טעות לעולם חוזרת
ביום הראשון של השנה החדשה, 1 בינואר, מתה תושבת בילעין ג'וואהר אבו רחמה אשר שאפה כמות גדולה של גז מדמיע בהפגנה נגד גדר ההפרדה יום לפני כן ונחנקה. הצבא בהתחלה הביע צער ואמר שהחיילים לא התכוונו להרוג אותה, ואחר כך גילה הצבא שהפלסטינים והישראלים השמאלנים בכלל משקרים והיא בכלל לא הייתה שם, ואחר כך גילה הצבא שאולי גם בזה הוא טעה והיא כן מתה מהגז שנשמה. ואחר כך כבר הנושא ירד מהכותרות לרווחתו הגדולה של דובר צה"ל העומד להתחלף בקרוב.
וביום השני של השנה מחמוד מוחמד דראמה מהעיירה טובאס עשה שגיאה פטאלית ועבר ליד מחסום צה"ל בבקעת הירדן כשהוא מחזיק ביד בקבוק מים מינרליים והחיילים חשבו שזה בקבוק תבערה והם קיבלו הוראות לא לקחת סיכונים ולירות קודם ולשאול שאלות אחר כך והם ליתר ביטחון ירו בו שמונה כדורים וכבר לא היה את מי לשאול שאלות. מה אפשר לעשות, בחיים קורות טעויות ורק מי שלא עושה לא טועה.
ובאותו היום מת גם הסטודנט אנס סלאח תושב עזה שהיה חולה אנוש ורצה לקבל בבית החולים מקאסד בירושלים המזרחית טיפול שאי אפשר לקבל בעזה והמתין שעות רבות במחסום בעזה ובסופו של דבר הגיע לעולם הבא במקום לבית החולים. וגם זאת טעות מצערת, אבל אחרי הכל הוא כבר היה חולה מאד ואולי היה ממילא מת גם בבית החולים ואז איש לא היה מטיח האשמות במדינת ישראל וצבאה.
ועברו עוד כמה ימים וביום שישי ה-7 לינואר הגיע כוח של צה"ל לאזור חברון כדי לעצור אנשי חמאס שאותם מדינת ישראל מאד רצתה לארח בבתי הכלא שלה, והכח קיבל דיווח די מדויק היכן נמצא המבוקש ורק בטעות קטנה אמרו להם שהוא בקומה השניה ובעצם הוא היה בראשונה והחיילים עלו לקומה השנייה ופרצו במכה את הדלת לחדר השינה וראו דמות מזדקפת מן המיטה וכידוע המדיניות היא לא לקחת סיכונים ולירות קודם ולשאול שאלות אחר כך ולכן ירו כמה וכמה יריות על עמאר קוואסמה עוד לפני שהספיק לגמרי להתעורר וגם כאן כבר לא נשאר את מי לשאול, נשארה רק מיטה מוכתמת בדם בחדר השינה של הזוג קוואסמה. וזאת בהחלט הייתה טעות מצערת ואלוף פיקוד מרכז, אבי מזרחי, אפילו הורה על חקירת נסיבות המקרה ואולי פעם גם בטעות יתפרסמו איזה תוצאות.
ובשעה מאוחרת יותר בערב של אותו היום קיבל הצבא התראה שיש פעילות של מחבלים מסוכנים בגבול רצועת עזה ושלחו לשם מיד כוח צבאי וגם הפעילו את המערכת הממוחשבת החדשה המשוכללת והמתוחכמת שצריך רק להזין בה את המטרות והיא משגרת פצצות מרגמה בדיוק למקום הנכון ובמקרה הפעם המערכת הממוחשבת המשוכללת קצת פישלה ושלחה פצצת מרגמה למקום הקצת לא נכון וסמל נדב רוטנברג נהרג מאש ידידותית של הצבא שאליו התגייס במוטיבציה מאד גבוהה. טעות, בודאי שטעות טראגית. גם מערכת ממוחשבת משוכללת עלולה מדי פעם לטעות.
לפני קצת יותר משבע עשרה שנה חתמה מדינת ישראל עם הארגון לשחרור פלסטין הסכם בחסות ממשלת ארצות הברית שקראו לו הסכם אוסלו. ולפי לוח הזמנים שנקבע בהסכם הזה, הכיבוש היה צריך להיגמר בחודש מאי 1999 ומדינת פלסטין הייתה צריכה עכשיו להתקרב ליום העצמאות האחד עשר וחיילים ישראליים לא היו צריכים לירות גז מדמיע בבילעין ולעמוד במחסומים בבקעת הירדן ולשלוט על תנועת חולים לבית החולים מוקסאד ולעצור מבוקשים ליד חברון ולנהל תקריות אש בגבול רצועת עזה. ואילו ההסכם הזה היה מתבצע בזמן שנקבע, רוב הסיכויים שג'וואהר אבו רחמה ומחמוד מוחמד דראמה ואנס צ'לאח ועמאר קוואסמה ונדב רוטנברג עוד היו היום הזה בין החיים, ועמם עוד כמה אלפי אחרים, פלסטינים וישראלים.
אבל מדינת ישראל עשתה טעות גדולה ולא הגשימה את ההסכם ולא סיימה את הכיבוש ובמקום זה בנתה התנחלויות וכבישים וגדרות וחומות ושנאה. הרבה הרבה שנאה זרעה ובנתה.
האם את הטעות הזאת אנחנו עוד יכולים לתקן?
