יום שישי, 21 בינואר 2011

החתול שותת דם

החתול שותת דם


שיר  נוסף שנורי הכתיב  מהכלא
http://toibillboard.info/bleeding.htm

יום ראשון, 16 בינואר 2011

לא נאמנים - לממשלת גזענים!

לא נאמנים - לממשלת גזענים!

"הרוב הדומם מתעורר" הכריזו שלטים גדולים בראש הנהר האנושי שזרם מפתח גן מאיר, ומאוחר יותר יקרא ח"כ ניצן הורביץ מעל הבמה, אל הקהל שמילא עד אפס מקום את כיכר המוזיאון "הסתכלו סביבכם: אנחנו לא קטנים, ואנחנו לא חלשים, ואין לנו שום סיבה בעולם להתייאש!".

בשנים האחרונות, המחנה הזה אכן הרגיש לא פעם קטן ומבודד, ובהפגנות הייתה תחושה של קריאת תגר אמיצה של מי ששוחים בכל כוחם נגד הזרם הגואה. את השינוי באווירה חולל דווקא הביטוי המובהק ביותר של הכוחנות הלאומנית היהירה - ההחלטה לפתוח ב"חקירה" נגד ארגוני השלום זכויות האדם שאותו יזמו והעבירו ברוב גדול ורומסני ליברמן ושליחיו בכנסת, וזאת בהמשך ל"חוק הנאמנות" ו"חוק ועדות הקבלה" ויתר היוזמות הפרלמנטריות הידועות לשמצה שפשו ורבו בכנסת הנוכחית.

החוצפה והיהירות של מי שמרגישים שבידיהם הכח להכתים את ספרי החוקים של מדינת ישראל בעוד ועוד כתמים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים עוררה את האנשים שישבו בבית בשנים האחרונות, בתחושה של דחיפות, תחושה שאולי זה הרגע האחרון לבנות כח נגדי, לנסות לשנות את כיוון הזרם העכור. "להפגין, לצאת לרחובות, כל עוד עדיין אפשר!" נאמר בקריאה להפגנה שפרסם "המחנה הדמוקרטי" ואשר עברה והתפשטה במהירות ברחבי הרשתות בשבוע האחרון, עוד לפני שפורסמה במודעות בתשלום על דפי העיתונות.

"לא, לא, לא יעבור – הפאשיזם לא יעבור!" הדהדה הקריאה הישנה והמוכרת לאורך רחוב המלך ג'ורג' – ונענתה בקריאה חדשה ומפחידה יותר: "אנשים להתעורר – הפאשיזם כבר עובר!". "הדמוקרטיה זועקת: הצילו" קרא שלט גדול, ולידו "רצח הדמוקרטיה בישראל – פשע ידוע מראש!".

"גזענות? לא נרים ידיים!" נאמר בכרזות שהכין מרכז מוסאווה, אחד המאוימים העיקריים על ידי ועדת החקירה של ליברמן. מאוימת ותיקה אחרת, הקרן החדשה לישראל הכינה שלטים בהם נאמר "תחקרו גם אותי!" ו"לא נסתום את הפה!". אשה צעירה הניפה שלט עם המלים "שמאלנית על הכוונת" ולידן לוח מטרה בולט. "אתמול ישבתי שעה בבית עד שהכנתי אותו בדיוק כמו שרציתי, אני מעדיפה תמיד להכין שלט בעצמי ולא לקחת משהו מודפס".

"פטריוט שמאלני" נאמר במדבקה חדשה שהכינה שלום עכשיו לקראת ההפגנה הזאת. דגלי ישראל התנופפו בין הצועדים, וכן דגלי כחול לבן בהם הוחלף המגן דוד במלה הגדולה "שלום". מפגינים מכיוון פוליטי שונה הניפו את דגלי פלסטין, ואחד מהם התעכב להניף את הדגל בהפגנתיות מול פתח מטה הליכוד במצודה זאב. (מאוחר יותר נעצרו מניפי הדגל הפלסטיני בידי שוטרים, שכנראה לא שמעו שמאז הסכמי אוסלו כבר אין זו עבירה בישראל – או אולי מצפים השוטרים להנחיות חדשות בקרוב?)

והיו שם בצעדה השלטים של גוש שלום המראים את שני הדגלים יחד, הישראלי והפלסטיני, והדגלים האדומים של הקומוניסטים והירוקים של מרצ, ונשמעו קולות תיפוף של כמה מהמפגינים הקבועים בשייח ג'ראח, וגם בחצוצרה תקע מישהו. מאד בלטו בהעדרם מפגינים עם סימן זיהוי כלשהו של מפלגת העבודה– אם כי קרוב לודאי שבקהל הצועדים היו כמה וכמה מאלה שעוד הצביעו בעד העבודה בבחירות האחרונות.

"אני יונתן פולק" קראו שלטים גדולים וגם מדבקות שחורות שרבים ענדו על חולצותיהם. הקריאה לשחרורו של פולק – שנכנס לכלא בגלל רכיבה על אופניים במהלך הפגנה לפני שנתיים – נשמעה גם מפי רבים שמעולם לא יצאו להפגין נגד גדר ההפרדה בשדות הכפר בילעין יחד עם פולק וחבריו. תנועת התחברות-תראבוט הכינה שלטים בכותרת "ישוחררו האסירים הפוליטיים", בהם הוזכר יונתן פולק ביחד עם נורי אל-עוקבי, פעיל זכויות הבדואים שנשלח לכלא באשמת "ניהול עסק ללא רשיון" וכן ישראל בונדק הירושלמי, מותיקי "הפנתרים השחורים" - היחיד מבין מפעילים רבים של תחנות רדיו "פיראטיות" שזכה להישלח לכלא בגין פעילותו הרדיופונית.

"יהודים וערבים – מסרבים להיות אויבים" נכתב בשלטים רבים, והמלים גם נצעקו ברור ורם כאשר התפתלה הצעדה במעלה הקטע הישן של רחוב דיזנגוף. בליל המבטאים של הקולות הצועקים העיד כי אכן היו אלה יהודים וערבים שצעקו זאת יחד, שוב ושוב ושוב.

למי שצעדו בחלקים המאוחרים יותר של הצעדה ציפתה הפתעה לא נעימה בכיכר המוזיאון – אופנועים משטרתיים שהפכו למחסומים מאולתרים וסגרו לחלוטין את הכניסה למדרגות. "אסור להיכנס יותר לכיכר, היא מלאה. סכנה!" הכריז קצין משטרה חמור סבר.

רבים מהמפגינים לא השלימו עם רוע הגזרה, מצאו דרכי עקיפין וטפסו על גדרות הבטון ונדחקו אל בין ההמון שכבר היה שם. "אנחנו כבר חמישה עשר אלף איש בכיכר, אנו מבקשים מהמשטרה להפסיק לחסום את חברינו הרוצים להצטרף" נשמע הקול מן הרמקולים. אחרי כרבע שעה התקבלה ההכרזה "כבר עברנו את העשרים אלף" במחיאות כפיים.

ניכר היה שרשימת הנואמים הורכבה כדי להציג מגוון רחב של נואמים – יהודים וערבים, גברים ונשים, מתונים ורדיקלים, קומוניסטים וליברלים, ציונים ואנטי ציונים ובלתי ציונים. ליברמן, שר החוץ הדמגוג והגזען, "הקריקטורה של פוטין", זכה כמובן לשטף בלתי פוסק של גינויים, אך כמעט כל הנואמים דאגו לכוון את האש גם אל ראש הממשלה - "נתניהו, מי שמעודד את החוקים הגזעניים ומגבה את ליברמן ומשלם את משכורות הרבנים הכותבים מכתבי הסתה גזענית".

את קריאות הבוז הרמות והממושכות ביותר ספג שר הביטחון - "ברק וחבריך במפלגת העבודה, אתם יושבים בגזענית בממשלות ישראל ואתם שותפים לה ואתם אחראים לכל מעשיה הרעים, לחוקים הגזעניים ולכיבוש המשתולל ולהרס כל סיכוי שעוד נותר להגיע לשלום. ליברמן מקווה להרוויח ממעשיו בממשלה הזאת קולות בבחירות הבאות. מה אתם מנסים להרוויח – עוד כמה חודשים עלובים על הכסא?" ח"כ ניצן הורוביץ ממרצ סיים בהצגת אני מאמין ציוני: "אני ציוני כי אני מאמין בערכי מגילת העצמאות: הציונות שלי היא השאיפה לישראל שפויה, ישראל דמוקרטית וצודקת, ישראל של שוויון אזרחי וזכויות אדם, ישראל ששקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע או מין. ובשפה דומה הצהיר יריב אופנהיימר משלום עכשיו על שאיפתו ותקוותו ליום בו אפשר יהיה להגיד בגאווה "אני ישראלי".

"אין קלישאה שחוקה יותר מאשר 'הכיבוש משחית', וגם אין אמת צרופה יותר" אמר ח"כ מוחמד ברקה מחד"ש. "טעות מרה טעו אלה שחשבו שהדיכוי והחנק של העם הפלסטיני יוכלו להעצר על הקו הירוק. עכשיו הדיכוי חודר גם לכאן, וכולם מרגישים את האיום המוחשי. לחלוטין לא בטוח שהפגנה כמו זאת עדיין תהיה אפשרית בעוד שנה מהיום. אולם אנו העומדים כאן בכיכר, ערבים ויהודים, יהודים וערבים יחד במאבק נגד הפשיציה הדוהרת, אנו העדות שאפשר לנצח במאבק הזה. כן, אפשר לנצח, כמו שהעם בטוניס ניצח אתמול במאבק גבורה נגד רודנות שחורה".

עורכת הדין באנה שגרי-בדארנה מן הועד נגד עינויים, שדיברה בשם כלל ארגוני זכויות האדם המאוימים, נזפה בעדינות באלה שלא חשו בסכנה האורבת כל עוד היו קרבנותיה בעיקר מבין הפלסטינים. "כבר לפני עשור ויותר, כאשר התחלתי להיות פעילה, אפשר היה לראות את כל התופעות של מעצרים פוליטיים, של הרג אזרחים, של הפקעת קרקעות, של דיכוי לכל צורותיו. אבל היו שחשבו שמכיוון שהם שייכים לקבוצה האתנית השלטת, עריצות הרוב לא תגיע אליהם. עכשיו ברור לעין שמדינה אשר אינה מגדירה עצמה כמדינת כל אזרחיה אינה יכולה לקיים משטר דמוקרטי אמיתי. אנו לא מפגינים כאן נגד ועדת חקירה קיקיונית שמנסה לגלות מקורות מימון שגלויים וידועים לעין למי שרק טורח לגלוש לאתרי האינטרנט של כל הארגונים. אנחנו מפגינים נגד הכיבוש והדיכוי והאפליה, למען סולידריות בסיסית של זכויות אדם וזכויות אזרח" (קריאות "זכויות אדם – לכולם!").

"לפני שבועיים זכו הנשים בישראל לניצחון גדול, והוכחה בבית המשפט צדקת קורבנותיו של האנס ומנצל הנשים משה קצב. אך המבנה השלטוני הפטריארכלי השולט כאן, הנוקט מדיניות הפרד ומשול המבחינה בין דיכוי לדיכוי, בחר עכשיו לפתוח במתקפה בכיוון אחר" אמרה הפעילה הפמיניסטית דורית אברמוביץ. "השלטון היהודי הגברי הלבן של יפי הבלורית הוקם כאן עשרות שנים לפני שהופיעו ליברמן או ביבי. כפמיניסטית אני מחויבת לחבר בין כל סוגי הדיכוי והאלימות השלטונית והכיבוש והדיכוי המיני שהוא חלק בלתי נפרד מכל אלה. ואני רוצה להגיד משהו שלא מוסכם כאן על כולם: לא תיתכן מדינה יהודית ודמוקרטית – שני הדברים סותרים זה את זה. הפלסטינים בישראל מעולם לא נהנו מזכויות דמוקרטיות. לא צריך לדבר על שיקום וחידוש של דמוקרטיה שהיתה, צריך לדבר על הקמת דמוקרטיה שמעולם עד היום לא הייתה קיימת".

מבחינת ההשפעה הפוליטית המיידית, הנואם המשמעותי והבלתי צפוי ביותר היה ח"כ מאיר שיטרית מקדימה – המפלגה אשר עד כה נקטה, בלשון המעטה, עמדה דו משמעית ביותר לגבי יוזמותיהם של ליברמן וחבריו. "ז'בוטינסקי מתהפך בקברו לנוכח תמיכתם של חברי הליכוד במעשה האיוולת האנטי-דמוקרטי הזה. ז'בוטינסקי תמיד התנגד לעריצות הרוב, תמיד הכריז שהיחיד המתייצב באומץ מול ההמון הוא מלך. מה השתגעו אנשי ליכוד להיגרר אחרי ליברמן אל הימין הקיצוני? לכנסת אין בכלל סמכות לקיים חקירה כזאת, אתם אנשי השמאל יכולים לצפצף עליה, לא להופיע, לא לענות לשום שאלה. אין להם שום סמכות לחקור אתכם! (מחיאות כפיים). נכון, היו כמה חברים בקדימה שגם הם הצביעו בעד. יותר קל להוציא אנשים מהליכוד מאשר להוציא את הליכוד מהאנשים. אני רוצה להודיע כאן שקדימה החליטה על משמעת סיעתית. בפעם הבאה שהנושא הזה יחזור לכנסת, אנחנו עומדים כולנו כאיש אחד נגד!" (מחיאות כפיים)

"הרבה שנים הייתי פעיל בשמאל בצרפת" אמר איש משופם ולבן שער שעמד בצד, "אצלנו בפריז היו אומרים: כשאתה רואה את האופורטוניסטים מצטרפים אליך פתאום, כנראה שכיוון הרוח משתנה".

סרטון וידאו על ההפגנה - מאת הטלויזיה החברתית
http://www.youtube.com/watch?v=PSn8Irks3R0

יום שישי, 14 בינואר 2011

נורי מאחורי סורג ובריח, או: ככה יעשה למגן זכויות הבדואים


נורי מאחורי סורג ובריח, או: ככה יעשה למגן זכויות הבדואים

כבר כתבתי כמה פעמים כאן על נורי אל עוקבי, ראש האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל, אדם ישר ושוחר צדק שמעטים כמוהו.

נורי נולד בשנת 1942 בכפר אל-ערקיב שבנגב. כילד ראה את צבאה של המדינה החדשה מגיע לאזור מגוריו. שלוש שנים אחר כך, ב-1951, חייליו של אותו צבא גירשו אותו ואת בני משפחתו מביתם ומכפרם – לחצי שנה בלבד נאמר להם, אך מעולם לא הורשו לשוב.

כשגדל ובגר עבר נורי, כמו רבים מהבדואים בנגב שאיבדו את אדמותיהם ואורח חייהם המסורתי, אל העיר לוד. שם פתח מוסך בשנת  1964, לפרנסתו ופרנסת משפחתו – אך מעולם לא שכח את הכפר ממנו נעקר. לפני מספר שנים, כשכבר היה איש לא צעיר ולא לגמרי בקו הבריאות הוא קם ועשה מעשה, חזר לבדו אל אל ערקיב והקים אוהל ליד חורבות הבית בו נולד. שם חי כמה שנים ברציפות, בחום היום ובקור הלילה במדבר.

עד אשר באה המשטרה לעצרו ובבית המשפט בבאר שבע הואשם שהוא "מסיג גבול סדרתי באדמות המדינה" ושחרורו הותנה בכך ששוב לא יציב את כף רגלו במקום בו נולד. במאמץ רב השיג לו עורך דינו את הזכות לפחות לנסוע בכביש מבאר שבע לתל אביב, ממנו אפשר לרגע לראות מרחוק את המקום ההוא. "כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא..."

בכאב רב קיבל נורי את רוע הגזרה וההגליה המחודשת , והקדיש עצמו אל מה שעדיין היה מותר לו – לבלות קצת יותר זמן עם בני משפחתו, ולהשתתף במאבקי בני עמו וקהילתו, כגון מאבק התושבים הערבים בלוד שהעיריה רואה בהם מטרד ו"איום דמוגרפי" ומדגישה זאת במשלוח דחפורים להחריב את בתיהם ה"בלתי חוקיים". אך הנה הגיעו אל נורי רשויות החוק גם בעיר לוד, והוא הואשם בניהול עסק בלתי חוקי – דהיינו, אותו מוסך קטן וצנוע שהוקם לפני כמעט חמישים שנה.

ובית המשפט קבע כי מכיוון שכבר לפני מספר שנים ביטלה עירית לוד מסיבות השמורות עמה את רישיון העסק, היה על נורי לסגור מיד את המוסך, והוא לא עשה זאת ופקחי העיריה ערכו ביקורת ומצאו אותו עובד שם. וטען נורי כי באותו יום בו באו פקחי העיריה היה הוא בבדיקות בבית החולים. אך למרות זאת מצא אותו בית המשפט אשם. והשופט ציין כי עונשי מאסר עד שישה חודשים ניתן להמיר בעבודות קהילתיות לתועלת הציבור, ויעץ לנורי למצוא מקום בו יוכל לעשות עבודות כאלה. ונורי אכן מצא בית תמחוי ברמלה שמנהליו שמחו לקבלו אליהם.

אך כאשר הגיע נורי אל בית המשפט למתן גזר דינו, נחתה עליו מהלומה בלתי צפויה נוספת. לא שישה חודשים נגזרו עליו אלא שבעה – בחודש יותר מן המקסימום שניתן להמרה לעבודות שירות. לא עבודות שירות, לא בית תמחוי אלא שבעה חודשים מאחורי סורג ובריח על הפשע של המשך ניהול מוסך שהרשיון לו נשלל על ידי עירית לוד. ובנוסף, על נורי לשלם קנס בסך 40,000 שקל או להישאר בכלא עוד 400 יום תמורתם.

ופירט השופט זכריה ימיני במלים מפורשות בגזר הדין מדוע בחר  להחמיר כל כך עם נורי אל עוקבי. דווקא בגלל שהוא פעיל לזכויות הבדואים יש להחמיר איתו מעל ומעבר, "כדי להעביר מסר לפזורה הבדואית".

וביקש עו"ד אבי דובין, פרקליטו של נורי, לדחות את ביצוע גזר הדין למשך שבוע, לצורך הגשת ערעור. כפי שמקובל בדרך כלל במשפטים במדינת ישראל. כפי שהתאפשר בדיוק באותו שבוע לנדון די מפורסם בשם משה קצב אשר נמצא אשם בכמה אשמות חמורות קצת יותר מאשר ניהול עסק ללא רישיון. אך השופט התנה את עיכוב ביצוע פסק הדין בהפקדה מיידית של 30,000 שקלים במזומן בקופת בית המשפט, סכום שלא היה בידיו של נורי.

בדרך לכלא התמוטט נורי ובילה מספר ימים בבית החולים אסף הרופא, תחת שמירה כבדה.

על מצבו אפשר לקרוא במילותיו של נורי עצמו, בשירים שכתב בין חומות כלא מעשיהו והכתיב דרך הטלפון לחיה נח, פעילת הפורום לדו קיום בנגב.


ע"פ חוק לכלא נשלחים

האיש ביקש שישה ימי חופש,
טרם ישלח לשבעה חודשי מחבוש.
אתן לך, קבע השופט
אם תשלם 30,000 שקלים!
ולא, לכלא נשלחים בלי רחמים.
שבעה חודשים
ועוד 40,000 שקלים
או בכלא לעוד 400 ימים!
איש חולה בשפעת ולב קשים,
בבית חולים
למיטה כבול ביד וברגל,
על חולה כבול שומרים,
שני סוהרים, 
בשלשלאות ואקדחים,
אין ביקורים,
אין דיבורים, אין חברים.
רופא הכלא ובית החולים מתייעצים
ומחליטים: לכלא שולחים.
שם מחכה לטיפול ולתרופות ימים רבים.
חדר קטן בכלא מחניק ממעשנים.
עונש לך זה מגיע,
כי אתה עובד בשביל קהלים
בלי רישיון של העיריה, הממשלה.

כלא מעשיהו, רמלה 8.1.2011


בוקר טוב
 
בוקר טוב!
בחדרים קטנים אנשים דחוסים
ג'וקים רצים
שרצים חרוצים
על הקירות מטפסים
סוהרים צועקים
בוקר טוב אסירים
ספירה, ספירה אומרים
לעמוד סופרים
חסן, סאמח עומדים
שלמה מוחמד ישנים
סוהרים מאיימים
כרטיס אדום מוציאים
דו"ח כותבים
קנס במאות שקלים!
ג'וקים קטנים רצים
ריח רע מעשנים
דו"ח כותבים
על המשמר עומדים
לעמוד, סוהרים סופרים
אסירים לבושים כתומים
אשמים לא אשמים
חלשים חולים ובריאים
כולם, כולם שווים.

כלא מעשיהו, רמלה  13.1.2011


  
סוף דבר, נכון לרגע זה: נורי אל עוקבי עדיין יושב ברגע זה בתאו שבכלא מעשיהו.  הדיון הראשון בערעור על גזר דינו יתקיים ביום שני ה-24 לינואר 2011 בשעה 10.00 בבוקר, בפני השופט ד"ר אליקים סטולר בבית המשפט המחוזי בפתח תקוה  (רחוב הס 20 פתח תקוה).

בינתיים הצליחו ידידיו ושוחרי טובתו של נורי אל עוקבי לשכנע אותו שיסכים שיאספו עבורו את סכום הערבות של 30,000 שקל שבית המשפט הציב כתנאי לשחרורו עד לדיון בערעור. נורי הסכים לכך רק לאחר ששוכנע שהכסף יופקד בקופת בית המשפט רק באופן זמני, עד לסיום ההליך, ובסופו של דבר יוחזר לבעליו.

מי שמוכן לקחת חלק בגיוס הערבות למען שחרורו של נורי מתבקש לפנות אל יואב 0522-673467

yh44@walla.com.

היום אחר הצהרים, לאחר שכבר התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, טלפן אלי נורי מהטלפון הציבורי שבכלא עם בקשה דחופה: "אנא התקשר בשמי אל אגודת 'תנו לחיות לחיות'. יש כאן בין המבנים באגף 2 בכלא מעשיהו חתול קטן פצוע, אני נותן לו אוכל ועושה בשבילו מה שאני יכול אבל צריך דחוף לקחת אותו לטיפול וטרינרי".

יום שלישי, 11 בינואר 2011

טעות לעולם חוזרת


טעות לעולם חוזרת   

ביום הראשון של השנה החדשה, 1 בינואר, מתה תושבת בילעין ג'וואהר אבו רחמה אשר שאפה כמות גדולה של גז מדמיע בהפגנה נגד גדר ההפרדה יום לפני כן ונחנקה. הצבא בהתחלה הביע צער ואמר שהחיילים לא התכוונו להרוג אותה, ואחר כך גילה הצבא שהפלסטינים והישראלים השמאלנים בכלל משקרים והיא בכלל לא הייתה שם, ואחר כך גילה הצבא שאולי גם בזה הוא טעה והיא כן מתה מהגז שנשמה. ואחר כך כבר הנושא ירד מהכותרות לרווחתו הגדולה של דובר צה"ל העומד להתחלף בקרוב.   

וביום השני של השנה מחמוד מוחמד דראמה מהעיירה טובאס עשה שגיאה פטאלית ועבר ליד מחסום צה"ל בבקעת הירדן כשהוא מחזיק ביד בקבוק מים מינרליים והחיילים חשבו שזה בקבוק תבערה והם קיבלו הוראות לא לקחת סיכונים ולירות קודם ולשאול שאלות אחר כך והם ליתר ביטחון ירו בו שמונה כדורים וכבר לא היה את מי לשאול שאלות. מה אפשר לעשות, בחיים קורות טעויות ורק מי שלא עושה לא טועה.

ובאותו היום מת גם הסטודנט אנס סלאח תושב עזה שהיה חולה אנוש ורצה לקבל בבית החולים מקאסד בירושלים המזרחית טיפול שאי אפשר לקבל בעזה והמתין שעות רבות במחסום בעזה ובסופו של דבר הגיע לעולם הבא במקום לבית החולים. וגם זאת טעות מצערת, אבל אחרי הכל הוא כבר היה חולה מאד ואולי היה ממילא מת גם בבית החולים ואז איש לא היה מטיח האשמות במדינת ישראל וצבאה.

ועברו עוד כמה ימים וביום שישי ה-7 לינואר הגיע כוח של צה"ל לאזור חברון כדי לעצור אנשי חמאס שאותם מדינת ישראל מאד רצתה לארח בבתי הכלא שלה, והכח קיבל דיווח די מדויק היכן נמצא המבוקש ורק בטעות קטנה אמרו להם שהוא בקומה השניה ובעצם הוא היה בראשונה והחיילים עלו לקומה השנייה ופרצו במכה את הדלת לחדר השינה וראו דמות מזדקפת מן המיטה וכידוע המדיניות היא לא לקחת סיכונים ולירות קודם ולשאול שאלות אחר כך ולכן ירו כמה וכמה יריות על עמאר קוואסמה עוד לפני שהספיק לגמרי להתעורר וגם כאן כבר לא נשאר את מי לשאול, נשארה רק מיטה מוכתמת בדם בחדר השינה של הזוג קוואסמה. וזאת בהחלט הייתה טעות מצערת ואלוף פיקוד מרכז, אבי מזרחי, אפילו הורה על חקירת נסיבות המקרה ואולי פעם גם בטעות יתפרסמו איזה תוצאות.

ובשעה מאוחרת יותר בערב של אותו היום קיבל הצבא התראה שיש פעילות של מחבלים מסוכנים בגבול רצועת עזה ושלחו לשם מיד כוח צבאי וגם הפעילו את המערכת הממוחשבת החדשה המשוכללת והמתוחכמת שצריך רק להזין בה את המטרות והיא משגרת פצצות מרגמה בדיוק למקום הנכון ובמקרה הפעם המערכת הממוחשבת המשוכללת קצת פישלה ושלחה פצצת מרגמה למקום הקצת לא נכון וסמל נדב רוטנברג נהרג מאש ידידותית של הצבא שאליו התגייס במוטיבציה מאד גבוהה. טעות, בודאי שטעות טראגית. גם מערכת ממוחשבת משוכללת עלולה  מדי פעם לטעות.

לפני קצת יותר משבע עשרה שנה חתמה מדינת ישראל עם הארגון לשחרור פלסטין הסכם בחסות ממשלת ארצות הברית שקראו לו הסכם אוסלו. ולפי לוח הזמנים שנקבע בהסכם הזה, הכיבוש היה צריך להיגמר בחודש מאי 1999  ומדינת פלסטין הייתה צריכה עכשיו להתקרב ליום העצמאות האחד עשר וחיילים ישראליים לא היו צריכים לירות גז מדמיע בבילעין ולעמוד במחסומים בבקעת הירדן ולשלוט על תנועת חולים לבית החולים מוקסאד ולעצור מבוקשים ליד חברון ולנהל תקריות אש בגבול רצועת עזה. ואילו ההסכם הזה היה מתבצע בזמן שנקבע, רוב הסיכויים שג'וואהר אבו רחמה ומחמוד מוחמד דראמה ואנס צ'לאח ועמאר קוואסמה ונדב רוטנברג עוד היו היום הזה בין החיים, ועמם עוד כמה אלפי אחרים, פלסטינים וישראלים.

אבל מדינת ישראל עשתה טעות גדולה ולא הגשימה את ההסכם ולא סיימה את הכיבוש ובמקום זה בנתה התנחלויות וכבישים וגדרות וחומות ושנאה. הרבה הרבה שנאה זרעה ובנתה. 

האם את הטעות הזאת  אנחנו עוד יכולים לתקן?



יום שבת, 1 בינואר 2011

מול המגדלים האטומים

מול המגדלים האטומים

ושוב מחאה מול משרד הביטחון, מול שרשראות השוטרים החוסמים את המעבר, מול המגדלים האדירים החותכים את קו הרקיע של תל אביב, מול מפקדתו של הצבא המוסרי ביותר בעולם שהרג כמה וכמה אזרחים בכל מיני מקומות במזרח התיכון ועוד פעם ביום האחרון של שנת 2010,  מול משרדו של שר הביטחון שהוא מנהיג מפלגת העבודה הישראלית ואשר מתקשה מאד להסביר לבוחרים המעטים שנותרו למפלגתו מדוע יש להם סיבה להצביע בעדה שוב.

הבוקר הזה מתה ג'וואהר אבו רחמה מהכפר בילעין לאחר שאתמול נשמה כמות גדולה של גז מדמיע בהפגנה נגד גדר ההפרדה בשדותיו של הכפר בילעין. גז שאותו ירו החיילים שהמפקדים של המפקדים של המפקדים של מפקדיהם יושבים כאן במרומי המגדל הזה. זהו אותו הגז השגרתי שבו משתמש הצבא כל שבוע בבילעין ולא תמיד הוא גורם למוות, אבל הסיכון תמיד קיים ולכן במדינות אירופה כבר מזמן הפסיקו להשתמש בגז מהסוג הזה. אבל בשטחים שבהם מדינת ישראל מקיימת שלטון כיבוש כבר 43 שנה ממשיכים להשתמש בגז הזה ואין שום כוונה להפסיק.

אתמול נערכה בבילעין הפגנה גדולה במיוחד, והצבא הפעיל כלפיה כמות גדולה במיוחד של הגז מהסוג שיכול לפעמים לגרום למוות. אתמול הייתה אחת מהפעמים האלה.

בתוך שעות מרגע מסירת הידיעה נזעקו מאות מפגינים נזעקו והגיעו למדרכה מול השערים הנעולים, תל אביבים וירושלמים וחיפאים וגם מהרבה מקומות קטנים שנסעו שעות בדרכים הפקוקות כדי להגיע לכאן בזמן  וחבר הכנסת ניצן הורביץ והח"כים לשעבר אורי אבנרי ומוסי רז וקבוצת המתופפים מהפגנות שייח ג'ראח שבמשך שעות תופפו ותופפו ועם כל הכאה בתוף קראו בקול גדול "די לכיבוש! די לגדר!" 

ובמשך שעות צעקו וזעקו מאות המפגינים אל מול השערים הנעולים והאטומים. "דמוקרטיה לא בונים, על גופות של מפגינים!" / "ברק ברק, שר הביטחון, כמה מפגינות רצחת עד היום?" / "דם מפגינים אינו הפקר, לפרק את הגדר!" / "לא נמית ולא נמות, בשירות ההתנחלות!" / "די לרצח, די לשכול, הגדר צריכה ליפול!".

ולאחר כשעה הם החלו לרדת אל הכביש ולשבת עליו ולחסום בגופם את תנועת המכוניות בכביש הזה שבלב העיר תל אביב למרגלות המגדלים הגבוהים של משרד הביטחון של מדינת ישראל ולהמשיך לצעוק ולצעוק ולצעוק במלוא גרונם "ברק ברק, כמה רצחת היום!" והמשטרה הגיעה בכוחות מוגברים, שכן סדר חייב להיות ובהחלט אסור לאזרחים לחסום כבישים אפילו כאשר ממשלתם וצבאם הורגים אזרחים, ושמונה מפגינים נגררו אל הניידת וחבר הכנסת לשעבר מוסי רז שכבר אינו נהנה מחסינות פרלמטרית זכה גם לכמה סטירות מהשוטרים תוך כדי מעצר.

מבט קטן לאחור

בעצם, כל זה היה אמור להיות מיותר לחלוטין – ההפגנות והמחאות והסיום האלים לחייה של ג'וואהר אבו רחמה. הרי כבר לפני יותר משלוש שנים נתנו שופטי בג"צ את החלטתם בעתירתם של תושבי בילעין.

כבר אז, בחודש ספטמבר 2007, נקבע בפסק דין מפורט ומנומק ומחייב כי לא טובת בטחון המדינה היא שהכתיבה את הקמת "גדר ההפרדה" בתוואי שהפריד בין תושבי בילעין לבין אדמותיהם ומקור פרנסתם. רחוק מכך – תוואי הגדר, כמה וכמה קילומטרים ממזרח לקו הירוק, נקבע על פי צרכי ההתפשטות וההתרחבות של ההתנחלות החרדית הענקית מודיעין עילית (וגם צורכי הרווח של הקבלנים הבונים שכונות חדשות לבקרים במודיעין עלית וגורפים רווחים נאים לכיסם). כבר אז, בחודש ספטמבר 2007, הורו השופטים לצבא להזיז את הגדר מערבה ולהחזיר לתושבי בילעין לפחות את האדמות שעליהן עוד לא הספיקו המתנחלים לבנות. אז, בחודש ספטמבר 2007, השתתפה ג'וואהר אבו רחמה בחגיגות של תושבי כפרה לציון הניצחון בבג"צ.

אז התושבים ניצחו בבית המשפט, והשופטים נתנו לצבא הוראה ברורה וחד משמעית להזיז את הגדר.  נכון, בהחלט נתנו הוראה. ולצבא לקח הרבה הרבה זמן לתכנן ולתכנן ולתכנן את הנתיב החדש שבו תעבור הגדר, ואחרי שנגמר התכנון לוקח לו עוד הרבה הרבה זמן להתחיל לגשת לביצוע. יש הרבה מאד פרוייקטים שהצבא צריך לבצע, וכולם כולם חשובים ונחוצים וחיוניים, וצריך לתעדף ולקבוע סדרי עדיפויות. ובשנת 2008 לא היו תקציבים וכח אדם להזיז את הגדר בבילעין, וגם לא בשנת 2009, וגם לא בשנת 2010. ומי ידע מה יהיה בשנת 2011 שעכשיו התחילה ובשנת 2012 ובשנת 2013. אבל אל תדאגו, במוקדם או במאוחר סוף סוף ימצא הצבא את התקציבים וכוח האדם הדרוש להזזת הגדר. בינתיים, הגדר עומדת בדיוק במקום שעמדה מקודם, ותושבי בילעין מפגינים כל שבוע יחד עם פעילי השלום הישראלים השותפים למאבקם. עם כל בעיות כח האדם, לעולם לא יחסרו לצבא חיילים העומדים על קו הגדר ולרשותם מלאי בלתי מוגבל של גז מדמיע...

http://www.youtube.com/watch?v=dRmuPYMHXGc&feature=player_embedded

כולם שווים בפני החוק


כולם שווים בפני החוק

נפל דבר בישראל. משה קצב, מי שהיה נשיא המדינה, האזרח מספר אחר של מדינת ישראל, הובא לדין ונמצא אשם בביצוע מעשי אונס ועוד פשעים חמורים, וכבר שירות בתי הסוהר מתכנן כיצד יהיו תנאי המאסר של אישיות שכזאת.

יום עצוב למדינה כאשר מתגלה  שאיש כזה היה  נשיאה במשך שבע שנים. יום שמח למדינה שהוכיחה שכולם בה שווים בפני החוק, ושום עבריין אינו חסין מלתת את הדין על מעשיו. גם לא הנשיא  בכבודו ובעצמו.

שום עבריין אינו חסין?  לא בדיוק. הרב שמואל אליהו מצפת הוזמן לבוא מחר בבוקר לחקירה משטרתית בנושא הצהרותיו הגזעניות החוזרות ונשנות, וכבר הודיע שאין בכוונתו להיענות ואין בכוונתו לבוא.

בעיניו של הרב אליהו, הקריאה להפלות את אזרחי ישראל הערבים ולא להשכיר להם דירות אינה גזענות כלל וכלל, ובכלל הערבים אינם אזרחים שווי זכויות אלא נוכרים שבכלל לא צריכים להיות כאן בארצנו היהודית. כזאת היא בעיניו הדת היהודית וכאלה הן מצוותיה, וכך הוא ימשיך להטיף ברבים, ולארגן עוד ועוד רבנים ורבניות שיתמכו בדבריו.

דמוקרטיה? מתי שמע הרב אליהו על דמוקרטיה, זאת בכלל מלה יוונית שלא מופיעה בתורה. שוויון זכויות? חוק? משטרה? מי זה השוטר שיעז לחקור את הרב אליהו? האם הם חושבים שיש להם כאן עסק עם סתם נשיא המדינה?

הפגנה בססמא " לא רק הנשיא – גם הרב של צפת אינו מעל החוק " תתקיים מחר, יום ראשון 2.1.2011, שעה 15.30, בשדרות רוטשילד 16, תל אביב.

ועוד משהו על הרבנים


ועוד משהו על הרבנים

עוד משהו על הרבנים

הרב מרדכי אליהו הינו הרב הראשי של העיר צפת מטעמה של מדינת ישראל ומקבל משכורת נדיבה מכיסו של משלם המיסים (גם משלם המיסים הערבי...). הצטרפו אליו גם עשרות רבנים אחרים, רבנים של עשרות ערים רבות אחרות. נכון יותר, הרבנים שמדינת ישראל מינתה אותם להיות הרבנים של הערים האלה והקצתה לכולם כולם משכורות נדיבות.

גם מי שנקרא הרב הראשי של חולון, עיר מגורי, הוסיף את חתימתו לכתב בו נאמר כי הערבים הם נוכרים ואסור להשכיר להם דירות וזוהי סכנת נפשות וגם הורדת ערך הדירות ומי שישכיר צריך להחרים ולנדות אותו. לא שאני יודע מי זה הרב הראשי של חולון, או שאי פעם היה לי רצון מיוחד להכיר אותו, גם לפני שהוסיף את חתימתו למכתב המסוים הזה.

והשבוע הזה ערכו הרב שמואל אליהו וחבריו הרבנים כנס בבאר שבע, ובו נמנו וגמרו כי לא יאפשרו בשום אופן לרשויות המדינה לרדוף אותם ולסתום את פיהם ולמנוע מהם את הזכות להמשיך ולפרסם מנשרים גזעניים נלהמים במימון מלא של משלם המיסים היהודי והערבי. עם המשטרה ועם בתי המשפט ועם רשויות המדינה לא ישתפו הרבנים פעולה (מלבד הרשות הממונה על תשתלום משכורותיהם) ואם חס וחלילה יפוטר מי מהם או יועמד לדין, מיד ובו במקום יתפטרו כל חבריו. "התוצאה צריכה  להיות התמוטטות של המערכת הרבנית כולה". כך הצהירו הרבנים רשמית וחגיגית ופרסמו זאת בכל עיתוניהם וביטאוניהם.

התמוטטות של המערכת הרבנית כולה? כן בבקשה.

עשה לך רב


עשה לך רב


במשך אלפיים שנה קיימו יהודים בכל רחבי העולם קהילות קטנות וגדולות מבלי לבקש ומבלי לרצות מימון מקופתן של המדינות בהן חיו. מעולם לא היה אפיפיור יהודי שינהל לכולם את חיי הדת במערכת היררכית מלמעלה למטה. כל קהילה דאגה לעצמה לרב כרצונה, וגםן דאגה לממן ולקיים אותו. אולי הגיע הזמן גם במדינת ישראל של היום לחזור למסורת היהודית הזאת. מי שירצו רב גזעני כרועה הרוחני שלהם – ולמרבה הצער כנראה יש כאלה בינינו – יתכבדו להכניס יד לכיסם ולסייע לממן את משכורתו. ומי שירצו רב לא גזען – ונקווה שגם כאלה ישנם – יעדיפו לממן את הרב הנראה להם. ומי שאינם רואים צורך מיוחד לשמוע לתורתו של שום רב, יקדישו את כספם לדברים הנראים להם חשובים.

(ואולי כך עוד נזכה לראות בארץ הזאת גם רבנים שאנשים נאורים ירצו להקשיב לדברם.)