מורשת וקברים
"עלינו לפנות אל הנוצרים בעולם, הם מכירים את התנ"ך ויודעים שאבותינו באמת קבורים במערת המכפלה בחברון" הצהיר אתמול בראיון לרדיו השר גלעד ארדן ממפלגת הליכוד.
אכן, הסיפור שבספר בראשית מוכר וידוע לכל מי שקרא את התנ"ך – כיצד מתה שרה, אשתו של אברהם אבינו, וכיצד קנה חלקת שדה לקבור אותה, כשהוא נוהג נימוס וכבוד רב בתושבי חברון שבזמנו (בניגוד בולט להתנהגותם של המתנחלים בני זמננו בחברון, ששמו של אברהם נישא יום יום על שפתיהם).
האם הסיפור הזה הוא עובדה היסטורית? ואפילו אם כן, האם הקבר שחפר אברהם לאשתו נמצא באמת מתחת למבנה שבעיר הפלסטינית חברון, הנקרא "מערת המכפלה" בעברית ו"מסגד איברהים" בערבית? האם לצידו של אברהם קבור שם בנו יצחק, הנחשב כאבי היהודים לפי המסורת היהודית? או שבעצם זה בנו ישמעאל, אבי הערבים והמוסלמים לפי המסורת הערבית והמוסלמית? ואולי בעצם נקברו שם אנשים אחרים לגמרי, מאות או אלפי שנים מאוחר יותר?
אולי פעם יצליחו היסטוריונים וארכיאולוגים לתת תשובה מהימנה ומוסמכת. למעשה, זה לא כל כך משנה. למסורות ומיתוסים לאומיים ודתיים יש קיום וכוח אדיר, בלי הרבה קשר לעובדות האובייקטיביות.
אין ספק שבמשך מאות שנים הייתה מערת המכפלה שבחברון (כמו קבר רחל בבית לחם) חלק ממורשת יהודית אמיתית שעברה מדור לדור, בלי ממשלה שתקבע "רשימה של אתרי מורשת לאומית" ובלי צבא כיבוש שיכבוש את אתרי המורשת וישלוט בהם ויבצר אותם. זה היה לפני הרבה מאד זמן.
בארבעים ושתיים שנות הכיבוש הפכה מערת המכפלה ל"מורשתם" של מתנחלים משתוללים, סמל של לאומנות פרועה ושל אי-שפיות לאומית. ב-25 בפברואר 1994, בדיוק לפני שש עשרה שנה, הפך המתנחל ברוך גולדשטיין את מערת המכפלה לבית מטבחיים. רבים מהמתנחלים בחברון רואים בגולדשטיין גיבור שמעשהו ראוי להערכה והערתה וגם לחיקוי.
בארבעים ושתיים שנות הכיבוש הפכה מערת המכפלה למקום שאיש מלבד המתנחלים וחבריהם רוצים לבקר בו. ישראלים רגילים יעדיפו בהרבה לעלות על מטוס ולהגיע תוך כמה שעות אל אתרי התיירות בתאילנד ודרום אמריקה.
מורשת וקברים (2)
סיפורם של יעקב ורחל הוא אחד מסיפורי האהבה הקדומים ביותר בתרבות האנושית. הסיפור על ארבע עשרה השנים בהם נאלצו לחכות בטרם יכלו לממש את אהבתם, וכיצד מתה רחל בלידה ונקברה בצד הדרך, נוגע ללב - בלי קשר אם קרו הדברים במציאות ואם אכן קבורה רחל מתחת לאותו מבנה שבעיר בית לחם הנושא את השם "קבר רחל".
כאשר הופיעה תמונתו של קבר רחל על בולים שהדפיס המנדט הבריטי איש לא התנגד ולא מחה על כך. להיפך, הבריטים בחרו תמונה זאת במיוחד כדי שתהיה מקובלת כל נתיניה של ממשלת הוד מלכותו בארץ, היהודים והערבים כאחד. קבר רחל היה במשך מאות שנים אחד מסמליה של הארץ הזאת, חלק ממורשתם של כל תושביה. עוד יש אנשים הזוכרים את הימים בהם נשים ויהודיות עלו לרגל למקום הזה והתפללו זו לצד זו.
http://he.wikipedia.org/wiki/קובץ:Palestine_stamp.jpg
הבניין היפה והצנוע של קבר רחל, שהופיע על אותו בול בריטי וגם בלא מעט ציורים רומנטיים, כבר אינו קיים. תחת שלטונה של מדינת ישראל הוא הוחלף במבצר אדיר מבטון, שכח צבאי גדול שומר עליו יומם ולילה - מובלעת מאיימת בליבה של בית לחם הפלסטינית.
את המקום הזה, יחד עם מערת המכפלה, החליטה ממשלת ישראל להכריז כ"אתר של מורשת לאומית", שבו יש לבנות ו"לשפץ" בהוצאה של מיליונים רבים מקופתה של מדינת ישראל. ראש הממשלה נתניהו מתקשה להבין מדוע הציתה ההחלטה הזאת תבערה כה גדולה. "בסך הכל רצינו לחבר את בני הדור הצעיר בישראל לשורשיהם הלאומיים באדמת הארץ. הקמפיין שמנהלים הפלסטינים בתגובה להחלטת הממשלה הוא שקרי וצבוע. מדינת ישראל מחויבת לחופש הפולחן של בני כל הדתות בכל האתרים הקדושים".
ראש הממשלה כנראה לא שמע כי לחיילים השומרים על קבר רחל ניתנה הוראה מפורשת לא לאפשר בשום אופן כניסה של פלסטינים אל האתר, בלי יוצא מהכלל. כל ניסיון אפילו להתקרב אל הפתח, המוקף בחומות גבוהות וגדרות תייל, יכול להיות כרוך בסכנת חיים מוחשית לתושבי בית לחם.
מורשת וקברים (3)
"בגליל, בתל חי/טרומפלדור נפל
בעד עמנו, בעד ארצנו/גיבור יוסף נפל"
"בכל מקום ובכל רגע/תזכרו אותי
כי נלחמתי וגם נפלתי/בעד מולדתי"
למעשה, כוונתם המקורית של נתניהו ושריו הייתה להתמקד במיתוס מן העבר הקרוב יותר – תשעים שנה בסך הכל. במקרה זה, לפחות לגבי העובדות ההיסטוריות הבסיסיות אין מחלוקת. הקרב בתל חי, בין מיליציה של חלוצים ציוניים בראשותו של יוסף טרומפלדור לבין תושבי הכפרים הערבים שמסביב, אכן התרחש. אירוע די קטן ממדים, יחסית לקרבות ולמלחמות שבאו בעקבותיו, אבל הוא היה הקרב הראשון בסכסוך, והוא השאיר מאחוריו מיתוס מרשים שהשפיע לדורות.
בשנות השישים, כאשר למדתי בבית הספר העממי בתל אביב, למדתי בעל פה את שירי הגבורה על תל חי ושמעתי הרבה על יוסף טרומפלדור ומילותיו האחרונות "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו". שנים אחר כך יבואו מנתצי מיתוסים ויגלו כי אולי בעצם מילותיו האחרונות היו קללה עסיסית ברוסית, שפת אימו. (למעשה, מכיון שטרומפלדור גסס כמה שעות, היה לו מספיק זמן שלני הדברים כאחד.)
קמו דורות חדשים שחיפשו מיתוסים חדשים, צעירים שחשבו שאולי במקום למות ולהרוג למען ארצם מוטב לחיות בעדה ולהביא שלום עליה ועל שכניה. מיתוס טרומפלדור הלך ונשכח. לנתניהו ושריו זה מאד הפריע, והם החליטו להוציא את המיתוס מתיבת הזכוכית במוזיאון ולנקות את האבק ולהציג אותו בכל הדרו ותפארתו לדור הצעיר בישראל.
האם זה יעבוד, אפילו עם התקציבים הממשלתיים הגדולים שהוקדשו לנושא? מיתוסים כאלה חזקים בעיקר אצל עמים מדוכאים, אלה שעדיין אין להם מדינה, החולמים ונלחמים על חירותם. לא כל כך אצל מי שכבר הקימו מדינה לפני יותר משישים שנה ובילו את מרבית השנים האלה ככובשים.
"עלינו לפנות אל הנוצרים בעולם, הם מכירים את התנ"ך ויודעים שאבותינו באמת קבורים במערת המכפלה בחברון" הצהיר אתמול בראיון לרדיו השר גלעד ארדן ממפלגת הליכוד.
אכן, הסיפור שבספר בראשית מוכר וידוע לכל מי שקרא את התנ"ך – כיצד מתה שרה, אשתו של אברהם אבינו, וכיצד קנה חלקת שדה לקבור אותה, כשהוא נוהג נימוס וכבוד רב בתושבי חברון שבזמנו (בניגוד בולט להתנהגותם של המתנחלים בני זמננו בחברון, ששמו של אברהם נישא יום יום על שפתיהם).
האם הסיפור הזה הוא עובדה היסטורית? ואפילו אם כן, האם הקבר שחפר אברהם לאשתו נמצא באמת מתחת למבנה שבעיר הפלסטינית חברון, הנקרא "מערת המכפלה" בעברית ו"מסגד איברהים" בערבית? האם לצידו של אברהם קבור שם בנו יצחק, הנחשב כאבי היהודים לפי המסורת היהודית? או שבעצם זה בנו ישמעאל, אבי הערבים והמוסלמים לפי המסורת הערבית והמוסלמית? ואולי בעצם נקברו שם אנשים אחרים לגמרי, מאות או אלפי שנים מאוחר יותר?
אולי פעם יצליחו היסטוריונים וארכיאולוגים לתת תשובה מהימנה ומוסמכת. למעשה, זה לא כל כך משנה. למסורות ומיתוסים לאומיים ודתיים יש קיום וכוח אדיר, בלי הרבה קשר לעובדות האובייקטיביות.
אין ספק שבמשך מאות שנים הייתה מערת המכפלה שבחברון (כמו קבר רחל בבית לחם) חלק ממורשת יהודית אמיתית שעברה מדור לדור, בלי ממשלה שתקבע "רשימה של אתרי מורשת לאומית" ובלי צבא כיבוש שיכבוש את אתרי המורשת וישלוט בהם ויבצר אותם. זה היה לפני הרבה מאד זמן.
בארבעים ושתיים שנות הכיבוש הפכה מערת המכפלה ל"מורשתם" של מתנחלים משתוללים, סמל של לאומנות פרועה ושל אי-שפיות לאומית. ב-25 בפברואר 1994, בדיוק לפני שש עשרה שנה, הפך המתנחל ברוך גולדשטיין את מערת המכפלה לבית מטבחיים. רבים מהמתנחלים בחברון רואים בגולדשטיין גיבור שמעשהו ראוי להערכה והערתה וגם לחיקוי.
בארבעים ושתיים שנות הכיבוש הפכה מערת המכפלה למקום שאיש מלבד המתנחלים וחבריהם רוצים לבקר בו. ישראלים רגילים יעדיפו בהרבה לעלות על מטוס ולהגיע תוך כמה שעות אל אתרי התיירות בתאילנד ודרום אמריקה.
מורשת וקברים (2)
סיפורם של יעקב ורחל הוא אחד מסיפורי האהבה הקדומים ביותר בתרבות האנושית. הסיפור על ארבע עשרה השנים בהם נאלצו לחכות בטרם יכלו לממש את אהבתם, וכיצד מתה רחל בלידה ונקברה בצד הדרך, נוגע ללב - בלי קשר אם קרו הדברים במציאות ואם אכן קבורה רחל מתחת לאותו מבנה שבעיר בית לחם הנושא את השם "קבר רחל".
כאשר הופיעה תמונתו של קבר רחל על בולים שהדפיס המנדט הבריטי איש לא התנגד ולא מחה על כך. להיפך, הבריטים בחרו תמונה זאת במיוחד כדי שתהיה מקובלת כל נתיניה של ממשלת הוד מלכותו בארץ, היהודים והערבים כאחד. קבר רחל היה במשך מאות שנים אחד מסמליה של הארץ הזאת, חלק ממורשתם של כל תושביה. עוד יש אנשים הזוכרים את הימים בהם נשים ויהודיות עלו לרגל למקום הזה והתפללו זו לצד זו.
http://he.wikipedia.org/wiki/קובץ:Palestine_stamp.jpg
הבניין היפה והצנוע של קבר רחל, שהופיע על אותו בול בריטי וגם בלא מעט ציורים רומנטיים, כבר אינו קיים. תחת שלטונה של מדינת ישראל הוא הוחלף במבצר אדיר מבטון, שכח צבאי גדול שומר עליו יומם ולילה - מובלעת מאיימת בליבה של בית לחם הפלסטינית.
את המקום הזה, יחד עם מערת המכפלה, החליטה ממשלת ישראל להכריז כ"אתר של מורשת לאומית", שבו יש לבנות ו"לשפץ" בהוצאה של מיליונים רבים מקופתה של מדינת ישראל. ראש הממשלה נתניהו מתקשה להבין מדוע הציתה ההחלטה הזאת תבערה כה גדולה. "בסך הכל רצינו לחבר את בני הדור הצעיר בישראל לשורשיהם הלאומיים באדמת הארץ. הקמפיין שמנהלים הפלסטינים בתגובה להחלטת הממשלה הוא שקרי וצבוע. מדינת ישראל מחויבת לחופש הפולחן של בני כל הדתות בכל האתרים הקדושים".
ראש הממשלה כנראה לא שמע כי לחיילים השומרים על קבר רחל ניתנה הוראה מפורשת לא לאפשר בשום אופן כניסה של פלסטינים אל האתר, בלי יוצא מהכלל. כל ניסיון אפילו להתקרב אל הפתח, המוקף בחומות גבוהות וגדרות תייל, יכול להיות כרוך בסכנת חיים מוחשית לתושבי בית לחם.
מורשת וקברים (3)
"בגליל, בתל חי/טרומפלדור נפל
בעד עמנו, בעד ארצנו/גיבור יוסף נפל"
"בכל מקום ובכל רגע/תזכרו אותי
כי נלחמתי וגם נפלתי/בעד מולדתי"
למעשה, כוונתם המקורית של נתניהו ושריו הייתה להתמקד במיתוס מן העבר הקרוב יותר – תשעים שנה בסך הכל. במקרה זה, לפחות לגבי העובדות ההיסטוריות הבסיסיות אין מחלוקת. הקרב בתל חי, בין מיליציה של חלוצים ציוניים בראשותו של יוסף טרומפלדור לבין תושבי הכפרים הערבים שמסביב, אכן התרחש. אירוע די קטן ממדים, יחסית לקרבות ולמלחמות שבאו בעקבותיו, אבל הוא היה הקרב הראשון בסכסוך, והוא השאיר מאחוריו מיתוס מרשים שהשפיע לדורות.
בשנות השישים, כאשר למדתי בבית הספר העממי בתל אביב, למדתי בעל פה את שירי הגבורה על תל חי ושמעתי הרבה על יוסף טרומפלדור ומילותיו האחרונות "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו". שנים אחר כך יבואו מנתצי מיתוסים ויגלו כי אולי בעצם מילותיו האחרונות היו קללה עסיסית ברוסית, שפת אימו. (למעשה, מכיון שטרומפלדור גסס כמה שעות, היה לו מספיק זמן שלני הדברים כאחד.)
קמו דורות חדשים שחיפשו מיתוסים חדשים, צעירים שחשבו שאולי במקום למות ולהרוג למען ארצם מוטב לחיות בעדה ולהביא שלום עליה ועל שכניה. מיתוס טרומפלדור הלך ונשכח. לנתניהו ושריו זה מאד הפריע, והם החליטו להוציא את המיתוס מתיבת הזכוכית במוזיאון ולנקות את האבק ולהציג אותו בכל הדרו ותפארתו לדור הצעיר בישראל.
האם זה יעבוד, אפילו עם התקציבים הממשלתיים הגדולים שהוקדשו לנושא? מיתוסים כאלה חזקים בעיקר אצל עמים מדוכאים, אלה שעדיין אין להם מדינה, החולמים ונלחמים על חירותם. לא כל כך אצל מי שכבר הקימו מדינה לפני יותר משישים שנה ובילו את מרבית השנים האלה ככובשים.
