גבר רציני הביבי הזה. יצא נגד כל העולם וניצח. הנשיא אובמה דרש שהוא יקפיא את ההתנחלויות והוא לא הקפיא.

- מי זה בכלל אובמה? אנחנו לא סופרים אותו. הוא מדבר ומדבר ואנחנו בונים בשטח.

- אגב, שמעת על ההחלטה שקיבלו בועדת החקירה של האו"ם נגד הפעולה שלנו במשט לעזה? זה ממש מרגיז. החלטה מאד חד צדדית, זאת ממש אנטישמיות.

- כן, זה באמת מרגיז. אבל נסתדר. אפשר לדבר עם האמריקאים, לבקש מהם עזרה. הם כבר ידאגו שזה לא יעבור.

סוכת שלום

סוכת שלום


השבוע הזה קמות סוכות לאלפים ורבבות, לציון חג הסוכות העתיק.

האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך של מדינת ישראל דאג לפרסם השבוע ציטוטים על פירושו ומשמעותו של החג. בין השאר, פורסמו שם דברי הגות של הרמן כהן, הפילוסוף היהודי בן המאה ה-19:

אין שנאה במקום שהשלום פרש את סוכתו בלב האדם. משום כך נאמר הלשון 'סוכת שלום' בתפילה.. חג הסוכות הוא חג השלום כעיקרו בנדודי המדבר של המציאות הארצית. השלום עושה את כל החיים לחג.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Toranit/MekorotNose/moadim/Sukkot.htm

משרד החינוך שפרסם מלים אלה נמצא לא רחוק משכונת שייך ג'ראח במזרח ירושלים. אבל ככל הנראה פקחי עירית ירושלים ושוטריה לא קראו את דבריו של הפילוסוף. הם באו אל המקום בו הקימו פעילי שלום ישראלים סוכת שלום משותפת עם תושבים פלסטינים שגורשו מבתיהם. מיד בבואם הרסו הפקחים את הסוכה, שלוש פעמים רצופות הרסו אותה כדי שיבינו את המסר.

די כבר עם סוכת השלום הזאת! די עם השלום! די!

את אירוע הסוכה בשייך ג'ראח אפשר לראות כאן

http://www.justjlm.org/558

הים הסגור

הים הסגור

עזה סגורה ומסוגרת. ביבשה ובים ובאוויר. לתושבי עזה אסור לצאת החוצה, ולמי שגר במקום אחר אסור להיכנס.

על מי שמנסה להפר את האיסור עלול לבוא גורל רע ומר. לפני כמה חודשים, תשעה טורקים שיצאו בדרכם לעזה חזרו הביתה בתוך ארונות, ואת הסיבות למה ואיך וזה קרה חוקרות לא פחות מארבע ועדות חקירה במקומות שונים בעולם. לפני שלושה ימים הדייג העזתי מוחמד בכר , בן 20 ניסה להפליג אל תוך הים התיכון ולהתרחק מחופי עזה, מעט מעבר לתחום שנקבע לו על ידי חיל הים של מדינת ישראל הנאורה. הספינות פתחו באש, ובכר כבר לא יפליג לשום מקום. 

ובכל זאת, הלילה הזה מפליגה ספינה קטנה על גלי הים התיכון,  בדרכה אל עזה. ספינת השלום היהודית, שכל נוסעיה וצוותה יהודים אשר אינם מוכנים להיות שותפים לדרך בה הולכת אותה המדינה הדורשת בתוקף להיות מוכרת כ"מדינה יהודית". יהודים מבריטניה וגרמניה וארה"ב, וגם יהודים אזרחי ישראל.

יונתן שפירא, מי שהיה טייס מסוק בצבא ההגנה לישראל והיום הזה מפליג על סיפונה של ספינת השלום, מי שחבריו לשעבר הטיסו במסוקיהם את חיילי הקומנדו הימי שפשטו על המשט הקודם לעזה, קרא להם לסרב הפעם.

מה יקרה כשתתקרב הספינה לחופי עזה? בעוד כמה שעות כנראה כבר נדע.
  . 

אחרי שמונה חודשים

אחרי שמונה חודשים

אחרי שמונה חודשים

אחרי שמונה חודשים
ע' לא יקרא את הבלוג הזה, לפחות לא בשבועות הקרובים. הוא יושב בתא מעצר צבאי בירושלים, ושם אין מחשבים.
ע', צעיר ישראלי תושב אזור תל אביב, לא היה בטוח שהוא רוצה לסרב לשרת בצבאה של מדינת ישראל. הוא התגייס לצבא בתקווה שמתוך שורותיו יוכל אולי להשפיע לטובה, אך במשך שמונה חודשים לא הצליח בכך. את המכתב ששיגר לשלטונות הצבא שווה לקרוא:
אני מסרב להיות חלק מצבא ההגנה לישראל, צבא אשר כובש ומדכא באופן יומיומי אוכלוסייה פלסטינית, פוגע בסיכוי לשלום וכך גם בביטחונה של מדינת ישראל, ומשחית את האופי המוסרי והדמוקרטי של המדינה.

כבר מעל ל-40 שנה שצה"ל מדכא באופן יומיומי את חיי הפלסטינים בשטחים ושולל מהם את הזכויות הכי בסיסיות לחיים נורמליים, וזה כולל פגיעה בחופש התנועה, פגיעה בכלכלה, פגיעות גוף, מעצרים בלתי חוקיים ועוד הרבה עבירות חמורות שבד"כ אינן מגיעות אל התקשורת.

עצם העובדה שהחייל הכי פשוט שמשרת מעבר לקו הירוק יכול לשלוט בחיי התושבים המקומיים ולגרום להם לעשות כרצונו בכוח היא אינה חוקית או דמוקרטית, ומשיגה את המטרה ההפוכה בדיוק- היא מייצרת עוד מחבלים, מגבירה את השנאה כלפינו ופוגעת בסיכוי ממשי לשלום. אז מה בעצם תורם הדיכוי הזה? מטרה אחת בלבד- הנצחת ההתנחלויות, שהן בעצמן אינן חוקיות ומהוות את המכשול בדרך להשגת פשרה בין העמים.

עוד לפני שהתגייסתי היו לי את ההתלבטויות אם להתגייס או לא, אם לתמוך בצבא שמייצג את מדינתי או לסרב. בסופו של דבר החלטתי להתגייס, כי הייתי עם התחושה שאני אוכל לסרב מבפנים, לעשות את הדברים אחרת, לגרום לשינוי. כיום אני מבין שעצם הפעולות שהצבא עושה בשטחים, עצם הנוכחות שלו שם, היא שמהווה את הכיבוש, ושום פעולה שלי, כולל יחס חיובי לאזרחים הפלסטיניים, לא תשנה דבר.

אני מאמין שבמדינה אשר מחשיבה את עצמה כדמוקרטית, רצוי ואפילו נדרש מכל אחד מאיתנו לדעת לתת את הביקורת ולהתקומם כאשר המדינה טועה. צה"ל הוא ארגון אשר נלחם על אינטרסים שאינני מאמין בהם, מבצע פעולות אנטי דמוקרטיות ואנטי מוסריות, ופוגע קשות בסיכוי ממשי לשלום. איני מוכן להמשיך להיות חלק ממנו.
ע' נדון בינתיים לעשרים ימי מעצר. אבל מנסיונם של רבים אחרים שהלכו בדרך הזאת, זוהי רק ההתחלה, והוא כנראה יצטרך להיכנס ולצאת פעמים רבות בשערי הכלא הצבאי בטרם ישתכנעו השלטונות הצבאיים שחייל כיבוש הוא כבר לא יהיה.

יום חמישי, 23 בספטמבר 2010

השעון מתקתק

השעון מתקתק

השעון מתקתק. בעוד 72 שעות תיפול ההכרעה.

נפתלי בנט, מנכ"ל מועצת יש"ע, פונה אל ראש הממשלה במודעות גדולות בעיתונות הישראלית. הוא דורש שמר נתניהו יפסיק את ההקפאה ויאפשר בניה בקצב מלא בהתנחלויות. אם ראש הממשלה לא יענה לדרישתו, מאיים בנט לגייס חברי כנסת ושרים להפיל את ממשלתו.

ברק אובמה, נשיא ארצות הברית, פונה אל ראש הממשלה ישירות ובדחיפות, בנאום טלויזיוני מעל בימת עצרת האו"ם. הוא דורש שמר נתניהו ימשיך את ההקפאה בהתנחלויות ויאפשר את המשך המשא ומתן עם הפלסטינים. הנשיא לא פירט מה יעשה אם ראש הממשלה לא יענה לדרישתו.

מה יחליט נתניהו? סאמר סרחאן מסילוואן לעולם לא ידע את התשובה. הוא נהרג אתמול – בידי מתנחל. .  

יום שבת, 18 בספטמבר 2010

הבטחה מפורשת

הבטחה מפורשת

עם פתיחת מה שנקרא המשא ומתן הישיר, הביעו אנשיו של בנימין נתניהו את עמדתם ודאגותיהם באמצעותו של בן כספית, הכתב המדיני הבכיר ב"מעריב" – דברים מעניינים ללא ספק, אם גם לא בהכרח אמינים.  

"שורש הבעיה, על פי התפיסה הישראלית, היא הבטחה מפורשת, חסרת תקדים, של אובמה לאבו-מאזן, שתקום מדינה פלסטינית ברת-קיימא, עם רציפות טריטוריאלית וכו', בדדליין של שנה. הצד הישראלי למד על ההבטחה הזו בדיעבד, מקריאת חומר מודיעיני, והתחלחל. מאז, הושקעה אנרגיה אדירה בנסיון להוכיח לאמריקאים עד כמה טעו. ואנרגיה אדירה לא פחות בנסיון להוכיח לאמריקאים עד כמה חיבלה הקפאת הבניה המטופשת בסיכויי המו"מ. בכל פעם שנדמה שהאמריקאים הבינו, והם מאמצים את הגישה הישראלית (בפעם האחרונה זה היה נדמה בשבוע שעבר), צץ אובמה מאיפשהו והופך הכל (עם ההצהרה האחרונה שההקפאה צריכה להמשך). בירושלים לא יודעים איך לאכול את דפוס ההתנהגות הזה. אבל אין ברירה. מכיוון שמדובר באמריקאים, אז אוכלים."

(מעריב, 16.9.2010)

אכן, דברים מפורשים: מדינה פלסטינית ברת-קיימא, עם רציפות טריטוריאלית וכו', והכל בדדליין של שנה.

בחודש ספטמבר 2011 אפשר יהיה לקרוא שוב את המאמר הזה. אז אפשר יהיה לדעת בצורה ברורה ומוסמכת מה שוויה ומה ערכה של הבטחה מפורשת וחסרת תקדים מפיו של נשיא ארצות הברית של אמריקה.

בערב יום הכיפורים

בערב יום הכיפורים

כמה שעות לפני תחילתו של יום הכיפורים הגיעו חיילים של צבא ההגנה לישראל אל הכפר נור א-שמס שממזרח לטול-כרם ושם הרגו ביריות את איאד שלבאיה, שהיה מבוקש על ידם כפעיל בכיר בחמאס.

לטענת החיילים שלבאיה רץ לקראתם בצורה חשודה ומאיימת והם ירו לשם הגנה עצמית, אם כי אחר כך התברר שלא היה חמוש. לדברי אחיו של שלבאיה, לא הייתה לו הזדמנות לרוץ לשום מקום מכיון שהחיילים פרצו לחדר השינה וירו בו בעודו במיטתו.

עוד אחר מהמקרים בהם הרג פלסטיני בידי הצבא לא ייחקר לעולם, ואיש לא ינסה לבדוק ברצינות מה קרה שם ולהגיע לחקר האמת. כפי שגילה ארגון "בצלם" לאחרונה, כבר מזה עשר שנים אין הצבא נוהג לקיים חקירה לגבי מעשי ההרג שמבצעים חייליו.

על פי המסורת היהודית, יום הכיפורים הוא יום של חשבון נפש בו אמורים הכול להרהר ברצינות במעשים שעשו בשנה שחלפה...
.

מדינת יהודית

מדינה יהודית


"לא יתכן הסכם מבלי שהפלסטינים יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית". כך חוזרים ואומרים שרי ודוברי הממשלה יום יום, וגם כמה וכמה פעמים כל יום.


רק נשאר לברר אם יהדותה של המדינה צריכה להיות כמו יהדותו של הצבא אשר מקיים הליך גיור מזורז לחיילים שאינם נחשבים ליהודים, או כמו יהדותם של הרבנים אשר ממשיכים שלא להכיר בחיילים אלה כיהודים ואינם מוכנים לחתן אותם.





תושבי הבקתות

תושבי הבקתות

בתחילת השבוע הגיעה המשטרה שוב לכפר הבדואי אל-עראקיב שמצפון מזרח לבאר שבע והחריבה אותו - בפעם החמישית בחודשיים האחרונים. בהמשך השבוע שוטטו כוחות המשטרה, ועמם כלי הריסה כבדים, בכל רחבי הנגב, ביקרו בכפרים המרוחקים עשרות קילומטרים זה מזה, הרסו בית פה ובית שם. את ההיגיון למה דווקא הבית הזה נהרס ולא שכנו קשה להבין – אלא אם הייתה המטרה להפחיד כמה שיותר תושבים בכמה שיותר כפרים "לא מוכרים".

התושבים הבדואים בנגב אינם מתייאשים. הם התחילו מיד לבנות את בתיהם מחדש. מתנדבים מכל הארץ יצאו לאל-עראקיב לסייע לבנות אותו שוב, בפעם השישית. אבל הכפר נבנה בבקתות קלות מעץ, שאותן אפשר יהיה להקים מחדש גם אחרי החורבן הבא.

אין טעם להוציא כסף ומאמץ על בתים ממש, בתים מוצקים שיפלו קרבן לדחפורים בעוד שבוע או חודש. בתים כאלה הן מותרות שנועדו לתושבי תל אביב או באר שבע, לא לאזרחים הבדואים מדרגה שלישית או רביעית במרחבי הנגב. 

מכתב גלוי לשוטר (מאת עמוס גבירץ)

מכתב גלוי לשוטר (מאת עמוס גבירץ)

את המלים הבאות כתב השבוע עמוס גבירץ, חבר קיבוץ שפיים ופעיל בלתי נלאה למען שלום וצדק מזה עשרות שנים.  


אחת הרעות החולות בחברה האנושית היא הפשיעה. כל מי שחווה גניבה, שוד אונס תקיפה וכו' מכיר את התקווה ששוטרים היו נוכחים בזמן ביצוע הפשע ומונעים אותו, תוך תפיסת הפושע והבאתו לדין. חברה אינה יכולה לתפקד אם אינה מצליחה לשים גבולות לפשיעה. במדינה מתוקנת המשטרה ושוטריה יוצרים את תחושת הביטחון של האזרח בחיי היום-יום.

והנה, בישראל יש אוכלוסייה שלמה שאיבדה את מירב רכושה וממשיכה לחיות תחת איום מתמיד לאבד את קורת הגג שלה ואת יתרת אדמותיה. בהבדל ממרבית אזרחי ישראל, אין להם למי לפנות כדי שיגן עליהם מפני מעשי הפשע שמחריבים עליהם את חייהם. לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק באים להרוס את בתיהם; לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק מחריבים את יבולי החקלאות שלהם; לא פושעים הפועלים בניגוד לחוק גוזלים מהם את שארית אדמותיהם. נציגי הממשלה בליווי שוטרי משטרת ישראל הם העושים זאת! והממשלה, השולחת אותם לבצע את מעשי הפשע הללו, דאגה לחוקק חוקים שיאפשרו לה לבצעם. מעשי הפשע נעשים ברשות החוק! לא פלא שלאחר שגזלו מהם כמעט את כל אדמותיהם – יכולת התפרנסותם של הנגזלים הידלדלה – ויש כל כך הרבה פושעים ביניהם.


אומרים לך שהבדואים בכפרים הלא מוכרים מפרים את חוקי הבנייה. שולחים אותך לאכוף את החוק על מפרי חוק אלה. האם שאלת את עצמך איך ייתכן שאוכלוסייה שלמה, כ-90,000 בני אדם, כולם מפרי חוק?! הרי מקובל שבכל חברה יש אחוז מסוים של מפרי חוק. איך ייתכן שכל האוכלוסייה הבדואית, בכפרים הלא מוכרים, בבואה לקיים את זכות האדם הבסיסית לקורת גג, מפרה את החוק הישראלי?! אולי יש פה בעיה עם החוק?!


מדינת ישראל פינתה שבטים בדואיים שלמים מאדמותיהם, תוך גזילתן, והושיבה אותם באזור הסייג. אחר כך העבירו חוק (תכנון ובניה 1965), שקבע שאזור הסייג, אליו המדינה העבירה אותם, הוא אזור גלילי האסור בבנייה! כך באמצעות חקיקה פוליטית צינית הפכה המדינה את הבדואים למפרי חוק. היו כפרים בדואים באזור הסייג לפני קום המדינה. גם בהם סירבה המדינה להכיר והפכה את הבנייה בהם ללא חוקית. באמצעות אותה חקיקה פוליטית, הפכה המדינה גם אותם לעבריינים.


רבים מהישובים היהודיים שהוקמו בנגב לפני קום המדינה, הוקמו על אדמות שהתנועה הציונית קנתה מבדואים. אך מאז קום המדינה מסרבת ממשלת ישראל להכיר בבעלות הבדואים על אדמותיהם. המדינה משתמשת בך, השוטר, מי שהכוח הופקד בידיו במטרה להילחם בפשיעה, בכדי לגזול בכוח את אדמות הבדואים מידיהם! ושוב כמובן דאגה המדינה לכיסוי "חוקי" לעניין.


תאר לעצמך מצב, בלתי אפשרי אני מקווה, שכנסת ישראל תחוקק חוק המתיר לשדוד. אני בטוח שתסרב לשרת במשטרה שאינה מחויבת להלחם בשוד. והנה, בעזרת חוקי תכנון ובנייה, יצרה המדינה מצב המאפשר לה לשדוד את אדמות הבדואים! בתחילת שנות החמישים פונו שבטי בדואים רבים מאדמותיהם, בטענות שהצבא צריך אותן לאימוניו, תוך הבטחה שלאחר האימונים, יוכלו לחזור. לחזור לא נתנו להם ובמקום זאת חוקקו את חוק רכישת מקרקעין תשי"ג 1953, אשר באמצעותו העבירה המדינה את האדמות המפונות לרשותה. פשוט מעשה שוד! אחרי עשרות שנים שלמדינה לא היה שום שימוש באדמות האלה, שולחים את קק"ל ליערן כדי להוכיח שימוש, והעיקר, למנוע מבעליהן לחזור אליהן. בדואי שדורש בחזרה את אדמותיו ומנסה לעבדן, או לחזור ולגור בהן, נענש. החרבת יבולים, הריסת בתים, הריסת כפרים, הם חלק מאמצעי הבטחת הגזלה! ואותך שולחים לאכוף את החוקים האלה!!!


שמעתי שרבים מהשוטרים הבאים להרוס בתים וכפרים אינם נושאים את תג שמם על מדיהם. אני בטוח שהם מתביישים במעשיהם! הם הרי התגייסו למשטרה כדי ללחום בפשיעה! לא כדי לבצעה!


בסוף יום העבודה שלך אתה בא הביתה ומספר בגאווה לבני/ות משפחתך על תפיסת מנוולים שפשעו! ומה אתה מספר להוריך אחרי יום עבודה בו השלכת זקנים כמוהם מביתם והשארת אותם ללא קורת גג?! מה אתה מספר לאשתך וילדיך אחרי יום עבודה בו גירשת נשים וילדים כמוהם מביתם והשארת אותם ללא קורת גג?! ראה איזה מרחק נורא בין עבודת הקודש להגנת החברה מפני הפושעים הקמים עליה להרסה, ובין הריסת חיים לבני אדם שכל פשעם שנולדו בדואים במדינת היהודים!