נורי מאחורי סורג ובריח, או: ככה יעשה למגן זכויות הבדואים
כבר כתבתי כמה פעמים כאן על נורי אל עוקבי, ראש האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל, אדם ישר ושוחר צדק שמעטים כמוהו.
נורי נולד בשנת 1942 בכפר אל-ערקיב שבנגב. כילד ראה את צבאה של המדינה החדשה מגיע לאזור מגוריו. שלוש שנים אחר כך, ב-1951, חייליו של אותו צבא גירשו אותו ואת בני משפחתו מביתם ומכפרם – לחצי שנה בלבד נאמר להם, אך מעולם לא הורשו לשוב.
כשגדל ובגר עבר נורי, כמו רבים מהבדואים בנגב שאיבדו את אדמותיהם ואורח חייהם המסורתי, אל העיר לוד. שם פתח מוסך בשנת 1964, לפרנסתו ופרנסת משפחתו – אך מעולם לא שכח את הכפר ממנו נעקר. לפני מספר שנים, כשכבר היה איש לא צעיר ולא לגמרי בקו הבריאות הוא קם ועשה מעשה, חזר לבדו אל אל ערקיב והקים אוהל ליד חורבות הבית בו נולד. שם חי כמה שנים ברציפות, בחום היום ובקור הלילה במדבר.
עד אשר באה המשטרה לעצרו ובבית המשפט בבאר שבע הואשם שהוא "מסיג גבול סדרתי באדמות המדינה" ושחרורו הותנה בכך ששוב לא יציב את כף רגלו במקום בו נולד. במאמץ רב השיג לו עורך דינו את הזכות לפחות לנסוע בכביש מבאר שבע לתל אביב, ממנו אפשר לרגע לראות מרחוק את המקום ההוא. "כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא..."
בכאב רב קיבל נורי את רוע הגזרה וההגליה המחודשת , והקדיש עצמו אל מה שעדיין היה מותר לו – לבלות קצת יותר זמן עם בני משפחתו, ולהשתתף במאבקי בני עמו וקהילתו, כגון מאבק התושבים הערבים בלוד שהעיריה רואה בהם מטרד ו"איום דמוגרפי" ומדגישה זאת במשלוח דחפורים להחריב את בתיהם ה"בלתי חוקיים". אך הנה הגיעו אל נורי רשויות החוק גם בעיר לוד, והוא הואשם בניהול עסק בלתי חוקי – דהיינו, אותו מוסך קטן וצנוע שהוקם לפני כמעט חמישים שנה.
ובית המשפט קבע כי מכיוון שכבר לפני מספר שנים ביטלה עירית לוד מסיבות השמורות עמה את רישיון העסק, היה על נורי לסגור מיד את המוסך, והוא לא עשה זאת ופקחי העיריה ערכו ביקורת ומצאו אותו עובד שם. וטען נורי כי באותו יום בו באו פקחי העיריה היה הוא בבדיקות בבית החולים. אך למרות זאת מצא אותו בית המשפט אשם. והשופט ציין כי עונשי מאסר עד שישה חודשים ניתן להמיר בעבודות קהילתיות לתועלת הציבור, ויעץ לנורי למצוא מקום בו יוכל לעשות עבודות כאלה. ונורי אכן מצא בית תמחוי ברמלה שמנהליו שמחו לקבלו אליהם.
אך כאשר הגיע נורי אל בית המשפט למתן גזר דינו, נחתה עליו מהלומה בלתי צפויה נוספת. לא שישה חודשים נגזרו עליו אלא שבעה – בחודש יותר מן המקסימום שניתן להמרה לעבודות שירות. לא עבודות שירות, לא בית תמחוי אלא שבעה חודשים מאחורי סורג ובריח על הפשע של המשך ניהול מוסך שהרשיון לו נשלל על ידי עירית לוד. ובנוסף, על נורי לשלם קנס בסך 40,000 שקל או להישאר בכלא עוד 400 יום תמורתם.
ופירט השופט זכריה ימיני במלים מפורשות בגזר הדין מדוע בחר להחמיר כל כך עם נורי אל עוקבי. דווקא בגלל שהוא פעיל לזכויות הבדואים יש להחמיר איתו מעל ומעבר, "כדי להעביר מסר לפזורה הבדואית".
וביקש עו"ד אבי דובין, פרקליטו של נורי, לדחות את ביצוע גזר הדין למשך שבוע, לצורך הגשת ערעור. כפי שמקובל בדרך כלל במשפטים במדינת ישראל. כפי שהתאפשר בדיוק באותו שבוע לנדון די מפורסם בשם משה קצב אשר נמצא אשם בכמה אשמות חמורות קצת יותר מאשר ניהול עסק ללא רישיון. אך השופט התנה את עיכוב ביצוע פסק הדין בהפקדה מיידית של 30,000 שקלים במזומן בקופת בית המשפט, סכום שלא היה בידיו של נורי.
בדרך לכלא התמוטט נורי ובילה מספר ימים בבית החולים אסף הרופא, תחת שמירה כבדה.
על מצבו אפשר לקרוא במילותיו של נורי עצמו, בשירים שכתב בין חומות כלא מעשיהו והכתיב דרך הטלפון לחיה נח, פעילת הפורום לדו קיום בנגב.
ע"פ חוק לכלא נשלחים
האיש ביקש שישה ימי חופש,
טרם ישלח לשבעה חודשי מחבוש.
אתן לך, קבע השופט
אם תשלם 30,000 שקלים!
ולא, לכלא נשלחים בלי רחמים.
שבעה חודשים
ועוד 40,000 שקלים
או בכלא לעוד 400 ימים!
איש חולה בשפעת ולב קשים,
בבית חולים
למיטה כבול ביד וברגל,
על חולה כבול שומרים,
שני סוהרים,
בשלשלאות ואקדחים,
אין ביקורים,
אין דיבורים, אין חברים.
רופא הכלא ובית החולים מתייעצים
ומחליטים: לכלא שולחים.
שם מחכה לטיפול ולתרופות ימים רבים.
חדר קטן בכלא מחניק ממעשנים.
עונש לך זה מגיע,
כי אתה עובד בשביל קהלים
בלי רישיון של העיריה, הממשלה.
כלא מעשיהו, רמלה 8.1.2011
בוקר טוב
בוקר טוב!
בחדרים קטנים אנשים דחוסים
ג'וקים רצים
שרצים חרוצים
על הקירות מטפסים
סוהרים צועקים
בוקר טוב אסירים
ספירה, ספירה אומרים
לעמוד סופרים
חסן, סאמח עומדים
שלמה מוחמד ישנים
סוהרים מאיימים
כרטיס אדום מוציאים
דו"ח כותבים
קנס במאות שקלים!
ג'וקים קטנים רצים
ריח רע מעשנים
דו"ח כותבים
על המשמר עומדים
לעמוד, סוהרים סופרים
אסירים לבושים כתומים
אשמים לא אשמים
חלשים חולים ובריאים
כולם, כולם שווים.
כלא מעשיהו, רמלה 13.1.2011
סוף דבר, נכון לרגע זה: נורי אל עוקבי עדיין יושב ברגע זה בתאו שבכלא מעשיהו. הדיון הראשון בערעור על גזר דינו יתקיים ביום שני ה-24 לינואר 2011 בשעה 10.00 בבוקר, בפני השופט ד"ר אליקים סטולר בבית המשפט המחוזי בפתח תקוה (רחוב הס 20 פתח תקוה).
בינתיים הצליחו ידידיו ושוחרי טובתו של נורי אל עוקבי לשכנע אותו שיסכים שיאספו עבורו את סכום הערבות של 30,000 שקל שבית המשפט הציב כתנאי לשחרורו עד לדיון בערעור. נורי הסכים לכך רק לאחר ששוכנע שהכסף יופקד בקופת בית המשפט רק באופן זמני, עד לסיום ההליך, ובסופו של דבר יוחזר לבעליו.
מי שמוכן לקחת חלק בגיוס הערבות למען שחרורו של נורי מתבקש לפנות אל יואב 0522-673467
yh44@walla.com.
היום אחר הצהרים, לאחר שכבר התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, טלפן אלי נורי מהטלפון הציבורי שבכלא עם בקשה דחופה: "אנא התקשר בשמי אל אגודת 'תנו לחיות לחיות'. יש כאן בין המבנים באגף 2 בכלא מעשיהו חתול קטן פצוע, אני נותן לו אוכל ועושה בשבילו מה שאני יכול אבל צריך דחוף לקחת אותו לטיפול וטרינרי".
נורי נולד בשנת 1942 בכפר אל-ערקיב שבנגב. כילד ראה את צבאה של המדינה החדשה מגיע לאזור מגוריו. שלוש שנים אחר כך, ב-1951, חייליו של אותו צבא גירשו אותו ואת בני משפחתו מביתם ומכפרם – לחצי שנה בלבד נאמר להם, אך מעולם לא הורשו לשוב.
כשגדל ובגר עבר נורי, כמו רבים מהבדואים בנגב שאיבדו את אדמותיהם ואורח חייהם המסורתי, אל העיר לוד. שם פתח מוסך בשנת 1964, לפרנסתו ופרנסת משפחתו – אך מעולם לא שכח את הכפר ממנו נעקר. לפני מספר שנים, כשכבר היה איש לא צעיר ולא לגמרי בקו הבריאות הוא קם ועשה מעשה, חזר לבדו אל אל ערקיב והקים אוהל ליד חורבות הבית בו נולד. שם חי כמה שנים ברציפות, בחום היום ובקור הלילה במדבר.
עד אשר באה המשטרה לעצרו ובבית המשפט בבאר שבע הואשם שהוא "מסיג גבול סדרתי באדמות המדינה" ושחרורו הותנה בכך ששוב לא יציב את כף רגלו במקום בו נולד. במאמץ רב השיג לו עורך דינו את הזכות לפחות לנסוע בכביש מבאר שבע לתל אביב, ממנו אפשר לרגע לראות מרחוק את המקום ההוא. "כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא..."
בכאב רב קיבל נורי את רוע הגזרה וההגליה המחודשת , והקדיש עצמו אל מה שעדיין היה מותר לו – לבלות קצת יותר זמן עם בני משפחתו, ולהשתתף במאבקי בני עמו וקהילתו, כגון מאבק התושבים הערבים בלוד שהעיריה רואה בהם מטרד ו"איום דמוגרפי" ומדגישה זאת במשלוח דחפורים להחריב את בתיהם ה"בלתי חוקיים". אך הנה הגיעו אל נורי רשויות החוק גם בעיר לוד, והוא הואשם בניהול עסק בלתי חוקי – דהיינו, אותו מוסך קטן וצנוע שהוקם לפני כמעט חמישים שנה.
ובית המשפט קבע כי מכיוון שכבר לפני מספר שנים ביטלה עירית לוד מסיבות השמורות עמה את רישיון העסק, היה על נורי לסגור מיד את המוסך, והוא לא עשה זאת ופקחי העיריה ערכו ביקורת ומצאו אותו עובד שם. וטען נורי כי באותו יום בו באו פקחי העיריה היה הוא בבדיקות בבית החולים. אך למרות זאת מצא אותו בית המשפט אשם. והשופט ציין כי עונשי מאסר עד שישה חודשים ניתן להמיר בעבודות קהילתיות לתועלת הציבור, ויעץ לנורי למצוא מקום בו יוכל לעשות עבודות כאלה. ונורי אכן מצא בית תמחוי ברמלה שמנהליו שמחו לקבלו אליהם.
אך כאשר הגיע נורי אל בית המשפט למתן גזר דינו, נחתה עליו מהלומה בלתי צפויה נוספת. לא שישה חודשים נגזרו עליו אלא שבעה – בחודש יותר מן המקסימום שניתן להמרה לעבודות שירות. לא עבודות שירות, לא בית תמחוי אלא שבעה חודשים מאחורי סורג ובריח על הפשע של המשך ניהול מוסך שהרשיון לו נשלל על ידי עירית לוד. ובנוסף, על נורי לשלם קנס בסך 40,000 שקל או להישאר בכלא עוד 400 יום תמורתם.
ופירט השופט זכריה ימיני במלים מפורשות בגזר הדין מדוע בחר להחמיר כל כך עם נורי אל עוקבי. דווקא בגלל שהוא פעיל לזכויות הבדואים יש להחמיר איתו מעל ומעבר, "כדי להעביר מסר לפזורה הבדואית".
וביקש עו"ד אבי דובין, פרקליטו של נורי, לדחות את ביצוע גזר הדין למשך שבוע, לצורך הגשת ערעור. כפי שמקובל בדרך כלל במשפטים במדינת ישראל. כפי שהתאפשר בדיוק באותו שבוע לנדון די מפורסם בשם משה קצב אשר נמצא אשם בכמה אשמות חמורות קצת יותר מאשר ניהול עסק ללא רישיון. אך השופט התנה את עיכוב ביצוע פסק הדין בהפקדה מיידית של 30,000 שקלים במזומן בקופת בית המשפט, סכום שלא היה בידיו של נורי.
בדרך לכלא התמוטט נורי ובילה מספר ימים בבית החולים אסף הרופא, תחת שמירה כבדה.
על מצבו אפשר לקרוא במילותיו של נורי עצמו, בשירים שכתב בין חומות כלא מעשיהו והכתיב דרך הטלפון לחיה נח, פעילת הפורום לדו קיום בנגב.
ע"פ חוק לכלא נשלחים
האיש ביקש שישה ימי חופש,
טרם ישלח לשבעה חודשי מחבוש.
אתן לך, קבע השופט
אם תשלם 30,000 שקלים!
ולא, לכלא נשלחים בלי רחמים.
שבעה חודשים
ועוד 40,000 שקלים
או בכלא לעוד 400 ימים!
איש חולה בשפעת ולב קשים,
בבית חולים
למיטה כבול ביד וברגל,
על חולה כבול שומרים,
שני סוהרים,
בשלשלאות ואקדחים,
אין ביקורים,
אין דיבורים, אין חברים.
רופא הכלא ובית החולים מתייעצים
ומחליטים: לכלא שולחים.
שם מחכה לטיפול ולתרופות ימים רבים.
חדר קטן בכלא מחניק ממעשנים.
עונש לך זה מגיע,
כי אתה עובד בשביל קהלים
בלי רישיון של העיריה, הממשלה.
כלא מעשיהו, רמלה 8.1.2011
בוקר טוב
בוקר טוב!
בחדרים קטנים אנשים דחוסים
ג'וקים רצים
שרצים חרוצים
על הקירות מטפסים
סוהרים צועקים
בוקר טוב אסירים
ספירה, ספירה אומרים
לעמוד סופרים
חסן, סאמח עומדים
שלמה מוחמד ישנים
סוהרים מאיימים
כרטיס אדום מוציאים
דו"ח כותבים
קנס במאות שקלים!
ג'וקים קטנים רצים
ריח רע מעשנים
דו"ח כותבים
על המשמר עומדים
לעמוד, סוהרים סופרים
אסירים לבושים כתומים
אשמים לא אשמים
חלשים חולים ובריאים
כולם, כולם שווים.
כלא מעשיהו, רמלה 13.1.2011
סוף דבר, נכון לרגע זה: נורי אל עוקבי עדיין יושב ברגע זה בתאו שבכלא מעשיהו. הדיון הראשון בערעור על גזר דינו יתקיים ביום שני ה-24 לינואר 2011 בשעה 10.00 בבוקר, בפני השופט ד"ר אליקים סטולר בבית המשפט המחוזי בפתח תקוה (רחוב הס 20 פתח תקוה).
בינתיים הצליחו ידידיו ושוחרי טובתו של נורי אל עוקבי לשכנע אותו שיסכים שיאספו עבורו את סכום הערבות של 30,000 שקל שבית המשפט הציב כתנאי לשחרורו עד לדיון בערעור. נורי הסכים לכך רק לאחר ששוכנע שהכסף יופקד בקופת בית המשפט רק באופן זמני, עד לסיום ההליך, ובסופו של דבר יוחזר לבעליו.
מי שמוכן לקחת חלק בגיוס הערבות למען שחרורו של נורי מתבקש לפנות אל יואב 0522-673467
yh44@walla.com.
היום אחר הצהרים, לאחר שכבר התחלתי לכתוב את הבלוג הזה, טלפן אלי נורי מהטלפון הציבורי שבכלא עם בקשה דחופה: "אנא התקשר בשמי אל אגודת 'תנו לחיות לחיות'. יש כאן בין המבנים באגף 2 בכלא מעשיהו חתול קטן פצוע, אני נותן לו אוכל ועושה בשבילו מה שאני יכול אבל צריך דחוף לקחת אותו לטיפול וטרינרי".
מאמרים נוספים על נורי:
פרופ' אלון הראל
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1207509.html
עו"ד יעל אונגר
http://www.defeatist-diary.com/index.asp?p=articles_new10436&period=26/10/2010-4/1/20111
חיה נח
http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-55686-00.html
