יום שישי, 30 בינואר 2015

השבוע שבו לא פרצה מלחמת לבנון השלישית


השבוע שבו לא פרצה מלחמת לבנון השלישית

האויר מלא אדי דלק, אבל ההתלקחות הגדולה בינתיים עוד לא התרחשה. 

בילדותי שמעתי את המבוגרים שדיברו מדי פעם בגעגועים על תקופת המנדט הבריטי (אפילו אם אז הם היו במחתרת נגד הבריטים...). "באותם הימים אפשר היה לנסוע להר חרמון. הגבול לסוריה היה פתוח, אפשר היה לנסוע בכל המזרח התיכון. בחרמון יש שלג בחורף, כמו באירופה. איזה יופי של שלג!". בישראל שלפני 1967 לא היה שלג חוץ מאשר שניים או שלושה ימי חורף קרים במיוחד בירושלים. 

ואז היתה  המלחמה ב-1967 וההתלהבות וגם הידיעה המחשמלת "עכשיו החרמון הוא שלנו! השלג! השלג!". ושש שנים אחר כך היתה עוד מלחמה והחרמון היה זירת לחימה ודמם של חיילים ישראלים וסורים הכתים את השלג הלבן, אבל בסופו של דבר מדינת ישראל שמרה בידיה את החרמון ואחרי כמה שנים סיפחה אותו רשמית בסיפוח שבו אף אחד בעולם לא מכיר והעניקה ליזמים ישראלים את הזכיון להקים את אתר החרמון. כל חורף שומעים ברדיו כמה פעמים ביום את הג'ינגל "אתר החרמון בתנופה!" ואת תשדירי הפרסומת שמסבירים שאין צורך לנסוע לשוויץ או לאוסטריה כי אפשר להחליק בשלג של אתר החרמון. "לנו לנו לנו, כולך לנו, כתר החרמון" נאמר בשיר שנכתב עוד בראשית ימי הציונות ומדי פעם מנסים להחיות אותו ברדיו. 


מעטים מאד בישראל שמעו על הכפר הסורי שהיה קיים שם למרגלות החרמון עד שנת 1967 ונמחק לחלוטין מעל פני האדמה בידי הדחפורים של מדינת ישראל. מתקני אתר החרמון היפה הוקמו במקום שבו הוא היה. מה היה שמו של הכפר הזה? פעם ידעתי. לפני הרבה שנים הייתי בסיור שקיימו פעילי שלום ישראלים באיזור הזה, והדריך אותנו תושב מהעיירה מג'דל שאמס שבגולן – אחד מאלה שגם אחרי עשרות שנים של שלטון ישראלי מסרבים בעקשנות לקבל אזרחות ישראלים ורואים עצמם כאזרחים סורים ופטריוטים סורים. הוא סיפר לנו על הכפר הזה שהיה למרגלות החרמון ועל עוד כפרים שהיו פעם באיזור הזה, והזכיר אחד לאחד את שמותיהם של כל הכפרים. אבל את הרשמים מאותו ביקור, ואת שמות כל הכפרים, כתבתי במחשב הנייד הקודם שלי שמאוחר יותר סיים את חייו בהתנגשות עם כוס תה רותח.  

ובחזרה להווה: השבוע הזה נורו שני טילים מסוריה לכיוון הכללי של החרמון, ונפלו בשדות פתוחים בלי לגרום נזק או נפגעים, אבל ליתר ביטחון הורה הצבא לפנות מיד כאלף מטיילים ישראלים שבאו אל השלג באתר החרמון. מאוחר יותר פתח הצבא בירי ארטילרי על מחנה של צבא סוריה שבו יושבים חיילים הנאמנים למשטרו של הנשיא בשאר אסאד ועוסקים בעיקר בלחימה נגד המורדים המאיימים על המשטר הזה, אבל מדינת ישראל החליטה שהם האחראים לירי הטילים. כרגיל במקרים כאלה הודיע הצבא על "פגיעה מדויקת במטרות". מה בדיוק קרה במטרות האלה שנפגעו במדויק, מי נהרג ומי נפצע שם? את זאת כנראה לא נדע לעולם. 

כמה מן הפרשנים בתקשורת הישראלית ציינו כי משטרו של הנשיא אסאד, ואנשי החיזבאללה הלבנונים ומשמרות המהפכה האיראנים התומכים במשטר הזה, שולטים כיום רק בחלקו הצפוני של הגבול הסורי עם ישראל, ורובו של הגבול הזה נמצא בשליטתם של המורדים נגד משטר אסאד. והזכירו הפרשנים שהמורדים נמנעים בקפדנות מכל פעולה נגד ישראל, ומדינת ישראל מעניקה להם סיוע הומניטרי ומטפלת במסירות בפצועיהם בבתי חולים ישראליים. ומה עם סיוע החורג מתחום ההומנטריות, למשל סיוע בנשק? את זה לא הזכירו באמצעי התקשורת הישראלים, בחו"ל האפשרות הזאת הוזכרה כמה פעמים. למעשה, היו אזכורים לאפשרות שמדינת ישראל בונה בצד הסורי של הגבול אזור ביטחון כגון זה שהתקיים שנים רבות בדרום לבנון. בתוך קואליצית המורדים המחזיקה בחלק גדול מגבול סוריה עם ישראל נמצא גם ארגון ג'בהת אל נוסרא, הנחשב בתור הסניף הסורי של אל-קעידה. אז מדינת ישראל מספקת נשק לאל-קעידה? דברים מוזרים ואבסורדיים עוד יותר כבר קרו באזור המשוגע שבו אנחנו חיים. 

אבל בעיקר תהו הפרשנים באותו יום, האם ירי הטילים כבר היווה את פעולת התגמול של חיזבאללה על המתקפה שביצעה מדינת ישראל באותו אזור בשבוע שעבר - בה נהרגו אנשי חיזבאללה בראשותו של גי'האד מורניה הידוע וגם גנרל איראני וקצינים איראנים נוספים – או שיש לצפות לפעולות תגמול נוספות? לשאלה הזאת ניתנה תשובה ברורה למחרת בבוקר. ירי הטילים מסוריה התברר כפעולת הסחה שנועדה להסיט את תשומת הלב הישראלית אל הגבול הסורי, בעוד פעולת התגמול העיקרית של חיזבאללה הגיעה דווקא מן הגבול הלבנוני: מארב מדויק על שיירה של קצינים ישראלים שנעו לאורך הגבול בכלי רכב לא ממוגנים, מתוך רשלנות שעוררה הרבה תמיהות (אם כי בעצם גם כלי רכב ממוגנים לא היו מועילים הרבה, שכן נורו על השיירה טילים אנטי-טנקיים משוכללים שנועדו לחדור גם שריון עבה).  "זה היה תגמול מדויק של מידה כנגד מידה" הצהיר ראש חיזבאללה חסאן נסראללה בנאומו היום."פעולה לאור יום כתגובה לפעולה לאור יום, ירי טילים כתגובה לירי טילים, שתי מכוניות פגועות כתגובה לשתי מכוניות פגועות." 

רס"ן יוחאי קלנגל ונהגו סמ"ר דור ניני, חיילי צה"ל, נהרגו מהפגיעה מדויקת בג'יפ שלהם. כמו בכל מקרה בו נהרגים חיילים ישראלים, פורסמו בהרחבה עיתונות דברי אבל והספד של בני משפחותיהם: "אחינו גיבור ישראל יוחאי או כמו שקראנו לו ג'וחא היה בנאדם ענק, מלח הארץ, לוחם ברמ"ח אבריו, קצין מוביל ומצטיין". "דור אחי היה חייל גיבור שאהב לעזור לכולם ובעל לב ענק, הוא היה ילד חייכן ושמח שהוא בשירות קרבי, כשהוא היה ברצועת עזה דאגנו לו מאד ועשינו חגיגה כשהוא חזר, והפעם לצערנו הוא כבר לא חוזר". את החייל הספרדי שנהרג, פרנסיסקו חאוויר טולדו מכח המשקיפים של האו"ם, כמעט לא הזכירו באמצעי התקשורת הישראלים. התקשורת הספרדית ראיינה בהרחבה את בני משפחתו וגם ציינה את העובדה שהוא נהרג בירי התגובה הישראלי אל שטח לבנון  , וכי הוא היה חלק מהסלמה שבה פתחה מדינת ישראל. 

אבל כאן זה נגמר, נכון לרגע זה. שר החוץ ליברמן – שמפלגתו מתדרדרת בסקרי הבחירות בשל פרשת השחיתות בה מעורבים בכיריה – השמיע מביקור בבייג'ין קריאה לתגובה בלתי פרופורציונית  ופתיחת מלחמה כוללת, אבל האם היתה זאת הצהרת כוונות אסטרטגית או תעמולת בחירות לא ממש אפקטיבית? לראש הממשלה נתניהו בישרו הסקרים שאפילו רוחות המלחמה הסוערות לא העניקו לו יתרון משמעותי לקראת  הבחירות ב-17 למרס, ואחרי הכל לגמרי לא בטוח שמלחמה ממושכת תהווה קלף אלקטורלי מנצח. 

מן הצד השני של הגבול, ההרס וההרג שעברה לבנון בשנת 2006 בהחלט לא נשכחו, והלבנונים גם ראו את מה שעבר על עזה ב-2009 ו-2012 ו-2014, ובהחלט לא היתה שם התלהבות למערכה חוזרת. וכך שני הצדדים נענו לקריאת האו"ם להפסיק את האש ולהוריד את המתח. בינתיים. 


קצין צה"ל יוחאי קלנגל, שנהרג השבוע במארב חיזבאללה 
(בתמונה: מקבל תעודת קצין מצטיין מאת אלוף הפיקוד)
מקור התמונה: דובר צה"ל


קצין חיזבאללה ג'יהאד מורנייה, שנהרג בשבוע שעבר בתקיפת צה"ל
(בתמונה: מתקבל על ידי מנהיג איראן האייטולה חמנאי)
מקור התמונה: @khamenei_ir, Twitter

יום שבת, 24 בינואר 2015

על זרחן קבור ודיפלומטיה בריונית

על זרחן קבור ודיפלומטיה בריונית

בשנת 1974, כחייל צעיר שזה עתה התגייס לשורות צבא ההגנה לישראל, הייתי בין קבוצת חיילים שאותם לקח סמל המחלקה לסיור במצבור תחמושת והציג לנו את סוגי החימוש השונים שבשימוש הצבא. בין השאר הוא הצביע על ערימת תיבות עץ עליהן נכתב "עשן מתפוצץ" ואמר תוך קריצה ערמומית "בעצם אלה פצצות זרחן, אבל לא כותבים את השם במפורש כי זה עלול לעשות לנו בעיות בינלאומיות". אני חייב להודות שבאותו רגע לא הקדשתי לענין הרבה תשומת לב, אבל בכל זאת זה איכשהו נשאר בזכרוני.

הרבה מאד זמן אחר כך, בשנת 2009, נזכרתי פתאום בסמל הקורץ ובעשן המתפוצץ שלו. במהלך הפצצות חיל האויר הישראלי בעזה ("עופרת יצוקה") החלו להגיע הידיעות על מה שקרה למי שפצצות זרחן כאלה נפלו עליהם. חלקיקי הזרחן השורפים נדבקים לגוף, חודרים עמוק יותר ויותר פנימה, וגורמים כאבי תופת. בית החולים שיפא שבמרכז עזה התמלא במשפחות שלמות שנפגעו מן הזרחן שנפל עליהם מן השמיים, כשהרופאים ראו ולא תמיד יכלו להצילם. גם עשן הזרחן המתפזר באויר יכול לגרום פגיעה קשה, לפעמים עד מוות, למי שנושם אותו. 

ארגוני זכויות אדם ישראלים ובינלאומיים הקימו אז קול זעקה, והזרחן תפס מקום מרכזי בדו"ח של ועדת גולדסטון הידועה. ממשלת ישראל וצה"ל טענו שהזרחן הופעל רק באזורים בלתי מאוכלסים (האם יש בכלל ברצועת עזה אזורים בלתי מאוכלסים?). אבל בסיבובים הבאים  בעזה, 2012 ו-2014, כבר לא השתמשו בזרחן. לפחות הזוועה הזאת נחסכה מתושבי הרצועה. 

השבוע התבצעו עבודות עפר במתחם שנלר שבירושלים, שם פונה מחנה צבאי ובמקומו עומדת להיבנות שכונת מגורים יוקרתית, ולפתע עלו אדים רעילים חריפים מן הקרקע והתפזרו בכל האזור. התושבים במרחק מאות מטרים מסביב נדרשו בדחיפות להסתגר בבתיהם ולסגור את כל החלונות בצורה הרמטית. רק לאחר כמה שעות הצליחו צוותי הצלה לבושים בחליפות אטומות לאתר ולנטרל פצצת רחן הישנה שבה פגעו הדחפורים.



ענני הזרחן שעלו לפתע מן האדמה בשכונה ירושלמית שלווה נראים כמעט כמטפורה, בשבוע שבו הגיעו לראשונה מעשיה של מדינת ישראל אל מוקד תשומת ליבו הרשמית של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג... 

זה כבר לא מדע בדיוני, לא תחזית אפוקליפטית על עתיד מעורפל בו עלולים הפלסטינים לאחוז ב"נשק יום הדין", אלא מציאות ממשית וקונקרטית. הודעה יבשה ופורמלית על ידי התובעת הראשית פאטו בנסודה כי פתחה בבדיקה ראשונית באשר לאפשרות לביצוע פשעי מלחמה בשטחים הפלסטיניים; כי הבדיקה עשויה להתייחס לפשעים שביצעה ישראל, או שביצעו ארגונים פלסטיניים, או שניהם גם יחד; כי הבדיקה אינה מהווה חקירה, אך המידע שייאסף במסגרתה עשוי להכריע באשר לפתיחת חקירה מלאה; כי החלטה על חקירה מלאה כזאת צריכה להתקבל בידי שופטי בית הדין, על פי ההליכים הקבועים; וכי הבדיקה תתקיים "באופן עצמאי וחסר פניות לחלוטין", ולא הוגדר תאריך יעד להשלמתה. התובעת פאטו בנסודה, ילידת גמביה, היתה מעורבת בעבר בתביעות נגד פושעי מלחמה ברוואנדה, והשבועון טיים כלל אותה ברשימת "מאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם".


הדרג המקצועי במשרד החוץ בירושלים המליץ בפני ראש הממשלה נתניהו על תגובה מתונה ופעולה דיסקרטית מאחורי הקלעים, במיוחד מכיון שהחקירה בידי התובעים בבית הדין עודנה בתחילתה ויארך הזמן עד שתתגבש לכדי כתב תביעה – אם בכלל. 

נתניהו התעלם מההמלצה והחליט על מסע תעמולה בינלאומי רעשני ומתקפה חזיתית על בית הדין, שופטיו ותובעיו – עד כדי מאמצים בינלאומיים להפסיק את המימון לבית הדין אם אך יעז לפתוח בהליכים נגד קציני "הצבא המוסרי ביותר בעולם". שר החוץ ליברמן, בדרכו הבוטה, מיהר לדבר על "פירוק בית הדין הבינלאומי". לדעתם של כמה וכמה פרשנים, התגובה הזועמת וכמעט היסטרית נובעת פחות מן החשש שבעוד כמה שנים יועמדו כמה קצינים ישראלים לדין (בהעדרם) ויותר מן ההבנה שדי גם בחקירה הראשונית הזאת כדי לשנות בצורה מהותית את השיח הבינלאומי באשר לישראל ולפלסטינים. 



ואז פתאום עברה תשומת הלב מאולמות בית הדין בהאג אל שמי סוריה השסועה, שם הופיעו מסוקי קרב (או בגרסא אחרת, מזלט"ים) ובמטח ירי מדויק פגעו בשיירה בה נסעו פעילים בכירים של ארגון החיזבאללה – אחד מגדולי תומכיו של הנשיא בשאר אסאד ומשטרו . ממשלת ישראל נמנעה מלקחת אחריות רשמית להתקפה, אך כותרות העיתונים רבי התפוצה מיהרו לשבח  את "הפעולה המדויקת של כוחותינו" ואת "חיסולו של נסיך הטרור". 


ג'יהאד מורניה, צעיר ללא ניסיון רב או כישורים מיוחדים, קיבל את המינוי לפקד על הכוחות ששיגר חיזבאללה לאזור הגבול עם ישראל ברמת הגולן בעיקר בזכות היותו בנו של עימד מורנייה, קצין המבצעים של חיזבאללה שנהרג בהתפוצצות מסתורית בדמשק לפני שמונה שנים. ידיעות אחרונות  פרסם בעמודו הראשון את תמונתם של האב והבן, עימאד וגיהאד, עם כיתובית אדומה בולטת "חוסל ב-2008" ליד האחד ו"חוסל ב-2015"  ליד האחר. בעמודים הפנימיים נוסף המידע שמצא תחקירן חרוץ, ןעל פיו שני דודים מ"משפחת המחבלים מורנייה" זכו גם הם להיות "מחוסלים" בעבר. כמו כן הוזהרו קוראי העיתון לא ללכת שולל אחר תצלומיו של ג'יהאד מורנייה, בהם הוא נראה כתלמיד צעיר וביישן, אלא להבין שהוא היה מחבל מסוכן וטוב עשו מי שפטרו את העולם מנוכחותו. 

מבוכה מסוימת נגרמה כאשר התברר שבין שנים עשר ההרוגים בהפצצה היו גם גנרל איראני וכמה מקציניו. מדינת ישראל הרשמית הגיבה בכמה קולות סותרים – "מקור בטחוני" עלום שם אחד מסר לסוכנות רויטרס מעין התנצלות והסבר כי מדינת ישראל לא ידעה על נוכחות הגנרל האיראני בשיירה שהופצצה. מקור עלום שם אחר סתר אותו לאחר כמה שעות וחזר שוב על הגרסא כי ישראל אינה מקבלת כל אחריות על התקיפה בסוריה. 

" האם איראן וחיזבאללה יעברו על מכה כזאת בשקט?" תהו הפרשנים. "תקיפה ממסוק היא פעולה עם טביעת אצבעות ישראלית ברורה, זאת לא פצצה שמישהו הטמין באיזה מקום ואתה יכול להתכחש לה בצורה משכנעת. זאת תקיעת אצבע בעין של חיזבאללה והם לא יוכל להרשות לעצמם שלא להגיב" כתב אלון בן-דוד מעל דפי "מעריב". אכן, מביירות ומטהראן עלו קולות זעם ואיומים בתגמול ונקמה קשה וכואבת. באזורי הצפון של ישראל הוגברה הכוננות יותר מאשר בכל זמן אחר מאז 2006. טנקים הובאו לאיזור הצפון, סוללות כיפות ברזל הוצבו, תנועת אזרחים בכבישים שלאורך הגבול נאסרה, וגם הרחק במימי הים התיכון הביא חיל הים סט"ילים להגן על אסדות הגז הישאליות מפני מתקפה אפשרית. שר הביטחון יעלון השמיע איומים חריפים כנגד "כל מי שיעז לפגוע בריבונות ישראל"(!). והמתח נמשך. "מישהו השליך גפרור לתוך חבית חומר נפץ ועכשיו הוא מחכה לראות: או שהיא תתפוצץ, או שלא. זהו תרגיל מסוכן בכימיה מעשית המתבצע ערב בחינת הגמר: הבחירות בישראל" כתב הפרשן הותיק אלכס פישמן.   


בזמן שהכוננות באזור הצפון הגיעה לשיא, התרחש ארוע אלים דווקא בתל אביב – צעיר פלסטיני דקר ופצע נוסעים באוטובוס ישראלי, ותלמיד כיתה ח' הפך גיבור לשעה על אשר השליך על הדוקר את ילקוטו. אבל הפעולה הזאת ככל הנראה לא באה מחיזבאללה, אלא מעוד אחד מן הפלסטינים המואסים בכיבוש הנמשך ויוצאים לפעולה ביוזמת עצמם. כפי שמסר בחקירתו במשטרה, מה שהסכינאי הצעיר רצה לנקום היו ההפצצות הקטלניות בעזה, שאותן הפלסטינים עדיין זוכרים היטב, גם אם הישראלים הצליחו לשכוח אותן במהירות הבזק. חבית חומר הנפץ הצפונית, שעליה כתב פישמן, טרם התפוצצה. התגמול כשיבוא עלול להגיע במקום ובזמן בלתי צפוי, שיבחרו חיזבאללה ושותפיו האיראנים. 

נקמה מיידית של חיזבאללה היתה יכולה להבטיח את נצחונו של נתניהו בבחירות: מטח טילים מלבנון על ערי ישראל, שהיה מחייב תגובה עוצמתית של חיל האויר הישראלי ומתפתח ל"מבצע מתגלגל" ("מבצע צוק ענן יצוק"?) שהיה ממשיך להתגלגל עד סמוך למועד הבחירות – ובמשך כל הזמן הזה היו מנהיגי האופוזיציה יצחק הרצוג וציפי לבני נאלצים להביע תמיכה פטריוטית בממשלה ולהימנע מכל ביקורת ותעמולה. מה לעשות, נכון לרגע זה חיזבאללה לא סיפק את הסחורה. בכל זאת, ראש ממשלתנו כנראה כבר גרף רווח אלקטורלי מסוים מרוחות המלחמה שנשבו השבוע. בסקרי סוף השבוע נרשמה עליה בכוחה של מפלגת הליכוד, עליה לא מאד גדולה אבל מספיקה כדי לסגור את הפער שהפריד בינה לבין מפלגת העבודה ולהתייצב בתיקו מוחלט. 

על ההבטים האלקטורליים של התקיפה בסוריה כבר נכתב לא מעט. לא כל כך הוזכרה העובדה כי בין ההרוגים בתקיפה היה גם הקצין הממונה על הלחימה של חיזאללה כנגד ארגון דאעש – מה הופך אותו לבעל ברית בפועל של ארה"ב, גם אם הוא מופיע ברשימת הטרוריסטים שפרסמו האמריקאים. במקרה או שלא במקרה, בדיוק השבוע פורסמה הערכת מצב אסטרטגית מענינית בידי ישראל זיו – בעבר אלוף בצה"ל וכיום ראש חברה המספקת "ייעוץ ביטחוני ואימונים צבאיים לכוחות ביטחון במדינות באמריקה הלטינית ובאפריקה". זיו יצא בקביעה חד משמעית כי "מבחינתה של ישראל, דאעש הוא הרע במיעוטו. קיומה של 'מדינת דאעש' שובר הלכה למעשה את הרצף השיעי המסוכן מטהראן עד ביירות שאותו בנתה איראן לאורך זמן, ועדיף כוח של טנדרים וחרבות על מעצמה שלח נשק גרעיני וטילים על גבולותינו. בסדר העדיפויות האידאולוגי של דאעש מצויים קודם כל השיעים ומיעוטים אחרים, לפני ההתמודדות עם 'הציונים'. בהיבט הזה יש להם הרבה שנים של 'עבודה' לפני שיתפנו אלינו" (ידיעות אחרונות, 19.1.2015). 

כידוע, גישתו של נשיא ארה"ב אובמה שונה. אובמה רואה בדאעש איום חמור מספיק כדי להצדיק את היפוך המגמה של יציאה אמריקאית מעיראק, איום המצדיק ומחייב להיכנס למערכה אווירית וגם ליצור ברית דה-פקטו עם איראן ושותפיה במלחמה נגד דאעש. ובמסגרת זאת מבקש אובמה להגיע בהקדם להסכם עם איראן  בנושא הגרעיני – הסכם אשר יבטיח שאיראן לא תבנה פצצה גרעינית בפועל, אך לא בהכרח יחייב את איראן להתפרק מכל יכולותיה הגרעיניות. 

בעיניו של ראש הממשלה נתניהו, הסכם כזה בין ארצות הברית ואיראן יהיה גרוע ומסוכן. לאחר תקופה מסוימת בה הנמיך מעט פרופיל בנושא האיראני, חוזר אליו נתניהו במלוא התנופה, בעידוד שותפיו הרפובליקאים השולטים עכשיו בגבעת הקפיטול. על סדר יומם של הרפובלקיאים – ושל נתניהו - עומדת הצעה להטיל סנקציות נוספות על איראן. לדעת ראש המוסד תמיר פרדו, כפי שמאר בשיחה עם סנטורים אמריקאים (אם כי נאלץ אחר כך לפרסם הכחשה) הטלת סנקציות כאלה עלולה להביא להתמוטטות המשא ומתן בין איראן למערב. ככל הנראה, זאת בדיוק כוונתו של נתניהו... 

באמצעות מקורבו רון דרמר – שגריר ישראל בארה"ב שהוא למעשה בעיקר שגריר נתניהו למפלגה הרפובליקאית – סידר נתניהו לעצמו הזמנה להגיע לוושינגטון ולנאום בפני שני בתי הקונגרס. המועד – 3 במרס, בדיוק שבועיים לפני מועד הבחירות בישראל. יהיה זה תשדיר בחירות מעולה: ראש ממשלת ישראל נואם באנגלית צחה בפני המחוקקים האמריקאים, ואלה קמים על רגליהם ומריעים לו (איפ"ק ידאג שכולם ימחאו כף בסך) והכל יועבר בשידור ישיר בטלויזיה הישראלית. ובנאום הזה ככל הנראה יתרכז נתניהו באיום האיראני וימריץ את הקונגרס להטיל עוד ועוד סנקציות גם (ובמיוחד) בניגוד לדעתו של נשיא ארצות הברית. 

כידוע, נתניהו לא טרח ולו ברמז לעדכן את הבית הלבן והסטטיט דפרטמנט בכוונותיו להגיע לוושינגטון ולהתערב בצורה בוטה במאבקי הכוחות של הפוליטיקה האמריקאית. וכפי שכבר פורסם בהרחבה, הנשיא אובמה ושר החוץ קרי וכל מקורביהם רותחים מזעם על נתניהו. בכיר בלתי מזוהה בממשל אמר ל"הארץ" :"חשבנו שכבר ראינו את הכל, אבל ביבי הצליח להפתיע אפילו אותנו. יש דברים שפשוט לא עושים. הוא ירק לנו בפרצוף בפומבי, כך לא מתנהגים. נתניהו צריך לזכור שלנשיא אובמה יש עוד שנה וחצי בתפקידו, והוא יצטרך לשלם מחיר". בכותרות היום בעיתונות מתפרסמת הודעתו של הנשיא אובמה, כי אין בכוונתו להפגש עם נתניהו בזמן ביקורו בוושינגטון, וכך גם סגן הנשיא ביידן, שר החוץ קרי ויתר נציגי הממשל. 

האם זה יספיק כ"גבית מחיר" מנתניהו? ספק רב. ראש הממשלה עשוי לראות בכתף הקרה הפומבית שמפנה לו הנשיא אובמה מחיר נסבל ואף זניח, כל עוד ממשיך אובמה להעניק גיבוי למדיניות נתניהו במקומות החשובים באמת, כמו מועצת הביטחון של האו"ם. אך בעתיד הקרוב עשויה לעמוד בפני אובמה האפשרות לגבות מנתניהו מחיר אמיתי. הפלסטינים שוקלים לחדש את פניתם למועצת הביטחון של האו"ם, שהרכבה השתנה מאז ההצבעה הכושלת בדצמבר. ואולי אולי גם ההצבעה האמריקאית תשתנה הפעם?

קינג קונג בגבעת הקפיטול     


יום שישי, 16 בינואר 2015

אפקט פריז שלא היה

אפקט פריז שלא היה

[הקטע הזה נכתב במקורו בהולנדית בידי ביאטה זילברסמיט, עבור האתר של ארגון "הקול היהודי האחר בהולנד"]     

שתי ידיעות באותו היום:

- בית ספר יהודי חרדי נסגר באמסטרדם, כמו בבריסל ובאנטוורפן

- בסקר דעת הקהל של ערוץ 10 מובילה מפלגת העבודה בהנהגת הרצוג / לבני עם 26 מושבים ומשאירה מאחור את הליכוד עם 24.

העובדה כי באמסטרדם נסגר בית ספר יהודי מסיבות בטחון גרמה לי לתחושת כאב. אך בתקשורת הישראלית זאת היתה רק ידיעה צדדית. זהו השבוע שאחרי התהפוכות בפריז.

אנו בישראל ציפינו שזה כן ישפיע על הבחירות פה. זה היה גם מה שנתניהו חשב, כאשר הוא מיהר לפריז וקרא ליהודים שם להפנות את גבם לצרפת ולעשות עליה. אם הצרפתים ידעו שזה מה שהוא עמד לעשות, אז הייתה להם באמת  הצדקה לא לרצות אותו שם, באירוע כה רגיש. גם נציגים של יהדות צרפת עצמה התלוננו, בתחושה שמעמדם התערער ברגע שבו ביקשו הגנה טובה יותר – בצרפת. 

אבל למעשה, נתניהו פנה מעל לראשיהם אל הבוחר הישראלי. אילו היו הסקרים מראים השבוע עליה בכוחו של הליכוד של נתניהו, זה לא היה מפתיע אותנו. היינו אומרים לעצמנו: זהו אפקט פריז; זה יעבור. בפועל מה שקרה הוא ההיפך – הפחת הפחדים בידי ביבי והעימות שלו עם העולם כולו כבר לא מביאים ישראלים לנהור אחריו. העבדה שדווקא בשבוע כזה סיכוייו של הרצוג עולים - זו עשויה להיות הוכחה כי זרמי מעמקים מתקרבים יותר ויותר אל פני השטח, ואז אנו עשויים באמת לחזות בשינוי ביחסי הכוחות הפוליטיים.

קרן של תקווה בשעה הקודרת של אירופה?

יום שישי, 2 בינואר 2015

מניגריה, דרך ניו יורק, עד למחסום

מניגריה, דרך ניו יורק, עד למחסום


צילומים: middleeastnewsservice.com/ +972 


שוב התגלגלה השנה החדשה לרוחבו של כדור הארץ ממזרח למערב. וכמו תמיד, שודרו בשידור חי לכל רחבי הכפר הגלובלי החגיגות בטיימס סקוור שבניו יורק, כדור הבדולח והספירה הנרגשת לאחור. אחמד בדיר מהכפר פרעון בגדה המערבית כבר לא יראה את השנה החדשה הזאת. היום האחרון של שנת 2014 היה גם היום האחרון של חייו.

עד אותו היום, נמנה בדיר בן ה-39 על הפלסטינים הנחשבים ברי מזל יחסית, אלה שקיבלו היתר לעבוד בישראל. פירושו הדבר שהוא לא היה צריך להתגנב בסתר אל מעבר לגבול בעזרתם של מבריחי-אדם מפוקפקים, וגם לא היתה לו סיבה להסתתר מפני שוטרים ישראלים המקיימים מצוד על שב"כים ("שוהים בלתי חוקיים").  מאידך, היה עליו לקום מוקדם מאוד כל בוקר, כדי לעבור דרך מחסום צפוף ולחוץ ולהגיע בזמן אל אתר הבנייה שבו מצא פרנסה לבני משפחתו.

נהלי הביקורת במחסום – מחסום טייבה בפי הפלסטינים, מחסום שער אפרים בכינויו הישראלי הרשמי - בדרך כלל לוקחים שעות ארוכות. ראשית חייבים העובדים לעבור אחד אחד דרך שערי מתכת מסתובבים. מהעבר השני צריך לעבור לאט לאט דרך גלאי מתכות ותחנות בדיקה. הפלסטינים לעתים קרובות מוצאים עצמם מצופפים בתוך כלובי מתכת בתוך המחסום, בלי יכולת  להתקדם או לחזור לאחור.

על התהליך שולטים חיילים ישראליים בעמדות מוסתרות. החיילים - בדרך כלל, סדירים בני 18 או 19 – הם לגמרי בלתי נראים ובלתי נגישים, כדי למנוע כל סיכוי שיותקפו. העובדים יכולים רק לשמוע את פקודותיהם מוגברות ברמקולים. צעקותיהם של עובדים המתלוננים על הצפיפות והקצב האיטי והמייסר של הבדיקות בדרך כלל אינן זוכות לשום תגובה. 

אחמד בדיר עבר את התהליך הזה בכל בוקר, כמו כ-15,000 עובדים אחרים העוברים במחסום הזה. עד שבשעת בוקר מוקדמת ב -31 בדצמבר הוא נחנק. זה לקח כמה רגעים לעובדים האחרים הצפופים ודחוקים סביבו להבחין מה שקרה, והרבה יותר זמן נדרש עד שהשיגו סוף סוף את תשומת לבם של החיילים הבלתי נראים השולטים על המחסום. כאשר סוף סוף הגיעו למקום צוותים רפואיים, לא נותר להם אלא לקבוע את מותו.

בדיוק יום אחד לפני שקרה כל זה, הקהילה הבינלאומית – כפי שהיא באה לידי ביטוי באולמות המרווחים והנוחים של מטה האו"ם בניו-יורק - דחתה את בקשתם של הפלסטינים להיות חופשיים משליטה של חיילים ישראליים על חייהם. הפלסטינים ביקשו כי השנה החמישים של הכיבוש הישראלי תהיה גם האחרונה. הם ביקשו לקבוע לוח זמנים על פיו שנת 2017 תהיה שנת לידתה של פלסטין החופשית. הבקשה הזאת נדחתה, והפלסטינים הופנו שוב להכנס אל משא ומתן אינסופי עם ישראל, אשר אין לה שום כוונה לסיים את הכיבוש אי פעם – בודאי לא בימי ממשלתה הנוכחית. (ממשלה ישראלית שונה אולי תקום, ואולי לא  תקום, בשנה הבאה ...)

בצד החיובי, צרפת נתנה לפלסטינים גיבוי מלא (שגריר צרפת בישראל הוזמן על כך לשיחת נזיפה במשרד החוץ), וכך עשתה גם לוקסמבורג – מדינה ננסית אבל בכל זאת חברה מכובדת באיחוד האירופי. ובריטניה לפחות נמנעה, וגם זה עורר כמה דאגות בלשכת ראש הממשלה. אבל כל זה לא הספיק לנוכח האבן הכבדה והבלתי ניתנת להזזה בוושינגטון.

בשבועות האחרונים נפוצו שמועות רבות כי הנשיא אובמה, שכבר זמן רב  מתוסכל לנוכח התנהלות ראש הממשלה נתניהו, שוקל שינוי במדיניות ארוכת השנים של הטלת וטו אמריקאי אוטומטי לטובתה של ממשלת ישראל. יתכן שאובמה אכן שקל צעד כזה, יתכן שלא. בכל מקרה, בסופו של דבר הוא  החליט להתמיד במדיניות הווטו הותיקה ולא להסתכן בעימות כולל בגבעת הקפיטול. באמצעות תמרונים חשאיים ועסקות מפוקפקות, ההצעה הפלסטינית לא זכתה לתשעה הקולות הנדרשים. האמריקנים נותרו פטורים מלשאת באחריות מלאה לחסימת דרכם של הפלסטינים אל החופש, כאשר ניגריה, רואנדה ודרום קוריאה הפכו שעירים נוחים לעזאזל.

כך או כך, ההצבעה בניו יורק דחקה את הפלסטינים לנקוט בצעד תגובה שעליו כבר דנו והתווכחו כבר זמן רב, ואשר הנשיא עבאס נמנע ממנו עד עתה: הצטרפות ליותר מעשרים אמנות בינלאומיות, ובמיוחד לאמנת רומא. הצטרפות זאת היא צעיד מקדים הכרחי כדי שהפלסטינים יוכלו לפתוח  בהליכים משפטיים נגד אזרחים ישראלים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, באשמת פשעי מלחמה ו/או הפרות של החוק הבינלאומי.

נתניהו ושריו הגיבו בזעם הצפוי, ואיימו בפעולות תגמול - כלומר, שישראל מצידה תפתח בהליכים משפטיים נגד פלסטינים. יתכן מאד שכבר בשנה הזאתצ נהיה עדים לדו-קרב משפטי אדיר שיתנהל בהאג, כאשר שני הצדדים צפויים לגייס עורכי דין מעולים ומומחים ממולחים למשפט בינלאומי. הפלסטינים יציגו את זוועות ההפצצות והפגזות הארטילריה על עזה בשנים 2009, 2011 ו 2014, וכן כל מיני מעשי הרג בקנה מידה קטן יותר בזמנים ובמקומות אחרים. הישראלים ישיבו באזכור ירי טילים על ישראל ופיגועי התאבדות למיניהם.

לא יהיה קשה למשפטנים ישראליים לבנות תיק נגד מנהיגי חמאס. הרבה פחות קל יהיה להפיל אשמה על הנשיא עבאס. התוצאה הסופית עשויה להיות שבדעת הקהל הבינלאומית תיווצר הקבלה בין מנהיגי חמאס מצד אחד לבין אלופי צה"ל מהצד השני, ושופטים בינלאומיים מכובדים יצטרכו לקבוע מעשיהם של מי מתועבים יותר – שזה לא בדיוק קו ההסברה אשר מומחי יחסי הציבור של ממשלת ישראל מנסים לדחוף.

יתר על כן, אמנת רומא כוללת גם התייחסות ספציפית להקמת התנחלויות בשטח כבוש כהפרה חמורה של החוק הבינלאומי. ברגע שיקבלו גישה לבית הדין הבינלאומי, הפלסטינים יכולים ליזום כתבי אישום נגד מנהיגי מתנחלים וקבלנים העוסקים בהקמת התנחלויות, כמו גם נגד שרים בממשלת ישראל ופקידים בכירים המקדמים את מפעל ההתנחלויות. כנגד גל כזה יהיה קשה למצוא "תגובה שוות ערך" מהצד הישראלי.

כל זה יקרה כנראה רק אחרי מרץ 2015 - כאשר בישראל תהיה ממשלה חדשה או גלגול חדש של הממשלה הישנה והרקובה. נחיה ונראה.

הערת שוליים

תוצאות ההצבעה במועצת הביטחון של האו"ם הוכרעו על ידי ניגריה, שברגע האחרון הסירה את תמיכתה בהצעה הפלסטינית. זה לא ממש מפתיע, בהתחשב בעובדות הבאות הבאות:

1) נשיא ניגריה גודלאק ג'ונתן הוא נוצרי.

2) הוא לא סתם נוצרי. הוא נוצרי אוונגליסטי, חבר בכנסית "דבר החיים התנ"כי", כנסיה ניגרית אשר קשורה קשר הדוק עם הכנסיות האוונגליות בארה"ב – שהן תומכות פנאטיות בימין הקיצוני בישראל.

3) הנשיא גודלאק ג'ונתן קיים בשנה שעברה מסע עלייה לרגל לישראל, בחברתו של ראש כנסית "דבר החיים התנ"כי". זה לא היה רק מסע דתי טהור של עליה לרגל, השניים גם נפגשו עם נתניהו. 

4) לפני כשלושה חודשים, בספטמבר 2014, ערכו רשויות המכס בדרום אפריקה חיפוש במטוס ניגרי ומצאו שם שלוש מזוודות שהכילו סך 9,300,000 דולרים במזומן. הכסף הוחרם על פי התקנות למניעת הלבנת הון בינלאומית.

5) במטוס היו שלושה נוסעים - שני ניגרים ועמם ישראלי בשם אייל מסיקה. מסיקה היה זה שהחזיק בקוד הסודי לפתיחת מזוודות הכסף.

6) אייל מסיקה מתגורר בעיר הבירה של ניגריה, מה בדיוק הוא עושה שם? אף אחד לא יודע.

7) המטוס שבו טס אייל מסיקה עם 9,300,000 הדולרים היה בבעלות או בחכירה של כנסית "דבר החיים התנ"כי".

8) אחרי שהפרשה הזאת התפרסמה, התקשר נשיא ניגריה גודלאק ג'ונתן אל נשיא דרום אפריקה ג'ייקוב זומה, הצהיר כי  9,300,000 הדולרים שייכים לממשלת ניגריה וביקש את החזרת הכסף. הנשיא זומה נענה לבקשה.

9) כל הפרשה הזאת עם  9,300,000 הדולרים התרחשה בחודש ספטמבר השנה, כאשר כבר היה ידוע היטב שהפלסטינים עומדים לפנות אל מועצת הביטחון של האו"ם ושניגריה תהיה אחת מדינות שעמדתן תקבע את תוצאות  ההצבעה.

לא היה צורך בעבודת בילוש נרחבת כדי לגלות את כל זה. רבע שעה בויקיפדיה וגוגל הספיקו בהחלט.