יום שבת, 28 באוגוסט 2010

האם הוא יכול?

האם הוא יכול?

אירוע נוצץ, הזדמנות צילום מפוארת. נשיא ארה"ב, ראש ממשלת ישראל, ראש הרשות הפלסטינית, אוסף של מנהיגים ערבים, הרבה הרבה מצלמות טלוויזיה. השקה חגיגית של משא ומתן בין ישראלים ופלסטינים. וגם תאריך יעד ברור – תוך שנה בדיוק יסתיים המשא ומתן, ויהיה הסכם, ויהיה שלום.

זה כבר קרה פעם. בנובמבר 2007 הנשיא ג'ורג' וו. בוש ומזכירת המדינה קונדוליזה רייס כינסו את המנהיגים באנאפוליס, והנאומים ננאמו, והמצלמות תקתקו והעבירו בשידור חי לכל רחבי העולם. ואחר כך בוש השאיר את הצדדים לבד, שישבו וידברו, ושכב לו לנמנם אחרי ארוחה טובה שהכינו טבחי הבית הלבן. והצדדים דיברו ודיברו ודיברו, ובינתיים בשטח הדחפורים עבדו במלוא המרץ וההתנחלויות גדלו וצמחו והכיבוש רמס ורמס את הפלסטינים. ושנה אחרי הועידה המפוארת לא נחתם שלום. שנה אחרי ועידת אנאפוליס פתחה ממשלת ישראל במתקפה על רצועת עזה בה נהרגו 1300 פלסטינים, ביניהם מאות ילדים.

הפעם זה לא יהיה כך, זה יהיה אחרת לגמרי. משהו בכל זאת השתנה. נשיא ארצות הברית השתנה. ברק חוסיין אובמה הוא לא ג'ורג' וו. בוש. הוא הבטיח לשנות לחלוטין את מדיניותו של בוש בכל התחומים, גם בפנים וגם בחוץ, ובזכות זאת הוא נבחר. הוא לא יסתפק בהזדמנות צילום ריקה מתוכן. הוא יתגייס אישית וילחץ וידחוף בכל הכוח – אם לא למחרת הועידה, לפחות למחרת הבחירות לקונגרס בנובמבר. הוא לא ייתן לכיבוש להימשך ולהתנחלויות לצמוח. כשאובמה מבטיח הוא גם מקיים, ואם הוא מבטיח הסכם שלום בספטמבר 2011 זה בדיוק מה שיהיה. "כן, אנחנו יכולים!".

אולי. אבל אובמה עדיין צריך להוכיח שהוא באמת יכול.