יום שבת, 27 באוקטובר 2012

גבעת התחמושת והכיבוש הלא תיאורטי


גבעת התחמושת והכיבוש הלא תיאורטי

לפני כשמונים שנה הקים שלטון המנדט הבריטי בית ספר לשוטרים בסמוך לשכונת שייח ג'ראח בחלקה המזרחי של העיר ירושלים. בשנות השישים הצבא הירדני הקים באותו מקום, שנמצא סמוך לקו החזית העירוני שחצה את ירושלים, מוצב מבוצר היטב.

ביוני 1967 התנהל שם, במקום שהחיילים הלוחמים כינו "גבעת התחמושת", קרב קשה ועקוב מדם, שסביבו נוצר מיתוס של גבורה ואשר לדעת היסטוריונים צבאיים רבים היה מיותר לחלוטין.  מן השיר המפורסם שנכתב על הקרב הזה נשארו במיוחד בזיכרון הקולקטיבי הישראלי המלים "אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש. בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום".

מדי שנה בשנה, ביום הידוע בכינויו "יום ירושלים", נערך במקום הזה טכס רשמי אליו תמיד מגיעים ראש הממשלה ושר הביטחון וראשי הצבא, ותמיד נושא בו ראש הממשלה נאום מלא מליצות ומבטיח חגיגית שירושלים המאוחדת תהיה תמיד תמיד בירתה הנצחית של מדינת ישראל. בשכונת שייח ג'ראח הסמוכה, שנכבשה בידי צבא ההגנה לישראל כמה שעות לאחר אותו קרב ענקים, יושבים המתנחלים בבתים הפלסטיניים עליהם השתלטו ומקשיבים לשידור החי של נאום ראש הממשלה.

לפני מספר שנים נערכה בגבעת התחמושת מפגש בין החיילים הישראלים והירדנים ששרדו את הקרב (שלושים ושישה ישראלים נהרגו בו וכשבעים ירדנים) והם דיברו אלה אל אלה די בידידות ואיש מהם לא השמיע קלישאות לאומניות.

למוריאל רוטמן לא הייתה כוונה מיוחדת להוסיף עוד פרק לתולדותיה של גבעת התחמושת. אבל היו אלה שלטונות הצבא קבעו כי זהו אתר ההנצחה הזה הוא המקום בו צריכים להתייצב צעירים תושבי ירושלים שהגיע מועד הגיוס שלהם.

מוריאל רוטמן נולד בישראל לפני 23 שנה, הרבה אחרי אותו קרב גבורה מפורסם בגבעת התחמושת. כשהיה ילד עברה משפחתו לארצות הברית ושם גדל. הוא חזר לארץ בגיל שמונה עשרה, ובמהרה החל להיות מעורב פוליטית ולפגוש פלסטינים וליטול חלק בפעולות נגד הכיבוש. כמי שלמד התושבים הפלסטינים בכפר סוסיא שבדרום הר חברון, הנאחזים בכל כוחם בפיסת אדמתם ובתיהם הדלים, נראו לו "יותר יהודים" מאשר המתנחלים הזוממים לגרשם ומן החיילים המסייעים למתנחלים – שהם הממשיכים במורשת ההיסטורית של יהודים שנאבקו לקיים את קהילותיהם במשך אלפי שנים של חיי גלויות ורדיפות.

מוריאל רוטמן בכפר סוסיא – וידאו
http://www.youtube.com/watch?v=_0htZqCjEEk

ובדיוק באותו זמן שבו ראה רוטמן יותר ויותר את חיילי צה"ל בפעולתם היומיומית, בירי של גז מדמיע ורימוני הלם ולעיתים גם תחמושת חיה על תושבים פלסטינים,  הצבא מצידו שנמצא כאן אזרח ישראלי שחזר מארצות הברית והגיע לגיל 23  וטרם ביצע שירות צבאי. וכך קיבל מוריאל רוטמן צו המורה לו להתייצב באתר ההנצחה בגבעת התחמושת שבירושלים ביום רביעי ה-24 באוקטובר 2012  בשעה 8.00 בבוקר בדיוק, ולעלות שם על האוטובוס שייקח אותו להתחלת בשירותו הצבאי.
מוריאל רוטמן הגיע למקום בדיוק בזמן שנקבע, מלווה בקבוצה של פעילים וידידים - אבל לא על מנת ללבוש את מדי צה"ל. ובכיסו היה המכתב שהכין מבעוד מועד:

''אין דרך קלה לומר את זה: אני סבור כי הכיבוש- שהוא התפקיד המרכזי של צה''ל בימים אלו – הוא עוול מוחלט. הכיבוש הוא אנטי–אלוהים, אנטי–אהבה, ואלים בצורה מזעזעת. הכיבוש מבוסס על מערכת של הפרדה גזעית/לאומית שבמידה רבה דומה למערכת בדרום ארה”ב עד שנות ה60 ולאפרטהייד שהיה בדרום אפריקה עד שנות ה90. הכיבוש ה'זמני' הזה איננו לקראת סופו, אלא מתחזק ומתקבע. יש כמעט אפס רצון בקרב הממשלה הישראלית לגמור עם הכיבוש, והציבור הישראלי נהיה אדיש לסטטוס-קוו שבו שאלת הכיבוש היא בעיקרה 'שאלה תיאורטית', ושאלה שהרבה כבר התעייפו מלהתעסק איתה. אבל הכיבוש יכול להיות תיאורטי רק אם אינך כבוש, ולכן אני גם רואה את הסירוב שלי כאקט של סולידריות עם הפלסטינים שחיים תחת הכיבוש.'' 

http://www.flickr.com/photos/activestills/8118552835/

ברגע זה שבו אני כותב, יושב מוריאל רוטמן מאחורי סורג ובריח בתא שבכלא 6 הצבאי, ותורם בכך את חלקו הצנוע במאבק לסיום הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטיניים.

אז יש כיבוש? השטחים האלה נמצאים תחת שלטון כיבוש? מי שעוקב אחר המתרחש בשטח, מי שנכח ולו פעם אחת בעימות בין חיילים (ו/או מתנחלים) לבין תושבים פלסטינים, לא יכול ממש להטיל בכך ספק. בית הדין הבינלאומי בהאג, הפרשן המוסמך שקבעה הקהילה הבינלאומית לשאלות שנויות במחלוקת בחוק הבינלאומי, קבע בצורה חד משמעית ומוסמכת שאכן הגדה המערבית היא שטח כבוש, וכי חלות עליה הוראות אמנת ג'נבה הרביעית האוסרת על מדינה כובשת לישב את אזרחיה בשטח הכבוש.

אבל במדינת ישראל יש גם מי שחושבים אחרת. עובדה, ועדה מכובדת של משפטנים ישראלים בראשותו של השופט העליון לשעבר אדמונד לוי ישבה וכתבה דו"ח מפורט הקובע שהשטח אינו כבוש כלל וכלל. בשטף של עבודה יצירתית הכינו ועבדו השופט לוי וחבריו חוק בינלאומי משלהם, חוק בינלאומי יחיד ומיוחד שבו בית הדין הבינלאומי בהאג לא היה מוצא את הידיים ואת הרגלים. בחוק הבינלאומי לפי אדמונד לוי השטח אינו כבוש כלל ועיקר, והוא רכושו הבלעדי של העם היהודי, ומפעל ההתנחלות הישראלית בשטח הוא חוקי וכשר למהדרין. על כן, על ממשלת ישראל להסיר כל מכשול שעוד קיים בדרך להתרחבות והתעצמות מפעל ההתנחלות ולחסום ככל האפשר את דרכם של פלסטינים חצופים המעזים לפנות לבתי המשפט אם נגזלה אדמתם לאור היום. 

כבר בחודש יוני השנה הגישו השופט לוי וחבריו את מסקנותיהם לראש הממשלה נתניהו. ולמרות שנתניהו הוא אשר מינה אותם, הוא קצת נבהל מן המסקנות וממה שעלול לקרות אם יאמץ אותן באופן רשמי. כי בסך הכול, אם השטח הזה אינו כבוש מה הוא כן? האם זה שטח מדינת ישראל? ואם זה שטח מדינת ישראל, ואם מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, היכן הם חברי הכנסת המייצגים בפרלמנט של מדינת ישראל את תושבי שכם ורמאללה וחברון?  ואם זה לא שטח מדינת ישראל וגם לא שטח כבוש, מה זה כן? ועוד כל מיני שאלות ששום ממשלה בישראל מאז 1967 לא רצתה לתת להן תשובה ברורה, וגם השופט לוי לא ממש ענה עליהן.

ולכן מאז חודש יוני שכב דו"ח לוי בארכיון כאבן שאין לה הופכין, והמתנחלים וחבריהם במערכת הפוליטית מחו וזעמו על כך ודרשו שהוא יאומץ ומיד. והנה, בחודש שעבר החליט בנימין נתניהו להקדים את הבחירות ונכנס מיד לקלחת אדירה של מאבקי כוחות. בתוך מפלגת הליכוד צברו המתנחלים כוח לא מבוטל, ויש להם השפעה רבה על תוצאות הבחירות הפנימיות, וכנראה לכן הודיע נתניהו לפתע כי בקרוב יביא את דו"ח לוי לאישור הממשלה. לא, לא את הקביעה העקרונית שהשטח אינו כבוש. רק את המסקנות המעשיות המסייעות למתנחלים ומקדמות את מפעלם. אבל הסתבר שגם זה יכול ליצור בעיות ותסבוכות פוליטיות ומשפטיות לא קלות.

וכך שוב נגנז הרעיון לאמץ את דו"ח לוי. אבל במקומו יצא ראש הממשלה ברעיון פוליטי מבריק והודיע את ההודעה הדרמטית שתפסה את ראש הכותרות בארצנו בימים האחרונים – ההליכה המשותפת לבחירות יחד עם מפלגתו של שר החוץ אביגדור ליברמן, הקרובה ביותר בזירה הפוליטית הישראלית להגדרות שמגדיר מדע המדינה מפלגה פאשיסטית. לא, לליברמן לא ממש חשוב הדו"ח של השופט לוי. המשפט הבינלאומי בכל צורותיו לא ממש מעניין את שר החוץ של מדינת ישראל. בראיון חגיגי לרגל הכרזת השותפות האינטימית החדשה עם ראש הממשלה הכריז ליברמן שבכלל אין טעם לדבר ולעסוק בשאלה הפלסטינית. כידוע אין לנו פרטנר פלסטיני וככל הנראה לעולם לא יהיה פרטנר, ולכן בעתיד הנראה לעין נעשה בשטחים האלה ככל העולה על רוחנו ולא נעסוק הרבה בתיאוריות ודקויות משפטיות. חד וחלק.

ובינתיים, מה עושים הפלסטינים עצמם? בשבוע שעבר, הופתעו נהגים ישראלים שנסעו לתומם בכביש 443 מתל אביב לירושלים כאשר לפתע התפרצו לכביש עשרות מפגינים פלסטינים נושאי דגלים ושלטים וחסמו אותו. מה פתאום הופיעו כאן הפלסטינים?

מי שמכיר את הנושא יודע שהכביש הזה עובר דרך שטחי הגדה המערבית, ושהוא נסלל על שטחי אדמה שהופקעו מתושבי הכפרים הפלסטינים בסביבה, ושמהתושבים האלה נמנעה האפשרות לנסוע בכביש שנסלל על אדמתם, ושגם כאשר פסק בג"צ שצריך לאפשר להם לנסוע בו נמצא חיש מהר התכסיס שבפועל מנע זאת מהם. אבל אזרחים ישראלים רגילים קיבלו את הרושם שזהו סתם כביש ראשי ישראלי  המחבר בין שתי ערים בישראל. במיוחד שלאורך הכביש נבנו חומות המסתירות את הכפרים הערביים הסמוכים ועליהם צוירו להנאת הנהגים הישראלים תמונות נוף פסטורליות נחמדות, בלי ערבים. והנה פתאום המציאות שמאחורי החומות התפרצה לשעה קלה אל הכביש, עד שהגיע למקום החיילים שמיהרו להפעיל את רימוני ההלם ורימוני הגז המדמיע שברשותם.

ושבוע מאוחר יותר – עוד הפתעה לא נעימה. פלסטינים נושאי דגלים, ועמם מתנדבים בינלאומיים, חדרו אל חנות הכלבו שהקימה רשת המרכולים רמי לוי בהתנחלות שער בנימין, והניפו שם בתוך החנות את כרזותיהם: "חרם על מוצרי ההתנחלויות" ו"כל עוד לפלסטינים לא יהיה צדק - למתנחלים ולישראלים לא יהיו חיים רגילים". ושוב הגיעו עד מהרה החיילים עם רימוני ההלם ורימוני הגז.

http://www.facebook.com/media/set/?set=a.508462625830713.122508.136633479680298&type=1

ובשתי הפעמים אמרו הפרשנים באולפני הטלויזיה הממלכתית של מדינת ישראל ש"הפלסטינים הצליחו להשיג הפתעה" וש"היה כאן כשל של שרותי המודיעין הישראלי". והתופעה הזאת מעוררת דאגה בקרב הפרשנים ובקרב קציני הצבא שהפרשנים מפרשנים אותם. במידה מסוימת זה מעורר דאגה אפילו יותר מאשר הסבבים החוזרים של חילופי אש בגבול רצועת עזה. דווקא מפני שהמפגינים בכביש 443 ובמרכול רמי לוי לא השתמשו באלימות וקצת קשה להאשים אותם בטרור.

יום שבת, 20 באוקטובר 2012

על ישי ודרעי ושובתי הרעב האריתראים

על ישי ודרעי ושובתי הרעב האריתראים

השבוע הפגינו מאות מחברי הקהילה האריתראית הגולה בישראל מול משרדי הממשלה בתל אביב. מבקשי מקלט, אנשים שנאבקו בסיכון עצמי גדול כנגד משטר עריץ ואכזרי בארצם, ויצאו על כרחם לגלות והגיעו אלינו בדרכי חתחתים ועומדים כיום מציאות קודרת ועתיד קשה.

המציאות הקודרת הזאת נולדה לה בשקט בשנה שעברה. בשקט בשקט, בלי דיון ציבורי ממשי, העבירה כנסת ישראל את החוק שהגיש לה שר הפנים אלי ישי, החוק המאפשר לכלוא "מסתננים" ללא משפט למשך לא פחות משלוש שנים. ללא כתב אישום, ללא עורכי דין, ללא שופטים. חתימתו של פקיד אלמוני במשרד הפנים מספיקה בהחלט לשלוח אנשים ונשים וגם ילדים אל מאחורי סורג ובריח למשך שלוש שנים. זהו כיום החוק במדינת ישראל הנאורה, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, והוא עבר ברוב גדול בדיוק שבוע לפני אחד מנאומיו הנמלצים של ראש ממשלתנו באנגלית המשובחת שלו.

מבקשי המקלט לא שמעו ולא ידעו שהכנסת חוקקה חוק כזה. כיצד ישמעו, כאשר אמצעי התקשורת במדינת ישראל כמעט לא דיווחו על כך וגם בין קוראי עברית רק מי שקרא את העיתון בתשומת לב רבה שם לב לידיעה הקטנה בעמוד הצדדי. למבקשי המקלט זה נודע רק כאשר לקחו אותם שליחיו של שר הפנים אלי ישי ממעונותיהם הדלים ושערי כלא סהרונים שבנגב נסגרו מאחוריהם ואז מסרו להם שוביהם: "תתחילו להתרגל, כאן יהיה ביתכם לשלוש השנים  הבאות". ולמשמע הבשורה הזאת פתחו הנשים האריתראיות הכלואות בשביתת רעב, ואחר כך הגברים הצטרפו אליהן.

שביתת רעב? בכלא? נשים אריתראיות? מי שמע על כך? מי מכיר ומי יודע? מי שמקבל חדשות מאמצעי התקשורת הרגילים יחפש בהם לשווא את המידע הזה. רק שרון לבנה מהעיתון  העצמאי "מגפון" המתפרסם ברשת הצליחה לשמוע על כך ולדבר עם אחד האריתראים הכלואים באמצעות טלפון סלולרי שהוברח אל הכלא.

בינתיים עוד יש הרבה אריתראים שמתהלכים חופשי ברחובות תל אביב, וגם סודאנים, ועוד מבקשי מקלט. האגודה לזכויות האזרח פנתה לבית המשפט והוציאה צו ביניים שמונע,לפחות באופן זמני, את המשך המעצרים (אבל לא משחרר את מי שכבר נעצרו). ובכלל, כלא סהרונים קטן וצפוף וצר בו המקום להכיל את כל עשרות אלפי האריתראים והסודאנים ויתר בעלי העור השחור שאינם רצויים ברחובותיה של דרום תל אביב. "מתקן השהיה" הולך ונבנה בקצב מזורז, שם במדבריות הנגב.


אמנם, מתוך הממשלה עצמה מערים משרד הרווחה קשיים בלתי צפויים. מתנגדים שם לתכנית  שעשרות אלפי העצורים ישוכנו באוהלים למשך שלוש שנות מעצרם, ודורשים להקים עבורם מבנים קשיחים. האם לא מבינים הנודניקים האלה במשרד הרווחה שזאת משימה לאומית חיונית לסלק את המסתננים השחורים מרחובות ערינו כמה שיותר מהר, ואם צריך להושיב אותם באוהלים אז שיהיה באוהלים?

ובקיצור, עוד יש הרבה אריתראים שהולכים חופשי ויכולים גם להתארגן ולמחות ולצאת להפגנה גדולה מול משרדי הממשלה בתל אביב, יחד עם הפעילים הישראלים העומדים לצידם כמו יגאל שתיים הבלתי נלאה. "פליטים הם לא פושעים" נאמר בשלטים שהניפו, וגם "שחורים אינם פושעים", ו"לא למאסר בלי משפט", ו"כן לחופש, לא לכלא" וגם "ביקשנו מקלט – וזה מה שקיבלנו" לצד תמונת הגדרות הגבוהות המקיפות את "מתקן השהיה" ההולך ומוקם. וגם פסוק מהתנ"ך שעדיין אקטואלי: "והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, לב חדש" יחזקאל ל"ו, 26). ועוד שלט פנה במישרין אל העיתונאים: "התקשורת הישראלית, אל תסתירי את האמת".

www.facebook.com/media/set/?set=a.10151098303187578.506225.683837577&type=1

לא שזה ממש עזר. כתבי העיתונות וצלמיה, השקועים בקלחת הבחירות, לא גילו עניין רציני  באריתראים המפגינים. לעומת זאת, המחלקה לזיהוי פלילי של משטרת ישראל שלחה למקום את צלמיה לצלם בדקדקנות את המפגינים, בזה אחר זה, ולתייק את פני כולם בתיקים ובמחשבים.
אבל בעצם, זה כן נוגע למערכת הבחירות, גם אם העורכים לא תפסו את הקשר. זה מופיע בדיווח של "ידיעות אחרונות" על תוצאות מאבק האיתנים במפלגת ש"ס וחזרתו של אריה דרעי בסערה למנהיגות המפלגה לאחר שתים עשרה שנות היעדרות ומאסר ממושך בעבירות שחיתות.

כך מדווח הכתב הותיק עקיבא נוביק:

"עד חזרתו של דרעי לשורות המפלגה חלם ישי על קמפיין אגרסיבי שבו תוצג מלחמתו במסתננים מאפריקה. 'בנינו על לגרוף מזה קולות' אמר השבוע גורם במפלגה. 'שעינו בדיקות וראינו שהנושא הזה מדבר לבוחרים פוטנציאליים שלנו'. אלא שהגעתו של דרעי טרפה את הקלפים. 'אריה מתחלחל רק מהמחשבה על זה'. אומר מקורב לדרעי, שכבר ביום הראשון החל לנווט את הקמפיין. 'אנחנו לא נגד שום דבר, ומבחינת אריה לא תהיה אף מילה נגד הסודאנים. הקמפיין שלנו יהיה חברתי לגמרי' ".

באמת, זה לא בסדר. שנה שלמה ויותר טרח אלי ישי ועמל כדי להפוך להיות לה פן הישראלי, חרט וילדרס הישראלי. מה לא עשה? נאומים מתלהמים על הסכנה הקיומית שהאפריקאים מסכנים בה את מדינת ישראל היהודית הלבנה (כך במלים האלה) ודיבר בכנסת והעלה הצעות בממשלה ודאג שגם ימומשו ושיגר שוטרים ופקחים לצוד את המסתננים שחורי העור והגיע אישית לשדה התעופה לוודא במו עיניו שבאמת מעלים על המטוסים לדרום סודאן את כולם, גם את הגברים וגם את הנשים וגם את הילדים, עד האחרון. ולא היסס כבוד השר ישי גם לצאת מלשכתו ולרדת לרחוב ולפגוש אישית גם את אחרוני הגזענים ולדבר באוזניהם ולנאום להם ולשלהב אותם לדבוק במלאכת הקודש של טיהור מדינתנו מן המסתננים השחורים. 

ועכשיו שהגיע המאני טיים, עכשיו שהשר אלי ישי מבקש לראות ברכה בעמלו ולתרגם שנה שלמה של הסתה למטבע קשה של קולות בקלפי, בא המנוול המושחת הזה דרעי ומקלקל הכל. באמת, אין צדק בעולם.

יום שבת, 13 באוקטובר 2012

אז על מה בעצם הבחירות האלה?

אז על מה בעצם הבחירות האלה?

לפני כמה שבועות העלה "מקור ראשון" על נס את יחידת הכלבנים של צבא ההגנה לישראל ואת תרומתה הבלתי נלאית למאבק שהכריזה ממשלת ישראל על הפליטים האפריקאים המאיימים לבקש מקלט בתחומי מדינתנו הנאורה. כתב העיתון יצא אל גבול הדרום ושמע על מעלליהם המרהיבים של החיילים על שתיים וידידיהם הטובים על ארבע: "הכלבים מסוגלים מאין כמוהם לבצע מרדפים. הם מאתרים דמויות לא רצויות באזור הגבול, מזהים אותם כמסתננים ומתחילים מיד במרדף. הכלב פשוט רודף ורודף ולא מרפה. היום, במציאות הגבולות החדשה של מדינת ישראל, כלבי המרדף מקבלים משמעות גדולה יותר" (מקור ראשון, 28.9.2012).

בדיוק כאשר הגיע העיתונאי לשטח היו הכלבנים, בחורינו המצוינים, שרויים באבל. "במהלך פעילות על גבול ישראל-מצרים נשלח אחד הכלבים למרדף אחר עקבות מסתנן שחדר לשטח הארץ. בתום מרדף ארוך של עשרות קילומטרים התחמם הכלב ומת". כמובן שחיילי היחידה ערכו לו הלוויה צבאית כדת וכדין, בבית הקברות לכלבים שמקיימת היחידה.

אבל אל דאגה. כבר בעתיד הקרוב תוכל מדינת ישראל לחסוך מכלבי המרדף המסורים שלה את הסיכונים האלה. בנית הגדר על גבול מצרים כבר מתקרבת לסיומה. מעתה והלאה כבר לא יוכלו פליטים מרצח העם בדרפור או ממשטר האימים באריתריאה לצאת מן הג'ונגל שלהם ולחדור אל תחומי הוילה המשגשגת שלנו. גדר הגבול הגבוהה תחסום את דרכם, ואם יבקשו מן החיילים שעל הגבול מעט מים ומזון יקבלו חיילינו פקודה מפורשת שלא לתת להם דבר כדי שלא לעודד פליטים להגיע אלינו. ואם הפליטים יתעקשו להמשיך לשבת ליד הגדר ולבקש ולהתחנן יוסמכו החיילים להשתמש בגז מדמיע כדי שהם יבינו את הרמז וייעלמו להם מגבולותינו, ייעלמו להם למעמקי המדבר. ואם כמו שהיה לפני כמה שבועות ינסו פעילי זכויות אדם חצופים לבוא מתל אביב ולהתקרב למקום עם מזון ומים לפליטים, ימהר הצבא להכריז על אזור הגבול כשטח צבאי סגור. לא רק בשטחים כבושים אפשר לעשות את זה – גם בשטחה הריבוני של מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

יומיים לאחר ההכרזה הדרמטית על הקדמת הבחירות בחר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו  לפתוח את מסע הבחירות שלו בדיוק במקום הזה, על גבול מצרים. לא למנהיג כמוהו שיטות מיושנות כמו להתייצב ישירות מול הבוחרים בעצרת בלב העיר. על רקע החיילים והקצינים הבכירים והדחפורים העושים במלאכה ומשלימים את בנית הגדר הצטלם ראש ממשלתנו והצהיר: "אנחנו פועלים בנחישות ותקיפות כדי להגן על גבולותינו בים, ביבשה ובאוויר. אני חושב שמתבצעת פה עבודה יוצאת דופן, זהו מפעל ביטחוני-הנדסי-מערכתי שמכל העולם באים ללמוד ממנו. תזכרו את ההפגנות שהיו בתל אביב נגד המסתננים, את התחושה שאנחנו מאבדים את המדינה, שהייתה סכנה של פגיעה קטלנית ברמה הלאומית שלנו כמדינה יהודית-דמוקרטית. אז בלמנו את זה, בלמנו את ההסתננות. מעטים מהם מצליחים לעבור בכלל, ויהיו פחות ופחות. ואלה שנכנסים כבר לא מגיעים לתל אביב, הם הולכים ישר לכלא סהרונים שגם אותו בנינו".

מוזר שדווקא בשכונת התקווה בדרום תל אביב - בדיוק במקום שבו לפני כמה חודשים השתוללו  הבריונים ברחוב ותקפו כל מי שצבע עורו שחור - לא כולם התלהבו מן הבשורה הנהדרת הזאת ששיגר אליהם ראש ממשלת ישראל מגבול הדרום. בדיוק בערב של אותו היום, הייתה שכונת התקווה אחד המוקדים שבהם שוב קמה מן האפר תנועת המחאה החברתית שכבר כמה וכמה פעמים הספידו אותה. מגן התקווה יצאו תושבים לצעוד ברחובות העיר ב"הפגנת כבוד האזרח".

http://www.facebook.com/events/339116889517839/
http://www.facebook.com/media/set/?set=a.442043605837010.94414.182888488419191&type=1

"השבוע הכניסו אותנו למערכת בחירות. זוהי מערכת הבחירות הראשונה מאז המחאה החברתית של קיץ 2011. ומה יהיה בה? הבטחות, קלישאות, ואשליות לרוב" נאמר בקול הקורא שפורסם לקראת ההפגנה. "ינסו להפחיד אותנו על איראן, על אינתיפאדה, על הפחד מלהיות יוון או ספרד. אבל מצבנו עכשיו גרוע יותר מאשר בשנה שעברה. מדד העוני עלה, המחירים של הדלק, הירקות, החלב, ובכלל יוקר המחייה עלה בעשרות אחוזים.

היום המדינה שלנו היא מקום בו האדם העובד הוא האדם שמזלזלים בו יותר מכל. היום המדינה שלנו היא מקום שנותן מתנות רק לעשירים ביותר.
אנחנו אזרחים ואזרחיות ממעמד הביניים, והמעמד המוחלש, אנשי מחאת האוהלים וה-'לא נחמדים', קוראים לכם להצטרף אלינו להפגנה שתתחיל את קמפיין הציבור במערכת בחירות זו.

אנחנו נבדוק מה כל מפלגה הבטיחה ומה היא קיימה מאז הבחירות הקודמות. אנחנו נבדוק איך כל חברי הכנסת הצביעו בנושאים החברתיים כלכליים, בנושאים של דיור, תעסוקה, שכר מינימום ועוד ועוד. אנחנו, כולנו ביחד, צריכים להזכיר לנבחרי הציבור שיום הבחירות הוא יום הבוחר/ת."

ועוד כמה דברים קרו להם במדינתנו הנאורה, ממש באותו היום בו נשא ראש הממשלה את נאומו ליד גדר הגבול, ואפילו לא כל כך רחוק משם. אל הכפר הבדואי ביר הדאג' הגיעו כוחות משטרה גדולים מאד, כולל יחידת היס"ם, וגם מסוקים ליוו אותם בשמיים. מטרתם: להדביק צו הריסה על בנין שהוכרז כבלתי חוקי, ולהבהיר לתושבי ביר הדאג' כי ממשלת ישראל לא תירתע מהפעלת   כל האמצעים שברשותה כדי לממש את צו ההריסה הזה. ואמצעים לא מעטים אכן עומדים לרשותה: השוטרים הטילו רימוני הלם וגז מדמיע וירו כדורי גומי אל תוך הבתים. תושבים בכפר נפגעו ונפצעו משאיפת עשן וגז מדמיע, כולל ילדי בית הספר של הכפר שגם אליו כוונה האש. רבים נלקחו למעצר, רבים אחרים נלקחו לטיפול בבתי החולים.

ביר הדאג', בניגוד לכפרים בדואים רבים אחרים, הוא כפר מוכר וממשלת ישראל אינה חולקת על עצם קיומו. אבל ההבדל בינו לבין הכפרים  ה"בלתי מוכרים" אינו כה גדול. לביר הדאג' אין תכנית מתאר מאושרת, ולא ידוע אם ומתי שתהיה שכזאת. ועד שתהיה, אי אפשר לבנות שם באופן חוקי. אין כל רשות אליה ניתן לפנות בכדי לקבל היתרים, כל בנין ובנין שמקימים התושבים הינו בלתי חוקי בהגדרה. אלפים רבים של צווי הריסה תלויים ועומדים מעל ראשי התושבים בכפר הזה ויתר הכפרים הבדואים, ובשנה האחרונה הוצאו לפועל יותר ממאתיים מהם.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%93%D7%90%D7%92%27
באתר של מינהל מקרקעי ישראל מדברים על "מבצעי אכיפה מרוכזים" שבמסגרתם "פועלים
באופן מרוכז מאות שוטרים, מפקחים וקבלני ביצוע", ואשר "מביאים לנראות בולטת יותר של שלטון החוק". פעולות כאלה, כך נאמר שם, "מביאות תוצאות מרשימות".  תוצאות מרשימות בהחלט.

http://www.facebook.com/photo.php?fbid=475049112526896&set=a.177639092267901.38106.172569192774891&type=1

התושבים הבדואים בנגב הם אזרחי מדינת ישראל. הם מצביעים בבחירות לכנסת, וחלקם אף מתגייסים מרצונם לצבא ההגנה לישראל למרות שחובת הגיוס אינה חלה עליהם. במדינה דמוקרטית נורמלית, מגזר הכולל חלק משמעותי מן הבוחרים היה מושך אליו את תשומת ליבם של הפוליטיקאים שהיו מנסים לטפל בבעיותיהם ולהשיג את קולותיהם. אבל במדינת ישראל המקימה חומות גבוהות כדי "לשמור על הרמה הלאומית היהודית-דמוקרטית",מה שקרה בביר הדאג' לא זכה לתשומת לב תקשורתית וגם לא יעלה כנושא במערכת הבחירות הבאה עלינו לטובה. לכל היותר יעלו אותו אלה המוגדרות כ"מפלגות ערביות", והן הרי נחשבות כקיצוניות ובלתי ראויות מראש להשתתף במשא ומתן הקואליציוני שיפתח אחר הבחירות.

ואם כך נוהגים כלפי אנשים שהם אזרחי מדינת ישראל ומצביעים בבחירות לכנסת ישראל, על אחת כמה מי שאינם אזרחים ואשר חיים זה ארבעים וחמש שנה תחת שלטון הכיבוש של צבאה. באותו השבוע שבו הקדים ראש הממשלה את הבחירות בישראל החלה עונת מסיק הזיתים בשטחים הפלסטינים הכבושים – תקופה מועדת לפורענות בכל שנה, והשנה כנראה עוד יותר.

ארגון "בצלם" תיעד לא פחות מחמישה מקרים של התנכלות למוסקי זיתים ו/או השחתת מטעי זיתים, תוך פחות משבוע, בצורה המעוררת חשד כי "כוחות הביטחון לא נערכו כראוי להגן על מוסקים פלסטינים ורכושם מפני אלימות מתנחלים". כך, חקלאים מהכפר ביתיללו, שהגיעו למסוק את עצי הזית שבבעלותם, הותקפו על ידי כעשרה מתנחלים רעולי פנים שהגיעו מכיוון המאחז שליד התנחלות נחליאל. המתנחלים גם הציתו אש בחלקה. כאשר התפתח עימות אלים הגיעו למקום חיילים – ו...הרחיקו את המוסקים הפלסטינים מהאזור.

ובכפר אל-ג'אניה ממערב לרמאללה הושחתו 25 עצי זית עתיקים בחלקה השייכת למשפחת אבו פח'יידה. למרבה האירוניה, המאחז ההתנחלותי שהוקם מאד בסמוך נקרא "זית רענן".

וכאשר הגיעו חקלאים פלסטינים תושבי הכפרים פרעתא ואמאתין למסוק, הם גילו כי אלמונים כבר מסקו כ-220 עצים וגנבו את היבול, תוך שבירת ענפים וגרימת נזק לעצים. ומי היו האלמונים האלה? מאחז חוות גלעד נמצא בסמוך, ולתושביו עבר עשיר ומוכח במעשים מסוג זה.

ותושבים מהכפר קריות גילו כי יותר משמונים עצים באדמות שבבעלות עשר משפחות שונות מהכפר הושחתו קשות במשך הלילה. הקרקע נמצאת מדרום מערב לכפר, במרחק של כשני קילומטר מהתנחלות עלי. (האמת היא שכמעט כל כפר פלסטיני נמצא בקרבת התנחלות זו או אחרת...).  וכך הלאה והלאה, עוד מקרה ועוד מקרה, הכול נרשם ומצולם ומתועד. ומה אז?

http://www.btselem.org/hebrew/press_releases/20121011_settler_attacks

 http://www.btselem.org/download/press/s1750018.jpg
http://www.btselem.org/download/press/s1750016.jpg
http://www.youtube.com/watch?v=foHCgNNZEMo
http://youtu.be/B-46qhJIvDc
http://www.btselem.org/download/press/s1750042.jpg
http://www.btselem.org/download/press/s1750039.jpg


אפשר לתעד ולדווח על כל מקרה ומקרה, ולפרסם את הפרטים בארץ ובעולם. אפשר ללוות תושבים פלסטינים שמטעיהם נפגעו אל תחנות המשטרה שרק בהן אפשר להגיש תלונה ואשר מסיבות ביטחוניות אסור לפלסטינים להיכנס אליהן. אפשר להגיש תלונות רשמיות לשלטונות הצבא ולהדגיש בפניהם כי לפי החוק הבינלאומי הם מחויבים להגן על התושבים הפלסטינים החיים תחת שלטון הכיבוש ולאפשר להם למסוק בבטחה את זיתיהם, מקור פרנסה עיקרי לרבים, ולמנוע ממתנחלים לפגוע בהם. (להתעקש להגיש תלונה ועוד תלונה, ולא לקוות ליותר מדי תוצאות...) ובמיוחד, אפשר וצריך לגייס מתנדבים ישראלים רבים ככל האפשר שיצאו לכפרים רבים ככל האפשר ובעצם נוכחותם יקשו על המתנחלים לתקוף ועל החיילים להתעלם.

אבל קשה מאד יהיה להכניס את הנושא הזה לסדר היום של מערכת הבחירות הנפתחת השבוע  במדינת ישראל.

http://www.facebook.com/pages/%D7%A7%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%A7-%D9%85%D9%88%D8%B3%D9%85-%D8%AD%D8%B5%D8%A7%D8%AF-%D8%A7%D9%84%D8%B2%D9%8A%D8%AA%D9%88%D9%86-Olive-Harvest-Coalition/118327921605546

כבר כמה וכמה שנים החליטו הפוליטיקאים בישראל – ועימם, למען האמת, מרבית אזרחי המדינה – לטאטא את הפלסטינים תחת השטיח, לא לעסוק בהם ולא לדבר ברצינות איתם וגם לא עליהם. לא מדברים על ארבעים וחמש שנים של שלטון כיבוש על מיליוני בני אדם, ולא על דיכוי והפרת זכויות אדם, ולא על התנחלויות גדלות ומתרחבות. כבר מוסכם שאין לנו פרטנר, ומכיוון שאין פרטנר הרי הפלסטינים עצמם אשמים בכל מה שקורה להם. וכך אפשר לשכוח מהפלסטינים עד שיופיע הפרטנר (או עד שיבוא המשיח – המוקדם ביניהם).

בדיון שהתקיים בתכנית הדגל של הערוץ הראשון הדהים הפרשן הידוע ארי שביט את עמיתיו, וחזה כי אירועים דרמטיים שיתרחשו ממש בחודשים הקרובים יאלצו את הפוליטיקאים מכל המפלגות לצאת משתיקתם ולהתייחס בצורה בולטת לנושא הפלסטיני, כבר במערכת הבחירות הזאת.

מה, באמת?

יום שבת, 6 באוקטובר 2012

בין נאפולי לעזה

בין נאפולי לעזה


העיר עזה נמצאת על חופו של הים התיכון. כמו בערי חוף רבות אחרות, יש בעזה תושבים המתעניינים בשייט כספורט ותחביב. אבל הרבה יותר מסובך לממש תחביבים כאלה בעזה מאשר בערי חוף אחרות. עוד ב-2006,  כאשר הוקמה ההתאחדות העזתית לספנות וגלישת גלים, תרמה לה נסיכות קטאר עשר סירות מפרש קטנות. אבל לפקחים הצבאיים הישראליים לקח עד ספטמבר 2012 להגיע למסקנה שאין כאן איום בטחוני ולאפשר לסירות להגיע לעזה. 

הגעת הספינות לעזה ספקה הזדמנות נדירה לקצת חדשות חיוביות. דרין קבריטי בת השתים עשרה סיפרה בהתלהבות לעיתונאים שהיא מרגישה חופשייה לחלוטין כשהיא משיקה את סירת המפרש שלה בחוף עזה.

זמן לא רב לאחר הכניסה המשמחת של סירות המפרש לעזה, נורה הדייג פהמי אבו-רייאש, בן 22, ליד בית לאהיה שבצפון הרצועה, ונפגע בבטן וברגליים. בתחילה לא נחשבו פצעיו כקטלניים, אבל הוא נפטר לאחר יומים בבית החולים.

מה באמת קרה שם? על פי הודעת דובר צה"ל, הוא התקרב יותר מדי אל אזור אסור, ועורר את החשד שבכוונתו לבצע התקפה חמושה. לדברי הפלסטינים, הוא לא התכוון לפגוע באף אחד (לפחות, לא באף אחד חוץ מאשר בדגים). לא הייתה שום חקירה חסרת פניות בנסיבות המקרה, ומאוד לא סביר שאי פעם תהיה חקירה שכזאת. לא היה שום דיווח על מותו בתקשורת הישראלית או הבינלאומית, ולא הרבה גם בעיתונות הפלסטינית. מקרים כאלה הם יותר מדי בגדר שגרה יומימית. כיום, לגורמים רשמיים בישראל יש תשובה מן המוכן לכל מי ששואל יותר מדי שאלות בנושאים כאלה: "מקרים נוראים יותר מתרחשים כל הזמן בסוריה". מה שנכון נכון, הזוועות בסוריה הן עובדה אובייקטיבית ומתועדת.

ספינות הטילים, גאוותו של חיל הים של מדינת ישראל, ממשיכות לסייר יומם ולילה מול חופי עזה. משימתן, כבר  במשך יותר מעשור, היא לבצע את המצור על עזה, ולסגור עליה גם מכיוון הים. למנוע מספינות דיג עזתיות וסירות מפרש עזתיות וכלי שיט עזתיים מכל סוג שהוא מלהפליג "עמוק מדי" לים הפתוח, וגם למנוע מכל כלי שיט מכל מקום שהוא על פני כדור הארץ מלהתקרב לחופי עזה.

ובדיוק עכשיו ישנה ספינה כזאת, המתקרבת ממערב אל עזה הנצורה. לא בסתר ולא בהתגנבות - למעשה, על ההפלגה הזאת הוכרז חודשים רבים מראש. הספינה "אסטל" נרכשה בידי האגודה השוודית "ספינה לעזה", בכספי תרומות ובעזרת האיגודים המקצועיים בשוודיה, ויצאה בחודש מאי האחרון מפינלנד במסלול ארוך ומפותל, כשהיא חונה בנמלים בשבדיה, נורבגיה, דנמרק, גרמניה, הולנד, צרפת וספרד.

לשבעה עשר הפעילים שעל הסיפון - שוודים ונורווגים וגם כמה ישראלים המתנגדים למדיניות הממשלה - היו הרבה חוויות מעניינות רבות בדרך. היו עצרות ומופעים אמנותיים בכל נמל, והם השתתפו בפסטיבל סרטים בברטן שבצרפת, ובברצלונה הגיע האמן הידוע מאנו צ'או להשתתף בקונצרט הסולידריות, וגם אדלה גווארה, בתו של צ'ה גווארה האגדי. עכשיו הם הגיעו לנאפולי ושם יש להם תכנית מלאה מאוד: קונצרט, ומיסה קתולית על המזח, וסיור מאורגן על הספינה לילדי בית ספר בעיר, וגם ביקור של ראש עיריית נאפולי לואיג'י דה מגיסטריס, שהודיע כי הוא פורש את חסותו על הספינה כל עוד היא עוגנת בעירו. בינתיים, שר החוץ אביגדור ליברמן מפעיל לחץ משמעותי על האיטלקים כדי שימנעו את יציאת הספינה - אבל בניגוד למה שקרה עם "משט החופש" אשר נחסם באתונה בשנה שעברה, לא נראה שהוא מגיע לתוצאות ממשיות.

כך שאסטל תצא בקרוב לישורת האחרונה במסעה. המרחק מנאפולי לעזה לא כל כך גדול במיילים ימיים. ספינות הטילים של חיל הים מצוידות במכ"ם באיכות גבוהה, ולא קשה לאתר ספינה שאינו עושה כל מאמץ להסתתר (בדיוק להיפך). כך שהתוצאה, מתי שהוא בהמשך החודש זה, די צפויה מראש.

קרוב לוודאי שזה לא יקרה ממש ליד חופי עזה. בעבר, ספינות הטילים של חיל הים יצאו לעומק הים התיכון כדי ליירט כלי שיט בדרכם לעזה, לפעמים עד כדי 65 ק"מ מהחוף. (אלה מים הבינלאומיים מובהקים, אבל היועצים המשפטיים של משרד החוץ בירושלים הוציאו חוות דעת משפטית שמסבירה למה זה בסדר גמור, ואיתרו לשם כך תקדימים מפעולותיו הנועזות של הצי המלכותי הבריטי בימים עברו של האימפריה האדירה...)

ככל הנראה אסטל תוזהר בחומרה שלא להמשיך במסלולה, הפעילים שעל סיפון יתעלמו מכל האזהרות, ואנשי הקומנדו הימי המובחר יעלו על הסיפון. הספינה תיגרר לנמל אשדוד, השוודים והנורווגים שעל הסיפון יושמו במעצר ויובאו לבית המשפט ויואשמו ב"כניסה בלתי חוקית לישראל", והשופטים המלומדים יתעלמו מהטיעון שלהם שלא הייתה להם שום כוונה להיכנס לישראל ושעזה אינה ישראל. והישראלים שעל הסיפון יואשמו ב... טוב, יש מוחות יצירתיים בפרקליטות המדינה, והם כבר יחשבו על משהו.

האם זה יהיה סופו של המצור על עזה? בהחלט לא. אבל לפחות למשך כמה ימים תהיה תזכורת לאנשים שממש לא רוצים שיזכירו להם. תזכורת שעזה עדיין נמצאת תחת מצור, רחוק מהעין ורחוק מלב, ושהמצור הזה גורם סבל יומיומי רב למיליון ושש מאות אלף אנשים, חלק גדול מהם ילדים. למרות שבהחלט נכון שברגע זה הסבל בסוריה קשה עוד יותר.


העצומה הבינלאומית נגד המצור על עזה
http://www.atzuma.co.il/gazapetition


דיווחים שוטפים (אנגלית) באתר הספינה השבדית לעזה:
http://shiptogaza.se/en/Pressrum/Pressmeddelanden/isreael%E2%80%99s-foreign-ministry-acknowledges-putting-pressure-eu-stop-estelle