בהחלט, שבוע חינוכי מאד
ב-2008 נולדה בגדה המערבית "נקודת חיכוך" חדשה. מתנחלים מהתנחלות חלמיש ירדו אל המעין שבו השתמשו במשך דורות רבים תושבי הכפר הערבי הסמוך נבי סלאח. המתנחלים נטלו פחיות ספריי וציירו סביב המעין מגיני דוד כחולים. הם הציבו במקום סככות וספסלים, והעיקר - חסמו את הכניסה לתושבי נבי סלאח. בתחילה הוצב במקום שלט בו נכתב ""אתר עתיקות – הכניסה אסורה". אחר כך הוסיפה יד אלמונית לשלט מלים מפורשות יותר, בכתב יד "אין כניסה לערבים".
תושבי נבי סלאח לא השלימו עם אבדן המעין. תחילה פנו אל המנהל האזרחי והציגו בפניו מסמכים המעידים על בעלותם ארוכת הימים על המעין. למנהל לא אצה הדרך לטפל בענין. מסמכי הבעלות הועברו ל"בדיקה משפטית" מתמשכת, ובינתיים נשאר המעין ברשותם הבלעדית של המתנחלים.
בעקבות זאת אימצו לעצמם תושבי נבי סלאח את צורת הפעולה שהחלה בכפר בילעין כמה שנים לפני כן. מדי יום שישי יוצאים תושבי הכפר – ועמם מתנדבים ישראל ובינלאומיים – לצעדת מחאה הצועדת לעבר המעין שנגזל, ובדרך כלל נחסמת ונבלמת באלימות בידי כוחות הצבא המוצבים בשטח. המיוחד בפעולות המחאה בנבי סלאח, לעומת בילעין וכפרים אחרים, היא הנוכחות וההשתתפות הבולטת של נשות הכפר.
בבדרך כלל, אמצעי התקשורת הישראליים אינם מדווחים על העימותים השבועיים בנבי סלאח: המטחים הכבדים של רימוני גז מדמיע בהם מקבל הצבא את פני המפגינים, לעיתים עוד בטרם יצאה התהלוכה מבין בתי הכפר, ואשר לא פעם מסלימים גם לירי חי; המספר הרב של פצועים ועצורים, כולל ובמיוחד של קטינים; הפשיטות והמעצרים שמקיים הצבא בבתי הכפר בשעות הקטנות של הלילה. בסך הכל, זוהי שגרה החוזרת על עצמה כל שבוע כבר מזה שש או שבע שנים, התצלומים וקטעי הוידאו, המגיעים מתוככי הכפר נבי סלאח ומהשדות בדרך אל המעין, בדרך כלל זהים לאלה שצולמו בשבוע שעבר ויצולמו גם בשבוע הבא. בסך הכל, מבחינת עורכי החדשות באמצעי התקשורת הישראליים, אלה פשוט לא חדשות.
התמונות שהגיע מנבי סלאח בשבוע האחרון היו אחרות. מעצרו של נער בן 12 והוצאתו מידי החיילים בידי קבוצת נשים זכו לתשומת לב עולמית. תמונה שווה אלף מלים – אבל מה בדיוק אמרו התמונות האלה?
תצלום: איי.אף.פי.
לאנשי הימין למיניהם לא היה ספק מה הם רואים: "התמונות המבישות שבהן נראה חייל צה"ל מותקף ומוכה על ידי נשים וילדים פלסטינים משדרות חולשה וחוסר אונים של צה"ל" / " לא החייל אשם, אלא קברניטי הצבא והמדינה שכובלים את ידי החיילים" / "הערבוש הקטן זרק אבנים כמו מחבל גדול ואחר בכה כמו תינוקת כשהחייל תפס אותו. כל הכבוד לחייל שגילה איפוק ונהג במוסריות" / "חייל לא צריך לרוץ כמו עז בין הסלעים כדי לתפוס זורק אבנים, זה מבזה וחסר תועלת. צריך במקום זה לשים צלף שירה לכל מיידה אבנים כדור בברך ממרחק 300-400 מטרים".
"שום חייל לא הותקף בנבי סאלח, זו פסיכוזה לאומית ישראלית. עדות לנתק הגובר של הציבור מהמציאות שהוא מחולל." כתב רוגל אלפר ב'הארץ'. "מי שמביט בסרטון המתעד את התקרית בנבי סאלח ומגיע למסקנה שחייל מותקף לוקה בכשל קוגניטיבי שנובע מהשחתה מוסרית עמוקה. עיניהם של הישראלים האלה רואות חייל מנסה לעצור בברוטאליות ילד פלסטיני בן 12 שידו מגובסת, וכמה נשים פלסטיניות וילדה אוחזות בו בכוח בניסיון נואש, היסטרי, למנוע זאת ממנו. החייל חמוש ברובה ובגז מדמיע. הן לא חמושות. ניכר בעליל כי אינו שרוי בסכנה. ברגע שהוא מרפה מהילד, הן מרפות ממנו. אבל מוחם של הצופים האלה מספר להם סיפור אחר ממה שהם רואים."
לפתע הוסט מוקד הויכוח מן החייל הישראלי והנשים הפלסטיניות אל ישראלי אחר (לא חייל) שגם הוא נכח שם במקום. התברר שבין פעילי השלום הישראלים שהיו בנבי סלאח נמצא גם הרצל שוברט, מורה ותיק להיסטוריה בבית הספר אורט ברמת גן. עד השבוע מעטים הכירו את שמו, אבל הוא זכה לחשיפה תקשורתית מירבית בו ברגע שמישהו זיהה אותו באחת התמונות מן ההפגנה. תוך פחות מעשרים וארבע שעות מרגע הגילוי פתחו פעילי ימין קיצוני במסע לחצים נרחב ומתוקשר היטב ופנו אל שר החינוך נפתלי בנט, לרשת אורט, לחברי כנסת מהימין ולעיריית רמת גן בניסיון להפעיל לחץ ולהביא לפיטוריו של שוברט. ראש העיר רמת גן ישראל זינגר תפס מיד את הכדור: "אם הנתונים שהוצגו בתקשורת נכונים, אין לאדם שפגע בחיילי צה"ל שום מקום בחינוך ילדי העיר". (לאמיתו של דבר, לא הובאה שום עדות שהרצל שוברט תקף חייל כלשהו). ח״כ בצלאל סמוטריץ׳ (הבית היהודי) כתב: ״מורה אמור לשמש דוגמה אישית גם מעבר לשעות ההוראה הפרונטלית ועליו להתנהג בהתאם, יש לבדוק את התאמתו של מר שוברט לשאת בתואר הנשגב 'מורה' במערכת החינוך בישראל".
לבעל הטור ערן רולניק התשובה בענין היתה שונה ממה שהתכוון סמוטריץ'. במאמר בכותרת "כולנו הרצל שוברט" כתב רולניק: "בצרפת של 1968 צעדו מאות אלפים ברחובות וקראו בקול גדול 'כולנו יהודים גרמנים', בהבעת הזדהות עם דניאל כהן-בנדיט, מנהיג סטודנטים שנרדף אז בידי ממשלת צרפת. בישראל של 2015, היוצא מן הכלל הוא מורה להיסטוריה המשתתף בהפגנה נגד הכיבוש, ונחלץ לעזרתו של ילד פלסטיני המותקף בידי חייל חמוש. והנה הוא מוקע מכל עבר כבוגד ושאלת התאמתו לתפקיד של מורה בישראל מוטלת בספק. דומה שלפנינו הוכחה נוספת לכך שלא הרכב הקואליציה יקבע את גורלה של הדמוקרטיה הישראלית, אלא נכונותם של אנשים הגונים להוות אופוזיציה לכוחות הכבידה של הפשיזם. בעת הזאת, לא להחלפה של שלטון הליכוד בשלטון המחנה הציוני זקוקה הדמוקרטיה הישראלית, אלא למחנכים אמיצים מסוגו של המורה מרמת גן. ביום שבו נהיה כולנו הרצל שוברט, ולא נחשוש להזדהות עם חלשים, נדע שיש משמעות לאופוזיציה גם כאשר הסיכויים לסיום הכיבוש נראים קלושים מאי פעם. להיות באופוזיציה בעת הזאת משמע להמשיך ולחפש דרכים שיאפשרו לחיות בארץ הזאת מבלי לוותר על מקומנו בהיסטוריה כיהודים."
במקרה, התנהלה כל המהומה הזאת בדיוק בשבוע הזה בו נפתחה שנת הלימודים החדשה. אמצעי התקשורת ההמונית התמלאו בתצלומים של ילדים חמודים המגיעים ליום הראשון בכתה א'. אבל היה בזמן האחרון ארוע חינוכי אחד שלא זכה לשום אזכור באמצעי התקשורת בישראל. הארוע כן הוזכר כאן, בבלוג הזה:" בבוקר ה-20.8.15 החריב הצבא את בית הספר בכפר חירבת סמרה שבבקעת הירדן. תושבי הכפר בנו את בית הספר בעזרת חברי ועד הסולידריות עם בקעת הירדן ומתנדבים בינלאומיים. לפני כן, נאלצו ילדי הכפר לנסוע 25 קילומטרים באוטובוס לבית הספר בעין אל ביידה. כל ארבע הכיתות נהרסו על-ידי הצבא, והחומרים החינוכיים נקברו תחת ההריסות". ועד הסולידריות עם בקעת הירדן שיגר את הידיעה הזאת לכל אמצעי התקשורת – אבל שום עורך לא חשב שאלה חדשות הראויות לפרסום.
ארגון המתנחלים "רגבים", אשר מקיים מעקב שוטף אחד הנעשה בשטח, כן שם לב. הם בהחלט הביעו שביעות רצון על הריסת בית הספר בחירבת סמרה, אך מבחינתם זה לא מספיק – הם רוצים עוד! ביום שלישי השבוע חשפו אנשי "רגבים" שערוריה של ממש: האיחוד האירופי בונה לפלסטינים בתי ספר. כן, כך הצהיר עובד ארד מתנועת רגבים. "האיחוד האירופי הקים בית ספר לא חוקי במרחב הר חברון. זה בניגוד לחוק הישראלי, כדי לחזק את ההתיישבות הפלסטינית בשטח סי. יש לנו תצלומים - האיחוד האירופי מצפצף על החוק במדינת ישראל. זה בית ספר בלתי חוקי לחלוטין וצריך להרוס אותו מיד. וזה כבר מקרה שני, כבר באוקטובר 2014 חשפנו שהאיחוד האירופי הקים בית ספר לא חוקי באזור כביש 60, ממזרח לירושלים, הם עשו את זה באופן גלוי לחלוטין, דגל האיחוד מתנופף בגאווה על בית הספר הבלתי חוקי. הם פשוט מצפצפים עלינו. זאת הפרת הריבונות הישראלית, הם מלמדים את התלמידים הפלסטינים איך משתלטים על אדמות. ולא רק בתי ספר, האירופים גם מספקים לפלסטינים טורבינות המייצרות חשמל באמצעות רוח, וגם בתי שימוש מקימים להם. את כל זה צריך להרוס, לבלום את ההשתלטות של הפלסטינים על שטח סי בעזרת האירופים."
האם עובד ארד מתנועת רגבים היה נחשב כמתאים לשאת בתואר הנשגב 'מורה' במערכת החינוך בישראל? במצב הנוכחי, בהחלט סביר שכן.
עצומה - שמים קץ למקארטיזם
