סירחון הכיבוש
הייתי בעצמי שם בבילעין, ביום שישי האחרון. אבל במקום להתחרות עם רועי וגנר, אני ממליץ על התיאור הממצה שלו.
מבצע הסעות לוגיסטי מורכב הצליח להביא יותר מ-300 אנשים מישראל להפגנה לציון חמש שנים למאבק העממי בבילעין. למרות מספר נסיונות, הצבא הצליח למנוע רק ממספר קטן של מפגינים להגיע לכפר. המפגינים הצטרפו לליצנים רדיקלים, ראש ממשלה פלסטיני, מתופפי י/קסמבה, נציגים של מגוון מפלגות פלסטיניות, תזמורת המצעדים של איחוד נוער המאבק הפלסטיני, ראש עיר אירופי, עשרות עיתונאים ותומכים מכל רחבי פלסטין ושאר העולם להביע סולידריות עם תושבי ותושבות הכפר במאבקן נגד עוולות הכיבוש. לאחר שרשרת של נאומים במספר שפות וג'אם סשן של התזמורת הפלסטינית עם המתופפים שמתגוררים בין הגדר לים צעדו יותר מ 1,000 איש לעבר הגדר. החיילים נערכו מאחורי העמדה הרגילה, מה שאפשר למפגינים לפרוץ קדימה, לחצות את השער, לכופף את הגדר, לעבור אותה ולעלות על העמדה שבה נמצאים בדרך כלל החיילים. לאחר דקות ארוכות של שחרור אקסטזה, בעוד נכבדים פלסטינים עושים את דרכם במעלה השביל, הגיע הבואש והצליח לדחוק באמצעות סילוני הסירחון שלו את המפגינים בחזרה אל עבר הגדר המזרחי. בשפלות טיפוסית, לאחר שהמפגינים נסוגו מהגדר, השתמש הצבא במטול שירה עשרות רימוני גז, אבל לא על קומץ המפגינים שנותרו בקרבת הגדר, אלא על מאות המפגינים שנסוגו או עמדו הרחק מאחור. הרוח שנשבה במורד השביל יחד עם הצפיפות והבהלה של מספר גדול של מפגינים לא מנוסים גרמו לפציעות רבות משאיפת גז, פגיעות ישירות ומנפילות. לאחר הפיזור הראשוני נותרו באזור הגדר מספר מפגינים, שלמען המאבק המשיכו לספוג כמויות גדולות במיוחד של גז. כפי שקרה בזמן האחרון, לאחר שאחרוני המפגינים היו בדרכם חזרה לכפר, חצה קומץ חיילים את הגדר, אבל בגלל הנוכחות המאסיבית של תומכי המאבק הם הסתפקו בזריקת עוד נאגלה של רימונים במורד השביל, וחזרו אל הסירחון שהם הפיצו.
אתמול התכנסה ממשלת ישראל לכינוס מיוחד בתל חי, כדי להחליט על שורה של אתרי מורשת לאומית שיקבלו תקציבים מממשלתיים מיוחדים לשימור וטיפוח. לדברי ראש הממשלה נתניהו, חשוב שאזרחי ישראל יבקרו באתרים האלה כדי להבין טוב יותר את הקשר שלנו עם הארץ.
אולי כדאי לכלול גם את הבואש ברשימת האתרים האלה, למען יוכלו האזרחים כולם לראות בעיניהם וגם להריח באפם. עדות אותנטית על טיב הקשר שמקיימת מדינת ישראל עם השטח שתחת שלטונה והאנשים החיים בו.
כעד ראיה (או נכון יותר, עד הרחה) אני יכול לאשר שהבואש מפיץ ריח המזכיר מאד שדה שזובל בזבל אורגני. מי שספגו סילון ישיר צריכים להתרחץ כמה פעמים ולכבס בקפדנות את הבגדים, וגם אז לפעמים קצת מסירחון הכיבוש עוד נשאר.
הייתי בעצמי שם בבילעין, ביום שישי האחרון. אבל במקום להתחרות עם רועי וגנר, אני ממליץ על התיאור הממצה שלו.
מבצע הסעות לוגיסטי מורכב הצליח להביא יותר מ-300 אנשים מישראל להפגנה לציון חמש שנים למאבק העממי בבילעין. למרות מספר נסיונות, הצבא הצליח למנוע רק ממספר קטן של מפגינים להגיע לכפר. המפגינים הצטרפו לליצנים רדיקלים, ראש ממשלה פלסטיני, מתופפי י/קסמבה, נציגים של מגוון מפלגות פלסטיניות, תזמורת המצעדים של איחוד נוער המאבק הפלסטיני, ראש עיר אירופי, עשרות עיתונאים ותומכים מכל רחבי פלסטין ושאר העולם להביע סולידריות עם תושבי ותושבות הכפר במאבקן נגד עוולות הכיבוש. לאחר שרשרת של נאומים במספר שפות וג'אם סשן של התזמורת הפלסטינית עם המתופפים שמתגוררים בין הגדר לים צעדו יותר מ 1,000 איש לעבר הגדר. החיילים נערכו מאחורי העמדה הרגילה, מה שאפשר למפגינים לפרוץ קדימה, לחצות את השער, לכופף את הגדר, לעבור אותה ולעלות על העמדה שבה נמצאים בדרך כלל החיילים. לאחר דקות ארוכות של שחרור אקסטזה, בעוד נכבדים פלסטינים עושים את דרכם במעלה השביל, הגיע הבואש והצליח לדחוק באמצעות סילוני הסירחון שלו את המפגינים בחזרה אל עבר הגדר המזרחי. בשפלות טיפוסית, לאחר שהמפגינים נסוגו מהגדר, השתמש הצבא במטול שירה עשרות רימוני גז, אבל לא על קומץ המפגינים שנותרו בקרבת הגדר, אלא על מאות המפגינים שנסוגו או עמדו הרחק מאחור. הרוח שנשבה במורד השביל יחד עם הצפיפות והבהלה של מספר גדול של מפגינים לא מנוסים גרמו לפציעות רבות משאיפת גז, פגיעות ישירות ומנפילות. לאחר הפיזור הראשוני נותרו באזור הגדר מספר מפגינים, שלמען המאבק המשיכו לספוג כמויות גדולות במיוחד של גז. כפי שקרה בזמן האחרון, לאחר שאחרוני המפגינים היו בדרכם חזרה לכפר, חצה קומץ חיילים את הגדר, אבל בגלל הנוכחות המאסיבית של תומכי המאבק הם הסתפקו בזריקת עוד נאגלה של רימונים במורד השביל, וחזרו אל הסירחון שהם הפיצו.
אתמול התכנסה ממשלת ישראל לכינוס מיוחד בתל חי, כדי להחליט על שורה של אתרי מורשת לאומית שיקבלו תקציבים מממשלתיים מיוחדים לשימור וטיפוח. לדברי ראש הממשלה נתניהו, חשוב שאזרחי ישראל יבקרו באתרים האלה כדי להבין טוב יותר את הקשר שלנו עם הארץ.
אולי כדאי לכלול גם את הבואש ברשימת האתרים האלה, למען יוכלו האזרחים כולם לראות בעיניהם וגם להריח באפם. עדות אותנטית על טיב הקשר שמקיימת מדינת ישראל עם השטח שתחת שלטונה והאנשים החיים בו.
כעד ראיה (או נכון יותר, עד הרחה) אני יכול לאשר שהבואש מפיץ ריח המזכיר מאד שדה שזובל בזבל אורגני. מי שספגו סילון ישיר צריכים להתרחץ כמה פעמים ולכבס בקפדנות את הבגדים, וגם אז לפעמים קצת מסירחון הכיבוש עוד נשאר.
