יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

אופוזיציה? איזו אופוזיציה?

אופוזיציה? איזו אופוזיציה?


ראש הממשלה נתניהו לא באמת רוצה את ציפי לבני בממשלה. הוא הציע לה ולמפלגתה הצעה עלובה ומעליבה במיוחד. כל כך מעליבה שגם העריקים במפלגתה של לבני, אלה שחולמים להצטרף לממשלה – ולו בתפקיד תת סגן השר במשרד לעניני משרדים מיותרים – לא היו מסוגלים להצביע בעדה.

ועדיין, לבני ומפלגתה נמצאים בצרות. עברה כבר יותר חצי שנה מאז שהובילה את מפלגתה בקול תרועה גדולה אל האופוזיציה, ועדיין היא לחלוטין לא הצליחה להתבלט בכנסת וגם לא לצבור את סוג התמיכה הציבורית המתבקשת מאופוזיציה נחושה. שתערער את מעמד הממשלה.

שוב ושוב מצהירה ציפי לבני שהדרך לשלום היא הקמת מדינה פלסטינית – אבל את זה גם נתניהו אומר עכשיו. נכון, הרצינות של נתניהו בדברים אלה (ובכלל) די מוטלת בספק. מצד שני, לבני היתה שלוש שנים בעמדה בכירה בממשלת ישראל. בשלוש השנים האלה היא לא הביאה שום התקדמות לסיום הכיבוש ולשלום עם הפלסטינים. לעומת זאת, באותן שנים היא הייתה מעורבת עד צוואר במעשים שכיום מונעים מממנה להיכנס לבריטניה מחשש לתביעה על פשעי מלחמה.

הרבה אנשים בעצם עוד לא הבינו מה בדיוק ההבדל בין ציפי וביבי.










הסוס והרוכב

הסוס והרוכב


האם היו ראאד סוכארג'י, ענאן סובוח ורסאן אבו שאראח, תושבי העיר שכם, אחראים להריגתו של המתנחל מאיר אבשלום חי? אולי כן ואולי לא. השאלה תישאר פתוחה ושום בית משפט כבר לא יכריע בה. צבא ההגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי קיצרו את הדרך. במקום להטריח שופטים ועורכי דין, קציני צה"ל וסוכני השב"כ שפטו את השלושה במשפט מאד מהיר, דנו אותם למוות והוציאו את גזר הדין לפועל בו במקום, בפשיטה ענקית וראוותנית אל לב העיר שכם (אשר אמורה להיות תחת "שליטה בטחונית" של הרשות הפלסטינית).

אלכס פישמן – הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", ולא בדיוק מאשיות מחנה השלום הישראלי – כתב:

"בתקופה מדינית רגישה כזאת, אולי כדאי היה שפעילות בהיקף כזה של כוחות תאושר קודם על ידי הדרג המדיני בישראל. יש כיום לא מעט גורמי ביטחון המכים על חטא על כך שבאינתיפאדה השניה הרסה ישראל את הפת"ח על מוסדותיו. המינון, הם אומרים, היה מוגזם.(...) הפעולה בשכם בפירוש מכרסמת במעמדה של הרשות הפלסטינית, שולחת לעברה סוג של אצבע משולשת. זה יכול להפוך לאותו מסמר קטו שיפיל את הפרסה, ובעקבותיה יפלו הסוס והרוכב, יובס הקרב ותיחרב העיר ("ידיעות אחרונות", 27.12.2009)


יש שם מלחמה

יש שם מלחמה



בשבוע שעבר נהרג הרב מאיר אבשלום חי מהתנחלות שבי שומרון במארב ירי פלסטיני, כאשר נסע במכוניתו בכבישי הגדה המערבית. הדיווחים בעיתונות הדגישו את העובדה כי הוא היה אב לשבעה ילדים. חבריו המתנחלים דרשו במפגיע להגביר את מחסומי הדרכים בכבישי הגדה המערבית ולמנוע מפלסטינים לנסוע בכבישים, "כדי שלא יוכלו לפגוע במתנחלים".

"בכלל לא מדברים על זה שאנחנו כאן נמצאים במלחמה" התלוננה מנורה חזני, שכנתו של הרב חי בהתנחלות שבי שומרון, מעל דפי עיתון הימין הקיצוני "מקור ראשון". אכן, המתנחלים חיים במלחמה, מלחמה יום יומית ובלתי פוסקת. לגזול את אדמתו של עם אחר, לרמוס אותו ולשלול ממנו את התקווה להיות עם חופשי בארצו היא ללא ספק פעולת מלחמה. מאיר אבשלום חי היה חייל בצבאם של המתנחלים, צבא המנהל נגד העם הפלסטיני מלחמה בשם התנ"ך וההיסטוריה – מלחמה אשר מרבית אזרחי ישראל אינם שותפים ואינם רוצים להיות שותפים בה. צבא מתנחלים שהפך את כל הגדה המערבית הפרועה לשדה קרב גדול. אך מדוע היה החייל הזה צריך לנסוע לבדו בשדה הקרב במכונית אזרחית פגיעה?

ומדוע הוא הביא את שבעת ילדיו לגור בלב שדה הקרב?


יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

אם כבר מדברים עם חמאס...

אם כבר מדברים עם חמאס...



אתמול בערב דנו ראש הממשלה נתניהו ושריו הבכירים בהצעות שהגישה להם הנהגת החמאס, ולאחר דיון ממושך גיבשו הצעת נגד אשר תועבר לחמאס ותונח הערב על שולחנם של איסמעיל הנייה בעזה וחאלד משעל בדמשק. ראשי החמאס ינסחו את תשובתם ויעבירו אותה חזרה לנתניהו במשרדו שבירושלים. משא ומתן לכל דבר, גם אם בנימין נתניהו וחאלד משעל אינם יושבים פנים אל פנים לאותו השולחן אלא מתכתבים ביניהם באמצעות מתווכים מצרים וגרמנים.

ממשלת ישראל מנהלת משא ומתן עם חמאס – בגלוי, לעין כל, כשפרטי ההצעות והצעות הנגד מתפרסמים בהרחבה בתקשורת הישראלית והבינלאומית. זה כבר מתנהל מזה שנים. אבל משא ומתן אך ורק בנושא אחד. רק על חילופי שבויים – גלעד שליט תמורת x אסירים פלסטינים.

למה, בעצם? אם ממילא מדברים ומנהלים משא ומתן, למה אי אפשר לפתוח משא ומתן כולל בין ממשלת ישראל לבין הנהגת החמאס – התנועה שזכתה בבחירות לפני שלוש שנים וללא ספק מייצגת חלק משמעותי ביותר מן העם הפלסטיני. משא ומתן עח הפלסטינים יוכל להצליח רק עם יכלול גם את החמאס. מו"מ להשגת שלום, או כל הפחות הפסקת אש יציבה לטווח ארוך. (בין השאר, זאת הדרך הטובה ביותר להבטיח כי האסירים העומדים להשתחרר תמורת גלעד שליט לא יחזרו לבצע פעילות אלימה נגד מדינת ישראל).

המתווכים – המצרים וגם הגרמנים – יהיו ללא ספק מוכנים להעביר לראשי חמאס את הצעותיו של בנימין נתניהו. אם יש לו מה להציע.




יום שבת, 19 בדצמבר 2009

המשטרה בשירות השודדים

המשטרה בשירות השודדים



זה קרה ביום שישי בצהרים. שוטרי משטרת ירושלים, האמיצים והחרוצים, הסתערו בכל כוחם על מפגינים שצעדו ברחובות העיר, חלקם מתופפים בתופים, חלקם לבושים בבגדי ליצנים. עשרים ושבעה מפגינים נגררו לניידות ונשלחו לבלות את סוף השבוע מאחורי סורג ובריח, בבית המעצר במגרש הרוסים.


לא, המפגינים האלה לא התפרעו, לא חסמו כבישים, לא הפרו את הסדר הציבורי. הם פשוט צעדו בשקט ובסדר על המדרכה, בדרכם לקיים הפגנת מחאה בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים. הפגנת מחאה במקום בו מתנחלים מתנפלים בגלוי ולאור היום על בתים פלסטינים, משליכים את התושבים לרחוב ונכנסים לגור בבית ולהניף על הגג את הדגל הכחול לבן.


משטרת ירושלים מאד מאד דואגת לשלומם של המתנחלים השודדים האלה, שאיש לא יטריד את מנוחתם בזמן ולאחר השוד. אסור היה לאפשר למפגינים להגיע לסביבת הבתים האלה, הסביר דובר המשטרה – אסור בתכלית האיסור. חס וחלילה, המפגינים עוד היו עלולים למנוע מכמה מתנחלים לחזור בזמן אל הבית ששדדו, לקיים בו קבלת שבת לפי כל כללי המסורת היהודית, להדליק נרות חנוכה ולשיר על גבורת המכבים.


שעתיים אחרי שנעצרו המפגינים יצאו המתנחלים וחבריהם להתפלל ברחובות שכונת ג'ראח. וכטוב ליבם בתפילה החלו שם להשליך אבנים, להכות תושבים פלסטינים וגם פרצו לאחד הבתים והיכו בו שני ילדים, שנזקקו לטיפול רפואי ופונו באמבולנס. שוטרי משטרת ירושלים היו כנראה עייפים לאחר הרדיפה אחר פעילי השלום. בשביל תעלולי המתנחלים כבר לא נשאר לשוטרים כוח...


נ.ב. במוצאי שבת הובאו 27 העצורים בפני השופט לירן בבית משפט השלום בירושלים, כאשר מחוץ לבנין מפגינים חבריהם ומתופפים בתופים. המשטרה דרשה להאשים אותם ב"התפרעות" ולהרחיק אותם מתחומי העיר ירושלים למשך 90 יום. השופט דחה את הבתיעה על הסף ושחרר את כל העצורים בערבות עצמית.


נציג המשטרה התלונן ש"הפגנות השמאל בשייח ג'ראח מטילות עומס גדול על המשטרה". בית המשפט הפנה את תשומת ליבו כי במדינה דמוקרטית אמורה המשטרה להקצות כוחות מספיקים כדי לאפשר קיום מחאה פוליטית.


המשך יבוא ביום שישי הבא, בשייח ג'ראח


נתניהו קונה בזול

נתניהו קונה בזול




בנאום הבכורה שלה, שרת החוץ החדשה של האיחוד האירופי גינתה בתוקף רב גירוש של תושבים פלסטיניים מבתיהם במזרח ירושלים, ואמרה כי מה שבנימין נתניהו קורא "הקפאת ההתנחלויות" אינו מלא ואינו מספיק.


בן כספית, הכתב המדיני של "מעריב" הידוע בקשריו הענפים במסדרונות השלטון, כתב אתמול בטורו: "מעמדה המדיני של ישראל בקריסה מהירה, שלא הייתה כמותה מאז ומעולם. כבר חוינו משברים במלחמת לבנון באינתיפאדה הראשונה ובהזדמנויות נוספות, אבל אף פעם לא נפלנו מגובה עצום כזה לשפל עמוק כל כך, והתחתית עדיין רחוקה" (מעריב, 18.12.09).

ועוד הוסיף בן כספית וכתב כי "נתניהו מלקק את פצעי ההקפאה. בדיעבד הוא די מתחרט עליה. מחיר יקר, סחורה אין". יום יום ראש הממשלה מתעמת פומבית עם מתנחלים ורבנים וחוטובלים, ועדיין העולם לא הכיר בו כשוחר שלום דגול, עדיין הביקורת הבינלאומית נמשכת וגם מתגברת. בלשכתו של נתניהו נוטים להפנות את חיצי הביקורת אל עו"ד יצחק מולכו, האיש אשר ניהל את המגעים הממושכים עם נציגיו של הנשיא אובמה ובישל את "עסקת ההקפאה".


זה ממש לא יפה ולא מגיע לעו"ד מולכו, שליח נאמן ועורך דין ממולח, אשר קיבל הנחיות אישיות מראש הממשלה וביצע אותן בדייקנות. הוא ניהל משא מתן קשוח ומתיש עם האמריקאים והצליח להוריד מאד את המחיר ולהשיג הקפאה לייט לייט. לא הקפאה מלאה בלי יוצא מהכלל אלא הקפאה שמאפשרת המשך בניה של שלושת אלפי יחידות דיור בהתנחלויות, הקפאה בלי ירושלים, הקפאה עם המשך גירוש הפלסטינים מבתיהם בשייח ג'ראח.


עו"ד מולכו בהחלט השיג סחורה במחיר שראש הממשלה היה מוכן לשלם, ממש מחיר מציאה. אבל כשהסחורה לא שווה כלום, העסקה לא טובה אפילו כשהמחיר היה בזיל הזול.






המנוולת התורנית

המנוולת התורנית



בהתחלה התרגזנו על טורקיה והכרזנו חרם על התיירות לאנטליה.

אחר כך התרגזנו על שוודיה והכרזנו חרם על איקאה.

השבוע בא תורה של בריטניה לספוג את מנת הזעם הלאומי ממדינת ישראל.

אם נמשיך בקצב הזה, בקרוב נעשה עסקים רק עם מיקרונסיה.


יום שלישי, 15 בדצמבר 2009

בימים ההם, בזמן הזה

בימים ההם, בזמן הזה


מקריות מעניינית. בדיוק בזמן בו חוגגים היהודים בארץ ובעולם את חג החנוכה, יצאו חיילי צה"ל בפקודת מפקדיהן לתפוס ולעצור את עבדאללה אבו רחמה מכפר בילעין, האיש אשר מזה שנים מארגן את תושבי כפרו למאבק אמיץ, ללא נשק ביד, על אשר אדמותיהם ופרנסתם נגזלים – לכאורה לשם הקמת "גדר ההפרדה", למעשה כדי להרחיב את ההתנחלות החרדית מודיעין עילית.

עבדאללה אבו רחמה מנהיג מאבק של תושבים כפריים המגוננים על אדמתם באומץ ונחישות. החיילים ששולחת מדינת ישראל באים לדכא בכח ברוטאלי את הכפריים האלה, מפעילים שוב ושוב את מלוא העוצמה - והכפריים אינם נשברים.

לפני אלפיים שנה חיו בדיוק באזור הזה כפריים, לא כל כך שונים, אשר התנגדו באומץ לב לחיילים הברוטאליים ששיגר אליהן מלך בשם אנטיוכוס. הניצחון על החיילים הכובשים, אותו נחלו הכפריים הקדמונים האלה בהנהגת המכבים, הוא האירוע שלזכרו הנהיגה הדת היהודית את החג הנקרא "חנוכה"...

כאן אני מארח את דיווחו של רועי וגנר, אשר מדי שבוע מספר על המאבק בבילעין ובכפרים אחרים שאדמותיהם נגזלו.

"כ-25 ישראלים ובינלאומיות הצטרפו לפלסטינים תושבי בילעין להפגנה קטנה יחסית נגד הגדר. ההפגנה עמדה בסימן המעצר של עבדאללה אבו רחמה, חבר הוועדה המקומית, שהנוכחות הבולטת שלו בהפגנות ונסיונותיו למתן את זריקת האבנים ורימוני הגז הפכו אותו למטרה כל כך מבוקשת, שהצבא נאלץ לפלוש לרמאללה באישון לילה כדי לחטוף אותו מביתו. קבוצת החיילים החדשה ממשמר הגבול שדכאה את ההפגנה עשתה שימוש נלהב ברימוני גז מדמיע, והרוח הקשתה על המפגינים להתאסף סמוך לגדר, על אף שהמפגינים הצליחו לפתוח את השער. רבים סבלו משאיפת גז, כמה ספגו חבלות קלות, וכמה אחרים המשיכו לשייח ג'ראח כדי להיעצר בהפגנה בדיוק בזמן להדלקת נר ראשון. מי ייתן והכיבוש יובס כמו אנטיוכוס הרשע בשעתו".

עד כאן דיווחו של רועי וגנר. אפשר להתקשר אליו במייל
rwagner@mta.ac.il




יום שבת, 12 בדצמבר 2009

יומו של נורי אל עוקבי בבית המשפט



יומו של נורי אל עוקבי בבית המשפט

בעלות הבדואים על אדמתם והחוק הישראלי


7 בדצמבר 2009, שעה 9.45 בבוקר. "מה קורה כאן? כל כך הרבה מבקרים, וכולם לתיק אחד!" שאל השומר בשער "היכל המשפט" של באר שבע. באולמה של השופטת שרה דוברת בבית המשפט המחוזי היו כל 22 הכיסאות המיועדים לקהל תפוסים ועוד רבים נשארו בחוץ, מחכים למקום שיתפנה. פעילי שלום וזכויות אזרח באו, חלקם ממרחק רב, במיוחד לדיון הזה. וד"ר בקי קוק, מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, הביאה את 15 הסטודנטים מהסמינר שלה לחזות בהליכים, כחלק מלימודיהם על בעיות החברה הישראלית.

טכסט מלא  http://toibillboard.info/Okbi_heb.htm

יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

לדבר אי אמת

לדבר אי אמת


לפני מספר חודשים נשא ראש הממשלה נתניהו נאום מפורסם באוניברסיטת בר אילן. אחרי הרבה התפתלויות והתנצלויות הוא הוציא מפיו את המלים המפורשות "מדינה פלסטינית". ואחרי עוד כמה חודשים של התפתלויות והסתבכויות הוא הוציא מפיו את המלים "הקפאת ההתנחלויות". עכשיו אין ספק שהכדור נמצא אצל הפלסטינים. ממשלת ישראל כבר עשתה את חלקה, מעל ומעבר! כך לפחות אומרים דוברי הממשלה.

השבוע מצא נתניהו זמן להיפגש עם המתנחלים ולנסות להרגיע אותם. ההקפאה היא מוגבלת, והיא תימשך רק עשרה חודשים, אפילו לא יום אחד יותר, ואחר כך הבניה בהתנחלויות תתחדש ותתגבר, ובכלל גם בזמן ההקפאה תהיה הרבה הרבה בניה בכל מיני שיטות ופטנטים, למרות כל ההצגות של העימותים המתוקשרים עם פקחי הבניה.

לפחות באחד המקומות השמיע ראש ממשלתנו הנכבד מה שעורכי דין מכנים בנימוס "אי אמת". אם התכוון בנימין נתניהו למה שאמר בבר אילן, והוא באמת עומד לסיים את הכיבוש ולהגיע לשלום עם מדינת פלסטין, הרי מה שיקרה אחרי עשרה חודשים הוא לא חידוש הבניה בהתנחלויות אלא התחלת המעבר מהקפאה לפירוק מוחלט. ואם התכוון למה שאמר למתנחלים, אז מדינה פלסטינית לא תקום, הכיבוש ימשך ולפלסטינים אין מה לחפש בשולחן המו"מ עם ממשלה כזאת.

בינתיים, שרי החוץ האירופים שהתכנסו בבריסל זרקו את הכדור בחזרה אל ישראל.


תג מחיר

תג מחיר


עינבוס. הייתי שם לפני שנתיים, לעזור במסיק הזיתים. כפר פלסטיני מדרום לשכם. תושבים חרוצים, לבביים, מכניסי אורחים. אדמה הררית מאד תלולה. לא שטח חקלאי אידאלי – אבל הכפריים של עינבוס עושים כמיטב יכולתם, בונים טרסות בצלע ההר, נוטעים עץ זית בכל פיסת קרקע אפשרית, ולו הקטנטנה ביותר.

השבוע באו לעינבוס אורחים בלתי מוזמנים. מתנחלים. הם הגיעו לעינבוס באמצע הלילה, שרפו מכוניות וגם טרקטור, ניסו להצית בית, איימו על תושבים בנשקם. (הנשק שסופק להם בידי צה"ל לשם "הגנה עצמית"). 

זה לא היה בגלל משהו שעשו תושבי עינבוס. זה היה מפני שהמתנחלים מרוגזים על "הקפאת הבניה" שהטיל עליהם בנימין נתניהו. כשמתנחלים מרוגזים על משהו שממשלת ישראל עושה (או מעמידה פנים שהיא עושה), הם ממהרים לגבות "תג מחיר" מהפלסטינים הראשונים שנקרים בדרכם.

בעצם, זאת לא המצאה של המתנחלים. השיטה הזאת היא כבר בת מאות שנים. במהלך ההיסטוריה היו כמה וכמה ארצות שבהן, כאשר אנשים התרגזו על גזירה חדשה שהטיל עליהם המלך, הם הוציאו את זעמם על היהודים הקרובים ביותר. באותם מקומות קראו לזה פשוט "פוגרום".


יום שבת, 5 בדצמבר 2009

האם יש צדק לבדואים?

האם יש צדק לבדואים?


מחרתיים, יום שני 7 לדצמבר בשעה 10.00 בבוקר, תתקיים בפני השופטת שרה דוברת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע עדותו של פעיל זכויות הבדואים נורי אל עוקבי, נקודה מכרעת במאבקו המשפטי והציבורי הממושך של אל עוקבי להוכיח את בעלותו על אדמתו באזור אל-ערקיב שמצפון מערב לבאר שבע.

"בשנת 1951, כשעוד הייתי ילד, בא הצבא וגירש את משפחתי ואת כל השבט שלי מהאדמה. אמרו לנו שזה רק לחצי שנה אבל מעולם לא איפשרו לנו לחזור" אומר אל עוקבי. לפני קרוב לארבעים שנה הגיש השייך סלימן מוחד אל עוקבי, אביו של נורי, תביעה לבעלות על אדמתו בפני פקיד הסדר המקרקעין, אך הדיון נסחב והתעכב כמו מרבית תביעות הבעלות שהגישו התושבים הבדואים בנגב. מזה שנתיים מתנהל הדיון בפני השופטת שרה דוברת.

ב-7 לדצמבר יגיע הרגע לו חיכיתי זמן רב – הרגע בו תהיה לי ההזדמנות להעיד בפני בית המשפט ולהציג מסמכים, חלקם מלפני מאה שנה, המוכיחים בצורה ברורה כי האדמה הייתה שייכת לשבט שלנו, שבט אל-עוקבי, שחי עליה ועיבד אותה דורות לפני שקמה מדינת ישראל - בניגוד לשקר שמופץ באמצעי בלי סוף באמצעי התקשורת על 'בדואים שפולשים לאדמות המדינה'. אנחנו לא פולשים ואלה לא אדמות המדינה, אלה האדמות שלנו."

מזה שלוש שנים חי נורי אל עוקבי באוהל שהקים על אדמות אל ערקיב, קרוב למקום בו עמד הבית שבו נולד ובו חי את שנות חייו הראשונות, והוא נשאר שם בעקשנות. פעמים רבות הותקף וגורש – לעיתים באלימות רבה – בידי המשטרה ו"הסיירת הירוקה" – והוא תמיד חזר למקום.

נורי אל עוקבי פרסם קריאה לכל שוחרי השלום והצדק במדינת ישראל לבוא ביום שני לבית המשפט בבאר שבע, להיות נוכחים בעדותו החשובה ולתמוך במאבקו.

לפרטים: נורי אל עוקבי 054-5465556


יום שלישי, 1 בדצמבר 2009

עוד יום בבירה הנצחית

עוד יום בבירה הנצחית


הבוקר יצא משרד החוץ של מדינת ישראל בקול צעקה וזעקה על כוונתו של האיחוד האירופי להכריז כי ירושלים צריכה להיות בירת שתי מדינות – מערב ירושלים בירת ישראל ומזרח ירושלים בירת פלסטין. שגרירי ישראל בכל 27 מדינות האיחוד נדרשו לפנות אל הממשלות ולהביע מחאה חריפה.

בעוד צעקותיהם הנרגזות של השר ליברמן ופקידיו מהדהדות מעל גלי האתר, השתלטו היום בצהרים מתנחלים מן הימין הקיצוני על ביתה של משפחת אל-כורד בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים וגרשו משם בכח את בני המשפחה. זהו הבית הפלסטיני החמישי בשכונה זאת עליו משתלטים המתנחלים, באישור בית המשפט של מדינת ישראל ובסיוע פעיל של כוחות משטרת ישראל. עד כה, כשישים מתושבי השכונה כבר נזרקו לרחוב, פשוטו כמשמעו. הם חיים באוהלים מחוץ לבתים שהיו שלהם, ועכשיו המתנחלים גרים בהם והדגל הכחול-לבן מתנוסס עליהם ברמה.

אולי כדאי שמשרד החוץ יזמין את נציגי האיחוד האירופי לסייר בשכונת שייח ג'ראח ולראות במו עיניהם את הנעשה בירושלים, בירת ישראל שאוחדה לה יחדיו לנצח נצחים.




שאלה של חינוך

שאלה של חינוך


הרמטכ"ל גבי אשכנזי נאם בכנס של מנהלי בתי ספר ומתח ביקורת חריפה על רמת החינוך שקיבלו החיילים החדשים שמגיעים אל שורות הצבא. "מגיעים אלינו צעירים שלא למדו את מדינת ישראל, מורשתה ונופיה. שליש מהחיילים מעולם לא היו בירושלים עד שאנחנו בצבא הבאנו אותם לביקור שם. ויש חיילים שחושבים שאת מצדה כבשנו ב-1967! זה לא מצחיק".

באמת לא מצחיק. ואפשר לציין עוד כמה פגמים מהותיים בחינוך שמספקים בימינו בתי הספר בישראל. פגמים שאותם משום מה הרמטכ"ל לא טרח להזכיר. צעירים שמגיעים לצבא מבלי שמערכת החינוך החדירה בהם ערכים בסיסיים של כבוד האדם וזכויות האדם, מבלי שהפנימו כי כל בני האדם שווים וכולם נבראו בצלם. צעירים הלובשים מדים ומקבלים לידיהם נשק וכח להרוג – וזאת מבלי שמישהו יסביר להם מה הן פקודות בלתי חוקיות בעליל שעליהן מתנוסס הדגל השחור של אי החוקיות. פקודות שהחייל לא רק זכאי אלא חייב על פי חוק לסרב להן. צעירים שבוודאי מגיעים עד לשכת הגיוס מבלי שלמדו אי פעם מה היא אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 (שמדינת ישראל הייתה מבין הראשונות לחתום עליה), כך שאין להם מושג מה שמותר - ומה אינו מותר - לחייליה של מדינה כובשת.

אילו היתה מערכת החינוך בישראל ממלאת את תפקידה לחנך באמת את הצעירים העומדים לקראת גיוס לצה"ל, אולי היו הרבה פחות עמודים בדו"ח גולדסטון.


יום שני, 30 בנובמבר 2009

ללמוד מן הגרמנים

ללמוד מן הגרמנים


הקנצלרית הגרמנית מרקל הזמינה את בנימין נתניהו ושריו הבכירים לבוא לברלין, להפגש ולקיים דיונים נרחבים. בינתיים, קרו בגרמניה עצמה כמה דברים מענינים. הרמטכ"ל וולפגנג שניידרהן, נאלץ להתפטר לאחר שהתגלה כי ניסה להעלים הרג של אזרחים אפגנים בהפצצה בה היה מעורב הצבא הגרמני. וגם מזכיר ההגנה של גרמניה, פיטר וייכרט, נאלץ להתפטר בגלל אוה פרשה, ועוד כמה בכירים בצבא ובממשל הגרמני.

מסתבר כי בגרמניה היום לוקחים דברים כאלה מאד ברצינות. נתניהו נוסע לשם, אולי הוא ילמד משהו? ובעצם, למה הוא כל כך מפחד מדו"ח גולדסטון? הוא לא היה אז ראש ממשלה.




יום שלישי, 24 בנובמבר 2009

כניעה?

כניעה?




"אם יאשר בנימין נתניהו את העסקה לשחרור גלעד שליט, זאת תהיה כניעה לטרור" אומר הכתב המדיני המכובד שמעון שיפר ("ידיעות אחרונות", 23.11). כניעה לטרור?

מאז נלחמים בני אדם אלה באלה (כלומר, פחות או יותר, לאורך כל ההיסטוריה הכתובה של המין האנושי), הם גם לוקחים בשבי אלה את אלה. כאשר שני הצדדים מחזיקים בשבויים מן הצד השני, הם בדרך כלל מקיימים חילופי שבויים. זה הדבר הטבעי וההגיוני לעשות במצב כזה. בדרך כלל, אף אחד לא קורא לזה כניעה.

מדינת ישראל ניהלה הרבה מלחמות, וקיימה הרבה מאד חילופי שבויים. גם לפני שגלעד שליט נפל בשבי החמאס, ובעצם הרבה לפני שגלעד שליט נולד. ב-1956 וב-1967 החליפו הרבה שבויים ערבים תמורת מעט מאד שבויים ישראלים. ב-1974 המספרים היו קצת יותר מאוזנים. איש לא קרא לזה כניעה לטרור. ואיש לא בדק כמה דם היה על ידיהם של השבויים שהוחזרו.


על הידיים של מי?

על הידיים של מי?




במלחמת עזה בינואר השנה הפציצו כוחות צה"ל את המתחם של משפחת סמוני המורחבת בשכונת זייתון שבעזה. 29 מבני המשפחה, כולם אזרחים, נהרגו. 21 מהם בהפגזת בית שבו ריכזו החיילים כמאה מבני המשפחה, יום קודם לכן.

סלאח סמוני אמר לכתבת "הארץ" עמירה הס: "דבר אחד ביקשתי מהשופט גולדסטון לברר - למה הצבא עשה לנו כך, למה הוציא אותנו אחד אחד מהבית, והקצין שדיבר עברית עם אבי וידא שכולנו אזרחים, ולמה אז הפגיזו אותנו, הרגו אותנו? זה מה שאנחנו רוצים לדעת".

בשיחה סיפר שאביו טלאל, שהיה בין 21 ההרוגים בבית, עבד כמעט 40 שנה "אצל היהודים", וכשהרגיש לא טוב "בעל הבית היה מתקשר ודואג לו, מתעניין לשלומו, אוסר עליו לבוא לעבודה לפני שיבריא".

סלאח סמוני ושאר בני משפחתו עזבו ב-4 בינואר את ביתם שהפך עמדה צבאית ועברו לצד השני, הדרומי של הרחוב - וכונסו בבית ואיל. העובדה שחיילים הם שהעבירו אותם, ראו את פניהם, את הילדים והנשים שאתם, נסכה בבני המשפחה ביטחון מסוים. למרות ירי צה"ל מהאוויר, מהים ומהיבשה, למרות הרעב והצמא. שום ניסיון קודם בחייו לא הכין אותו לשלושת הפגזים או הטילים שצה"ל ירה זמן קצר לאחר מכן על הבית שאותו חשבו לבטוח.

"בתי עזה, בתי היחידה, בת שנתיים וחצי, נפצעה בפגיעה הראשונה (על הבית)", סיפר סלאח ל"הארץ". "היא הספיקה להגיד לי 'אבא, כואב'. ואז, בפגיעה השנייה היא מתה. ואני מתפלל. הכל אבק ולא רואה כלום. חשבתי שאני מת. מצאתי עצמי קם, כולי דם, ומצאתי את אמי, יושבת ליד הקיר וראשה מוטה הצדה, הזזתי קצת את פניה וגיליתי שחצי ימין מהפנים הלך. הסתכלתי על אבי, שעינו הלכה, הוא עוד נשם קצת, והפסיק".

מהסיפור המזוויע הזה לבדו יש במדינת ישראל הרבה אנשים עם דם על הידיים. החיילים שלחצו על ההדק, והמפקדים שלהם, והמפקדים של המפקדים, והשר הממונה ששלח את החיילים והקצינים לשם וטען שדו"ח גולסטון הוא שקר. לפחות לפי הקריטריונים שמפעילה מדינת ישראל, לכולם כולם יש דם על הידיים. לפי קריטריונים כאלה נשלחו מרואן ברגוטי ואחמד סעאדאת (להזכיר רק כמה דוגמאות בולטות) למאסרי עולם כפולים ומכופלים.

אילו מישהו מהשותפים להרג משפחת סמוני היה נופל בידי החמאס, מדינת ישראל הייתה הופכת עולמות ודורשת בתוקף את שחרורו. אחרי הכל, הם מן "הבחורים שלנו". .






למי שלא קרא את המאמר של עמירה הס בזמן שהתפרסם, כדאי מאד – אם כי לגמרי לא נעים - לקרוא אותו עכשיו:

http://www.haaretz.com/hasite/spages/1121519.html


יום שבת, 21 בנובמבר 2009

המורעלים והצבא




המורעלים והצבא


היה זמן שאזרחי ישראל לקחו ברצינות את שמו של צבא ההגנה לישראל. היה זמן שהצבא הזה נחשב ברצינות כצבא העם. זה היה לפני הרבה מאד זמן.

מדינת ישראל מקיימת שלטון כיבוש של מליוני פלסטינים מזה 42 שנה, יותר משני שליש כלל תקופת קיומה. עברו כבר עשרות שנים מאז הצבא הזה ניהל בפעם האחרונה מלחמה של צבא מול צבא. הרוב הגדול של הקצינים והחיילים המשרתים היום בצבא הזה – בסדיר, במילואים ובקבע – מכירים רק שירות שנקרא "בטחון שוטף", ו"שמירת הסדר" ו"אבטחת התנחלויות" ו"מאבק בטרור" ועוד כל מיני שמות שמבטאים דבר אחד: שליטה בכוח הזרוע על אוכלוסיה אזרחית מרדנית שלא רוצה לחיות תחת שלטון הכיבוש של מדינת ישראל. צבא של כיבוש ודיכוי, צבא שהכיבוש והדיכוי הוא משימתו העיקרית.

מי רוצה לשרת בצבא כזה? יש הרבה שלא רוצים. יש הרבה שמרגישים גועל נפש. יש כאלה שמביעים את זה בגלוי ומתנגשים חזיתית עם שלטונות הצבא והולכים לכלא, לעיתים לתקופות ארוכות. (למשל, אור בן דוד, הסרבנית ממכתב השמיניסטים שנכנסה לכלא הצבאי בפעם השניה לפני כמה ימים.) יש מי שמצליחים להתחמק או "להסתדר" או ללכת לקב"ן. (יש יותר ויותר כאלה, כי יש פחות ופחות שמרגישים שהצבא הזה הוא באמת חשוב והשרות הצבאי הוא באמת חובה מוסרית שבושה להשתמט ממנה). ויש מי שהולכים לצבא, ומעבירים את שלוש השנים במעט מוטיבציה והרבה גועל נפש, וכשזה סוף סוף נגמר זורקים את המדים ונוסעים להתרענן בתאילנד או בדרום אמריקה.

ומי בכל זאת הולך לצבא עם מוטיבציה גבוהה גם היום, ומרגיש ממש "מורעל", ואפילו הולך לקורס קצינים וחותם בקבע ומקדיש את החיים לצבא הזה? באופן עקרוני, שני סוגי אנשים: מי שנכשל באזרחות והצבא הוא המפלט האחרון שלו לפני כשלון מוחלט בחיים, או מי שהפעילות והמשימות של צבא כיבוש מאד נראים לו ומוצאים חן בעיניו. במיוחד, יש ציבור אחד שצה"ל של הכיבוש מתאים לו כמו כפפה ליד – הציבור הדתי-לאומי, הציבור שהולך להתנחל על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, שחושב שארץ ישראל כולה היא שלנו ורק שלנו בגלל אבותינו ובגלל שאלוהים הבטיח וכו' וכו'.

הם באמת הולכים לצבא עם רצון גדול ומוטיבציה גדולה, המורעלים שבמורעלים, משרתים בכל היחידות ועולים בשרשרת הפיקוד ונהפכים יותר ויותר להיות חוט השדרה של צה"ל. ברצון רב ובהתלהבות הם מגנים של הדחפורים שבונים עוד בתים לחבריהם המתנחלים, ברוב מוטיבציה הם מעכבים פלסטינים במחסומי הדרכים ומתפרצים בשעות הקטנות של הלילה לבצע מעצרים בכפרים ומסתערים אל לב עזה ויורים ופוצעים והורגים. והרבנים מברכים את רוביהם של לוחמי מלחמת הקודש ומעודדים אותם בשם אלוהים להרוג בלי רחמים, להרוג אפילו ילדים.

אבל מה קורה אם ממשלת ישראל מנסה אפילו טיפ טיפה לבצע התחייבויות בינלאומיות ולהטיל את ביצוע המשימה על חיילי צה"ל? לא, חס וחלילה, לא פירוק כל מאה המאחזים הבלתי חוקיים שקמו וצמחו מאז 2001 ואשר מדינת ישראל התחייבה שוב ושוב לפרק אותם, בפני האמריקאים ובפני האירופאים ובפני כל העולם (אהוד ברק התחייב חגיגית גם בפני הבוחרים שעוד התפתו לבחור בו, לפני שמונה חודשים בדיוק).

לא, הרבה פחות מזה, פעולות קטנות, קטנטנות, סמליות, בית אחד במאחז פלוני וביקתה בהתנחלות פלמונית. ואז מיד נאחזים הגדודים באש המרד, והחיילים צועקים וזועקים ומניפים שלטים מתריסים לנוכח מצלמות הטלוויזיה הממתינות. מה פתאום? לא בשביל זה הם התגייסו. הם באו להילחם בערבים ולרמוס אותם ולדכא אותם ולהרוג אותם. זה מה שהם רוצים, זה מה שהם ממש אוהבים. מה פתאום דורשים מהם לפגוע במתנחלים, חבריהם ואחיהם?

האמת היא שלא הצעירים האלה עצמם אשמים. הם הגידול המרעיל שצמח על הקרקע שממשלות ישראל לדורותיהן חרשו וזרעו וזיבלו מאז 1967, יותר משני שליש תקופת קיומה של מדינת ישראל.


ואיך בכל זאת לפרק את ההתנחלויות?




ואיך בכל זאת לפרק את ההתנחלויות?

במדינת ישראל מוכרת שיטה אחת לפרק התנחלויות (אם בכלל). באים חיילים – הרבה הרבה חיילים, המוני המונים – נכנסים להתנחלות, אוחזים כל מתנחל ומתנחל בידיים וברגליים, מושכים וגוררים ונושאים אותו החוצה. שיטה גרועה, קשה לביצוע, מטילה עומס אדיר על הצבא, נותנת למתנחלים את מירב ההזדמנות להתנגד (בצעקות ולפעמים גם בכח פיזי) ובעיקר להציג הצגה גדולה מאין כמוה בפני התקשורת המקומית והבינלאומית.

את השיטה הזאת המציא, ולא במקרה, אדם שנקרא אריאל שרון. הוא שהפעיל אותה בהתנחלויות פתחת רפיח בשנת 1982 ועוד פעם בהתנחלויות גוש קטיף ב-2005. לא במקרה, לא מפני שהוא לא היה מסוגל לחשוב על שיטה יותר יעילה ופחות מסורבלת. בכוונה, מפני שאריאל שרון רצה שיהיה קשה ומסובך לפרק התנחלויות, אפילו קטנות. מפני שאריאל שרון רצה להגיד לכל העולם: "תראו כמה קשה היה לפנות אפילו כמה אלפי מתנחלים, אז אל תצפו שנפנה מאות אלפים".

הבעיה שהעולם כן מצפה. הבעיה שהעולם אומר שמאות אלפי מתנחלים יושבים בשטח כבוש, בניגוד לחוק הבינלאומי, וחוסמים בגופם הקמת מדינה פלסטינית – שזה אומר שהם חוסמים בגופם את האפשרות לשלום בין ישראל לפלסטינים, ובעצם הם חוסמים את האפשרות שישראל תהיה אי פעם מדינה מקובלת ולגיטימית באזור שבו היא נמצאת. אז איך מפנים אותם?

היו כבר דברים כאלה במדינות אחרות ובמקומות אחרים בעולם. אלג'יריה, למשל, הייתה במשך 120 שנה תחת שלטון צרפתי, והרבה צרפתים התנחלו שם – בערך מליון וחצי. חלק מהם היו בני דור רביעי וגם חמישי באלג'יריה, ולמרות ששום אל לא הבטיח להם את אלג'יריה בהבטחה אלוקית, הם התעקשו שאלג'יריה היא חלק מצרפת ותישאר צרפתית לנצח והתנגדו בכח – הרבה מאד כח – לכל רעיון שצרפת תצא משם. וגם שם היו הרבה ניסיונות להמריד את החיילים ולהעביר אותם לצד המתנחלים.

ואיך בכל זאת הפכה אלג'יריה למדינה ערבית עצמאית, שהשבוע נצחה את מצרים בכדורגל? איך הצליח נשיא צרפת שרל דה גול לפנות מליון וחצי מתנחלים? אילו היה מצווה על הצבא לתפוס כל מתנחל בידיים וברגליים ולשאת אותו אל סיפון האניה המפליגה לצרפת, גם פי עשרה חיילים מכל מה שהיו לצבא הצרפתי לא היו מספיקים לביצוע המשימה. דה גול פשוט הודיע למתנחלים את המועד שבו הצבא יתפנה ואלג'יריה תהיה עצמאית, ונתן לכל מתנחל את הברירה החופשית אם להתפנות או להישאר. למתנחלים שיבחרו להישאר הוצע לבחור בין אזרחות אלג'ירית, אזרחות צרפתית או אזרחות כפולה. בפועל, כמעט כולם עלו בכוחות עצמם על הספינות וחזרו לצרפת מדינתם (והסתדרו בה לא רע).

כאשר סוף סוף תקום בישראל ממשלה שתחליט ברצינות לעשות שלום עם הפלסטינים, היא קרוב לודאי תשתמש בשיטת דה גול. כשידעו המתנחלים שצה"ל עומד לצאת והמועד כבר נקבע, הם יקימו קול צעקה וזעקה – ועוד הרבה לפני המועד שיקבע, רובם הגדול יוציאו את עצמם מהשטח. הממשלה תוכל לממן להם משאיות להעברת רהיטים.






יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

יום אחד בבירה הנצחית



יום אחד בבירה הנצחית



- התכנית להתגרות בכל העולם ולבנות 900 יחידות דיור ליהודים בלבד בשכונת גילה (שנבנתה – למרות שלא הרבה זוכרים – על אדמה פלסטינית מופקעת).

- אבן הפינה לפרובוקציה החדשה של ארווין מוסקוביץ במזרח ירושלים ("נוף ציון")

- הריסת בית פלסטיני בשכונת עיסאוויה, בית שנבנה "בלי רשיון" כי עירית ירושלים לא נותנת רשיונות בניה לפלסטינים וגם לא מספקת להם בעצמה פתרונות דיור .

הכל, ממש הכל, נעשה היום כדי שיהיה ברור חד משמעית לעולם כולו מה היא מדיניותה של ממשלת ישראל בעיר שלה היא קוראת "הבירה". מדיניות מסוג שמדינה הקוראת לעצמה ברצינות "דמוקרטיה" אינה נוקטת אפילו בפרוביניציה נידחת.


חד צדדיות

חד צדדיות


"אם יכריזו הפלסטינים על מדינה באופן חד-צדדי, גם ישראל יכולה לנקוט צעדים חד-צדדיים" הכריז ראש הממשלה נתניהו, ושר החוץ אביגדור ליברמן חזר על האיום. ומה זה מה שאתם עושים כל הזמן בירושלים, אדוני ראש הממשלה ואדוני שר החוץ? לא צעדים חד-צדדיים?

ומה עם הבניה וההרחבה בהתנחלויות בכלל? זה לא חד-צדדי, במקרה? קיבלתם הסכמה ממישהו בעולם לקבוע עובדות בשטח שעתידו נדון במשא ומתן, עוד לפני שהתחיל המשא ומתן?

כשאתם ממילא עושים צעדים חד-צדדיים כל הזמן, עם מה עוד נשאר לכם לאיים על הפלסטינים?



יום שני, 9 בנובמבר 2009

תנאים מוקדמים בשייך ג'ראח


תנאים מוקדמים בשייך ג'ראח


לפני כמה ימים זה שוב קרה בשכונת שייך ג'ראח במזרח ירושלים. המתנחלים הגיעו בליווי כוחות גדולים של משטרת ישראל, כדי לזרוק משפחה פלסטינית מהבית ולהשתלט עליו. זאת הפעם הרביעית שזה קורה. שלוש משפחות כבר כמה חודשים חיות ברחוב, באוהל מול הבתים שהיו שלהן.

למתנחלים זה בהחלט לא די. התכניות שלהם ברורות וידועות – עוד בית ועוד בית, עוד משפחה ועוד משפחה. בסופו של דבר תהיה שם שכונה יהודית לתפארת בירושלים בירת ישראל הנצחית שחוברה לה יחדיו. הכל חוקי, לפי חוקי מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. חוקי עם חותמת כשרות של בית המשפט. כשר אבל מסריח.

"בואו נדבר בלי תנאים מוקדמים" קורא בנימין נתניהו לפלסטינים, חוזר וקורא מעל כל במה. וגם אהוד ברק ושמעון פרס ועוד כמה דוברים מוכשרים ומוצלחים.

"בלי תנאים מוקדמים". בעברית פשוטה: ליד השולחן נמשיך לדבר להנאתנו, ובשטח המתנחלים וחבריהם השוטרים יזרקו עוד כמה משפחות מהבית. בלי תנאים מוקדמים.




ושוב אין עם מי לדבר

ושוב אין עם מי לדבר


ראש הממשלה נתניהו יעשה מאמץ גדול לשכנע את הנשיא אובמה שאבו מאזן לא מתכוון באמת להתפטר. זה רק תרגיל. הוא לא רציני. לא צריך לעשות שום ויתורים בשביל להחזיר אותו.

כי מה יהיה אם הפעם, חס וחלילה, זה רציני? מה יהיה אם אבו מאזן כבר באמת לא מסכים לשחק את המשחק ולהצטלם בכל מיני ועידות נחמדות כשמסביבו ממשיכים לבנות התנחלויות מכל הצדדים?

מה תעשה ממשלת ישראל? למי היא תלעג? למי אפשר יהיה לקרוא "אפרוח בלי נוצות"? עם מי אפשר יהיה לנהל משא ומתן עד סוף כל הדורות ולעולם לא להגיע להסכם?

לא, אל תלך, אבו מאזן! אל תעשה לנו את זה!




רוב אוטומטי

רוב אוטומטי


לערבים יש רוב אוטומטי בעצרת האו"ם. ההחלטה לאמץ את דו"ח גולדסטון היתה צפויה מראש. לנציגי ישראל נותר רק לשבח את המדינות הבודדות שהצביעו נגד גולדסטון ולקרוא להן "המיעוט המוסרי".


 
לישראל יש רוב אוטומטי בקונגרס האמריקאי. ההחלטה לגנות את דו"ח גולדסטון היתה צפויה מראש. לנציגי הערבים נותר רק לשבח את חברי הקונגרס הבודדים שהצביעו בעד גולדסטון ולקרוא להם "המיעוט המוסרי".







מגיע לו

מגיע לו


"רגע מביך נרשם אמש, בעצרת הזכרון ליצחק רבין ז"ל, כאשר שר הביטחון אהוד ברק עלה לשאת דברים והתקבל בשריקות בוז צורמות מכיוון הקהל" ("ידיעות אחרונות", 8.11.2009).

זה מגיע לו. על העזתו לבוא לשם ולנאום בפני קהל של שוחרי שלום, ראוי אהוד ברק להירשם בספר השיאים של גינס. עם שיא של חוצפה, או של שקרנות. או שניהם גם יחד.






יום רביעי, 4 בנובמבר 2009

מבריחים חוקיים

מבריחים חוקיים
ברחבי הים התיכון מפליגות ספינות עמוסות נשק. הרבה מאד נשק ותחמושת מכל הסוגים, נשק קל ונשק כבד. רובים ומקלעים וטילים וגם טנקים ותותחים ולעיתים גם מסוקי קרב ומטוסים. הרבה הרבה נשק על הרבה הרבה אוניות מפליג בים. ואף אחד לא חוסם ולא מיירט אותו בדרכו אל נמלי חיפה ואשדוד ומשם אל מחסני צבא ההגנה לישראל.

מבריחי הנשק של מדינת ישראל לא צריכים להסתתר, לא צריכים להחביא מאחורי מטען אזרחי ולהניף כל מיני דגלים. הכל חוקי לחלוטין.

הדדיות


הדדיות

מתברר שבעזה ישנם עכשיו טילים המסוגלים להגיע עד תל אביב (לפחות, יכולים להגיע עד העיר חולון ועד הבית הזה בו אני יושב כרגע ליד המחשב). לא נעים.

כבר מזמן ידוע שבתל אביב ישנם מטוסי קרב שמסוגלים להגיע עד עזה. גם זה לא נעים, במיוחד לתושבי עזה.

ומה עכשיו? אולי כדאי לדאוג שכבר לא תהיה מלחמה חדשה? שכבר לא תהיה שום הפצצה – לא על תל אביב ולא על עזה? אולי כדאי לשתף במשא ומתן לשלום – אם וכאשר יהיה משא ומתן – גם את החמאס? כפי שאמר יצחק רבין ז"ל, שלום זה דבר שעושים עם אויבים.


יום שני, 2 בנובמבר 2009

מורשת רבין


מורשת רבין

בתאריך 1 לנובמבר 1995, שלושה ימים לפני שנרצח, הופיע ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בטלויזיה ונשאל: "האם ממשלה שנשענת על חברי כנסת ערבים היא ממשלה לגיטימית?"

רבין השיב: "בודאי שזאת ממשלה לגיטימית, ומי שחושב אחרת הוא פשוט גזען. אנחנו במדינה דמוקרטית, וכל אזרחי ישראל שווים. כל חברי הכנסת שווים."

האם את החלק הזה במורשת רבין נשמע מצוטט מפי מי מבין הדוברים הרבים שהוזמנו לנאום בעצרת הזכרון לרבין, בשבת הקרובה בתל אביב?


עשבים שוטים

עשבים שוטים




נכון, לא כל המתנחלים הם כמו יעקב טייטל. לא כולם יוצאים בלילה להרוג תושבים פלסטינים ללא אבחנה. לא כולם יוצאים לשרוף את מטעי הזיתים של שכניהם. יש ביניהם רבים שהם ישרים ושומרי חוק ופשוט נותנים לצה"ל לעשות בשבילם את העבודה המלוכלכת.

הצבא הוא שמכריז על אדמה שהייתה אדמה פלסטינית מדורי דורות בתור "אדמת מדינה" ומעביר אותה למתנחלים. הצבא שומר שמירה הדוקה מסביב כאשר מקימים את ההתנחלות. אם מישהו מהתושבים שהאדמה הייתה שלהם מנסה להתקרב, הצבא יורה גז מדמיע וכדורי גומי ולפעמים גם כדורים חיים שהורגים. הצבא ממשיך לשמור על ההתנחלות ביום ובלילה ואם תושבי ההתנחלות מחליטים להקים מאחזים ולהשתלט על עוד כמה גבעות הצבא שומר גם עליהם (אפילו אם המאחז הוכרז בלתי חוקי) .

הצבא גם סולל למתנחלים כבישים ליהודים בלבד, ואם פלסטיני שעל אדמתו נסלל הכביש מנסה לנסוע שם אז החיילים מורידים אותו מהכביש ולפעמים גם מורידים לו מכות.

באמת טיפש יעקב טייטל. הוא היה יכול לסמוך על הצבא ולא ללכלך בעצמו את הידיים, ואז עדיין היה יושב לו בשקט בהתנחלות שבות רחל, אזרח תמים ושומר חוק למופת.






יום שלישי, 27 באוקטובר 2009

אש על ההר

אש על ההר

קצת היסטוריה: בערב של ה-10 ביוני 1967, ביום האחרון של מלחמת ששת הימים (שבעצם נמשכת גם אחרי 42 שנה) הגיע הדחפור הישראלי להופעת בכורה בירושלים המאוחדת בירת ישראל הנצחית לעולם ועד וכו'. לתושבי שכונת המוגרבים – שכונה של אלפי תושבים שהייתה קיימת מאות שנים – נמסרו צווי גירוש בתוקף מיידי ותוך מספר שעות השכונה כולה נמחקה ונעלמה מעל פני האדמה. לפי עדותו של איתן בן משה, הקצין שהיה אחראי למבצע, אשה זקנה שנשארה בביתה נמחצה למוות וגופתה נמצאה בבוקר תחת ההריסות.

כל זה לא קרה בגלל לא בשל חטא כלשהו שבו הואשמו תושבי השכונה. פשוט מאד, לרוע מזלם הם שכנו ליד הכותל המערבי ומשה דיין, אז שר הביטחון הכל יכול בממשלת ישראל, החליט שהוא רוצה מגרש גדול לכל המתפללים שיבואו להתפלל ליד הכותל. כך נוצרה רחבת הכותל הגדולה והרחבה (והלא בדיוק יפיפייה) שם בלב העיר העתיקה.
למשה דיין לפחות היה השכל לא להתגרות בערבים ובמוסלמים יותר מדי. ליהודים נתנו מקום תפילה גדול ונרחב בכותל המערבי, וההר למעלה נשאר למוסלמים שהתפללו בו כבר 1300 שנה. במקרה או לא במקרה, ההר הזאת מאד קדוש ומאד לשוב למיליארד אנשים בכל רחבי העולם, ובהחלט לא כדאי ולא בריא לחמם אותם. נכון, פעם היה שם בית המקדש היהודי, וכשיבוא המשיח אולי בית המקדש יחזור. בינתיים, החליטה מועצת הרבנות הראשית פה אחד שעד ביאת המשיח לא רצוי ולגמרי לא מומלץ לעלות על ההר – למעשה, זה אסור לחלוטין לפי ההלכה.

זה היה לפני 42 שנה. בינתיים השתנו הדברים, ולאו דווקא לטובה. קם לנו דור חדש של רבנים - רבנים לאומנים, רבנים מתנחלים, רבנים פנאטים, רבנים פרובוקטורים, רבנים שכבר התרגלו לקבוע "עובדות בשטח" על כל גבעה ותחת כל עץ רענן. עכשיו גם אל ההר הקדוש הזה הם לוטשים עיניים, ולגמרי לא מפריע להם שהם מציתים אש גדולה ובוערת.
איך לכבות את האש? מה שדרוש הוא הכרזה ממשלתית ברורה וחד משמעית, בדרג הגבוה ביותר: ההר הזה הוא היום מקום תפילה מוסלמי, וכך הוא גם יישאר. יהודים שרוצים להתפלל באזור, עומדת לרשותם רחבה גדולה ליד הכותל המערבי. על ההר הם יכולים לעלות רק כמבקרים אצל המוסלמים שהם בעלי הבית. מי שזה לא מספיק לו, שיחכה בבקשה בסבלנות עד ביאת המשיח.
הצהרה ממשלתית? בודאי לא בימיה של ממשלת בנימין נתניהו. בינתיים, האש על ההר תמשיך לבעור, ואולי תשרוף את כולנו.

בית מקדש? לא, תודה!

שאלה קטנה: אפילו אילו המגרש היה פנוי לחלוטין ואפשר היה להקים בית מקדש בלי לפגוע באף אחד ובלי להרגיז מיליארד מוסלמים עד לנקודת הרתיחה, האם זה באמת מה שאנחנו היינו רוצים במדינת ישראל של 2009? לחזור לתקופה בה שחיטה פומבית של יצורים חיים הייתה פסגת הפולחן הדתי?

אם יש בינינו אנשים אשר מקבלים תחושה של התפעמות והתעלות והתקרבות אל האלוהים למראה שחיטת כבשים ופרות והתזת דמן של הבהמות האומללות לכל עבר, הם יכולים לגשת אל בית המטבחיים הקרוב ולבוא שם על סיפוקם. וכדאי שייגשו בדחיפות גם אל הפסיכיאטר.

יום רביעי, 21 באוקטובר 2009

הכל דיבורים, הכל פטפוטים

הכל דיבורים, הכל פטפוטים

בנאומו בפתיחה המפוארת של "וועידת הנשיא" בירושלים קרא ראש הממשלה נתניהו ליו"ר הרשות הפלסטינית לחדש את המו"מ. "אמור לעמך שהגיע הזמן לסיים את הסכסוך, אמור להם שהגיע הזמן ששני העמים יחיו בשלום ובביטחון זה לצד זה. אני מאמין שהשלום עם הפלסטינים אפשרי, אבל דורש מנהיגות ואומץ לב משני הצדדים".

מלים יפות. מלים יפות? פטפוטים יפים. אילו היה ראש ממשלתנו מתכוון ברצינות למשהו ממה שאמר, היה צריך באותה הזדמנות לפנות במנהיגות ובאומץ לב אל המתנחלים ולהגיד במלים האלה בערך: "רבותי, הסיפור שלכם נגמר. לא תהיה יותר בניה בהתנחלויות, אפילו לא בנין אחד. חבל על הכסף. ויותר מזה, תתחילו להתכונן לארוז את חפציכם ולצאת מהשטח – אלא אם כן אתם רוצים להיות אזרחי מדינת פלסטין".

כל אחד יודע שבלי פירוק ההתנחלויות לא תקום מדינת פלסטין, ואם לא תקום מדינת פלסטין גם השלום לא יקום. כל אחד יודע – גם נתניהו הפטפטן.

יום שני, 12 באוקטובר 2009

הטורקים הנבזים האלה

הטורקים הנבזים האלה

איזו חוצפה! הטורקים ביטלו את התרגיל המשותף עם חיל האויר של ישראל. הם פשוט לא מוכנים שהמטוסים אשר הרגו מאות אזרחים בעזה יבואו להתאמן מעל שטח טורקי. במשך חמישים שנה, עוד מתקופתו של בן גוריון, מדינת ישראל עבדה כדי להקים ולבסס קשרים פוליטיים וכלכליים וצבאיים עם טורקיה. ובחודש אחד של הפצצות על עזה, הכל נהרס? הפרשנים באמצעי התקשורת נדהמים ומזועזעים: למה זה מגיע לנו? למה?

יום שבת, 10 באוקטובר 2009

להחזיר את ההלוואה

להחזיר את ההלוואה

אדוני הנשיא - פרס נובל לשלום שקיבלת דומה להלוואה או תשלום ראשון לקראת העתיד, ואתה בקושי התחלת לפרוע את ההלוואה.

בכמה וכמה הזדמנויות אמרת, אדוני הנשיא, שמבחינתך סיום הכיבוש הישראלי והקמת מדינה פלסטינית הם לא עניין למליצות ריקות ונאומים, אלא מטרה קונקרטית וממשית שצריכה להתממש בתקופת כהונתך הנוכחית בבית הלבן. למעשה, אתה ועוזריך דיברתם על מסגרת זמן די מדויקת: במהלך שנת 2011. זה כמובן מחייב לא רק לרסן את ההתנחלויות ואפילו לא רק להקפיא אותן. בהחלט יהיה צורך לעשות גם הרבה מאד עבודות פירוק. כאשר תקום מדינת פלסטין החופשית והריבונית ותחתום שלום עם מדינת ישראל, אתה - לפחות עד כמה שזה נוגע לי - תרוויח בכבוד את פרס נובל.

לעבודה, אדוני הנשיא - ובהצלחה!

יום רביעי, 7 באוקטובר 2009

מי כאן המסית?

מי כאן המסית?

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/925/672.html

לפני חודשיים בדיוק אדם בשם יהושע תור, שעומד בראש ארגון בשם "התנועה להקמת המקדש, אמר את הדברים הבאים: "שם על הר הבית יושבת עורלה שצריך להסיר אותה. בית המקדש יקום במקום הפרונקל הזה עם המוגלה". כך דיבר האיש על המסגדים שקדושים למיליארד מוסלמים בכל רחבי העולם. כך אמר, ואיש לא זעק "הסתה", ושום שר לא קרא להוציא אותו ואת התנועה שלו מחוץ לחוק. אף אחד אפילו לא דאג לבצע את החלטת הממשלה משנת 2003, שלפיה האיש הזה חי במאחז בלתי חוקי בדרום הר חברון שצריך לפנות אותו.

חבורת קיצונים עם חזון מופרך ומטורף ומעוות? ללא ספק. אבל בארבעים ושתיים השנים האחרונות קרה לא פעם ולא פעמיים שחבורות מטורפות כאלה קיבלו את מלוא העזרה של צה"ל ושל משטרת ישראל ושל כל משרדי הממשלה לממש בפועל ובשטח את החזונות המטורפים והרעיוניות המטורפים שלהם. לא רחוק מהר הבית ישנה שכונת שייך ג'ראח ושם באו חבורה כזאת באמצע הלילה ובסיוע וחסות של משטרת ישראל השליכו שתי משפחות מהבית לרחוב ונכנסו לגור במקומן. ועוד יותר קרוב להר הבית נמצא הכפר סילוואן, זה שהמתנחלים קוראים לו "עיר דוד", ושם המתנחלים חופרים עמוק עמוק באדמה, ומערערים את יסודות הבתים של שכניהם הפלסטינים, ואף אחד לא מפקח ברצינות ולא יודע בדיוק לאן הם חותרים.
בקיצור, כאשר ערבים ומוסלמים חוששים מהקבוצות הקיצוניות האלה והתכניות האלה, האלה, זה לא חשש מופרך ולא חסר סיבה, לא רק פראנויה ובהחלט לא רק מניפולציה. אבל כאשר קם מישהו וזועק "אל אקצא בסכנה", מיד נופל האסימון לממשלת ישראל. מצאנו, מצאנו, מצאנו את המסית!

יום שני, 5 באוקטובר 2009

מאחד עד ארבעים ותשע

מאחד עד ארבעים ותשע

כפי שכל ממשלות ישראל הצהירו מאז 1967, וגם ראש הממשלה נתניהו חזר והצהיר השבוע, מדינת ישראל מחויבת לקיים את חופש הפולחן הדתי בירושלים.

השבוע, כמו פעמים רבות בעבר, אסרה משטרת ישראל על מוסלמים מתחת לגיל חמישים להתפלל במסגד אל אקצה.

משטרת ישראל גם הציבה כוחות גדולים כדי לאבטח את תפילת היהודים ליד הכותל המערבי. במקרה זה לא נקבעו מגבלות גיל.
אכן, יש חופש פולחן דתי בירושלים – אבל לפעמים תצטרך לחכות עד שתגיע לגיל חמישים...

יום שבת, 3 באוקטובר 2009

הגיע הזמן



שחררו אותו - עכשיו!
מפני שהצעיר הזה, העומד בשבי המתמשך בכל כך הרבה כבוד ואומץ, זכאי להיות חופשי. מפני ששלוש שנים ושלושה חודשים הם די והרבה יותר מדי. מפני שמדינת ישראל ששלחה אותו לגבול עזה חייבת להחזיר אותו, בלי כל דיחוי נוסף. מפני שבנושא הזה הציבור בישראל מאוחד יותר מאשר בכל נושא אחר. מפני שהמדינה שלו כולה רוצה את גלעד שליט בבית עם משפחתו.
.
שחררו אותם - עכשיו!
מפני שהמדינה שלו כולה רוצה את גלעד שליט בבית עם משפחתו. מפני שלא יתכן שלום בעוד בתי הכלא ומחנות המעצר של מדינת ישראל מלאים באלפי אסירים פלסטינים. מפני שכמעט אין משפחה פלסטינית שלא חוותה מאסר של אחד מבניה או בנותיה בארבעים ושתיים השנים האחרונות. מפני שגם מנחם בגין ויצחק שמיר נקראו טרוריסטים. מפני שעמם כולו רוצה את האסירים הפלסטינים בבית עם משפחותיהם.

יום שישי, 2 באוקטובר 2009

אם רק...

אם רק...


"דו"ח גולדסטון מסכן את השלום" הצהיר ראש הממשלה נתניהו. למה? "כאשר התנתקנו מעזה חשבנו שהעולם יאפשר לנו לנקוט בהגנה עצמית. אם לא מרשים לנו, לא נוכל לקחת עוד סיכונים למען השלום".
תרגום לעברית פשוטה: "אם לא תתנו לנו יד חופשית להפציץ את הגדה המערבית אחרי שניסוג ממנה - להפציץ, להרוג ולהרוס - אז פשוט לא ניסוג".
ואם תקבל את האישור הזה אז כן תיסוג? באמת, אדוני ראש הממשלה? מכל השטח?

יום רביעי, 30 בספטמבר 2009

זה כבר קצת יותר מדי

זה כבר קצת יותר מדי

קצינים בצבא ההגנה לישראל אמורים להיות נכונים בכל רגע להקריב את חייהם למען המולדת. אבל מה פתאום דורשים מהם עכשיו גם להקריב את הסיכוי לחופשה נחמדה באירופה? כנראה שבאמת לא משתלם להרוג אזרחים...

יום שלישי, 29 בספטמבר 2009

הלך זרזיר אצל עורב

הלך זרזיר אצל עורב

ממשלת ישראל מזהירה את מדינות המערב מפני כוונותיה הזדוניות של איראן. "לאיראנים אין שום כוונה לנהל משא ומתן רציני. הם רק רוצים לנהל שיחות סרק ובינתיים להמשיך להעשיר אורניום ולקבוע עובדות בשטח. הם בסך הכל רוצים להוויח עוד זמן".

מענין. מאיפה ממשלת ישראל יודעת כל כך טוב לפענח את כל התרגילים האלה?